סימן רעז
אסימן רעז
האשה המוכ"ז באתה כאן באמרה שכת"ר שלחוה לכאן. והגם שאין לי פנאי לעיין אך מצאתי מה שכתבתי מכבר מזה ערך שמונה שנים לכבוד הרר"א נ"י על גט כה"ג לאיש א' מיאנעוויץ. ולקטתי משם מה שמבואר במכתבי הנ"ל שיהי' הגט דוקא ע"י ב' גט פטורין. תחלה ע"י מינוי שליח להולכה. ואח"כ ג"פ שני ע"י שתמנה האשה שליח לקבלה כמבואר כאן הטעמים ע"ז. וגם הנוסח הנראה לפ"ד. והם יראו מה שראוי לפי דעתם הרמה להוציאה מכבלי העיגון:
הנה במינוי שליח לקבלה שלא בפניו יש ג' מעלות על מינוי שליח להולכה שלא בפניו. והוא זה כי יש אומרים שא"א למנות שליח שלא בפניו אפי' שולח לו הג"פ ע"י ישראל כמ"ש במכמ"א ש"ו סי' י"ג. הב' כששולח לו הגט ע"י גוי שפסל בה"ג. וכ' המכמ"א שם דבהצטרף הני תרי טעמי נעשה חומר שלא יועיל שליחות זה ע"ש. אבל במינוי שליחות קבלה הנה הטעם הב' בודאי לא שייך שהרי הבעל מוסרו לידו מיד ליד. אך גם הראשון נחלש כחו כי בשליח לקבלה שלא בפניו יש לומר דמהני מחמת צירוף דין זכי' שזוכה להאשה שלא בפני' דזכות הוא לה כיון שמינתה שליח לקבלה. ועוד גם עצם הענין הוא זכות כיון שרחוקה ממנו אלף פרסאות וכן מבואר במכמ"א שאלה ו' בשם תשו' רש"י. הג' מצד דשליח הולכה צ"ל בפ"נ ובפנ"ח או קיום הגט. ואם לאו לא תנשא וגם אם נשאת תצא. אבל בשליחות קבלה יש אומרים דאין צריך לומר בפנ"כ ובפנ"ח כמבואר בהר"נ רפ"ג דגיטין ואף שהרבה חולקים ע"ז מ"מ הוי מיהו ספיקא דדינא ולכן לפ"ד הר"נ וסיעתו מהני כמו"כ אם הב"ד מודיעים שקבל שם השליח קבלה את הגט. ואף שא"א לקיים חתימת יד הב"ד. ועיין מזה בתשו' מהריב"ל ח"ב סי' א':
באך לנגד זה יש מעלות בשליח להולכה מה שאינו בשליח לקבלה כי הנה כשהשליח אינו מכיר ויודע את המשלח וכש"כ אם גם המשלח אינו מכיר את השליח יש צ"ע אי מצי להיות נעשה שלוחו. דלכאורה נראה להחמיר בזה ממה דאמרי' בגמ' ס"פ המביא תניין (דף כ"ג ע"א) גבי סומא לפי שאינו יודע ממי נוטלו וכו' וכמבואר בש"ע סי' קמ"ב סעי' י"א ואף שבתשב"ץ סי' שכ"ז חלק ג' נוטה להקל אמנם ראייתו אינו מוכרח לדין שהשליח אינו מכיר את המשלח. וכן משמע ברמב"ם פ"ב מה' גיטין דין ג' שכתב והוא שיודע אותו. אך משאר הפוסקים לא משמע כהרמב"ם וצריך להבין החילוק בין הא ובין הא דסומא. ולכן בזה יש מעלה בשליח הולכה שהמגרש שהוא מוויטעפסק והוא כעת בסיביר הוא יכול למנות שליח בוויטעפסק כמו אחיו או שאר איש המכירו. משא"כ האשה שבוויעפסק מסתמא אינה מכרת שום איש בסיביר ושהוא יהי' מכירה ג"כ ועוד יש מעלה בשליח הולכה שאנו רואין הג"פ בפנינו ומעשה רב ועיין בסג"פ בסופו בסי' רפ"ב שאע"פ שששליח קבלה גמור שעשאתו בפני' ונתקיים השטר שליחות וקיבל לה הגט עכ"ז מחמת איזה חששא לא סמכי' ע"ז ואם זה השליח אח"כ ג"כ שליח הולכה כו' ע"ש. על כן ק"ו וכ"ש כאן דצריך ג"כ שליחות הולכה בלי שום ספק. ע"כ צ"ל דוקא ב' הדרכים שתתגרש תחלה ע"י שליח הולכה ואח"כ תתגרש פעם שני' ע"י שליח קבלה. ומ"מ השליח קבלה אף שאינה מכרת אותו. ראוי שיהי' איש מסויים כמו הסופר שכ' הגט הראשון שנתגרשה בו ע"י שליח הולכה וכה"ג:
גולכאורה נראה להקדים הגט שע"י שליח הולכה קודם הג"פ שע"י שליח קבלה. והוא מאחר שהעלינו דטעם דשליח קבלה הוא עדיף דזכין לאדם שלא בפניו וזה זכות הוא לה וכמ"ש בתשו' רש"י הנ"ל דכיון דכבר מינתה שליח קבלה א"כ ידעינן דחפצה להתגרש לכן מעתה זכות הוא לה וכש"כ שהענין מצד עצם זכות יעו"ש. אך מד' הר"נ במשנה ר"פ התקבל בד"ה לפיכך אי אמר הבעל אי אפשי שתקבל לה כו' מובן דאפי' עשתה שליח עדיין אין זה זכות וחיישינן שמא חזרה יעו"ש. אך לא מצינו לשארי פוסקים שפירשו המשנה כפירושו של הר"נ. מ"מ כדי לצאת ידי חובת דברי הר"נ נראה כאשר מקודם שתקבל הגט ע"י שליח הולכה א"כ כיון שעשתה מעשה וקבלה הגט בפועל ממש אשר לדברי כמה פוסקים כבר נתגרשה ממש. אזי אח"כ כשהוא ממנה שליח קבלה נחשב כזכות הוא לה וכש"כ כשנוסף ע"ז שעצם הענין חשוב זכות כיון שרחוק ממנה אלף פרסאות א"כ בזה י"ל דאף להר"נ מהני שליחות הקבלה בצירוף דזכות הוא לה. ומטעם זה נלע"ד להקדים ענין שליחות הולכה. והן הן דוקא יהיו חתומים על הגט השני שיקבל השליח קבלה וגם שליחות ההולכה מתקיים קצת עי"ז אחר שזה הב"ד החתום על שליחות ההולכה ושליחות קבלה הנ"ל אחד יתקיימו חתימתם זה מזה. ועיין שם בח"מ סי' ט"ז ס"ק כ"א בשם הירושלמי דבתלתא הוי חזקה וכו' וצ"ע. ומ"מ ראוי שיהי' קיום מעבר לדף על הגט בהגט עצמו כדי לצרף סברת התשב"ץ חלק ג' סי' י"ג וסי' כ"ב הביאו הב"י סי' קמ"ב בד"ה האשה עצמה מביאה גיטה. ומה טוב אם אפשר שיחתום המגרש תחלה תחת קיום על הגט מעל"ד שהגט אמת ונכתב בציוויו והוא יחתום ע"ז בחתימתו. ומסתמא יוכלו להכיר חתימת ידו בוויטעפסק לפי זה יהי' זה כמו בעל שהביא גיטו שמדינא אצ"ל בפנ"כ ובפנ"ח. ועיין בפב"ת דגיטין (דף פ' ע"א) במשנה כתב בכ"י ופרש"י דכתיבת ידו כמו עדים דמי. והאשה מוכ"ז אומרת שבעלה לא יוכל לחתום מ"מ בדוחק אפשר שיחתום. וכשאי אפשר לו לחתום כלל יהי' מההכרח לסמוך על הנ"ל דיש אומרים ששליח קבלה א"צ קיום ועל מקצת הקיום שיהי' בזה כנ"ל בצירוף סברת התשב"ץ ח"ג סי' י"ז וסי' כ"ב הביאו הב"י סי' קמ"ב בד"ה האשה עצמה שהביאה גיטה. דסבירא ל' דגט המקויים בקיום ב"ד אע"פ שלא נתקיים הקיום ב"ד סומכין ע"ז בשעת הדחק ועיין בב"ש סי' קמ"א ס"ק ל"ח ובצירוף מה שהדבר רחוק מעצמו שיהי' כאן זיוף כיון שהכל הולך ע"י ב"ד וע"י פאצט. ואולי אפשר שיכתוב המגרש איזה סימנים שהוא המגרש כמו מהדברים שהיו עמו טרם שילוח לשם מה שידוע בוויטעפסק:
אחרי כותבי זאת ראיתי בשו"ת ב"א חא"ע סי' ק"י לענין כזה ע"י שליח קבלה לבד. ושם בד"ה ואחרי הודיע כתב כשהמעשה ב"ד שנתקבל הג"פ ע"י שליח קבלה לא יבוא בידי אדם כ"א ע"י פאצט יש לומר שזה גרע טפי והוה לי' כמצא כתוב בשטר פלוני גירש את אשתו כו' וכן כתב עוד בסוף תשובתו הנ"ל. ויש ללמוד דכאן דומה לנמצא שטר בשוק וכו' שדעת הש"ך בחו"מ סי' מ"ו סק"ט דצריך קיום מדאורייתא ומ"מ לענין מעשה כתב בו צדדים להקל רק שלא סיים היתר למעשה רק דרך פלפול בלי מסקנא ע"ש ובנ"ד שיהי' ע"י שליח הולכה ושליח קבלה עדיף טפי כנ"ל. ובקצה"ח סי' מ"ו שם הקשה על הש"ך ממ"ש בתוס' כתובות (דף צ"ג) מענין המוצא שטר הקנאה ונתי"מ חלק עליו. אך בעיקר סברתו של הב"א יש לומר דלא דמי כלל למצאו כתוב בו וכו'. דהכא שאני כיון שעכ"פ המ"כ שהב"ד מוויטעפסק כתבו לאחב"י שבסיביר עי"ז נשלח משם הגט ג"כ על פאצט. והרי אנו רואים שמשיבים על מכתבינו כהוגן והגיטין נכתבו הכל כראוי. וגם בלא"ה ידוע שהבעל הוא שם א"כ הוי אומדנא דמוכח שהדבר אמת דומה קצת לאומדנא דרבי אחא פרק המוכר פירות (דצ"ב ע"א) ואף דלא קיי"ל כר' אחא היינו שלא לסמוך על אומדנא בלבד. אבל הכא סומכין על האומדנא רק לענין קיום שטרות. ועוי"ל דכאן עדיף מאומדנא דר' אחא. ע"כ אפשר לצרף אומדנא זו ולא דמי כלל למצא כתוב בשטר. כ"ז אני כותב רק למעלתם לעוררם על העיון בזה ולא שיסמוכו על דברי לבד ח"ו. ידידכם מנחם: