סימן תטז

אסימן תטז

[סיום לתשו' איטא יוטא הנדפסת בשו"ת אה"ע סי' ר"ל] וממילא יובן שזהו שמה. גם זה דחו הפוסקים ולא הבנתי תירוץ לזה עד דהצצתי בהבית שמואל של אאזמו"ר הגאון ז"ל ומצאתי הוגה בכי"ק ממש על דברי רמ"א הנ"ל שבססי' קכ"ט שכתב כל כינוי כו' מ"מ בדיעבד אם שינה באחד מאלו הדברים. וז"ל שהם דקדוקי הכינויים אבל שם העצם צ"ל נכתב כפי לשון המדינה אפילו לעכב עכ"ל קדשו. והפי' דשם העצם היינו ודאי אפילו הוא שם לעז כמו פריידא או איטא כנ"ד רק שהוא שמו העצמי שניתן לו בעריסה ואין לו שם אחר וכינוי היינו רק כשיש לו שם העצם בפני עצמו רק שמכנים לו ג"כ שם אחר הוא הנק' כינוי אבל כשזה האיש אין לו רק שם אחד ודאי נק' שם העצם אפילו הוא מלשון לעז וכן מוכרח ג"כ מלשונו ז"ל שם העצם צ"ל נכתב כפי לשון המדינה. את"ל דשם העצם אינו רק שם הקדש מלה"ק הרי אין שייך חילוקים בלה"ק כלל. ושינוי לשון המדינה היינו רק בלועז א"ו הפירוש כנ"ל. והשתא יתורץ לנו הקושיא הנ"ל דודאי שינוי קל פוסל ג"כ בשם העצם וכדמוכח מכל הראיות הנ"ל שהבאתי רק קולא דרמ"א היינו רק כששם העצם נכתב בטוב ויש שינוי מועט וקל בהכינוי ע"ז הוא דהקיל רמ"א. וטעם קולא זו יש לה יסוד וטעם נכון. כי מאחר דשמו העצם נכתב בטוב הרי יובן לכל דמ"ש וייבוש היינו פייבוש כיון שכינוי זה הוא תמיד על שם העצם הזה א"כ יגיד עליו רעו דוייבוש. היינו פייבוש וכמש"ל ב' מהרא"ש גבי וידה דמתקרי זוהי. ועוד יש קצת טעם שני כמו שיראה המעיין בספר מכמ"א שער ד' סי' ל' על גט שהי' שינוי בכינוי אבי האשה שכתב בת שלמה טרנטה והכינוי של אביה טרנטו בחולם וי"ו בסופו ופסלוהו מהרי"ט ומוהרח"ש והוא ז"ל נחלק עליהם דכיון דא"צ לכתוב כינוי האב מאחר שכתב שמו העצם על כן אין שינוי קל פוסל בו כו' יעו"ש. וכך י"ל בנד"ז כיון שנכתב שם העצם בטוב אין להחמיר כ"כ בשינוי קל בהכינוי. ואעפ"י שהמכ"א לא הקיל רק בשינוי בכינוי דשם האבות ולא בכינוי דשמו ושמה ממש אע"פ שנכתב שם העצם בטוב כמבואר שם בפי' ולא עוד אלא דגם בשינוי כינוי שם האבות ביטל דעתו להלכה למעשה נגד הגדולים מהרי"ט ומהרח"ש אע"פ שנכתב שם העצם דהאבות בטוב ע"ש. מ"מ בטעם קולא דרמ"א י"ל דכשהכינוי מובן משם העצם דהיינו ששם העצם מורה על שהכינוי הוא פייבוש כנ"ל אז יש להקל אפי' בשמו ושמה ממש כששינה בהכינוי מעט וכדעת שו"ת מהר"א ששון גבי וידה דמתקרי זוהי שכ' כן בהדיא להקל מה"ט כמש"ל בשמו שאף שנניח ונאמר כו' ע"ש. וכ"ז לא שייך רק כשנכתב שם העצם בטוב והוא מורה על הכינו י. ולכן הקילו קצת פוסקים כשנכתב אור שרגא המכונה וייבוש כנ"ל משום דיובן מאור שרגא דהכינוי הוא פייבוש. משא"כ בנדון זה ששם אשה זו הוא איטא לבד ואין לה שם אחר א"כ כשנכתב בגט יטא ודאי ה"ל שינה שמה ואין שום מקום להקל כלל:

וה"ז ק"ו בן בנו של ק"ו מהנדון דמהרי"ט ומהרח"ש הנ"ל שפסלו בשינוי כינוי שם אבי האשה בשינוי מועט מזה דהיינו בת שלמה טרנטה והכינוי צ"ל בחולם. ואעפ"י שנכתב שם העצם בטוב דהיינו בת שלמה ואע"פ שגם טרנטה בה' אפשר לקרות בחולם כמ"ש אסרי לגפן עירה. וגם השינוי מסגול לחולם בסוף התיבה מועט יותר מנ"ד שהשינוי מן אל"ף ליו"ד שהוא שינוי גדול בהברה כדלקמן אי"ה ובתחילת התיבה ובשם העצם של האשה דפשיטא דפסול לדברי הגאונים הנ"ל שהם עמודי ההוראה. ומכ"ז יובן איך שיש להחמיר בדין שינוי שמו ושמה. ולא כדברי המסדר הלז אשר מקלו יגיד לו כו' להקל מסברת עצמו בלי שום ראיה. והריב"ש ז"ל בתשו' סי' נ"ז כ' וז"ל ומפני החומר שיש בשינוי שמו ושמה כו' תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה איני רוצה לסמוך על דעתי אמנם אם יראה בעיניך עם משכילי עירך שאפשר לסמוך בזה לחוש לעיגון האשה עשה כטוב בעיניכם עכ"ל הנה לא רצה לסמוך להקל אפילו במקום שנראה לו להקל ובמקום עיגון ושלא היה חשש השינוי בשמה ממש כ"א בשם עירה מזה יש ללמוד איך לא להיות גסה"ר להקל בחשש שינוי שמו או שמה כו' אא"כ בראיה ברורה ומוכרחת:

דוהנה בין איטא ליטא יש הפרש גדול. דהנה כמה שמות ותיבות שבתנ"ך באלף תחלה. ואם ישנו לכתוב יו"ד יהיה ענין אחר ממש בשמות. כמו איתמר בן אהרן. ה"ז כנ"ד איטא ולא אשתמיט שום פעם לכתוב ייתמר. א-שר אם יוכתב ישר הוא ענין אחר ושינוי השם. אלימלך אלישע אליקום אסף ואם יכתבו יסף הוא שם אחר אסרו חג תהלים (קי"ח. כ"ז) אסרו הסוסים (ירמיה מ"ו. ד) ואלו יסרו ביוד הוא ענין אחר יסרוני כליותי (תהלים ט"ז. ז). ובתורה פ' תצא ויסרו אותו ומלפן יתיה. ואינו כלל מענין אסרו ובתורה פ' מטות ואסרה איסר וגו'. ובנביאים (מ"א יב) אבי יסר וגו' הם ב' ענינים שונים זמ"ז וכן בשמות שם ישראל ושם איסרל הם כמעט ענין אחד רק ההפרש בין יו"ד לאל"ף וכותבים המכונה איסרל מפני שאינו שם ישראל ממש. ובספר יסוד ושרש העבודה סוף שער הרביעי הזהיר באמירת שמע ישראל שלא יאמר ח"ו אשראל ע"ש ועוד שארי שמות יותם המלך אם יכתוב אותם הוא ענין אחר. איים אם יכתוב יים לאו כלום הוא. יום. אום. עד. יד. טיט היון טיט האון. אורה יורה. יאיר אאיר. ישא אישא. אשה ישא. יסדת איסדת יראה אראה או עירה. בכ"ז יוחלף הכוונה לגמרי. וכן בשמות בגמ' רב איקא. איסק. איסי. איבו. ורב ייבא הוא שם אחר מאיבו. גם מדפסל בט"ג בש"נ אות שי"ן גבי שאסיא בחילוף משין ימנית לשמאל מכש"כ דיש לפסול בשינוי מן אי על יי. ודברי הט"ג הם מדברי הג"פ ס"ק ק"ל וע' בט"ז גבי סירקה ובמהרא"י סי' רל"א גבי קרימוש. גם מדפסל הגאון ר"ז מרגליות בספרו בחסרון יוד בשמות פעסיא חסיא כשכתבו חסא פעסא ע"ש בתשו' ב"א סי' צ"ד. ואע"פ שאין שם לאשה אחרת בלא יו"ד ע"ש בתשו'. א"כ י"ל דכש"כ בשינוי זה מן איטא על יטא שהוא שינוי כזה בתחילת התיבה. ועיין עוד תשו' נ"ב מה"ת קי"ט בענין מייאיר מאיר. ועיין בג"פ סי' קכ"ח סק"ג דע"ט ע"ג בעיר אישקופיא ומשמע שם דע"כ לא צידדו להכשיר אלא בחסרון היו"ד שאינו שינוי במבטא ומפני שנכתב וכל שום וכו' אבל אם היה נכתב ישקופיא לא היו מכשירין וכ"ש בנ"ד דהוי שינוי כזה בשם האשה דחמיר טובא משינוי מקום עמידת העדים שבנדון הנ"ל. ועיין במכמ"א שע"ד סי' כ"ה דף ס"א ע"ד בענין אשקופיא הנ"ל:

