סימן עד

אסימן עד

תביעות הרבני הנגיד ר' צבי הירש נ"י שהי' לו פקדון אצל הרבני הנגיד ר' טובי' נ"י מסך יותר משי"ן רוכ"ס זה איזו שנים על אופן שילוה זה ר"ט הנ"ל לבטוחים אמצעים שיוכשרו בעיני ר"ט, ומה שירויח יהי' השליש ריוח לר"ט וכמ"כ בהפסד ושני שלישי' לר"צ בריוח וכן כו' וקבל ע"ז שכר עמלו רבע רוכ"ס מזומן להסיר חשש רבית ועוד איזה סך נרשם למי שילוה ואעפ"כ הי' הנהוג כמה שנים שלא הלוה ר"ט כ"א ע"פ דעת והסכמת ר"צ, ואם הלוה בלא ידיעתו הי' מודיע לו תיומ"י שאם רצה יהי' על חשבונו ואם לא רוצה יהי' ע"ח ר"ט בעצמו, כן הי' הנהוג כמה שנים רצופים זה אחר זה (וכמדומה שכן אמר לו ר"צ אח"כ שלא ילוה בלי ידיעתו מחמת שמחוב א' שהלוה ר"ט הי' עגמ"נ כו' ולא סילק כ"א ע"י סחורה כו') ולא עלה הריוח מזה לר"צ רק ערך שמונה למאה או פחות ולכן אח"כ ביקש מר"ט שיקבל בעצמו על ח' למאה ולא רצה, וע"פ רוב מחמת ידיעות הנ"ל היו מונחים המעות כמעט חצי הזמן:

בקיץ תר"ז הודיע ר"צ לר"ט שהמעות סך הנ"ל יהיו נצרכים לו בקרב לקבלם מידו על איזה עסק הכרחי ע"כ ישלח לו חשבון מהם כמה עולה הסך הכל קרן וריוח ולא ילוה אותם כלל רק סך מאה וחמשים רוכ"ס כ' לו שיוכל לעכב לעצמו שיתפייס בזה עבור סכסוך מהשכירות שיש לר"ט תביעה על ר"צ. והגם שלדעת ר"צ אינו מגיע כלל, עכ"ז רוצה לפייסו בסך הנ"ל לפנים משוה"ד. וע"ז השיב לו מהר"ט הנ"ל ושלח לו החשבון כמה שעולה הס"ה, ולא רשם שמגיע שום חוב וז"ל היום דלמטה נעשה חשבון מכל המעות שמעל"ד עם מה שנתקבץ הכשר ואחר נכיון הקבלות של מוכ"ז נמצא כעת אחר כל החשבונות סך ארבעה מאות אחד ותשעים רו"כ ושבעה זה' כ' 07.194 יום ב' א' דר"ח תמוז תר"ז, טובי' עכ"ל. וצעטיל זה מונח בשלימות ונידון ק"ן הנ"ל איני זוכר ברור לשון תשובתו אך בסגנון זה הי' תשובתו שגם אם היו מסלקים לו כפי הפסיקה הי' מסופק למעשה אם הי' לוקח משום שמעולם לא נהג להיות מקבל כו' וכ"ש ע"ס ק"נ ודאי אין כדאי כו' עכת"ד מזה הי' ניכר איך שאין לו שום טו"ת שאפילו אם הי' מסלקים לו כל שכרו לא הי' לו רצון כ"כ לקבל כי אינו בגדר להיות מקבל שכירות וכ"ש כו' ע"כ הי' משמע שלא יבוא בטו"ת מאומה ולכן הפקיד אצלו להבא:

באחר זה הפקיד הנגיד ר"צ נ"י ממעות גיוואנט פקדון אצל הנגיד ר"ט נ"י עשרה מאות רוכ"ס והודיע שמעות אלו אינן של ר"צ עצמו כי הם שייכים לסוחר הגיוואנט והם שלו:

אחר זה בהיות ר"ט אצל ר"צ ביקש ממנו הפקדון שלו סך 194 רו"כ הנ"ל ואמר לו אשר ק"ן מהם אינם במזומן כי הלוה אותם, שאל ממנו ר"צ הלא כ' לו שלא ילוה אותם כלל, ע"ז השיב שהלוה אותם על חשבון שלו שהרי הרשה לו לעכב סך ק"ן רוכ"ס ממעות הנ"ל לעצמו עבור הסכסוך אח"ז שלח ר"צ שליח לקבל המעות פקדון הנ"ל מידו וגם שלח לו צעטיל שלו הראשון כי כן ביקש ושלח לו ר"ט לר"צ ע"י השליח ורשם תחת כתב הנ"ל יום ג' ו' שבט תר"ח קיבל ממני המוכ"ז על הנ"ל שלשה מאות וחמשים רוכ"ס, טובי' הנ"ל. נמצא נשאר אצלו קמ"א רו"כ שבעה ז"כ:

גאח"ז אמר ר"ט לפני איזה אנשים שיש לו סכסוך על ר"צ על ת"ק רו"כ, והי' ביניהם עוד דין ודברים וביקש ר"צ ד"ת ולא רצה ר"ט לסמוך על שום דיין באמרו שר"צ יש לו דין אלם הנז' בש"ע סי' י"ד ססעי' ב' , ור"צ הי' ברוגז מאד על זה איך יחשדו לשלא יהי' נכנע ח"ו לדין תורה ונמשך הדבר בסכסוכים שביניהם, ולא עלה ע"ד ר"ץ שיעכב ר"ט סך הפקדון הנ"ל עבור תביעתו על ר"צ (כי מסתמא יציית דינא ואם הי' מבקש הי' משליש וועקסיל שלו ע"ז), אח"ז ביקש ממנו שישליש הפקדון עכ"פ אצל שליש או שעכ"פ לא יעקל רק ערך ג' מאות רו"כ כפי תביעתו אם בלתי אפשר לפעול שלא יעקל כלל ולא הועיל ועיכב הפקדון כולו רק נתן ת"ק ממנו, וגם זה ע"י צעטיל בטוח שיש בידו מעות ר"ץ מגיוואנט, בזה"ל שאם לא יושלח לו פסק ברור בח"י הרב ר' יצחק אייזיק מהאמי' שמגיע לר"צ המעות מחוייב הוא לסלק בזמנו בלי שום שינוי עכ"ל:

והנה לדברי ר"צ אין מגיע לר"ט כלל כ"א לפנים משוה"ד מגיע לו סך מאה וחמשים הנ"ל, ועתה שואל ר"ץ ממעלתו שנבחר לדיין בינינו כפי הכתב שחתמנו שנינו, האם יוכל ר"ט לעכב סך עצום אחד עשר מאות ומ"א רוכ"ס, עבור טו"ת שלו שלדעת ר"צ אין בה ממש והיא תביעה על פה , וגם לדברי ר"ט אין לו תביעה שיקרא בשם תביעה רק ע"ס שע"ה רוכ"ס והמותר הם תביעות בדויים, ואיך יעכב עבור זה מעות פקדון סך עצום ובפרט הפקדון שידוע לר"ט שאינו של ר"ץ כלל והתביעה היא על ר"צ וא"א לסבול גודל העולה שישלם רעה תחת טובה ולעקל בכפלי כפליים מסך התביעה על דמיונות מעות אחרים ולכן צועק ר"ץ ומבקש שיחזיר תיומ"י סך אלף רוכ"ס היינו חמשה מאות רו"כ יחזיר הצעטיל של הבטוח, וחמשה מאות רוכ"ס הפקדון שהוכרח ר"ץ ללוות ולשלם לסוחר הגיוואנט ודי שישארו אצל ר"ט ק"ן הנ"ל ואם יגיע עוד לו אזי יקיים ר"צ הפס"ד רק שעכ"פ הסך הנ"ל של הפקדון יחזיר כי ר"צ הוכרח ללוות ת"ק לשלם להסוחר כו' ומדוע מוכרח לזה:

גם מה שאומר ר"ט עכשיו אשר מסך ק"ן הנ"ל הלוה ע"ה רו"כ לאיש א' ע"ח השותפות גם ע"ז גדלה התמיה, הלא ר"ץ כ' לו בקיץ תר"ז שלא ילוה, וכן אמר לו ר"ט בפי' שהלוה רק על חשבון עצמו, וגם בלא"ה לא הי' מלוה בלי ידיעתו כפי הנהוג כן כמה שנים שאם הי' מלוה בלי ידיעתו אם לא רצה ר"ץ הי' על חשבון שלו א"כ אם עבר והלוה מה לו לר"צ בזה כ"ש שהזהירו בפי' שלא ילוה, וגם הוא אמר כן שהלוה על חשבונו:

ועתה נבוא לדבר ע"ד הטו"ת של ר"ט ע"ד השכירות שאומר שמגיע לו. גופא דעובדא הכי הוה בקיץ תר"א הי' על מוהר"צ יסורים מנגישת חוב וועקסלין שנתערב עבור אחרים ונשלחו מלייפציג למאסקעווא , ע"כ עלה על דעתו אח"כ בחורף תר"ב לשכור איש שינהיג על שמו המסחור גיוואנט ושא"ד דמאסקעוי' וביקש לשכור ע"ז את מוהר"ט שהוא ינהיג העסק הנ"ל, והי' ביניהם סכסוכים בהמקח עד שהושוו באייר תר"ב שיהי' המקח קכ"ה רוכ"ס לשנה ועוד זאת שהמעות הנפדים עבור הגיוואנט ושאר סחורות עד שישלחום לשלם להסוחרים יהי' מונח בפקדון תח"י הר"ט הנ"ל ומזה יוכל להלוות לבטוחים גדולים שיהי' לו ריווח מזה חמשים רו"כ אך שהמעות יהיו באחריותו, ובפי' נדבר ונכתב שהשכירות הוא לזמן היינו על ג' שנים מהיום היינו מסוף אייר ובדבור הי' תנאי מפורש בסוף חורף שלפני אייר שלאחר כלות ג' שנים הברירה ביד שניהם היינו הברירה ביד מוהר"ט אם לא ירצה עוד להיות שכיר ע"ז הרשות בידו כי אמר שיראה אז לפי העת והזמן אם אין יראה כו' כן התנה ר"ט בפירוש בפה מלא שיהי' אז הברירה בידו, ולכן כמו כן אמר מוהר"ץ ג"כ בפירוש בפה מלא שג"כ יהי' הברירה בידו אם לא ירצה לשוכרו יהי' ג"כ הברירה בידו, והסכימו שניהם על זה ולכן נכתב הצעטיל רק עד כלות ג' שנים (ומ"ש בצעטיל הראשון דאדר ובהמשך הזמן אפשר כו' דלכאורה נראה שהי' הכוונה שיומשך יותר, יש ע"ז ב' תירוצים ושניהם אמת הא' דהמכוון ובהמשך הזמן אם שניהם יתרצו שיומשך יותר אזי אפשר כו' הב' כי צעטיל הנ"ל נכתב מקודם, אבל אח"כ התנה ר"ט בפירוש שאחר ג"ש יהי' הברירה בידו וכמ"כ השיב ר"ץ שג"כ יהי' הברירה בידו, לכן נכתב אח"כ באייר עד כלות ג' שנים כפי שהסכימו שניהם שיהי' הברירה ביד כל אחד אם ירצה או לא):

עוד זאת אמר מוהרר"ט למוהר"צ שאם רצונו לשוכרו בשביל להסיר פחד נגישת הוועסקלין מעליו, אין דרך אא"כ יסלק א"ע מכל העסק ושיהי' רק מוהר"ט העוסק בכל מכל ועי"ז יצא שמו של מוהר"ט ע"ז, אבל כל שיהי' למוהר"צ אפילו קצת עסק בזה יקרא הכל על שמו כי ר"צ מפורסם לסוחר ומוהר"ט יהי' טפל ואין שוה ליתן עבור זה מאומה, עכ"ד. וכן נרשם בהצטיל שנכתב להיות מונח למשמרת לג' שנים הנ"ל שהוא יהי' כל העוסק בזה בכל העסקים ממש שיקבל כל המעות מכל מוכרי הגיוואנט ולחשוב הוא עמהם כל החשבונות, ושמידו יושלח למוהר"צ מה שנצרך, ושמידו יושלח להסוחרים לסלק:

באח"כ תיומ"י ממש נתגלגל הדבר שלא נתקיים המעשה כלל שלא הי' לו עסק בזה כלל וכלל, היינו לא יותר מקודם הפסיקה, והי' כל העסק רק על מוהר"צ כמקדם, והסיבה לזה הי' מפני שהמעות הנפדים ע"י מוליכי הגיוואנט והריפש ושארי סחורות למכור בנעזין ובעזראש ובבייעשנקוויץ לא רצו בשום אופן שימסרו המעות והחשבונות למוהר"ט מכמה טעמים שאמרו והוכרח מוהר"צ לקבל מהן , ומאחר שמההכרח הי' לקבל ולחשוב עם עיקרי השלוחים וכמ"כ הי' הכרח גמור לשלוח המעות להסוחרים בעצמו ובלתי אפשר הי' שיושלח מבית מוהר"ט ומחמת זה ג"כ לא נתנו לו שותף ושיושלח כו' א"כ נקרא כל העסק עליו כמקדם, ומה גם לד' מוהר"ט בעצמו שאפילו אם יהי' לו קצת עסק כו', ע"כ לא התאמץ עוד ר"צ להטיל עוד קצת עסק על מוהר"ט מאחר שאין תועלת בזה כלל לעיקר המבוקש ולא הי' לו עסק זולת מה שהי' לו מקודם שנסע לעיר הסמוכה לעירו ערך ז' פרסאות פעם א' בשנה ונתאכסן בבית חותנו הנגיד וחשב עם פרץ וסייע בעסק חשבון שילוח המעות להסוחרים, וג"ז העסק הי' לו רק ב' פעמים בקיץ תר"ב עם מוהר"צ יחד ובקיץ תר"ג עם בנו אכן בקיץ תר"ד לא חשב עם ר"פ הנ"ל כי ר"פ הנ"ל שחל"ח מקודם בפסח תר"ד והי' החשבון עם בניו של ר"פ רק על מוהרר"צ לבד, ואז בקיץ הנ"ל מינו ושכרו במקומו איש אחר ה"ה ר"ש שיסע עם הגיוואנט והריפש לכל הירידין, ומוהר"ט לא נתעסק בעסק זה השכירות כלל וכלל ולא הי' גם בעת שילוח המעות להסוחרים כ"א הי' איזה שבועות מקודם על יום א' שביקשו אותו רק לכבודו שלא יקפיד כו' ובתחלת תר"ו שאל ר"ט מר"צ אם נצרך לו להעסק והשיב בפה מלא שאין צריך כלל וכלל לשכור איש ואין רוצה ליתן לו שכירות כלל, ואעפ"כ הי' כאן בקיץ תר"ו מפני הכבוד ובשנת תר"ז לא הי' כלל:

גוהנה כל משך הג' שנים הנ"ל לא ביקש השכירות וגם מוהר"צ לא סילק לו מאומה, כי מאחר שלא נתקיים הענין כלל הי' בדעת מוהר"צ שלפי יושרו של מוהרר"ט בעצמו לא יבקש, כי מאחר שיש לו טובה שמונח אצלו מעות פדיון הגיוואנט ושאר סחורות סך עצום ערך ט' חדשים יותר מב"א רוכ"ס, והמדובר שיוכל להלוות אותם לבטוחים גדולים באחריותו אף שהמדובר זה הועמד בסך חמשים רוכ"ס באמת שוה יותר, א"כ יסתפק א"ע בזה נגד נסיעה א' שנוסע ז' פרסאות מה גם שהי' נוסע כן אפשר בלא"ה, ומאחר שעיקר השכירות הי' שיקבל עליו עסק שיומשך מזה עליו יראה מהוועקסלין, ועכשיו לא הי' עליו שום דבר והרי הוא בן חורין כמקדם, ומה הפסיד בזה הרי גם כל העסקים שהי' לו מקודם עסק בהם ג"כ אח"כ ולא הפסיד עי"ז דבר, א"כ כל הישר הולך לא יבקש יותר מהנ"ל, ולכן נשמר מוהר"צ לשלוח כל דמי הפדיון מהגיוואנט הבאים לידו ראשונה הכל ליד מוהרר"ט ולא השאיר אצלו מאומה, בכדי שיסתפק א"ע בזה, רק מהפדיון שבא מירידין באחרונה בשלהי חורף ובתחלת הקיץ היו אצל מוהר"צ, כן הי' הנהוג שבעה שנים היינו גם עד שנה זו ועד בכלל אף שלא נסע מאומה, וכבר נתבטל העסק מקדם עכ"ז שלח לו דמי פדיון למען יסתפק א"ע בזה, ואעפ"כ הי' בדעת מוהר"צ שלרווחא דמלתא אם יתבענו מוהרר"ט יסלק לו עבור שנה א' שבזה הי' סבור שהוא די והותר לכל הדעות. גם הי' סבור שדעת מוהרר"ט כן מאחר שראה שלא נתקיים הענין כלל, וגם שכירות לא ניתן לו, א"כ הי' לו לשאול ולעלות על דעתו שאין נותנים לו השכירות וגם לא מזכירים מאומה מענין שמגיע לו שכירות אין זה רק מפני שלא נתקיים הענין כלל, והי' לו לתבוע או לשאול מה זה ומאחר ששתק לגמרי ולא הראה כלל תערומות, קסבר מוהר"צ שבודאי גם הוא מסתפק א"ע בסך הפקדון הנ"ל שיש לו טובת הנאה ממנו ואין רוצה לתבוע יותר כלל, או עכ"פ יקבל מה שיתנו לו מאומה בספ"י בלי שום ערעור ח"ו כי מה הפסידו ומה לקחו ממנו כנ"ל, ותירוצו של מוהרר"ט שאמר תחלה שיתקבץ סך נכון כו' אין ר"צ זוכר זה אך מזה אין ראי' שיוכל להיות שנשכח ממנו אך גם לו יהי' כדבריו אין זה תירוץ כלל דעכ"פ הי' לו להזכיר ולדבר שיהי' מונח מעות השכירות בשלימות ואם לאו לא יסע מה גם כיון שראה שלא הוטל עליו דבר חדש שזהו הפך לגמרי מכוונת השכירות וגם ממעות השכירות לא הזכירו לו מאומה דנהי דאמר שיתקבץ מ"מ הי' ראוי להזכיר מזה, הי' לו לעלות על דעתו שודאי לא יתנו לו חנם ומדוע שתק יותר מג' שנים, זה תמוה מאד ואין זה אלא שבאמת קסבר שתיקתו יפה לו מדבורו שאם יתבע יאמרו לו שאין צריכים לו עוד על דרך שכירות ע"כ קסבר טובה השתיקה ואז יוכל לתבוע את הכל... ואם באמת הי' בדעתו שלא נשתנה הענין כלל ומגיע לו כל השכירות שע"ה רו"כ כ"ש לדבריו שתובע ת"ק מדוע לא הי' תובע כלל אלא האמת הגמור הוא כנ"ל שהבין הטיב שמהיושר אין מגיע לו השכירות מאחר שלא נתקיים המדובר של המעשה כלל וע"כ שתק כי מה יתבע או שקסבר טובה השתיקה בכדי שאח"כ יוכל לתבע כו' :

דוהנה אחר ששתק כל הג' שנים שלימים עד לסוף כמדומה בסוף שנת תר"ה או בתחלת תר"ו רשם לו ר"ט לר"צ בכתב דרך שאלה ע"ד העסק אם נצרך הוא והשיב שאין נצרך כלל וגם אז שתק, ובקיץ תר"ז שלח ר"צ לבקש חשבון מעות פקדון שלו שהי' אצל ר"ט סך ת"ק רו"כ ושיהי' נצרך להם ע"כ לא ילוה אותם וכ' לו שיוכל לעכב ממעות אלו ק"נ רו"כ עבור הפסיקה הנ"ל אשר לפ"ד זה ודאי די, וגם ע"ז לא הראה שום ערעור וכמבואר למעלה, ולכן ר"ץ לפי תומו שלח לו עוד ממעות פדיון הגיוואנט הנ"ל עשרה מאות רוכ"ס ולא חשד את ר"ט כלל שיעכב ח"ו, עד סוף חורף הנ"ל התחיל לומר שיש לו סכסוך... ומדוע יעקל עוד יותר אשר באמת אין מגיע לו כלל גם כפי הפסיקה העיקר מפני שלא נתקיים הענין כלל וכנ"ל אות ג' ואף אם לו הי' כדבריו שהמניעה מצד ר"צ מ"מ עבור מה ישלם לו האם שכרו א' לנסוע ללייפציג, ואח"כ לא שלחו ולא נסע והי' שקט בביתו, אם מ"מ יתחייב לשלם לו כאילו נסע 1, זה ודאי לא יתכן ולא יעלה על יושר בנ"א, השני מפני שהמניעה שלא נתקיים הדבר לא הי' מצד ר"ץ עצמו ברצון נפשו כ"א הוכרח לזה כנ"ל אות ב':

הועל מה שתובע גם עבור שנה רביעית וטענתו שהגם שהפסיקה לא הי' רק ג' שנים מ"מ כל שנמשך בשתיקה על דעת הראשונה הוא 1, הנה אדרבה הקושיא עליו למה שתק שהרי מיד ששאל באמצע שנה ד' אזי תיומ"י השיב לו ר"צ שאין נצרך לשכירות זו כלל אלא שלא הי' יכול לומר לו כן מקודם בלי שאלה מפני הכבוד ואחר שלא הזכירו לו מאומה מהשכירות שלו הי' לו להבין מעצמו, וא"כ למה עמד בשתיקה בתחלת שנה ד', ולתבוע נגד הצעטיל שכתבו בפירוש מהיום עד כלות ג' שנים, כיון שראה שגם תוך הג' שנים לא נתקיים הדבר וגם בכלות הג' שנים לא הזכירו לו דבר מנדון שמגיע לו שכירות וגם הוא לא תבע מאומה, והרי שכירות משתלמת סוף כל שנה כ"ש בכלות כל הג' שנים וכיון שראה שלא הזכירו לו דבר שמגיע לו שכירות איך יוכל לומר שגם בשנה ד' מה שעסק לדבריו בזה בלי שום קציבת שכירות הי' על סמך שישלמו לו כמו בג' שני הפסיקה מאחר שגם בג' שני הפסיקה הי' מובן לו שבעה"ב מגמגם מאד ואין בדעתו כלל ליתן לו שכירות מדלא הזכירו לו דבור או משמעות סוף הג' שנים, וגם לא באמצע הג' שנים, אף שלדבריו הזכיר לו בחורף תר"ג איזה משמעות שאין בו ממש מ"מ יהי' איך שיהי' זה הי' רק חצי שנה אחר הפסיקה, ומאז והלאה גם לדבריו לא נדבר מאומה מענין העסק והשכירות ואיך יסמוך ע"ז בשנה ד' בלי שום דבור מקח כלל, אלא ודאי לא עשה ע"ד שכירות כלל וגם כי באמת לא עשה מאומה כי כל עסקיו הי' הנסיעה לבד ז' פרסאות, בשגם כי באמת כל עסקיו דהיינו מה שנסע ז' פרסאות בכל שנה, והי' זה ד' פעמים היו כולם תוך זמן ג' שנים וחודש אחד מעת הפסיקה, דהנה מבואר בהצעטיל דאייר תר"ב וז"ל ההתחלה מעכשיו עד כלות ג' שנים אי"ה עכ"ל ומעכשיו היינו מסוף אייר, א"כ מסוף אייר עד ערך סיון תר"ה שהי' פה בינתיים פעם א' בשנה לא יש כ"א ג' שנים וחודש א'. ואח"כ בסוף הקיץ הנ"ל או בתחלת חורף תר"ו כששאל מר"צ איך יהי' נדון העסק השיב שאין צריך לו כלל, וא"כ לא הי' לו עסק גם לדבריו כ"א במשך הג' שנים ואיך יתבע עבור שנה רביעית...:

ווהנה על פסיקה הנ"ל שנעשה באייר תר"ב הונח צעטיל למשמרת ע"ז אצל ר"ץ וגם אצל ר"ט בלי שום קנין, אחר כך כעת התחיל ר"ט עוד לחדש תביעה ישינה וקורא זה גמר הראשון, והוא שבכסלו תר"ב גמר עם ר"ץ בדברים על שכירות הנ"ל על שנה אחת והי' המקח לדבריו ערך רנ"ה רו"כ 1 שהוא כפליים משיעור הפסיקה שנגמר באיר תר"ב על קך"ה רו"כ אלא שאח"כ בו ביום תיומ"י חזר בו ר"צ מהפסיקה הנ"ל, והן אמת שהפסיקה הראשונה נשכח לגמרי מלב ר"צ והיינו מפני שהי' רק דבור וגם לא נסע בגין זה ולא נעשה מאומה זולת דבור לבד, ובעודן עסוקין מענין לענין באותו ענין חזר בו ר"צ, וגם הוא לא ערער ע"ז אדרבה הסכים בכתב ידו ממש אחר זה לפסיקה אחרת, א"כ לא הי' עולה ע"ד ר"צ שיעשה מזה תביעה, ולכן נשכח מלבו לגמרי, רק אעפ"כ כשהזכירו עתה ר"ט נזכר, אבל ג"כ נזכר שכמדומה לו ברור שהי' מוחזק אצלו שגם ר"ט לא הקפיד כלל על החזרה, ועכ"פ כן נראה מהצעטליך שלו אח"כ שמסכים בלב שלם לפסיקה שנייה על קך"ה רו"כ, א"כ איך יעשה מזה עתה תביעה, כי אף אם לא הי' מסכים מה יש לו תביעה עבור דבור בעלמא גם תינוקות יודעים זה שבדבור בעלמא אין מתקיים שום דבר, ואם אמנם לדבריו שטוען שע"ז ג"כ שייך שאין רוח חכמים נוחה הימנו ממי שאינו מקיים דבורו, עכ"ז עכ"פ הכל יודעים שאם חזר בו אין לזה תביעה עליו כלום, וא"כ מאחר שמודה שחזר בו ר"ץ א"כ מה תביעה יש לו עליו ולמה לא תבעו אז על החזרה לומר שהחוזר בו כו' ולא הזכיר אז רמיזא מטענה זו, וגם בצעטליך שלו לא נזכר רמיזא מזה, אדרבה נראה שכבר הסכים ג"כ לחזרה זו כ"ש שנעשה ג"כ פסיקה אחרת ולא יצא הדבור הראשון לבטלה לגמרי אף שלא נתקיימה הפסיקה אח"כ זהו ענין ותביעה אחרת, ואם בא עכשיו להוכיח את ר"ץ איך חזר בו ולא קיים דבורו, באמת יש לר"ץ אמתלאות נכונות ע"ז שיוכל לחזור בו ורוח חכמים נוחה בזה הימנו לפי דעתו ואף לדברי ר"ט שהחוזר בו אין רוח חכמים נוחה הימנו, מ"מ אחר שכבר חזר בו אין לו שום תביעה עליו ולא לעכב עבור זה אפילו פרוטה א' ממש...:

קצרו של דבר ר"ט מעכב סך אחד עשר מאות רו"כ וארבעים ואחד רו"כ, עבור שכירות שלו לבד הטו"ה שהי' לו ששוה סך נכון וכל עסקו ופעולתו לא הי' רק שנסע ד' פעמים ז' פרסאות וגם שם לא עשה מאומה רק כעין טיול כו', וד' פעמים הנ"ל הי' במשך ג' שנים פעם א' בשנה, והוא עושק גדול ועצום אשר אין להכיל.