סימן רג

אסימן רג

ע"ד המגרש שנק' משה בער. ועיקר שמו משה דוב. וחותם כן רק שעכשיו גם לס"ת נק' לפעמים משה בער. ונכתב בגט משה דוב המכונה בער. הנה לדעת הב"ש סי' קכ"ט סי"ד ס"ק כ"ד מבואר לכתחלה לכתוב כן משה יהודה המכונה ליב ויפרש המכונה ליב קאי על השם יהודה. והאיש נק' משה ליב. ואף שאין הפי' ברור דהרי י"ל שמא המכונה קאי על האדם שהוא מכונה רק ליב. עכ"ז לא חששו לזה ואפ"ל טעמם משום דשם ליב הוא כינוי ליהודה או לאריה ע"כ כשכתב המכונה ליב מסתברא דקאי על שם יהודה. ובתשו' נו"ב מהד"ת חאה"ע סי' קי"ט חלק ע"ז דהמכונה קאי על האדם וא"כ יפרשו שנקרא רק ליב לבד ובאמת נקרא משה ליב ע"כ ס"ל לכתוב משה יהודה דמתקרי משה ליב. וכ"ד הט"ג בלק"ש ס"ו. ומ"מ דיעבד ס"ל דכשר כמ"ש הב"ש והת"ג סי' קכ"ט סי"ד ס"ק כ' כתב כיון שנהגו העולם כמ"ש הב"ש אין לשנות. ולענ"ד אף אם הפירוש דהמכונה קאי על האדם עדיין אין הפירוש מוכרח שנקרא ליב לבד אלא יש לפרש ג"כ שנקרא ליב עם משה היינו משה ליב דהא עכצ"ל כן גבי דמתקרי לפמ"ש אאזמ"ו הגאון ז"ל בתשו' המתחלת אודות האשה הנקראת בפי כל שרה לאה שלדעת הסדר גיטין שלנו סס"י י"ט דאף אם נקרא בפי כל בשני השמות יחד אם עולה לס"ת באחד מהם צריך לכתוב דמתקרי עכ"ל. א"כ לפ"ז פי' דמתקרי עכצ"ל היינו שנקרא ג"כ בשם זה עם השם הראשון. א"כ גם בנד"ז יש לפרש המכונה בער היינו שנקרא כן עם משה. גם בספר בית מאיר סי' קכ"ט סי"ד על מי שנקרא מיום מילתו יעקב ישראל וכן עולה לתורה וחותם ובפי כל נקרא רק ישראל לבד. פסק דדיעבד אם כתב בגט יעקב דמתקרי ישראל כשר. הרי מכשיר בכתיבת יעקב אף שלא נקרא כעת כלל בשם יעקב לבד בלא ישראל. והיינו ג"כ מפני שמפרש דעת הס"ג סס"י י"ט כנ"ל. כמ"כ לדבריו ג"כ יש להכשיר בענין המכונה בער אף שלא נקרא בער לבד כ"א עם משה. והט"ג בפירושו לס"ג סס"י י"ט הביא דברי פירוש הבית מאיר ודחה פירושו וכל מעיין יראה אשר פירוש הבית מאיר בהס"ג אמת ויציב. וע' בט"ג בלק"ש סעיף א' סק"א מ"ש בשם פרח שושן. א"נ אע"ג דאפשר לפרש הכי ואפשר לפרש הכי ס"ל דכשר דוגמת מ"ש החמ"ח סס"י קכ"ט גבי שם מילכה שבחירק המם שעלה במוסכם לכתוב מלכה בלא יו"ד. אף שהרי אפשר לקרותו מלכה בפתח. שכן נקראים רוב הנשים ששמם כן. ועכצ"ל דכיון שהאותיות סובלים ג"כ שם מלכה בחירק אין לחוש כיון דע"ח ועידי מסירה יודעין שהמתגרשת שמה מלכה בחירק. וקצת ראיה לדבריו ממתניתן רפ"ג דגיטין היה לו שתי נשים ושמותיהם שוות כתב לגרש בו את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה הא גדולה מצי מגרש ועיין בהר"ן דאף לר' מאיר מצי מגרש. והרי אין מבורר מהגט שמגרש את הגדולה. אע"כ צ"ל כיון הגט סובל שמגרש את הגדולה וע"ח וע"מ יודעים כן כשר. וה"נ כיון בהגט מתפרש שמה מלכה בחירק אף שיש לפרש מלכה בפתח. הרי האמת עד לעצמו שהמתגרשת מלכה בחירק וע"ח וע"מ יודעים כן. וה"ה גבי משה דוב המכונה בער או משה יהודה המכונה ליב כיון דאפשר לפרש דהמגרש נק' משה בער כמו שהוא באמת הרי נכתב שמו כדין אף שיש לפרש ג"כ שנק' בער לבד אין חוששין לזה. וכמו בשם ראסיא בפתח אם כתב אלף אחר הריש כשר כמ"ש בט"ג בש"נ אות ריש סק"ג וגם דעת מהריב"ל בתשו' דגם בשביל פתח צ"ל אל"ף והוכיח כן מהש"ס בכתובות פרק מציאת האשה (דס"ט ע"ב) גבי ינחם כתיב ע"ש בפרש"י. רק שהאחרונים המציאו לכתוב על קמץ לבד א' ולא על פתח ואינו מוסכם. ועכ"פ אם כתבו ראסיא באל"ף ודאי כשר הגט והרי יוכלו לטעות דשמה ראסיא בקמץ שהוא שם אחר לגמרי והוא כינוי לרחל. ועכצ"ל דמ"מ כיון שזו שמה ג"כ כמו שנכתב בהגט כשר א"כ כמ"כ י"ל גבי משה דוב המכונה בער דכיון שיש לפרש שנקרא משה בער הגט כשר. אך לכאורה יש להקשות ע"ז ממ"ש בש"ע סי' קכ"ה סי"ז היה בו משמעות שני ענינים כו' ה"ז פסול וע' ב"ש שם סק"ל ומקור הדין מהרמב"ם פ"ד ה"ט י"א. ולכאורה כ"ש כאשר בשמו ושמה יש ב' משמעות. ומהמשנה דרפ"ג דגיטין דהיו לו שתי נשים ושמותיהם שוות י"ל דאין ראיה דהתם השמות מפורשים היטב בלי שום פקפוק. רק שיש עוד לו אשה אחרת ששמה כשמה ע"ז מהני עידי מסירה. משא"כ הכא שבעצם הספירת דברים של הגט אין השם מבורר כ"כ. אך עכ"פ מהחמ"ח ומהא דראסיא משמע דכשר כה"ג ע"כ י"ל טעם לדברי הס"ג והב"ש:

קיצור מ"ש הב"ש לכתוב משה יהודה המכונה ליב וס"ל המכונה קאי על שם יהודה. והנ"ב נחלק עליו דהמכונה קאי על האדם ע"כ הורה לכתוב משה יהודה דמתקרי משה ליב. ואפ"ל כי אף אם המכונה קאי על האדם עדיין י"ל דנקרא משה ליב. כמ"ש בס"ג סס"י י"ט לענין דמתקרי. וכיון שאפשר לפרש כן וע"ח וע"מ יודעים שזהו המגרש י"ל דכשר. וראיה מרפ"ג דגיטין אף שיש לדחות הראיה מ"מ כן דעת החמ"ח גבי מילכה בחירק דכותבין מלכה אף שיש לטעות ששמה מלכה בפתח. הג"ה. וכ"ד הכנה"ג בסי' קכ"ט בהגהב"י ס"ק קצ"ו דלא כשו"ת מ"ב סי' קי"א וסיים ואין חשש אם הקורא יקרא בפתח תחת המם עכ"ל ולכאורה אין דבריו מובנים כלל מדוע אין חשש הלא מלכה בפתח שם אחר הוא כמו שרי שרה ע"כ צ"ל דכוונתו כיון שאפשר לקרות ג"כ מלכה בחירק תחת המם אף שאפשר ג"כ לקרות מלכה בפתח אין חשש:

בוהנה בג"פ סס"ק ג' כתב ואפילו תימא כיון דמשמע הכי ומשמע הכי ה"ל כאילו לא נכתב כו' ולפ"ד הריב"ש סי' נ"ז משמע דעדיף מלא נכתב דהרי ס"ל שבכתב הדרה בתלמסאן כשר אע"פ שיש בו ב' משמעות עכ"ז הכשיר אף למ"ד דבלא כתב שם עירו הגט פסול. והקושיא מהרמב"ם פ"ד ה"ט י"א הנ"ל תירץ הריב"ש דזהו כשהבעל מערער כו'. וא"כ אף להנ"ב והט"ג אם נתפוס דהמכונה בער יש בו ב' משמעות. אם המכונה בער לבד או המכונה בער אבל נק' משה בער. ואף אם נתפוס לא כהריב"ש אלא כהג"פ כיון דמשמע הכי ומשמע הכי ה"ל כאילו לא נכתב. אבל אין כאן שינוי השם אלא כאילו לא נכתב המכונה בער וא"כ אכתי כשר הגט ע"י משה דוב. דזהו עיקר שמו ממילתו וגם לס"ת נוהגין כן לקרותו בשמות הקדש. ודעת רוב הפוסקים והטוש"ע מכללן כשבמקום הכתיו"נ יש לו ב' שמות ונכתב אחד מהן והוא שמו המובהק הגט כשר. וכ"ש לדעת הב"ש דה"ל כאילו נכתב שמו משה בער ג"כ וגם בחתימתו מסתמא חותם כך משה דוב בער. ורק משום בגט כתב המכונה ע"ז יש לומר הכל יודעים שבגט כותבים המכונה:

קיצור להג"פ כיון דיש לו ב' משמעות ה"ל כאילו לא נכתב ולהריב"ש עדיף מלא נכתב כשאין הבעל מערער. ולכן אם נאמר להנ"ב והט"ג המכונה בער יש לו ב' משמעות ג"כ כשר הגט על ידי שם משה דוב לפ"ד הטוש"ע. וכ"ש להב"ש דה"ל כאלו נתפרש שמו משה בער ג"כ:

גאך ע"ד שם המתגרשת שבעת לידתה ניתן לה שם דראזנא וע"י חולי הוסיפו לה שם שאסיא. ובבואה לעיר בעלה ק' הלוכאוו תיכף אחר החתונה היפך לה הבעל שם דראזנא על שם ריזא. וכן נקראת שם בפי כל שאסיא ריזא. ומשם דרזנא לא נודע להם כלל. וזה שנה שיצא מעיר הלוכאוו לגור בחארקעוור גובערני גם שם נקראת בפי כל רק בשם שאסיא ריזא. ובהגט נכתב אנת אנתתי שאסיא דרזנא ודמתקריא ריזא. וע"ז ערער מעל' הרבה דהשם שאסיא דרזנא זהו שם שיש לה במקום אחר שאינו מ"כ ומ"נ כלל ואיך כ' שם זה לעיקר והביא מתשו' מהרמ"ל סי' ל"ט הובא ב"ש בש"נ אות מ"ם וזו היא דבר הקשה שבשאילה זו:

הנה מתחלה יש לדון בדין המבואר בש"ע סי' קכ"ט סי"ג אם כתב שם שיש לו במקום אחר וכתב וכל שום בשביל שם מקום כתיבה ונתינה בטל ופי' הב"ש בטל ממש מדאורייתא דה"ל כשינה ממש ע"ש ס"ק כ"ג. והדבר צע"ג דבב"י הביא כן בשם הה"מ והר"ן. ובהה"מ כתב פסול דמשמע מדרבנן. וגם משמע דהפיסול רק שלא תנשא ואם נשאת לא תצא שהרי לעיל מיניה בפירוש אינה מגורשת שבברייתא כתב ואפשר שאפילו נשאת תצא. א"כ הכא שדקדק לומר ה"ז פסול ולא כתב הלשון אינה מגורשת. משמע ודאי דקיל מיניה. וא"כ כיון שגם שם נסתפק בענין אם נשאת אם תצא ודאי דהכא אם נשאת לא תצא. ואע"ג דבהר"ן כ' אינה מגורשת היינו כמ"ש בדינו דרבן גמליאל אינה מגורשת היינו אם כתב שם של מקום כתיבה בלבד או שם מ"נ לבד. דאמרו בברייתא אינה מגורשת. והדבר מבואר שהוא רק מתקנת רבן גמליאל ומדאורייתא הגט כשר. וא"כ גם בכתב שם שיש לו במק"א עם וכל שום דכ' הר"ן אינה מגורשת היינו ג"כ לא מדאוריי' כ"א מדרבנן כנ"ל. אלא דמ"מ לפ"ד הר"ן דכתב אינה מגורשת אפשר לומר שהולד ממזר מדרבנן כמ"ש הב"ש סק"ח. אך זהו לפירוש התוספות פרק הזורק דשינה שמו ושמה מיירי כה"ג אבל להרמב"ם שם דמפרש שינה שמו ושמה שבמשנה פרק הזורק בשינוי דאורייתא א"כ אין ראיה שבדין דתקנת ר"ג היינו אם לא כ' וכל שום יהיה הולד ממזר מדרבנן וי"ג דרכים בה. והג"פ סי' קכ"ד ס"ד ס"ק י"ו העלה לדעת הרי"ף והרמב"ם דהוא גט פסול דלא תנשא ואם נשאת לא תצא. ע"ש בד"ה וראיתי בדברי הרמב"ם. ואפשר קצת ראיה לזה דהא אם לא כתב שמו ושמה כלל משמע בש"ע סעיף י"א דהגט פסול והולד ממזר מדרבנן. ע"ש בב"ש. א"כ לפ"ז בכתב שם מקום כתיבה או מקום נתינה. אין ראוי שיהא בו החומר כאילו לא כתב שמו ושמה כלל. ומיהו להי"א שם דהגט בטל מדאורייתא אזי י"ל בכתב שם מ"כ או מ"נ לבד הולד ממזר מדרבנן ולכן עכ"פ בדינו דהש"ע סעיף י"א דלא עבר על תקנת ר"ג די לומר דהגט פסול מדרבנן לענין שלא תנשא ואם נשאת לא תצא. דלפע"ד זהו קיל מכתב שם דמ"כ ולא כתב וכל שום. דע"ז אמרו אינה מגורשת משא"כ בנד"ז. רק מתורת הר"ן והה"מ למדנו והה"מ כתב הגט פסול וילמד דעת הר"ן סתום מן המפורש. ועוד ראיה ממ"ש הרמב"ם והש"ע ס"ג שינה שמו אע"פ שכתב וכל שום אינו גט. היינו מדאורייתא. וזהו דוקא בשינה שמו ממש. משא"כ הכא שכתב שם שיש לו במקום אחר לא דמי כלל לשינה ממש מהכ"ת נאמר שאינו גט מדאורייתא. א"ו י"ל פסול מדרבנן ועוד כי ר' שמעון בתוספתא דגיטין פרק הזורק משמע דמכשיר אפילו כתב שם דיהודה בגליל או שם דגליל ביהודה והיינו אפילו בלא וכל שום. וא"כ איך נאמר דלרבנן אפילו עם וכל שום הגט בטל. ולולי דברי המפרשים היה אפשר לומר מ"ש בתוספתא ואם אמר אני פלוני מיהודה עם השם שיש לי בגליל ונשוי אני אשה מגליל יש לפרש דמיירי דכשהכתיו"נ בגליל וכ' השם שיש לו ביהודה עם השם שיש לו בגליל ור"ל וכל שום הוי מגורשת. דאל"כ אלא דמיירי כשמקום הכתיבה ביהודה והנתינה בגליל ומכשיר בכותב שם דמ"כ עם וכ"ש על מ"נ כמו שהבינו המפרשים א"כ קשה מאי קאמר ר' שמעון אפי' כתב שם דיהודה בגליל. מיירי ג"כ שם מ"כ לבד. וא"כ מאי אפילו אם לומר וכ"ש אם כתב מ"נ לבד הא התוספתא ס"ל מקום כתיבה עדיף. וצ"ל אפילו ר"ל אפילו לא כתב וכל שום. מיהו מאחר שהמפרשים לא פירשו כן בטל פירוש זה לגמרי. אבל עכ"פ אין לומר בו רק גט פסול מדרבנן וזהו אם כתב רק וכל שום אבל אם כתב בפירוש השם שיש לו במקום כתיו"נ אע"פ שהקדים השם שיש לו במק"א כגון שכתב אני שלמה דמתקרי חיים י"ל הגט כשר. ובפרט לדברי האומרים דאם כתב שם הנשתקע אינו פוסל כשהוא שמו הראשון אם כתב ג"כ שם דעכשיו כמ"ש בספר שמות דק"ט ע"ב לפ"ד מהרי"ק שרש פ"ו. א"כ כ"ש בכתב שם שיש לו במק"א והוא שמו הראשון עם שם דעכשיו. וכן מצאתי ביש"ש פרק השולח סי' ט"ז מי שהיה לו שם בילדותו ונשתקע ממנו לגמרי אם כותב אח"כ שם המובהק בלשון דמתקריא כשר עכ"ל בקיצור הדין. ובהביאור כ' ומ"ש הטור בשם הרמ"ה ואם גירש בשם שלא הוחזק כלל אע"ג דכתב וכל שום וחניכא אינו גט. נראה דוקא שלא הוחזק בה כלל והוא בא להחזיק לו שם לעצמו. כהאי גוונא הוא דלא הוי גט כלל. אבל אם היה שם זה בילדותו אלא שנעתק ממנו לגמרי בין בחתימת שטר ובין בקריאתו לס"ת. לא הוי כשינה שמו ונהי דאין ראוי לכותבו ואפשר דפסול. אבל להיות הגט בטל ולומר שאינה מגורשת כלל לא נהירא דלא הוי שינה שמו ממש דאמרינן בהזורק שאינו גט. ודוקא בכה"ג שכולל שם המובהק. אבל אם כתבו בפירוש אפילו אם כתבו אח"כ בלשון דמתקריא כשר בדיעבד. אבל היכא דלא הוה ליה האי שם בילדותו אלא שהוא בא להחזיק עצמו בשם אחד שאינו מובהק אפילו כותב שם המובהק אח"כ בלשון דמתקריא הוי שינה שמו ממש ואינו גט עכ"ל. ולפע"ד פשוט דזה השם שיש לו במק"א לא גרע משם של מקומו שנשתקע לגמרי דכיון שנשתקע ונעתק ממנו השם לגמרי מאי נפ"מ שהיה שם של מקומו. הרי עכשיו נשתקע. ואעפ"כ אין זה שינה שמו. כמ"כ אם זה השם היה לה במק"א מאחר שזה השם ניתן לה מלידתה והיה קבוע בה עד זמן שנשאת ג"כ כשכתבו לא חשוב שינה שמה. ומבואר ביש"ש דאפי' אם כתבו רק עם וכל שום רק אפשר דפסול. ולא ברירא ליה דפסול. ואם כתב עם דמתקריא על שם שנקראו בו עתה מכשיר דיעבד. ולפע"ד גם הש"ע סעיף י"ג לא מיירי כשהוא שמו הראשון:

דאו שי"ל דהש"ע לטעמיה עפמ"ש בב"י דאם כתב שם הנשתקע נראה מדברי הקונדריסין דאינה מגורשת כמו שהאריך במכמ"א שע"ד סי' י"ג ומסיק שם סד"ה הן אמת דנ"ב ע"א דאף שכתב דמתקריא שם השני הגט פסול ואינה מגורשת. ודומה לדין הכתוב בש"ע סי' קכ"ט ס"ג. ולכן כמ"כ בדין דסעיף י"ג דה"ל כשם הנשתקע. אבל בס"ש בתשובה שבסוף ספרו סי' י"ד העלה להקל בדיעבד בכתב שם הנשתקע דמתקריא שם השני. ובכתבי מהרא"י סי' רי"א ג"כ ס"ל אף לכתחלה לכתוב כן עדיף. ואף שהמכמ"א שם חלק על הס"ש הנה בתשובתו בסוף ספר סדר אליהו רבא סי' י"ד דף ס"ד סד"ה ולי לע"ד היה. הסכים לדעת הס"ש דבמקום עיגון כל דהו יש להקל. ואף שלמעשה שם צידד עוד טענות זהו מפני שהיה אפשר למצוא טענות אלו. ועוד כי הצד השני שכתב שם היכא דהשם קבוע עכשיו הוי עדות לעצמו שיש לו שם אחר שייך בנ"ד ג"כ דהשם דעכשיו שאסיא ריזא קרוב מאד לשם שאסיא דרזנא כמ"ש לקמן. ולמעשה עכ"פ לדעת הס"ש שפסק כן למעשה להכשיר בשם הנשתקע דמתקריא שם דעכשיו. וכ"ד התה"ד ומהרי"ק. וכ"ש שכן גם דעת מהרש"ל ביש"ש נראה דה"ה והוא הטעם גם בדין הנזכר בש"ע סעיף י"ג.ואף שבג"פ סי' קכ"ט סי"ח סס"ק צ"ו העלה להחמיר באם כ' שם הנשתקע לגמרי מקריאה ומידיעה אף שכתב דמתקריא שם השני. רק ס"ל דאם נשאת לא תצא. הנה כיון שלא ראה ד' היש"ש י"ל שאין הכרח להחמיר כוותיה כיון הס"ש מקיל בזה. והנה בכתבי מהרי"א סס"י רי"א מבואר שבמקום הכתיו"נ היה שמו רק יקותיאל המכונה קופמאן וכן נכתב בגט רק הוא טוען שהיה לו שמו מחמת חולי היינו יוסף יקותיאל. וזה השם יוסף ניתן לו בארץ אחרת ומיום בואו לארץ הזאת אין מוחזק רק בשם יקותיאל וכינויו קופמאן והכשיר הגט מבואר מדבריו דלכתחלה היה צריך לכתוב גם יוסף אע"פ שהוא שם שיש לו במק"א וכאן אינו ידוע כלל וכלל. ואפשר כי במק"א ג"כ נשתקע זה השם אפ"ה חשוב שם שלו וזה ודאי כדברי היש"ש ועדיף מיניה. לכן מכ"ז נראה בדינו דהש"ע סי"ג כמש"ל דאם כתב השם שיש לו במק"א כשהוא שמו הראשון. דמתקריא השם שיש לו כאן הגט כשר. ואם כתב רק וכל שום הגט פסול כדברי ההמגי"ד ואם נשאת לא תצא. (ע' מענין שם הנשתקע בב"י דקי"ב ע"א בד"ה וכ' עוד שם. בסוף ד"ה. ובד"ה וכתב עוד בקונדריסים. ובד"ה כתב בתשובת מהר"י וויילא. גבי מי שנקרא בעת לידתו חיים. וגבי מי שנשתנה שמו. ובמהרי"ק ש' פ"ו ובגמ' ספ"ב דשבת ובכנה"ג ס"ק קמ"ו) וכן מצאתי בספר שמות דף קי"א סע"א בשם מהראנ"ח באשה נקראת בשם הינדל בעריסה מקום לידתה ונשבית ונפדית בעיר אחרת בקושט' וקראוה בשם קאלומירה ונשתקע שם הינדל ובאה להתגרש לפני מורינו הרב ראנ"ח וכתב בגט קאלומירא דמתקריא הינדל עכ"ל וכ' ע"ז הס"ש ויש לדחות דשאני התם דבמקום לידתה לא נשתקע שם הינדל ממנה כו' עכ"ל הרי השם שיש לו במקום אחר עדיף משם הנשתקע:

אחר זה ראיתי בתשו' אאזמו"ר הגאון ז"ל סי' מ"ם משמע דס"ל דכתב שם הנשתקע לבד בגט הגט פסול מדאורייתא. אף שהוא שמה שניתן לה מעריסה רחל. כיון דנשתקע לגמרי וקורין לה ראסיא. והנה מקור הדין בגמרא ספ"ב דשבת (דל"ו סע"א) גבי בבל בורסיף למאי נפ"מ לגיטי נשים ושם פרש"י דהגט פסול. אין מוכרח שיהי' בטל מדאורייתא. הגם שזה אינו ראיה דבמשנה רפ"ג דגיטין נזכר פסול על גט הבטל מדאורייתא ע"ש. ולכן כ' אאזמו"ר ז"ל כאן ג"כ פסול מדאורייתא. מ"מ ממשמעות הפוסקים אין נראה כן שיהיה זה שינה שמה ממש. כדמשמע מהיש"ש דלעיל שכ' בפירוש גבי שם הנשתקע דלא הוי שינה שמו ממש דאמרינן בהזורק שאינו גט. גם ממ"ש בכתבי מהרא"י בפשיטות לכתוב שם הנשתקע דמתקרי השם דעכשיו משמע דשם הנשתקע אינו שינה שמו ממש. מיהו שם מיירי שכתב וכל שום וכן מיירי כל הגדולים שהבאתי. אבל בעובדא דאאזמו"ר שלא כ' וכל שום רק רחל לבד י"ל הגט בטל. ואפ"ל כיון דמ"מ זה היה שמו הניתן לו במילתו וקראוהו בו כמה שנים. ע"כ עכשיו שבשעת הגט מפרסם ששמו כן ממילתו הוא חוזר וניעור וא"צ חזקה שלשים יום דזהו בשם חדש שמחזיק לעצמו. אבל הכא שזהו שמו מכבר. י"ל בקל חוזר וניעור לענין דלא יהא כשינה שמו ממש. וכמו בשם שניתן לו מחמת חולי. דמיד במשך ב' וג' ימים שנתפרסם שניתן לו שם זה כותבין שם זה בגט. כמ"כ הכא שזה היה שמו הראשון כמה וכמה שנים ועכשיו חוזר ומעוררו. י"ל לא גרע משם הנ"ל שניתן לו מחמת חולי בב' וג' ימים. ועכ"פ י"ל שאין זה שינוי השם לגמרי שיהיה גט בטל. וכ"מ קצת בכנה"ג סי' קכ"ט בהגהב"י ס"ק קמ"ו. ועוד אף אם נאמר דכתב שם הנשתקע לבד הוי פסול דאורייתא עכ"ז הרי הר"ן כתב דלהירושלמי אפילו אפיך שמיה אם כ' וכל שום הגט כשר. ואף דש"ס דילן לא ס"ל כן וכמ"ש הרמב"ם וש"ע ס"ג דהגט בטל היינו בשינה שמו ממש אבל בכתב שם הנשתקע עם וכ"ש היה אפ"ל אף לש"ס דילן הגט כשר. ואף אם נאמר דפסול. אבל בטל מיהא לא הויא. העולה מכ"ז בכתב שם הראשון שנשתקע דמתקרי שם דעכשיו יש להקל בדיעבד. וכ"ש בכתב שמו הראשון ונקרא בו גם עכשיו במקום לידתו דמתקרי שם דעכשיו במקום כתיו"נ הגט כשר דיעבד עכ"פ:

ה ומעתה בנ"ד אם היה כותב שאסיא דרזנא דמתקריא שאסיא ריזא היה כשר. אך צ"ע שכתב שאסיא דרזנא ודמתקריא ריזא. א"כ לא פירש היטב השם שנקראת בו עכשיו. הגם שיש לפרש דמתקריא ריזא עם שאסיא. מ"מ אינו מבואר היטב שכן הוא. אף שהב"ש מכשיר כה"ג גבי משה יהודה המכונה ליב דה"ל כאילו כתב המכונה משה ליב מ"מ יש לחלק כמש"ל סעיף א'.ועוי"ל המכונה ליב כיון דיש לפרש הכי ויש לפרש הכי לא גרע מכל שום ואם כ' משה יהודה וכל שום היה כשר לכן כשכתב המכונה ליב כיון שיש לפרש שנקרא משה ליב ה"ל כמו וכל שום. אבל הכא י"ל אם כ' שאסיא דרזנא שהוא רק שם שיש לה במק"א עם כל שום ג"כ נהי דבטל לא הוי כמש"ל דלא כהש"ע והב"ש. פסול י"ל דהוי כמ"ש המגיד והיש"ש כנ"ל. ועכ"ז אפשר לצדד דמ"ש ודמתקריא דריזא בתוספות וא"ו זה מורה שלא נקראת ריזא לבד כ"א שם זה נטפל לאחד משני השמות הראשונים. וכן מצאתי ביש"ש פרק השולח סי' כ"ד בשם מהרר"י ברונא וז"ל יכתוב כך משה המכונה ליווא דמתקרי יצחק והמכונה לעבליג וע"כ דכתב וי"ו בראש התיבה ע"כ קאי ג"כ אמשה דאי איצחק לשתוק מוא"ו וע"כ אמשה נמי קאי כו' עכ"ל והכא ג"כ אי ס"ד דמתקריא ריזא בפ"ע הל"ל דמתקרי' ריזא. א"ו קאי ג"כ דטפל לשמות הראשונים. ע"ד ואלה בוא"ו הוא מוסיף על הראשונים. משא"כ אלה בלא וא"ו פסל את הראשונים. וגם כיון כל שמותיה מבוארין בהגט ושם שאסיא ריזא מפורש ג"כ רק שם דרזנא מפסיק אין כאן לחוש כ"כ. ועיין במכמ"א שע"ד סי' ט' בד"ה אמנם. וז"ל אשר נראה בהדיא שאם היה הדבר בנדון שלו שהיה נקרא בשני השמות יחד היה כשר אם נכתב אנא לוי יהודה עכ"ל מבואר דגם אם כתב ביניהם דמתקרי היה ג"כ כשר ועי' בתשו' רמ"א סי' פ"ד הביאה הב"ש בש"א אות סמך כותבין אהרן דמתקרי סעדיה. ובתשו' אאזמו"ר הגאון ז"ל מבואר ג"כ דדוקא כאשר מעריסה נקראת שרה לאה אזי פסול אם כתב שרה דמתקריא לאה אבל אם שם לאה הוא שנתחדש לה אח"כ ומקודם נקראת שרה אף שעכשיו נקראת בשני השמות יחד שרה לאה כשר כשכתב ביניהם דמתקרי'. כ"כ בג"פ ס"ק ס"ג. וא"כ ה"נ כיון שם ריזא נתחדש לה אחר חתונתה אינו פוסל דיעבד כשכתב עליו דמתקרי. מיהו י"ל ענין זה אף שאינו פוסל לא הוי כפירש שמו בהדיא רק כמו ערך וכל שום. וגבי כשפירש רק שם שיש לו במקום אחר י"ל לא מהני וכל שום אך עכ"ז יש לצדד כאן כיון השם שאסיא שנקראת בו במקום אחר הוא השם ראשון מהשמות שנקראת בו עכשיו. וגם דרזנא אינו רחוק כ"כ מן ריזא. כי בש"נ אות ד' מבואר דרזנא המכונה ריזא. ואפשר מה"ט שינה הבעל שמה מדרזנא על ריזא לפי שהן קרובין זה לזה. אם כן כיון השם שיש לו במקום אחר הוא קרוב מאד לשם דעכשיו אינו פוסל כלל עם וכל שום. שהרי גם בשם הנשתקע ממש מבואר בב"ש בש"נ אות ב' גבי שם דנערות וז"ל ובשמות אלו אין חילוק בין אם נשתקע שם הראשון או לא נשתקע ולא דמי לשאר שמות דקיי"ל אם נשתקע שם הראשון אין כותבין שם הנשתקע שאני הכא כיון בתוך שם השני נכלל שם הראשון לא נקרא שהוא נשתקע דכינויו מורה על שם הראשון עכ"ל. וה"נ י"ל כיון שאסיא ריזא קרוב מאד לשאסיא דרזנא. דהא שאסיא הכל שוה. וריזא הוא כינוי דרזנא. א"כ עי"ז לא חשוב שם שאסיא דרזנא שם הנשתקע. וכש"כ שאינו שם הנשתקע שגם עכשיו במקום לידתה ודירתה עד החתונה י"ל נקראת שאסיא דרזנא וגם הוא שמה הראשון ע"כ י"ל שגם אם כתב שאסיא דרזנא וכל שום היה הגט כשר לגמרי. כיון דגם בכתב שם שיש לו במק"א שאינו שייך לשם דעכשיו. כשהוא שמו הראשון כשכתב וכל שום אינו רק פסול דרבנן. לכן כה"ג שהשם שיש לו במק"א קרוב מאד לשם דעכשיו י"ל הגט כשר לגמרי. וביותר לדעת הר"ן דמכשיר בין כותב שם דמ"כ עם וכל שום בין שם דמ"נ עם וכל שום. אף שעל כרחך א' מהם גרוע אעפ"כ מכשיר עם וכל שום. כמ"כ י"ל שם שאסיא דרזנא לא גרע משם דמ"כ או דמ"נ מהאי טעמא דאמרן דקרוב הוא מאד לשם שאסיא ריזא. וכה"ג כ' התוספות והרא"ש כשהחניכה קרוב לעצם השם א"צ כלל וכל שום. וכ"ש בנד"ז אשר מ"ש ודמתקריא ריזא עדיף הרבה מוכל שום. וגם לרווחא דמילתא יש לצרף מ"ש הג"פ סי' קכ"ט סס"ק א' בשם תשו' מהרמ"פ סי' ל"ה בשם המרדכי הארוך [חסר קצת] ממש השם שנקראת בו במ"כ ונתינה דהיינו ריזא. ואף שע"פ רוב נקראת שאסיא ריזא הרי גם זה יש לפרש כן. לכן הקולא מרווחת עי"ז יותר:

קיצור מסעי' ג"ד. במ"ש בש"ע סי' קכ"ט סי"ג אם כתב שם שיש לו במקום אחר וכתב וכל שום בשביל שם מקום כתיו"נ הגט בטל ופי' הב"ש דבטל מדאורייתא. מקור הדין בב"י בשם הה"מ והר"ן. ובאמת בהה"מ כתב רק פסול משמע דאינו בטל. ומשמע דאם נשאת לא תצא. וגם בהר"ן משמע דאינה מגורשת רק מתקנת רבן גמליאל והה"מ כ' היכא שאמרו אינה מגורשת אף שהוא מתקנת ר"ג מ"מ אפשר שאפילו נשאת תצא. א"כ גם בהדין דסעיף י"ג הנ"ל י"ל ג"כ דהוא מדרבנן וי"ל שהולד אינו ממזר אפילו מדרבנן ועיין ב"ש סק"ח. ועוד ראיה ממ"ש בש"ע סעיף ג' משם מוכרח דמ"ש סעיף י"ג אין בו רק פיסול דרבנן. וא"כ היכא שלא כ' וכל שום אלא כתבו בפירוש דמתקרי פלוני י"ל הגט כשר. כי גם בכתב שם הנשתקע כשהוא שמו הראשון אם כתב דמתקרי על השם שנקרא בו עתה כ' בס"ש דק"ט ע"ב דאינו פוסל לפ"ד מהרי"ק שורש פ"ו. וכ"כ ביש"ש פרק השולח סי' ט"ז. ולפע"ד פשוט דזה השם שיש לו במק"א לא גרע משם של מקומו דנשתקע לגמרי ועדיף מיניה. והנה בס"ש בתשו' שבסוף ספרו העלה להקל בדיעבד כשכתב שם הנשתקע דמתקריא שם השני. ובפסקי מהרא"י סי' רי"א משמע דאף לכתחלה יש לכתוב כן. א"כ אף שבג"פ סעיף י"ח ס"ק צ"ו ס"ל באם כ' שם הנשתקע דמתקריא שם דעכשיו פסול ואם נשאת לא תצא. הנה כיון שדעת תה"ד ומהרי"ק ומהרש"ל ביש"ש והס"ש להקל בזה שתנשא י"ל שיש לסמוך עליהם. ובס"ש דף קי"א סע"א מבואר השם שיש לו במקום אחר עדיף משם הנשתקע. ובתשו' אאזמו"ר סי' מ"ם במי שנקראת מעריסה רחל ונקראת בפ"כ ראשיא ונשתקע שם רחל וכתב רק רחל ס"ל הגט בטל דאורייתא. ואפ"ל זהו משום שאין כותבין וכל שום והגדולים הנ"ל מיירי שכתב וכל שום כפי המנהג הפשוט שהיה אצלם:

קיצור סעיף ה'.בנ"ד היה צריך לכתוב שאסיא דרזנא דמתקריא שאסיא ריזא. אך המסדר חשש שלא לכפול שם שאסיא. וע"כ כתב שאסיא דרזנא ודמתקרי ריזא. אך עכ"ז אפ"ל דכשכתב ודמתקרי' ריזא בתוספת ו'. מורה שלא נקראת ריזא לבד כ"א נטפל לאחד משני שמות הראשונים וכ"כ ביש"ש פרק השולח סי' כ"ד בשם מהרי"ב. הגם שיש ספק אם נטפל לשם שאסיא או לשם דרזנא יש מקום להקל כמ"ש החמ"ח סס"י קכ"ט ובכנה"ג בהגב"י סי' קכ"ט בהגהב"י אות קצ"ו וכמש"ל ססע"י א':