סימן רסו

אסימן רסו

כהן שאמר לעדים ראו גט שאני נותן לאשתי והלך אחרי אשתו ותחבו לה באחוריה בקאלנער וא' ה"ז גיטך בחפזון עד שלא הרגישה האשה שהוא גט כלל ולאחר (ששתקו) [ששחקו] העדים הבינה ונערה אותו מן הקאלנער ונפל לארץ וביקש אחד מהגדולים להתיר לו לחזור ולישא אותה מפני שלדעתו גט בטל. וזה כתבתי על תשובתו. מ"ש מר היתר הב' ממ"ש הר"ן בפ' הזורק אמתניתין אמר לה כנסי שטר חוב או שמצאתו מאחוריו בפרק הזורק גט (דף ע"ח ע"א). וע"ז כ' הר"ן וז"ל בעסוקים בענין גרושין עסקינן דאי לא מאי אריא אמר לה כנסי שטר חוב זה ומאי אריא מצאתו מאחוריו וקראתו אפילו נתן לה נתינה מעליא אלא שלא פירש אינו כלום דהא קיי"ל דצריך לפרש כדאיתא בפ"ק דקדושין (דף וי"ו ע"א). (הג"ה. היה מדבר עם האשה על עסקי גיטה וקדושיה ונתן לה גיטה וקדושיה ולא פירש ר' יוסי אומר דיו כו' והוא משנה פ"ד דמעשר שני. אך הנה בשו"ע רס"י קל"ו מבואר דאם לא היה מדבר עמה על עסקי גיטה הגט פסול מבואר דאינו רק פסול ולא בטל. וכ' הב"ש שם סק"א והא דאינו בטל הגט מדאורייתא כשלא אמר כלום. דכתיב ונתן בידה ספר כריתות דאם נותן בתורת כריתות י"ל אפילו אינו מדבר כלום כשר מדאורייתא. מיהו הטור והר"ן כתבו אם אינו מדבר כלום בטל מדאורייתא וכ"כ בש"ג פרק הזורק עכ"ל הב"ש. ועיין ג"כ בבית מאיר רס"י קל"ו מזה. א"כ הר"ן כאן דכתב אינו כלום דהא קיי"ל דצריך לפרש. לשיטתיה אזיל דהגט בטל מדאורייתא אבל להרמב"ם והש"ע נראה שאינו רק פסול מדרבנן אבל אינו בטל מדאורייתא. עכ"ה) ומזה הוכיח מעכ"ת גם לקבלה גרועה של האשה דלא מהני אפי' אמר לעדים ראו גט זה כו' כל שלא אמר לה ה"ז גיטך. תימה בעיני איך השמיט מר מ"ש הב"ש רס"י קל"ח סק"א דלהרמב"ם אפי' בנתינה גרוע י"ל שהגט כשר אם היו עסוקים באותו ענין משום דלדידיה מתני' לא מיירי כלל בעסוקין באותו ענין. וז"ל הב"ש שם רס"י קל"ח אבל לשטת הרמב"ם דס"ל דאם נתן בשתיקה ולא היו עסוקים באותו ענין אינו אלא פסול א"כ י"ל דאיירי מתניתן כשלא היו עסוקים באותו ענין דבעלמא פסול ולא בטל וכאן היה נתינה גרוע הגט בטל אבל אם היו עסוקים באותו ענין י"ל אפילו אם היה הנתינה גרוע הגט כשר עכ"ל וע"ש. וגם בלח"מ פ"א מה' גרושין הלכה ט' פי' המשנה כן לשטת הרמב"ם וז"ל וכ' הר"ן ז"ל דהך מתניתין מיירי על כרחך במדבר עמה על עסקי גיטה כו' ונ"ל שאין דעתו של רבינו ז"ל כן אלא מדמתניתן סתמא קאמרה משמע דאפילו אינו מדבר עמה על עסקי גיטה כו' עכ"ל. ומ"ש הב"ש ל' י"ל משמע דמספקא ליה לדעת רמב"ם היינו אם הגט כשר אבל בטל ודאי דלא הוה דאל"כ מנ"ל להרמב"ם שם הלכה י"א דנתן לה גט סתם אינו אלא פסול כמ"ש בש"ע סי' קל"ו סעיף א'.וכ' הלח"מ שיצא לו זה מדאמר במשנה אמר לה כנסי שט"ח אינו גט לאשמעינן בסתמא א"ו דבסתמא הוי רק פסול ומה הוכחה היא זו א"ת דגם בעסוקים באותו ענין מיירי מתני' מש"ה הוצרך לומר כנסי שט"ח כו' דבסתמא כה"ג כשר א"ו דבעבא"ע לא הוי בטל:

קיצור. מה שרצה כת"ר לומר דגם לקבלה גרוע של האשה לא מהני מדאורייתא אפילו אמר לעדים ראו גט זה כו' כל שלא אמר לה ה"ז גיטך. אינו נראה כלל מכמה טעמים האחד דלהרמב"ם פ"א מה"ג ה"ט והלכה י"א אפילו בנתינה גרוע של הבעל דחמור מקבלה גרוע של האשה אם היו עסוקים באותו ענין י"ל דהגט כשר או עכ"פ פסול רק מדרבנן. ואומר לעדים ראו גט זה כו' עדיף מעסוקים באותו ענין כמ"ש לקמן:

בוכש"כ לדעת הנמוק"י ביבמות פרק חרש דמכשיר בעסוקים באותו ענין אף באמר לה כנסי שטר חוב זה. וז"ל אההיא דאמר רבא מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא אמר לעדים ראו גט זה וחזר ואמר לה כנסי שטר חוב זה הרי זה מגורשת וע"ז כ' הנמוק"י וז"ל כתב הריטב"א ז"ל אמר לעדים לאו דוקא. אלא ה"ה היה מדבר עמה על עסקי גיטה ונתן לה לאלתר. אבל לא אמר לעדים וגם לא היה מדבר עמה על עסקי גיטה אפילו נתן לה גט סתם אינה מגורשת עכ"ל. הרי ס"ל דהיה מדבר עמה על גיטה מהני אע"פ שאמר לה כנסי שט"ח זה כמו דמהני אמר לעדים ראו הביאו הד"מ סי' קל"ח א' (מיהו בש"ע סי' קל"ו ס"ה לא נזכר רק אמר לעדים ראו כמבואר בגמרא) וכ"ד הרשב"א בחי' לחד תירוצא הובא במל"מ פ"א מה"ג ה"ט ואע"פ שהמל"מ שם דחה זה בהרשב"א מ"מ הנה בחי' רשב"א פי"ד דיבמות כ' להדיא כדעת הנ"י ולפ"ז כש"כ במצאתו מאחוריו שהגט כשר אם עסוקין בא"ע. וגם לפ"ד הר"ן יש שני תשובות בדבר הא' שי"ל דלא דמי נתינה לקבלה וקבלה גרוע אינה חסרון כלל הגם שלפ"ד כת"ר נהפוך הוא דבאשה ידה כתיב משא"כ באיש ונתן כתיב מ"מ. באמת שזה יתכן אילו היה ריעותא דנתינה גרועה גזה"כ אבל מאחר שבאמת מה דריעא הוא רק משום שעי"ז שנתן נתינה גרוע ריעא מלתא של מעלת העסק בא"ע ואינו מורה כ"כ שנתן לה בתורת גירושין שהרי שובר עמו מדלא יהיב נתינה גמורה כדרכה אבל כשנותן נתינה כדרכה אע"פ שנתן במקום שהיא קבלה גרוע אין ראיה כלל ע"ז שאין זה בידו כ"כ דדלמא לא אפשר ליתן במקום אחר מאחר שמגרשה בע"כ לא תקבל בידה וא"א לו רק לתחוב מאחוריה. ובר מן דין אינו דומה נתינה דאיש דבעי' מידו ממש לקבלה דאשה דברשותה סגי כמ"ש הטור רס"י קל"ח עיין ט"ז שם. ומה שנתן מאחורי' וכה"ג ריעא מידו ולא מרשותה:

קיצור. דלהנמוק"י פ' חרש מהני באומר לה כנסי שט"ח זה אם עסוקים באותו ענין דגרושין מהני כאילו אמר לעדים ראו וכ"ד הרשב"א בחידושיו שם ולפ"ז כ"ש בנתינה גרוע כההיא או שמצאתו מאחוריו מהני ג"כ אם עסוקים באותו ענין וגם לשטת הר"ן י"ל דאין לדמות כלל קבלה גרועה לנתינה גרוע. דדוקא בנתינה גרוע הוא שי"ל דלא מהני עסוקים באותו ענין אבל בקבלה גרוע י"ל דמהני. ושני חילוקים יש לחלק בין נתינה גרוע לקבלה גרוע:

גהטעם השני דגם אם נאמר דבקבלה גרוע לא מהני עסוקים בא"ע עדיין י"ל דאומר לעדים ראו מהני אמר לה כנסי שט"ח יוכיח דבהדיא אמר רבא פ' הניזקין (דנ"ה ע"א) דמהני אף שאמר לה כנסי שט"ח זה. ואע"פ שהר"ן פי' המשנה פרק הזורק אמר לה כנסי שט"ח זה דמיירי בעסוקין בא"ע. מ"מ ודאי יודה דבאמר לעדים ראו מהני אף שלא היו עסוקין בא"ע כלל כדמשמע פרק הניזקין שם שלא הצריך רק אמר לעדים ראו וכ"כ הרי"ף שם. וכמ"ש בגמרא דהאי דאמר לה כנסי שט"ח זהו משום כסופא וא"כ פשיטא שלא נתבטל נתינת הגט עי"ז שאמר לה כנסי שט"ח. וכ"כ הרא"ש. ובודאי שלא יחלוק הר"ן ע"ז רק גבי עסוקים באותו ענין ס"ל דמתבטל ע"י אמרו כנסי שט"ח זה. הרי דעדיף אומר לעדים ראו מדין עסוקים באותו ענין. ועוד דגם ריה"ו דפליג במשנה פ"ד דמעשר שני על דין עסוקים באותו ענין מסתמא לא יחלוק על דינו של רבא דיליף מעדותו של ר' יוחנן בן גודגדא דאמר לעדים ראו מהני. וא"כ כש"כ דמהני אמר לעדים ראו בקבלה גרוע כנד"ז. ומ"ש רמ"א סי' קל"ו ס"ה בהג"ה על דינו דרבא ובלבד שתדע האשה שנתגרשה בו או שהעדים מגידים לה אח"כ. והוא בתוס' פרק הזורק (דע"ח ע"א) הרי בנד"ז היה כן. ולא נעלם ממני אשר כת"ר מחלק וז"ל דהתם גבי דברי רבא באומר לעדים ראו טעמא רבה איכא דלא שייך לומר דבאומרו לה כנסי שט"ח זה ביטוליה בטליה דאם איתא דבטליה לעדים הוה אמר להו וזה הטעם לא שייך בעסוקים באותו ענין עכ"ל (הג"ה אחר זמן רב. כעת איני מבין מה זו היא תשובה על השאלה דנד"ז דמיירי ג"כ באומר לעדים ראו. וצ"ל דזהו רק תשובה על מ"ש אות ב' דלהנמוק"י פ' חרש והרשב"א בחידושיו שם מהני באומר לה כנסי שטר חוב זה אם עסוקים באותו ענין ע"ז משיב וצ"ע. עכ"ה לאחר זמן רב) איברא שזה יתכן לטעם א' שברשב"א בגיטין פ' הזורק דהא דכנסי שט"ח אינו גט משום ביטולי בטלי. אבל הרשב"א שם סתר אח"כ טעם דלא חיישינן לבטולי כלל ולאו טעמא התם משום דמעיקרא אמר לעדים ראו כו' דוקא אלא משום דכיון דאיכא סהדי לסהדי הוה מודע כו' ולפ"ז טעם פיסול דכנסי שט"ח משום שצריך שיתננו לה בתו"ג כהרמב"ם או כמ"ש בספרי הובא במלחמות ושלחה מכאן אמרו כתב גט לאשתו ואמר לה כנסי שטר חוב זה אינו גט כו' עכ"ד הרשב"א. ובמאור יש טעם א' שיוציא הגירושין מפיו. וז"ל המאור נהי דלא בעינן דעתה אבל בעינן שיוציא הבעל השילוחים מפיו לאחר כתיבת הגט בענין שיתבונן הדבר או לעדים או לאשה וכיון שפירש הדברים לאשה א"צ דעת האשה בגרושין (הג"ה אחר זמן רב. זהו לכאורה לא כהגהת רמ"א סי' קל"ו סעיף ה' שוב ראיתי כן בב"ש שם. עכ"ה) ולג' טעמים אלו אין מקום לחלק בין עסוקין בא"ע לאומר לעדים ראו בכנסי שט"ח זה יותר מבמצאתו מאחורי' וכיון שאעפ"כ הר"ן מחלק ביניהם גבי כנסי שט"ח א"כ ה"ה במצאתו מאחוריה ובקבלה גרוע למר. (וכ"נ בתוי"ט דגבי מצאתו מאחורי' מהני אמר לעדים ראו שכ' ישנה ואפי' אמר לעדים ראו דמהני ברישא הכא לא כו' ורישא כולל לכנסי שט"ח ומצאתו מאחורי' דבחדא מחתא מחתינהו במשנה ופסקו בהם הדין אינו גט ואח"כ הסיפא נתן בידה והיא ישנה כו') אמת שי"ל הר"ן ס"ל כטעם ראשון שברשב"א דכנסי שט"ח אינו גט משום בטלי' וכמ"ש במל"מ דאל"כ גם עסוקים בא"ע יהי' מהני בכנסי שט"ח. והמופת לזה שהרשב"א פי"ד דיבמות שסתר טעם זה העלה דבעבא"ע מהני כנ"ל מ"מ יהי' איך שיהי' נשאר טעם הר"ן יחיד נגד ג' טעמים אחרים וכש"כ שגם לפ"ד צ"ע בנ"ד מטעם דל"ד נתינה גרוע לקבלה גרוע כנ"ל:

קיצור. מ"ש כת"ר לחלק בין אמר לעדים ראו ובין עסוקים באותו ענין זהו רק לטעם אחד שהביא הרשב"א בחידושיו פרק הזורק אבל לשני טעמים שהביא אח"כ ולטעם בעל המאור אין לחלק ביניהם וכמ"ש הרשב"א ביבמות פרק חרש (גם בעל המאור חולק על הגהת רמ"א סי' קל"ו ס"ה) ועוד דנד"ז דהוי קבלה גרוע קיל מנתינה גרוע כנ"ל:

דועוד נ"ל דאפילו בנתינה גרוע דלא מהני עבא"ע להר"ן י"ל דאמר לעדים ראו מהני לפמ"ש במל"מ פ"א מה"ג ה"ט דגבי גירושין מה"ט אמרי' דאם אמר לעדים ראו גט שאני נותן וחזר ואמר לה כנסי שט"ח זה דהוי גט משום דלא בעי' דעתה כו'. ור"ל דמ"ש הרמב"ם שיתנהו לה בת"ג לא קפדי' שתדע היא מזה רק על נתינה שלו קפדינן ולכן אם אומר לעדים ראו גט כו' הוי ממש כאומר לה וכן מוכח ממ"ש לקמן בשם חי' הרשב"א גבי היא בטברי' וחצירה בצפורי כו' וא"צ שיאמרו לה העדים אח"כ רק משום שלא יהא משלחה וחוזרת כמ"ש התוספות פרק הזורק (דף ע"ח סע"א). ולפ"ז ודאי שזה עדיף מעבא"ע שהרי בעבא"ע לא הוציא מפיו בפי' שהוא נותן לה גט עב"י סי' קל"ו. משא"כ באמר לעדים ראו הרי אמר בפי' שנותן גט זה לאשתו. ומה שבעסוקין בא"ע אמר לה ובאמר לעדים ראו אמר לעדים אין נ"מ כנ"ל. וא"כ כיון דאמר לעדים ראו עדיף אין ללמוד ממ"ש הר"ן דבעבא"ע לא מהני בנתינה גרוע לאמר לעדים ראו. וי"ל דאמר לעדים ראו מהני גם בנתינה גרוע גם להר"ן. ועכ"פ מובן שבנ"ד עכ"פ אין להיתר זה שכתב כת"ר יסוד ושרש מכמה טעמים הנ"ל גם לדעת הר"ן וכש"כ לפ"ד הרמב"ם וכש"כ לפ"ד הרשב"א והנ"י ביבמות פרק חרש:

קיצור. שאף בנתינה גרוע לשטת הר"ן דעסוקים באותו ענין לא מהני י"ל דאומר לעדים ראו מהני והוא עפמ"ש המל"מ פ"א מה' גרושין ה"ט דמובן דאל"ר עדיף מעב"ע וא"כ אין ללמוד ממ"ש הר"ן דעבא"ע לא מהני די"ל מ"מ אל"ר מהני כפשט הגמרא בגיטין (דנ"ה ע"א). וכ"ש בנד"ז דהוא רק קבלה גרוע וא"כ אין להיתר זה שכתב כת"ר לבטל הגט משום שלא אמר ה"ז גיטך שום יסוד ושרש אף לדעת הר"ן כיון שאמר לעדים ראו גט זה וכש"כ לדעת שאר כל הפוסקים:

הוההיתר הראשון דמעל' ע"פ תשו' ר"ש הובאה בשו"ת מהרש"ל סי' ס"ה דדעת שמירה מיהא בעינן ולהכי נקט רבא כנסי שט"ח שכן דרך פקחין לשמור ולא נייר בעלמא וכ' מר ע"ז וא"כ בנ"ד נמי שלא הרגישה בדבר הנתחב בבית צוארה ולא ידעה מה הוא לא היה דעתה לשמירה כלל עכ"ל. צ"ע כי הרי הרמב"ן והרשב"א והר"ן שתמהו אמתניתין דכנסי שט"ח לאשמעינן בסתמא כו' ע"כ לא ס"ל כהר"ש דלפ"ד לק"מ דלגופיה אצטריך דוקא בכנסי שט"ח הוי גט שיש כאן דעת שמירה אבל בסתם דנותן לה נייר בעלמא אין כאן דעת שמירה ולא הוי גט (ומש"ש ר"ש בחזקת נייר בעלמא סגי עכצ"ל דמיירי בקבלתו בפי' בתורת שמירה לשיטתו). והנה על קושי' זו בנו בנינים להוכיח דעסוקי' בא"ע לא מהני בכנסי שט"ח והכי קיי"ל וע"כ דלא כר"ש שלדבריו לא מוכחי מידי. ומודינא ודאי דכל הפוסקי' בעו דעת שמירה שהרי הש"ס אמר והא לא מינטר כו' הכא משום אינטורי הוא כו' אבל במה שהצריך רבינו שמחה שיתננו לה בתורת דבר חשוב כשט"ח שאז דרך הפקחין לשמור ולא כשנותן לה בתורת חפץ סתם שא"י מה הוא בזה י"ל שהפוסקי' הנ"ל חולקים עליו דאל"כ לא היה להם לדקדק במ"ש המשנה לשון כנסי שט"ח כנ"ל. ומדבריהם נראה שכל שנותן לה בתורת דבר יהיה מה שיהיה כיון שיודעת בנתינתו יש כאן דעת שמירה והטעם אע"פ שי"ל שבדעתה ס' שמא הוא צרור וכה"ג מ"מ כיון שאינה יודעת מה הוא וס' ג"כ בדעתה שמא הוא דבר חשוב חזקה על בן דעת שאינו מוציא מת"י עד שרואה מה הוא וכשתראה שהוא גט תשמרנו. א"כ מה שאינה רוצה לזורקו עד שתראה מהו. זהו בעצמו שמירה כי גם שמירה על הספק שמה שמירה ויש כאן דעת שמירה כו' ולכן שפיר קשה להו למה ל"ל כנסי שט"ח כו':

קיצור. מ"ש כת"ר עוד סברא לומר שאין נתינת הגט כלום משום דאיתא בתשו' רבינו שמחה דדעת שמירה מיהא בעינן ובנ"ד לא היה בדעתה לשומרו כיון שלא ידעה מה תחב לה. זה אינו לפ"ד הרמב"ן והרשב"א והר"ן דאל"כ מה הקשו למה נקט במשנה כנסי שט"ח. הלא להר"ש זהו כדי שיהיה לה דעת שמירה. א"ו ס"ל דכל שנותן לה בדרך נתינת איזו חפץ נחשב דעת שמירה דאף שאינה יודעת מה הוא מ"מ יש כאן ספק אצלה שמא הוא דבר חשוב קצת ע"כ נחשב דעת שמירה:

ועמ"ש בחידושי הרשב"א במ"ש עולא ר"פ הזורק והוא שעומדת בצד ביתה כו' וזרקו לה מגורשת בין מדעתה בין בע"כ כו' והיכא דקיימא בצד ביתה וזרקו לה בתוך ביתה ושלא מדעת אפשר לומר דמגורשת אם זרקו לה בפני עדים ואמר לעדים ראו גט שאני נותן לאשתי דומיא דידה וכעדותו של ר' יוחנן בן גודגדא שהעיד על חרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט ול"ד לישנה דהכא אית לה יד לזכות לה וכיון דיש לה יד אף חצרה קונה לה דומיא דידה דידה אילו נתנה לה סתם ואמר לעדים ראו גט כו' ודאי מגורשת דלא אמרו אינה מגורשת אלא בישנה דלאו בת איגרושי היא אבל נעורה דבת איגרושי היא מגורשת וה"ה לחצרה עכ"ל והובא דבריו במל"מ רפ"ה מה"ג וברי"ו ובב"י ובב"ש רס"י קל"ט. ופי' ושלא מדעת היינו שלא ידעה כלל מזריקה זו דאם ר"ל שלא מרצונה הא תחלה תני לה בין בע"כ וכ"מ במ"מ וברי"ו. גם כ' הרשב"א עוד כן מפורש גבי מש"ש ר"א אפי' היא בטברי' וחצירה בצפורי שאז אינה יודעת בשעת זריקתו כלל אם זרק לה ומגורשת לר"א וכה"ג בחצירה הסמוכה לה לעולא ע"ש. מכל הלין מוכח דלא בעי' דעתה כלל וכלל רק דעת העדים סגי כל שנתן לה במקום המשתמר כמו בחצר המשתמרת שעומדת בצידה דהוי כידה וכן י"ל בקעשינא שלה אפי' א"י מזה כלל ואמר לעדים ראו מהני. ולכאורה דברי הרשב"א אלו הם כסברת בעל המאור שהביא הב"ש סי' קל"ו סעיף ה' סק"ג והתוספות פ' הזורק (דע"ח ע"א) חולקים ע"ז כמש"ל סעיף ג'. גם בתשו' ר"ש שבתשו' מהרש"ל סי' ס"ה משמע כהרשב"א:

ווא"כ בנד"ז נמי עם שתחבו לה מאחוריה שאינו מקום המשתמר מצ"ע מ"מ כיון דהרגישה עכ"פ שתחב לה דבר מה הרי יכולה לשמור ודמי לזרק לה גט בחצר שאינה משתמרת והיא עומדת בצידה דמהני כמבואר מלשון הרמב"ם רפ"ה ה"ב ואע"פ שהיא חצר שישתמר הגט בתוכה כו' ומשמע דגם באינה משתמרת סגי עכ"פ בעומדת בצד חצירה דאל"כ הכי הול"ל והוא שהיא חצר שישתמר הגט בתוכה. גם הר"ן ר"פ הזורק ד"ה חצר משום ידה כו' כ' כל' הזה (ול' הש"ע סי' קל"ט סי' א' והוא משתמר לדעתה לאו לאפוקי חצר שאינה משתמרת אלא לאפוקי חצר שאינה משתמרת לדעתה כגון עבדה ע' ט"ז וע' ב"י דר"ל חצר גדולה ביותר שאז גם שעומדת בצידו אינה יכולה לשמור בצידו האחר. והט"ז השיג עליו כי אם שדינו אמת מ"מ לא מטעם חצר שאינה משתמרת לדעתה אתינן עלה רק משום שאינה משתמרת לגמרי) וכ"כ להדיא הראב"ד בס' תמים דעים סי' רל"ט בפ' הזורק על מתני' היתה עומדת בראש הגג דמקשי' עלה בגמ' (דע"ט) והא לא מינטר. והקשה הוא ז"ל כיון שהיא עומדת בראש הגג ל"ל דמינטר והא כל דהוא בתוך רשותה לא בעי' חצר המשתמרת כדאיתא לענין מציאה פ' שנים אוחזין לא קשיא דנהי דלא בעי' חצר המשתמרת הואיל והיא בתוך חצירה מפני שהיא משמרת מה שבתוכה ואילו אינה יכולה היא לא יועיל עמידתה בחצר ולא כלום וע"ז הקשו והא לא מינטר כלומר שאפי' היא עצמה לא תוכל לשומרו מאויר הגג כו' עכ"ל. הא קמן דהיכא דיכולה לשומרו אע"פ שהמקום מצד עצמו אינו משתמר חשוב מינטר וסגי בהכי וכן יש להוכיח מסוגית הגמ' איזו קרוב לה כל שהיא יכולה לשומרו כו' ואע"פ שזרקו ברה"ר שאינו מקום המשתמר ואע"פ שזהו רק מהתקנה מ"מ בחצרה כה"ג י"ל דמדינא מהני. וא"כ בנד"ז נמי שתחבו לה הגט בקאלנער מאחוריה אע"פ שאילו לא ידעה מתחיבה זו לגמרי לא היה משתמר כי היה יכול ליפול אבל עכשיו שהרגישה מן התחיבה אין לך עומדת בצד חצירה גדולה מזה וחשוב מינטר. והגם שלא הרגישה אם הוא גט או ש"ד מ"מ כבר נת"ל שלפ"ד הרמב"ן ורשב"א ור"ן סגי בהכי דחזקה על בן דעת שלא יוציא מת"י דברים הנותנים לו בגופו עד שידע מהו וזה מוכרח ממתני' דכנסי שט"ח ממה שהקשו ע"ז כנ"ל וכשתדע יכולה לשומרו. ושנאמר שבנ"ד לא הרגישה מן התחיבה כלל רחוק מן החוש גם הבעל הכהן אינו אומר כן:

קיצור. גם נד"ז דומה לזרק לה גט בחצר שאינה משתמרת והיא עומדת בצידה ועי"ז משתמר מהני. וא"כ בנד"ז שתחב לה בקאלנער והיא יודעת שתחב לה איזה חפץ אין לך עומדת בצד חצירה גדולה מזו. רק יש לחלק דהתם ידעה שזרק לה גט משא"כ הכא. מ"מ כיון דאמר לעדים ראו גט וגם הרגישה שתחב לה חפץ חשוב דעת שמירה כמ"ש סעיף ה' בשם הרמב"ן והרשב"א והר"ן. וא"כ ההיתר הראשון של כת"ר לבטל הגט ע"פ דעת רבינו שמחה ג"כ אינו כלום. וע"כ חשובה מגורשת ואסורה לבעלה הכהן: