סימן קסו

אסימן קסו

ע"ד הגט מן המומר לע"ג שזיכה לה תחל[ה] ע"י השליח ואח"כ מינהו שליח להולכה והביאו לה והוא ממרחק מאד ק"נ פרסאות ואין ש"מ כלל. ויש בו כמה גמגומי' הא' שהביתי"ן אין להם זוית למעלה. וגם בית א' דרבקה קראו תינוק א' נ' ואח"כ חזר וקראו ב' ושאר תינוקות כולם קראו ב' בלי פקפוק. הנה בענין בי"ת עגולה למעלה כ' הבש"א לאפוקי מסופרים בורים שעושים הב' עגולה למעלה כמו כ"ף ונ"ל שסברתם אחרי שיש לה עקב למטה להיכרא שאין כ"ף לתינוק כו' א"צ יותר ובאמת טעו עכ"ל ולא הזכיר שאם עשה עגול דפסול דיעבד ועמ"ש רבינו ז"ל סי' ל"ו בתמונת אות בי"ת עפ"י הסוד כו'. ולזאת נ' דעכ"פ לענין גט לא גרע מדין רגלי ההי"ן וקופי"ן שנגעו דמכשירין במקום עיגון אם תינוק קורא אותם יפה כמ"ש הב"י בש"ע סי' קכ"ו סמ"ח וכ"נ ברמ"א סי' קכ"ה סי"ו. ואף שהפר"ח שם חלק ע"ז וכ"מ דעת מהרי"ל בתשובה סי' צ"ח מדכ' דפסול הוא כשהכ"ף פשוטה מרובע אע"ג דתינוק קרי ליה כ"ף כו' ויש לדחות דר"ל פסול לסת"ם ובגט פסלו כיון דנכתב בשבוש כולי האי שהי' גגה ארוך מרגלה ע"ש. מ"מ הג"פ בסי' קכ"ה ס"ק ס"ה וסי' קכ"ו ס"ק ק"ד פסק כהש"ע וכ"נ דעת החמ"ח והב"ש ושאר אחרונים. ועוד דבש"ע שם מכשיר גדולה מזו במקום עיגון דהיינו שי"ן ועייני"ן שלא היו היודי"ן נוגעין בהן כו' אף שהוא פיסול גמור לכ"ע בסת"ם (ואף שהב"ש סי' קכ"ו ס"ק מ' כ' דר"ל בדיעבד שכבר ניתן מ"מ הת"ג הביא דעת הג"פ דכשהבעל במקום רחוק והוא במקום עיגון נותן כך וכ"ש נ"ד שהוא גט מומר לע"ג. וראיתי בג"פ שם ס"ק ק"ג שהביא כן דעת רשד"ם ורדב"ז ומ"צ. וגם נ"ד י"ל דהוי קצת כמו כבר ניתן שהרי זיכה לה ע"י אחר תחלה הגט ויש סברא דנתגרשה בקבלתו כיון שידוע שהיתה מחזרת להתגרש ואנו כתבנו בשבילה לבקש גט ממנו כו'. וכ"ה בתשו' שבו"י ח"א סי' קי"ח אף דבח"ץ סי' צ"ו מבואר דלא סמכי' על הזכייה לחוד אף לענין המתנת צ"א יום. מ"מ שא"ה דאפשר להמתין. אבל לענין מה שמקילי' בכשרות הגט בכבר נתגרשה י"ל דיש להקל בזה ג"כ משום עיגונא מה גם דכשהיתה מחזרת אחר שלוחי' עדיף טפי מן סתם אשת מומר לע"ג כמ"ש בתה"ד סס"י רל"ז ע' בש"ע סי' ק"מ ס"ה בהג"ה). וכ"ש דגם עכשיו שמחה וחפיצה בקבלת הגט ע' ב"ש שם סק"ה בשם הפרישה. וראיית הפר"ח לחלוק ע"ז מתשובת ריב"ש פליאה בעיני דהריב"ש מיירי בסת"ם ושם ודאי פסול משום דבעי' כתיבה תמה כמו שפסק הרב"י עצמו בא"ח סי' ל"ב. וגם תשובת הרא"ש דכלל מ"ה סי' י"ט בענין למ"ד אל"ף של ישראל שכתבו ביחד דכשר במקו' עיגון מה"ט דלא בעי' כ"ת בגט כמו בסת"ם הוא מנגד להפר"ח. וצ"ל דהפר"ח יפרש כמ"ש ב"י לחד תי' כיון שהוא בטופס ולו יהי כן מ"מ חזינן דהרא"ש מחלק בין גט לסת"ם משום דלא בעי' בגט כ"ת כו' ועיין בזה בג"פ סי' ע"ה וע' תשובת מהריב"ל ח"ג סי' ס"ט. (וע' תה"ד סס"י ר"ל שאם לא הדביק כו' נשתנו כו'. ונ"ד בהביתי"ן אין לומר כן מאחר שכל הביתי"ן שבהדפוס בסידורים וחומשים אין להן זוית למעלה. ועמש"ש מהרא"י ובפסקי' סי' מ"ג כמו שניתנה לנו מסיני כו'. והרמ"ע בתשובה סי' ל"ו כ' דהיינו נמי משו[ם] כ"ת וע' תשובת בית אפרים סי' צ"ט). ונדון אם יתקנו ב"ד הביתי"ן לעשות להן זויות למעלה נ"ל דמוטב שלא לתקנן ע' ג"פ סי' קכ"ו ס"ק ק"ג שפי' דעת הב"י דלענין שצריך כתיבה עדיף ליתנו בלא תיקון ע"י אחר כיון שהתינוק קורא אותה כתקנה ועי' תשובת פ"י חאה"ע סס"י י"ח שכ' ואע"ג דבדיעבד כשר בלא תיקון אפשר דבתיקון גרע טפי הביאו הב"א שם. ואין זה סותר לתשובת רבינו ז"ל בגט דמסטיסלאוו שפסק לגרר הדביקות. דשאני גרירה מכתיבה כמ"ש הג"פ שם. ויש להסתפק אם ליתנו שנית ע"י שליח זה דהיינו שיתנו פעם א' כמו שהוא ואח"כ יתקנו הביתי"ן ויתננו שנית ע' ג"פ ואפשר טוב לשולחו אח"כ ע"י הפאצט לקאזלאוו שיתקנו הסופר שכתבו או שהבעל הנ"ל יצוה לו לתקנו:

עוד יש גמגום בהגט שכ' קאזלאו בחד וי"ו והיה ראוי לכתוב ב' ווי"ן כמ"ש הב"ש סוף הכללי' שבסוף שמות נשים. מיהו דיעבד אפ"ל דאין פוסל. דהנה בחמ"ח סס"י קכ"ט כ' דוי"ו אחת נוטה לפ"א. ובטיב גיטין על הכללי' שבב"ש ס"ק טו"ב כ' דלפי הברת קריאת מדינתינו אין הברת הוי"ו אחת כמו פ"א רפוי'. מה גם דרמ"א מכשיר בשינוי מקום עמידת העדים אלא דהאחרונים מחמירים בזה עכשיו שאין כותבין מקום דירה וע' ת"ג שם שהקיל כשידוע שאין במקום ההוא איש ששמו כשם הבעל ואע"פ שדבריו צ"ע. מ"מ בנ"ד אין כאן שינוי כ"כ ועדיין צ"ע:

עוד יש גמגום בהגט בתיבת ליכי הראשון שהכ"ף אינו עגול בטוב ומקצת תינוקת קראוהו בי"ת ומקצת כ"ף. וע' במהרמ"ל סי' כ"ד משמע היכא דאיכא דקרו לי' הכי ואיכא הכי פסול וע' ג"פ סי' קכ"ה ס"ק ס"ו לא משמע כן וע' תשו' להרמב"ן סי' קמ"ח אלא אחד כו' הובאה ב"י. מיהו בלא"ה יש לצדד להקל דלא גרע מחסר תיבה א' מן הטופס. ומבואר ברמב"ם פ"ג מה"ג ה"ז דתורף נק' מקום האיש ומקום האשה והזמן והרי את מותרת לכל אדם. והשאר נק' טופס. וכ"ה בש"ע סי' קכ"ג ס"ג. ומצאתי בתשו' ב"י בדיני גרושין סס"י ה' וז"ל ואין לפוסלו מחמת השי"ן של שבוקין שנחלקה כיון דלאו במקום תורף הוא אפי' חסר אין בכך כלום עכ"ל ול"ד למ"ש בתשו' סי' ט' שגם בטופס יש דברים שהן מן התורה דהיינו דוקא בחסר רוב הטופס עד שאין תיבות שקושרות ועפר"ח סי' קכ"ה סקל"ט. וע' בפי' הגט שבמהרמ"פ בענין פש"ת הראשון שר"ל שרוצה לגרשה. וע' בפי' ליכי בלבוש וע' בג"פ סי' קכ"ו ס"ק פ"ו דאם כ' תיבת ליכי לשני תיבות לי כי פסל רלב"ח והמבי"ט הכשיר ונ"ד ל"ד לשם שנשתנה הענין כיון שכ' לי ע' בגמ' לי מהך. משא"כ בנ"ד דאף את"ל דנק' ליבי ע"ש חביבות כמו לבבתיני מ"מ פטרית לבי שגירשה עם שחביבה עליו ובפרט שבנ"ד כמה תינוקת קראוהו בכ"ף:

עוד יש גמגום בהגט בתיבות וכדו שבקית ופטרית כו' שניכר שקצת הקו"ף וכל היו"ד תי"ו דשבקית נכתבו על המחק. ומבואר בש"ע סי' קכ"ה סט"ו ולא יכתבו על המחק. והט"ז שם כ' להתיר בגט מומר לע"ג כשיש עדי מסירה. מיהו בנ"ד הע"מ לא היו בשעת כתיבת הגט רק יש אגרת משני אנשים שהיו בשעת כתיבת הגט וכ' שנמחק מחמת שהי' טעות שכ' שבקי בלא תי"ו לכן מחקו היו"ד וקצת הקו"ף לכתוב במקומו שבקית. ואף את"ל דעדים אלו לא מהני. מ"מ הרי מבואר בש"ע שם סעי' י"ט גט שמחק בו אות או תיבה כו' אם מטופס הגט ה"ז כשר. ונ"ד הוא מטופס כנ"ל בשם תשו' ב"י. ופי' הג"פ ס"ק פ"ו גט שמחק כו' כלומר שהאות או התיבה כתובה על המחק (וע' ג"פ ס"ק צ"א וס"ק צ"ז ב' וג' תיבות כו'. ובנ"ד אינו רק ג' אותיות). והנה אף להפר"ח שכ' סס"י קכ"ו בחסר תיבה א' מהטופס שלכתחלה לא תתגרש בו. מ"מ נ"ד י"ל דהוי כבר נתגרשה כנ"ל ועוד דבנ"ד לא חסר רק שכתובה על המחק ועוד דשא"פ לא ס"ל כן אלא דבמקום עיגון יש להקל אפי' לכתחלה ע' ג"פ ס"ק ק"ה וס"ק ס"ב. שוב ראיתי שהפר"ח עצמו סי' קכ"ה ס"ק ל"ט כך הוא דעתו בחסר תיבה אחד מן הטופס דבמקום עיגון תתגרש לכתחלה:

עוד יש גמגום בהגט שבקאזלאוו יש ב' נהרות והיה צריך לכתוב על נהר פ' ועל נהר פ' או ועל נהר פ' ופ' ולא כתבו כן אלא כ' על נהר פ' פ' וא"כ ה"ל שינוי שם הנהר שהעולם יסברו שהנהר נק' בשני שמות כא' או בשני שמות נפרדי' ובאמת הן ב' נהרות. והנה ברמ"א וב"ש סי' קכ"ח מבואר להקל בשינה שם הנהר. אפס במכמ"א שער ג' סי' י"ג חולק ע"ז. וכן הג"פ סי' קכ"ח ס"ק ט"ל הקשה על הרמ"א. ולכאורה היה מקום לצדד להקל יותר דפלוגתייהו היינו בשינוי נהר דמקום דירה. משא"כ במקום עמידה דרמ"א פסק להקל במקום עיגון אפי' שינה שם העיר. א"כ מכ"ש דאין להחמיר בשינה שם הנהר. ובזה הי' מסולק ראיי' המכמ"א מהמרדכי בענין נהר קייר די"ל שם היה נהר דמקום דירה. מיהו ז"א דהנהר אין כותבין רק על עיר דעמידה. ושמא י"ל דאין פוסל אא"כ הדירה ועמידה א' וכתוב בו ג"כ מקום דירה. ובג"פ ס"ק ט"ל כ' דשינוי נהר דעמידה דינו כשינוי מקום עמידה ושם בסופו משמע דמיקל בזה יותר. והנה בשינוי מקום עמידה כשאין כותבין מקום דירה דעת המכמ"א ש"ג סי' ז' דדינו כשינה שם עירו דמתני' דלא כרמ"א והג"פ כ' שאפשר אם נל"ת. וא"כ להמכמ"א דמקום עמידה דינו כמקום דירה. א"כ יש להחמיר ג"כ בשינוי הנהר דעכ"פ לא תנשא אף במקום עיגון. ולהג"פ דשם נמי אם נשאת אפשר לא תצא י"ל דהכא תנשא לכתחלה במקום עיגון:

באך מה שנלע"ד לצדד להקל בזה הוא לפ"ד ר"י בעל התוס' דהכשיר בשינה מקום לידה ופסק כוותי' הרב"י והרמ"א בש"ע רס"י קכ"ח. דלדידי' יש להקל בשינוי מקום הנהר אף אם נתפוס סברת המכמ"א שכתב שקרוב לומר דדין מקום עמידה עכשיו כדין מקום דירה. שהרי אף בשינה הנהר דמקום דירה יש פנים להקל לסברת ר"י. כיון דהנהר א"צ לכותבו כלל אפילו לכתחלה רק לשופרא דשטרא בעלמא. א"כ אפילו שינה בו כשר כמ"ש ר"י גבי מקום לידה. ואע"ג דבשינה במקום דירה הגט פסול לגמרי. ואפ"ל דבטל מדאורייתא כמ"ש בתשו' תודת שלמים סי' א'. מ"מ היינו דוקא בשינוי שם העיר ממש. דהעיר צריך לכתוב לכן פוסל בו השינוי ואז השינוי פוסל מדאורייתא. ואע"ג דאם לא כ' כלל מכשירי' דיעבד כמה פוסקי'. מ"מ כיון דעכ"פ צריך לכותבו. לכן השינוי פוסל בו. וכיון שהשינוי פוסל בו ממילא ה"ל כנכתב לשם איש אחר. שהרי נכתב ע"ש יוסף מטבריה. והמגרש אינו יוסף מטבריה רק יוסף דצפורי. א"כ ה"ל כגט דראובן שכ' בו שמעון דמתקרי ראובן והוא אינו נק' שמעון שכ' הרמב"ם שהגט בטל כמ"ש בפי' המשניות פ' השולח וז"ל אם היה שמו עד"מ יצחק וכ' אני אברהם וכל שם שיש לי הרי הגט בטל עכ"ל. וכ"פ בש"ע סי' קכ"ט ס"ג. והגם שיש לחלק קצת בין אברהם וכל שם לאברהם דמתקרי יצחק כדחילק הריב"ש סי' מ"ג לענין הקדים שם הטפל לעיקר. מ"מ י"ל דלענין שם זר לגמרי אין חילוק. וכדין זה דשם זר לגמרי כן י"ל דהוא דין שינוי שם דירה. ואאזמו"ר נ"ע כתב דשינה שם עירם הרי זה שלא לשמן של אלו מאחר שאינם מאותה העיר והאדם נקרא על שם עירו כמ"ש הרא"ש עכ"ל. ונלע"ד דסברא זו היא ממ"ש בסה"ת סס"י קכ"ו וז"ל וכה"ג הוה פי' שינה שמו ושמה שם עירו כו' ולא בשינוי השם ממש דהא פשיטא שהגט פסול שלא נכתב לשם בעלה כלל כי אם לשם איש אחר עכ"ל. הובא ב"י סי' קכ"ט בד"ה ואם לא כתב כן פסול. ומדברי התוי"ט פרק הזורק משנה ה' ד"ה שינה שמו ושמה. מבואר שיש להשיב על טעם זה. דהא דצריך שיהיה נכתב לשמו לאו לשם העצם. אלא הכוונה לאותו האיש שהוא יגרש בו עכ"ל. ור"ל כיון שהגט נכתב לשם איש זה ולשם אשתו ה"ז לשמו ולשמה אף שהי' טעות בכתיבת הגט בשמו וכ"ש אם הטעות רק בשם עירו ועירה לבד דאין זה מבטל מה שכתב לשמו ולשמה ממש. וכ"כ בעל קה"ע בירושלמי בד"ה בראשונה היה משנה שמו ושמה לכן יש לומר עפמ"ש הר"ן פרק המביא תניין ד"ך גבי הא בעינן שמו ושמה כו' וז"ל פי' משום דכתב ספר כריתות ואי אפשר לספירת דברים של כריתות אא"כ כתב שמו ושמה כו' כדי שיהא נראה שהוא כורת בינו לבינה דבלאו הכי לא מיקרי כריתות כלל עכ"ל. ולכן כששינה שמו ושמה הרי אין כאן ספירת דברים של כריתות וגרע יותר דהספירת דברים של כריתות מבארים שלא זהו המגרש. ועד"ז י"ל בשינה שם עירו ועירה. ואע"פ שהר"ן שם כתב דשם עירו ושם עירה ודאי דרבנן הוא. ור"ל דאף שלא כתב שם עירו ושם עירה יש כאן ספירת דברים של כריתות. מ"מ כששינה שם עירו ושם עירה גרע יותר שעי"ז השינוי נתהפכו הספירת דברים שלא זהו המגרש כו' כנ"ל. ועיין בחידושי הרשב"א פרק הזורק גבי שינה שמו ושמה שלא כתב כלשון סה"ת הנ"ל שלא נכתב לשם בעלה כלל. אלא זה לשונו דאטו מי אצטריך מתניתן לפסול גט שנכתב בשם אחר עכ"ל. ונראה דיש לפרש לזה כמו שכתבתי משום שהספירת דברים הן שלא זהו המגרש. ואע"פ שנכתב לשמו ולשמה הגט בטל. והנה אף לדברי האומרים שאם לא כתב שמו ושמה כלל אין הגט בטל. ועכצ"ל דהוי ספירת דברים בלאו הכי. מ"מ כששינה שמו ושמה ואפילו רק שם עירו ושם עירה י"ל הטעם דהוי ספירת דברים שלא זהו המגרש או שלא זו היא המתגרשת. אלא מיהו היינו דוקא בשמו או שם דירתו שצריך לכותבו לכן כששינה בו דיינינן לי' עפ"י אותו השינוי לכן אמרי' דה"ל שלא נכתב ע"ש המגרש משא"כ בשינוי מקום לידה כיון שהוא דבר שא"צ לכותבו אין השינוי פוסל בו ודיינינן לי' כטעות בעלמא ולא אמרי' דאיש אחר הוא שהרי נכתב ע"ש יוסף הנולד בטברי' והמגרש נולד בצפורי וה"ל כגט דראובן שכ' בו שמעון דמתקרי ראובן כו' שזה אינו דענין שנולד בצפורי נכתב שלא בדקדוק כיון דא"צ לכותבו. וא"כ כמ"כ בשינוי נהר דמקום דירה לא דיינינן לי' כשינוי מקום דירה שהרי הנהר לא היה צריך לכותבו כלל א"כ אין השינוי פוסל בו וה"ל כנכתב מקום דירה כהוגן ועיין במכמ"א שע"ד סס"י למ"ד שכתב כעין מ"ש רק שכתב כן על ענין לעז וז"ל דעיקר הלעז תלוי כשהיה צריך לכתוב אותו דבר מן הדין או אפילו מנהג שכבר הורגלו לכותבו וכשאינו כתוב כתקנו מוציאין לעז. אבל בדבר שאין ראוי לכותבו כי יקרה שאחד מעיר יכתבנו אין הרואים נותנים לב עליו להוציא לעז אם נכתב שלא כתקנו עכ"ל. ולפע"ד י"ל כן אף לענין ספירת דברים שזהו המגרש דכשנכתב שלא כתקנו בדבר שא"צ לכותבו כמו במקום לידה לא דיינינן לי' כאילו עי"ז מורה שלא זהו המגרש מאחר שזהו שפת יתר. וכמו זכר ודוגמא לדבר ממ"ש בעל המאור פרק שני דר"ה אבל בדיקת הישנה אין לה ענין בראיית החדשה כו' לפיכך לא חשש רבן גמליאל לטעות שטעו בה העדים כו' ע"ש ובהרמב"ם פ"ב מהלכות קידוש החדש ה"ו ובתשו' חכם צבי סי' מ"ד:

וראיתי בג"פ סי' קכ"ח ס"ק ט"ל כ' וז"ל וראיתי בס' מקור ברוך סי' ט"ו דכ' דאע"ג דבשינה מקום לידה יש מכשירין. בשינה שם הנהר יש לפסול אליבא דכ"ע דשאני לידה דאין אדם נק' ע"ש לידתו וליכא לעז אבל שינה שם הנהר יאמרו שעיר אחרת היא דהדבר ידוע דעיר פ' יש לה נהר פ' ודמי לשינה מקום הדירה דכ"ע מודו דהוי פסול. והג"פ כ' דבשינה בנהר דמקום הדירה יש מקום לחילוק זה משא"כ עכשיו שאין כותבין מקום דירה רק מקום עמידה כו'. ולפע"ד אפילו בנהר דמקום דירה נמי אין מקום לחילוק זה. שהרי טעם של ר"י להקל בשינוי מקום לידה העיקר משום שהוא דבר שא"צ לכותבו ולא משום לעז שהרי לא נז' בדבריו לעז. ועיין מזה בתה"ד סס"י רכ"ח. וא"כ ה"ט שייך נמי בנהר דמקום דירה ול"ד לשינוי מקום דירה עצמו שהוא שינוי בדבר שצריך לכותבו. וגם הלעז דשינוי שם הנהר לא דמי כלל וכלל ללעז דשינה שם העיר וצ"ל דהמקור ברוך בשיטת הרח"ש אמרה שכתב הג"פ סי' קכ"ח סק"א משמו דאפילו בדבר שאינו מעכב אם לא נכתב פסול אם שינה כשיש לעז כו'. אכן המכמ"א ש"ג סי' ז' (וכן האריך בשע"ד סי' ז"ך) החזיק דעת הרא"ם ומהריב"ל דהתוס' לא חיישו ללעז כדחייש הרא"ש ז"ל אלא יסוד הבנין הוא אם א"צ לכותבו לכתחלה מדינא כו' והשיג על הרח"ש שלא ירד לחילוק זה דלכתחלה כו' (וע' תשובת פמ"א ח"א סי' כ"ב כ' נמי דבעי' שא"צ לכותבו כלל אלא שנהגו הקדמונים לכתוב משום סימן וכ"כ הפנ"י בגיטין פרק הזורק ד"פ ועוד נ"ל דהשתא כו' ע"ש) ולפ"ז אין מקום לחילוקי של המק"ב הנ"ל. ועוד דבאמת גם הלעז אינו כלל מהערך של שינה שם העיר עצמה כנ"ל. (הג"ה. והנה מה שהשיג המכמ"א שער ג' סי' י"ג על מ"ש בשם תשו' מיימוני דשייכי לה' גירושין סי' כ"ב להקל בשינה שם הנהר אף כי דבריו נכונים מ"מ הרי התה"ד ומהרי"ל כ' תשובות ה"ר אביגדור כ"ץ דמכשיר בשינה שם הנהר ועיין תשובת מהרמ"פ סי' ה' הובאה תשובה זו בשם חידושי המרדכי שאינו במרדכי שלפנינו. ובג"פ ס"ק ט"ל ג"כ כ' דמ"ש מהרי"ל בשם ה"ר אביגדור הוא אמת ומתשובת מיימוני הנ"ל אין ראיה כ"כ להפך דאפ"ל שהוא מן המחמירים גם בשינוי מקום הלידה. וכן כתב בפירוש בג"פ סי' קכ"ח ס"ק י"א בשם הרא"ם בתשובות ח"א סי' ס"ו שהוכיח כן מאחר דס"ל לפסול בשינה בשם הנהר שינוי גמור כמ"כ מפסיל בשינה במקום לידה יעו"ש. ועמ"ש לקמן בהג"ה בסעיף שאחר זה. עכ"ה):

גוהנה באמת על חילוקו של הרא"ש דכתב הטעם דפסול בשינוי מקום דירה משום דכל אדם נק' ע"ש דירתו פ' ממקום פ' וכשרואים שינוי במקום אומרים לא גירש זה אלא אחר הוא שגירש עכ"ל י"ל דא"כ משום לעז קשה לומר שיהיה הגט בטל מדאורייתא והיה די שיהיה פסול מד"ס. וא"כ קשה על מ"ש האחרונים דבטל מדאוריי' כמש"ל בשם תו"ש וכ"כ הג"פ סי' קכ"ט ס"ק ט"ו ושכ"כ הלח"מ ועכצ"ל דטעם ביטולו מדאוריי' הוא דהרי בהגט מצד עצמו מבואר שאינו המגרש שהוא מצפורי ובהגט מבואר מטבריה וכנ"ל. וא"כ אפי' במקום לידה נימא הכי דבגט מבואר שאינו המגרש כו' כיון שמבואר שהמגרש נולד מטברי' והוא באמת מצפורי. ומה בכך שאין ידוע לידתו. מ"מ עכ"פ בעצם הגט מבואר שאינו המגרש. והרי אפילו לא נכתב שם המגרש כלל בגט בטל מדאורייתא לכמה פוסקים כ"ש הכא דאינתיק במשמעותו לאיש אחר. אעכצ"ל דכיון שא"צ לכותבו לא פסלינן השינוי. ואין אנו מדקדקים לומר שזהו מגרש מטברי' אלא טברי' הוא טעות ואין זה עוקר משמעות השם של המגרש כו' ומכ"ש שאינו עוקר הלשמו ולשמה. ודוגמא לדבר כענין פלגינן דבוריה. אלא דהכא לא אמרינן כן רק בדבר שא"צ לכותבו כלל מדינא אפילו לכתחלה וכנ"ל. ומעכשיו מוכרחים אנו לומר דלהרא"ש נמי תלוי במה שא"צ לכותבו וא"כ קשה על הרא"ש מי הביאו לחלק בין לעז לליכא לעז כיון דעכ"פ תלוי בצריך לכותבו או לא. ושמא י"ל דס"ל דתרתי בעי' לומר שהגט בטל שיהיה צריך לכותבו ושיהיה לעז אם שינה אז הגט בטל. ובחסר א' מהתנאים הגט פסול מדרבנן. ולהתוס' י"ל דהכל תלוי בא"צ לכותבו כנ"ל. ומעתה כיון דעכ"פ חשש לעז לחוד א"א לומר דהוא פיסולא דאורייתא וא"כ כששינה בדבר שא"צ לכותבו אפי' יש לעז אין כאן רק פיסולא דרבנן לפ"ד תוס' והרא"ש. וא"כ נ' דבשינוי מקום נהר דדירה יש לצדד להקל אפי' לסברת הרא"ש. דהרי הרא"ש לא כ' דהוי לעז רק במקום דירה. שכשידוע שהמגרש נק' ראובן מצפורי ונכתב מטברי' יאמרו שאחר גירש. משא"כ כשנכתב ראובן מצפורי אלא ששינה בהנהר דצפורי א"כ הלעז רחוק יותר שהרבה יש שא"י שם הנהר וא"כ אף את"ל דערך הנהר לעיר הוי סימן כמקום דירה לאדם כמ"ש המק"ב. מ"מ המקום דירה גופא ה"ל סימן דהאדם והנהר סימן דסימן וא"כ מנלן להחמיר בשינוי סימן דסימן כמו בשינוי סימן עצמו. [הגה זו היתה בכי"ק מהצד] הג"ה אחר זמן רב. י"ל כששיש לעז כמו במקום דירה זהו הגורם לומר דה"ל מבואר בהגט שלא זה הוא המגרש כיון שהכל יפרשו שאינו זה. משא"כ כשהשינוי במקום לידה דליכא לעז כלל לא אמרינן דה"ל כמבואר בהגט דאינו הוא. וכן אם הוא דבר שצריך לכותבו י"ל ג"כ כן לכן תרתי בעינן למעליותא להכשיר הגט שיהי' דבר שא"צ לכותבו וגם ליכא לעז וכ"כ הג"פ סי' קכ"ח סק"א בשם הרח"ש וכ"כ המכמ"א ש"ג סי' ז' בשם מהרא"ם לדעת הרא"ש. ומ"מ בשם הנהר אף דמקום דירה י"ל איכא תרתי לטיבותא אם לא כמו במאהילוב דיתבא על נהר דניעפור ומאהילוב דיתבא על נהר דניסטור שזה מפורסם ביותר. עכ"ה). וזה נ"ל סברת הרא"ם שכ' הג"פ סי' קכ"ח ס"ק ט"ל דאם שינה בסימני העיר דכתב דיתבא על מי בורות במקום בארות הוא יותר קל משינה שם העיר עכ"ל והיינו מה"ט דהוי סי' דסימן. ונ"ל ראיה לזה משינוי מקום עמידת האיש דיש פוסלים אע"ג דא"צ לכותבו משום לעז כמ"ש הב"י ואפ"ה התיר רמ"א במקום עיגון משום דל"ד ללעז דמקום דירה דכל אדם נק' ע"ש דירתו כו' וא"כ אף שהוא שינוי בסימני המגרש אלא לפי שאינו סימן גלוי כ"כ אין כאן לעז גמור דמעכב דיעבד להרמ"א. וא"כ כ"ש בשינוי נהר דדירה שאינו רק סי' דסימן ואע"פ שהן כל א' סימן גלוי יותר מ"מ כיון שהוא סימן דסימן אינו גלוי כ"כ יותר מסימן אחד שבהמגרש כו'. ואף דהמכמ"א פוסל האידנא בשינוי מקום עמידה משום דאין כותבי' דירה ומקום עמידה עולה תחת מקום דירה היינו משום דעכשיו צריך לכותבו א"נ דעכשיו עולה במקום דירה וטעמים אלו לא שייכו כלל אנהר דדירה דמ"מ א"צ לכותבו כו'. הגה"ה. ואין לדמות שינוי נהר דמקום דירה לדין הנזכר במכמ"א שע"ד סי' ל' בשינוי בהכינוי דשם האב כשנכתב ג"כ שם העצם של האב בטוב. כגון בת שלמה טרנטה והכינוי של אביה טרנטו בחולם וי"ו בסופו כו' ע"ש שמהרי"ט ומהרח"ש חששו לפוסלו והוא ז"ל דעתו להקל להלכה מפני ששינה בדבר שא"צ לכותבו אפי' לכתחלה כו' והרי כינוי דהאב הוא ג"כ רק כמו סימן דסימן של המגרש. זה אינו כי יש לומר שגם למהרי"ט ומהרח"ש הכא קיל טפי דהתם אף שהוא רק כינוי אין זה דומה לסי' דסימן. דכך לי הכינוי דשם האב כמו עצם השם של האב דשניהם הם שמותיו. וא"כ שניהם הם סימן לגבי המגרש וכה"ג בשם עירו שם העצם. ושם הכינוי של העיר אם הכינוי ג"כ מפורסם ה"ז דומה לנדון דמהרי"ט והרח"ש אבל שם הנהר לא דמי כלל לשם כינוי של העיר ממש כ"א הוי רק סימן העיר ולגבי המגרש הוי סימן דסימן וכיון שא"צ לכותבו כלל י"ל שגם הם יודו שאין השינוי פוסל בו. וחילוק כזה מבואר בתה"ד סס"י רכ"ח גבי שם אביו של העד דלא דמי לשינה שם הנהר יעו"ש. וגם הלעז לא דמי כלל ללעז דשינה שם העיר ממש וכנ"ל:

דוהנה אף להפוסלים בשינוי מקום עמידה יש לצדד להקל. דהנה כל מ"ש היינו בשינוי נהר דמקום דירה. אבל בנ"ד שהוא שינוי בנהר דעמידה יש להקל טפי אף שעכשיו אין כותבי' מקום דירה. (וכן מוכרח בהג"פ ס"ק ט"ל דמסיק להקל במקום עיגון ולכאורה זה הפך מש"ש דשינוי נהר דעמידה הוי כשינוי מקום עמידה ובשינוי מקום עמידה כשאין כותבין מקום דירה כ' ס"ק י"ז שלא תנשא אפי' במקום עיגון ונסתפק בנשאת שאפשר ל"ת וי"ל דשם מיירי כשמקום העמידה הוא דירתו כו') משני טעמים הא' דמ"מ אין מקום עמידה אפי' עכשיו חמור כמו מקום דירה ממש הב' שבשינוי הנהר אין כאן לעז כמו בשינוי נהר דדירה. דהנה אפי' המכמ"א כתב בש"ג סס"י ז' וקרוב אני לומר כו' מכלל דלא פשיטא לי' דהוה כדינא דמתני' ממש דשינה שם עירו גם שם סס"י ח' ולכן איכא מ"ד שאם שינה בו פסול כמו בשינה שם עירו מכלל דלא ברירא ליה. ועוד דמתני' דשינה שם עירו מיירי בפיסולא דרבנן כמ"ש התוס' (ד"כ). והג"פ מקיל בזה יותר להדיא כנ"ל שכ' שאם נשא' אפשר לא תצא. והטעם צריך להבין דלכאורה לפמש"ל בדעת ר"י דהעיקר תלוי באם אין צריך לכותבו אז אין השינוי פוסל בו ומינה דבצריך לכותבו השינוי פוסל בו וא"כ עכשיו שאין כותבין מקום דירה צריך לכתוב מקום עמידה וא"כ השינוי פוסל בו וא"כ ה"ל שינה שם עירו. ולהרא"ש דתלי נמי בלע"ז א"ש דמ"מ אין הלעז כ"כ משינוי מקום עמידה כו' דשאני דירה שאדם נקרא ע"ש מקום דירתו משא"כ במקום עמידה כו'. אבל לפמ"ש הרא"ם וריב"ל דתוס' אין מחלקין כן קשה. ואפ"ל לדעת ר"י דנהי שבמה שצריך לכותבו פוסל בו השינוי היינו דלא דיינינן ליה כטעות בעלמא אלא כשינוי מ"מ עדיין לא יוכרח שיהיה בזה פיסולא דאורייתא שהרי בשינוי מקום עמידת הסופר והעדים אע"פ שצריך לכותבו אין כאן רק פיסולא דרבנן אלא צ"ל דהתם ה"ט שאין כאן משמעות שינוי בהמגרש ול"ד לשינוי מקום דירה דהמגרש דמשמע שינוי שהמגרש הוא אחר משא"כ שינוי מקום עמידת המגרש אפ"ל נמי שאינו ענין סימן מובהק כ"כ בהמגרש עד שיאמרו מחמתו שאין זה המגרש. כיון שאינו נקרא ע"ש מקום עמידתו. רק דהוי כמו הוכחה שאינו המגרש משום דהמגרש לא עמד במקום זה שנכתב עליו בהגט ואין כח כ"כ בהוכח' לבטל פשט לשון הגט רק דהוי פיסולא דרבנן דאל"כ בשינה בעמיד' סופר ועדים נמי יש קצת הוכחה דאינו המגרש דבהכרח אחר היה כי הסופר ועדים של המגרש היה עמידתן במזרח ובגט כ' במערב ואעפ"כ הגט כשר מדאורייתא דאין כח בהוכח' לסתור דברים המפורשים שזהו המגרש ולומר שאחר הוא. ודיינינן לזה רק בשינוי מקום עמידת הסופר ועדים. וה"נ בשינוי מקום עמידת המגרש כיון שאינו נקר' כלל ע"ש עמידתו שעומד ביום פ' כאן ומחר כאן כו' רק ע"ש דירתו. א"כ אין זה רק כמו הוכחה שאין זה המגרש ואין כח בהוכחה לסתור דברים המפורשי' להדיא ותלינן יותר ששינו מקום עמידתו ולעולם הוא המגרש לכן הגט גט מדאורייתא רק מדרבנן פסול משום לעז. משא"כ בשינוי מקום דירה שהמגרש נק' ע"ש דירתו ה"ל כמבואר שהמגרש הוא אחר ואינו הוכחה בעלמא (וחילוק זה בין הוכחה לדבר המבואר תמצא לו שרש בתשובת הרשב"א שבב"י סי' קכ"ח ושיתוף שם לידה אינו ענין לגיטין כי אין אנו משתמשין בשמוש שמות בגיטין כו' ע"ש בחי' הגהות פירושו ודו"ק וע' תה"ד סס"י רס"א) וחילוק זה מוכרחים אנו לאומרו לדעת הג"פ דמשמע סס"ק י"א בענין שינוי מקום לידה דאף להחולקי' על ר"י ה"ל רק פיסולא דרבנן וקשה אמאי מאחר דס"ל דשינוי פוסל אף בדבר שא"צ לכותבו וא"כ ה"ל שינוי שם עירו א"ו צ"ל כיון דאין נקר' ע"ש מקום לידתו ה"ל רק הוכחה בעלמא שאינו הוא לכן אין כאן רק פיסולא דרבנן כו' גם בס"ק י"ז משמע דאינו פוסל בשינוי מקום עמידה אף עכשיו שאין כותבין מקום דירה אא"כ לא היה לו מקום דירה אחרת שאז נקרא ע"ש מקום עמידתו ואף גם בזה כ' שאם נשאת אפשר דיש להקל שלא תצא וא"כ הטעם דאינו בטל מדאורייתא עכצ"ל כנ"ל. ולפ"ד המכמ"א נראה ג"כ דמספקא ליה בזה עכ"פ. גם יש דעות בג"פ שמקום עמידה אינו ממלא כלל מקום דירה. וכיון שי"ל שאפילו בשינוי מקום עמידה עכשיו שצריך לכותבו אין כאן רק פיסולא דרבנן א"כ כשלא שינו המקום רק הנהר שלו ודאי יש להקל לפ"ד התוס' והרא"ש שהרי הנהר א"צ לכותבו וא"כ שינה בדבר שא"צ לכותבו וגם הוא הוכחה רחוקה יותר לענין שאין זה המגרש כו' (ועדיף משינוי מקום לידה שהוא סי' דהמגרש שהשינוי בשמו דהמגרש בטל הגט מדאורייתא והנהר הוא סי' דמקום עמידה שהשינוי בשם המקום ממש אין פוסל רק דרבנן) הטענה הב' שגם משום חששא דלעז הנה בשינוי נהר דעמידה אין כאן לעז כ"כ שהרי אפילו בעמידה גופא אין כאן לעז כל כך שיוכלו לומר שמא באמת עמד הבעל בעיר אחרת שאינו מקום דירתו וכ"ש כשאין כאן רק שינוי בסימני העיר דהיינו בהנהר שהרבה א"י כ"כ סי' הנהר וע' בפנ"י גיטין (ד"פ) שהתיר למעשה בשינוי עמידת האשה כו' נמצא קצרו ש"ד הטענה להקל הוא כך דבשינוי הדירה יש ב' טעמים לפסול משום שינה דבר שצריך לכותבו ומשום לעז. משא"כ בשינוי נהר דעמידה אף שהעמידה דעכשיו צריך לכותבו עכשיו מ"מ הנהר א"צ לכותבו וא"כ אזדא לי' טעם הא' וגם טעם הב' ליכא דאין כאן לעז כ"כ כלל:

הועדיין יש לפקפק בזה לכאורה. במ"ש דאזדא ליה הטעם הא' משום דהוי שינה בדבר שאין צריך לכותבו. דמ"מ כיון שהנהר גורם שינוי בהעיר כמ"ש המק"ב דהדבר ידוע דעיר פ' יש לה נהר פ' כו' ור"ל שהוא כמו ערך הדירה לאדם. וא"כ כמו שבשינוי דירת האדם י"ל דבלאו ה"ט דשינה בדבר שצריך לכותבו יש לפסול משום דמ"מ אדם נקרא ע"ש דירתו והוי שינוי וכמ"ש הב"י גבי שינוי אבי המגרש שהרי שם אביו ידוע לכל וכשיראו שינוי יאמרו לא זה הוא שגירש ור"ל דאפילו את"ל דהוי שינה בדבר שא"צ לכותבו הגט פסול ע' שו"ת תו"ש וכיון שכן נוציא מזה דדבר שידוע לכל ה"ז שינוי אף אם א""צ לכותבו וא"כ שינוי הנהר בהעיר אף שא"צ לכותבו מ"מ כיון שידוע לכל דעיר פ' יש לה נהר פ' כו' ה"ז שינה שם העיר. וכיון דעיר דעמידה צריך לכתוב עכשיו והשינוי פוסל בו א"כ כששינה בהנהר שלו ה"ז שינוי בהעיר ומה בכך שא"צ לכתוב הנהר מ"מ העיר צריך לכתוב. ושינוי הנהר היינו שינוי בהעיר כו' ול"ד לשינה מקום הלידה דאינו שינוי בהאדם כיון שאינו נקרא ע"ש מקום לידתו משא"כ הנהר להעיר כו'. ומכ"ש שי"ל טעם זה לפסול בשינוי נהר דמקום דירה כו'. ומה שיש לדחות דבשלמא בנהר דמקום דירה אפ"ל כן כיון דהאדם נקר' ע"ש מקום דירתו ושינוי מקום דירה פוסל בו גם מה"ט הלכך כששינה הנהר ה"ז גורם שינוי בהעיר שהוא נקרא על שמה וגלוי הלעז. משא"כ בשינוי נהר דעמידה שאין נקרא ע"ש עמידתו ואין השינוי במקום עמידה אפי' עכשיו פוסל רק משום ששינה בדבר שצריך לכותבו אף את"ל דהוא דאורייתא דדיינינן לזה כאילו משמע שאין זה המגרש שהרי לא עמד במקום שנכתב עמידתו בהגט. מ"מ כשלא שינה במקום עמידתו ממש שהיה צריך לכותבו א"א לומר כן. ואע"פ ששינוי הנהר גורם שינוי בהעיר כו' מ"מ בהעיר גופא אין השינוי פוסל מצד לעז שנקרא ע"ש העיר שהרי אין נקרא כלל עליה רק משום דדיינינן לי' כו' ומשום שינוי הנהר אין לדון כן אע"פ שהנהר גורם שינוי בהעיר כיון דמ"מ הנהר הוא דבר שא"צ לכותבו כו' ולעז ליכא. עוי"ל דהנה בשינוי שם אבי המגרש י"ל בפשיטות דבטל מה"ט שהוא דבר שצריכים לכותבו לכתחלה עכ"פ מדינא רק היכי דא"א כמו באסופי ובכה"ג מודו התוס' דהשינוי פוסל בו. ואם כן אין אנו מוכרחים לחילוק של ב"י שהרי שם אביו ידוע כו' דהא בלאה"נ ל"ד למקום לידה דהא צריך לכותבו לכתחלה. ואפשר דאיה"נ אילו לא היה צריכים לכותבו אפי' לכתחלה לא היה השינוי פוסל בו וכמ"ש המכמ"א ש"ד סי' כ"ז להתוס' ע"ש ד"ה באופן שכתב אם נאמר דהתוס' תופסים דשם האב אינו מעכב בגט דבר ברור הוא דלדעתם אין השינוי פוסל בו וכמו שהוא דעת הרב בעל העיטור ז"ל ואע"ג דשם סוף הסימן מסיק דלהתוס' נמי השינוי פוסל בשם האב היינו משום דשם מסיק דלא אמרו התוס' כלל זה אלא בשינה דבר שא"צ לכותבו אפי' לכתחלה משא"כ שם האב מאן לימא לן דאינהו ס"ל דלא צריך למיכתבי' כו' ע"ש. וא"כ בשם הנהר דודאי א"צ לכותבו לכתחלה רק לסימן לבד. א"כ אפילו שינה בו כשר להתוס' אפילו אם שינויו גורם לעז גמור כשם אבי המגרש כו'. ואף גם ששא"פ שם אינן מסכימים לזה אלא דבדאיכא לעז גמור פוסל השינוי אפילו בדבר שאין צריך לכותבו כלל וכדמשמע מפשט ל' הב"י דלעיל. מ"מ י"ל שאינם מחמירים אלא בדבר דאיכא לעז גמור על המגרש שיאמרו לא זה גירש או לא זוהי המתגרשת כמו בשינה שם אביו או שם אביה דבכה"ג הוא דפסלי את"ל שא"צ לכתוב שם האב כלל מ"מ פוסל השינוי וכמ"ש הב"י יאמרו לא זה הוא שגירש כו' וע' ב"ח ותו"ש ס"ל דבכה"ג בטל מדאורייתא. משא"כ בנ"ד שאפי' בשינוי מקום העמידה דהיינו שם העיר ממש אין שייך לעז זה וכ"ש כששינה רק בהנהר. אלא דאיכא רק לעז שיאמרו לא זהו העיר כו' א"כ מנלן דיחמירו בכה"ג ליתן לעיר דעמידה כל כח של האיש והאשה עצמן לפסול בלעז דלא זהו העיר כמו בלעז דלא זה הוא המגרש כו' אדרבה מכל ד' העומדים בשטת הב"י בזה מוכח דעיקר הפיסול הוא רק משום הלעז שיאמרו לא זהו המגרש או לא זוהי המתגרשת ע' מכמ"א ש"ד סי' למ"ד ובשאר סימנים שם כמו סי' ז"ך. וא"כ בנ"ד שהוא שינוי הנהר דעמידה דליכא לעז זה אין להחמיר מה"ט ומשום לעז שיאמרו לא זו העיר מה איכפת לן כמ"ש לקמן דאף אם היינו תופסים בפשיטות דשינוי שם העיר דעמידה עכשיו הוא דאוריי' כשינוי שם עירו שבגמ'. מ"מ לענין השינוי בסימני העיר אין ללמוד זה מהמגרש ליתן לדין שינוי סימני העיר כח דשינוי סימני המגרש שהרי העיר גופא משום לתא דהמגרש פוסל בה השינוי שיאמרו לא זה הוא שגירש וסימן העיר הוי סימן דסימן ומנ"ל להשוותם. כ"ש דלא ברירא מילתא כלל לומר דבשינוי העיר דעמידה עכשיו יהיה בטל מדאוריי' שהרי רמ"א מקיל לגמרי בזה במקום עיגון ואם באנו לומר שהוא בטל מדאוריי' תצטרך לתפוס כל החומרות שהרי אפי' בשינוי עיר דירתו יש סברא בג"פ סק"ב שאינו בטל מדאורייתא רק דהוי ממזר מדרבנן ונהי שחולקים ע"ז רוב האחרונים מ"מ לתפוס דמקום עמידה עכשיו הוא כשינוי שם הדירה ממש לא ראינו מי שתפס כן שהרי י"א שאין מקום עמידה ממלא מקום דירה וגם המכמ"א לא כ' רק וקרוב בעיני כו' וכ' איכא מ"ד כו' וגם אפ"ל דר"ל דתצא והולד ממזר רק מדרבנן. והג"פ נוטה להקל דאם נשאת לא תצא. וכיון שכן ודאי אין ללמוד ליתן כח הפיסול שבסימני האיש והאשה לסימני מקום העמידה דעכשיו (אף אם הוא ג"כ מקום דירתו באמת כיון שאין כותבין שדר שם רק העומד כו' דפירושו שעומד שם בעת הכתיבה כמו שכותבין כל הגיטין ועמש"ל בשם הרשב"א ושתוף שם כו' וע' בתשו' הר"ן שבב"י סס"י קכ"ח עיקר שם עירו באותו מקום כו' דזו ראיה לסברת הרא"ם שבג"פ סי' קכ"ח ס"ק י"ז. וי"ל דעכ"פ לא שייך בזה מ"ש הפוסקים בטעם פיסול דשינוי מקום דירה שיאמרו אחר גירש משא"כ בעמידה יאמרו שעמד לא במקום דירתו). וא"כ אין ראיה כלל שיהיו שא"פ חולקים על התוס' בזה ואדרבה כו' מאחר דלא שייך כאן טעם הפיסול שכתבו הם (וגם י"ל דהרא"ש ושא"פ העומדים בשטת ר"י להכשיר בשינוי מקום הלידה מודו לר"י בזה שכששינה בדבר שא"צ לכותבו ליכא פיסולא דאוריי' משום דדיינינן לי' כטעות. ושינוי עיר דירתו דפוסל מדאורייתא להאחרונים היינו משום דלכתחלה צריך לכתוב עיר דירתו כנ"ל) ואע"ג דאיכא לעז ופוסלים משום לעז היינו רק מדרבנן כמ"ש הג"פ בשם מוהרח"ש דלעז אינו רק פיסולא דרבנן כו' וכיון דהיינו מדרבנן א"כ פשיטא דלא שייך לפסול רק כשיש לעז שיאמרו לא זהו המגרש ולא זוהי המתגרשת. משא"כ בנ"ד דליכא לעז זה. (מיהו אפ"ל דס"ל דבדבר שיש בו לעז עד שיוכלו לומר לא זהו המגרש כו' אע"פ שלכתחלה לא היו צריכין לכותבו כלל מ"מ כשכתבו ושינו בו פוסל מדאורייתא דהלעז גורם דה"ל כאילו דברי הגט משמעם שאין זה בעלה של זו והרי ענין הגט צ"ל מבואר שבעלה מגרש אותה. ולא מהני מה שלא היה צריך לכותבו לתלות מחמת זה דטעו ולא כתבו בדקדוק דמ"מ כיון שהוא ענין שמגוף העדות של המעשה מאחר שע"י השינוי יוכלו לומר לא זהו המגרש כו' א"כ ודאי מדקדקים בו וכיון דלא דיינינן לי' כטעות ה"ז שינוי שם עירו או שם אביו כו'. וגם אף אם נכתב שלא בדקדוק מ"מ משמע מהגט שלא זה הוא בעלה. אך גם לפ"ז ג"כ בנ"ד ששינו הנהר דעמידה אין ממנו לעז זה א"כ אינו כ"כ מגוף המעשה ושפיר י"ל שלא שייך מזה שום הוכחה שאינו בעלה רק שלא דקדקו בו כיון שלא היה צריך לכותבו) וכיון דלהתוס' ודאי יש להקל כנ"ל בשם המכמ"א ש"ד סי' כ"ז וכ"מ להדיא במהרא"י סי' קצ"ז קל"ח ע"ש היטב תחלה סי' קצ"ז ואח"כ במ"ש בסי' קל"ח אשיב לך שני חילוקים כו' ושני החילוקים הם לומר דצריך לכתוב אבי המגרש בגט משמע הא לאו הכי היה מקום להקל בשינוי שלו ע"ש היטב וצ"ל דזהו להתוס' דלעיל. וא"כ אף אם נתפוס דבשינוי כה"ג דשם אבי המגרש דשייך לומר לא זהו שגירש פוסל השינוי אף אם א"צ לכותבו כלל כמ"ש הב"י מ"מ בנ"ד שהשינוי רחוק מאד מאופן זה כנ"ל שאינו רק בנהר דמקום עמידה שא"צ לכותבו כלל יש מקום לסמוך על התוס' במקום עיגון:

ווהנה לכאורה נלע"ד לדמות נ"ד להדין הנז' בפסקי מהרא"י סי' קצ"ז והובא להלכה בש"ע סי' ק"ל סי"א בדין העד ששינה שם אביו דיש להקל במקום עיגון. והיינו מה"ט שלא היה צריך לכותבו וע"ש במהרא"י עיקר ספיקו משום דלא ברירא מילתא כ"כ שא"צ לכותבו כיון דהכל מטבע חכמים הוא ע"ש וע' תה"ד סס"י רכ"ח דמשמע דאם כ' עד בין שמו לשם אביו אז י"ל בפשיטות דאין הטעות פוסל בשם אביו כו'. והגם שי"ל דשא"ה דחתימת העדים הוא רק מדרבנן לר"א דס"ל ע"מ כרתי. מ"מ לענין לכתחלה אין לחלק בין דרבנן לדאוריי' דאפי' איסור דרבנן אין מתירין משום עיגונא כמ"ש מהרי"ק ש' ל"ב ועוד די"א דמזויף מתוכו בע"ח פסולים הגט בטל מדאוריי' כמ"ש הרמב"ם ואע"ג שדחה הרמב"ם דבריהם מ"מ אפשר בכה"ג ששינה העד מצות הבעל שאמר לו לחתום מסתמא היה כוונתו שיחתום בטוב והוא שינה שם אביו יש לחוש דהוי פיסול דאורייתא ע' ת"ג סי' ק"כ סק"כ. ואף גם אם אין זאת מ"מ בתה"ד סס"י רכ"ח משמע להדיא דגם אילו היה בשינוי ע"ח איסור דאוריי' היה סומך ע"ז להקל אם כ' עד קודם שם אביו ע"ש במ"ש דודאי אי הוי חתימת העדים דאורייתא כו' ע"ש. ועוד דגם בנ"ד שהוא חשש שינוי במקום עמידה קרוב לומר שהוא רק חששא דרבנן בפרט רק בהנהר דמקום עמידה והלכך יש לדמותו לדין הנ"ל שג"כ משמע שם למהרא"י דאפי' בחששא דאוריי' עכ"פ סמכינן על זה שכשינה בדבר שא"צ לכותבו הגט כשר. ואין לחלק דשם לא שייך כלל חששא דלא זהו המגרש משא"כ הכא דזה פשיטא דשינוי הנהר דמקום עמידה אין כאן לעז שיאמרו לא זהו המגרש שהרי יוכלו לומר שגירש במקום אחר וע"ד שכ' בפסקי מהרא"י סי' קל"ח אם יטעו בעד שאחר הוא ששמו כשמו מה בכך ה"נ י"ל כן אם יטעו לומר שעיר אחרת היא ששמה כשמה מה בכך ואולי המגרש נזדמן לשם כו' מה גם שבריחוק מקום א"י הנהרות שבאותה העיר עד שיטעו ע"י שינוי הנהר כו'. והנה יחס שם האב להאדם ודאי הוה כמו הנהר להעיר שהרי ב"י כ' שהאדם נקרא ע"ש אביו והוי כמו שינה מקום דירתו וא"כ אפילו נתפוס במושלם סברת המקור ברוך שבג"פ דיחס הנהר לעיר דמי למקום דירה מ"מ יש להוכיח ממהרא"י דס"ל דאינו פוסל בדבר שא"צ לכותבו (ועיין מכמ"א ש"ד סי' למ"ד ובנ"ד אפילו מהרי"ט ומהרח"ש דשם יודו כיון שבנ"ד ליכא לעז שיאמרו לא זהו המגרש כו'). ואף שהב"ש שם סי' ק"ל כ' שהרשב"ץ שבב"י רס"י הנ"ל חלוק על מהרא"י מ"מ הרי רמ"א פסק לסמוך על מהרא"י במקום עיגון. וגם אפ"ל שהרשב"ץ לא יחלוק היכא שכ' עד קודם שם אביו שאז א"צ לכותבו כלל וכמו בנ"ד שא"צ לכתוב הנהר כלל. (הג"ה. ועמ"ש בתשו' בענין שינה באבי המתגרשת שכתב עליו בת פלוני הלוי והוא לא היה לוי לצדד להקל שאם נשאת לא תצא. והנ"ב במה"ת סי' ק"ט החמיר בזה. אבל הבית מאיר בתשו' רע"ק איגר סי' קי"ז הקיל בזה. וא"כ ה"ה ודאי בשם הנהר דמקום דירה. וכ"ש בשם הנהר דמקום עמידה י"ל שתנשא לכתחלה בשעת הדחק עכ"פ כמו בשינה במקום לידה. עכ"ה):

ז ועוד דבנ"ד יש להקל טפי מכמה טעמים הא' שסברא זו של המק"ב אינה מוכרחת. הב' בנ"ד הנתינה רחוק מאד ממ"כ באופן שאין שום אדם בעולם פה מכיר הנהרות. הג' שבנ"ד אין כאן שינוי גמור שהרי כ' שם שני הנהרות רק שחיסר אות א' או תיבה א' שהיה לו לכתוב ונהר ואראניז ודילג תיבת ונהר או דילג רק וי"ו אחד שהיה לו לכתוב וואראניז שאז ודאי לא היה שום מקום לפסול הגט שהיינו מפרשים נהר פ' ונהר ואראניז. והנה מה שכ' המק"ב דהדבר ידוע דעיר פ' יש לה נהר פ' ודמי לשינה מקום הדירה כו' יש להשיב דל"ד כלל דשם העיר ידוע לכל וכשיודעים ומכירים איזו אדם ויודעים מקום דירתו ידוע שם עירו וכמ"ש הב"י דמקום דירתו ידוע לכל שכל אדם נקרא ע"ש מקום דירתו כו'. משא"כ שם הנהר אין ידוע אפי' לכמה תושבי העיר שרואים הנהר ואין שואלים על שמו כלל אם לא בנהרות הגדולים וחשובים שמפורסם שמם מכ"ש תושבי עיר אחרת שאין מכירים שם הנהר של עיר אחרת ואין העיר נקרא על שם הנהר כמו שאדם נקרא על שם דירתו כו'. ואפשר המק"ב היה בארץ הנגב ששם מעט מים לכן יש פרסום להנהרות ואין כן במדינתנו אלה בארץ רוסיא ובמחוזות אשר על נהר וויסלא שיש נהרות רבות קטנות מה שלא יתכן לומר עליהם שהדבר ידוע דעיר פ' יש לה נהר פ' בשם מפורש אם לא בנהרות הגדולות כמו הדווינא והדנייעפור ודומיהן. ואם שינה לכתוב על עיר הרחוקה מן הדנייעפור דיתבא על נהר דנייעפור י"ל דהוי ודאי שינוי ידוע. משא"כ כשלא שינה לשם הנהר הגדול רק שינה שם הנהר הקטן שבאיזו עיר אין זה שינוי ידוע כו'. הב' בנ"ד שמ"נ רחוק ממ"כ ואצלינו א"י כלל מן הנהרות. והנה בתשו' שבסוף ס' סדר אלי' סי' י"ד כ' בענין שם אביו דאם כ' בו רק שם דמ"נ אין לחוש אע"ג דבשם המגרש והמגרשת משנה שלימה שנינו דזהו שינה שמו כו' אין מחמירין כן בשם האב. לפ"ז י"ל כמ"כ בשינוי מקום עמידה שאין נז' להדיא במשנה דכיון דבמ"נ אין חשש משינוי הנהר אין לחוש. הג' שבנ"ד ממ"נ אין לחוש דמי שא"י מהנהרות שבמ"כ לא מרגיש ששינו שם הנהר ומי שיודע שיש שם שני נהרות לעסנאי א' ואראניז ב' לא יסבור ששינו שם הנהר במ"ש בגט לעסנאי ואראניז ויתלה יותר שזהו שני נהרות הנ"ל רק שחיסר תיבה א' דזה מצוי יותר משיאמר שיש עיר ששמה כשמה של זו ושם הנהר דשם כשם שני נהרות דכאן ושם המגרש כשם זה כו'. ואף גם אם רק יסתפק בזה הרי ידוע דכל שיש לפרש ב' פירושים ה"ל כלא נכתב כלל וכשלא נכתב שם הנהר אין לחוש ועיין בזה בתשו' ריב"ש סי' נ"ז בענין הדרה כו' ובג"פ סי' קכ"ח סק"ג ועיין בתשו' סד"א הנ"ל מ"ש בענין שם אביו הנשתקע שכתבו בגט עם שם שני להקל מה"ט דאין זה שינוי גמור וה"ל כלא נכתב כלל שם אביו כו' וככה יש לומר על שינוי דנ"ד שאינו שינוי גמור רק חסרון תיבה א' וה"ל כלא נכתב שם הנהר כלל. (וע' ג"פ סי' קכ"ט ס"ק ס"א בפי' דעת מהרא"י א"כ בלא ה"ט יוכל לפרש שהנהר הנקרא לעסנאי יש לו גם כן שם ב' ואראניז וא"כ אפי' אי הוי שינוי לא הוי שינוי גמור רק שהוסיפו להנהר שם ב' וא"כ אין שייך כ"כ ע"ז לעז משום שידוע שאין להנהר שם זה דאין זה ידוע לכל דדילמא יש לו שם זה ג"כ ונשתקע קצת כדאשכחן כה"ג בשמות עיירות שכותבין בגיטין שם שני של העיר אע"פ שכמעט נשתקע כו'. ואם כן אין לדמותו כלל לשינוי מקום דירה ועיין מכמ"א ש"ד סי' למ"ד) לכך י"ל דאפילו המחמירים בשינוי מקום לידה או בשם הנהרות יודו בנ"ד דאין כאן שינוי כלל. ובכה"ג כ' בעל העיטור הובא להלכה בש"ע סי' קכ"ו ס"כ כיון שאנו מכירין סגנון הדבר אין לפוסלו בשביל דילוג אות א' וכ' שם הג"פ ס"ק ס"ב והוא מן הב"י דאין לחוש לפסול בזה אלא בגוף שמות הבעלים ובגוף הממון כו' עכ"ל: