סימן קמח קיצור.

אסימן קמח קיצור.

(בתשו' מהרמ"ל סי' קי"א פי' שהחכמים אמרו תטיל למים אם נמוחו כדי להבחין דברי הרופאים ומ"מ היכא שהרופאים אומרים בבירור. סומכין עליהם. והח"צ הקשה עליו. ולדבריו ג"כ הרופאים נאמנים. ובתשו' הג"מ ליב בשב"י סי' מ"א שאין להחזיק דברי הרופאים לודאי גמור אלא רק אומדנא וספק. רק לפעמים ע"י הוכחה חשוב ודאי וזהו אם נימוחו ואם לא נימוחו שלפירושו הרופאים אמרו כן לאמת דבריהם):

ב(אך ממ"ש הב"י סי' קפ"ז בשם סה"ת ובש"ע שם סעיף ח' משמע שאין סומכין על דברי הרופאים וכ"כ בס"ט סי' קפ"ח סק"ה. ובמהרי"ק שורש קנ"ט מבואר דסמכינן על דברי הרופאים. אולם ראייתו מיוהכ"פ יש לדחות וכמ"ש בתשו' הג"מ ליב הנ"ל ובחידושי הרשב"א משמע קצת דיש לסמוך ע"ד הרופאים ומ"מ י"ל דהיינו דוקא בצירוף הוכחה:

ג(אפ"ל דאף שאין ד' הרופאים ודאי יש לצדד להקל ע"ד מ"ש בתוספתא ספק מן המכה ספק מן החדר טהור ודעת הג"מ גבריאל בשב"י סי' ל"ו והג"מ יודא מילר שם סס"י מ"א והשב"י עצמו סס"י מ"ב לסמוך על הרופאים. והפמ"א העלה שאין לסמוך ע"ד הרופאים בדם גמור לתלות במכה עד דאיכא איזה דבר המברר שדברי הרופא אמת ואין דבריו אלא גילוי מילתא בעלמא):

דוא"כ בנ"ד בהקרטין שהיא מוצאה אחר כלות הוסת כיון שהרופאים אומרים שפתחו חדרי רחמה בכלי אומנותיהם וראו בעיניהם שיש לאשה זו מכה בצדדי בית רחמה ועוד זאת הפליאו לומר כי מהנמנע אשר הקרטין והשערות יבואו מחדר הוסת ורק ממכה הזאת יבואו עכ"ל. א"כ י"ל דודאי סומכין עליהם מכמה טעמים. הא' שלפ"ד מהרי"ק שורש קנ"ט הנ"ל סעיף ב' הקרטין עצמם חשיבי הוכחה שדברי הרופאים אמת כנ"ל. וא"כ אף אם לא ראו בעיני ראיה ממש כ"א שפטו כן ע"פ חכמת הרפואה כהנך עובדי דפ' המפלת י"ל שהם נאמנים ומה ששם הוצרכו להטיל במים מבואר בדברי הרשב"א שזהו משום חשש בעלמא כו'. גם הפמ"א המחמיר שלא לסמוך ע"ד הרופאים היינו בדם גמור. אבל בקרטין דהם מורים שהם ברי' מודה דסומכין עליהם והיינו שאפי' אם לא נימוחו אין לטהר אלא מצד דבריהם כדעת הראב"ד והרשב"א הנ"ל. ואפ"ל דהכא כיון שהרופאים אומרים כי מהנמנע כו' וכן רגלים לדבר שבשעת וסתה אינה מוצאה הקרטין רק אחר שפסק וסתה להכי א"צ בדיקה כלל אם נימוחו או לא והתם בהמפלת י"ל שהרופאים גופא אמרו כן תטיל למים כו' כמ"ש הגאון ממענץ והעה"ג. אבל הכא הרי הרופאים מחליטים הדבר כו'. אכן מפני שהן א"י צע"ג. ועוד זאת והוא העיקר דהא בנ"ד אומרים הרופאים שראו בעיניהם ממש שיש לה מכה בצדדי בית רחמה לכן אף למ"ד שאין סומכין על הרופאים זהו כשאומרים כן ע"פ חכמתם שקול דעתם ע"ז ס"ל שאין זה ודאי. אבל מה שראו בחוש פשיטא שאין שייך זה. מיהו עדיין יש להעיר מדין אם עד א' נאמן באיסורין היכא דאתחזק איסורא דהרבה פוסקים ס"ל דאינו נאמן והכא לטהר הדם שהיא רואה חשוב אתחזק איסורא וכמ"ש בתוספות ריש גיטין ד"ב סע"ב סד"ה עד א' נאמן שאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה כו' וגם בידה לטבול עכ"ל. אבל הכא שהיא מוחזקת ברואה דם לא שייך טעם זה וא"כ איך יהיה עד א' נאמן וע' בתשו' מיימוני דשייכי להלכות איסורי ביאה סי' ג' שהביא מהירושלמי דפרק במה אשה נאמן הרופא לומר קמיע זה מומחה ורפאתי ושניתי ושלשתי והתם הוי ידיעה ודאית דומיא או ראה או ידע. וי"ל שם ליכא חזקת איסור גמור כיון שנושאו דרך מלבוש לכן אפי' בקמיע שאינה מומחה ליכא חיוב חטאת כמבואר במשנה פרק במה אשה ד"ס ע"א. ע"כ שפיר הימנוהו רבנן בדרבנן. וע' בטוש"ע או"ח סי' ש"א סכ"ו. והריצב"א שהביא ראיה משם היינו לענין רמ"ת לומר שנתרפאה דהוי ג"כ איסור וסתות דרבנן אבל להתירה בדאורייתא י"ל לא היה סומך ע"ז. מיהו י"ל עפמ"ש בתשו' מיימוני דשייכי להלכות אישות סי' ג' וז"ל הא לא מקרי אתחזק איסורא אלא היכא דאף לדברי העד הבא להתיר האסור מכאן ולהבא מודה הוא דמעיקרא אסור היה כגון ההיא דרפ"ק דגיטין גבי בפנ"כ ובפנ"ח דאתחזק איסורא דא"א אף לדברי השליח עכ"ל. וכן גבי שחיטה מעיקרא ודאי היה בחזקת איסור. אבל הכא הרי דם זה שהיא רואה שלא בשעת וסתה לדברי היהודי הרופא גם מעיקרא לא היה אסור כלל אף שאנו אסרנוה לבעלה מ"מ לדבריו תיגלי מלתא למפרע שהוא דם המכה וגם אצלנו לא היה ברור שזהו דם נדה כיון שמעורב בליחה. אין זה דומה לאתחזק איסורא שאין ע"א נאמן להתיר. ע' פתחי תשובה סי' קכ"ז ס"ק י"ב בשם הנו"ב חאה"ע סס"י ס"ט. ועט"ז שם סק"ו מה שחולק על רמ"א גבי ניקור דאין זה חזקת איסור ובנה"כ חלק עליו ונ' כט"ז וע' בכנה"ג בהגב"י שם אות כ"ז כ"ח כ"ט:

קיצור. בנד"ז י"ל דהקרטין עצמן הוי הוכחה שדברי הרופאים אמת כי הם בריה. ועוד דהכא אומרים שראו בעיניהם והפוסקים האומרים שאינם נאמנים זהו כשאומרים רק מאומד דעתם כמ"ש בשב"י סי' מ"א:

האך מה שיש שובר ע"ז הוא אם הם עובדי כוכבים י"ל דלא סמכינן עלייהו כמ"ש הב"י סי' קפ"ז בשם הגמי"י והוא בתשו' מיימוני דשייכי להלכות אישות סי' ג' שכ' אבל אין בידי להתיר ע"פ דבור עובדי כוכבים אפילו ברופא דלא מרע אנפשיה דקרינא ביה אשר פיהם וגו' עכ"ל. והב"י העתיק אפילו ברופא מומחה לרבים דלא מרע אנפשיה עכ"ל. וכן נראה דהא הא דלא מרע נפשיה איתא גבי רופא מומחה בפ' אין מעמידין דכ"ז ריש ע"א ברופא מומחה. ופרש"י לא מרע נפשיה ודכ"ח ע"א בהא דרבי יוחנן רופא מומחה הוה ופרש"י דאמרינן לעיל אם היה מומחה לרבים מותר דלא מרע אנפשיה וכ"כ הרא"ש שם רס"י ט"ו. והרי בתשו' מיימוני הנ"ל כ' ג"כ שאפי' הוא רופא דלא מרע נפשיה וע"כ היינו מומחה לרבים אפ"ה אינו נאמן כאן. והיינו משום דענין לא מרע נפשיה שייך רק שם שהוא מלתא דעבידא לגלויי מיד שאם יעשה לו רע וימות יאמרו הכל שהוא הרע לו. ע"כ בכה"ג שייך לומר דלא מרע נפשיה. משא"כ הכא לא שייך כלל לומר כן כי אף אם לא נתרפאה ותראה דם מי ידע בזה רק היא לבד ועוד שיוכל לומר שאח"כ נתקלקלה ולכן בכה"ג י"ל אשר פיהם כו'. וכן גבי קפילא כתבו התוס' פג"ה צ"ז א' ד"ה בקפילא אע"ג דעובד כוכבים הוא לא ישקר שלא יפסיד אומנתו עכ"ל. וכ"כ הב"י בי"ד רס"י צ"ח בשם הרשב"א עובד כוכבים בעלמא משקר אבל קפילא לא מרע נפשיה עכ"ל. זה ג"כ שם שיתברר הדבר תומ"י שמשקר וע' ש"ך שם שהאריך בזה לענין עובד כוכבים מסל"ת. אבל הכא דאין שייך לומר כן אינו נאמן. וראיתי להגאון מו' גבריאל ז"ל ממיץ בתשו' שב"י סי' ל"ו דמ"ז ע"ד שכ' ואף גם ברופא עובד כוכבים מומחה יש להסתפק מטעם דלא מרע אומנתיה ומכ"ש כשאינו יודע שתולה בזה דברי האיסור כו'. ואף דבתשו' מיימוני בעובד כוכבים לא רצה לפסוק אם לא שהאשה מגדת יעו"ש. שאני התם דהוחזקה באיסור כו' עכ"ד. ואין דבריו נראין דהא בהדיא ס"ל לתשו' מיימוני דאפי' הוא מומחה לרבים דלא מרע נפשי' לא סמכינן עליה כאן. וכ"פ אאזמו"ר הגאון ז"ל בסי' קפ"ז ס"ח ס"ק ל"ו. ומ"ש שאני התם דהוחזקה לאיסור במח"כ י"ל דאזיל בתר איפכא דשם י"ל שהחשש רק באיסור וסתות דרבנן והכא לטהר הדם הוא חשש כרת וכמ"ש מהרי"ק ש' קנ"ט הנ"ל. ובשבו"י ח"א סי' ס"ה כ' ואפילו רופא מומחה שאינו מישראל היה נ' דראוי לסמוך עליו משום מסל"ת ולא מרע כו' אלא דהריצב"א חייש לבדדמי כו'. ואין דבריו נכונים. דהריצב"א בהדיא כ' משום אשר פיהם כו' ולא משום בדדמי וע' בגמ' פ"ה דנדה דמ"ה ע"א ואיבעית אימא אשר פיהם כו' שאין זה כלל ענין בדדמי. ובתה"ד סי' ע"ט משמע קצת היכא דאיכא תרתי מסל"ת ולא מרע חזקתיה סמכינן אפילו בדאורייתא דהיינו ענין קפילא. אבל הש"ך רס"י צ"ח השיב על דבריו וראי' לדבריו מהא דהריצב"א הנ"ל:

קיצור. ברופא עובד כוכבים אפי' אומן דלא מרע נפשיה י"ל אין לסמוך עליו דלא מהני רק היכא דהוא ג"כ מלתא דעבידא לאגלויי מיד ולא כהג"מ גבריאל ז"ל בשב"י סי' ל"ו ולא כתשובת שבו"י ח"א סי' ס"ה:

ואך מה שי"ל בזה ע"ד מ"ש הט"ז בא"ח סי' תקי"ג ס"ק ט' בשם מהרש"ל ביש"ש פ"ק דביצה סס"י ו' היכא דרובא מסייע סמכינן אגמל"ת אף בדאורייתא הגם דלא סמכינן על הרוב מצד עצמו לבד. וכ"כ המג"א שם ס"ק י"ג וכ"פ הגאון אאזמו"ר ז"ל שם סעיף ט"ז וכ"פ בחמד משה שם וביש"ש שם פי' משום דהא דלא סמכינן ארובא בדשיל"מ זהו מדרבנן ולכן בדרבנן סמכינן על גמל"ת. וכה"ג פסק בי"ד סי' שט"ז ס"ג בהג"ה לענין חלב דאע"ג דאנן פוסקים כר"ת דאינו פוטר מהבכורה וחיישינן בזה למיעוטא אעפ"כ אם יש גמל"ת שילדה נאמן. אלא דגבי עזים שם לא סמך ע"ז. וא"כ בנד"ז ג"כ כיון שהיא אשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה מוצאה הקרטין על בדיקת העד י"ל ג"כ דה"ל רובא להקל שע"כ מכה או שומא יש במעיה. וכמו שהאריך בזה בשו"ת בית אפרים חלק יו"ד סי' מ"ט [דף מ"ט ע"ב ד"ה אחר כתבי] ונסתייע בזה מדברי הרשב"א בחידושיו פ' המפלת שכתב שאינו מצוי שיהא הדם נקרש ויוצא על הרוב בכענין זה כו' שרובן בריות נינהו כל שיוצאין בענין זה עכ"ל. וא"כ כשיש רוב להקל י"ל דסמכינן ג"כ על גמל"ת כמו גבי פרה חולבת וביצים הנ"ל. הגם שבחולבת לא סמך ע"ז בעזים כו' אע"ג דיש ג"כ רוב כו'. וא"כ ה"נ י"ל ה"ל מיעוטא דשכיחא. אך י"ל אדרבה הכא יש טעם להקל משום דמדאורייתא אמרינן דם ולא כתם כנ"ל סעיף ג'.ומטהרים אפי' בספק שקול שמא מן המכה ע"י חזקת טהרה א"כ הכא דאיכא רובא להקל אפי' יהי' המיעוט מיעוט דשכיחא עכ"ז בצירוף חזקת טהרה י"ל מדאורייתא שריא:

קיצור. כשיש רוב להקל רק החשש ע"ד מיעוטא מאמינים לעובד כוכבים מסל"ת והכא ג"כ י"ל דה"ל כמו רובא להקל. וכיון דרובא להקל י"ל לכאו' דה"ל כמו דם ולא כתם לכן יש לסמוך כה"ג אהנ"ל:

זואף שאפשר אין לסמוך ע"ז מדמטמא ר' מאיר גבי הרואה במי רגלים בעומדת ויש סברא דמטמא משום נדה. ואף דקי"ל כר' יוסי. מ"מ מי יוכל לשקול הענין שיהיה נד"ז דומה לההיא. אך עוד יש לצרף לזה משום שהיא רואה הקרטין שלא בהרגשה כלל והגם שיש דעות אם קיי"ל כשמואל מ"מ ה"ל צד להקל לסמוך על הרופאים. ועוי"ל דהא לא מרע נפשי' עדיף ממסל"ת כמ"ש מהרי"ק סי' קכ"א מהא דכל השטרות העולים בעש"ג פ"ק דגיטין ד"ט דסמכו ע"ז אפי' במקום שצריך עדות גמור כגון להוציא ממון מחזקתו דבעינן שני עדים סמכו אחזקה דלא מרעי נפשייהו להכשיר שטרות הנ"ל ואע"ג דאם היה משקר לא היה מגיע לו היזק רב כ"א מעט זלזול ואפ"ה אמרינן כיון שהוא דיין לא היה מעיד שקר ופוגם כבודו ואפילו לענין גיטין להתיר א"א לעלמא הוה סמכינן אחזקה זו אי לאו דלאו בני כריתות נינהו עכ"ל. הביאו הט"ז בי"ד סי' שי"ו סק"ד. והרא"ש פ"ק דגיטין סי' יו"ד כתב ואפילו נפק עלייהו קלא דשקלא שוחדא לאצלויי דינא. מ"מ לעדות שקר לא מרעי נפשייהו כו' עכ"ל. וזהו כעין שחילקו בגמ' פ"ג דסנהדרין דכ"ט ע"א גבי אוהב ושונא בין לדין ללהעיד ע"ש גבי חד לדיין ופרש"י דבדיין מודו רבנן כו'. וכך ס"ל להרא"ש דאע"ג שנחשדו להטות הדין לא נחשדו להעיד שקר והביאו רמ"א בש"ע ח"מ סי' ס"ח סעי' א' בהג"ה. וע"ש בהר"ן פ"ק דגיטין ובמרדכי שם סי' שכ"ד שתקנת חכמים היא כו' ולפי' שהכותים מקפידים כו' אבל עכ"פ חכמים סמכו דודאי קושטא דמלתא הכי הוא כו'. והנה התם החשש זלזול ג"כ לא קרוב כ"כ דאף שיטעון המוכר שלא קיבל המעות הרי הלוקח יכחישו ומי ידע מי אומר אמת ועכ"ז לא מרעי נפשייהו. והיינו כיון שהוקבע לדיין מומחה גנאי הוא לו שישקר בהענין ובפ' אין מעמידין ד"ל סע"א שמואל שתי מיא מבי ארמאה נהי דאגילויי לא קפדי אמנקרותא מיהא קפדי. ופרש"י נקיון. וע' מזה בב"י ביו"ד סי' ס"ט. א"כ ה"נ כיון שהם רופאים מומחים י"ל דלא מרעי נפשייהו להעיד שקר לומר שיש לה מכה בצדדי הרחם ובאמת אין לה כי יוכל להיות לו זלזול מזה ע"י רופא אחר. אף שהחשש רחוק. לכן בענין הקרטין. דבלא"ה יש בהם כמה טענות להקל ולומר שאין כאן איסור דאורייתא. וכיון שיש לה וסת. וזהו שלא בשעת וסתה יש לסמוך עליהם להתירה:

קיצור. ועוד שהיא רואה הקרטין שלא בהרגשה. ועוד דהא דלא מרע נפשיה עדיף משאר מסל"ת. וראי' מכל השטרות העולים בעש"ג לכן יש להקל. עוי"ל כיון שהעידו כן שלשה רופאים מומחים אף שהן א"י שאני. ועיין פ"ב דגיטין דף י"ט ע"ב מקרי ליה לשני כותים זה שלא בפני זה במסלפ"ת כו':