סימן סב

אסימן סב

עד אחד העיד כי בנסיעתו ליריד ביום ראשון אחר חצות היום ראה מוטל הרוג וערלים בצדו מסתכלים בו והכרתיו מרחוק בהחאלאט שהוא בעריל קאנטיראוויץ. והלכתי אצלו וראיתי כי הראש היה מונח בפ"ע רק כל הפ"פ היה שלם והכרתיו בטוב כי הוא בעריל קאנטיראוויץ רק שהיה מונח על צד שמאל ובלחי העליון היה בלא"ה מ"מ הכרתיו כי הוא ודאי בעריל כו' מחמת שהיה פ"פ שלם והשערות רק שהיה לי מורא נסעתי על יריד והאחרים שנסעו על היריד נתייראו לצאת מהעגלות ובאנו לשם. וביום ג' הביאו הנהרג לעיר אמרתי לר' אברהם בן פסח שהוא ג"כ מזאסקיב לך ותראה כי הביאו בעריל קאנטיראוויץ נהרג והלכנו והיה הפנים צו שלאגין והחוטם היה נקרע קצת ותלוי והמלבושים שראיתיו ביום ראשון הי' גם ביום ג' וכן העיד ר' אברהם בן פסח בעת שראיתיו ביום ג' הגם שהי' מוכה הפנים והחוט הי' נקרע קצת מ"מ הכרתיו יפה (בלעז אמר קלאהר) כי הוא בעריל קאנטיראוויץ בהזקן והשערות ומלבושיו שראיתיו קודם שמונה ימים וגם בהפנים עם שהיה מוכה הכרתיו כי הוא בעריל כו' ושניהם העידו ששמעו שביום ש"ק היה בעיר. והעד הג' העיד כי ראה אותו ביום ש"ק וביום שלישי ראה אותו נהרג והכירו ע"י המלבושים שהיה לבוש בהן ביום ש"ק בחיים חיותו ושמעתי בשעת מעשה מאנשים כי אותו האיש בעריל נהרג רק הפנים לא ראיתי ע"כ הגב"ע. והעתקתי ככתבם וכלשונם מלשון לעז בלי שום שינוי וגרעון זהו הגב"ע שנגבה כעת בזווענעראדקע ויש בידה גב"ע מהרב דוואזניסינסק אשר גבה אז בעת הביאו אותו לשם ולא היה אלו העדים רק האשה כיוונה כל הבגדים שהיה ההרוג לבוש בהם הד' כנפות היה מן ציץ לבן מנומר בפאסין בלא"ה מעט. הכתונת מן פשתן פשוט חלאט מטווען שחור מעט עם חגורה ממין החלאט תפור לחאלאט בלא אונטער שלאק. זילעט מאטלעת שחור קרוע. תחתונים מן טערקא שחורים עם שפראנצקיע לבן מתחתיו שטיועל מן יוכט פשוט ארוכים. מראה גופו שחור. שערות ראשו שחורים וכובע שלא היה לבוש בו היה עגול בלי קאזיראק מן גאריס טונקיל קאריסניווע. וגם נשמע מאיש אחד ששמע מאיש אחד שותף של ההרוג דראה דההרוג הלך במו"ש עם גנב אחד אצל הרחיים ובשהיה מועטת נזכר שיש לו מעות הלך שמה וראהו הרוג אלא דנתיירא כיון דהיה בלילה הגם דלא היה בגב"ע וירא להעיד ואולי אפשר שקר הוא עכ"פ יש קצת אומדנא דאמת ונמצא באותו מקום שהלך:

שאלה נמצא איש יהודי נהרג הראש והחוטם והפרצוף פנים היה חתוך מן הגוף והיה מונח על צד שמאל לכן היהודי שמצאו לא ראה הלחי השמאל רק הכירו ע"י ראייתו בפדחת וחוטם ולחי הימני. אח"כ ביום ג' הביאו הנהרג לעיר ע"פ ציווי הממשלה ובינתיים איז דער פנים שלו צו שלאגין גיווארין (ר"ל מוכה) והחוטם היה נקרע קצת ותלוי ועכ"ז אומרים שהכירוהו יפה וגם הכירו המלבושים שלו:

שנינו אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ובכנה"ג סי' י"ג בהגהת הטור אות רצ"ה כ' ומ"מ היכא דאיכא פרצוף פנים עם פדחת וחוטם נראה שמעידי' אפי' אין שם גוף כלל וכן נראה מתשובת ר"ת ז"ל הובאה בתשובה דשייכי לספר נשים המתחלת ובודאי שכך דנתי כו' (הוא בתשו' מיי' שם סי' ט' המתחלת חזרנו על כל הצדדים וז"ל והתרנו אשת אחיו של ר' שלמה ב"ר בנימין ושל ר' יצחק בר' בנימין שנהרג ולא נשאר כי אם רק פרצופו וחוטמו ופדחתו כדתנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ואם חסר אחת משלשתן אין מעידין עליו כו'). אך מצאתי בתשו' מהר"י בן לב ז"ל כתב בשם בנו דפרצוף פנים בלי בנין הגוף לא מהני. ולי הצעיר לא נהירא הרח"ש בקונטרס עיגונא דאתתא. ועיין בתשובותיו סי' נ"ב ועיין בהרד"ך בית י"א ובספר פני משה סי' צ"ז צ"ח וח"ב סי' פ"ד עכ"ל הכנה"ג ודברי מהר"י בן לב הנ"ל הם בחלק א' אחר סיום העשרים כללים בתוך ד"ה אני הצעיר החתום למטה על ההיא בעיא דפרק אשה שלום וז"ל דס"ט ע"ג ומיהו בפרצוף פנים לחוד בלא בנין הגוף לא סגי ולא מיירי מתניתן בהכי כיון דקאמר מתניתן אע"פ שיש סימנין בגופו ואתמר עלה בגמרא מאי סימנים סימנים דארוך וגוץ דהני לישני לא שייכי כשאין שם אלא הפרצוף מאי דקאמר התוספות אור"ת דהיינו דוקא כשאין שם אלא הפרצוף אבל אם כל גופו שלם כו' סיפא דלישנא דוקא ורישא דקאמר כשאין שם אלא הפרצוף לאו דוקא עכ"ל. ובק"ע של המכתב מאליהו סי' ו' אות מ"ח כ' וז"ל להעיד תוך ג' ימים בט"ע של צורתו בלי בנין הגוף סגי מהרח"ש בקונטרס דל"ה עכ"ל. ובאות נו"ן כתב היכא דאיכא פ"פ עם פדחת וחוטם לכ"ע מעידין אף בלא גוף כלל קונטרס מהרח"ש דל"ו. עיין בתשובת סי' נ"ב ובמורי הר"ם ח"א סי' צ"ז וס"ס צ"ח עכ"ל. ונ' דמורי הר"ם היינו הפני משה שהביא הכנה"ג. וא"כ בנד"ז שהראש היה מובדל וחתוך מן הגוף לגמרי. רק שהגוף היה סמוך לו אפשר אפי' לבנו דמהריב"ל מהני ההכרה בפרצוף פנים עם החוטם כמו דמהני לדידיה ג"כ אע"פ שאין כל גופו שלם אז מהני בפ"פ עם החוטם. כמ"כ הכא כיון שכל גופו שלם אע"פ שאינו מחובר כלל להראש מהני ע"י הכרת פדחת ופ"פ עם החוטם כו':

באך הנה בענין אלא על פ"פ עם החוטם משמע ודאי שיראהו את כל הפרצוף פנים שלו דהיינו שני הלחיים והפדחת כולו והחוטם כולו. והנה בב"י כתב וז"ל וכתב רי"ו בשם הרמ"ה זה הפרצוף פנים הם הלחיים עצמם ואין משגיחים לא על העינים ולא על הפה עכ"ל. ובכנה"ג בהגהת הב"י אות שד"מ כתב ע"ז עיין משפט צדק ח"א סי' ס"ח עכ"ל ואין הספר תחת ידי. ועיין בספר עצ"א סעיף כ"ד ס"ק פ"ד. והנה בכנה"ג בהגהת הטור סעיף רצ"ג כתב וז"ל פרצוף זה היינו כל הפרצוף משני צדדין. אבל מצד אחד אינן עדות. וכ"כ הטור ברמזיו לאביו וז"ל אין מעידין אא"כ ראו פרצוף פניו שלם עם חוטמו הרח"ש בתשו' סי' נ"ב. אמר המאסף יראה דמדכתב שם פרצוף פניו שלם וכו' מדקדק הרב ז"ל דהיינו כל הפרצוף משני צדדין עכ"ל. ותשו' הרח"ש זו הובא ג"כ בק"ע מהמכמ"א סי' וא"ו סעיף צ' וז"ל מי שאמר שהוציא מת מן המים והכירו בצורת פניו שהיה מצד אחד הפדחת והחוטם והלחיים קיימות אין מספיק להתיר דבעינן כל הפרצוף שלם משני צדדים הרח"ש סי' נ"ב עכ"ל לפ"ז י"ל הא דפסק הרח"ש דההכרה בהפ"פ מצד אחד אין כאן עדות זהו בנדון שנשאל שמצד השני לא היה הפרצוף פנים קיים כלל. רק מצד אחד לבד קיים צורת פניו. ע"כ אף שהכירו בו אין זה הכרה אבל היכא שהפרצוף פנים והפדחת והחוטם קיים כולו בשלימות רק שלא ראהו כ"א מצד אחד כמו בנד"ז שכתב רומע"ל שהיה הנהרג מונח על צד שמאל. א"כ לא ראה הלחי השמאל. מ"מ כיון שאומר שהכירו היטב בפ"פ אפשר דמהני דכיון דכל הפ"פ שלם יכולים להכירו יותר אף מצד אחד יותר הרבה מאם ניטל צד אחד מה גם כיון דכל הפ"פ שלם אף שהיה מונח על לחי השמאל ודאי יוכל לראות גם קצת מהלחי השמאלי וכ"ש הפדחת והחוטם גם מצד שמאל. ומ"מ מלשון המשנה פרצוף פנים משמע שיראה כל פרצוף פנים שלו ועיין בהגמי"י פי"ג מה"ג אות א' וז"ל אך בזה נסתפקו וגמגמו היכא שהאינו יהודי סח שראוהו צף על פני המים היאך נתן טביעת עין במים כו' ע"ש. וכ"ש כשלא ראה צד אחד מהפרצוף פנים שלו י"ל דאין זו עדות. וגם כמו פרצוף פנים בלא פדחת אין זה עדות ואפילו יש הפדחת רק שכיסה אותו כמ"ש בגמרא כאן גבי אבא בר מרתא כו' דבק באפותיה חלף קמייהו ולא בשקרוהו. ובירושלמי כאן אמרו דכמ"כ אם הדביק אספלנית על נחיריו. דהיינו החוטם אינו ניכר להכירו. א"כ כמ"כ אם לחי אחד משני לחייו מכוסה מחמת ששוכב עליו אין כאן עדות שלם. וכ"מ בירושלמי שם דצ"ל החוטם עם הלסתות שהם הלחיים. וכן משמע מלשון הרמב"ם פי"ג הכ"א אם פדחת וחוטמו ופרצוף פניו קיימים והכירוהו בהן שהוא פלוני מעידין עליו עכ"ל:

(ק"ע קע"ד קע"ז ר"ו ר"ז ר"ח ר"ט רל"ח תי"ב והטור. כנה"ג בהגה"ט סעיף שס"ט ש"ע שע"א שע"ב שע"ד ובהגהת הב"י סעיף תל"ו) וכן הוא לשון הש"ע סעיף כ"ד.ואומרו והכירוהו בהן משמע בכל הנך דקחשיב. ועי' בשו"ת מהר"י הלוי אחי הט"ז סי' י"ב ד"ה איברא דבעינן פרצוף פנים דהיינו הלחיים כו' משמע ודאי תרווייהו:

גאך בנדון זה שראוהו עוד פ"ב אח"כ ביום השלישי והכירו ג"כ בפניו וכן הכירו בטב"ע בפניו עוד עד אחד ר' אברהם בן פסח כמבואר בהגב"ע. הנה התוס' (דק"כ ע"א) כתבו והיכא שאינו נחבל בפנים ודאי נראה דבר פשוט שיכולים להכירו אפילו אחר כמה ימים כו' דהיכא שנחבל בפרצוף פנים אין מעידין עליו אלא בתוך שלשה ימים כו' וכ"כ בפסקי תוספות שם סעיף רל"ו ובהרא"ש שם סי' ג' ואף בחידושי הרשב"א שם שחלק ע"ז בד"ה הא דאמרינן בההוא דטבע בדגלת. וז"ל ומאי דקאמרי נמי דהיכא דאינו נחבל בפנים נראה דדבר פשוט הוא שיוכלו להכירו אפילו לאחר כמה ימים ומעידין עליו גם זה אינו מחוור כו'. מ"מ נראה דמודה הוא דבתוך שלשה ימים מעידין עליו אע"פ שנחבל בפניו כמש"ש. אלא ודאי משמע דלרבנן לעולם אין מעידין אלא עד שלשה בין נחבל בין שלם כו' וכ"כ הנ"י שם. והטעם לזה נראה דהנה איתא במרדכי פב"ת דיבמות סי' פ"ג שהקשה ר"י על ר"ת. דהא אמרינן במד"ר שהושיבו שומרים אצלם עד ג' ימים כדי שלא יראו ויתירו את נשותיהם והוא ג"כ בירושלמי כאן על משנה זו וי"ל דהתם הרוגי מלכות מדוכאים בפצעים וחבורות מתקלקלין ואין יכולים להעיד עליהם להכירם לאחר שלשה ימים עכ"ל. וכ"כ באגודה שם ביבמות פט"ז סי' קל"ט. ולכן אף להחולקים על ר"ת וס"ל דאחר ג"י אין מעידין בשום ענין מ"מ בתוך ג"י מעידין אע"פ שהוא נחבל בפניו דומיא דהרוגי מלכות שמדוכאים בפצעים וחבורות וכ"ד הטור. אך ביש"ש פב"ת סי' ה' כתב ונראה דדבריהם דבמת שנשתנה כל שעה אין שייך לומר שיהיה ניכר על בוריו בטביעת עין אם לא שיהיה שלם ראשו וכל גופו ולא נחבל בפניו כלל כה"ג דוקא איכא למיסמך אאנשים כשרים ונבונים שמכירים בטביעת עין וכל זאת דוקא בתוך ג' ימים הוא עכ"ל. ועי' תשובת מהרי"ק שורש קכ"א בסופו. ועי' תשובת הב"י בדיני גמל"ת סי' ו' כ' וז"ל הרי בהדיא דנחבל בפניו היינו שחסר מפניו איזו דבר דומיא דנשחתה קצת צורת פניהם דאכלום כוורי כו'. ועיין מזה בק"ע סעיף קע"ב ר"ו ר"ז ר"ט. וא"כ בנד"ז שהעד הראשון שראה אותו ביום א' העיד שביום ג' הביאו הנהרג לעיר אמרתי לר' אברהם בן פסח שהוא ג"כ מזאסקיב לך ותראה כי הביאו בעריל קאנטיראוויץ נהרג והלכנו והיה הפנים שלו צו שלאגין והחוטם היה נקרע קצת ותלוי. והמלבושים שראיתיו ביום ראשון היה גם ביום ג' וכן העיד ה"ר אברהם בן פסח בעת שראיתיו ביום ג' הגם שהיה מוכה הפנים והחוטם הוא נקרע קצת מ"מ הכרתיו יפה (בלעז אמרו קלאהר) כי הוא בעריל קאנטיראוויץ בהזקן והשערות ומלבושיו שראיתי קצת קודם שמונה ימים וגם בהפנים עם שהיה מוכה הכרתיו כי הוא בעריל כו' ושניהם העידו ששמעו שביום ש"ק היה בעיר והעד הג' העיד כי ראה אותו ביום ש"ק כו'. וא"כ נראים הדברים דראהו תוך ג"י שהרי בודאי לא הלך מהעיר בש"ק ח"ו כ"א מוש"ק ובפרט לפי מה ששמע מאיש אחד ששמע מהשותף של ההרוג דראה שההרוג קודם שנהרג הלך במוש"ק הנ"ל עם גנב אחד אצל הרחיים כו'. וא"כ ממוש"ק עד סוף יום ג' נחשב תוך ג' ימים אף לדעת שו"ת נ"ב סי' מ"ם דהנך ג' ימים לא מחשבינן מעל"ע מ"מ כתב דעד תחלת ליל רביעי חשיב תוך ג"י ע"ד מ"ש בתה"ד סי' קמ"ח גבי ג' ימים דיולדות. וא"כ אף אם נהרג מוש"ק ה"ז כל יום שלישי עד סוף שקיעת החמה תוך ג"י וכ"ש שאין דעת הנו"ב מוכרחים כלל אף שהסכים עמו העצ"א ס"ק ק' והמרה"צ סוף סעיף כ"ז מ"מ הרי חלק עליו בתשובת בית אפרים סי' ל"ה וכ"מ מתשובת הריב"ש סס"י שע"ט. אך בנד"ז א"צ לזה דגם להנו"ב והעצ"א ומרה"צ חשוב תוך ג"י וא"כ בתוך ג"י אף שנחבל בפניו מעידין עליו אם הכירוהו יפה. ואף שכתב רומע"ל דעדות השותף שראהו במוצש"ק י"ל ששקר הוא מ"מ יוכלו לברר ע"י האשה עצמה שהיה בעלה כל יום שבת קדש בביתו והיא נאמנת ויתברר שיום שלישי שאחר השבת הוא ודאי תוך ג' ימים:

דואף לדעת רש"ל ביש"ש דלעיל דס"ל בנחבל בפניו אין מעידין עליו אף תוך ג"י. מ"מ בנד"ז יש לצרף לסניף מה שראהו ביום א' כשלא היה נחבל בפנים והכירו שזהו בעריל כו' דאף שלא ראהו בלחי השמאלי ואין זה עדות מ"מ מצטרף למה שהכירוהו ביום ג' שהוא ג"כ תוך ג"י רק שהיה נחבל בפניו. ומ"ש רומע"ל לחוש שמא זהו אחר ג"י רק שנשתנה לצורת בעריל כו'. הנה הגם דרוב הפוסקים ס"ל להקל בספק דג"י מ"מ כשהוא ג"כ נחבל בפניו י"ל דאין מקילים אלא כשהוא ודאי תוך ג"י והגם שבחידושי הרשב"א לא מבואר להחמיר רק בנתפח. אך בנד"ז דאיכא הוכחה טובא דהוא תוך ג"י. כיון שמראים הדברים שהוא הנהרג שהרי לא נחסר זולתו והלך בדרך שנמצא ההרוג בו ביום והוא היה חי תוך ג"י א"כ מוכח דזהו תוך ג"י. וגם כיון שנמצא במקום מפורסם א"כ אם היה נהרג מקודם היה נמצא מקודם. ובכנה"ג בהגהב"י סי' ת"נ כתב אם יש הוכחה שלא עברו עליו ג' ימים כו'. אך בנ"ד א"צ לזה דכיון דבהמלבושים אלו שהיה ההרוג לבוש ביום ג' ראהו את בעריל ביום ש"ק מלובש בלבושים אלו. א"כ ע"כ נהרג אחר ש"ק דאף את"ל דבמלבושים חיישינן לשאלה. מ"מ א"א שנהרג כ"א תוך ג"י כיון שהיה בעריל לבוש בהן בש"ק. כ"ש שי"ל דלגבי ספק ג"י לא חיישינן לשאלה. דהא דחיישינן לשאלה זהו על גוף העדות שלא לסמוך על המלבושים שזהו בעריל ע"ז חיישינן לשאלה. אבל לגבי ההוכחה דהוא תוך ג"י ודאי יש לסמוך על המלבושים [ע' במפתחות]. וא"כ מהמלבושים מוכרח שזה הנהרג הוא תוך ג"י. וגם מעצם הכרת המלבושים כולם שכיוונה אשת בעריל יש סניף גדול להתיר עם הטב"ע יחד במכש"כ מהמבואר בשו"ת עה"ג סי' ע"ב: