סימן שנד
אסימן שנד
מהרי"ק שקכ"א כ' שני טענות להקל ע"פ הודאת הרוצח האחד דכיון דאינו מתכוין לא להתיר ולא להעיד חשוב כמו מסל"ת השני משום חזקה דאם לא הי' הדבר אמת לא הי' מרע נפשיה. וע"ז השיב מהריב"ל דהא ממ"נ אפי' הדבר אמת למה ליה למרע נפשיה לחייב ראשו אע"כ שההכרח הביאו דיראת היסורים גרע לו ממות. ובחר ברע במיעוטו. וכיון שכן דילמא דלאו קושטא היא הודאתו אלא דמפחד היסורים הודה כן:
הג"ה ולכאורה יש ראי' למהריב"ל מהמשנה פב"ת דעדיות שהובאה פ"ב דכתובות דכ"ו ע"ב אם אתם מאמינים שהורהנה האמינו שלא נסתרה ולא נטמאה כו' ואעפ"כ לא האמינו. כיון שהיו פסולי עדות וגם שהעיקר שראוי להאמין היינו מצד ממנ"פ. אבל בנד"ז שאין כאן עדות כלל מדינא וגם אין ממנ"פ רק אומדנא והוכחה ויש לדחות האומדנה דבחר הרע במיעוטו. י"ל שאין כאן עדות. עכ"ה:
בהב"י בתשו' חילק דאם הודה קודם היסורין יש לתפוס כסברת מהרי"ק. הגם שמהריב"ל חולק אפילו כה"ג אבל אם הודה מתוך היסורין י"ל גם למהרי"ק אינו נאמן ובזה מסתבר טעמו דמהריב"ל:
גשיש קצת ראיה לזה מהא דאומרת טמאה אני לך דנאמנת למשנה ראשונה משום דאי לאו דקושטא קאמרה לא הוה מזלזלה נפשה וה"נ י"ל כן בהודה קודם העינוי ואף דלמשנה אחרונה שם אינה נאמנת התם שאני דגם עד א' אינו נאמן לאוסרה משא"כ הכא דעד א' נאמן יש להאמין ג"כ מצד הוכחה הנ"ל:
דיש ספיקות במעידין שפסקו לחומרא עי' בש"ע סי' י"ז סל"ו מיהו שם שאני. שאין המעיד מעיד רק שיצא ליהרג. ע"ש בחמ"ח ס"ק ס"ו. ויש ספק שפסק בו הרב"י להקל גם התשו' מ"ב סי' מ"ט מיקל. ולכן בנד"ז שהודה בלי שום עינוי וגם ניכרים דברי אמת יש להקל:
הועוד שבנד"ז הרוצח הראה פנים לדבריו ועדיף מענין הוציאה להם מקלו ותרמילו וכעין ע"א בסוטה נאמן משום שיש רגלים לדבר. אף דמשוה"ד בעינן שני עדים. מ"מ כיון שיש רגלים לדבר נאמן ע"א. וה"נ כיון שיש רג"ל חזקים ממש כמו הקינוי והסתירה ונאמן אף שאינו מסל"ת ממש. ועי"ל דכאן יש עוד מסל"ת מפי מסל"ת:
ובשו"ת סדר אליה סי' ד' האריך ג"כ לקיים דעת הב"י ע"פ הנזכר לעיל ס"ב. הערה ממ"ש הב"י בח"מ ססי' שפ"ח בשם תשו' הרשב"א אחר ידיעת האמת כו' ואפי' מפי עצמו כו' עוד טעם ע"פ הגדת הנפח הבא להנצל ואומר שיזיפאט הרגו. די"ל דודאי קושטא קאמר דאם איתא שהיהודי משה הוא חי למה לו לשקר. וכ' הסד"א שי"ל דבזה גם מהריב"ל לא יחלוק: