סימן תלד

אסימן תלד

[בענין א' שאשתו גזלה ממונו ונתפשרו שתחזיר לו קצת. ומסר מודעה וביטל הביטולים ונתן לה גט. מועתק רק כמה קטעים _ שהגיעו לידינו לע"ע] [שייך לאות ג'] ... שהבאתי התוספת והרר"י והרא"ש דבזביני מאונס ומסר מודעא וביטלה דמהני הביטול. והנה במכמ"א ש"ז סי' י"א בדין גט המעושה שלא כדין ומסר מודעא ואנסוהו לבטל המודעא העלה דהגט פסול ולא בטל משום דביטול המודעא אף שהי' באונס ה"ל כלא מסר מודעא ונשאר רק משום האונס מצד עצמו וה"ל גט פסול. וכ"פ בש"ע סי' קל"ד ס"ז. וצ"ע שזה נגד סברת רב האי ונגד דעת הרמב"ם והר"ן הנ"ל:

בתשו' מהרח"ש ח"ב סי' ע"ט מה שהוציאו אשתו ממנו חשוב צערא דגופא וגדול מאונס ממון. ונ' ראי' לדבריו מהא דסקריקון בגזירה מציעתא אע"ג דה"ל תלוהו ויהיב ותירץ מהר"מ במרדכי שם כיון דמחמת אונס פחד מיתה שהיה בריא הזיקא ודאי נתרצה. ועד"ז לפי הת"י גבי תחילתה באונס וסופה ברצון נאסרה לבעלה. ואע"ג דקיי"ל כרבא זהו מפני שתחלת הביאה ממש הי' באונס. אבל הכא תחלת הקישוי בחפץ. ע' תוס' פ"ד דב"ק דהתם ג"כ אם החיבוק ונישוק באונס ותחלת הביאה ברצון ודאי אסורה לבעלה. וכמ"כ גבי סקריקון י"ל הגיע למדרגת חפץ שחפץ ממש ליתן לו להנצל מהמיתה וכמ"כ בנד"ז נתינת הגט הי' בחפץ ממש שהרי צעק על הב"ד מדוע אין נותנים הגט. וגם לא רצה להמתין ג' שעות על הבאת המעות. וא"כ אין זה רצון שבהכרח כ"א רצון וחפץ. ואע"ג שי"ל שהחפץ הי' מפני דקסבר שיפסל הגט ע"י המודעא. ול"ד לחפץ דקישוי. וכן אף לחפץ דסקריקון. שחפץ ליתן ולהקנות באמת. והכא חפץ רק ליתן הגט. ולא שתהי' מותרת לכ"א. מ"מ אפ"ל כיון שעכ"פ חפץ באמת בנתינת הגט. אף שמטעה א"ע דקסבר שיהי' הגט פסול. זהו רק דברים שבלב כמו קסבר הייתי שהיא כהנת כו'. מיהו מצד המודעה י"ל אין זה דברים שבלב. כי בת' מהרמ"ט חח"מ סי' נ"ג או קודם כ' המודעא עדיף מאומר בלבו היום. ועכ"ז י"ל כיון אנו רואים שנתינתו הגט היה בחפץ גמור. הרי האונס בטל. ונשאר המודעא בלי אונס דלאו כלום היא. וה"ל כמו תנאי בדבר שא"א לקיימן דאינו תנאי. וה"נ כיון שנותן הגט בחפץ גמור ה"ל ב' הפכים עם המודעה. דכיון שלמדנו כל שחפץ אח"כ בהענין באמת אף שהיה סיבת החפץ מחמת אונס עכ"ז חשוב חפץ ורצון גמור כאלו הי' בלי שום אונס כלל כנ"ל מהא דקישוי. א"כ ה"נ כיון שחפץ באמת בנתינת הגט אף שי"ל שזהו מחמת המודעא עכ"פ חשוב נותן הגט ברצון וחפץ. ועוד שמא החפץ אינו מחמת המודעה כ"א שרוצה להפטר שיוכל למצוא בן זוג. אלא שהמודעא הי' ע"ד אולי יועיל לא שע"ז סמך. וכמו גבי קישוי אף אם מסר מודעא שאינו רוצה זה בשום אופן ורק מפני האונס הגדול עושה כן. וכן גבי סקריקון אף אם מסר מודעא לאו כלום הוא. כיון שאנו יודעין שחפץ באמת אח"כ בהמעשה. א"כ אנו רואי' שהמודעא אינו כלום. כמ"כ הכא כיון שאנו רואים בעליל שחפץ באמת בנתינת הגט. הרי המודעא שקר. דעיקר ענין המודעא הוא שעושה הכל באונס והכרח. והרי אנו רואים שנותן בחפץ. וכש"כ שביטל מודעא אח"כ:

[שייך לאות ז'] ... עיין בתשו' הרשב"ש סי' של"ט בנדון גט המעושה שאחר שהעלה שי"ל שהגט כשר משום דחשוב כתלוהו וזבין יעו"ש. עכ"ז העלה להצריך גט שני. וא"כ י"ל לנהוג כן בנ"ד. דאף שכתבתי במ"א שדעת רש"י דכל היכא דמצריכין לה גט שני אחר הנשואין תצא ולא כהרמב"ם וש"ע סי' ק"ן. והרשב"ש לא העלה על דעתו סברא זו. מ"מ כאן ההכרח לסמוך על הרמב"ם וש"ע בזה. גם כי יש לצרף דעת הגמ"ר בקדושין דכשמדינא א"צ גט אזי אין הגט אוסרה אף לכהונה יעו"ש:

חוכיון שהוכחנו די"ל דאונס ממון מה שהאשה מעכבת ממונו אינו חשוב אונס. א"כ י"ל דאף שמסר מודעה תחלה לא מהני. וה"ל כמו מסירת מודעא אגט בלי אונס דכשמבטל המודעא אח"כ לכ"ע מהני. ועיין ברשב"ם פרק חזקת ד"מ ע"ב סד"ה גלויא מילתא. א"ו אנוס הוא ומש"ה תקינו בגיטין כו'. הרי אף שהאמינו לו שהוא אנוס עכ"ז כשביטל מודעות מהני אף דלא ידעינן שנסתלק האונס. כ"ש הכא דאנו יודעין שאין לו רק אונס זה ואונס זה לא חשוב אונס לדעת רי"ו ודעימיה. א"כ רק משום המודעא באנו לבטל הגט והרי ביטל המודעא. והכי משמע ממ"ש רבא שם דלא כתבינן מודעא אזביני. ופרשב"ם שם נ"ל טעמא דרבא כו'. והרי גם בשדה סתם חשוב אונס אלא כיון אונס זה אינו מספיק לבטל הזביני אזי גם המודעא לא מהני. והגם דאנן לא קיי"ל כרבא זהו מטעם אחר משום דאנו אין מחלקין בין שדה סתם לשדה זו והכל חשוב אונס גמור אלא משום דסבירא לן דתלוה וזבין זביניה זביניה אף באונס גמור כשדה זו. וע"י המודעה עם האונס בטיל המכר. ושדה סתם ג"כ חשוב אונס. אבל אילו שדה סתם לא הי' חשוב אונס אזי י"ל דלא היינו חולקים על רבא דגם המודעא לא מהני. ואע"פ שהריב"ש בתשו' סס"י רל"ב וז"ל אף אם נאמר שאין מודעא בלא אונס הנה הדבר שנראה כאונס מועיל לקיים המודעא אע"פ שאינו אונס גמור כו'. עכ"ל. ועד"ז כתב המכמ"א ש"ז סי' י"ט בשם הרשב"ץ דאונס ממון י"ל אינו אונס עכ"ז כשמסר מודעא חשוב גט מעושה. הנה הריב"ש מיירי דלא ביטל המודעא אח"כ. אבל אם אח"כ ביטל המודעא אפ"ל ה"ל כאילו נשאר האונס בלי מודעא והוא אינו אונס. ואפשר גם התשב"ץ מיירי אפילו לרב האי וסיעתו דבאונס לא מהני ביטל מודעא דזביני. הכא שאני דאינו אונס גמור י"ל מהני גם לדידיה הביטול מודעא. ועוד הנה דברי הריב"ש והתשב"ץ הנ"ל נובעים מדין מתנה טמירתא פרק חזקת ד"מ ע"א והוא לפי' רשב"ם דמצד צירוף המודעא אל הקצת אונס אתינן עלה וכ"ד המגיד פ"ה מה' זכייה דין ד'. אבל לפי' הנמוק"י שם בשם ר"ח שם האונס מצד עצמו מספיק וכ"כ בשם הר"ן. דבמתנה גם אונסיה דנפשיה חשוב אונס כמו שהובאו ב' דיעות אלו בטור ח"מ סס"י רמ"ב. א"כ לדבריהם אין להכריח דהיכא דהאונס מצד עצמו לא חשוב אונס שיצטרף המודעא להחשיבו גט מעושה. כ"א ה"ל כסתם מסירת מודעא בגט דלקצת פוסקים אם תלה מודעתו באונס וידוע שהאונס שקר לא מהני המודעא. ע' חידושי הרמב"ן פרק חזקת ד"מ ע"ב. ואעפ"כ לכ"ע כשחזר וביטל המודעא מהני. נמצא יש טעם ג' לומר שהגט גט. והי ינו ע"פ סברת רי"ו נכ"ד סוף ח"א שעשינו סמוכין לה. ומצטרף אל הטעם הראשון דס"ל להתוס' והרר"י והרא"ש דאף באונס גמור דוגמת זביני מהני ביטול מודעא. וכאשר נצרף סברת רי"ו דאינו חשוב אונס. ולכן אף אם אינו דומה לזביני מהני ביטול מודעא יתחזק עכ"פ סברת התוס' דכיון שי"ל דדומה לזביני מהני ביטול מודעא:

[שייך לסוף אות יו"ד] ... וע' תשו' מהר"י אבן מיגש סס"י קט"ו גבי אף שבטל כל הביטול מודעה שיעשה מהני כשמבטל אח"כ ביטל הדברים הראשונים. אלא שי"ל דהתם מסתמא מיירי בגט המעושה כדין. משא"כ הכא שי"ל רק דהוה כזביני. ומ"מ כבר נת' לעיל ס"ט שי"ל דמהני ביטול. והנה הרמב"ן במלחמות פ' חזקת בסוגיא ד"מ ע"ב הוכיח דכתבינן מודעא אזביני אף בשדה סתם מהא דמהני מודעא בגט המעושה כדין. ולא כהחולקים דס"ל דלא כתבינן מודעא אזביני אף דגבי גט המעושה כדין מהני מודעא יעו"ש בהרמב"ן. נמצא גם להרמב"ן י"ל דה"ל כדין גט המעושה כדין דמהני עכ"פ כשמבטל כל הביטולים:

יאבתשו' חמדת שלמה סי' פ"א משמע דזה הצד שיהי' נחשב כזביני ע"י הנאה שיוכל לישא אשה אינו עולה על דעתו כלל. ואפ"ל הטעם שם לא שהה העיגון שלו הרבה ע"כ לא היה חפץ כ"כ לישא אשה. והי' יכול לישב עוד זמן בלי אשה. לפ"ז א"א לצרף טעם זה כ"א אם יושב מעוגן זמן רב. וכמו בנד"ז. ולכאורה י"ל עוד דזביני היינו שהיא נותנת לו. והכא אינה נותנת לו רק שע"י הגט שתקבל יוכל למצוא אשה. מיהו בפרק אע"פ דס"ד א' מוכח שזהו טענה. דאמרינן שם שלכן כותבין אגרת מרד על שומרת יבם כיון דאגידא בי לא יהבו לי אחריתא. ועוד דהא ודאי לא מפסיד מידי כי לא תשוב אליו כיון שאין לו במה להכריחה שגם הוא לא יוכל לישא אחרת כנ"ל. וע' פרק השולח מי שחציו עבד כו' יבטל והלא כו' כופין את רבו. הרי שזהו דבר גדול שיהי' יכול לישא אשה:

[עד כאן מצאנו]: