סימן רמח
אסימן רמח
הנה בענין אם כתב שמו שנקרא בו וגם שם הנשתקע כמו בנד"ז ששמה נחמה וכתב נחמה דמתקריא נחמה גיטל. ואף שגיטל הוא שמה הראשון. מ"מ כיון שאחר שנשתנה שמה ע"י חולי בהיותה י"ח שנה נשתקע לגמרי עכשיו שם גיטל ממנה:
יש בזה ג' דיעות. האחד דאינה מגורשת כמ"ש הב"י בשם הקונדריסים בב"י סי' קכ"ט אחר ד"ה כתוב בתשובת מהר"י וויילא. ומשמע בג"פ סי' קכ"ט סעיף י"ח ס"ק צ"ו דלדברי הב"י דאינה מגורשת י"ל שהגט בטל מדאורייתא. אך הוא ז"ל חלק ע"ז וס"ל דלהקונדריסים הגט פסול מדרבנן. ולא ידעתי מי הכריחו להג"פ לפרש לשון אינה מגורשת דהגט בטל מן התורה הלא מצינו לשון אינה מגורשת בגמ' (דף ל"ד ע"ב) גבי עד שיגרש את אשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם דגליל עמו דודאי אם גירש את אשתו שביהודה בשמו שביהודה בלא שם דגליל הפיסול רק מדרבנן כמ"ש הב"י סי' קכ"ט בד"ה ואם לא עשה כן פסול. ואעפ"כ אמרו אינה מגורשת והיינו מדרבנן א"כ י"ל כמו כן בכתב גם שם הנשתקע הדין כן וכן הלבוש שתפס כדברי הב"י מ"מ כ' ג"כ ססע"י י"ח שהגט פסול. משמע מדרבנן. אך עכ"ז דבריו צ"ע קצת שכתב וז"ל ואם כתב גם שמחה פסול שכיון שנשתקע ממנה הרי הוא שם אחר לגבי דידה שאינה ניכרת בו עכ"ל. ואם נידון שם הנשתקע כשם אחר ממש וכ"מ קצת בב"י בשם תשו' אשכנזית דהשם שנשתקע ה"ל בטל ממנו זה השם. בב"י ד"ה וכתב עוד שם כמדומה לי שנהגו באושטרייך. וא"כ אם נאמר דה"ל כאילו כתוב שמו עם שם אחר שלא נקרא בו כמו מי ששמו אברהם וכתב בגט אנא אברהם דמתקריא יצחק וכיון שהוא לא נק' יצחק מעולם אפ"ל דהגט פסול מדאורייתא. וא"כ אם שם הנשתקע לגמרי ה"ל כשם אחר שלא נקרא בו מעולם אמאי חלקו על סברת הב"י דאינה מגורשת מדאורייתא. ומ"מ כיון שהג"פ הביא ג"כ סברת מהרי"ק ומהר"מ מינץ והספר שמות דס"ל שבמקום עיגון יש להכשיר לגמרי כשכתב גם שם הנשתקע ע"כ צ"ל דלא דמי שם הנשתקע לשם אחר לגמרי שלא היה שמו מעולם. וגם בלבוש סי' קכ"ט ססע"י וי"ו מכשיר בשמו הראשון אע"פ שנשתקע. ובפרט בנד"ז שגיטל זהו שמה הראשון שנקראת בו שמונה עשר שנה. וגם עכשיו ודאי מיודעיה יודעים ממנו והרי הבעל יודע ממנו ולכן ציוה לכותבו ע"כ אי אפשר לדמותו לשם שלא נקראת בו מעולם. ולכן יש לתפוס סברת הג"פ דבודאי מדאורייתא אין הגט בטל ומ"מ מדרבנן הוא פסול ואין לסמוך על הס"ש דמכשירו במקום עיגון וגם זכר לדבר מהא דבמשנה וי"ו פרק זיין דכלאים והירושלמי שם והובא להלכה בש"ע יו"ד ה' כלאים בסי' רצ"ו סעיף וי"ו דנשתקע שם הבעלים מהשדה גורם איסור דבר תורה לענין כלאים בכרם שלא יהיה כדין אין אדם אוסר דבר שאינו שלו משמע דהא שנשתקע שמו מילתא היא מדאורייתא. לכן י"ל שאין להכשיר לגמרי בכתב גם שם הנשתקע אף במקום עיגון. אף שיש לחלק דהכא הרי כתב שמו ג"כ משא"כ שם במשנה דשביעית דומה לכתב שם הנשתקע לבד. מ"מ יש לשמוע משם חומרא בכתב שם הנשתקע אע"פ שכתב שמו שנקרא בו עתה ג"כ. ע"כ האשה ודאי כדי שתוכל להנשא לעלמא צריכה גט שני שיוכתב בו רק נחמה לבד ולא יזכר כלל שם גיטל. לחוש לדברי הג"פ עכ"פ דס"ל שהוא פסול מדרבנן:
בוהנה הפיסול שבשינוי השם אף באופן שהוא רק פסול דרבנן חמור טובא משאר פסולי דרבנן שבעניני הגט כמובן מדברי התוס' פרק הזורק (דף פ' ע"א) בד"ה שינה שמו. דס"ל דמיירי בפסולא דרבנן. ואעפ"כ תצא מזה ומזה והולד ממזר וע"ש בתוי"ט מזה דהרמב"ם אינו מפרש המשנה בפסולא דרבנן מ"מ הרשב"א מפרש כהתוספות וכן דעת הטור סי' קכ"ט וע"ש בב"י בד"ה ואם לא עשה כן פסול ואם נשאת בו הולד ממזר כו' שכן ג"כ דעת הרא"ש והר"ן ושכ"נ דעת רש"י וסמ"ג וע"ש בב"ש סק"ח. משא"כ בשאר פסולי דרבנן משנה שלימה שנינו בפרק המגרש (דף פ"ו) שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר. וגם קיי"ל שם דלא תצא וע"ש בהרא"ש ובטוש"ע סי' ק"ן ולפ"ז בכתב שם הנשתקע לפ"ד הג"פ דעכ"פ פסול הוא מדרבנן י"ל דדינו שתצא וכל הי"ג דרכים בה כמו שאר פסולי דרבנן שבשינוי שמו ושמה. וכהך אינה מגורשת שבפרק השולח (דף ל"ד ע"ב). דנהי דהוי פסולא דרבנן מ"מ תצא מזה ומזה כו' וכמ"ש ג"כ בספר מכתב מאליהו שער הרביעי רס"י ג' וכך אפ"ל בדין כתב גם שם הנשתקע וזהו מ"ש הב"י דאינה מגורשת ולא מדאורייתא אלא מדרבנן רק דהוי כהך פסול שבשינוי השם מדרבנן דנקרא אינה מגורשת משום דתצא מזה ומזה כו'. אך הג"פ סס"ק צ"ו הנז' לעיל כתב דאפילו בנשתקע השם לגמרי וכתב שם שנקרא בו עם שם הנשתקע אם נשאת לא תצא. ואפ"ל דלשיטתיה אזיל דכתב בסי' קכ"ט ס"ק כ"א בד"ה הנה כתבתי מעט מהרבה. דגם בכותב מקום הכתיבה לבד או מקום הנתינה לבד אע"ג שאומר בברייתא אינה מגורשת עכ"ז אם נשאת לא תצא משום שסומך על דעת הרמב"ם דמפרש הך שינה שמו ושמה שבפרק הזורק דתצא מזה ומזה מיירי בפסולא דאורייתא ולכן בפסולא דרבנן אף שהוא בשמו ושמה אם נשאת לא תצא. ודבריו אלה צ"ע אם יש לסמוך עליו נגד התוספות והרא"ש והרשב"א והר"ן וסיעתם כנ"ל. בשגם שגדולי הפוסקים ס"ל דגם בשאר פסולי דרבנן אם נשאת תצא כמ"ש הרא"ש והר"ן בהמגרש על המשנה שלשה גיטין פסולין (דפ"ו) דהרי"ף ס"ל דבכל גיטין הפסולין מדרבנן לבד השלשה תצא והולד ספק ממזר. והרמב"ן נחלק עליו שהולד כשר אבל בענין שתצא משמע שלא נחלק עליו וע"ש בהרשב"א ד"ה והאיכא גט קרח והריטב"א שם פסק בפי' דאם נשאת תצא כשאין לה בנים. ע"ש בד"ה הניחא למ"ד הכא לא תצא. וא"כ גבי פסולא דרבנן שבשינה שמו ושמה שנוסף ע"ז דעת התוספות וסה"ת וסיעתם דס"ל דתצא וכל הי"ג דרכים בה א"א לסמוך על הג"פ לומר דלא תצא. ועכ"ז בכתב גם שם הנשתקע אפשר שיש לסמוך עליו כיון שיש מכשירים בזה לגמרי אף לכתחלה במקום עיגון וצ"ע. ועכ"פ בנד"ז דעדיין לא נשאת פשיטא שלא תנשא דאפילו לפ"ד היותר מקיל והוא הס"ש לא הכשיר רק במקום עיגון וכאן אין שום מקום עיגון שהרי המגרש שלח לה גט שני שכתוב בו נחמה לבד רק שהיא אינה רוצה לקבלו וגם אם אין הגט ההוא קיים ודאי ישלח לה גט אחר שיהיה כתוב בו נחמה לבד וא"כ גם לדעת הס"ש לא תנשא וכ"ש לדעת הג"פ וכ"ש לדעת המחמירים בשינוי דשמו ושמה אף בפסולי דרבנן ע"כ ודאי צריכה גט שני שיהיה נכתב בו נחמה לבד. וחלילה לה להנשא על סמך גט זה ותקבל גט שני תומ"י כן נלע"ד פשוט:
גמיהו לענין המגרש שכבר נשא אשה נלע"ד שזו המתגרשת אינה יכולה לעגנו עד שיפייס אותה ברצי כסף שתקבל גט השני. דהנה בשו"ע סי' א' סעיף יו"ד כתב אבל ביבמה לא החרים ר"ג וכן בארוסה. והגיה רמ"א אם אין רצונו לכנוס אלא לפטור. וע"ש בבאה"ט ס"ק כ"א בשם שו"ת שבו"י ח"א סי' צ"ב דהפירוש אם אין בדעתו לכנוס הארוסה אלא לפוטרה בגט יוכל לישא אשה אחרת עליה אף קודם שגירש הארוסה. ועד"ז פי' הח"צ בתשובה סי' קכ"ד. אלא שלמעשה דחה הח"צ דברי השו"ע מהלכה והשבו"י קיים דברי השו"ע. ואפ"ל דאף לפ"ד הח"צ דוקא בארוסה שהיא כאשתו ממש. משא"כ זו המגורשת שאינה אשתו כלל אף שהגט נמצא בו פסול מדרבנן. י"ל ע"ז לא החרים כלל. ובתשו' מהרמ"פ סס"י י"ד כשרצה לומר דבארוסה לא החרים ר"ג כתב משום שהתקנה הוא שלא לישא שתי נשים כלשונו ממש ששתיהן נשואות לו כו' אבל אחת מהן ארוסה כו' ע"ש. וא"כ אף להחולקים ואומרים דגם בארוסה חל הח' י"ל משום דגם ארוסתו נקראת אשה כמ"ש בש"ע סי' קכ"ו סעיף מ"א בגט ארוסה כותבים ארוסתי ואם כתב אנתתי כשר. ועיין מזה בב"י שם סס"י קכ"ו. וכ"מ מגמרא פ"ט דב"מ (דף ק"ד ע"א) גבי לכשתכנסי לחופה הוי לי לאנתו ופרש"י הרי לא חלו קדושין בה עד שתכנס לחופה. א"כ משמע דאנתו היינו הקדושין והאירוסין וע"ש בנ"י אפשר היה לפרש לכשתכנסי לחופה ה"ל נשואה גמורה אלא דא"כ כו' ע"ש מוכח דפי' לאנתו קאי ג"כ על האירוסין והקדושין שלא חלו מקודם כ"א אז. וכיון דארוסה נקרא ג"כ אנתתי דהיינו אשתי א"כ י"ל זהו בכלל שלא לישא שתי נשים. אבל אשתו שקבלה ממנו הגט מרצונה שכל ענין הגט שפטרה ותרכה מהיות אשתו והרי היא מותרת לכל אדם א"כ זו ודאי אינה בכלל שלא לישא עליה דאע"ג שנמצא פסול בהגט כיון שמדאורייתא הוי גט כשר י"ל דאף להח"צ וסיעתו דינה כמו ארוסה להשבו"י וסיעתו. דמאחר להשו"ע והשבו"י אף ארוסה אינה בכלל הח'. י"ל דיודה הח"צ וסיעתו דזו שגירשה מרצונה אינה בכלל הח' אף שנמצא פסול בהגט. ומה גם שאין העכבה בגט שני מצידו כ"א מצדה. ואף שבתשובת אדמו"ר הגאון ז"ל סס"י מ"א בגט שנמצא בו פסול בשינוי שמה שהיתה נקראת בפי כל שרה לאה וכתב בגט שרה דמתקריא לאה וכתב דהגט פסול אפילו דיעבד וסיים ואי לזאת החיוב מוטל על אלופי הקהל לצוות על הבעל שלא ישא אחרת עד שישלח גט כשר לאשתו לקרימינצוק עכ"ל יש לחלק דהתם היה פיסול גמור בהגט ואין שום מי שיכשיר וקרוב לומר דאפילו נשאת תצא יעו"ש. ועוד הא כ' רק עד שישלח גט כשר כו' ולא עד שידע שקיבלה הגט וכאן הרי שלח גט שני. רק המניעה מצידה. ועוד והוא העיקר דכאן שאני שכבר נשא אשה וא"כ דיעבד ודאי שאין מחייבין אותו להפרישה ממנו. ובנדון אדמו"ר ז"ל כו' רק שלא ישא כו' והטעם פשוט דכיון דבנדון זה לפ"ד הג"פ סי' קכ"ט סס"ק צ"ו אף האשה אם נשאת בגט זה לא תצא. כ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו שאם הוא נשא שלא יוציא וגם אינו צריך לפרוש ממנה. שלא יהא חמור כח חר"ג מן איסור אשת איש. הלא ודאי אין ערוך ביניהם. וכיון שכן הרי החשש שעליה הוא כשיש פיסול בהגט הוא מאיסור אשת איש והחשש שעליו שלא לישא אשה אחרת כשיש פיסול בהגט הוא חרגמ"ה. וא"כ כיון שגם היא אם נשאת לא תצא הרי הגט יש בו ממש לסלק חשש איסור אשת איש. כ"ש וק"ו שהגט הזה מסלק לגמרי ח' רגמ"ה עכ"פ בכה"ג שכבר נשא. ואע"פ שבכנה"ג סי' א' בהגהת הב"י אות כ"ח הביא תשו' מהרש"ל סי' י"ד ושם בהתשובה כתב וז"ל ולא עוד שמעתי אפילו מי שנתן גט ע"י הרב ולקח המגרש אשה אחרת ואח"כ נמצא פיסול בגט שמפרישין אותו מאשתו עד שיתקן גט אחר עכ"ל. ואפשר צ"ל עד שיתן גט אחר וכ"כ ביש"ש פ"ו דיבמות סס"י מ"ב מפרישין אותו מאשתו עד שיתן גט כשר הרי אפילו בכהאי גונא שכבר נשא מפרישין אותו כ"ש שאין להתיר לו לכתחלה לישא אחרת. י"ל שם מפרישין אותו עד שיתן והכא הרי כבר שלח לה גט שני ורק היא אינה רוצה לקבל בכה"ג ודאי לא שמענו שמפרישין אותו. ובפרט בנדון זה שאפ"ל גם בה אם נשאת לא תצא. ודאי אין שום מקום להחמיר בו עכ"פ כשכבר שלח גט אחר. ואין ביכולתה לעגנו. והנה בשו"ע סי' קי"ט סעי' וי"ו בהג"ה גירשה מדעתה ונמצא פסול בגט יכול אח"כ לגרשה בעל כרחה. ובפר"ח שם דאפילו היה הגט פסול מדאורייתא מ"מ כה"ג לא תיקן רגמ"ה. והנה כשא"א לגרשה בע"כ הי' מקום לומר דלדעת הרמ"א בש"ע שם מתירין לו לישא אחרת. וכ"מ בשו"ע סי' א' סעיף יו"ד בהג"ה כשהוא מן הדין לגרשה ואינה רוצה לקבל הגט יש להקל לו לישא אחרת. אלא שהחמ"ח וב"ש כאן ושם פקפקו ע"ז. מ"מ בנד"ז שי"ל שאין הגט פסול מדאורייתא והוא שלח לה גט שני אף שהיא אינה רוצה לקבלו ודאי הדין נכון כמו שכתבתי: