סימן קסא
אסימן קסא
איש שהיה יושב עם המגרש משעת מסירתו הגט לשליח הולכה עד שיוגמר נתינתו להאשה שהיתה ערך מהלך פרסה ממקום האיש והיה משגיח עליו כדי שלא יבטל את הגט והיה מושכר ע"ז מהמתגרשת. ואח"כ יצא ערעור על הגט לומר שהמגרש לא היה שפוי בדעתו בשעת כתיו"נ הגט וזה העד מעיד שלא כן הוא אלא שהיה שפוי בדעתו כשאר כל האנשים פקחים אם מצטרף הוא לעוד עד שני שמעיד כן ולא לחוש משום שקבל שכר מהאשה אם אין זה כדין הנוטל שכר להעיד דעדותו בטלה:
קודם כל יש להבין המשנה בבכורות פרק עד כמה (דף כ"ט ע"א) הנוטל שכרו לדון דיניו בטילים להעיד עדותו בטלה ובגמ' מנה"מ (ופירש"י דאין נוטלין שכר על הוראה ות"ת שילמוד) אמר רב יהודא אמר רב דא"ק ראה למדתי אתכם מה אני בחנם אף אתם בחנם וכ' בתשו' מהריב"ל ח"א כלל ג' סי' י"ח אחר החידושים ד"ה נדרשתי לאשר שאלוני דנראה מדברי רש"י דמנה"מ לא קאי כ"א לדון אבל להעיד פסול ד"ת מחשש דילמא יעיד שקר בשביל נגיעה ושמדברי הר"ן ס"פ האיש מקדש בשם הרמב"ן שכתב הטעם משום דעבר על מה אני בחנם אף אתם בחנם משמע דמנה"מ קאי גם על הנוטל שכרו להעיד ומ"מ בסוף דבריו נראה ממנו דבשאין השכר רב מסכים לפי' הר"ן וראיתי מפורש בחי' הרשב"א שם ס"פ האיש מקדש כשיטת הר"ן וז"ל שאין אנו פוסלים אותו אלא עדיותיו מטעם מה אני בחנם כו'. ואע"פ שנטל משניהם כו'. ובחי' הריטב"א שם כתב ואפשר שאין עדות כשרים נפסלת מפני צרופיו כו' והנה מ"ש הרשב"א ואע"פ שנטל משניהם הריטב"א והר"ן לא התנו כן אלא י"ל אפי' נוטל רק מאחד אשכחן דאינו נוגע בעדות כגון שנתן לו אחד מבעלי דינים שכר שיעיד כפי שיודע האמת בין שיועיל לו העדות בין שלא יועיל לו כלל דלפי"ז אינו נוגע בעדות כלל וכ"כ בשו"ת מ"ב סי' צ"ח ולא מיבעי' לפי מעמד הראשון כו' שאם יועיל עדותו כו' שזה ודאי נוגע בעדות הוא כו' אלא אפי' מעמד האחרון שנוטל העד שכר דבר קצוב בין יועיל עדותו בין לא יועיל עדותו והשתא אינו נוגע בעדות כלל כו' משנה שלימה היא הנוטל שכר להעיד עדותו בטלה והך מתניתין לא מיתוקמא אלא בנוטל דבר קצוב הן יועיל עדותו הן לא יועיל עדותו כו'. וע"ש דמפרש דמנה"מ קאי על לדון כדפירש"י ואעפ"כ גם להעיד מיירי בכה"ג שנוטל רק בתורת אגרא בין יועיל כו'. וכ"כ הבית מאיר באה"ע סי' י"ז ס"ג בד"ה פסולי דרבנן וז"ל ולפע"ד פשוט דע"כ לא אמר הרמב"ן דבריו אלא בשוכרו להעיד סתם שיאמר מה שיודע ונוטל משני הבע"ד בשוה כו' עכ"ל ומ"ש שנוטל מב' הבע"ד זה אינו מוכרח וקצת ראיה מדין המורשה דלקמן כשנוטל שכר ידוע אפי' לא יוציא ממון מהנתבע כשר להעיד מדאורייתא עכ"פ אף להרשב"א וה"נ כיון שנוטל שכר ידוע אינו נוגע בעדות יותר ממורשה וע"ש במה שנחלק על הנ"ב סי' ז"ך ובזה מבואר כדבריו בחידושי הרשב"א ג"כ דאחר שהחזיר את השכר צריך לחזור ולהעיד:
קיצור מ"ש מהריב"ל שיש הפרש בפי' מנה"מ בין רש"י ובין הר"נ ונפ"מ דלרש"י הנוטל שכר להעיד מיפסל מדאורייתא משום נוגע בעדות והרשב"א והריטב"א כתבו כהר"ן ופי' המ"ב דמיירי בנוטל שכר בין יועיל עדותו ובין לא יועיל עדותו דאז אינו נוגע בעדות והבית מאיר החמיר דדווקא ג"כ שנוטל משני הבעלי דינים וזה אינו מוכרח:
בוהנה בבעה"ת שער חמישים ח"ד סי' ה' וז"ל ובתשובה לגאון מורשה שהוא מורשה בשכר ידוע אפי' לא יוציא ממון מהנתבע כשרין הן קרוביו בין לעדות בין לדין כו'. אבל מורשה שיש לו חלק במה שיוציא כו' פסולין הן קרוביו בין לעדות בין לדין. וכ' הגי"ת שם דמורשה שהוא מורשה בשכר ידוע אפי' הוא עצמו כשר להיות עד אבל לא להיות דיין. ודין דבעה"ת הביאו הטור סי' קכ"ג סי"ב וכן כ' המרדכי פ' מרובה סי' ע"ז. אך במה שמשמע מהטור (ססע"י הנ"ל גבי לפיכך כו' לא ירשה אחד מהעדים אא"כ קצב לו שכר ידוע) שאפי' המורשה עצמו יכול להיות עד כ' הב"י שם שהרשב"א כתב בתשובה נראה שהדבר מכוער ודמדומי פיסול כו' אין זה נכון כו'. וכתב בכנה"ג שם בהגהת הטור סקכ"ד שהוא תימא למה הרב"י בש"ע שם סעי' י"א דחה סברת הרשב"א וכפי הנראה דהרשב"א ז"ל מילתא בטעמא קאמר עכ"ל. ובמרדכי פרק מרובה שם הוגה. לא ירשה אחד מקרובי העדים ולא כמ"ש בטור אחד מהעדים. והאו"ת והקצה"ח והנתי"מ לא נרגשו מדברי הכנה"ג ובתשובת מ"ב סי' צ"ח כתב בדין הנוטל שכר להעיד דעדותו בטלה אע"ג שאינו נוגע בעדות דלא דמי למורשה לדעת הטוש"ע דשאני גבי מורשה דאינו נוטל שכר בשביל שיעיד רק בשביל שהוא מורשה אבל הנוטל שכר בשביל שיעיד כו'. ומזה יש לפשוט נ"ד כיון שזה האיש לא נטל שכרו כלל בשביל העדות שמעיד עכשיו שהיה שפוי כ"א נטל שכרו בשביל שיתעסק עמו ויראה שלא יבטל הגט והשליחות. א"כ לבד שאין הדבר אם היה שפוי או לא נוגע לו שהוא מקבל שכר רק עבור התעסקות הנ"ל גם אינו נוטל שכר להעיד כלל לכן לפ"ד הטוש"ע דמורשה כשר להעיד וכמו שביאר טעמם המ"ב ודאי שזה האיש כשר להעיד שהיה שפוי אלא אפי' להכנה"ג שנוטה לדעת הרשב"א דמורשה אינו כשר להעיד הרי יהיב טעמא דמכוער הדבר שאיך זה יתבע בעדותו כו'. אבל הכא זה האיש כבר גמר שליחותו ושכירותו וכבר קבל שכרו. ועכשיו בא להעיד על דבר אחר י"ל שאין זה מכוער כלל שהרי לא היו מוטל עליו כלל לעיין אם הוא שפוי או לא שמזה לא ערער אדם בייאמפלא כלל וזה היה מוטל על הב"ד לא על זה האיש שעליו היה מוטל רק להתעסק עמו שלא יבטל הגט והשליחות. א"כ אינו חשוב נוגע בעדות כלל במה שאומר שהיה שפוי שאפילו לא היה שפוי לא עליו התלונה שהרי לא ציוו לו שישגיח ע"ז והרי סבר שהב"ד עיינו בדבר שאפי' אינו שפוי כ"כ יכול לגרש וכיון שלא היה מוטל עליו וגם לא הגיד אז כלל שהיה שפוי עד שנאמר דגם עכשיו עביד לאחזוקי שקריה עיין באה"ע רס"י י"ז בב"ש שם סק"ג א"כ י"ל דהוא נאמן:
קיצור מ"ש בעה"ת בענין עדות מורשה כשנוטל שכר ידוע יוכלו קרוביו להעיד. ואם הוא עצמו כשר להעיד שבטוש"ע פסקו דיכול להעיד. והמ"ב סי' צ"ח ביאר טעמם ואין כן דעת תשו' הרשב"א ולזה נוטה הכנה"ג. ובנד"ז זה האיש יכול להעיד יותר ממורשה ואין מכוער עדותו אף לדעת הרשב"א:
גועוי"ל ע"פ מ"ש הב"י בח"מ סי' כ"ח מחודש כ' כ"א בשם תשו' הרשב"א נ"ל שלא אמרו אלא בעדים שנעשו עדים כבר שהם מצווים להעיד כו' אבל מי שאינו מחוייב להעיד כו' עכ"ל וע' מזה ג"כ בתוי"ט פ"ד דבכורות משנה ו' א"כ זה האיש שנשכר לישב ולהתעסק עם המגרש משך זמן שוודאי אינו מחוייב בדבר כלל אינו כלל בדין הנוטל שכר להעיד וע' עוד מדין הנוטל שכר להעיד בב"י שם מחודש י"ט ובכנה"ג שם ס"ק קל"ד עד ס"ק קמ"א ובש"ע סי' ל"ד סי"ח בהג"ה ובטור סס"י ט' בדין הנוטל שכר לדון ובשער משפט סי' ל"ד סי"ח סס"ק י' מה שר"ל דהנוטל שכר להעיד כשאינו נוגע בעדות כשר לעדות אשה כשאר פסולי דרבנן ונחלק על המ"ב סי' צ"ח דסובר להפך. וכבר קדמו בספר בית מאיר סי' י"ז ססע"י ג' ונשא ונתן בדין זה וע' בספר ג"פ סי' ק"כ סק"ט שהאריך הרבה בדין הנוטל שכר להעיד וע' תשו' מהריב"ל ח"ד סי' כ' וסי' ב' וע' בטח"מ סי' ק"מ ססע"י ח' ומיהו אפי' נתנוהו כבר למחזיק כו'. כדי שלא יהיה העדים נוגעים עכ"ל. א"כ מזה ג"כ יש להסתייע לנ"ד דכבר קיבל זה האיש שכרו אשתקד על עסקיו אינו נוגע בעדות כלל:
קיצור עוד צד להקל עפמ"ש הב"י סס"י ק"ח מחודש כ"א בשם הרשב"א ועוד צד עפמ"ש הטוש"ע סי' ק"מ ססע"י ח':
אך בנדון הב"ד שקבלו עדות זה האיש י"ל דקבלתן העדות אינו מהני דנוגעין בעדותן הן דגנאי הוא להם שגירשו אשה אם בעלה היה שוטה ורש"י פי' פ"ב דכתובות (דף כ"א סע"ב) דהיכא דגנאי הוא להם פסולים לעדות והסכים לזה הש"ך בח"מ סי' מ"ו סכ"ו ס"ק ס"ו וכן האו"ת שם ועיין בגמ' ביבמות פרק הערל (דף ע"ז א') בתוס' ד"ה אם קודם מעשה ובקדושין רפ"ד (דף ע' ע"ב) ובגמ' פ"ו דבכורות (דף ל"ח ע"ב) ובתוס' שם סד"ה אם קודם שהקניטו וה"ה ודאי משום גנאי. ואין לומר דקבלת העדות ה"ל כגילויי מילתא בעלמא שהרי הן אינן מעידין כ"א מקבלים העדות וגבי גילוייא מילתא מבואר בגמ' דכתובות שם (דף כ"ב א') דנאמנין וכ"מ ביבמות שם גבי הרי שמואל וב"ד קיים. דיש לחלק טובא דשם הוא שעשוי להגלות. אבל מה שאומרים בשם העד אינו מלתא דעבידא לגלוייא כ"כ ולא גילויי מילתא הוא. וע' בש"ע ח"מ סי' מ"ו ססע"י י"ט ובש"ך סק"ג דקיום שטרות דרבנן כו'. והכא קבלת עדות דאורייתא הוא. אבל אין להחמיר להצריך קבלת העדות בפני המגרש כדי שיהיה קבלת העדות בפני בע"ד משום דגדולי האחרונים ס"ל דגם בעניני אישות בעינן קבלת העדות בפני בע"ד כהובא בכנה"ג באה"ע סי' מ"ב בהגהב"י אות ע"ח וע' בתשו' מ"ב סי' ק"ו ובתשו' מהר"ר בצלאל סי' ה' ובתשו' מהר"ם אלשיך סי' ק"ד מ"מ כ' בתשו' דברי ריבות סס"י רכ"ו בשם תשו' הרשב"א דאשה שיש עדים שהיתה א"א ומביאה עדים שנתגרשה אין צורך להעיד בפני הבעל וכן לקבל עדים שהאיש גירש את אשתו שיהיה מותר לישא אחרת מחמת תר"ג א"צ להעיד בפני האשה עכ"ל והביאו הכנה"ג שם סק"צ. ואף שבתשו' מהר"ם אלשקר סי' ט"ז ד"ה ומה שכתב החכם נ"ר ערער ע"ז לומר ששם היו כמה סניפין י"ל הכא ג"כ כיון שהוחזקה גרושה ע"פ ב"ד ואם בעדים אמרו חזקה אין העדים חותמים על השטר אא"כ נעשה בגדול פ"ב דכתובות (דף י"ט ע"א) ופ"ט דב"ב (דף קנ"ה ע"א) וש"ע ח"מ סס"י מ"ו. כמו"כ מה"ט י"ל חזקה ב"ד לא סידרו הגט אם היה שוטה. וע' תשב"ץ ח"א סס"י א' ס"ל ב"ד עדיף טובא משני עדים עד שעדים אין יכולים להכחיש ב"ד יעו"ש. וכיון שהוחזקה גרושה אף שאח"כ יצא ערעור לומר שהיה בו חשש שוטה אין להחמיר עוד שיהיה קבלת העדות בפני המגרש וסגי אף שלא בפניו. והנה ז"ל השו"ע ח"מ סי' כ"ח סי"ח לא אמרו אין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד אלא בתובע שמביא עדים על תביעתו אבל המביא עדים לפטור א"ע מקבלים עכ"ל והוא מדברי הר"ן פרק אלמנה ניזונית (דף צ"ח ע"א) גבי מוכרת שלא בב"ד אם צריכה שבועה וז"ל ולא עוד אלא אפי' באחר נמי לא שייך אין מקבלין עדים אלא בפני בעל דין אלא בתובע שמביא עדים על תביעתו אבל זו שבאה לפטור א"ע ודאי מקבלין עכ"ל. ומקור דבריו נראה שהוא מדברי הרמב"ן שכ"כ בשמו בשט"מ שם וז"ל ויש להשיב לפי שאין מקבלין עדות אלא בפני בע"ד וזה שבוש שכיון שמכרה ויתומים תובעים אותה אם יש לה עדים ודאי מקבלין אותה לפטרה עכ"ל. והנה הרמ"א בד"מ סקי"א כ' וז"ל וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' אלף כ"א דמקבלין עדות ממחזיק קרקע ומביא ראיה לפני ב"ד על חזקתו אע"פ שאין המערער לפנינו וע' במשרים נתיב י"א ח"ב עכ"ל. והנה תשו' הרשב"א זו מדברי המשרים הזכיר הב"י שם מחודש י' סמוך לדברי הר"ן הנ"ל שהזכיר מחודש ט' ולא נראה מדבריו שעולים בקנה א' כי ז"ל תשו' הרשב"א הנ"ל שהביא הרי"ו במשרים נתיב י"א ח"ב תשובה לרשב"א ראובן שהוא מחזיק בקרקע שהיא מוחזק וידוע מתחלה לשמעון ושמעון זה אינו עמו במדינה ובא ראובן לב"ד ועדי חזקתו עמו אם מקבלין בלא שמעון שאומר שנאבד שטרו והשיב כי מקבלין כי לא אמרו אין מקבלין אלא כשמערער שמעון דלא מחזקינן אינשי בגזלני וכ"ש שאינו בעיר כאותה דהגוזל דלא בעי שלחו לי' ולא בא וכ"ד הראב"ד בהגוזל וזו אפילו קרא ערער עכ"ל. נשמע דעת הרשב"א דווקא משום שלא ערער שמעון הא אם ערער שמעון אין מקבלין אע"פ שהוא מוחזק בקרקע ובא לפטור א"ע. וא"כ זה לכאורה לא כדעת הר"ן דפרק אלמנה דלא שייך אין מקבלין עדים אלא בפני בע"ד רק בתובע כו' והרי זה המוחזק בקרקע אינו תובע כ"א בא לפטור א"ע. ויש לומר דקרקע שאני וכ"כ בתשובת מהרי"ט חח"מ רס"י ל"ב זו ודאי שגגה היא דמדמו תביעת ממון לתביעת קרקע. רק בטעם דתשובת הרשב"א פירש משום שהמערער אינו בעיר ובמח"כ לא ראה ברי"ו דהטעם משום שלא קרא ערער כלל וגם בדברי הר"ן חילק מהרי"ט דלא בכל פטור אמרו דמקבלין כו' ע"ש וע' בקצה"ח סי' כ"ח סק"ט חיזק ג"כ דעת מהרי"ט דגם לפטור אין מקבלין רק לפטור א"ע מתביעת ב"ד מה שתובעים שלא בפני הבע"ד וכו' וכ"כ בסי' ק"י סעי' ב' סק"ב. וע' או"ת סי' כ"ח סי"ח מ"ש ומהרי"ט תירץ דווקא כשכבר המלוה תובעו כו'. ולפע"ד אין כן כוונת מהרי"ט כלל רק כוונתו כשהיתומים תובעים אז ההכרח לקבל עדות וכ"נ מדברי הרמב"ן דלעיל שממנו מקור דברי הר"ן:
קיצור ענין מ"ש בש"ע סי' כ"ח סי"ח. אבל המביא עדים לפטור א"ע מקבלים שלא בפני התובע ומקורו מדברי הר"ן והרמב"ן. ומ"ש הרשב"א בתשו' הובאה ברי"ו זהו ענין אחר דמקבלין לפטור מערעור באופן כשאין עדיין מערער דלא כרמ"א וע' תומים בסעיף י"ח ג"כ הקשה על הרמ"א. ובדברי הר"ן פי' מהרי"ט דלפטור ג"כ אין מקבלין רק כשיש תובע שלא בפני בע"ד האמיתי אז ההכרח לקבל עדות מהנתבע שלא בפני בע"ד האמיתי להפטר מתביעתו של תובע זה:
ובהיות כן י"ל מ"ש בתשו' דברי ריבות בשם הרשב"א שאלו אשה שיש עדים שהיתה א"א ואמרה גרושה אני ועדים מעידים אותה הרי זו תנשא אפי' שהעידו שלא בפני הבעל. וצ"ל הטעם כמש"ש לעיל מיניה שאין זה בכלל שאמרו אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד שזו לא באה עכשיו לדון בינו לבינה אלא להעיד על עצמה שהיא מותרת להנשא לאיש זת"ד אף ששם נאמר באופן אחר. וזה לכאורה דומה למ"ש בש"ע ח"מ סי' כ"ח סי"ח הנ"ל דלפטור א"ע מקבלים וה"נ האשה באה לפטור א"ע לכן מקבלים אבל לפ"ד מהרי"ט (שדחה) [נדחה] זה בפשיטות. ובהרמב"ם רפ"ב מה"ג משמע כד' הרשב"א שכ' שם דין ב' היו לה שני עדים שהיא גרושה כו' משמע ודאי אף שלא בפני הבעל. ועוד דאילו בפני הבעל הא גם בלא עדים היא עצמה לבדה נאמנת מרב המנונא ואפשר הטעם כיון בפני הבעל היא לבדה נאמנת לכן אף שלא בפני הבעל לא הצריכו לקבל עדות בפני בע"ד. או י"ל הטעם דלא דמי לשאר תביעות שאף להפטר אין מקבלין עדות שלא בפני המלוה דלמה לנו לקבל מאחר שאין תובעו עתה ולכשיבא המלוה ויתבענו יביא עדים. אבל זו האשה שמביאה עדים להפטר בשביל שלא תהיה עגונה ותוכל להנשא ההכרח לקבל. או י"ל דומי' דתשובת הרשב"א שברי"ו הנ"ל כשזה מוחזק בקרקע ואין מערער מקבלי' עדות ה"נ כיון שאין הבעל מערער לומר לא גרשתיה והיא מוחזקת בעצמה אף שידוע שהיתה א"א מ"מ גם המחזיק בקרקע ידוע שפעם אחד היה הקרקע של אחר וכיון שאין מערער מקבלין העדות וכמו המביא גט בא"י א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ ואם יש ערעור יתקיים בחותמיו כו'. ובתשו' מהר"ם אלשקר סי' ט"ז בד"ה ומ"ש החכם נ"ר ערער על תשובת הרשב"א הנ"ל:
ובנ"ד שיש ערעור לומר שהמגרש היה לא שפוי א"כ היה אפ"ל דאין מקבלין העדות בייאמפלא מקום כתיו"נ הגט שמעידים שהי' שפוי כשאר האנשים אלא בפני המגרש אך י"ל לדמות זה להדין המבואר בש"ע ח"מ סי' מ"ו ס"ה דמקיימין את השטר אף שלא בפני בע"ד והוא תלמוד ערוך פרק הגוזל בתרא (דף קי"ב ע"ב) וע' ב"י שם ס"ח שהתוס' פירשו הטעם משום דקיום שטרות דרבנן כו'. והרשב"א בח"א פי' הטעם משום שהמקיימים לא על מנה שבשטר הם מעידים כו' ע"ש. ולפי טעם זה אם המקיימים הם עידי השטר עצמן דא"כ על מנה שבשטר הם מעידים אין מקיימים שלא בפני בע"ד וכ"כ בשטמ"ק בב"ק שם בשם הרמ"ה וזה דוחק דסתם אמרו מקיימים את השטר שלא בפני בע"ד והיינו בכל דרכי הקיום שיש. והרי קיום זה שהעדים מעידין על כת"י הוזכר במשנה בכתובות פ"ב ע"כ נ' לכאורה טעם של התוס' עיקר. והנה בנד"ז אפ"ל ג"כ כיון שזו הוחזקה גרושה ע"פ בד"צ דק' ייאמפלא ה"ז כאלו נחקרה העדות שהיא גרושה וקיי"ל בי דינא בתר בי דינא לא דייקא פי"נ (דף קל"ח ע"ב) וע' יבמות (דף ק"ו סע"ב). וע' בטח"מ סי' מ"ו סעיף כ"ה כ"ו כ"ז ועוד אפי' בעדים אמרו חזקה אין העדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול כדאיתא בגמ' פ"ב דכתובות (דף י"ט ע"א) ופ"ט דב"ב (דקנ"ה ע"א) וע' בסנהדרין פז"ב (דף כ"ט סע"ב) דהטעם משום זה ידוע לכל שמעשה קטן אינו כלום לכן חזקה כו'. ודוגמא בכתובות פ' המדיר בענין קדושי קטן כו'. וה"נ לענין גט ודאי כו"ע ידעי דמעשה שוטה אינו כלום וכ"ש ב"ד הצדק דק' ייאמפלא ואף אם הי' בו חשש שוטה ודאי לא היו מסדרים הגט א"כ ה"ז כאילו יש חזקה שהיה פקח וע' תשב"ץ ח"א סס"י א' ס"ל ב"ד עדיפי טובא מעדים עד שאין שני עדים יכולים להכחיש דבר שנעשה בב"ד וזה צ"ע. אבל עכ"פ ודאי עדיפי מעדים כדמוכח מהש"ס הנ"ל דב"ד בתר ב"ד לא דייקא. וקיי"ל לב"ד טועין לא חיישינן. ולכן אף שעכשיו קרא ערעור ע"ז לומר שהיה בלתי שפוי אין זה חמור מענין קיום השטר דאע"ג שצריך קיום מקיימים אותו שלא בפני בעל דין: