סימן רמד
אסימן רמד
על שנכתב בגט צפורה (לבד) והיא נקראת בפי כל רק ציפא וכן נק' מעריסתה אם ללמוד זכות משום שהש"צ דקהלתם כותב תמיד על שם ציפא צפורה וכן נכתב בכתובתה. הנה ציפא י"ל דהוי שם דנערות או קיצור השם מצפורה. כמו צפורה פורה. דאין לחלק משום דנקודת הפ"א בציפא אינו כמו בצפורה. דהא בתה"ד סי' רל"א כתב וז"ל ואם נקרא יחיאל המכונה איחל א"צ לכותבו דהוי כמו יצחק חקין צפורה פורה. אבל כינוי מיכל ליחיאל לא ברירא כלל דחשיב קיצור השם ולא כינוי דאין הכינוי קרוב לעיקר השם בהזכרתו כמו חקין ליצחק פורה לצפורה. אבל איחל קרוב הוא ליחיאל לפי לשון בני אושטרייך שרגילין לקרות בראש התיבה יוד בשבא כמו בחיריק עכ"ל. הרי אע"ג דניקוד החית לא יהיה באיחל כמו ביחיאל מחשיב ליה קרוב ליחיאל רק על מיכל כ' לא ברירא כלל כו'. וכן בפסקי מהרא"י סי' ו' כ' דכינוים שכותבים הם כגון יחזקאל המכונה קהיסל מרדכי מערהל כו' אלו הכנוי' קרובים ג"כ ללשון עברי. אבל מ"מ אינם ממש קיצור לשון כגון יעקב יעקל יצחק חקין דאין כותבין משום דחד מוצא אינון עכ"ל. וצפורה המכונה ציפא נמי חד מוצא אינון. וגם נקודת הצד"י הוא שוה. ולכן י"ל דחשוב קיצור השם. ועוד ראיה מתשובת מהרא"י דמייתי בספר שמות ובג"פ ס"ק ס"ט בשם אשר דקרו ליה אנשיל אם צריך לכותבו לפי שלא מצינו שם בישראל שיתכנה עליו אנשיל זולת אשר. אמנם דקדקתי בההיא דכתב המרדכי שא"צ לכתוב קיצור השם כגון צפורה פורה כו' משמע דוקא רק משום קיצור או אריכות השם. אבל מטעם דכינוים הללו לא מצינו דוגמתם כלל כו'. ואנשיל לא ברירא לי שהוא קיצור השם מאשר שהוא נשתנה (ופי' הט"ג בש"א אות א' ס"ק מ"ט דר"ל שבתיבת אנשיל נשתנה נקודת האלף שהוא בפתח) ואמצעיתו בנו"ן גם סופו בלמ"ד לכן נראה אם אין מנהגכם לכתוב וכל שום אז צריך לכתוב המכונה אנשיל כו' עכ"ל. הרי א"כ נמצינו למדים דלא החמיר באנשיל רק משום דגם אמצעיתו נשתנה לאות אחר ומה"ט כתבתי ג"כ בתשובה אחת בנידון כינוי עטא די"ל דאינו חשוב קיצור השם מאסתר. אע"ג דלא נשתנה בתחלתו מ"מ באמצעיתו נשתנה. שהרי באסתר יש סמך מפסיק בין האלף להתי"ו. (דה"ל במקום טית דעטא). משא"כ בעטא. אבל בכינוי ציפא לצפורה דלא נשתנה לא בתחלתו וגם באמצעיתו אין שינוי רק בנקודת הפ"א לבד ולא כמו באנשיל. וגם ליכא הוספה כמו למד דאנשיל והוי רק קיצור השם מצפורה. וכן ממה שנחלקו החיבורים בכינוי עברמן לאברהם. דהביא בס"ש באות אל"ף בשם הלבוש ורמ"א שכ' בסי' קכ"ט סט"ו דא"צ לכותבו וכ"כ רש"ל בענין עבריל. והז"מ כתב דצריך לכותבו ופי' בדמש"א הטעם לפי שלא פתח באלף לא הוי קיצור השם. וכתב ע"ז הס"ש א"כ תקשה משמואל מואל כו' ושמא טעמיה משום דלא פתח באלף וסיים בנו"ן עוד הביא שם בשם הרב מהר"ר יצחק חיות שי"א דכל מקום שיש ב' הברות דכינוי דומה ללשון הקדש אין לכתוב הכינוי ולכן א"צ לכתוב המכונה עברמן כו' והאומרים דצריך לכותבו פי' הג"פ ס"ק ס"ט דהטעם כנ"ל משום דלא פתח באלף וסיים בנו"ן. א"כ נשמע מזה לנד"ז דציפא שבכינוי יש ב' הברות דומה לעיקר השם והפתיחה שוה וגם ליכא תוס' שום אות אחר כלל על עיקר השם י"ל דחשיב קיצור השם לכ"ע:
(נת' שי"ל דציפא הוי קיצור השם מצפורה. כמו פורה מצפורה ואיחל מיחיאל וראיה ממ"ש מהרא"י גבי אנשיל דלא ברירא ליה דהוי קיצור השם מאשר דמשם יש ללמוד דציפא לצפורה חשוב קיצור. וכן ממ"ש החיבורים בענין עברמן לאברהם):
בוצ"ע דבט"ז סס"י קכ"ט גבי ציפא וגבי שרה שערליין משמע דשערליין חשיב ליה טפי קיצור השם מציפא. ושמא משום דציפא הוי קיצור יותר מדאי ואין מוכח ומבואר כ"כ בטוב מהקיצור דשמה צפורה משא"כ בשערליין מבואר טפי. מיהו גבי שמואל מולי דה"ל קיצור השם כמ"ש בס"ש בשם שמואל בשם מוהרש"ק דאין צריך לכתוב המכונה מולי דנרגש לכל שיוצא מתוך שם שמואל וכתב שם ג"כ בשם רש"ל דאין צריך לכתוב שמואל המכונה מואה. וכ"ה בב"ש בש"א אות ש'. וערך ציפא לצפורה לא רחוק ודאי יותר ממולי לשמואל. אך י"ל דעוד תנאי צריך לשיהיה חשוב רק שם דנערות או קיצור השם. והיינו מ"ש רמ"א סט"ו דכל קיצור השם שהוא שם בפ"ע כגון אלחנן חנן וכיוצא בזה כותבין. (עג"פ שם סס"ק ע"ה שנסתפק לענין דיעבד). ובב"ש בכללים שבסוף השמות סעי' זחט"י הטיל עוד ב' תנאים. הא' שצריך שלא יהיה לכינוי זה שם קדש אחר. הב' דלא יהיה לשם הקדש כינויים אחרים וכן פסק בת"ג סי' קכ"ט ס"ק כ"א ומנה שם ששה תנאים עיין עליו. אך הגאון ר"ז ז"ל בטיב גיטין בש"א אות א' ס"ק כ"ח פי' דרש"ל ס"ל דאף שיש עוד לשם הקדש כינוים אחרים לא איכפת לן בהכי רק העיקר מה שיש להקפיד בזה הוא אם יש עוד לכינוי זה שמות הקדש אחרים. ועכ"פ בכינוים הקרובים ביותר לשם הקדש מסיק הב"ש ג"כ דאע"פ שיש לשם הקדש כינוים אחרים א"צ לכותבו ומוכרח הוא ממולי ומואה ומואל לשמואל דא"צ לכותבם. גם ממ"ש בשם מהרא"י גבי אנשיל שכתב בהקס"ד דא"צ לכותבו לפי שלא מצינו שם בישראל שיתכנה עליו אנשיל זולת על אשר. משמע כמ"ש הט"ג דהעיקר מה שיש להקפיד הוא שלא יהיה להכינוי עוד שמות הקדש אחרים. ובכלל זה ודאי שלא יהיה ג"כ שם בפ"ע. וא"כ בנדון ציפא י"ל דלהט"ז לא הוה ברירא ליה אם אינו שם בפ"ע ג"כ לכן לא הוה פשיטא ליה דדומה לשערליין ושרה או מולי לשמואל. אבל אי הוה פשוט דאינו קובע שם בפ"ע ואינו רק כינוי וגם אין שם אחר שיתכנה עליו ציפא זולת על צפורה אז ודאי הוה פשוט דהוא קיצור השם וא"צ לכותבו. ועי' בט"ג בש"נ אות צ' סק"א שחילק ג"כ בשם ציפא במקומות שנהגו לקרות צפורה ומכנין ציפא כו'. וגדולה מזו הקיל במהרי"ק סוף שרש פ"ו במי ששמו בפ"כ בלי (לבד) וכ' בגט אליהו (לבד) א"כ הוא דשם בלי אינו אלא כינוי בעלמא ואין רגילות בני אדם שם להיות נקראים כן כלל בעיקר השם כו' ע"ש (ואע"ג דהכינוי י"ל שאינו מיוחד דוקא לשם קדש זה לבד כ"א יוכל להיות כינוי לשמות הקדש אחרים ע"ש במ"ש וכך יאמינו לשם אליהו כמו לשם אחר). ואע"ג שעכשיו אינו נק' בשם הקדש ע"ש. אלא דלא הקיל רק לענין דיעבד לבד. והיינו משום דשם בלי הברתו לגמרי הברה אחרת מאליהו וגם אינו מיוחד דוקא לאליהו אבל היכא דהכינוי קרוב הרבה לעיקר השם ואינו כינוי רק לשם קדש זה וגם אין הכינוי קובע שם בפ"ע לעולם ודאי דא"צ לכותבו אפי' לכתחלה. ומעתה לפמ"ש מעל' שהש"ץ דקהלתם כותב תמיד על שם ציפא צפורה וכן נכתב בכתובתה של זו ומספר כתובה נלמוד וממנהג הש"ץ בכל שטרי כתובה דציפא הוי רק כינוי לבד לשם צפורה בקהלתם. וכן הוא ג"כ בכל גלילותינו כפי המדומה ועי' בכללים שבב"ש סק"ג דיש ללמוד בכה"ג מהכתובה וכ"כ בט"ג שם א"כ יש לדונו לקיצור השם:
(נת' אע"ג בט"ז לא משמע דיצפא הוי קיצור השם מצפורה י"ל משום דמלבד דקיצור השם צ"ל קרוב בהברה לעיקר השם עוד זאת צריך שלא יהיה הקיצור קובע שם בפ"ע ושלא יהיה ג"כ כינוי לשם קדש אחר וא"כ בימי הט"ז י"ל דלא הוה ברירא ליה זה דציפא אינו שם בפ"ע. אבל עכשיו בקהלתם דציפא הוי רק כינוי לבד לצפורה י"ל דמחשיב ודאי רק קיצור השם):
גומיהו לענין לכתחלה אפילו אם מעריסה היה שמה צפורה כיון שעכשיו אין קורא לה רק ציפא וגם אינה חותמת א"ע כלל לא טב היה לכתוב שם צפורה לבד וה"ל לכתוב ג"כ המכונה ציפא כדמסיק הג"פ סי' קכ"ט ס"ק ס"ז. דהא אפילו בענין מי ששמה מעריסה שרה וקרו לה שרולה עם היות דנראה מפסקי מהרא"י סי' י"ב דאע"ג דנשתכח שם שרה עכ"ז אין כותבין רק שם שרה לבד כמו שפי' דבריו הג"פ שם וכ"כ בב"ש בש"נ אות ב' לפ"ד רמ"א. והוא מ"ש רמ"א סי' קכ"ט סעי' ל"א בהג"ה גבי רעכליין דאין כותבין רק רחל שהוא עיקר השם ופי' הב"ש דהיינו אפי' כ"ע קרו לה רק רעכליין וכן בשרה שרולה. אך מ"מ הב"ש פסק לכתוב ג"כ המכונה שרולה וכ"פ הג"פ והביא שם דעת תשו' לחם רב דיכתבו רק הקיצור לבד שנק' בו היינו שרולה או מולי ואם כתב שמואל המכונה מולי הגט פסול והיינו משום דס"ל דלא אמרו הפוסקים שא"צ לכתוב קיצור השם ודי בשם המובהק אלא כשקורים לו פורתא בשם המובהק. וא"כ פשיטא דלכתחלה לא טב היה לכתוב צפורה לחוד נגד כמה גדולי הפוסקים. אמנם לענין דיעבד הרי כיון שמהרא"י ורמ"א סעי' ל"א בהג"ה ומקור דבריו מתשו' מהרי"ו סי' ק"כ ומהר"ם מינץ בס"ה סי' ל"ד כמ"ש בשמו הג"פ סי' קכ"ט ס"ק קל"ב מקילים אפילו לכתחלה מי ירים ראש כנגדן לפסול דיעבד וכן הב"ש בש"נ אות ב' הקיל בזה בדיעבד. וכבר נת"ל שי"ל דציפא לצפורה בקהלתם ה"ל כמו מולי לשמואל דמדמו ליה לשרה שרולה כנ"ל ואם יהיה הלב נוקף עדיין לסמוך על סברת הלב לדמות ציפא למולי ושרולה הלא יש לנו להסתייע מצד אחר ונאמר כיון דמהרי"ק שרש פ"ו מקיל אפילו באליהו שנק' שמו בלי ונשתקע שם אליהו ועכ"ז מכשיר בכתב שם אליהו לחוד רק משום שיודעים שבודאי יש לו שם הקדש כו' ואע"ג דשם בלי רחוק לגמרי מאליהו. א"כ לא נחוש עכ"פ בנד"ז דהכינוי קרוב מאד לצפורה והוא רק כינוי לשם זה וכנ"ל:
(נת' דלכתחלה ודאי לא נכון היה לכתוב צפורה לחוד אף אם שמה מעריסה צפורה רק היה צריך לכתוב צפורה המכונה ציפא לפ"ד הג"פ והב"ש. אבל דיעבד יש לסמוך על המקילים בכ' שרה ואם הלב נוקף אולי לא דמו להדדי יש להסתייע מתשו' מהרי"ק ש' פ"ו):
דוגם בלשון אחר יש לצדד הקולא ולומר דהנה החששא שיש בכתב צפורה לחוד הוא ב' דברים. הא' משום דכ"ע קרו לה ציפא לחוד ונשכח שם צפורה א"כ כשכ' עליה שם צפורה י"ל פן הוה ליה שינה שמה וכמו שכ' הב"י בכתב שם הנשתקע אפילו עם שם דעכשיו ה"ל שינה שמה. ב' דעכ"פ לא כתב שמה דעכשיו וה"ל כלא כתב שמה כלל. והנה מצד החשש הראשון כיון שדעת הס"ש להקל בכ' שם הנשתקע כמ"ש בתשו' שבסוף ספרו. א"כ בנ"ד עכ"פ דבלא"ה י"ל דלא שייך כלל בשמות אלו ענין נשתקע כמ"ש הב"ש בש"נ אות ב' א"כ ודאי אין לחוש לשינה שמה. ואע"ג דמי ששמו כאן יוסף ובמקום אחר יוחנן וכ' שם אחד חשוב שינוי שמו מדרבנן כדפרש"י אמתניתין בראשונה היה משנה שמו ושמה כו'. יש לחלק דשאני הכא דבמקום זה ממש נק' צפורה בעריסה. ויש לחלק דהס"ש לא הקיל רק בכ' גם שם הנשתקע משא"כ בשם הנשתקע לחוד שמא הוה שינוי שמה. ומשום החשש הב' דלא כ' שמה כיון שיש הרבה פוסקים מכשירים בזה מדאוריי' אפילו לא כתב שמו ושמה כלל וכש"כ בכתב שמו ולא כ' שמה וגם עכ"פ בשמה ג"כ כ' בת פלוני. עי' ג"פ רס"י קכ"ט. א"כ בכה"ג יש לנו לסמוך להקל טפי על סברת מהרא"י ורמ"א וסיעתם המקילים בכ' שם העיקר לחוד אף שנשתקע השם כנ"ל:
(נת' עוד טעם להקל משום דכל החשש י"ל דה"ל כלא כ' שמה ממש כלל ה"ל ספק מגורשת. א"כ יש לצדד להקל טפי לסמוך על סברת המקילים):
המיהו כ"ז הוא בידעינן ששמה מעריסה היה צפורה. רק עכשיו הוא שנעתק לשם ציפא. אבל אם גם מעריסה היה שמה רק ציפא א"כ י"ל דאפי' מהרא"י וסיעתו יודו דאפי' כתב צפורה המכונה ציפא ה"ל כמו שינה שמה כיון שלא נקראת מעולם צפורה וכש"כ כשכ' צפורה לחוד. וכן נמצא תשובת כת"י למהרא"י הובא בס"ש דף פ"ה וז"ל נקראת האשה מעריסתה שערליין למה יכתבו שרה פשיטא דהוה כמו שינה שמו ושמה וגם אין צריך בדבר דאפילו הי' שמה שרה היה כותב בשם שערליין דבכה"ג דשם והחניכא היו קרובים לשם היו נקיי הדעת שבירושלים כותבין לכתחלה כדאיתא בתוספות פ' השולח עכ"ל. וכן חילק הג"פ ס"ק ס"ז לדעת מהרא"י. אך קשה ממ"ש הב"ש בשם הט"ז גבי שארקה דאפילו נקראת מעריסה כן שארקה וכתב בגט שרה דהגט כשר דאע"ג דשארקה קרוב לשרה טפי משערליין מ"מ מה בכך הא אם באנו לומר דשם שרה כיון שלא נקראת בו ה"ל שינה שמה וכמו שם דעלמא א"כ בשם דעלמא אף אם השינוי פחות מזה ה"ל גט חספא כמו נפאתה ותפאתה שבגמ'. אעכצ"ל דה"ל כאילו נקראת שרה. משום דשארקה ושרה הכל שם א' ממש. וצריך לומר דאזלינן בתר הנחת שם בישראל. דשארקה הוי שם דנערות לשרה. וא"כ לפ"ז צ"ל מדוע בנקרא שערליין מעריסה וכ' שרה הגט פסול נאמר ג"כ כשקרו לה שערליין כוונתם לשם שרה שהוא מקור השם דנערות דשערליין כמו שנתכוונו בשארקה לשרה. ולכאורה היה נראה דדיעות חלוקות הן ותליא בפלוגתא מי ששמו חזקיהו וכ' חזקיה דכתב בתה"ד ובב"ש בש"א א"ח וא"ת בש"ס היו נקראים בוי"ו אלא התלמוד מקצר א"כ הוי כחניכא כיון התלמוד מקצר ומכנה שם חזקיה בלא וי"ו למי ששמו חזקיהו בוי"ו. ופי' המכמ"א שע"ד סי' י"ג דכיון דחזקיה הוא קיצור השם של חזקיהו אע"פ שלא נקרא זה האיש בקיצור זה כיון שהוחזק זה הקיצור לעיצומו של שם ה"ל כאילו הוחזק בעיצומו של איש ואם גירש בו כשר עכ"ל (ולשון הג"פ ס"ק קכ"ג משום דדרך הבריות לקצר השם כו') ולפ"ז מוכח דאזלינן בתר הנחת השם בישראל לכן גם מי שעלייתו לתורה וחתימתו וקריאתו בפ"כ חזקיהו בוי"ו וגירש בלא וי"ו כשר. ומה שבב"ש בשם מהרי"ט מבואר שאילו ידענו בודאי שכך הוא נקרא בחתימתו ובעלייתו לס"ת ודאי אין לנו לשנות כו'. הוא משום שי"ל דבש"ס היו נקראים בלא וי"ו ואין ראיה דחזקיה הוא חניכא לחזקיהו כו' ע"ש. אבל אי הוה ברירא לן דחזקיה הוי חניכא כללית לשם חזקיהו אז אפי' לא הוחזקה כלל חניכא זו באיש זה וגירש בה כשר. דאין לדחות דמיירי דבפי הבריות היה נקרא חזקיה בלא וי"ו רק שאמיתית שמו לתורה וחתימה [חזקיהו]. דא"כ לא היה צריך כ"כ ראיה מהתלמוד שמקצר הרי הוחזקה חניכא זו ג"כ באיש זה כו' א"ו מיירי שנק' הכל בוי"ו ואפ"ה היה כשר מה"ט כיון שהתלמוד מקצר וה"ל כחניכא כו'. וא"ת א"כ בשאר חניכות נמי נימא הכי כמו מי ששמה שרה ונקראת כן בפי כל וכתב בגט שארקה או שערליין יהיה כשר כיון שהוחזק זה הכינוי לעיצומו של שם כו'. וצ"ל דלא אמרינן הכי אלא כשהקיצור ממש כמו השם רק שחסר מעט כמו חזקיה לחזקיהו וגם כשלא הוחזק רק כינוי א' לשם זה משא"כ בשרה שערליין כו' דיש לשרה כמה כינוים וגם אין הכינוי קרוב כ"כ לעצם השם. לכן אם לא הוחזק כינוי זה בעיצומו של איש לא מהני. וגם בכינוי שארקה שהכינוי קרוב מאד לעצם השם אפשר וקרוב דאם לא היתה נקראת כלל בכינוי זה וכתב בגט פסול מהאי טעמא דהא לא שייך לומר כיון שהוחזק זה הקיצור והכינוי לעיצומו של שם דהא יש כמה כינוים דקטנות פעמים נקרא השם בכינוי שארקה ופעמים שערליין או סערקא וכה"ג. משא"כ חזקיה הוא לבדו הוחזק קיצור לעיצומו של שם חזקיהו. והט"ז והב"ש שהקילו בשארקה שכתב בגט שרה אפי' נקראת כן מעריסה שארקה י"ל דלגבי עיקר השם ודאי י"ל כיון שהוחזק זה השם שרה לעיצומו של שארקה שהרי ממנו הוא נובע ה"ל כאילו הוחזק בעיצומו של איש שהרי לא שייך לומר שיש עוד שמות הקדש לשארקה זולת שרה. (וע"ד מ"ש במשנה פ"ז דנדרים הנודר מן הבית כו' (אסור בעלייה) שעלייה בכלל בית אבל אין בית בכלל עלייה והנודר מן העלייה מותר בבית). וא"כ מאחר דפשוט דכל מי שנקראת שארקה הכוונה שרה א"כ אף אם נזדמן שלאחת קראו מעריסה רק שארקה וכתב בגט שרה הוא כשר. ועי' בשו"ת דבר שמואל סי' ק' שכתב וז"ל שאין לערער על נתינת הגט שכתבו בו שם האשה יהודית אע"פ שהמון העם קורים יודיטה דאזלינן בתר עיקר השם ומקורו הכתוב בתורה אשר ממנו יצא ללועזות נשים והדיוטות ועמקי שפה וכבדי לשון לבטא אותו בשפתיים בקצת שינוי במבטא האותיות הן חסר הן יתיר הן חלוף כדרכן ברוב שמות המקרא. וכולם כוונתם לרמוז אל השם העיקרי המונח בראשונה כמובא בש"ע א"ע סי' קכ"ט ובהג"ה מהרמא"י שם סעי' ט"ו ול"א עכ"ל. הרי ביאר שכולם כוונתם לרמוז אל השם העיקרי המונח בראשונה ואף שי"ל דמיירי לשם שהונח בעריסה או במילה מ"מ עיקר כוונתו לשם העיקרי הכתוב בתורה. וא"כ י"ל ג"כ במי שנקראת מעריסה שארקה או יודתי' וכדומה כולם כוונתם לרמוז אל השם העיקרי היינו שרה או יהודית. אלא שלהיותן בלתי מדקדקים אמרו רק הכינוי שארקה או יודתי'. ובזה יש ליתן טעם לדעת הט"ז וב"ש דאם נקראת מעריסה שארקה וכתב שרה הגט כשר כנ"ל. ומהרא"י בתשו' שכתב בנקראת מעריסה שערליין וכתב שרה דה"ל כמו שינה שמה. אפשר שיחלוק ג"כ בשארקה ומטעם דלא סמכינן ע"ז לילך בתר כוונת הלב ואפשר יודה בזה וראיה מחזקיה כנ"ל. וגם בשערליין כתב דה"ל כמו שינה שמה כו' כמו בכף הדמיון כו'. ולפ"ז בנד"ז אם נקראת ציפא מעריסה אם כל מי שנקראת בפ"כ ציפא כותבין עליה צפורה יש מקום לומר דנתכוונו לשם צפורה כמו בשארקה שרה שכ' הב"ש דה"ה באלזגוטלין לגיטא. אלא שהט"ג חלק עליו באלזגוטלין לגיטא דלא דמי לשארקה ושרה. וכמ"כ י"ל בנד"ז בציפא לצפורה שמא אין לדמותו רק לערך שערליין גבי שרה דאם נקראת כן מעריסה וכ' שרה יש לחוש דה"ל כמו שינה שמה כו' ומ"מ י"ל דספק הוי וז"ש כמו כו':
(נת' דכ"ז אם מעריסה נקראת צפורה אבל אם גם מעריסה נקראת ציפא וכתב צפורה י"ל ה"ל כמו שינה שמה כמ"ש מהרא"י בתשובה גבי שערליין. אף שי"ל דכיון שהוחזק השם לקיצור זה כוונתם לרמוז אל השם העיקרי כמ"כ להיפך כיון שהוחזק זה הקיצור כו' אין לסמוך ע"ז ודי במה שהקילו כה"ג בשארקה שרה לא זולת):
וומיהו אם אינו ידוע איך נקרא' בעריסה אפשר יש להקל וכבר עמד ע"ז הג"פ סי' קל"ב וז"ל ומעתה יש לעמוד ולהתבונן כשיבוא לפנינו איש או אשה דכ"ע קרו להו בשם קטנות כו' שערליין או שרולה וכן רעכליין וכיוצא ולא נודע ולא נתברר לנו אם עיקר שמה בשעת העריסה שרה או רחל האיך נעביד עובדא ולכאורה יראה דמסתמא אמרינן דבשעת לידה קראום בשם עיקר יצחק ושרה וכיוצא ולפיכך יכתוב לכתחלה שרה דמתקרי שערליין וגדולה מזו יראה לכאורה מתוך כתבי מהרא"י סי' י"ב ומהרי"ו סי' ק"כ דמסתמא כותבין שרה לבד אלא דיש לדחות דאינהו מיירי כשנודע דבשעת לידה נקראת שרה ולפיכך כתבו דיכתבו שרה כו' דאי הוה ידעינן בפשיטות דאבגלי נגזר מאביגיל כו' אע"ג דלא הוה ידעינן שבשעת לידה קרו לה בעיקר השם כו' משמע דס"ל למהרי"ט דכל שם מהשמות כו' אמרינן דמסתמא הוא השם הכתוב במקרא אלא דנשתנה בפי ההמון ואין משגיחין על מה שקוראין ההמון בשינוי קצת וכותבין השם הכתוב במקרא. וכן מתבאר מדברי הרב מהרי"ט בשם מירה (ע"ש בס' שמות בז"ה) ולפי דבריו משמע קצת דאפי' ידעינן דקראוה בשעת הלידה אבגלי וכן קרו לה כ"ע כותבין אביגיל דמתקרי אבגלי כו' וכן אע"ג דבשעת הלידה קרו לה שרולה וכ"ע קרו לה שרולה אפ"ה כותבין שרה דמתקריא שרולה וזה אי אפשר דהא אשכחן למהרא"י ז"ל ומהרי"ב דאם בשעת לידה קראוה סערליין או שערליין אין כותבין שם שרה ואם כתבו שם שרה ה"ל כשינה שמו ושמה כדאיתא בס"ש דפ"ה ע"א ולכן יש לפרש דברי מהרי"ט דאיירי באשה דקרו לה שרולה ואין אנו יודעין מה שם קרו לה בשעת לידה אם שרה או שרולה בכה"ג קאמר מהרי"ט דמסתמא כותבין שרה דמתקריא שרולה. ולע"ד יראה דהדבר תמוה דכיון דאנו תופסין בפשיטות דאם אנו יודעים דקראוה בשעת לידה שם שרולה אם כתב שם שרה ה"ל שינה שמה. א"כ היכא דנסתפק לנו כו' האיך נכתוב בגט שרה דמתקריא שרולה והלא ה"ל ספק שינה שמו ושמה ומי הכניסנו בתגר זה כו' לכן אין כותבין אלא השם דקרו לה השתא שם שרולה לבד עכ"ל והאריך בזה. ולענ"ד ליישב דעת מהרי"ט והוא דלא ס"ל ההנחה שהניח הג"פ דאם אנו יודעים כו' ה"ל שינה שמה כו' אלא דאפילו ידעינן שנקרא' בעריסה שרולה וכתב בגט שרה יש מקום להכשיר. ומ"ש הג"פ דזה א"א דהא אשכחן למהרא"י כו' הנה מהרא"י לא כתב בפשיטות דה"ל שינה שמו ושמה כו'. אלא כ' דה"ל כמו שינה שמו ושמה. מלשון כמו י"ל דמסופק בזה ולא ברירא ליה כ"כ ומש"ה סיים וגם א"צ כו'. ואי איתא דפשיטא ליה דה"ל שינה שמו ושמה למה צריך להוסיף וגם אין צריך. דתחלה תני איסורא והדר תני כו'. א"ו משום דלא פסיקא ליה כ"כ דה"ל שינה שמו ושמה ולכן הוסיף עוד דהא עכ"פ אין צריך כו' והטעם שיש מקום לצדד להקל מבואר למעלה משום דכוונתם בשם שרולה לרמוז אל השם העיקרי שרה כו' ולכן אף שלא נסמוך ע"ז לבד מכל מקום היכא דאין יודעים איך נקרא שמה יש להקל כיון שי"ל עוד דמסתמא נקרא שמה כך. וגם י"ל עוד דהא ודאי לענין שמו ושמה אזלינן בתר השם דאתחזק לפנינו כמ"ש בגמרא פרק השולח (ל"ד ב'). וגם ידוע דקיי"ל דחזקה דאתיא מכח רובא הוי חזקה כמ"ש הפוסקים פ"ק דחולין גבי מנ"ל דאזלינן בתר חזקה כו' וכ"ש ברוב כזה דממש כל הנשים הנק' בשם דקטנות עיקר שמם הוא שם העיקר אין גם אחת שלא יהיה כן ואפי' ר"מ דחייש למיעוטא לא חייש כה"ג גם בגיטין כמ"ש בגמ' ריש גיטין גבי סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי. וא"כ אשה הבאה לפנינו בשם דקטנות יש להחזיקה בחזקה דאתיא מכח רובא דרובא. (או כל ממש) ג"כ בשם העיקר. וה"ל כאלו אתחזקה בתרי שמי. וא"כ שפיר דמי לכתוב השם העיקרי ג"כ. ולכן אף אם באמת לא ניתן לה כלל בעריסה רק השם דקטנות ג"כ הגט כשר שהרי אנו מחזיקי' אותה ג"כ בשם העיקרי וחזקה מילתא היא. ואולי יש סמך לזה ממ"ש בפסקי מהרא"י סי' קל"ח דכיון דמתוך הספק דקדק בסברא מן החניכא ולהחזיק שם אביו כך והוא על כרחו הוצרך לבדות שם מלבו הואיל ולא ידע האמת נוכל לומר דכה"ג יכול להחזיק שם לאביו אע"פ שאינו כן עכ"ל ומ"מ למעשה לא הקיל שם. אבל בנד"ז יש לצדד להקל כיון דהרוב גמור שכן שמה מעריסה וגם לכן מסתמא כותבין עליה אחרים במכתבם ג"כ צפורה משא"כ כשידוע שלא ניתן לה השם העיקרי ליכא למימר הכי רק להקל מהך טעמא דכוונתם לרמוז אל השם העיקרי. ועל סמך זה לבד אין להקל:
(נת' בא"י שם העריסה דעת מהרי"ט דיכתבו גם שם העיקר והג"פ השיג עליו דה"ל ספק שינה שמה. ויש ליישב משום דאפילו נק' מעריסה בשם דקטנות יש מקום לומר דאינו שינוי כשכ' גם שם העיקרי לכן באינו ידוע סמכינן ארובא. ועוד דבא"י י"ל דה"ל כמו אתחזקה בתרי שמי מחמת חזקה דאתיא מכח רובא דרובא):
זמיהו קשה לכאורה לומר הסברא שעי"ז שהעולם מחזיקים את ציפא לצפורה ה"ל כאילו נקראת ממש צפורה. וגם מש"ל דבקראם שמם ציפא ושעריל דכוונתם לצפורה ושרה ה"ל כאילו נק' כן באמת. דהא רפ"ק דנדרים גבי כינוי נדרים כנדרים דפי' הר"ן שם שהוא כמו המכנה שם לחבירו והיינו כענין כינוי ציפא לצפורה ושעריל לשרה. וכינוי כינוים היינו כשהכינוי רחוק מאד משם העצם. והן אמת דקיי"ל שם דכינוי נדרים הם כנדרים מדאוריי'. והנה לר' יוחנן שהם לשון נכרים הקשו התוס' והרשב"א והר"ן אמאי נקיט הני לישני כו' וכתב הר"ן והנכון כו' שאפילו בלשונות שאינן גמורים כגון אלו דקונם קונח קונס שהרי לשון הקדש הוא אלא שנשתבש וסד"א שהנודר בהן לא יהא נדר כיון שאינו לשון גמור בפני עצמו קמ"ל דכיון שהנכרים מדברים בהם אע"פ שאינו מעיקר לשונם אלא משבוש שהוא בידם הרי הוא נדר גמור. ותוס' בשם ר"י תירצו בע"א והרשב"א הקשה עליהם ועולה לדינא לדבריו דהטעם משום דה"ל כשאר לשון הנכרים שהנודר בכל לשון נדרו נדר. והשתא מוכח להדיא דלא אמרינן הסברא דכיון דכוונת הנודר בקונם קונח קונס הוא לרמוז ללשון קרבן ממש שבתורה אלא שמפני שאינו בקי בטיב הלה"ק משתבש לומר קונם קונח קונס וכיון דכוונתו לקרבן ואומר כינוי שהוא קרוב ללשון קרבן היינו קונם כו' וכן נזיק לנזירות כו' מש"ה ה"ל כאילו אמר ממש לשון קרבן. וכמו שאמרנו שהקורא שם שעריל וציפא ה"ל כקראם שרה או צפורה כיון דכוונתו לשם זה רק שמשתבש כו'. ומהכא מוכח דליתא לסברא זו דלא אזלינן רק בתר הוצאת פיו שאמר לשון קונם כו' וכוונתו לרמוז לקרבן אינו מעלה ומוריד כלל ומש"ה הוצרכנו לומר דלשון קונם ממש מהני כמו קרבן כיון דהוא לשון הנכרים והנודר בכל לשון נדרו נדר. אבל לא דנדר זה הוא מלה"ק דקרבן. ויותר מוכח ממ"ש הר"ן דלריש לקיש שאמר דכינוים הנ"ל הן לשונות שבדו להם חכמים הם ג"כ כנדר גמור מדאורייתא והוצרך ליתן טעם וזהו שהרי כל הלשונות אינן אלא הסכמת אומה ואומה ולא גרע הסכמת חכמים ז"ל מהסכמתם הלכך ה"ל מדאורייתא עכ"ד. אלמא לולי דלשון קונם בעצמו כמו שהוא יש לו כח כלשון קרבן משום דה"ל כנודר בשאר לשון מלשונות האומות משום דלא גרע הסכמת חכמים כו' לולי זה לא היה הנדר נדר כלל אע"ג דהוא כינוי קרוב לשם העצם דקרבן (ובפרט חרק לחרם ונזיק לנזיר ושבותה לשבועה דהן קרובים לשם העצם) וגם כוונתו לרמוז לשם העצם ע"ד כוונת הקורא שם ציפא ושעריל לרמוז כו'. אפ"ה מדלא אמר ממש קרבן לא אמר כלום ולא נמשך כלל לשון קרבן ע"י אומרו קונם כו' ולולי דקונם עצמו מהני לא היה כאן נדר כלל. ולא חל עליו לשון נדר מקרבן כיון שלא אמר קרבן. א"כ יש לנו להוכיח מזה לכנויי השמות דע"י אומרו וקוראו עלי' שם ציפא או שעריל לא חל עלי' כלל שם צפורה ושרה. אף שדרך כלל כוונתו לרמוז לשם העיקרי אלא שמשתבש כו' מ"מ אין לנו רק מה שאמר כו'. אך למ"ש תוספות שם בשם ר"י משמע להיפך דע"י אומרו קונם קונח קונס חל עליו לשון קרבן דלה"ק ומש"ה אפילו לא יבינו הלשון הוי נדר משא"כ בשאר לישני. אך הרשב"א הקשה ע"ז (ממ"נ כו' ואולי י"ל דר"י יחלק בין לה"ק לשאר לשונות כמו שחילקו רפ"ב דמגלה דהלועז ששמע אשורית יצא אע"פ שאינו מבין הלשון משא"כ בלשון לעז צריך שיבין הלשון והרשב"א יחלק דשאני התם דמשום פרסומי ניסא הוא). וי"ל דיש לחלק דגבי נדרים ושבועות קיי"ל גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו דוקא מש"ה כל שלא הוציא בשפתיו לשון קרבן לא חל עליו נדר מלשון קרבן אע"פ שאמר כינויו והכינוי קרוב כו' מ"מ לא אמר לשון קרבן ממש. ול"ד לידות דעכ"פ מתחיל בטוב רק שאינו גומר אבל הכינוי משובש מעיקר הלשון. משא"כ גבי קריאת שם האדם דאין זה נדר ושבועה שנצטרך לבטא בשפתים דוקא שפיר י"ל דע"י הכינוי הקרוב ביותר לעיקר השם ה"ל כנקרא בעיקר השם כיון דכוונתו להניח עליו שם זה הנק' בישראל כך שבכלל זה הכינוי והשם היינו שעריל שרה כו'. רק שהמדקדק יאמר עיקר השם שרה או צפורה שהוא אביהן דכל הכינוים הנלוים להשם ומי שהוא מלעגי שפה יזכיר רק הכינוי. אבל עכ"ז כוונתו להיות השם כפי שהוא הנחת שם זה בישראל. וכמ"ש בשעת קריאת השם ויקרא שמו בישראל פ' כו':
(גבי נדרים משמע בר"ן ושא"פ דע"י אמירתו הכינוי לא הוה כאילו אמר לשון קרבן רק הכינוי בעצמו מהני. וא"כ כמ"כ בכינויי דהשם לא חל עליו השם עצמו אף בשארקה שרה וי"ל דהתם בביטוי שפתים תליא משא"כ בקריאת שם):
חאך לכאורה גם בקריאת שם נמי בדבור תליא כמ"ש קראו בשמו (וצ"ע מלשון עד שלא נבה"ע היה הוא ושמו בלבד. אע"פ שלא היה כלל מי שיקראנו בשמו. וכן זה שמו שקרא אדה"ר לבהמות וחיות. הרי שייך השם גם קודם שקראו ע"י הידיעה שכך צ"ל השם) ועיין במכמ"א שע"ד סי' י"ג דר"ל דשם שנשתקע מקריאה אע"פ שלא נשתקע מידיעה ה"ל נשתקע. אלמא העיקר הוא הקריאה בדבור. וכיון שכן כל שלא נק' עליו בדבור שם העיקר מעולם לא חל עליו ע"י מחשבה בעלמא. ולא ע"י קריאת הכינוי כדמוכח מכינוי נדרים כנ"ל. ואף שבתשובה סוף סדר אליהו סי' י"ג ר"ל דכשלא נשתקע מידיעה והוא ניכר בו אין חשוב נשתקע. מ"מ שאני התם שמתחלה נקרא שמו בישראל כך בדיבור. וצ"ע אם להעיר ממ"ש בסה"ת סי' קצ"ב שמסופק גבי כתיבת ס"ת דצ"ל לשם קדושה וכן בכתיבת הגט דצ"ל לשמו ולשמה אם סגי במחשבה או צריך שיאמר בדבור כו' והפוסקים כתבו דצריך דבור דוקא כמ"ש בש"ע אה"ע סי' קל"א ס"ז ובב"ש סק"ח. מיהו התם פסקו כן לחומרא. ולדמות לזבחים סתמן לשמן קאי וא"צ אפילו מחשבה כמ"ש בסה"ת שם וכמ"כ סתם שם הנק' בשם דנערות לשמן העצם קאי. אין הנדון דומה לראיה דהתם הוקדשו תחלה לשמן ממש כדבעי. וע' ת"ג סי' קכ"ט בביאורים ס"ק י"ז ובחי' סק"ך כיון דשם ליב יוצא משם יהודה הוי כאילו נק' בשם יהודה כו' ע"ש. הרי אע"ג דלא נק' כלל יהודה בפ"ע בדיבור אזלינן בתר הידיעה מדנקרא ליב בפ"ע הוי כאילו כו' וזה אינו רק ידיעה במחשבת הלב. אכן באמת הט"ג בלקוטי שמות סעיף ט' ובתשובות סי' פ"ג פשיטא ליה היפך מסברת הת"ג. לכן א"א להקל בנק' מעריסה שערליין וכה"ג וכתב שם העצם. וכמו שהחליט הג"פ במהרי"ט וכמ"ש מהרא"י בתשו' כנ"ל:
טאך צ"ע לפמ"ש הרא"ש בגיטין פ' הזורק סי' ט' בטעם הכשר דשינוי מקום לידה דדוקא בשינוי מקום דירה כו' וכשרואין אומרים לא גירש זה אלא אחר הוא שגירש. משא"כ בשינוי מקום לידה דאינו ידוע כ"כ כו' ליכא חששא. א"כ ה"נ הרי ליכא חששא דאף שנקרא' בפ"כ ציפא מ"מ לא יהיה לעז ממ"ש בגט צפורה כיון שהש"ץ כותב על ציפא צפורה שמוחזק זה לשם א' תדע דא"כ כשנק' מעריסה צפורה מה מהני כיון שנשכח אח"כ מפי כל. ועכצ"ל דאין מזה לעז כלל דהכל יודעים או רובם דשם א' הוא. אך הג"פ פי' דלהרא"ש שינה מקום דירה הוא רק דרבנן וע"כ נקיט משום לעז. ובתשו' תודת שלמים סי' א' נחלק עליו ופי' דהרא"ש לא מיירי בשינוי גמור מירושלים ללוד כ"א כשיש לעיר שני שמות כו' בכה"ג פסול מדרבנן וע"ז כ' משום לעז היינו וכשרואין אומרים כו'. משא"כ בשינוי גמור אין הטעם משום לעז רק ה"ל מזוייף מתוכו (והא דבמקום לידה כשר אפילו שינוי גמור צ"ל דכיון דא"צ לכותבו כלל לא חשוב עי"ז מזוייף מתוכו) לפ"ז בשמו ושמה אע"ג שאין לעז בנד"ז ממש מ"מ כשיש שינוי שמה ה"ל מזוייף מתוכו. וע' בג"פ סי' קכ"ח רס"ג ג' דאין חילוק בין שינוי מירושלים ללוד לשינוי נפאתה תפאתה הכל נק' שינוי גמור ופסול ובסי' קכ"ט ס"ק קי"ט דקדק מדברי רש"י דתפאתה אינו שם אשה אחרת אלא שטעו בשמה באות נ' לאות ת' וחשוב בגמ' לחספא. ולכאורה בכה"ג ליכא חששא דלעז מפני הרואין כמ"ש הרא"ם בתשו' סי' ס"ו הובאה בתשו' מהר"א בן ששון סי' צ' וז"ל דלא שייך ביה לעז כולי האי כיון דאין להם לתלותו בשום אשה אחרת ומוכחא מילתא שפיר דאין זה אלא ט"ס בלבד אפ"ה משום דאיכא מקצת כו' ויוציאו לעז כו' קחשיב ליה שינוי והוי בכלל שינה שמו ושמה עכ"ל. וא"כ ה"ה בנד"ז אף דליכא חששא דלעז כ"כ שאף אם ידעו שזאת האשה נק' ציפא מעריסה ויראו בגט צפורה לא יאמרו שאשה אחרת היא מתגרשת ולא זאת אלא יתלו בט"ס כיון דרגילות כן לכתוב על ציפא צפורה. מ"מ פסול כמו התם דג"כ מוכחא דהוא ט"ס כו' ואפ"ה חשיב שינה שמה. הן אמת דמלשון הרא"ם י"ל דבכה"ג הוי רק בכלל פסולא דרבנן כיון דהחשש רק משום קצת הרואים שיוציאו לעז כו' ומ"ש דהוי בכלל שינה שמו ושמה י"ל כמ"ש התוס' דשינה שמו ושמה שבמשנה פרק הזורק מיירי בפסולא דרבנן. ולכאורה יש ראיה לדבריו ממ"ש העיטור הובא ב"י סי' קכ"ו וש"ע שם סעיף ך' כיון שאנו מכירים סגנון הדבר אין לפוסלו בשביל דילוג אות אחת והטעם כמ"ש העיטור שניכר שהוא ט"ס כו'. ואין לחוש אלא בגוף שמות הבעלים כו' ע"כ. וכיון דמכשירי' לגמרי בשאר הגט. א"כ י"ל דגם בגוף שמות הבעלים כשניכר הט"ס נהי דהוא פסול מ"מ י"ל רק מדרבנן ואם נאמר כן א"כ לפ"ד תשו' מהר"א בן ששון בתשובה הנ"ל שחילק בין הנדון של הרא"ם ותפאתה שבגמ' ובין הנדון שלו שהשינוי היה פחות יותר הרבה מהשינוי שבין נו"ן לתי"ו דבגמ' היינו שהיה השינוי מן ה' ליו"ד מן זוהי לזויי שם הכשיר לגמרי משום דכה"ג ודאי לא יחשבו כלל שהוא שינוי כו' אף שהיה זה השינוי המועט בשם האשה שהיא הנק' זוהי. א"כ לפ"ז שמא י"ל כמ"כ בנד"ז מציפא לצפורה שלא יחשבו שהיא אשה אחרת כו' כיון דנודע ומפורסם שזה שם א' וליכא כלל חששא דלעז כו'. אך כ"ז לפ"ד הרא"ם שכ' בטעמא דנפאתה ותפאתה ויוציאו לעז על בניה מן השני כדפרש"י ז"ל. וא"כ בנד"ז שי"ל דליכא לעז כו' או אפילו יש לעז ה"ל רק פסולא דרבנן כנ"ל. אבל שם בתשו' מהר"א ב"ש הנ"ל הוגה מן הצד בכ"י רבינו הג' זקני נ"ע עמ"ש הרא"ם כדפרש"י וז"ל ז"א בפרש"י שלפנינו וכ"מ מלשון חספא שבגמ' עכ"ל הזהב. ור"ל דאין הטעם כלל משום הוצאת לעז כו' אלא אפילו את"ל דליכא לעז מ"מ פסול והיינו כמש"ל הטעם בשם תשו' תו"ש דה"ל מזוייף מתוכו. ופי' כיון שנזכר בו שם האשה בשינוי חשוב מזוייף מתוכו אף שיובן הט"ס. וז"ש וכ"מ מלשון חספא שבגמ' ר"ל כי חספא משמע דהגט בטל לגמרי (כנזכר לשון כחרס הוא גבי ביטול הגט בגמ' ר"פ השולח). וכשאין הטעם רק משום לעז לא שייך לומר כן א"ו דהטעם אינו כלל משום לעז אלא כנ"ל. וא"כ בנד"ז ג"כ אע"ג דליכא לעז כלל מ"מ ה"ל מזוייף מתוכו באמת:
יאמנם צ"ע סברא זו דאם לא יהיה שום לעז מחמת השינוי עכ"ז יהיה בטל מדאורייתא מחמת זה. דקשה ע"ז ממה שדקדק מהריב"ל (בתשו' ח"א כלל ד' סי' כ"ד) מתוך פסקי מהרא"י סי' י"ד וז"ל הא קמן בהדיא כי אילו לא נמצא כתוב בתורה רק שם גרשום והיה נכתב בגט גרשון היינו אומרים כי היה שם גרשון כינוי לגרשום ואפילו שהאותיות של המ"ם נו"ן מאותיות ההרגש ויש שינוי הרבה במבטא בין נו"ן למ"ם ואפ"ה אילו לא נכתב שם גרשון בתורה היינו אומרים שהיה כינוי לשם גרשום עכ"ל. וצ"ל הטעם איך נדמייה לכינוי כיון שנק' רק גרשום במ"ם ולא גרשון. ועכצ"ל דהטעם דמשום דמ"מ ליכא שום לעז ע"ז לכן ה"ל ככינוי רק כיון שהם ב' שמות יש לעז גדול וה"ל שינוי ממש. וא"כ מוכח דהיכא דליכא שום לעז אין שום פסול מדאורייתא עכ"פ וגם מדרבנן יש להקל היכא דיש לתלות דדומה לכינוי. א"כ לפ"ז בנ"ד דציפא וצפורה ה"ל שם א' בכל העולם ונהי דצפורה לא שייך להיות כינוי לציפא (וגם את"ל דיקרה דהוו ב' שמות) מ"מ כיון דליכא שום לעז משמע דבכה"ג לא אמרינן דהוי מזוייף מתוכו מדאורייתא דא"כ בגרשון נמי נימא הכי אפילו לא היה שם בפ"ע כו' וגם כי מצאתי הגהות רבינו זקיני על ל' מהריב"ל הנ"ל אילו לא נמצא כו' הובא במהר"א בן ששון וז"ל ז"א להכשיר לגמרי אלא שלא היה בטל לגמרי וכל הדרכים האלו בה כו' ע"ש עכ"ל הזהב וכוונתו להשיג על מהריב"ל דליכא למידק מפסקי מהרא"י דכשגרשון לא היה שם בפ"ע היה מכשיר לגמרי רק דבכה"ג לא היה בטל מדאורייתא כו' וגם לא היה כל הדרכים האלו בה וכן מצאתי אחר זמן בס"ש גבי מתתיה דף נ"ג סע"א דצ"ל עכ"פ דהיכא דליכא לעז אע"ג שיש שינוי בסוף ממ"ם לנו"ן רק שיובן בקל שכוונו לאיש זה המגרש אינו פסול מדאורייתא. וא"כ קשיא מנפאתה ותפאתה דכתב בעצמו דהגט בטל מדאורייתא מדנקרא חספא והרי כיון דמשמע מפרש"י דתפאתא אינו שם אשה אחרת א"כ בכה"ג ליכא לעז כ"כ כנ"ל וא"כ אמאי ה"ל חספא כו'. וי"ל ע"ז ב' תירוצים הנזכר בג"פ סי' קכ"ט ס"ק קי"ט או תירץ ג' דבעובדא דתה"ד היה נקרא בפי הבריות גרשון מש"ה הוי אמרינן דהוא כינוי וכמ"ש התו"ג סס"י קכ"ט. ולתירוץ זה א"כ בעלמא כל שיש שינוי השם שלא היה נקרא בו כלל ה"ל חספא אע"ג דליכע לעז כגון שהט"ס יובן בקל מ"מ מזויף מתוכו כנ"ל. אבל לפי ב' התירוצים הנ"ל דהג"פ יש לשמוע דכל שהשינוי מועט בענין דליכא לעז ויובן שהוא ט"ס ולא יחשבו באחרת כי אין שם אחרת כלל בשם שבגט בכה"ג אינו חספא ופעמים הוא כשר לגמרי. וע' תשובת מהרשד"ם חאה"ע סי' מ"ט גבי סול דאפילו תימא דהוה צד שינוי אינו אלא ט"ס כו' ואין שום אדם שיטעה בזה לחשוב שאין זו שם האשה המגורשת כו'. א"כ לפ"ז י"ל ג"כ בנד"ז אע"ג דבין ציפא לצפורה שינוי גדול במבטא מ"מ כיון דהכל שם א' אין שום לעז ואין שום אדם כו'. ואף שידע שזו לא נקראת צפורה יתלה בטעות משום דכותבים על ציפא צפורה וליכא פסולא דאורייתא וה"ל הדין כמו בשינוי מועט כו'. וע' עוד ג"פ רס"י קכ"ב סק"א דבענין נפאתה ותפאתה יש סברא ג"כ דה"ל רק פסולא דרבנן מיהו דוחק הוא קצת. וגם לכאורה העיקר כתירוץ הג' שכתבתי עפמ"ש הת"ג וכ"מ דעת רבינו ז"ל בהגהותיו הנ"ל וכתבתי מזה בתשובה אחת בענין יודא שנכתב בגט יהודה ע"ש:
יאואין לי לצדד רק עפמ"ש בש"ע סי' קכ"ט ס"ז אם כתב פלוני החכם או הרב כו' ובג"פ ס"ק ל"א אף שהוא ע"ה ואין בו לחלוחית של תורה כו' והטעם דהכל הולך אחר המנהג ע"ש. א"כ כמ"כ י"ל כיון דנהגו הסופרים הכותבים כתובות ושטרות בקהלתם לכתוב הכל על ציפא צפורה אין זה שינוי אף לזו שלא נקראת צפורה מעריסה. וע' במהר"א ב"ש סי' הנ"ל בפי' תשובת ריצב"א גבי באורייש בורייש התיר משום מנהג כו' אפס אין כ"ז ראיה דבש"ע כתב כיון שהזכיר שמו בפי' ור"ל שאין השינוי בשמו כלל כ"א ביחוסו משא"כ לנד"ז שהשינוי בשמה ממש יש לחלק טובא כמש"ל בשם העיטור שבב"י סי' קכ"ו. אמנם בשו"ת מוהריב"ל ח"א כלל ד' סי' כ"ג צידד להקל מצד המנהג לומר דלא הוה שינוי שם אביו. ומ"מ י"ל דליכא מנהג בכה"ג רק באינו ידוע איך שמה מעריסה אז נהגו לכתוב בכתובה צפורה אבל בכה"ג שידוע שלא נקרא' מעריסה צפורה י"ל דליכא מנהג בזה ולכן למעשה לא הקלתי בדין זה כלל שנשאלתי עליו:
והנה ע"פ ענין הטעם דהכל הולך אחר המנהג מזה י"ל ג"כ הטעם דשארקה שכתב שרה הגט כשר אף שלא נקרא' מעריסתה שרה רק שארקה אך כיון שהמנהג דכל שארקה היינו שרה. א"כ כל הרואה בגט שרה סובל ג"כ זו ששמה שארקה ואין כאן שום שינוי עכ"פ. וזהו ג"כ הטעם שאין כותבין השם דנערות משום שכשנכתב שם העצם ה"ל כידוע שסובל ג"כ שם דנערות לכן אף שאין נכתב כמו שנקרא בפי כל בשם דנערות כשר כיון שידוע ששם הנכתב סובל ג"כ השם שנקרא בו:
ע"פ הנ"ל אפ"ל אשה ששם העריסה יוטא ונקרא בפ"כ איטא וכתב בגט יוטא יש להכשיר כיון ידוע לכל שאיטא שרשה יוטא וגם נקראת כן מעריסה ועמ"ש בתשובה א' בענין מי שיש לו ב' שמות הקדש וכינוים כמו שניאור זלמן דוב בער וכתב שניאור המכונה זלמן דוב המכונה בער יעו"ש: