כי תבואו אל הארץ כו' ושבתה

יאכי תבואו אל הארץ כו' ושבתה

כי תבואו אל הארץ כו' ושבתה הארץ שבת לה'. וידוע מה שיש לדקדק בזה הוא כי משמעות הפסוק מיד כי תבואו אל הארץ אזי ושבתה הארץ קודם שש שנים. ויובן בהקדם ענין תורה ותפלה דלפעמי' מצינו שהתורה גבוה מתפלה כמשארז"ל ות"ת כנגד כולם, ולפעמי' מצינו שיש יתרון בתפלה כנגד בחי' התורה כמאמר והלואי יתפלל אדם כל היום כולו, הנה כתי' וכל בניך למודי ה' וארז"ל אל תקרא בניך אלא בוניך (אלו ת"ח שעוסקי' כו') ולהבין זה י"ל תחלה מארז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות ויש בזה שני פרושי' הא' הוא כי פי' מאמר א' הוא מאמר בראשית כי בראשי' נמי מאמר הוא ופי' כי אם הי' נברא העולם במאמר א' היינו בחי' מאמר בראשי' הי' העולם באופן אחר היותר נעלה והיינו שהי' בחי' ביטול יותר (וע' בת"א בד"ה מזוזה מימין מענין חפץ ע"ש) מאשר כעת שנברא בעשרה מאמרות כי אף כעת שנברא בי"מ מאמר בראשית הוא היותר נעלה שכולל כל הי"מ, ויש מפרשי' בהיפוך והוא גם ע"פ דרך הפשוט כי מה שנברא בע"מ הוא היותר נעלה מאשר אם הי' נברא במאמר א' כי מאמר א' היינו בחי' מל' ועתה יבשנברא בעשרה מאמרות הרי יש בה ג"כ מבחי' חכ' וכתר כו' ולכן אור שנברא ביום ראשון הי' אדם מביט כו' וע"ד הקבלה שבעת ימי בראשית המה ז"ת דע"ק.

ולכן כתי' אלה תולדות השמי' והארץ מלא בשני ואוי"ן משא"כ בכל התורה כ"א אלה תולדות פרץ ג"כ מלא, והוא כי העולם על מילואו נברא' ואח"כ חסר כו' כידוע ולימוה"ש יעמוד העולם על מילואה ג"כ וזהו תולדות פרץ מלא ואווי"ן.

והנה תחלת הבריאה היתה מצד בחי' כי חפץ חסד הוא אבל כעת כתי' ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה שצריך להמשי' בחי' ע"מ וזהו וכל בניך א"ת בניך אלא בוניך שע"י עסק התורה ממשיכי' בחי' ע"מ כמשי"ת לקמן אי"ה, ולהבין לעבדה ולשמרה צ"ל תחלה פי' וענין ג"ע, פי' ג"ע הוא זיו השכינה, ופי' זיו הוא הארת פנים כמ"ש במ"א, וע"ד הקבלה זיו בחי' יסוד ולכן כתי' ביוסף יפה תואר ויפה מראה, והנה ארז"ל סריס אין לו הדרת פנים ולהבין מהו השייכות בחי' זיו להדרת פנים יובן בהקדם ענין מלאכי' ונשמות דלכאו' צ"ל מה שבנשמות יש בחי' הולדה משא"כ במלאכי' שאין שייך לומר כלל בהם בחי' הולדה שממלאך א' לא יתהווה עוד מלאך כ"א נק' עומדי' כו', והענין הוא כי הנה המלאכי' עיקר התהוותם הוא מבחי' חיצוני' משא"כ הנשמות המה מבחי' פנימיות ולכן יש בנשמות בחי' כח המוליד כו' כמ"ש במ"א וזהו השייכות בחי' זיו להדרת פנים כי זיו הוא יסוד בחי' משפיע וההשפעה נמשך מבחי' פנימיות החכ' ולכן זהו הארת פנים שמאיר בחי' חכ' בפניו כמ"ש חכמות אדם תאיר פניו והמ"י.

והנה צריך להמשיך בחי' זו בג"ע והוא ע"י לעבדה ולשמרה פי' אתכפיא ואתהפכא כי עי"ז יתברר בחי' ב"ן ועיקר העבודה בעולה"ז לברר בחי' ב"ן שנפל בשבירה כי פי' שבה"כ הוא כמשל הרב שאומר איזה שכל לתלמידו כשהתלמיד מקבל השכל אזי מקבל השכל עם האותיות משא"כ כשאינו מקבל השכל אזי אותיות השכל משתברי' ומתפרדי' כו' וכמ"כ הוא בחי' שבה"כ שנתפרדו ונפלו ונפל שם ב"ן למטה ועיקר העבודה לברר בחי' שם ב"ן ולהעלותו למקור חוצבו שבשרשו הוא היותר נעלה אף מבחי' שם ס"ג.

והנה המברר ב"ן הוא בחי' שם מ"ה וזהו וכל בניך א"ת בניך אלא בוניך שהיא בחי' תורה שבתורה מבררי' בחי' שם ב"ן שנפל בשבירה כי בחכ' אתברירו אך איך יגיע למעלת ומדריגות שם מ"ה שיוכל אח"כ ע"י עבודתו בתורה לברר שם ב"ן שנפל בשבירה הוא ע"י מעלת התפילה, כי תפילה היא בחי' קול דממה דקה וגם כריעות והשתחואות בחי' ביטול ומתחלה צריך להקדי' פסוד"ז ובק"ש וק"ש שעי"ז יגיע לבחי' תפילה וזהו בחי' שם מ"ה יגכמארז"ל ע"פ לא תאכלו על הדם קודם שתתפללו על דמכם, שקודם התפילה נק' דם משא"כ אחר התפילה נק' אדם א' דם שממשיכי' בחי' א' בדם, ועולה מ"ה ואתם קרוי' אדם בחי' מ"ה, וזהו שיש יתרון המעלה בתפילה נגד התורה וכמ"כ בהיפוך יש יתרון בתורה נגד התפילה, מעלת התורה היא שבה וע"י מבררי' בחי' שם ב"ן שנפל בשבירה, ומעלת התפילה שע"י התפילה יגיע לבחי' שם מ"ה שאח"כ יכול לברר ע"י התורה בחי' שם ב"ן שנפל בשבירה, וזהו וכל בניך למודי הוי' א"ת בניך אלא בוניך בניך הוא בחי' תפילה ובוניך הוא בחי' התורה, ופי' שע"י בניך בחי' תפילה יגיע לבחי' שם מ"ה ואח"כ ע"י בוניך בחי' תורה יברר בחי' שם ב"ן כי בחכ' אתברירו כו'.

וזהו ושבתה הארץ, כי הנה משה אמר האזינו השמי' ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי, וישעי' אמר בהיפוך שמעו שמי' והאזיני ארץ כי פי ה' דבר, ואיתא בזוהר פ' האזינו דרפ"ו, זכאה חולקי דמשה יתיר מכל נביאי עלמא כו' שמעו שמי' ישעי' דהוה יתיר רחיק ממלכא אמר שמעו שמי', משה דהוה יתיר קרוב לגבי מלכא כתי' האזינו השמי' כו' ר' יוסי אמר תו מה בין משה לישעי' משה אמר האזינו השמי' השמים שמי' עילאין אינון דאשתמודעין דאקרון שמא דהקב"ה, ותשמע הארץ ארץ עילאה ההיא דאשתמודעא ואיהי ארץ החיים, בישעי' כתי' שמעו שמי' ולא השמי', האזיני ארץ ולא הארץ, ואינון שמי' וארץ תתאין כו', והענין הוא דהנה נבואת ישעי' הי' בבי"ע לכן אמ' שמעו שמי' שהוא מרחוק כנ"ל בזוהר והאזיני בארץ וגם אמ' שמי' וארץ ולא השמי' והארץ, והוא מפני שנבואתו הי' מבי"ע והשמי' והארץ בה"א הידוע מורה על שמי' וארץ דאצי' שהם ז"א ומל', אבל משה הי' נבואתו מאצי' לכן אמר השמי' והארץ בה"א הידוע וגם שהי' מקרוב כמ"ש הזוהר לכן אמר ל' האזינו בשמי', וזהו ושבתה הארץ בה"א הידוע, כי קודם שבאו בנ"י לא"י קיבלה הארץ מבי"ע משא"כ כי תבואו אל הארץ מיד ושבתה הארץ בה"א הידוע שתקבל מבחי' מל' דאצי' ול' ושבתה היא כי הארץ היא בבחי' רצוא שתשוקתה לקבל מבחי' ארץ עילאה אבל אח"כ כי תבואו כו' ושבתה שתנוח מהרצוא הנ"ל ובזה מתורץ הקושיא הראשונה, דבאמת מיד כי תבואו ושבתה פי' שיגרמו היחוד זו"נ ואינו קאי על שמיטה כ"א כנ"ל וד"ל.

[הנחת כ"ק אדמו"ר מהר"ש]

בס"ד