האך מה שעומד לנגדי הוא ממ"ש בס"ש בשמות נשים אות זיי"ן וז"ל זאפירה כתב הרב מוהרי"ט ז"ל וז"ל אמרו כי בלשון יון כותבין בזיי"ן אמנם במבטא הספרדים קורין בסמך כו' לכן אני אומר כי בני רומאנייא במקומותם ובמושבותם יכתבו בזיי"ן כמקראם ובני ספרד יכתבו בסמך ובכל ענין נ"ל שאין הקפידה בדבר שהזיי"ן מתחלפת בשין (בסמ"ך ובצדי"ק) כמו יעלוז שדי (תהלים צו. ב) ולא יעלוס (איוב כ. יח) והיא מצער אנוס מזעיר. זעקה צעקה עכ"ל מוהרי"ט. וכן יש עוד הרבה יעלזו חסידים (תהלים קמט. ה) נתעלסה באהבים (משלי ז. יח) כנף רננים נעלסה (איוב לט. יג) עלץ לבי בה' (ש"א ב. א) ואעלצה בך (תהלים ט. ג) והכל לשון שמחה ועליזות כי זסשר"ץ מתחלף:

והנה הס"ש שם הסכים לדברי מוהרי"ט ג"כ דאף בני רומניא שמבטא שלהם זה השם בזיי"ן עכ"ז אם כתבו בסמך כשר. אלא דצ"ע דא"כ נימא דג"כ אם נכתב בצדי"ק צאפירה כשר דהא זיי"ן וסמ"ך מתחלפים על צדיק כנ"ל. וזה לא שמענו גם למוהרי"ט והס"ש דרק בזיי"ן וסמ"ך הכשירו מפני שבני רומאניא מדברים זה השם בזיי"ן ובני ספרד בסמ"ך והכשירו גם לבני רומאניא בסמ"ך כיון דזיי"ן וסמ"ך מתחלפים. אבל מ"מ לא הכשירו גם בצדיק. וזהו סיוע למ"ש הטיב גיטין בש"נ אות ז' סק"א דדוקא בכה"ג שהם קרובין במבטא ויש שלשונם גסה ויש שלשונם רפה וכל הקורא מרגיש שהוא שפה אחת ודברים אחדים משא"כ בשאר חילופים אע"ג דהז' מתחלפת בצדיק ובשין ימנית כו' החילוף פוסל בהם כיון שבמבטא הם רחוקים זה מזה אין זה מציל מה שבמקרא מתחלף לפעמים עכ"ל. וכן מבואר בג"פ סי' קכ"ט סס"ק ק"ל וז"ל ואם במקום שי"ן וסמ"ך כתב צדיק יש להחמיר טפי כו'. אמנם ראיתי בספר שמות דמהרי"ט כ' שם בוליצא בצדיק ומהרח"ש כ' בוליסא בסמ"ך וכתב המחבר שם דזה תלוי במבטא הלשונות ואשכחן דצדיק וסמ"ך מתחלפין כמו יעלוס יעלוץ יעו"ש כו' והאריך עד וכן סמ"ך וצדיק יש מבדילין במבטא ויש שאינם מבדילין ולמבדילין במבטא יש להחמיר ולפסול עכ"ל. הרי פסק דלמבדילין במבטא יש להחמיר ולפסול ואע"ג דסמ"ך וצדיק מתחלפין במקרא כנ"ל:

ולכאורה הג"פ פליג בנדון דזאפירה וסאפירה שהקיל מהרי"ט וגם הט"ג שם הניח בצ"ע דברי מהרי"ט הנ"ל. ומעתה לדברי מהרי"ט והס"ש יש לומר להקל גם בנ"ד דאע"פ שבמבטא שלנו יש הבדל גדול בין אי ליי עכ"ז אין הפרש זה גדול מהבדל בין זא סא דאע"פ שזסשר"ץ הם ממוצא א'. משא"כ היו"ד הוא מאותיות החיך והאלף מאותיות הגרון עכ"ז אין ריחוקם גדול כ"כ. וה"ל כמ"ם ונו"ן דלקמן שאינן ממוצא א'. ועכ"ז כשר משום דמתחלפים כדלקמן. וכך י"ל באל"ף ויו"ד דאותיות אהו"י מתחלפים. והרי אע"פ שאצלינו אין קורא יטא כמו התם שיש קורין בסמ"ך ויש קורין בזיי"ן. מ"מ הרי שם יוטא נודע אצלינו ג"כ באגרות וכתובות שהוא ביו"ד. וא"כ הקורא בגט יטא ירגיש שהוא איטא אשר נגזר מיוטא. וה"ל כהנ"ל בבני ספרד ורומניא. ואע"פ שיש הבדל במבטא מ"מ יש להקל דבלה"ק מצינו חילוף מן אי על יי בדניאל ח'. ב' אובל אולי כמו יובל אולי מלשון יבלי מים וישי אבי דוד נק' ואישי בד"ה א' סי' ב'. וכ"ש בלע"ז שיש חילוף ויטא שם לעז הוא רק הט"ז ס"ל דהוא מלה"ק. אך כבר כתבתי דהג"פ משמע דלא ס"ל כמהרי"ט (וצ"ע בג"פ דע"ט ע"א שהביא ד' מהרי"ט) וכ"ד הט"ז. גם ממ"ש אאזמו"ר הגאון ז"ל סס"י קכ"ט דבשם העצם יש לכתוב כפי לשון המדינה אפי' לעכב י"ל שהוא נגד דברי מהרי"ט. שהרי זאפירה הוא שם העצם שלה:

גם נלע"ד להוכיח כן מתוך פסקי מהרא"י סי' י"ד שכ' וז"ל ובשם גרשום שכ' גרשון לא הוי גט כלל ולא דמי כלל ליצחק חקין כי גרשם וגרשון שני שמות הן עכ"ל. ודקדק מהריב"ל בתשו' ח"א ססי' כ"א הא קמן בהדיא מדברי הרב כי אילו לא נמצא כתוב בתורה רק שם גרשום והיה נכתב בגט גרשון היינו אומרים כי היה שם גרשון כנוי לשם גרשום ואפילו שהאותיות של המ"ם והנו"ן מאותיות ההרגש ויש שינוי הרבה במבטא בין נו"ן למ"ם ואפילו הכי אילו לא נכתב שם גרשון בתורה היינו אומרים שהיה כנוי לשם גרשום עכ"ל. הובא בב"ש בש"א אות מ"ם גבי מתתיא וע"ז כ' אאזמו"ר ז"ל זה אינו להכשיר לגמרי אלא שלא היה בטל לגמרי וכל הדרכים האלו בה כו' ע"ש עכ"ל. הרי ס"ל דאפילו אילו לא היה נכתב רק שם גרשום בתורה והי' נכתב בגט גרשון הי' פסול רק שלא היה בטל לגמרי כו'. והרי המ"ם והנו"ן מצינו שמתחלפים במקרא היינו כמהם בן ברזילי הגלעדי (בש"ב סי' י"ט פסוק ל"ט) נכתב עליו (שם פסוק מ"א) כמהן. חטין חטים. התנים. התנין. ויגרשום ויגרשון. אתהן אתהם. לקץ הימים לקץ הימין. וכן בגמ' כאשר האריך בזה הס"ש בשם גרשון וכ' הוא ז"ל בשם מהרי"ט כן. אלמא דס"ל לאאזמו"ר הגאון ז"ל בשינוי כזה ממ"ם לנו"ן אפילו בסוף התיבה הגט פסול ואע"פ שמצינו במקרא שמ"ם ונו"ן מתחלפים:

גם בס' ג"פ ובספר מכמ"א שע"ד סי' כ"ה הביאו גדולי האחרונים חולקים על דקדוק מהריב"ל הנ"ל:

וכן משמע לענ"ד בתשו' מהריב"ל עצמו ח"ג סי' ס"ח שהזכרתי למעל' (אות ב') שלא סמך להקל בשינוי שם העיר מקושטנדינה על קושטנטינה רק משום שי"ל שינוי במקום עמידת האשה אינו פוסל כו' ולא משום דדלי"ת וטי"ת מתחלפים כנ"ל. גם מהרח"ש שחלק על מהרי"ט בשינוי דכינוי אבי האשה מן טראנטו על טראנטה נ' ודאי דפליג על כל הנ"ל:

גם מהרי"ט עצמו בתשו' התיר מכמה טעמים ולא משום זה לבד דבמקרא מצינו ה' על חולם בפסוק אוסרי לגפן עירה. והנה מקור היתר דמהרי"ט באותיות המתחלפים דכשר נראה שהוא נמשך מפסקי מהרא"י סי' יו"ד הנ"ל גבי גרשון גרשום וכן משמע בס"ש בשם מתתי' דנ"ג ע"א בהג"ה דה"ט דמהרי"ט ע"ש ד"ה א"ש. וכ"ז לפי דקדוקו של מהריב"ל במהרא"י הנ"ל והרי נת' שרבו החולקים ע"ז. גם יש שיטות אחרות בד' מהרא"י הנ"ל אשר זה האיש הי' נק' ג"כ גרשון וכמ"ש בתו"ג סס"י קכ"ט וזהו העיקר כמ"ש במ"א. ולפי"ז אין מזה שום ראי' לדקדוק הנ"ל ונמצא היסוד נופל וכמ"ש במכמ"א שם. וא"כ י"ל דאפי' באותיות המתחלפים אין הגט כשר וכמ"ש הב"ש בש"נ אות למד וז"ל ובס"ש כ' אם שינה י"ל דכשר משום הב' והפ' מתחלפים כו'. מיהו י"ל בגט שאני דבעינן ידים מוכיחות משא"כ משמעות הכתוב כו' עכ"ל. ואע"ג דמצינו ג"כ בכתובים שמתחלפים אותיות אפי' בשמות בנ"א כנ"ל בענין כמהם כמהן וכן אדד הדד (במ"ב סי' י"א). אין ראי' מזה לגט דבעי' ידים מוכיחות. ונ"ל ראי' לזה דאין להביא ראי' מהמקרא דא"כ אמאי נאמר בתורה דמשרי לשרה הו"ל שם חדש הרי ה' עם יו"ד מאותיות אהו"י המתחלפים ואין כאן שום התחדשות את"ל דהוי כשר בגט באותיות המתחלפים. ונמצא שגם כשהיה שמה שרי הי' ג"כ שמה שרה א"ו דלאו כללא הוא. ולכן ה"ז שם חדש. וזו ראי' גדולה לענ"ד. וגם המכמ"א פסל בזה בפשיטות כשהשינוי הוא בתחלת התיבה או באמצעה אפי' באותיות המתחלפים כמו מ"ם ונו"ן ע"ש שע"ד ססי' כ"ה. וע' בס"ש בש"נ גבי שם נחמה דמהרי"ט מקיל שם ג"כ כמש"ל אות א' ובשם חלקו עליו וי"ל כמ"כ כאן אין להקל בשינוי אפי' באותיות המתחלפים ובפרט בשם העצם שהחמיר רבינו ז"ל ובהתחלת התיבה שהחמיר המכמ"א בפשיטות. וכ"ש בהצמדם יחד כמו בנ"ד:

ווהנה ממה שהחמיר התה"ד סי' רל"ג ורמ"א במי ששמו חזקיה וכו' חזקיהו אע"ג דברוב מקומות נכתב על חזקיה המלך עצמו חזקיהו. נלע"ד מזה ראיה דלא סמכי' על מה שהאותיות מתחלפים במקרא כמו ישי יכשירוהו כשכתב אישי מפני שנמצא כן במקרא. דא"כ אמאי פסול כשכ' על חזקיה חזקיהו שנמצא כן במקרא במקומות רבים. וכן בידוע ששמו אליהו בו' וכ' אליה פסל הב"ש אע"פ שהנביא אליה בוי"ו נק' כן בלא ו' ג"כ אע"כ צ"ל דלא סמכי ע"ז משום דתלי' דהכתוב לדרשא נכתב כמ"ש בתה"ד שם גבי דוד. ולא אמרי' משום דהכל א' בין ביו"ד בין בלא יו"ד וגבי דוד ביו"ד הכשירו שאין כאן שינוי במבטא. ואע"פ שיש לחלק בין שהחילוף במקרא מצד שהאותיות בטבעם מתחלפים כמו יעלוז יעלוס כנ"ל וכה"ג. דבזה סמכי' להקל בגיטין ג"כ משא"כ כשהחילוף במקרא בחזקיה חזקיהו בוי"ו לא סמכי' ע"ז להקל. מ"מ באמת אין לסמוך על חילוקים דקים במקום שאפשר שהרי יש ג"כ סברא להיפך דבחזקיה יש לסמוך טפי להקל שאנו רואים שהכתוב לא הקפיד בשם זה ממש על הוי"ו וכותב פעמים כך ופעמים כך ואפ"ה לא סמכי' ע"ז וי"ל דכ"ש בשאר אותיות המתחלפים אין להקל בגט משום דבעי' ידים מוכיחות ולא לדרשא בא לגרשה:

קיצור (א) נת' דלכתחלה צריך לכתוב איטא ואין להשגיח על מ"ש בס"ג. ומה שמקור השם מיוטא אינו מועיל. וראי' מסערליין ונהמה. ועל דיעבד יש ראי' לפסול מענין בורייש שבמרדכי ומענין זוהי זויי שבמהרא"ש סי' למ"ד:

(ב) נת' עוד ראי' להחמיר מתשובת מהריב"ל ח"ג סי' ס"ח בשינוי מקושטנדינה על קושטנטינה ומתשו' מהרח"ש. ומתשו' הרא"ם:

(ג) מה שיש ראי' להקל מוייבוש פייבוש דכשר השינוי. ושצ"ל זה גופא הלא אייר ייר פסול. ושרה שרי הוי שינוי שם בתורה אלא הטעם י"ל משום דהשינוי רק בכינוי ושם העצם נכתב בטוב ומש"ה הקיל רמ"א:

(ד) מוכיח איך מן אי על י הוי שינוי גדול:

(ה) אך ממהרי"ט משמע להקל באותיות המתחלפים אפי' בשם העצם אפי' בתחלת התיבה כמו זאפירה סאפירה. אך הג"פ לא ס"ל כמהרי"ט. וגם יסוד היתר דמהרי"ט הוא מפי' מהריב"ל במהרא"י. ובאמת ד' מהרא"י יש להם פי' אחרים אשר לפי"ז נפל יסוד ההיתר. ובפרט בהיותו שם העצם ובתחלת התיבה. וראי' מדהחמירו בחזקיה שכתבו בתוספת וי"ו לבסוף אף שנמצא כן במקרא פעמים רבות:

(ו) נת' מ"ש מאלי' בוי"ו דכתב בלא ו' פסול. אע"פ דג"כ כתיב בתורה וכן חזקיה שכ' בוי"ו. דוד לדרשא. ובדיעבד כשר משום שאין שינוי במבטא: