סימן קצז
אסימן קצז
מי שנקרא בפי כל זלמן ועולה לתורה שניאור. וחותם שניאור זלמן רק בני משפחתו אומרים שיש לו עוד שם דוב בער ונקרא במשפחתם וגם במקום שדרו שם זלמן בער. וכתבו בגט שניאור המכונה זלמן דוב המכונה בער דמתקרי זלמן. כי כן קורין אותו זלמן בפי כל במקום כתיבת ונתינת הגט. רק במקום שדרו שם תחלה קורין אותו זלמן בער:
הנה בשו"ת בית אפרים סי' פ"א במי שנקרא בשני שמות כהנ"ל מלידה וגם נקרא בשני הכינויים בפי כל כמו אליעזר זאב ונקרא ליבר וואלף. אם כתב אליעזר המכונה ליבר דמתקרי זאב המכונה וואלף החליט בפשיטות דהגט פסול. ואם לא כתב דמתקרי זאב אלא כתב אליעזר המכונה ליבר זאב המכונה וואלף כתב שם בסוף התשובה בד"ה ואמנם אף. דלכאורה נראה דאי כתבינן הכי אין חשש כ"כ כיון שידוע לכל שבשמות הקדש הללו הכתובים בגט הוא עולה לתורה ובשמות הכינויים הוא נקרא כו' עכ"ד. ואח"כ כ' שמ"מ יש חששא. הא' דנוכל למטעי ששניהם ר"ל ליבר וגם וואלף הם כינויים של אליעזר כו'. וזה דוחק דוואלף הוא פי' ולעז של זאב ואיך יטעו שהוא כינוי של אליעזר. ועוד כ' לחוש שיסברו שמא לקח לעצמו שם זאב וכינויו וואלף ולכך כתב הראשון אליעזר המכונה ליבר שהוא שם הלידה ואח"כ נכתב השם שלקח לעצמו עכ"ד. וגם זה אין לחוש בנד"ז דהא באמת עיקר שמו הוא שניאור זלמן שבמקום כתיו"נ הגט ידוע רק בשם שניאור זלמן וכן חותם ושם דוב בער הוא רק טפל שבני משפחתו אומרים כו' כנ"ל. וא"כ אף יסברו ששם שניאור המכונה זלמן הוא עיקרי אין לחוש שהרי באמת כן הוא. אך בספרו טיב גיטין בלקוטי שמות סעיף מ"ב החמיר ביותר ממ"ש בתשובה הנ"ל דאף אם לא כתב דמתקרי הגט פסול ובטל. ובביאוריו שם ס"ק מ"ד כתב עוד טעם בזה והוא דבגט העיקר הוא שיהיה השם נכתב כמו שהוא נקרא אבל ע"י אומדנא והוכחה אין זה מן השם שאפילו כותב סימנים מובהקים לא מהני וכיון שכותב השם בדרך שאין ההדיוטות רגילין בו כו' ואין לך שינוי השם יותר מזה עכ"ל. ובשו"ת בגדי ישע שנדפסו מקרוב חאה"ע סי' ח' במי שיש לו שני שמות הקדש היינו אריה שלמה ונקרא לס"ת תמיד בשניהם ביחד. והכינוי הוא ליב זלמן ג"כ תמיד שניהם יחד והמסדר כתב אריה המכונה ליב שלמה המכונה זלמן. כתב המחבר לפסול הגט ע"פ פסק הטיב גיטין הנ"ל ושאל שאלה זו מהמחבר גט מקושר וכ' לחלוק על הטיב גיטין וכ' ושארי ליה מאריה שהפריז על מדותיו והעלה להכשיר הגט וז"ל עכ"פ בזה הגט שכבר נכתב שלמה המכונה זלמן אריה המכונה ליב אין לפוסלו ולכתחלה ראוי לכתוב אריה שלמה דמתקרי ליב זלמן עכ"ל. וכן השיב שם הגאון מ' זלמן האב"ד דק"ק ווארשא שבספר ישועות יעקב פסק ג"כ להכשיר עכ"פ דיעבד ושדבריו נכונים מאד עכ"ד. ועכ"ז המחבר בגדי ישע נוטה לדעת הטיב גיטין. אך בנד"ז אף לדעת הטיב גיטין יש לצדד משום שהוסיפו דמתקרי זלמן א"כ הרי גם ההדיוטות ידעו שזהו המגרש שהרי נכתב שם שנקרא בו בפי כל בתכלית הביאור והוא דמתקרי זלמן. דהא פשט לשון דמתקרי היינו שנקרא בשם זה תמיד כנזכר סברא זו בספר שמות בהשו"ת שבסוף הספר דף ק"ח ע"א אלא דעכשיו נהגו לכתוב דמתקריא על שם שאין רגילין בו כ"כ וזהו מוכרח לפי' ר"ת בהשולח (דף ל"ד ע"ב) דפירש וכל שום היינו שיכתוב דמתקרי וא"כ גם ההיא דקרו לה רובא מרים ופורתא שרה דאמרינן מרים וכל שום שיש לה היינו שיכתבו מרים דמתקריא שרה וכמ"ש בהג"א שם וא"כ כותבין על שרה דמתקריא אע"ג שרובא קרו לה מרים. אך לפ"ד בה"ג שם דכתבו וכל שום ממש אינו ראיה שעל שם המיעוט יכתבו דמתקריא. [ע' מפתח] ומ"מ בנ"ד כיון שנכתב תחלה המכונה זלמן ואח"כ כתב שנית דמתקרי זלמן ודאי הפירוש שהשם שנקרא בו בפי כל הוא זלמן. מלבד הטעם דכאן אין שני השמות שניאור זלמן ודובער שוים כמו בשאילות הנ"ל דהטיב גיטין והבגדי ישע שהיו שניהם עיקרים ושוים משא"כ כאן שעיקר שמו שנקרא בו הן לתורה והן בפי כל ושחותם בו הוא רק שניאור זלמן לבד. ושם דובער הוא טפל ע"כ שייך יותר לחלק ביניהם מבעובדא שלהם:
קיצור לפמ"ש בתשו' בית אפרים סס"י פ"א דאם לא כתב דמתקרי דוב אין חשש כ"כ היה מקום לצדד להקל בנד"ז. אך בט"ג בלקוטי שמות סעיף מ"ב החמיר טובא גם בלא כתב דמתקרי דוב יעו"ש. וטעמו משום דבגט בעינן שיהיה שמו מפורש כמו שנקרא ולא ע"י אומדנא והוכחה. ואמנם בספר ישועות יעקב ובעה"מ ספר גט מקושר חלקו עליו להכשיר בדיעבד הובאו בתשו' בגדי ישע חאה"ע מסי' ח' עד סי' ט"ז. ובנ"ד אף להטיב גיטין יש לצדד משום דנכתב אח"כ דמתקרי זלמן שהוא השם שידוע ומפורסם בו לכל:
בוהנה מ"ש הט"ג דבגט העיקר הוא שיהיה השם נכתב כמו שהוא נקרא כו' הנה בתשובתו סי' פ"א נסתייע מתשו' הר"ן סי' מ"ב שהביא הב"י סס"י קכ"ח כיון שהורגלו ההדיוטות לכתוב בלא ממתא ע"ד היחס ובממתא ע"ד שם עירו בכגון זה צריך לדרוש לשון הדיוט וכיון שכן נמצא זה שינה שם עירו כו'. וע' בב"י שם סד"ה ולכך טוב. בשם תשובת הרשב"א כי אין אנו משתמשים בשמוש שמות בגיטין אלא בשם הנחתם הראשונה כו'. ומ"ש אבל ע"י אומדנא והוכחה אין זה מן השם כו' לכאורה ראיה לדבריו מפסקי מהרא"י סי' י"א הובא ב"י סס"י קכ"ז בד"ה אם כ'. ואי משום דידוע לנו מבחוץ כו' נראה דלא דמי למוכח מיניה וביה כו'. אך כ"ז לא דמי דהתם בנדון דהר"ן שאני דלפי לשון שהורגלו יש כאן שינוי ממש וכ"ש בנידון דהרשב"א. אבל הכא נהפוך הוא שהעולם נוהגים אשר מי שיש לו שני שמות ושני כינויים כאלו כינוי לכל שם אזי כשחותם באגרת חותם כל שם עם כינוי שלו. היינו שניאור זלמן דוב בער. ואינו חותם כלל שניאור דוב זלמן בער. וכל בכל השמות כה"ג כמו דובער יהודא ליב חותם כן ולא דוב יהודא בער ליב. אם לא כשחותם רק שני השמות דלעז חותם בער ליב כמו שנקרא אבל כשחותם שמות הקדש ושמות הכינוי אזי אף שנקרא בעריל ליב אינו חותם דוב יהודא בער ליב אלא חותם דובער יהודא ליב. כן ראיתי איש חשוב שכתב לי כן וכדומה שכן נוהגים כולם. וא"כ הרי אנו רואים שנהגו בעצמן לכתוב שמות אלו לא כמו שנקראים שהרי נקרא לתורה דוב יהודא ובפי כל בעריל ליב. והוא כותב וחותם דובער יהודא ליב. הרי נהגו בעלי שמות אלו לכתוב השמות לא ממש כמו שנקראים וכן כשאיש אחר כותב להם אגרות כותבים שמם כן בלי ספק. וא"כ אם כתבו כמ"כ שמו בגט היה נראה ודאי להכשיר הגט. שאף שאין נכתב שמו כמו שנקרא עכ"ז כיון שהורגלו לכתוב כן באגרות ובשטרות הרי נכתב שמו בטוב ואנו נבין מעצמנו קריאת השמות כמו שהן כמו שאנו מבינין מתוך האגרות ושטרות ואדרבה ע"ז יש ראיה מתשובת הר"ן הנ"ל להקל באומרו כגון זה דורשין לשון הדיוט. וזכר לדבר השם הנכבד והנורא שם הוי' אין נקרא כמו שנכתב. ואעפ"כ מתוך השם הכתוב אנו יודעין איך לקרות. ואף שאין הנמשל דומה עכ"ז זכר לדבר הוי. וכן מצינו בפוסקים שהחתימה ענין גדול הוא וע' בתה"ד סי' רל"ד ובפסקיו סי' רס"ו. ובפרט בענין שדרך כל העולם לכתוב כן שמות כאלו באגרות ושטרות. ובתשובת מהריב"ל חלק ג' סי' ט' משמע דבגיטין ג"כ אזלינן בתר מה שנוהגין לכתוב באגרות ובשטרות ובכתובות. ובודאי דגם בכתובות כותבין שמות וכינויים כאלו כמו שכותבין באגרות ושטרות הכינוי אצל השם שלו. ועיין בג"פ סי' קכ"ט סעיף ז' ס"ק ל"א גבי וי"ל דהכל הולך אחר המנהג כו'. ואפשר להביא דמדומי ראיה לזה מענין שם דנערות דהיינו קיצור השם שאין צריך לכותבו כלל כמו שמואל מואל או מואה כמ"ש בב"ש בש"א אות שין. וכן צפורה פורה יצחק חקין וכה"ג. וכן שרה שרולה או שערליין. רחל רעכלין. וכ' הב"ש בש"נ אות ב' בשם פסקי מהרא"י סי' י"ב דאם ידוע ששמה מעריסה שרה כותבין רק שרה אע"פ שעכשיו נקראת שערליין לבד וכמ"ש מהרא"י שם וז"ל ומה בכך אם ישתכח שם שרה רגילות הוא שכינויין כאלו ישתכחו שם המובהק בנשים שאין קורין אותן לקרותן בתורה עכ"ל. ולשא"פ דס"ל בכה"ג צריך לכתוב שרה דמתקרי שערליין כיון שאין קורא אותה כלל שרה רק שערליין מ"מ דיעבד ג"כ מודים אם כתב שרה לבד כשר וכמ"ש הב"ש שם ואם כ' רק שם העריסה שרה כשר כו'. וא"כ נחזי אנן מאי טעמא הלא לכאורה זהו שינוי השם ומאי שנא מנפאתה תפאתה דנקרא חספא בגמ' ר"פ התקבל אף שהשינוי רק באות א'. ולא עדיף שינוי זה משינוי יצחק חקין דדינו כמו שרה שערליין כדמשמע בהדיא במהרא"י שם דמדמה שרה שערליין ליצחק חקין. ומה בכך שמעריסה קראוה שרה הלא עכשיו נשתכח שם זה לגמרי. אע"כ צ"ל כיון שידוע לכל אשר כל שערליין היינו שרה וכן חקין ידוע שזהו יצחק. א"כ ה"ל כמו קרי וכתיב הידוע לכל לכן אף כשנכתב שרה ידוע שיש ג"כ להבין שם זה דהיינו ג"כ על שערליין. ועד"ז הוא מ"ש התוס' פרק השולח (דף ל"ד ע"ב) סד"ה והוא דאתחזק. וז"ל והא דאמרינן כתב חניכתו וחניכתה כשר כו' משמע אפילו לכתחלה א"צ לכתוב שניהם כו' כשהשמות דומין זה לזה שהכינוי דומה לשם לכתחלה כשר אף בכנוי עכ"ל. וביאר דבריהם בספר מכתב מאליהו שע"ד סי' ו' דף מ"ג ע"ג שר"ל אפילו נאמר דחניכא דנקיי הדעת לא היתה ידועה לכל וכמו שאר חניכות דעלמא. ודלא כפי' הרא"ש שם דמיירי בחניכא שהכל קוראין אותו בה כו'. אפ"ה ליכא לעז כיון דהחניכא קרובה לשם א"כ אפילו מאן דלא ידע בחניכא כיון דיודע את השם ישפוט בצדק שחניכא זו הכתובה בגט מזה האיש היא שכך הוא דרך השם להוליד חניכא זו עכ"ד בביאור דברי התוספות הנ"ל ושיש הפרש גדול בין תירוצם לתירוץ הרא"ש שם וכנ"ל. והאריך בזה. א"כ הרי אנו רואים שמפני שיבינו מהחניכא את עצם השם הרי זה כאילו נכתב עצם השם ג"כ ולכן א"צ לכותבו כלל דה"ז כאילו נכתב. וכן מה"ט כשנכתב עצם השם א"צ לכתוב כלל שם דנערות אף שנקרא רק בו. והוא משום דה"ז כאילו נכתב. ושפיר מתוך הכתיב יובן היטב הקרי. לכן אף אנו נאמר כשנכתב בגט שניאור זלמן דוב בער. שפיר יובן הקרי. שנקרא בפי כל זלמן בער. וכן באריה ליב שלמה זלמן יובן כן שנקרא בפי כל ליב זלמן. ולתורה אריה שלמה. דמפני שלא נכתב כן בהגט אין לחוש כיון דנהגו לכתוב כן אף שהקרי אינו כן. הרי מובן לכל שבשמות וכינויין אלו יש קרי וכתיב:
קיצור ראיות הבית אפרים מתשובת הר"ן שבב"י סס"י קכ"ח אינה ראיה דשאני התם דלפי הלשון המורגל בפי כל יש כאן שינוי שם עירו ממש. אבל הכא נהפוך הוא אשר העולם נוהגין אשר מי שיש לו שני שמות הקדש ולכל א' כינוי כותבין כל כינוי אצל שם הקדש שלו אף שנקרא בשני הכינויין יחד בפי כל עכ"ז מפסיקין בין שני הכינויין ואחר כינוי של שם הראשון כותבין שם הקדש השני ואח"כ כינוי שלו. כן נהגו לכתוב להן באגרות ושטרות וכן נוהגין הן לחתום. וכ"מ בתשובת מהריב"ל ח"ג סי' ט' דאזלינן בתר מה שנהגו לכתוב באגרות ושטרות וכתובות וכ"כ בג"פ ס"ק ל"א. וגם ראיה לזה מהא דאין כותבין שם דנערות ולמהרא"י אף אם נשתקע ונשתכח שם העצם עכ"ז כותבין שם העצם לבד. וע"כ הטעם דמתוך הכתיב יובן היטב הקרי. אף שאין נקרא כמו שנכתב. וכה"ג כ' התוס' פרק השולח (ל"ד ב') כשהחניכא דומה לשם די בחניכא לבד אף לכתחלה. והיינו מפני שמתוך הכתיב של החניכא יובן ג"כ הקרי של עצם השם וה"ז כאילו נכתב כדפירש המכמ"א שע"ד ס"ו. לכן גם אנו נאמר כשנכתבו שני שמות הקדש ואצל כל אחד כינוי השייך לו. כמו שנהגו לכתוב ולחתום כן. שפיר יובן הקרי כמו שהוא באמת אף שאין נקרא כמו שנכתב:
גהנה כל הנ"ל הוא טעם מסברא וקצת ראי' נכונה מד' התוספות ופוסקים ראשונים גבי שם דנערות. אכן מדברי האחרונים יש להביא ראיה יותר. והוא ממ"ש רמ"א סעיף י"ד בהג"ה אבל אם נקרא בשני השמות ביחד או שעולה כך לס"ת כשר. וכתב הב"ש ס"ק כ"ד ולשון רמ"א אינו מדוקדק מ"ש כשר משמע לכתחלה אין כותבין כן וליתא אלא אם נקרא בשניהם צריך לכתוב שניהן דוקא. ותירץ אאזמו"ר הגאון ז"ל בתשובה המתחלת אודות האשה הנקראת בפי כל שרה לאה. וז"ל אך באמת לק"מ כלל וכלל לפמ"ש בסדר גיטין שלנו סס"י י"ט דאף שנקרא בפי כל בשני השמות יחד אם עולה לס"ת באחד מהן צריך לכתוב דמתקרי ורמ"א בהג"ה כתב או שעולה כן לס"ת מכלל דברישא מיירי שאינו עולה כן לס"ת כו' עכ"ל. הרי אף שנקרא בפי כל מעולם אברהם משה בשני השמות יחד רק לס"ת נקרא אברהם כותבין אברהם דמתקרי משה. דהפירוש הפשוט משמע שקצת בני אדם קורין אותו אברהם וקצת בני אדם משה. כמו ההוא דרובא קרו לה מרים ופורתא שרה. וכיון שבאמת נקרא בפי כל בשניהם יחד אברהם משה א"כ הרי אין הקרי והכתיב שוין כלל. ועכצ"ל כיון דמ"מ כל שמותיו כתובין בגט א"כ הרואה שמותיו בגט יפרש הכתיב כמו שהוא נקרא ויאמר דבכלל דמתקרי משה היינו שנקרא משה עם אברהם יחד ור"ל שנקרא אברהם משה יחד ג"כ. והנה כדברי אאזמו"ר הגאון ז"ל בפי' דברי הסדר גיטין סי"ט הנ"ל כן פי' בספר בית מאיר סי' קכ"ט סי"ד וכ"ד הת"ג והביא דבריהם הטיב גיטין בפירושו לסדר גיטין סעיף י"ט אלא שהוא פי' דברי הס"ג בענין אחר. אבל במח"כ הפירוש האמיתי בדברי הס"ג הוא כדפי' הם ודבריו דחויין בפי' הס"ג. ע"ש בס"ג סס"י י"ט גבי אבל אם נקרא בפי כל בשניהם יחד ועולה לתורה או חותם באחד מהן כו' כותבין דמתקרי או דמתקריא או המכונה עכ"ל. וכן עד"ז הוא מ"ש הב"ש ס"ק כ"ד במי שנקרא משה ליב ולתורה משה יהודה שיכתבו משה יהודה המכונה ליב. הרי אינו נקרא כמו שנכתב ממש שהרי נקרא בפי כל משה ליב אלא דסמכינן שיפרשו שנקרא משה ליב אף שאין הכתיב כן ממש. ואף שהט"ג חלק בזה על הב"ש וס"ל לכתוב משה יהודה דמתקרי משה ליב. ובאמת טוב יותר כן. מ"מ דיעבד יש לסמוך על הס"ג ורמ"א והב"ש. וא"כ נדון שלפנינו לא גרע מזה ועדיף מיניה כיון דנהגו באגרות ושטרות וכתובות לכתוב כן וכנ"ל. וע' שו"ת דבר שמואל סי' צ"ד שנשאל בכתיבת שם שלמה שנקרא בפתח תחת השין ובשוא תחת הלמד ובקמץ תחת המם אם לעשות נקודות כדי להבחין בינו ובין שם שלמה והעלה דאין צריך דכל שם שנכתבו האותיותיו כתיקונם כו' ה"ז גט כשר כיון שלא נשתנה מצורתו באותיותיו אע"פ שלא נתברר הבדל המבטא ברשימת הנקודות וגם חלק על תשובת מ"ב סי' קי"א בענין מילכה. וכ"ד החמ"ח סי' קכ"ט סק"ג. והד"ש הנ"ל כ' גבי מלכה כשיכתבו מילכה אזי ע"פ כללי הדקדוק ישתנה בהכרח מבטא השם ממה שהוא. א"כ כשכותבין שלמה על מי שנק' בפתח כו' אינו מובן כ"כ להדיוטות ואעפ"כ כותבין כן לכתחלה כמ"כ י"ל בנד"ז בדיעבד:
קיצור עוד ראיה לזה מדברי רמ"א סי"ד בהגה"ה ומסדרי גיטין סעיף י"ט כמו שפירשם בספר בית מאיר ואאזמו"ר הגאון ז"ל וכ"פ הת"ג ומדברי הב"ש ס"ק כ"ד גבי משה ליב וגם קצת ראיה מתשו' דבר שמואל סימן צ"ד:
דאך מה שי"ל דזהו אמת אם היו כותבין השמות והכינויין רצופין בלי הפסק המכונה דהיינו כמו שכותבין באגרות ושטרות וכתובות בלי המכונה אלא שניאור זלמן דוב בער או אריה ליב שלמה זלמן וכמוהן. אבל כאן שהפסיק בהמכונה וכתב שניאור המכונה זלמן דוב המכונה בער. גרע טפי. דמשמע שנקרא בשם זלמן לבד וכן בשם בער לבד. הן אמת בנדון שלנו אין זה פוסל דהא באמת נקרא רק זלמן בפי כל. ולתורה שניאור. רק במקום שהיה דירתו היה נקרא זלמן בער. א"כ כיון דשם שניאור מתחלק מן דוב וכן זלמן מן בער שפיר דמי כשהפסיק ביניהן כדעת הסדר גיטין סי"ט ורמ"א סי"ד דלעיל דמפרשים אברהם דמתקרי משה שנק' בשני השמות יחד וגם נקרא באחד מהן לבד. וה"ה והוא הטעם בהמכונה יפרשו ג"כ כמו על דמתקרי כמ"ש בהדיא בס"ג כותבין דמתקרי או דמתקריא או המכונה וכמש"ל. דהא כאן שניאור המכונה זלמן נכתב טוב ויפה לכל הדיעות כיון שנק' כן בשמות אלו בפ"ע שנק' בפי כל זלמן ולתורה שניאור. רק הפקפוק הוא ע"ש דוב המכונה בער דמשמע שנקרא כן בפ"ע דוב לתורה ובער בפי ההמון והרי אינו נק' בו כ"א עם שם שניאור זלמן היינו ששם היה נקרא זלמן בער. ולתורה שניאור דוב. וג"ז אינו מעכב דהא כיון דשניאור זלמן מתחלק מן דובער ונקרא בו בפ"ע שפיר דינו לכתוב אפילו דמתקרי דוב המכונה בער לפ"ד הסדרי גיטין ורמ"א כדפי' אאזמו"ר בתשו' הנ"ל שהזכרתי סעיף ג' דכששם א' מתחלק שיהיה נקרא בו בפ"ע כותבין על השני דמתקרי פלוני אף שלא נקרא בו לבד כ"א עם שם הראשון א"כ ה"נ לדבריהם אלו שני השמות היינו שניאור זלמן ודובער כיון זלמן מתחלק מן בער ונקרא בו בפ"ע שפיר צריך לכתוב דמתקרי או המכונה בער אף שאינו נקרא בו לבד כ"א זלמן בער. וכמו דשם ע"כ יפרשו מ"ש דמתקרי פלוני היינו גם בצירוף שם הראשון ה"נ יפרשו מ"ש אח"כ דוב המכונה בער דנקרא דוב עם שניאור ונקרא בער עם זלמן היינו שנקרא שניאור דוב וכינויו זלמן בער. וגם נקרא שניאור בפ"ע וזלמן בפ"ע. ומ"ש אח"כ עוד דמתקרי זלמן היינו לבאר שעיקר שמו הנקרא בפי כל הוא זלמן. ואף אם נאמר דזה לא דמי לנדון דהס"ג סי"ט ורמ"א. מ"מ תחלה יש לבאר בשמות כאלו אילו היה נקרא לתורה שניאור דוב ובפי כל זלמן בער. הנה כיון שכבר הוכחנו דאם כתב השמות רצופין כמו שכותבין באגרות ושטרות היה הגט כשר ועדיף מהא דהס"ג ורמ"א והב"ש גבי משה ליב. א"כ ממה שהוסיף על כל כינוי המכונה אין לפסול כיון שכתב השמות כסדרן באגרות ושטרות א"כ מה שהוסיף בגט על הכינוי המכונה הא מידע ידעי כולי עלמא דבגיטין כותבין המכונה או דמתקרי. משא"כ באגרות ושטרות. לכן אף שבחתימתו באגרות אין חותם המכונה ובגט כתב המכונה אין קפידא רק כיון שכתב סדר השמות כסדר שחותם י"ל סגי בכך. ונראה דזהו ג"כ דעת מהר"ם מינץ שהביאו הבאה"ט סי' קכ"ט סעיף י"ו ס"ק כ"ו היכא שיש לאדם שני שמות ושני כנויין כותבין כינוי של חול גבי שם הקדש שלו כגון משה המכונה ליווא דמתקרי יצחק המכונה לעבליג עכ"ל והוא מבואר ג"כ בכנה"ג סי' קכ"ט בהגהת הב"י ס"ק קי"ג ומדלא פי' דמיירי דוקא בשלא נקרא כלל בשני השמות יחד היינו שלא נקרא כלל משה יצחק וכן לא נקרא כלל ליווא לעבליג כ"א נקרא משה לבד וכן יצחק לבד. וליווא לבד ולעבליג לבד. דכ"ז דוחק דאיך יזדמן מי שיש לו שני שמות שלא יצטרפו לפעמים לקרותן שניהם יחד. וכמו שעכשיו נוהגין לקרות משה יצחק שניהם יחד דוקא. וכל כה"ג ה"ל לפרש ולומר בד"א שאין נקרא בשניהם יחד כלל כו'. א"ו דאף אם לפעמים נקרא בשניהם יחד משה יצחק כיון לפעמים נקרא משה לבד או יצחק לבד שפיר ס"ל לכתוב דמתקרי יצחק וכדעת הס"ג סי"ט הנ"ל דמסתמא לא נחלק הס"ג עליו. וגם ס"ל לכתוב כל כינוי אצל שם שלו. וס"ל דיבינו מתוך הגט הקרי כמו שהוא וכמ"ש לעיל. ואם נקרא משה יצחק יחד לעולם לא היה צריך לכתוב דמתקרי יצחק אבל אפשר לעולם היה כותב הכינוי אצל השם שלו משה המכונה ליווא יצחק המכונה לעבליג. והנה כמ"כ מבואר בהדיא בהגהת רמ"א ססע"י י"ח דכותבין השם הראשון עם כינויו ואח"כ השם השני עם כינויו וכמ"כ אם יש לו שלשה שמות. וזהו ממש כמו שני הדינין דמהר"מ מינץ שבכנה"ג. אלא דרמ"א נקט דין זה גבי נשתנה שמו מחמת חולי. וס"ל דכותבין על השם השני דמתקרי אף כשנקרא בשני השמות יחד. כמ"ש בתשובת רמ"א סי' פ"ד שהביאו הב"ש בש"א אות סמך לכתוב אהרן דמתקרי סעדיה וכתב הב"ש שם ואיני יודע למה כותבין בשני שמות אלו דמתקרי מאחר שנקרא בשניהם לתורה ובפ"כ נקרא בשם ישעיה. והתירוץ משום דרמ"א מיירי בנשתנה שמו מחמת חולי לכן כותבין דמתקרי אף שנקרא בשניהם יחד. כן תירץ הבית אפרים סי' פ"א בד"ה וכ"ז לדעת הב"ש וז"ל לו יהא שנקרא בשניהם כיון דשם מחמת חולי הוא שפיר כותבין דמתקרי. וכתב שהב"ש חולק ע"ז שאם נקרא בשניהם יחד אין לכתוב דמתקרי אף שאחד מהם הוא שם מחמת חולי. ולפ"ז אפשר ג"כ לתרץ ד' רמ"א גבי אהרן דמתקרי סעדיה דכיון שנקרא בפי כל ישעיה לבד שהוא דומה לשם סעדיה ע"כ נחשב כאילו גם שם סעדיה מתחלק מן אהרן ולכן שפיר דמי לכתוב אהרן דמתקרי סעדיה. עכ"פ לפ"ד רמ"א כפי' הב"א כשיש לו שני שמות ונקרא בשניהם יחד רק ששם א' נמשך מחמת חולי. ולכל שם יש כינוי. כמו שניאור דוב. זלמן בער. כותבין שניאור המכונה זלמן דמתקרי דוב המכונה בער כפסק רמ"א ססע"י י"ח כנ"ל והרי כיון שנקרא בשניהם יחד ונקרא בפי כל זלמן בער ולתורה שניאור דוב. א"כ יהיה הגט פסול ובטל. דמה בכך שנשתנה שמו מחמת חולי. מ"מ כיון שנקרא בשניהם יחד וכתב בגט לא כן אשר שינוי זה פוסל הגט לגמרי מדאורייתא לדעת הבית אפרים בט"ג ס"ק מ"ד כמש"ל סעיף א'.איך יכשירוהו לכתחלה בשינוי דמחמת חולי. זה לא מתקבל כלל וכלל. אלא מזה מוכח דרמ"א לא ס"ל לפסול כלל בכה"ג אף בלא נשתנה שמו מחמת חולי אלא אז לא היה כותב דמתקרי רק היה כותב שניאור המכונה זלמן דוב המכונה בער ולא היה כותב דמתקרי דוב. ובנשתנה שמו מחמת חולי צריך לכתוב דמתקרי לפ"ד רמ"א כנ"ל. גם בתשו' מהרי"ו סי' קפ"ב ביוסף שנשמ"ח לקרוא ישראל. ונקרא בפי כל ישראל לבד. ולתורה קורין אותו יוסף ישראל. וכן חותם. ופסק לכתוב ישראל דמתקרי יוסף משום דישראל שם דמחמת חולי יש להקדימו וקשה איך יכתוב דמתקרי יוסף דמשמע שנקרא ג"כ יוסף לבד והרי לעולם אינו נקרא יוסף לבד כלל כי לתורה נקרא יוסף ישראל וכן חותם. ובפ"כ נקרא רק ישראל. אעכצ"ל כיון דאפשר להבין פי' דמתקרי יוסף היינו עם ישראל שנקרא גם יוסף ישראל שפיר דמי לכתוב כן וזה כדעת הסדרי גיטין ססע"י י"ט הנז"ל סעיף ג'.אלא דהקיל עוד להספיק בדמתקרי יוסף לפרש שנקרא יוסף תחלה הינו יוסף ישראל. הרי מכ"ז יש סעד לסמוך ג"כ בנד"ז כשכתב השני שמות כל שם עם כינוי שלו היינו שניאור המכונה זלמן דוב המכונה בער שעכ"ז יבינו ויפרשו קריאת השמות שנקרא זלמן בער ולתורה שניאור דוב כיון שכתב סדר השמות כמו שנוהגין באגרות ושטרות רק שהוסיף תיבת המכונה בקל להבין קריאת השמות יותר מבנדון דשו"ת מהרי"ו:
קיצור שי"ל שמשום שכתב המכונה. לא דמי למ"ש באגרות ושטרות וכתובות ששם אין כותבין רק השמות רצופין בלי המכונה. מ"מ י"ל דזה אינו גורע דהא מידע ידעי דבגיטין כותבין המכונה. ונ' שכ"ד מהר"מ מינץ הובא בכנה"ג ובבאה"ט ס"ק כ"ו. דדוחק לפרש דמיירי שנקרא בכל שם בפ"ע דוקא בארבעה שמות. וכמ"כ דעת רמ"א ססע"י י"ח בנשתנה שמו מחמת חולי עכ"פ אף שנקרא בשניהם יחד. ואם בכתיבה כזו היה הגט פסול ובטל כמ"ש הט"ג איך יכשירו לכתחלה בנשמ"ח. גם מתשובת מהרי"ו סי' קפ"ב גבי דמתקרי יוסף אף שלא נקרא כלל יוסף בפ"ע יש ראיה להקל דיעבד בנד"ז. ולכאורה כ"ש בנ"ד שנקרא באמת שניאור לתורה ובפ"כ זלמן דאין פוסל העדר חיבור השמות שניאור דוב. וזלמן בער:
הוהנה הגט מקושר הובא בתשו' בגדי ישע הנ"ל סי' י"ג עיקר טעמו להקל משום דמפרש המכונה קאי על השם וז"ל וא"כ המכונה אינו שב על המגרש דמה ענין שיכונה המגרש הירש שאין שייכות לו. רק על שם החיה שנקרא על שמה כו'. ודמתקרי שפיר מובן שאדם המגרש נק' שמו כן משא"כ המכונה שהוא לעז של שם שבל"ק. מעתה תראה שאם כותב צבי המכונה הירש דוב המכונה בער אין כאן בית מיחוש כו' כלומר אני נקרא ע"ש שני חיות הללו אחד צבי שלעז שלו הירש ואחד דוב שלעז שלו בער ומאחר שיש לו השני שמות וכינוייהן אין זו סתירה נגד הנקרא בפי העולם הירש בער שהוא שני הכינויין שיש לכל שם קדש דהמכונה סובב על שם קדש כו'. והמחבר בגדי ישע סי' י"ד השיב עליו מדברי הנו"ב מה"ת סי' קי"ט שהשיג על הב"ש ס"ק כ"ד שנראה מדבריו ג"כ דהמכונה קאי על השם ולא כן הוא אלא קאי על האדם שהאדם מכונה כן וא"כ ה"ל כאילו כתב שלמה דמתקרי זלמן אריה דמתקרי ליב ובאמת לא מתקרי בשום פעם שלמה לבד ולא זלמן לבד ולא אריה לבד ולא ליב לבד ואם קול קורא שלמה לבד או אריה לבד או אחד מכינויו לבד לא יאמר הנני משום שנקרא בשניהם דוקא תמיד הוא ממש כו' ויאמר שאין זה המגרש כי המגרש נקרא תמיד בשני שמות יחד כו' עכ"ל. וגם לפי דבריו נדון שלפנינו אינו דומה לזה שהרי באמת נקרא שניאור לבד וזלמן לבד ואף שדובער אינו נקרא לבד כלל כ"א במקום ההוא נקרא זלמן בער. עכ"ז כיון דעכ"פ שם זלמן מתחלק לגמרי משם בער יש צד גדול להקל כמש"ל רסע"י ד'. והגאון ר' זלמן אב"ד דק' ווארשא בתשובתו שם תירץ השגת הנו"ב על הב"ש דכוונת הב"ש הוא שהכינוי קאי על המגרש רק כוונתו שהשם הוא הגורם לאותו כינוי שמחמת ששמו יהודה הכינוי של המגרש הוא ליב אבל אין הכינוי קאי על השם רק על המגרש וכוונת הב"ש שהשם של המגרש הוא גרם לאותו כינוי. ושפיר כתב הב"ש דאדסמיך ליה קאי כו' וקאי הכינוי על שניהם (ר"ל על השם ועל המגרש) וע"כ בנ"ד שנקרא בשם שלמה אריה אשר ידוע לרוב העולם שזלמן הוא כינוי לשלמה וליב הוא כינוי לאריה מהיכי תיתי יעלה על הדעת לפרש פירוש אחר שלא נקרא ביחד בשני השמות עכ"ל. וכ"כ שם סי' י"א בשם רב אחד והביא שכ"ד הנ"ש ושכ"מ בש"ך בח"מ סי' מ"ט ס"ק י"ד וראיתי בש"ך שם ושם משמע להיפך דהמכונה קאי על האדם. והמחבר שם סי' ט"ז השיג עליו דהכינוי קאי על המגרש ויאמרו שמשמעות הגט הוא שנקרא לפעמים זלמן לחוד וליב לחוד כו' וא"כ אין זה המגרש עכ"ד בקצרה. והנה בנ"ד מלבד שבאמת שם זלמן מתחלק משם בער ונק' בו בפי כל עוד מוכרח קצת כאן הפירוש דהמכונה קאי על השם והמגרש ולא על המגרש לבד. דמדכתב אח"כ דמתקרי זלמן דהיינו שהמגרש נקרא זלמן א"כ מהו שכתב תחלה שניאור המכונה זלמן. א"כ אין דרך לפרש רק דתחלה כתב המכונה זלמן היינו שמחמת שם שניאור יש לו כינוי זלמן ומחמת שם דוב יש לו כינוי בער. ולא בא כלל לבאר איך נקרא בפי כל המגרש רק שיש לו כינויין אלו. ואח"כ ביאר שנקרא בפי כל זלמן. א"כ כאן ודאי י"ל דממ"ש המכונה המכונה אין סתירה כלל שלא נקרא לפרקים בשני השמות יחד זלמן בער. מאחר שמוכרח הפירוש שבתחלה באמרו המכונה לא נחית עדיין לבאר איך ומה נקרא בפי כל. ואף דהשם צ"ל מפורש ולא בהוכחות מ"מ הכא שאני ששמותיו מפורשין רק ההוכחה על שלא נטעה בסדר קריאתן והב"ש ס"ק כ"ד סמך בזה על הוכחה כנ"ל. אך באמת צד היתר זה לומר דהמכונה קאי על השם. דחוק הוא. דאף אם נאמר דקאי על השם לומר שמחמת זה השם יש לו להמגרש כינוי זה עכ"פ משמע יותר דנקרא בשם זה ממש. וא"כ משמע יותר דנקרא בו בפני עצמו. ועוד דעכ"פ ה"ל כלא נתבאר שמו כלל. שהרי יכול אני לפרש שנקרא בכל שם בפ"ע. אף שיכול אני לפרש ג"כ שנקרא גם בשני השמות יחד א"כ הרי לא נתבאר שמו. והרי חז"ל תיקנו שיפרשו כל שמותיו בגט. ולא די בשם אחד אף שנקרא בו לבד ע"פ רוב. א"כ כש"כ הכא שאינו ידוע שמו בביאור. ועיין בתשו' מ"ב סי' קי"א בנדון אשה ששמה מלכה בחירק תחת המ"ם פסק לכתוב מילכה ביו"ד אחר המם כדי להפריש בינה ובין הנשים שנקראו מלכה בפתח תחת המם כדי שיהא ניכר מתוך הגט שם המתגרשת ואף שהחמ"ח סס"י קכ"ט סק"ג פסק לכתוב מלכה בלא יוד זהו מפני שבתורה שם מלכה בחירק הוא ג"כ בלא יו"ד גבי בנות צלפחד וגבי מלכה אשת נחור. אף שאין זה ראיה כמבואר מהש"ס פ"ו דכתובות (דס"ט ע"ב) ע"ש בפרש"י כאלו כתוב ינאחם. ע"כ מה שכתבתי לעיל טעם להקל משום שכן כותבין השמות באגרות ובשטרות ובכתובות. הוא טעם מרווח יותר:
קיצור. הגט מקושר טעמו להקל משום דהמכונה קאי על השם ולא על המגרש וכ"מ בב"ש סס"ק כ"ד ובנ"ש. והשיג עליו הבגדי ישע דהנו"ב הוכיח דהמכונה קאי על האדם ולא על השם. ותירצו שני רבנים דהמכונה קאי על שניהם ר"ל על המגרש מחמת זה השם. ולפ"ז הקילו. ואינו מספיק דאם קאי על המגרש אף שהוא מחמת השם עכ"ז משמע ג"כ שנקרא כן כפי הכינוי. רק בנ"ד שכתבו אח"כ דמתקרי זלמן. מוכח דמ"ש תחלה המכונה זלמן לא בא לבאר איך נקרא האדם ממש רק שיש לו כינויין אלו זלמן וכן בער:
ואך הנה כדי להעמיד סברת הרבנים הגאונים הנ"ל. נלע"ד בהקדים עוד ענין אחד. דמצד סברתם הנ"ל אף שלא יספיק לומר דה"ל כאילו נכתב שמו זלמן ליב עד"מ ושלמה אריה. שהרי נכתבו בבלבול היינו כולם יחד ואין מבואר איך נקרא. עכ"פ י"ל דאין בזה שינוי שמו כלל כיון שאפשר לפרש דהענין שבא לבאר כל שמותיו ולא כתב איך הם נקראים כנ"ל. והנה הב"י סי' קכ"ח כתב בשם הר"ש בן הרשב"ץ אם כתב שם עירו ושם עירה בבלבול כגון תנס במקום תונס הגט פסול ואם אינו נקרא יפה הרי הוא כמו שאינו עכ"ל ועיין מ"ש ע"ז הג"פ סי' קכ"ח תחלת סק"ג בשם מהרח"ש משמע מפירושו דתנס במקום תונס גרע ממי שאינו. אלא אם כתב תונס ואינו נקרא יפה כגון שהאותיות מטושטשות ה"ל כמי שאינו. א"כ כמ"כ בנ"ד שכ' השמות בלי ביאור י"ל ה"ל כמו תנס במקום תונס וגרע ממי שאינו וה"ל כמו שינה שמו. אך בכנה"ג סי' קכ"ח בהגהת הב"י אות נ"ב השיג על פי' מהרח"ש ולפירושו י"ל כוונת הר"ש דה"ק כיון שכתב תנס במקום תונס אף שאפשר לקרות התיו בקבוץ שיהיה ג"כ הענין כמו תונס בוא"ו עכ"ז כיון שאינו נקרא תונס בפירוש ואפשר לקרותו תנס בלא וא"ו הרי הוא כמי שאינו ולא נכתב שם עירו ופסול. וגם הג"פ מסיק סס"ק גימל הנ"ל וז"ל הכלל העולה דאם כתב שם העיר בבלבול קצת כו' ויש ב' משמעות באותו שם כו' תלינן דיקראו אותו באופן שיסכים לפי האמת. (ע"ש במ"ש בד"ה וראיתי בתשו' הריב"ל דלא טעו כו' אלא יקראו הנקודה באופן מסכים לשמה. ור"ל מה ששמו באמת כן מסייע אל הפי' מה שאפשר לפרש השם כפי האמת) ואפילו תימא כיון דמשמע הכי ומשמע הכי ה"ל כאילו לא נכתב אפ"ה אין לפסול הגט כיון דקיי"ל דאין שם עירו ושם עירה מעכבים בגט עכ"ל. וא"כ אף אנו נאמר מה שאפשר לפרש השמות הכתובים בגט שיקראו כפי שהוא באמת שמו מספיק לומר שאין זה שינה שמו עכ"פ ואף לו יהא דה"ל כאילו לא נכתב שמו כלל עכ"ז י"ל דכשר ע"י מ"ש בן פלוני כמ"ש בתשו' מהרמ"פ סי' ל"ה בשם המרדכי הארוך הביאו הג"פ רס"י קכ"ט והיינו באם שידוע שאין לאביו בנים אחרים אלא זה לבד. ואף דהב"י בשם תשו' הרשב"א פוסל בזה דשמו ושמה בעינן וחניכא דקא אמרינן היינו שקורין לו באותו חניכא ולא אחרת עמה כו' ובן פ' ובת פ' אינו ניכר באותו שם עכ"ל. והנה מ"ש היינו דקרו ליה אינשי באותה חניכא אין זה מוסכם לפמ"ש הב"י סי' קכ"ט בד"ה ובעיקר דין חניכא הנזכרת בברייתא כו' דבשלא הוזכרו שמותיהן עסקינן וכמו שנכתוב בסמוך בשם המרדכי ע"ש בד"ה כתב המרדכי וכ"כ רבינו ירוחם נכ"ד ח"ב וז"ל ואמרינן בגמרא חניכת אבות בגיטין כשר עד ג' דורות ר"ל שלא כתב שמו ושמה כו' יעו"ש. ואף דהמרדכי העלה דהיינו דוקא בעידי מסירה הא כאן ודאי היו עידי מסירה. א"כ לפ"ז ה"ה ודאי בן פלוני או בת פלוני כשידוע שאין לו בנים אחרים. אלא דאין ד' רי"ו והמרדכי מוסכמים דריא"ז בש"ג פ' השולח פי' ההיא דחניכת אבות דדוקא כשכתב שמו רק במקום שם אביו כתב חניכת זקנו שהי' גדול המשפחה כו' וכ"כ ביש"ש פרק המגרש סי' כ"ו. ומשמע שכן דעת הרשב"א בתשו' הנ"ל דלכן פוסל בבן פלוני בלי שמו וכ"ש בחניכת אבות לבד. מ"מ הכא שאני דכיון דמבואר כל שמותיו בהגט רק שלא באו בביאור ולכן אנו דנין אותם כאילו לא נכתבו מ"מ כיון שכתב ג"כ בן פלוני מהנו אלו השמות להכשירו ע"י בן פלוני די"ל בכה"ג יודה הרשב"א להמרדכי להכשירו ע"י עידי מסירה. ולכן אף אם יש להאב בנים אחרים לא איכפת לן. דכיון דנכתבו כל השמות של בנו זה אין לספקו בבנים אחרים של אותו האב שאין להם שום שם משמעות אלו כלל כנהוג שאין האב קורא לב' בניו בשם אחד. וגם יש לצרף בכה"ג סברת הב"ש סי' קכ"ט סעי' י"א ס"ק כ"א דאם לא כתב שמו ג"כ י"ל שאינו אלא פסול מדרבנן והולד ממזר מדרבנן. אלא שהניח בצ"ע והג"פ העלה דה"ל ספק מגורשת. מ"מ הכא דכ' כל שמותיו רק שאינו מפורש היטב וכ' בן פלוני נ' לצדד דהגט כשר. וכ"ש בנ"ד דכ' דמתקרי זלמן. אף שנאמר ששאר שמותיו ה"ל כאילו לא נכתבו כלל הגט כשר ע"י דמתקרי זלמן. ואין לפסול רק משום שנאמר דהשמות הנ"ל ה"ל כמו שינה שמו וע"ז יש לסמוך על סברת הרבנים הנ"ל המכשירים ועל הטעם דנהגו לכתוב כן באגרות ושטרות:
קיצור עוד יש להקל עפמ"ש הג"פ סי' קכ"ח סס"ק ג' היכא שיש ב' משמעות באותו השם של העיר תלינן דיקראו אותו באופן שמסכים לפי האמת ואפילו תימא היכא דמשמע הכי ומשמע הכי ה"ל כלא נכתב כלל כו' עכ"ל וא"כ גם כאן י"ל דלכל הפחות ה"ל כאילו יש ב' משמעות בקריאת שמותיו היינו שיש ג"כ אופן לקרותם שמסכים כפי האמת אף שיש ג"כ אופן לקרותם שאינו כפי שנקרא וא"כ אף אם מצד שמות אלו ה"ל כאילו לא נכתב שמו כלל עכ"ז י"ל דכשר ע"י שכתב בו בן פלוני לפ"ד תשו' מהרמ"פ סי' ל"ה בשם המרדכי הארוך ואפשר שכ"ד רי"ו. ואף שיש חולקים ע"ז מ"מ הכא דיש אופן לקרות שמותיו כפי האמת בכה"ג ודאי מהני בן פלוני ובעידי מסירה: