סימן קלד

אסימן קלד

משנה כתובות פרק המדיר (דף ע"ב ב') המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים. ובתוספות ד"ה על מנת. תימה לר"י כו' משום סמפון. ע"ש בגמ' (דף נ"ז סע"ב ודף נ"ח סע"א). וברש"י שם (דף נ"ז סע"ב) ומום באשה כו' שמבטל המקח קרוי סמפון. ועיין פ"ק דקדושין (דף י' סע"ב) משום סמפון פרש"י שלא ימצא בה מום ונמצאו קדושי טעות עכ"ל. ובערוך ערך סמפון (השני) משום סמפון שאם ימצא בה מום ויניחנה ונמצא בשעה שאכלה בתרומה כי זרה היתה עכ"ל. ותירצו התוספות ועוי"ל דנהי דשייך בה סמפון אפילו בקידשה סתם ולא תאכל בתרומה מ"מ צריכה גט מדבריהם או מדאורייתא מספק עכ"ל. ומ"ש מדאורייתא מספק לא משמע כן מלשון רש"י שכתב שמבטל המקח ונמצאו קדושי טעות. וכן ממ"ש הערוך כי זרה היתה דמשמע דע"י המום מתבטלין הקדושין לגמרי. ועוד דאם אף שנמצא בה מום יש ספק דאורייתא בהקדושין א"כ לא היה לגזור שלא תאכל בתרומה שמא ימצא בה סמפון דה"ל שני ספיקות ועדיף משני ספיקות דודאי רוב נשים אין בהם מומים וה"ל רק מיעוטא ולכן ד"ת אוכלת בתרומה דלא חיישינן לסמפון ורבנן גזרו. ואם שאפילו יימצא סמפון הוה רק ספק לא היה לגזור כ"כ. אלא משמע יותר שע"י המום ה"ל קדושי טעות וכ"מ לשון סמפון שמבטל הדבר לגמרי במשנה ספ"ק דב"מ (דף כ' ע"א). ועמ"ש על המשנה רפ"ק דכתובות בענין בתולה נשאת ליום הרביעי כו' שאם היה לו טענת בתולים כו'. ושם נת' דחיישינן לשני ספיקות ואפילו שיש שלשה ספיקות. יש לחלק דהתם תקנה דלכתחלה לצאת מידי כל ספק. אבל הכא למונעה מלאכול בתרומה לא שייך להחמיר כ"כ:

קיצור. משמע דע"י מומין מתבטלים הקדושין לגמרי מדאורייתא רק מדרבנן צריכה גט:

בוכתב בשט"מ דס"ל להתוס' דנדרים ומומין חדא נינהו כו'. ואין לך מום גדול מאשה נדרנית. דבעון נדרים בנים מתים כו'. הלכך קושיית התוספות קאי נמי אנדרים. ובחידושי ריב"ש כתב דיש מי שמחלק ואומר דהכא בסתם מומין כגון כל המומין הפוסלים בכהנים. וההיא דארוסה בת ישראל [הוא] משום סמפון דמומין גדולים כגון בעל פוליפוס ודכותיה כו'. והר"י מטראני תירץ כתירוצו של ריב"ש שכ' וז"ל ודאי בשאר המומין כגון הני דתנינן שכל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים אי אתני עלייהו הוא דלא הוו קדושין אבל מסתמא הוו קדושין אבל במומין המכוערים כגון ריח הפה וריח החוטם ומכות שבגופה אפילו מסתמא הוה מקח טעות ועלייהו קאמרי דחיישינן משום סמפון עכ"ל. ויש להקשות דאם כדברי הריב"ש א"כ מום מכוער לא שכיח כלל ומדוע יגזרו באיסור תרומה לחוש למיעוט כזה דלא שכיח. והרי סמכינן על חזקה באיסור תרומה פ"ג דגיטין בת ישראל הנשואה לכהן כו' ופרק ט"ו דיבמות (דף קי"ח ע"א) היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה כו' ורוב כזה שהמיעוט לא שכיח כלל עדיף מחזקה. ועי' בהרמב"ם פט"ו מהל' מכירה דין ה' ודין ו' אלא הדבר השלם כו'. ונראה שמדברי התוספות אלו יש ראיה גדולה להדין שכתב הב"ש סס"י קי"ז ס"ק כ"ד אבל אם היה בה מומין והוא לא ידע כו'. דכיון דלהתוספות מבואר שהקדושין בטלים לגמרי מדאורייתא מחמת זה. א"כ אף דצריכה גט מדרבנן או אפילו מדאורייתא מספק ודאי דעכ"פ כופין אותה לקבל הגט דפשיטא דרגמ"ה לא תיקן בכה"ג שהתורה הקפידה שאין הקדושין כלום כו'. אך זהו בקדושין לבד. אבל בנשואין הא ס"ל לרב דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וצריכה גט. וכ' הרא"ש בהמדיר סי' י"א דהוי נשואין גמורים ואם קידשה אחר י"ל דא"צ גט. וא"כ אין ראיה מהתוספות להב"ש דמיירי בנשואין:

קיצור. הריב"ש תירץ דסמפון לא הוי רק במומין גדולים ולא בסתם מומין הפוסלים בנשים ונראה יותר כהתוס' ומזה ראיה גדולה לדינו של הב"ש סס"י קי"ז ס"ק כ"ד דאם היו בה מומין והוא לא ידע דכופין אותה לקבל גט. מיהו י"ל שאינו ראיה:

געוד כתבו התוספות וא"ת לפי מה דפרישית דקידשה סתם צריכה גט מ"ש דבנמצאת אילונית דא"צ גט כו'. וצריך לחלק בין מום דאילונית לשאר מומין עכ"ל. והנה גבי אילונית ס"ל להתוספות דאפילו נשאת ובא עליה א"צ גט. דהא רש"י פרק השולח (דף מ"ו ע"ב) פי' הטעם דאילונית צריכה גט משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והתוספות פירשו דמיירי בספק אילונית. משמע ודאי אילונית אפילו נשאת א"צ גט. ושם כ' והא דפליגי בהמדיר בקידשה על תנאי וכנסה סתם דבעיא גט משום שאין אדם עושה בב"ז היינו בשאר מומין דמחיל אבל באילונית לא מחל עכ"ל. והנה הא דקידשה על תנאי וכנסה סתם צריכה גט זהו דברי רב בהמדיר שם. אבל שמואל שם ס"ל דא"צ גט כו' א"כ לשמואל גם בשאר מומין א"צ גט וא"כ ה"ה בקידשה וכנסה סתם ג"כ לשמואל א"צ גט רק מדבריהם או מספק כמבואר בגמ' (דע"ג ב') ועכ"פ במומין גדולים י"ל כן לשמואל. והגם דאנן קיי"ל כרב עכ"פ נפ"מ דיש לכופה לקבל הגט דכיון דלשמואל א"צ גט רק מדבריהם או מספק א"כ ודאי לא יתקן הגאון בכה"ג שלא יוכל לגרשה בע"כ. והיינו אם ודאי שלא ידע מהמומין עד אחר זמן וכמשי"ת. ועוד אף לרב הא עכ"פ לענין כתובה תצא שלא בכתובה אף בקידש סתם ובעיל סתם וכמ"ש בב"ש סי' ל"ט ס"ה ס"ק ט"ז. וכיון דאין לה כתובה מחמת סמפון י"ל בכה"ג לא תקן רגמ"ה וזהו כדעת הב"ש סי' קי"ז ס"ק כ"ד הנ"ל. אך בהפלאה שם סס"י קי"ז ס"ק י"ח נסתפק בזה וז"ל י"ל דבנשאה כיון דאמרינן א"א עושה בב"ז ומכוין לקדשה בביאה אפילו אם לא יתקיים התנאי תו אינו יכול לכוף אותה כו'. מיהו י"ל כיון דעכ"פ היה ברמאות יכולים לכופה וצ"ע עכ"ל. ולפע"ד בקידשה על תנאי אף שכנסה סתם כיון דלשמואל א"צ גט ודאי אף דקיי"ל כרב דצריכה גט יכולים לכופה. אך הב"ש מיירי אף בקידשה סתם וכנסה סתם והיינו כיון דתצא שלא בכתובה אף לרב ולשמואל צריכה גט רק מספק י"ל ודאי לא תיקן רגמ"ה בכה"ג. ועכ"פ במומין גדולים שהיה בה מקודם והוא לא ידע כגון חולי גדול שיש בה אף שאינו נכפה ממש רק חולי קשה להתרפאות שלא ישאר ממנו רושם ודרך בני אדם להקפיד הרבה ע"ז בכה"ג ודאי י"ל שלא תיקן רגמ"ה ומהני עכ"פ היתר ע"פ מאה רבנים. והרי הריב"ש בלא"ה מחלק בין מומין קטנים למומין גדולים. וא"כ לדבריו במומין גדולים אפילו קידשה סתם וכנסה סתם ה"ל כקידשה על תנאי וכנסה סתם דלשמואל א"צ גט. והנה בתשו' מהר"ם אלשיך סי' פ"ו נשאל בנשבע שלא ישא אשה על אשתו בחייה ואח"כ נסמית האשה משני עיניה. והעלה דיכול לישא אחרת עליה בחייה. וא"כ לכאורה לא יהא חרגמ"ה חמור משבועה ותשו' הנ"ל מיירי אף שנסמית אח"כ א"כ בהיה בה מתחלה מומין גדולים והיא הטעתו ואמ"ל שאין בה מומין כלל שי"ל דלא תיקן רגמ"ה. ועיין בתשובת מהרח"ש חלק שלישי בסוף הספר עוללות הכרם סי' ז' וסי' ח' ג"כ בכעין השאלה דתשו' מהרמ"א הנ"ל. ועוד כיון במום דאילונית ס"ל להתוספות דאפילו קידשה סתם וכנסה סתם א"צ גט כלל. א"כ נהי שכתבו שצריך לחלק בין מום דאילונית לשאר מומין מ"מ החילוק מספיק לענין שצריכה גט. אבל לא שלא יוכל לגרשה בע"כ אפילו אחר התקנה ועכ"פ במומין הגדולים כהנ"ל בהיה לה תחלה ולא ידע מהן: