סימן רפא
אסימן רפא
בענין שליח הולכה ממקום רחוק ובבואו למקום נתינה אמר דיבור שמשמעו שחוזר בו משליחותו ואח"כ נתרצה להיות שליח וגם הבעל המגרש ידוע שעדיין ברצונו עומד לגרשה רק שלא מינהו שנית כי אינו יודע כלל מחזרת השליח אם יכול השליח ליתנו לה:
מ"ש הט"ז סס"י קמ"א ס"ק מ"ד דהשליח יכול לבטל שליחותו ודאי סברא אמיתית היא. דאין לומר דמה שקיבל הגט מהבעל הוי מעשה ולא אתי דיבור ומבטל מעשה. ול"ד לבעל שמבטל השליחות דאתי דבור ומבטל דבור השליחות משא"כ בשליח דא"צ לדבורו בשעת קבלת השליחות וה"ל רק מעשה. דזה אינו דמעשה קבלת הגט שקיבל השליח לא עדיף ממעשה קבלת הקדושין שהאשה מקבלת להתקדש לאחר ל' יום דקיי"ל כר' יוחנן דחוזרת. ואע"ג דהוא נעשה שלוחו כמותו מיד ע"י מעשה זו מ"מ כיון דמעשה השליחות עצמה אינו רק הכנה והכשר למעשה נתינת הגט ודאי לא דמי למעשה ממש וה"ל רק כמו דבור וכמו מעשה דקבלת קדושין הנ"ל דנק' דבור אע"ג דהוי מעשה ורק מחוסר זמן וזמן ממילא קאתי. וא"כ היה ראוי לומר דבתר שעת נתינה אזלינן לענין להחשיבה מעשה. ועיין במשנה פי"א דנדרים בענין אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום כו' דבתר שעת הנדר אזלינן ואפ"ה לא אמרינן כן ונק' דבור לבד כיון דלא נגמר מעשה חלות הקדושין וכ"ש מעשה מינוי השליחות לא חשיב מעשה ועוד ראי' ממ"ש התוס' בגיטין (דל"ב ב') סד"ה התם (ודפ"ח א') ד"ה ודילמא דאפילו הגט כ"ז שלא נגמר לא חשוב מעשה ויכולים לבטלו לגמרי אפילו לרב נחמן. וכ"ש מעשה השליחות. ועוד ראי' מהא דגיטין (דל"ד סע"א) ההוא דאמר להו אי לא נסיבנא כו' דהבעל יכול לבטל הנתינה שנתן לה הגט לפי שלא חלו הגירושין. הגם שיש לחלק דמבטל הדבור דאמר להוי גיטא מ"מ אין זה חילוק דדיבור ומעשה לא גרע ממעשה לבדה א"ו כל כה"ג אינו נק' מעשה כלל. וכ"ז אפי' להאומרים דהגט עצמו א"י לבטל לרב נחמן. אבל להרמב"ם וסיעתו דאפילו הגט עצמו יכול לבטל פשיטא דא"צ ראי' שהשליח יוכל לבטל מעשה שליחותו. וענין ביטול זה ודאי דהיינו אפילו נתרצה אח"כ להיות שליח לא מהני אא"כ יעשנו הבעל שליח מחדש:
באמנם ראיית הט"ז מתשובת הריב"ש סס"י שכ"ט המובא ב"י סי' ק"מ. לכאורה י"ל ע"ז אדמסייעת ע"ז מתשובת הריב"ש יקשה ע"ז מדברי רש"י בגיטין (דס"ג ע"א) ד"ה אלא. הלכך אי נמי אימליך ואמטייה ניהלה לאו גיטא הוא דמעיקרא לא קבל עליו להיות שליח לבעל להוליך עכ"ל דאלמא הא אם קיבל עליו להיות שליח להוליך אף שאח"כ עקר שליחותיה ואמר שאינו רוצה להיות שליח. מ"מ אם אח"כ נמלך להיות שליח הוי גיטא. וזה מבואר הפך ממ"ש הט"ז בשם הריב"ש דאי הוה עקירה לשליחות הקבלה היה שליח בטל לגמרי מפני שהוא עצמו מבטל שליחותו. דאם כן אפילו קיבלו ע"ד כן מהבעל ואח"כ עקר שליחותו לא יהיה מהני אם נמלך אח"כ כמו דלא מהני בנדון שהוכיח הט"ז מהריב"ש. דאין לחלק משום שבנדון של הט"ז שהוכיח מהריב"ש היינו דעקר לשליחותיה קודם שקבל הגט מהבעל ורש"י מיירי דעקר אח"כ דאין לחלק דהא הט"ז הוכיח מדברי הריב"ש לדין אם ביטל השליח את שליחותו אחר שקבל הגט מהבעל אלמא דשניהם שוים דכיון דעקירה היינו ביטול השליחות א"כ אם מתבטל שליחותו ע"י ביטול זה קודם שקבל כמ"כ מתבטל לגמרי עי"ז אחר שקבל. וא"כ יקשה ע"ז מדברי רש"י הנ"ל כי דברי רש"י סותרים דברי הט"ז בודאי וגם סותרים דעת הריב"ש דלפרש"י י"ל דגם אם עקר שליח לשליחותי' של האשה קודם שנמסר הגט מהבעל לידו אם נמלך אח"כ לקבל מהבעל בתורת שליחות קבלה של האשה הוי גיטא. דרש"י לא ממעט אא"כ עקר לשליחותי' בשעה שמקבל הגט מהבעל. וכ"כ רש"י עוד רפ"ו דב"מ (דף ע"ו ע"ב) וז"ל דהא עקר ליה לשליחותי' לגמרי כו' הלכך אפי' נמלך והגיעו אין זה שליח שניתן לגרושין שכשקבלו לא קבלו על מנת כן עכ"ל משמע דהא דאחר שעקר לשליחותו לא מהני מה שנמלך אח"כ והגיעו היינו משום דבשעה שקבלו עקר שליחותי'. אבל אם מתחלה קודם הקבלה עקר ליה לשליחותי' לגמרי מהני אם נמלך וקבלו מהבעל כהוגן ולא נתבטלה שליחותו עי"ז. וזה נגד תשו' הריב"ש. אך באמת נלע"ד שי"ל דמדברי רש"י אין שום סתירה לדעת הט"ז דבביטל השליח שליחותו לא מהני מה שנמלך והגיעו אלא רש"י ס"ל דמה שעקר שליחותו אין זה ביטול לגמרי רק הוא ענין שאינו רוצה לעשות השליחות בפועל ממש אבל לא מפני זה נאמר שמבטל כח שליחותו שאפילו אם יהיה נמלך אח"כ לעשות השליחות לא יהיה מהני כיון שלא אמר בפי' לשון ביטול. וכמו ע"ד דאמרינן גבי בעל מהו דתימא לצעורי קא מכוין ופרש"י חדש או חדשים ונהי דהתם לא אמרינן כן היינו משום שביטלו בפי'. משא"כ הכא. ועוד דלמה יבטל השליח לגמרי כחו הרי אף אם לא יבטל הכח מעיקרו. בידו שלא לעשות השליחות. משא"כ הבעל אין לו עצה שלא יותן הגט אא"כ יבטל עכ"פ השליחות לגמרי. וכיון שאין לנו ראיה שהשליח מכוין לבטל כח שליחותו מעיקרו לא מפקינן השליח מחזקתו. וכמו דאמרי' בבעל שאמר גט זה בטל הוא דנתכוין רק לבטל השליחות ולא גוף הגט. ולכן חוזר ומגרש בו ולא מספקינן דלמא ביטל גוף הגט ואז אין חוזר ומגרש בו לפ"ד הרמב"ם והתוס' דגיטין (דף ל"ב). ועיין חי' הרשב"א דאדרבה הלשון מורה יותר שעל גוף הגט קאמר. ואף על פי כן מפרשים דלא ביטל רק השליחות וצ"ל כיון דסגי ליה בביטול השליחות מדוע נבדה שנתכוין לבטל גוף הגט וי"ל דכמ"כ גבי שליח ס"ל לרש"י דאע"ג דאמר שליח קבלה הוינא שליח הולכה לא הוינא אנו מפרשים שכוונתו רק שלא יעשה השליחות לא שמבטל כחו מעיקרו דמה ירויח בזה והלא טוב לו יותר שיהיה הברירה בידו ומי יכריחו לעשות השליחות. וכיון שכן ע"כ אילו כבר קיבל הגט מהבעל בתורת שליח הולכה אף אם אח"כ עקר לשליחותיה ואמר שלא יהיה שליח הולכה. עכ"ז מהני כשנמלך אח"כ והגיעו להאשה כי עקירה זו אינה ביטול הכח מעיקרו רק כוונתו שלא יעשה השליחות. לכך מהני כשנמלך. אבל אם עקר שליחותו בעת קבלתו הגט מהבעל אע"ג דעקירה זו אינה ביטול הכח מעיקרו עכ"ז א"א שיהיה נעשה שליח כיון שאינו מתרצה ע"ז לעשות השליחות א"כ לא קבלו בתורת שליח הולכה ואינו שליח כלל (וכמ"ש רש"י שם בב"מ סד"ה אלא התם דאי הוה אר"נ הכי הוה קמ"ל דהאי לאו עקירה היא כו' משמע דאי עקירה היא לא מיגרשה אע"ג דעקירה אינו ביטול השליחות לגמרי מ"מ כיון עכשיו אינו חפץ לעשות שליחותו א"כ לא קיבלו אדעתא דהכי. ותו לא מהני אף אם הבעל עומד ברצונו הראשון דמ"מ אין כאן קבלת גט מהבעל) אבל באומר בפי' שמבטל שליחותו ושאינו עוד שליח מהבעל י"ל דגם לפרש"י הדין אמת כמ"ש הט"ז דאף אם קבל הגט מהבעל מתחלה בשליחות. מהני הביטול שאח"כ עד שגם אם נמלך עוד לעשות שליחותו לא מהני:
קיצור (א) מ"ש הט"ז סי' קמ"א ס"ק מ"ד דהשליח יכול לבטל שליחותו לכאורה סברתו מוכרח מהראי' שהביא מחזרת האשה וגם ראיה ממ"ש התוס' (דף ל"ב ב') סד"ה התם. וגם ראיה מהש"ס דגיטין (דף ל"ד סע"א):
(ב) אמנם יקשה ע"ז מרש"י בגיטין (דף ס"ג א') ד"ה אלא ומרש"י זו קושיא על הריב"ש סס"י שכ"ט וצ"ל רש"י ס"ל עקירה אינו ביטול רק העקירה שלא יעשה השליחות ע"כ אם עקירה זו בשעת קבלת הגט מהבעל אינו נעשה שליח כלל אבל אם עקר אח"כ מהני כשנמלך אבל אם ביטל לגמרי השליחות י"ל דס"ל ג"כ כהט"ז דלא מהני אם נמלך אח"כ:
גאבל על דינו דהריב"ש סי' שכ"ט קשה מפרש"י וכמש"ל. וצ"ל דהריב"ש פליג על רש"י וס"ל דעקירה הוי ג"כ ביטול השליחות דמהכ"ת נפרש להקל בדאורייתא דלא ביטל כח שליחותו. והא דגבי בעל לא חיישינן להחמיר שמא ביטל הגט עצמו התם הטעם משום דאף אם כיון כן לא מהני לבטל גוף הגט שכ"ד רוב הפוסקים ואחריהם נמשך הריב"ש. ומיהו ד' הריב"ש בתשו' הנ"ל בלא"ה מגומגמי' קצת כמו שהשיג עליו הט"ז עצמו בסס"י ק"מ ס"ק י"ג והביאו ג"כ הבית מאיר שם. ועוד אפשר יש ראיה לסברת רש"י מהירוש' רפ"ב דקדושין דאם מת שני תוך ל' יום חלו קידושי ראשון ול"ד לחזרה בה. והקשה הרשב"א שם דמעשה קידושי שני הוי ביטול לקדושי ראשון כמו חזרה וע"ש. ולכן להירושלמי עכצ"ל כיון דמ"מ לא חזרה בה בפי' לא אמרינן דהוי חזרה וא"כ מזה סיוע לסברת רש"י דאע"ג דעקר שליח שליחותיה לא אמרינן דביטל ממש כח שליחותו כו'. ומ"מ אם ביטל בפי' השליחות נ' דלא מהני מה שנמלך אח"כ וכמו שהביא כת"ר מחזרה דקדושין דכתב הרשב"א ורש"י דדוקא אם קידשה שנית בהכסף ההוא מהני אבל לא בריצוי לחוד. וכ"כ הב"ש סי' מ' סק"ה. ומ"ש כת"ר בשם ספר גט מקושר דכיון דהבעל עדיין ברצונו לגרש וכח הבעל קיים נהי שחזר בו השליח מ"מ אח"כ כשנתרצה חוזר לשליחותו. הספר ההוא אינו בעירנו. ודבריו אינם מובנים כיון דעכ"פ נתבטלה שליחותו איך יחזור לשליחותו ע"י רצון הבעל. שהרי אפי' מינהו בפי' שלא בפניו י"א דלא מהני כמו שהאריך בזה בספר מכמ"א ש"ו סי' י"ג וכ"ה בתשו' הרשב"א שבב"י סס"י קמ"א וכדלקמן. אך גם אם נתפוס דיכול לעשותו שליח שלא בפניו היינו דוקא בממנהו בפה מלא בפני ב"ד או עדים. לא ע"י רצון לחוד. (ואף גם הרצון ההוא אינו ברור דאמאי לא ניחוש שמא חזר בו כמו דחיישינן גבי אשה כמ"ש בב"י סי' ק"מ). ויש ראיה לזה מתשו' הרשב"א הובאה ב"י סס"י קמ"א וז"ל הב"י כ' בתשו' הרשב"א על אחד ששלח גט לאשתו וביטל השליחות שלא בפניו ואח"כ נמלך לבטל הביטול ושיהי' שליח כמו שהי' כו' ע"ש שלא מצא להקל רק משום שיכול למנות שליח שלא בפניו ואף ע"ז החמיר למעשה והיינו משום שי"א שאין אדם יכול למנות שליח שלא בפניו משמע עכ"פ השליחות הראשון לא חזרה למקומה מאחר שנתבטלה פ"א. וא"כ מה לי אם נתבטלה מחמת המשלח או מחמת השליח עכ"פ צריך מינוי חדש מהמשלח. וע"כ לא צידד הרשב"א להקל להלכה אלא בנדון שלו שהמשלח ביטל השליחות. והוא חזר ומינהו שנית. ע"ז יש סברא לומר דלמ"ד שיכולים למנות שליח שלא בפניו מהני ע"י מינוי זה השני. משא"כ בנ"ד שהשליח חזר בו והמשלח לא ידע מאומה א"כ ליכא מינוי שני. דליכא למימר כמו התם אע"פ שהשליח לא ידע ממינוי השני אעפ"כ מהני מינוי השני מאחר שהשליח עומד ברצונו הראשון. כמ"כ כשהמשלח לא מינה פ"ב רק שעומד ברצונו הראשון מהני להיות כמו מינוי שני. דלא קרב זא"ז כלל. דהנה השליח נעשה שליח אע"פ שלא דיבר להמשלח הן רק בשתיקה שמקבל ממנו שליחותו דיו. וגדולה מזו מצינו באומר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי דנעשה שליח אע"פ שלא עשה מעשה להמשלח שיהיה מורה על קבלת שליחותו רק כיון ששמע קולו ורוצה לעשות שליחותו עושה אבל המשלח צ"ל שיעשה שליחותו כדתנן עד שישמעו קולו כו' ואף למ"ד דמהני מינוי שלא בפני השליח היינו כשממנהו בדבור כנ"ל א"כ מהמשלח בעינן יותר ממה שבעינן מהשליח. וכענין גבי איש המקדש ואשה המתקדשת דבעינן שיאמר הוא וממנה די בשתיקה בשעת מתן מעות וכעין זה ממש הדין במשלח ושליח. וא"כ בנדון דהרשב"א כשהמשלח חוזר וממנה את השליח פעם ב' הרי מהמשלח יש דיבור וסגי למ"ד דיכול למנות שליח שלא בפניו לכן אע"ג שהשליח אינו יודע מזה הרי מהשליח אין מבקשים רק שתיקה ומעשה המורה שיעשה שליחותו. והרי מה שהשליח עושה שליחותו אח"כ אין לך מעשה גדול מזה המורה שחפץ לעשות שליחות המשלח. ועולה זה במקום קבלת השליחות בשתיקה. משא"כ בנד"ז שהשליח ביטל השליחות וצריך מינוי ב' מהמשלח והרי מהמשלח אין שום פעולה ומעשה אח"כ המורה על שחפץ עוד בשליחות ולא כמו מהשליח בנדון דהרשב"א שעושה מעשה גדול שנותן הגט. משא"כ המשלח אינו עושה מאומה וא"כ אף בשליח לא היה זה מספיק לומר שנעשה שליח כה"ג כש"כ בהמשלח דממנו מצריכין דבור ממש או הרכנת הראש וכה"ג ואיך אפשר לומר דהוה זה כמינוי שני שלא בפניו זה ודאי לא יעלה על הדעת. ומאחר שנתבאר מהרשב"א בהדיא דלא סגי לשיחזור לשליחותו רק משום דהוי כממנה שליח שלא בפניו. וזה אינו שייך בנדון זה דליכא שום מינוי שני. א"כ מוכרח דאינו חוזר לשליחותו. וכ"ז אפילו לפמ"ש אני דהרשב"א שסיים שראוי להחמיר היינו רק משום דחושש לדברי האומרים שאין יכול למנות שליח שלא בפניו. אכן בספר מכתב מאלי' סוף שער ז' דף קל"ה סע"ב כתב שיותר נ' לו לומר דמ"ש שראוי להחמיר הוי גם למ"ד דשליח שלא בפנניו הוי שליח. כי זה היינו כשהשליח יודע כן כו' דבעינן דעת שליח להיות שליח כו'. אבל הכא כיון שהשליח הוא סובר דשליחות הראשון במקומו עומד ועל דעת אותו שליחות נותנו לה ואותו שליחות כבר נתבטל ואע"ג דאיגלאי מילתא בתר הכי דבשעת מסירה כבר חזר הבעל ועשאו שליח שנית כיון שלא נודע בשעת מסירה שכן הוא אין כאן שליחות עכ"ל. א"כ כיון דהיכא דליכא דעת שליח על שליחות השני אין כאן שליחות אע"ג דיש כאן דעתו עתה על שליחות הראשון על ידי שנותן הגט. כ"ש וק"ו היכא דליכא דעת משלח על שליחות שני ולא מעשה עתה שנית על שליחות ראשון דאין כאן שליחות כלל וכ"ז דלא כספר גט מקושר: