סימן לז
אסימן לז
ב' יהודים הכינו אפר הרבה כדי לעשות ממנו פאטעש בתוך כך יהודי אחר שכר מהשר שיעשה הוא ______________________________________________ *)כנראה צ"ל:
הלוקח. ______________________________________________ פטאשניע ושזולתו לא ירים איש ידו לעשות פאטעש ואין מניח ליהודים הנ"ל לעשות פאטעש רק רוצה ליתן להם ריוח על האפר שקנו. והם אומרים שרוצים לעשות פאטעש כי העביר עליהם הדרך שלא כדת לחכור מהשר אחר שידע שהכינו אפר הרבה בשביל לעשות פאטעש:
הנה במה שחכר הפטאשניע ודאי ליכא איסור רק במה שהתנה שזולתו לא ירים איש את ידו ונתכוין שיהודים ההם שקנו האפר לא יוכלו לעשות פאטעש יש לעיין דלכאורה יש כאן איסור. דאע"ג דקיי"ל כרב הונא בריה דרב יהושע דפליג ארב הונא פרק לא יחפור דכ"א ע"ב וס"ל דבר מבואה דאוקי ריחייא לא מצי מעכב על חבירו הרוצה ג"כ להעמיד רחיים הלא כ' בשו"ת מ"ב סי' כ"ז ד"ה הדין הרביעי כ' וז"ל ונ"ל דעד כאן לא פליג ר"ה בדר"י אר"ה אלא בכה"ג דרחייא דאינו מבטל לראשון לגמרי שהרי הראשון עומד ברחיים שלו אלא שהשני אוקי עוד רחיים אחר ומחסר לראשון ממחייתו שלא יהי' ריוח הרבה לראשון כבראשונה אבל מ"מ יש לראשון ריוח פחות מבראשונה אבל היכא דבא השני לדחות את הראשון לגמרי ולבטל אותו ממחייתו כ"ע מודי דמצי מעכב עליו דהא ודאי פסיק לחיותיה לגמרי עכ"ל וא"כ נ"ד נמי אי הוה חוכר הפטאשני' בסתם ולא הי' מתנה שזולתו לא ירים איש את ידו לא היו יהודים הנ"ל יכולים לעכב עליו אע"ג שהכינו האפר דהא אפי' אם כבר העמיד רחיים לא מצי מעכב על חבירו ולהעמיד ג"כ רחיים. אבל כיון דהתנה שזולתו לא ירים איש את ידו לעשות פאטעש א"כ בא לדחות ליהודים הנ"ל לגמרי מעסק שהכינו א"ע לעשות פאטעש וקא פסיק לחיותם לגמרי דמודה ר"ה בדר"י דמעכב עלי'. ומ"מ א"א ללמוד זה מדינו דהמ"ב דהכא הוה מחוסר מעשה דאע"ג שיהודים הכינו האפר עדיין לא גמרו עם השר שיוכלו לעשות פאטעש וא"כ עדיין לא אוקי רחייא. ואם משום שהכינו אפר הרי זה הוי רק כמו מו"מ שיוכלו למכור האפר והוא גם הוא רוצה ליתן להם ריוח על האפר. ומזה לא דחה אותם רק דחה אותם מעשיית פטאשני' וזה עדיין לא גמרו ול"ד לעובדא דהמ"ב דרוצה לדחותו מאורענדא שעסק בה הראשון ממש ועוד דהמ"ב כ' דהיכא שנשאר לראשון ריוח פחות מבראשונה א"י לעכב עליו והכא נשאר להם ריוח כשימכרו לו האפר ואין לבא עליו מדין עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו שזהו הדין הראשון שבשו"ת מ"ב הנ"ל דהא כ' שם בשם המרדכי והוא פ' חז"ה סי' תקנ"א דכל זמן שלא פסקו דמים מותר אפילו לכתחילה להקדימו וכ"כ בש"ע ח"מ סי' רל"ז. והכא לא זו שלא פסקו עם השר נידון שיעשו פטאשני' רק שלא דברו עמו כלל שהכינו האפר. רק שי"ל דע"כ לא בעינן פיסוק דמים אלא כשאין מעשה אחרת אבל בנ"ד הכנת האפר סך עצום חשוב ג"כ מהפך כעין פיסוק דמים. ובלאה"כ בדרו"פ סי' רל"ז כ' דנהגי לפסוק דין עני המהפך בחררה אפי' לא גמר פיסוק דמים. מיהו כיון דדין עני המהפך הוא רק לקרותו רשע ולא להוציא בדיינים א"כ בכה"ג דלא ברירא לן כ"כ לומר דיש לו דין עני המהפך דלא התחיל כלל להפוך בעסק חכירות מן השר רק בקניות האפר והרי יש לו ריוח באפר צ"ע אם לקרותו רשע. ואין לבא עליו מדין עני המנקף בראש הזית דשאני התם דעשה מעשה בהזית והוא לוקח מה שטרח משא"כ הכא אינו לוקח מהם האפר ובעשיית פטאשני' לא טרחו עדיין. אבל לכאורה יש לדמותו להא דמרחקינן מצודת הדג מן הדג. אע"ג דלא מטא לידי' עדיין רק שהכיר חורו והי' בטוח שילכדנו ה"ל כמאן דמטא לידי' וה"נ הכנת האפר ה"ל מעשה רב שסמכו דעתם לעשות פטאשניע ומסתמא היו באים לעמק השוה עם השר אם לא יהודי זה וכבר האריך בזה המ"ב שם דאפי' דיעבד יוצא בדיינים מיהו לדעת התוס' ברפ"ג דקדושין דבעינן דוקא שאומנתו בכך וכ"פ המ"ב. א"כ תנאי זה חסר בנ"ד. אך לפרש"י שם שא"צ תנאי זה ועחה"ר שם דלשיטתו אפי' לפר"ת אין התנאי מוכרח. ומ"מ יש לחלק דהתם מעשה המצודה ה"ל כהתחלה לצידת הדג וגם בטוח שילכדנו עי"ז וכמאן דמטא לידי' דמי ע"כ יוצא בדיינים אבל הכא ליכא כלל התחלה בעסק שכירות הפטאשני' מהשר. ע"כ לכאורה א"א לבא עליו רק מדין עני המהפך את"ל דבכאן לא בעינן פיסוק דמים כיון שעשו מעשה גדול וכבר נת' שגם בזה יש לספק:
נת' דבחכירות הפטאשני' ליכא איסור ואע"פ שיהוד' הראשוני' הכינו אפר. רק במה שהתנה שזולתו לא ירים איש את ידו לעשות אפר יש לספק ממ"ש המ"ב בפי' פלוגתא דר"ה בדר"י אין ראי' לא לכאן ולא לכאן כמ"כ מדין עני המנקף ומדין מרחיקין מצודת הדג אין ראי' רק י"ל דנק' עני המהפך וגם בזה צ"ע:
בועוד יש לזכות להחוכר שלא לקרותו רשע משום כיון דא"א להיות רק פטאשני' אחת בעיר דהכי נהיגי וגם השר לא ישכיר לשנים א"כ ממ"נ הי' מוכרח א' מהן לחוכרה וא"כ מה זכות יש להם יותר מצד האפר שהכינו שאינו רק חלק א' מני עשרה ממה שצ"ל אפר בפטאשני' ולמה הי' לו להניח ריוח מן ט' חלקי' שלא עשו ע"ז הכנה כלל עבור חלק א' מעשרה שהכינו דהא לא עשו עדיין השתדלות אצל השר בחכירות הפטאשני' ואין לדון ע"ז דין עני המהפך רק משום שעשו מעשה בהכנת האפר והרי לא עשו מעשה רק בחלק א' מני עשרה ובשאר כללו' הפטאשני' לא הפכו כלל ואין לקרותו רשע עכ"פ על הט' חלקי' הנותרים וכיון דא"א ליקח ט' חלקי' ממילא הוכרח ליקח כל הפטאשני'. ומה שטועני' בעלי האפר א"כ יניח להם עכ"פ לעשות פאטעש מאפר שלהם על המקח שמשלם הוא להשר. וא"כ נק' רשע. ועוד משום דכופין על מדת סדום כשזה נהנה וזה לא חסר דאע"ג דהפטאשניע הי' חצר דקיימא לאגרא וה"ל זה חסר מכל מקום לגבי חלק אפר שלהם חשוב כמו לא קיימא לאגרא דהא לא הי' חוכר הפטאשניע ע"ד להרויח בחלק זה כדי שלא יהי' נק' רשע במה שרוצה ליקח הריוח מאפר שלהם רק שחכרה מצד כללות ענינה וא"כ לגבי אפר זה חשוב זה נהנה וזה אינו חסר כיון שבהכרח לומר שלא לקחה ע"ד להרויח ג"כ באפר זה. אך י"ל דמ"מ לא עדיף מחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר (אולי הוה ג"כ כגברא דלא עביד למיגר על אפר שלהם שהרי רצו לשוכרה מהשר ולא ממנו והוא לא הי' משיג גבולם בזה כדי שלא לקרותו רשע רק שלקחה משום כללות ענינה ולא אדעתא דאפר שלהם נחית) ורמ"א פסק בסי' שס"ג ס"ו בהג"ה דלא יוכל לכופו לכתחילה שיניחנו לדור בו ואין שייך בכה"ג כופין על מדת סדום וכ"כ התוס' בפשיטות פ"ק דב"ב די"ב ע"ב סד"ה כגון. מיהו טעמא דרמ"א לא שייך כאן דאינו מוצא להשכיר לבעלי אפר אחרים ועוד שיוכל לעשות הכל בפטאשני' שלו. אך בלאו טעמים דהרמ"א יש טעמים אחרים כמ"ש בנמוק"י שם פרק כיצד הרגל ובתוס' שם ד"כ תחלת ע"ב וע' שט"מ שם. והחילוק הוא דבב"ב דאמרינן כופין היינו משום שעדיין אין חלק כל א' מבורר ואנו באין לחלקה ויש לחלקה באופן שזה נהנה וזה אינו חסר דין הוא דכופין משא"כ הכא מה לו בשל חבירו. ולפ"ז צ"ע בנ"ד דלא שייך כ"כ לומר מה להם בפטאשני' של חבירו כיון דהוא לקח מה שהם היו רוצים ליקח ונהי שלא נק' רשע משום דנחית אדעתא דכללות הענין ולא אדעתא דאפר דידהו מ"מ שמא בכה"ג כופין כו' וצ"ע די"ל כיון שעכ"פ בהיתר חכר אותה מעתה מה להם בשלו דאפי' את"ל כיון דלא לקח אדעתא דאפר דידהו ה"ל כחצר דלא קיימא לאגרא לגבי אפר זה מ"מ אין מחוייב להניחם להשתמש בשלו ועוד דהא בח"מ סי' שס"ג כ' אם חסרו דבר מועט כו' ע"ש ובנ"ד ג"כ יוכל להיות חסרון מועט להחוכר מעשיית פאטעש להם שיתייקר שער דמי עצים. אכן כ"ז אם האפר שהכינו הי' רק מעט אבל אם הכינו אפר לרוב הצריך להפטאשני' והוא חכר הפטאשני' על סך אפר שלהם שיוכרחו למכור לו י"ל דדמי ממש לדינו של המ"ב הנ"ל אות א':
נת' עוד טענה לזכות החוכר כיון שהכינו אפר רק חלק א' מעשרה שצריך בהפטאשני' מהכ"ת יחוייב להניח העסק החכירה בט' חלקים שלא עשו הכנה לזה ואם מחוייב להניחם לעשות פאטעש מאפר שלהם ג"כ י"ל שאינו מחוייב כיון דבהיתר חכר מה להם בשלו אך אם האפר שלהם מספיק וחכר הוא על סמך אפר שלהם י"ל דמוחין בידו:
גאמנם מה שהחוכר כתב עם השר שלא יקנה שום איש אחר אפר משום נכרי רק הוא לבדו נ' דעשה איסור אף את"ל דהשר יוכל לגזור כן על עבדיו שהם קנין כספו וכל מה שקנה עבד קנה רבו מ"מ הרי ס"פ הזהב ד"ס ע"א שנינו במשנה ר' יהודה אומר לא יחלק חנוני קליות ואגוזים לתינוקות מפני שמרגילן לבא אצלו ופרש"י ומקפח מזונות חבירו וע"כ ל"פ רבנן עלי' אלא משום דמצי אמר להו אנא פליגנא אמגוזי את פלוג שיסקי משא"כ בנ"ד דל"ל הכי יודו רבנן ג"כ שהרי מקפח לגמרי פרנסת חבירו. ומ"ש בש"ע סי' קנ"ו ססע"י ה' שני בנ"א כו' אע"ג דלא שייך הטעם דמרווח לתרעא וצ"ל דס"ל דמ"ש בגמ' גבי ולא יפחות את השער מ"ט דרבנן היינו רק אמאי אמרו זכור לטוב. ואהא הוצרכו לומר משום דמרווח לתרעא אבל אפי' אי לא שייך ה"ט ליכא איסור דלא כתשו' פמ"א סי' ע"ח וכ"מ בהרמב"ם פי"ח מה' מכירה ה"ד שלא הזכיר טעם דמרווח כו'. מ"מ גבי לא יחלוק חנוני קליות כו' משמע דאיכא איסור לולי שי"ל פלוג אמגוזי וא"כ בנ"ד איכא איסור ומ"מ בדיעבד י"ל דאהנו מעשיו כמו בעני המהפך דהנוטלה ממנו נקר א רשע ואעפ"כ אין מוציאין ממנו אך עכ"פ צריך חקירה אם השר יוכל לגזור ע"ז ולכאורה על אפר של עבדיו י"ל דמהני גזירתו אבל על אפר שמביאים נכרים שאינן שלו למכור כאן מהכ"ת יוכל לגזור. דאי משום דינא דמלכותא דינא הרי כ' הרמב"ם פ"ה מה' גזילה דדוקא במלך שמטבעו יוצא משא"כ בשר זה ועוד שיש על גבו מלך. אך לפמ"ש בסמ"ע סי' שס"ט ס"ק י"ב ואף הדיוט כו'. א"כ לו יהא כהדיוט כיון שהעיר שלו יוכל לגזור ע"ז. וכ"מ בתשובות הרשב"א סי' תרס"ד. והא דהוצרך הרמב"ם שמטבעו יוצא י"ל דהיינו לענין לקח שדהו של פלוני כו' ואין להקשות מ"ש ממוכס שאין לו קצבה דחשוב גזלן די"ל דגרע טפי כשנוטל מכס בלי קצבה מכשאינו מתיר לקנות דבר א' וצ"ע די"ל דחשוב גזילה דמלכותא וע' בתשו' מיי' לס' קנין סי' א':
נת' מ"ש החוכר שלא יקנה איש אחר אפר עשה איסור והראי' ממשנה לא יחלק חנוני ובדיעבד צ"ע אם אהנו מעשיו כי גם יש לספק אם השר יוכל לגזור ע"ז: