סימן רלו

אסימן רלו

ע"ד האשה שנתגרשה ונכתב שמה בילא. ובמקומכם מדגישים היוד אחר הלמד וקוראים ביליא. רק גרי ביתה והדרים עמה יקראוה בילא כרגיל על לשונם בוואלין בלא הדגשת היוד אחר הלמד. וחושש מעל' לפסול הגט. והוא מקום עיגון קצת:

הנה ניכר במכתבו שגם במדינתכם אין מדגישין היוד רק כמו במדינתנו. וגם נראה שאין שינוי בניקוד השם מכמו שהוא במדינתנו היינו בילא בצירי הבית. ובסגול תחת הלמד (והיוד הנרגשת קצת). והנה פה בעירנו וכמ"כ מהסתם בכל המדינה כותבין לכתחלה בילא בלא יוד אחר הלמד אף שנרגש קצת יוד אחר הלמד. ונראה דהיינו משום שבכל הסדרי גיטין כתוב בילא בלא יוד אחר הלמד. וכן בב"י סס"י קכ"ט וז"ל ולענין שמות הנשים כתב בקונטריסים שיש לכתוב בילא בגט באלף כו' עכ"ל. ובב"י ד' סלאוויטא דשנת תקס"א כתב כילא בכף והוא טעות הדפוס. כי בספר שמות בש"נ גבי בילה העתיק משם הב"י סס"י קכ"ט בשם הקונטריסים דיש לכתוב בילא בגט באל"ף עכ"ל. מבואר דקאי על בילא ולא על כילא. וכ"כ בד"מ בסדר הגט וכ"כ בש"ע סעיף ל"ד.וע"ש בג"פ ס"ק קל"ו. וכ"כ במהרש"ל ביש"ש פרק השולח סי' ל"א. ובט"ז ובב"ש. ומ"ש מעלתו וז"ל הגם כי בכל טופסי הגיטין הקדמונים כתב בילא מה יושיענו זה עכ"ל. אין דבריו מוכרחים כלל משני טעמים. האחד והוא העיקר משום שקרוב לומר שהחתימה של הנשים הנקראות בילא חתימתן בילא בלא יוד וגם כך כותבין באגרות שלום ובשטרות ובכתובות א"כ מאחר שכן מנהג כתיבת שם זה. שאע"פ שנרגש קצת יוד אחר הלמד עכ"ז כותבין רק בילא בלא יוד. א"כ הרי כתב שמה כראוי ואין זה שינה שמה ח"ו. וכמ"ש בתה"ד סי' רל"ג וז"ל וכל מה שדקדקנו לעיל בכמה דקדוקים אין צריך אלא היכא דלא ידעינן האיך חתם הוא. ובחידושי הרמב"ן פרק השולח (דף ל"ד) ושם ישראל שלהן שהוא חותם בו ג"כ שם גמור הוא והביאו הרשב"א ג"כ שם. ואע"פ שכוונתם שיכתבו שניהם. הכא אין שייך זה מאחר שהכל שם אחד לגמרי. רק בקריאה נרגש קצת יו"ד. שאני. וכעין מ"ש בתוספות (דף ל"ד ע"ב) סד"ה והוא א"נ כשהשמות דומין זה לזה שהכינוי דומה לשם לכתחלה כשר אף בכינוי עכ"ל וע' מזה במכמ"א שע"ד סי' ו' דף מ"ג ע"ב שזה אינו כתירוץ הרא"ש שם. וה"נ בילא ביליא הוי כמ"ש רמ"א סס"י קכ"ט ליב ליבא. וואלף וואלפא. ע"ז ודאי מהני החתימה וכ"כ בפשיטות בתשובת צ"צ סי' פ"ד וז"ל וכיון שידוע שהם חותמים כך (ר"ל מערקיל בעי"ן אחר המם) ודאי שיש לכתוב כך עכ"ל אף שהשואל כתב שנראה לו שבמדינה זו אין קוראין אותם מערקיל בסגול אלא מרקיל בפתח יעו"ש. ועוד דהכא לא על חתימתה לבד אנו בונים רק על מה שהמנהג כן לכתוב שם זה באגרות ושטרות וכתובות. וקצת דמיון לזה מנוסח הגט שהביא הג"פ סי' קכ"ו סס"ק ל"ה אשר נהגו בעה"ק ירושלים תובב"א. נכתב ירושלם בלא יוד אחר הלמד. אף דהמבטא הוא ירושלים ביוד. א"ו הטעם פשוט כיון דכן הוא בנביאים וכתובים ירושלם בלי יוד וכן נהגו לכתוב כן. א"כ אף שהמבטא ביוד לא איכפת לן כיון דנהגו לכתוב על מבטא זה שביוד לכתוב בלא יוד א"כ נכתב שם העיר כהוגן. אף שבט"ג בלקוטי שמות עיירות ס"ק ט"ז פקפק בזה אולי ט"ס הוא בג"פ לפע"ד אין דבריו מוכרחים כי הרי שם בנוסח הגט כ' אשר נהגו פה עה"ק ירושלים תובב"א הנה הזכיר ירושלים ביו"ד לפי שנקראת כן במבטא ואח"כ תכ"ד בנוסח הגט כ' בלא יו"ד ג' פעמים א"כ ודאי בדוקא הוא והטעם פשוט כנ"ל. ועדיף זה ממ"ש הג"פ סי' קכ"ח ס"ג ס"ק כ"ו בד"ה הרי למדנו חילוק נכון כו' יעו"ש. ועיין שו"ת צ"צ הנ"ל בענין מערקיל מרקיל. זעליק זעליג. פסק לכתוב כמ"ש בסדרי גיטין משום דס"ל דאינו ניכר במבטא לחלק בזה בין סגול לפתח. וכן גבי זעליג זעליק ס"ל שאין מורגש בטוב אם מדברים זעליג בגימ"ל או זעליק בקו"ף. ע"כ אין לשנות ממה שנמצא בסדרי גיטין עכת"ד ג"כ בשם הב"ח. ובב"ש בש"א אות ז' כ' דהס"מ חולק על הב"ח וס"ל לכתוב זעליג בגימ"ל. והיינו משום דס"ל שהמבטא מורה על גימל ולא על קו"ף ולא כהצ"צ. וע' מזה בט"ג שם ס"ק י"ח שהאריך וא"כ להצ"צ הב"ח אפ"ל גם קריאת שם ביליא זה היו"ד שאחר הלמ"ד אינו מבורר כ"כ כמו דס"ל גבי זעליג אינו מבורר שהוא בגימ"ל. וא"כ לדעתו גם גבי בילא אין לשנות ממה שמבואר בכל הסדרי גיטין בילא כנ"ל בלא יו"ד אחר הלמ"ד. אך להס"מ והב"ש דס"ל שנק' מבטא מבורר זעליג בגימ"ל. כמ"כ י"ל שמבורר למבטא שלנו ביליא ביו"ד אחר הלמ"ד. אך גם לו יהי כן מ"מ בנד"ז כיון המנהג לכתוב בילא באגרות ושטרות וכתובות ג"כ יסבור כן לכתוב בילא בלא יו"ד דהא פסק שם ג"כ גבי זעליג שאם חותם א"ע זעליק אין לשנות חתימתו כו'. וכן בתשו' מהריב"ל ח"ג סי' ט' דיש לסמוך על מה שנוהגים לכתוב באגרות ושטרות וכתובות:

קיצור שהמנהג לכתוב בילא בלא יו"ד אחר הלמ"ד שכ"כ בב"י וד"מ ובש"ע ובסדר הגט. וקרוב שכן כותבים וחותמים באגרות ובשטרות. ועוד שקרובים מאד זל"ז. וראיה ממה שכותבין בירושלים בגט ירושלם בלא יו"ד אחר הלמ"ד אף שנרגש מאד היו"ד. גם בתשו' צ"צ פסק גבי זעליג זעליק אין המבטא מבורר ע"כ לכתוב כמ"ש בס"ג זעליק בקו"ף. ובב"ש שם ס"ל שהמבטא מבורר במחוזות אשר על נהר וויסלא זעליג בגימל. א"כ להצ"צ י"ל גם בילא אין לשנות ממ"ש בס"ג כי ג"כ אין מבורר היו"ד כערך שאין מבורר הגימ"ל. וגם להב"ש י"ל נחשב מבורר יו"ד אעפ"כ כיון שנהגו לכתוב כן באגרות ושטרות יודה ג"כ שיש לכתוב כן:

בולא דמי למה שהחמיר בשו"ת ב"א סי' צ"ד גבי פעסיא חסיא. אם הרגשת היו"ד נרגשת במבטא אזי אם חיסר היו"ד ס"ל דהוי שינוי השם ופסול כיון שהיו"ד היא שרשית בתיבה. וכ"כ בט"ג בש"נ אות פ' ס"ק י"ב. אף שבב"ש שם כ' פעסא בלא יו"ד אחר הסמ"ך כי שם כיון שנכתב פעסא בסמ"ך א"כ בלא יו"ד שפיר מרגישין חסרון מהקריאה יותר ממה שמרגישין חסרון היו"ד בשם בילא ובאמת אם היו כותבין פעשא בשי"ן שא"כ י"ל שי"ן ימנית הי' ראוי להכשיר אף שלא נכתב היו"ד. וכ"כ הט"ג עצמו בש"נ אות רי"ש סק"ג וז"ל ואותו שקורין בשי"ן ימנית צריך לדקדק בשם שעל הרוב אין נרגש יו"ד ואז אין לכתוב יו"ד רק רשא עכ"ל הרי כ' בעצמו דרק כשקורין בסמ"ך אז נרגש יו"ד ע"כ גבי פעסא חסא שחתימתן בסמ"ך. אז נרגש יו"ד ממש במדינתנו פעסיא חסיא. וכמדומה שגם חתימת נשים אלו וכתיבה באגרות ושטרות הוא פעסיא חסיא ביו"ד אחר הסמ"ך. כי כאן כשהכתיבה בסמ"ך נרגש יו"ד לפי לשון המבטא. משא"כ אם היה הכתיבה בשי"ן ימנית לא הי' נרגש יו"ד אלא לפי שהכתיבה בסמ"ך צ"ל יו"ד אבל שם בילא הנה הלמ"ד אינו דומה כלל לסמ"ך. ואין נרגש כ"כ יו"ד ממש אחר הלמ"ד ולכן כותבין בשטרות ואגרות בילא בלא יו"ד. ע"כ יש להכשיר כשנכתב בגט בילא. וכן כותבין במחנינו לכתחלה:

קיצור ולא דמי לפעסיא חסיא שפסל הט"ג כשנכתב פעסא חסא. כי אחר סמ"ך צ"ל ודאי יו"ד לפי המבטא. ואם היו כותבים פעשא בשי"ן ימנית היה ראוי להכשיר אף בלתי יו"ד. וכמ"כ י"ל גבי בילא:

גועוד י"ל דשם בילא קבוע יותר משמות פעסא חסא כי בילא נזכר במרדכי פרק השולח סי' שס"ח וז"ל וא"צ לכתוב כינוי שהוא קיצור של השם כמו בילא בולתא שמואל מואל צפורה פורה כו'. הרי מזמן המרדכי עד הב"ש שהוא ערך ת"ן שנה נזכר הכל בילא בלא יו"ד גם נז' כמ"כ בסדרי גיטין שבכל המדינות אשכנז וא"י ובמחוזות אשר על נהר וויסלא א"כ מה שעכשיו נרגש יו"ד ה"ל כמו שם דנערות בולתא או בילקא. ואין לחלק דשאני התם דנק' בילא ג"כ רק שקורין לה ג"כ בולתא או בילקא דהא גם כאן החתימה היא בילא ברוב הנשים רובן ככולן. ובמהרש"ל פרק השולח סי' ל"א כ' בילא נגזר מבלהה וכמ"ש בב"ש בש"נ אות בי"ת וע"ש בט"ג סק"ז ובגט פשוט סעיף ל"ד ס"ק קל"ו. ועמ"ש בתשו' דנכתב בגט שניאור זלמן דוב בער שם ס"ב מהא דאין כותבין שם דנערות ולמהרא"י בפסקיו סי' י"ב גבי שערליין דאף אם נשתכח ונשתקע שם העצם שרה עכ"ז כותבין שם העצם לבד היינו שרה וע"ש הטעם שזהו ע"ד קרי וכתיב שהקרי אינו סותר הכתיב. משום שידוע ששם זה שרה לפעמים וע"פ הרוב נקרא שערליין וא"כ אין הכתיב סותר את הקרי. משום דמתוך הכתיב יובן היטב הקרי. אף שאין נקרא כמו שנכתב. וע"ד מש"ל בשם התוספות (דל"ד סע"ב). לכן גם בענין בילא ביליא כיון דעיקר שם הקבוע מאז מקדם הוא בילא אף שבמבטא אצלינו נקראת ביוד קצת אחר הלמד ביליא. עכ"ז כאן מתוך הכתיבה בילא יובן שזהו ביליא. אחר שלא נמצא כלל שלאשה אחת יקרא בילא בלא הרגש יוד ולאחרת יקראו ביליא בהרגש יוד. כ"א כל הנשים במבטא במדינתנו הם בהרגש יוד קצת. א"כ כשנכתב בילא יובן שזאת היא. מאחר שאין בנמצא אחרת שתקרא בלא הרגש יוד ומ"ש מעל' שהם שתי שמות א' בילא ב' ביליא. לא ידעתי מנ"ל כי זהו נגד הנראה. וכ"כ בתשו' אאזמו"ר ז"ל סי' ל"ט. גם זכר לדבר בגמרא פ"ק דב"ק (דף ו' ע"ב) דנקט לישנא קלילא. ור"ל שממעט האותיות כמ"ש הערוך דקלילא ל' מיעוט הובא בתשו' מהרי"ט ח"ב חאה"ע סי' י"א. וכמו בירושלמי על ר' אליעזר אמרו ר' ליעזר או על ר' אלעזר ר' לזר. וכן ר' אבא ר' בא יעו"ש. כמ"כ י"ל מה שכותבין בילא ומפילים הרגש קצת היוד כיון שאין כאן יוד גמורה ממש רק רפיון לשון המדינה כמ"ש בתשובת אאזמו"ר הגאון ז"ל הנ"ל. משא"כ גבי פעסא פעסיא ניכר השינוי יותר כמש"ל:

קיצור ועוד שם בילא הוא שם קבוע מקדמת דנא ובכל המדינות. וי"א שנגזר מבלהה. ומה שבמדינתנו מדברים ביוד אחר הלמד קצת. כיון שאין אשה אחרת שתהיה נקרא בלא הרגש יוד. א"כ מובן שהכל שם אחד. וכמו שאין כותבין שם דנערות משום דהקרי יובן מתוך הכתיב. כמ"כ כאן. וזהו כענין לישנא קלילא למעט מאי דאפשר:

דועוד יש לצדד אע"פ שאין צריך. והוא דלכל היותר י"ל שזה שכתוב בילא ה"ל כלא נכתב שמה כלל כיון שאינו מבואר היטב. אבל אינו שינוי גמור מכמה טעמים הא' משום דמוכח מאד דקאי על שם זה. הב' מפני שכן כתוב בכל הסדרי גיטין ראשונים ואחרונים. וא"כ עכ"פ כך היה עיקר שם זה מקדם. ויש לדמותו קצת למ"ש בתשו' דבר שמואל סי' קו"ף בענין יהודית יודיטא. וא"כ אפשר לדמותו קצת למ"ש הריב"ש בתשו' סי' נ"ז גבי הדרה כו'. והנה מבואר בתשו' מהרמ"פ סי' ל"ה המובא בג"פ רס"י קכ"ט ססק"א שיש להכשיר ע"י שיכתוב בת פלוני וידוע שאין לאביה בת אחרת ששמה ביליא רק זו. וכ"נ לדעת רי"ו נכ"ד ח"ב גבי דין חניכת אבות עד ג' דורות. אף שהרשב"א בתשו' הובא ב"י סי' קכ"ט חולק ע"ז בהדיא כמש"ש דשמו ושמה בעינן כו' מ"מ הכא שכתב שמה רק דמחמרינן דה"ל כלא נכתב י"ל אף להרשב"א כשר. וכ"ז רק לסניף ולרווחא דמילתא לבד. ועוד יש טעם גדול להקל כיון ממכתב רו"מ משמע שבמקום כתיבת הגט שפיר נקראת בילא בלא יוד. רק במקום נתינה נקרא ביליא ביוד אחר הלמד. א"כ אין להחמיר כשגם במקום נתינה מובן שזהו שמה רק שחיסרו היוד. דהא מצינו אפי' בשינוי גמור ממקום כתיבה למ"נ התיר הרא"ש פרק השולח סס"י ז' כשאינן יודעים במקום הכתיבה שיש לו שם אחר במקום הנתינה כו'. וצ"ל משום דכה"ג לא תיקן רבן גמליאל. א"כ אפ"ל ה"ה בנד"ז שהוא שם אחד בילא רק שמשתנה הברתו ממקום כתיבה למקום נתינה שבמ"נ קוראים הרגש יוד בין למד לאלף. ע"ז י"ל לא תיקן ר"ג. ואף שיש חולקים על הרא"ש. מ"מ י"ל בנד"ז יודו דהא גם במ"נ יובן שבא ממקום שאין מדגישי' היוד. וכדמשמע במרדכי פרק המגרש סי' תמ"ו בשם הריצב"א והביאו בתה"ד סי' רל"א וע"ז סמך הראנ"ח ח"א סי' ל"ו בגט שכתוב בו איריניי הובא בג"פ סי' קכ"ה ס"ק פ"ב. אף שבמהריב"ל ח"א סי' כ"ט החמיר יש לחלק בין נדון שלו שהיה תוס' יוד לנדון זה שהוא חסרון יוד. ואין דומה חסרון לתוספת כי בחסרון י"ל לישנא קלילא ושאר טעמים דלעיל:

קיצור עוד יש לומר דעכ"פ אין זה שינה שמה רק כלא נכתב שמה. וכה"ג יש מכשירין ע"י בת פ'. ואף להחולקים יש לצדד שהרי נכתב שמה רק שאינו מבואר היטב. עוד צד משום שבמ"כ נקרא בילא בלא יו"ד:

ההלכך נראה להכשיר הגט. וכבר כתבתי שאצלינו כותבין לכתחלה רק בילא. וכמדומה שאין שום חילוק בקריאת שם זה בין מדינה זו דבייעלא רוסיא למדינת מאלע רוסיא. לכן היוצא מזה הוא אשר אם במחניכם קריאת שם בילא הוא כמו במדינתנו. היינו הבית בצירי והסגול תחת הלמד והיוד. הוא כשר גמור אף שנרגש במבטא קצת יוד אחר הלמד ונכתב רק בילא. אם לא שהקריאה והמבטא במחניכם הוא באופן אחר. היינו ילייא הבית בחירק והלמד בשוא. ע"ד למד דבלהה שבתורה פ' ויצא. והסגול רק תחת היוד. כאשר כמדומה שכן אמר לי איש אחד חשוב ממדינת מ"ר שכן יש קריאת שם בשם. והנה קריאה ומבטא זו רחוק הוא משם בילא. ואפשר זהו שם ילי(יא שנכתב בספר שמות. ואם כן הוא יש כאן חסרון יו"ד גמור שרשיית בהתיבה כמו יוד דחייא או יוד דפמליא. או יוד דשעיה וסעדיה או דסאייה. ואם כן הוא ודאי צריך לכתוב ביליא אף לעכב. אבל ממכתב רומע"ל לא משמע כן כלל אלא שקריאת שם זה גם במחניכם הוא כמו במדינתינו הבית בצירי והסגול תחת הלמד והיוד כנ"ל. ולכן הגט כשר:

קיצור אם נקרא בילייא הבית בחירק והלמד בשוא דוגמת למד דבלהה. ואזי הסגול רק תחת היוד אז י"ל היוד מעכב: