סימן צג

אסימן צג

אם יש לאסור גילוח הזקן במספרים כעין תער ואף שלא כעין תער וכמ"ש בשם האריז"ל הובא באה"ט ובל"י (ובתשו' דברי יוסף שהקהל דק"ק רצו להכריח האשכנזים הבאים לשם שלא יגלחו כלל פיאות הזקן):

גרסינן בגמ' פ"ח דנזיר (דף נ"ח ע"ב) א"ר מיקל אדם כל גופו בתער (ואין בו משום לא ילבש גבר שמלת אשה רש"י. וצריך לחלק בין דבר זה להא דאיתא פרק המצניע (דצ"ד ע"ב) במלקט לבנות מתוך שחורות שאסור משום לא ילבש גבר שמלת אשה וכמ"ש בטוש"ע סס"י קפ"ב די"ל שאני הכא דאינו ניכר בפרהסיא כי הגוף לבוש בבגד ועוד דהשער מצער אותו. משא"כ במלקט לבנות מתוך שחורות לא שייך כ"ז. וע' בב"י סי' קפ"ב ד"ה ואם ליקט מ"ש בשם הראב"ד והא לא מינכרא מלתא כו' אני אומר דמשכח' לה דמינכרא כו' ולעיל מיניה בד"ה לא תלבש אשה אבל דברים הנסתרים מן העין כו' אשה שגלחה את ראשה כאיש היה לוקה מפני שהוא דבר הניכר לעין אבל איש שהעביר בית השחי ובית הערוה כיון שהוא דבר שאינו נראה כלל מודה ראב"י שאינו אסור מה"ת כו' עכ"ל ואף שהחילוק הזה חילק הב"י ליישב דעת הרמב"ם משא"כ לשא"פ דס"ל כת"ק דראב"י אפילו במידי דמינכרא ליכא לאו מדאורייתא כ"א מדברי סופרים. מ"מ לענין איסור דרבנן גופא יש לחלק לר"ת וסיעתו בין העברת שער בית השחי ובית הערוה דשרי לדידיה אף כעין תער ובין מלקט לבנות מתוך שחורות דאסור. ע"כ צ"ל משום דמלקט לבנות מתוך שחורות זהו מבחוץ והוי מלתא דמינכרא משא"כ בשער בית השחי דהוא דבר המכוסה דלרב שרי מה"ט במספרים אף כעין תער כיון שאינו נראה כלל:

קיצור. (החלוק בין הא דשרי בשער בית השחי ובית הערוה במספרים כעין תער. ובין איסור מלקט לבנות מתוך שחורות היינו משום הוי מלתא דמינכרא כי מלקט מראשו או מזקנו. משא"כ שער בית השחי ובית הערוה אינו ניכר. מיהו התוס' ביבמות (דף מ"ח ע"א) חלקו בענין אחר משום דאינו עושה משום יפוי והוצרכו לזה משום דבמלקט לבנות אסור אף אם לא מינכר כגון שנשאר עוד הרבה שערות לבנות. ומ"מ לפמ"ש הב"י החילוק כיון שהוא במקום הניכר שפיר נכון ג"כ החילוק שכתבתי):

ושוב ראיתי שהתוס' ביבמות פ' החולץ (דמ"ח סע"א) כתבו לחלק בענין אחר. וז"ל ואין דומה לתקוני אשה שאין זה משום יפוי אלא משום צער כו' וכ"כ הרא"ש פרק מצות חליצה סי' ח'. והלא אינו דומה לשמלת אשה דאינו עושה כדי ליפות אלא להציל מן הצער כו' עכ"ל. ונראה דהוצרכו לזה משום דבמלקט שערות לבנות מתוך שחורות אסור אפילו ג"כ לא מינכרא כלל כמ"ש הראב"ד הובא ב"י ד"ה ואם לוקט) מיתיבי המעביר (שער שבבית השחי תחת אצילי ידיו) בית השחי ובית הערוה ה"ז היה לוקה (משום לא ילבש גבר כדדרשינן בסמוך. תוס') הא בתער הא במספרים. והא רב נמי בתער קאמר. כעין תער (שגזז במספרים סמוך לבשר כעין תער). וכתב בשט"מ אהא דאמר רב מיקל אדם כל גופו בתער אפילו בית השחי ובית הערוה. ולא מיירי באיש זקן למאי דס"ד השתא דבתער ממש קאמר. תוספות חצוניות. ומשני כעין תער במספרים סמוך לבשר אף כעין תער שרי רב אבל לא תער ממש. ונראה דאף במלקט ורהיטני אסור דבמספרים דוקא נקט תלמודא ה"ר עזריאל ז"ל עכ"ל השט"מ. לפ"ז עולה הפסק דהמעביר שער בית השחי ובית הערוה בתער היה לוקה מדאורייתא משום לא ילבש גבר. ואעפ"כ מותר להעביר שם השער במספרים אף כעין תער. ומיהו במלקט ורהיטני אסור. והנה מ"ש השט"מ ולא מיירי באיש זקן למאי דס"ד השתא דבתער ממש קאמר. ור"ל אבל לפי המסקנא דבמספרים כעין תער קאמר קאי אפילו באיש זקן. ואפשר כונתו דכל גופו כולל אפילו פאת זקנו. נלע"ד שזה אינו דבכלל גופו אינו כלל הראש והזקן כיון דאיכא בהו לאו מיוחד בפ"ע משא"כ בשער כל גופו. וגם בלא"ה בפי' גופו אין הראש בכלל. ע' פב"ת דסוטה (דמ"ה ע"ב) נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר. ועוד ראיה ברורה מדאיתא שם (דף נ"ט ע"א) אמר רב נחמן בנזיר מותר ופי' התוס' להעביר בית השחי ובית הערוה דקסבר אחר שנזיר מעביר כל שער ראשו לא חשוב נוי ותקון לגבי אותו האיש להעביר בית השחי ובית הערוה עכ"ל. נשמע דעד כאן לא מיירי במעביר שער ראשו כלל רק שער גופו לבד. א"כ לא מיירי ג"כ במעביר שער זקנו כלל. וע' תוספות פ' החולץ (דמ"ח סע"א) כל גופו מראשו ועד רגליו הא סתם כל גופו אינו במשמע ראשו וזקנו כלל. ועוד דגם הנזיר כשמגלח אינו מגלח פאת ראשו ופאת זקנו ח"ו רק שער ראש נזרו לבד. ועוד איני מבין מה תיקן השט"מ דאף דאינו זקן הרי יש לו פאות הראש ואיך אפשר שיגלח פאות הראש כמו שא"א גלוח פאות הזקן. ואדרבה להתוס' ורא"ש ועוד פוסקים לוקה בפאות הראש אף במספרים כעין תער. ועכ"פ בתער לוקה לד"ה. וע"כ צ"ל דמיירי במגלח שער גופו לבד ולא פאות הראש. א"כ מיירי ג"כ באינו מגלח פאות הזקן. והיינו דרב מיירי רק בגופו ולא בראש וזקן. ועוד דהנה הש"ך סי' קפ"ב סק"ד עמש"ש בש"ע סימן ג' מי שמגלח כל שער שבו מראשו ועד רגליו י"א שמותר לו לגלח גם של בית השחי ובית הערוה. וע"ז כתב הש"ך וז"ל מראשו כו' לאו דוקא דהא נת' בסימן שלפני זה דאסור להקיף ראשו וזקנו אלא ר"ל מראש גופו עד סוף גופו עכ"ל. א"כ כש"כ בהא דרב דלא נזכר ראשו כלל כ"א כל גופו דודאי אין ראשו בכלל. ובאמת שדברי הש"ך לא נהלם לי. דמקור הדין דהשו"ע סעיף ג' מבואר בתוס' דיבמות (דמ"ח סע"א) ובהרא"ש פרק מצות חליצה סס"י ח'. ושם בתוס' משמע בהדיא דאיירי במגלח גם שער ראשו מדכתבו ולא משמע דאיירי במצורע דפשיטא הוא אלא במגלח לרפואה עכ"ל. ומדבעי למימר דאיירי במצורע מובן דהיינו משום דמצורע הוא דמגלח כל שער שבו ואפילו פאת ראשו וזקנו לכאורה יש לומר התוס' כ"כ בשם הגאונים דס"ל בשחי ובית הערוה אסור במספרים לגמרי כמ"ש הרשב"א בתשו' סי' ק"ו ובפאות הראש וזקן ס"ל דשרי במספרים ע"כ מיירי במגלח כל שערו ממש ובמספרים ואזי שרי גם שער בית השחי ובה"ע וכ"מ ד' הסמ"ג שהביא הב"י. ולא כהב"י שהקשה עליו דאפילו בתער שרי דזה א"א שיהיה בכל שערו. אך באמת א"א לומר כן וכ"ד כל האחרונים דהגאונים לא מיירי במגלח פאות ראשו וזקנו ח"ו. ועוד דהא בפאות ראשו ס"ל להתוס' עצמן ריש מסכת שבועות דגם במספרים חייב וכ"כ בפסקי תוס' שם וכ"פ הרא"ש פ"ג דמכות סי' ג'. וכ"כ הטור בשמו סי' קפ"א. וא"כ איך הביאו דין דתשו' הגאונים אם יפרשו דמיירי במגלח גם פאות ראשו זה אי אפשר. אלא הפי' שמגלח כל שער ראשו לבד הפאות. וכן כל שער זקנו לבד פאות הזקן בכה"ג נמי נקרא מראשו ועד רגלו. וכן פי' בק"נ פ' מצות חליצה ס"ק ל"א דהיינו דומיא דאמר רב נחמן פרק שני נזירים (דנ"ט ע"א) בנזיר מותר כיון דמגלח שער ראשו ג"כ אף שמניח פאות הראש וכל הזקן והגם דאמרינן ולית הלכתא כותיה הכא שרי משום דמגלח ג"כ לרפואה. או י"ל משום דנזיר אינו מגלח זקנו כלל והכא מיירי במגלח ג"כ זקנו רק שמניח פאות הזקן בכה"ג ס"ל דשרי. ובזה מתורץ מה שהקשו היש"ש ביבמות פמ"ח סי' י"ז והב"ח ושכנה"ג דא"כ מאי פריך הגמ' על רב דהא רב אמר מיקל אדם כל גופו ובכה"ג שרו הגאונים דליתא דרב לא מיירי רק בכל גופו והגאונים מיירי במיקל מראשו ועד רגלו לבד פאות הראש ופאות הזקן. ועכ"פ מכ"ז נלמוד דפי' כל גופו היינו רק גופו ולא מיירי מראשו כלל:

קיצור. לרב המעביר שער בית השחי ובית הערוה בתער לוקה מדאורייתא. משום לא ילבש גבר. ואעפ"כ במספרים אף כעין תער דהיינו סמוך לבשר מותר. והנה לכאורה אפשר לדקדק מדברי השט"מ דגם בזקן שרי בכה"ג ומפרש מ"ש רב מיקל אדם כל גופו גם הזקן. אבל באמת זה אינו דבכלל גופו אינו ראשו בכלל כן מוכרח בגמ' (דנ"ט ע"א). ג"כ מוכרח ממ"ש התוס' ביבמות (דמ"ח סע"א) בשם הגאונים. ובמ"ש הגאונים מראשו ועד רגלו היינו לבד פאות הראש ופאות הזקן:

באמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן המעביר בית השחי ובית הערוה לוקה. מיתיבי העברת שער (של כל גופו כגון שבבית השחי ושבבית הערוה אינה מדברי תורה ואת אמרת דלוקה) אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים מאי לוקה (דאמרי מכות מרדות מדרבנן) נמי דקאמר מדרבנן וכ' התוס' והוי מצי לסיוע מברייתא דלעיל (סעיף א') אלא ניחא ליה לשנויי מאי לוקה מדרבנן דלא ליפלגו ברייתות אהדדי ר' יוחנן אף במספרים אוסר. ומשמע דר' יוחנן פליג אדרב עכ"ל התוס'. וצריך להבין אם רק במספרים כעין תער אוסר ר' יוחנן או אף במספרים שלא כעין תער אוסר. ולכאורה מלשון התוס' שכתבו ר' יוחנן אף במספרים אוסר ולא פירשו דוקא כעין תער משמע דר' יוחנן אוסר בכל ענין. וכ"מ בתוס' (דנ"ט סע"א) בד"ה בעא מיניה גבי וכן נראה מדקאמר והא גדיל. ומאי קושיא יטלנו במספרים שמזה מוכח דאפילו שלא כעין תער אסור דאם זה שרי א"כ מהו הקושיא והא קא גדיל ומצער ליה לאינש. הלא פשוט דאם שרי ליטול במספרים אף שלא כעין תער אין כאן שום צער. וכן מוכרח יותר ממה שמתרץ גבול יש לו. ופירש"י כיון שגדל יותר ממה שאדם יכול לסובלו נושר מאליו. והרי זהו ודאי כשגדל הרבה. וא"כ למה הוצרך לזה הלא עדיפא הול"ל דיטלנו במספרים שלא כעין תער דזה יוכל לעשות אף כשאינו גדל כ"כ וא"כ אין כאן שום נדנוד צער. וע' בלח"מ פ"ה מה' נזירות דין י"א דלהרמב"ם כל שלא נשאר בהשערות כדי לכוף ראשן לעיקרן נקרא כעין תער ולהתוס' אינו כן אלא כעין תער היינו סמוך לבשר. וע' במשנה פ' בא סימן (דנ"ב ע"ב) שתי שערות כו' כדי שיהיו ניטלות בזוג דלהרמב"ם בפי' המשנה שיעורא רבא דכולהו הוא כדי לכוף ראשן לעיקרן וכ"פ בשו"ע אה"ע סי' קנ"ה סעי' י"ח כדי שיהיה ניטלות בזוג הוא שיעורא רבא דכולהו וע' במל"מ פ"ב מה' אישות דין י"ו. מ"מ ודאי יכול ליטלו במספרים שלא כעין תער מקודם זמן הגבול שיש לו שנושר מאליו ובפרט לשטת התוס' וא"כ לתרוצי כן על קושית והא קא גדיל. ומדלא משני הכי ש"מ דבאמת במספרים בכל ענין אסור וכ"מ עוד בתוס' ד"ה חזינא. וכ"מ עוד מהאבעיא מהו לחוך בבית השחי בידו כדי להעביר את השער וא"ל דאסור. וא"כ כש"כ וק"ו במספרים שלא כעין תער דהא מבואר בטוי"ד סס"י ש"צ ומיהו דוקא בשינוי כגון בידיו או בשיניו אבל במספרים או בסכין אסור. והוא מהש"ס פ"ג דמ"ק (די"ח ע"א) וע' בטוא"ח סי' תקל"ב. א"כ מוכח דמספרים חמור מבידו מפני שזהו דרכו בכך. וידו הוא שינוי. א"כ הכא דאסור לחוך בידו לכן ק"ו דאסור במספרים. ולכן אפילו למאי דמסיק ולית הלכתא כותיה. ופי' התוס' דקאי על לחוך מ"מ נראה דאין זה שייך להיתר מספרים דלא קרב זה אל זה כדמוכח מהש"ס דמ"ק וטויו"ד הנ"ל וגם רש"י מפרש דהא ולית הלכתא כותיה לא קאי כלל על לחוך ע"ש. וכ"פ בשו"ע סי' קפ"ב ס"ג דאסור לחוך בידו כו':

קיצור. התוס' כתבו דר' יוחנן אוסר אף במספרים ומשמע דאפילו שלא כעין תער. ויש לזה כמה ראיות בגמרא:

גאיכא דאמרי אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן (דבהדיא מפרש ר' חייא משום לא ילבש גבר שמלת אשה ואשה דרכה בכך שהוא ניוול לה כשיש לה שער) המעביר בית השחי ובית הערוה לוקה משום לא ילבש גבר שמלת אשה. מיתיבי העברת שער אינה מד"ת אלא מד"ס. וכ' התוס' ולא מצי לשנויי דר' יוחנן נמי מדברי סופרים קאמר דנסיב ליה לטעמיה מקרא. ומשני הוא דאמר כי האי תנא דתניא המעביר בית השחי ובית הערוה ה"ז עובר משום לא ילבש גבר שמלת אשה. ותנא קמא (דסבר דאינה אלא מד"ס מאי דריש בהאי לא ילבש) האי לא ילבש גבר מאי דריש ביה מבעיא ליה לכדתניא לא יהיה כלי גבר על אשה מאי ת"ל כו' ראב"י אומר כו' ע' ב"י סי' קפ"ב ד"ה לא תלבש דלת"ק לא אסר מדאורייתא אלא שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים. אבל כל שאינו הולך ויושב בין הנשים לא מיתסר מדאורייתא. וכמ"כ העברת שער בית השחי ובית הערוה אינו אסור מדאורייתא לת"ק דומיא דהלבשת איש שמלת אשה כשאינו הולך ויושב בין הנשים. ור' חייא בר אבא א"ר יוחנן ס"ל כראב"י. ומשמע לענ"ד (דמ"ש) [דמ"מ] אינו לוקה לר' יוחנן וראב"י אא"כ העבירו בתער [ע' מפתח] דאין לומר כיון דהאיסור הוא משום לאו דלא ילבש גבר שמלת אשה א"כ גם במספרים שייך ה"ט דליתא דהא לרב (דנ"ח סע"ב) מבואר בהדיא בתער ממש אסור מדאורייתא משום לא ילבש גבר. ובמספרים כעין תער שרי לגמרי. א"כ גם לר' יוחנן אין לנו לומר דלוקה מדאורייתא רק בתער ממש ובתוס' ד"ה חזינא מסיק ג"כ דבמספרים מדרבנן אסור. אלא שממ"ש לכל הפחות משמע שהיה סברא שגם מדאורייתא אסור. אבל מ"מ העלו דמדרבנן אסור. וכן מבואר בסמ"ג לאוין סי' סמ"ך ע"ש בכל הסימן. ובספר יראים סי' צ"ו. והיש"ש ביבמות פרק מצות חליצה סי' י"ז ס"ל דלפי האיכא דאמרי לוקה לר' יוחנן אף במספרים כעין תער וכ"כ הק"נ שם בהרא"ש סי' ח':

קיצור. לפי איכא דאמרי ס"ל לר' יוחנן דאסור מדאורייתא כראב"י והעיקר דהיינו בתער ות"ק פליג דאינו מדאורייתא:

דוגרסינן בגמ' אמרו ליה רבנן לר"ש בר אבא חזינא ליה לר' יוחנן דלית ליה (שער בית השחי) וכתבו התוס' והוא גופא מחייב בהעברתן. ומדלא משני במספרים שקליניה דלכל הפחות מד"ס אסור לר"י אף במספרים. ועמש"ל סעיף ב' דהיינו אפילו במספרים שלא כעין תער. ההוא דאתחייב נגידא קמיה דר' אמי איגלאי בית השחי (כי הוו משלחי בהפשט מאניה לנגדיה). חזייה דלא מגלח אמר להו ר' אמי שבקוה דין מן חברייא הוא (דידע דאסור להעביר בית השחי). וכ' התוס' משמע נמי הכא דמדרבנן נמי אסור אף במספרים בבית השחי ובבית הערוה אבל בשאר האברים לא מצינו איסור עכ"ל. לפ"ז נלע"ד דמשמע דאף במספרים אפילו שלא כעין תער אסור כמ"ש חזייה דלא מגלח משמע דאינו מגלחם כלל אע"פ שהרב"י רס"י קפ"ב לא כתב כן ואחריו נמשך היש"ש שם. ולפ"ז לענין הלכה לגירסא זו הנה לרב המעביר שער בית השחי ובית הערוה בתער לוקה ומ"מ במספרים כעין תער שרי לגמרי ור' יוחנן פליג ואמר דאסור מד"ס בין במספרים בין בתער. ולפי האיכא דאמרי לר' יוחנן בתער לוקה מד"ת ובמספרים אסור מד"ס. וא"כ כיון לר' יוחנן ס"ל לפי האיכא דאמרי דאסור מד"ת וכן ס"ל לרב י"ל דקיי"ל כן אע"ג דזהו כראב"י ות"ק פליג ולחד לישנא ס"ל לר' יוחנן ג"כ דאסור רק מד"ס. מ"מ יותר יש להשוות הלשון דרב ור' יוחנן ס"ל שוה דהיינו לפסוק כאיכא דאמרי. כ"פ הסמ"ג לאוין סי' סמ"ך והספר יראים סי' צ"ו. אבל הרי"ף והרמב"ם ס"ל דהעברת שער אינו מד"ת אלא מד"ס. והתוס' פ"ד דיבמות (דמ"ח סע"א) הביאו ראיה דהאיסור רק מד"ס ממ"ש ומפיבושת בן שאול לא עשה רגליו כדלקמן. ומלבד שיש בזה פירוש אחר כדלקמן עוד זאת מצאתי בחי' הריטב"א שם שכ' שי"ל דקרא דמפיבושת היינו שלא גילח שער בית הערוה במספרים דזה שרי מדאורייתא דהא דאסור מדאורייתא היינו בתער. וביש"ש ביבמות פמ"ח סי"ו ס"ל ג"כ דהלכה דאסור מדאורייתא. ולענין מספרים לרב שרי ולר' יוחנן אסור לב' לישני וא"כ רב ור' יוחנן ודאי הלכה כר' יוחנן. רק אח"כ איתא בעי מיניה רב מר' חייא מהו לגלח אמר לו אסור וכ' התוס' הבעיא בתער ממש ואסר לו תער ומספרים שרי. א"כ כיון ר' חייא ס"ל מספרים שרי י"ל הלכה כן כרב ור' חייא. אך רש"י פי' מהו לגלח במספרים בבית השחי וכן הכריחו התוס' ספ"ד דיבמות (דמ"ח סע"א) מדפריך והא קא גדיל והלא יכול לגלח במספרים ע"ש לפ"ז מוכרח דאפילו שלא כעין תער אסור דאל"כ ישאר הקושיא מאי פריך והא קא גדיל הרי גם כשיגלח במספרים שלא כעין תער לא יהיה צער כו'. ומאיבעיא זו דרב יש ראיה לגירסת בה"ג והרי"ף דלקמן דלרב ג"כ אסור בבית השחי אף במספרים דהא פשיט ליה ר' חייא דאסור ואיך אמר הוא דשרי ולגרסתינו ג"כ כתב היש"ש שי"ל שאחר שפשט לו ר' חייא דאסור מסתמא קיבל ממנו. שוב מצאתי בכנה"ג בי"ד סי' קפ"ב שהביא כן מתשו' הרשב"א ח"א סי' ק"ו דאוסר בבית השחי ובבית הערוה במספרים שלא כעין תער ודלא כהב"י. וכ"מ בהרמב"ם סוף ה"י ומותר כו' במספרים משמע לא בית השחי וכו' וכן משמע ממ"ש עוד בעא מיניה רב מר' חייא מהו לחוך (בבית השחי בידו כדי להעביר את השיער) א"ל אסור. א"כ כ"ש במספרים. ואע"ג שהתוס' כתבו ולית הלכתא כוותיה דר' חייא מ"מ כיון דר"ח אינו סובר דבמספרים שרי שהרי אוסר אפילו לחוך א"כ הדרינן לכללין רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכבר כתבתי כ"ז לעיל ס"ב. וז"ל הרשב"א בתשו' הנ"ל שאלתם עוד בלחוך הוא דאסור בבית השחי ובית הערוה אלא רב משום דאוסר להקל כלל בבית השחי ובבית הערוה קמ"ל דבשאר אברים מותר ואפילו במספרים כעין תער אבל שחי וערוה כלל כלל לא. ותדע לך דאם איתא דשרי רב בית השחי ובית הערוה כלל טפי הו"ל לאשמועינן כחא דהתירא בדידהו אלא מדלא אשמועינן התירא בדידהו ש"מ דלעולם אסורין להקל כלל ועוד דבהדיא אמרה ר"ח לרב דגרסינן התם בעא מיניה רב מר' חייא מהו לחוך אמר לו אסור בבגדו מאי אמר לו מותר. ומדלחוך אסור כ"ש במספרים שלא כעין תער. ומדההיא בעיא דבעא מיניה מהו להקל. (הג"ה. בגירסתינו מהו לגלח. ומ"מ אין נפקותא דגם לגירסא זו הראיה שפיר. עכ"ה) ואסיר ליה שמעינן ליה מדאמר ליה רב והא קא גדיל ומצטער. ואמר ליה בר פחתי גבול יש לו מאי קשיא ליה לרב ומאי קא צריך לאהדורי ליה הכי דהא כיון דאפשר להעביר במספרים אע"ג דאינו כעין תער הא לא מצטער. אלא ודאי פשיטא דבכל ענין אסור עכ"ל תשו' הרשב"א. ופי' בכל ענין היינו ודאי אף אם לא יקוץ רק חצי אורכן וכה"ג הכל אסור דכ"ז מוכרח מהראיות האלו. והנה אע"ג דהרשב"א נראה דס"ל כגירסת בה"ג כי קאמר רב בשאר אברים. משא"כ לגירסתינו מתיר רב לגלח בשחי וערוה אפילו במספרים כעין תער. מ"מ הראיות שהביא מתשובתו דר' חייא לרב מוכרחות הן גם לגירסא שלנו דעכ"פ ר' חייא השיב לו דכלל כלל לא. אלא שנצטרך לומר דרב לא קיבלה מר' חייא כמ"ש התוס' פ"ד דיבמות (דמ"ח ע"א). וא"כ לו יהי כן כיון ר' יוחנן ס"ל ג"כ לא כרב לב' לשונות שנאמרו אליבא דר' יוחנן כמ"ש התוס' בנזיר (דנ"ח סע"ב ודף נ"ט ע"א) ד"ה חזינא. א"כ ודאי לית הלכתא כרב נגד ר' יוחנן ור' חייא וע' בהרי"ף פ' אלו טרפות גבי גלודה הובא ב"י סי' נ"ט והדברים ק"ו לנד"ז. גם הסמ"ק סי' ל"ג כתב דבתער יש בו לאו ובמספרים כעין תער מדרבנן הוא דאסור ואפילו שלא כעין תער בעל נפש לא יעביר עכ"ל. הרי למעשה ס"ל להחמיר כתשובת הרשב"א אלא דהרשב"א אוסר כן לכו"ע:

קיצור. לכאורה נראה לפסוק דהעברת שער בשחי וערוה אסור מד"ת. ומ"מ י"ח וס"ל דאסור רק מד"ס. ולענין במספרים נראה ג"כ דאסור אף שלא כעין תער כמ"ש בתשו' הרשב"א ח"א סי' ק"ו וראיותיו מוכרחות:

ההתוס' ספ"ד דיבמות (דמ"ח סע"א) ס"ל דהלכה כרב דמותר בשחי וערוה במספרים ע"ש עד ושמא רב לא קבלה מר"ח ור"ת מפרש כו'. וכ"כ הרא"ש פ' מצות חליצה סי' ח'. וז"ל האגודה ביבמות ס"פ החולץ סי' מ"ה לא עשה רגליו לא עשה שפמו פר"י שיער בית השחי ובית הערוה במספרים ובהלכות גדולות אמר רב מיקל אדם כל גופו בתער והתניא המעביר שער בית השחי ובית הערוה ה"ז לוקה כי קאמר רב בשאר אברים ובשאר אברים מי שרי כי קאמר רב במספרים. ולפ"ז בית השחי ובית הערוה אסור אפילו במספרים. ולפי הלכות גדולות כתב אלא הא בתער הא במספרים והדר משנוייא קמאי. וא"כ בית השחי ובית הערוה במספרים מותר ע' פב"ת דנדרים עכ"ל. וע' באגודה סוף נזיר סי' י"ב דאף במספרים כעין תער שרי לרב. והנה התוס' הביאו ראיה לזה ממ"ש שמואל ב' י"ט כ"ה ומפיבושת בן שאול לא עשה רגליו פי' שלא גילח שער הערוה לישנא מעליא. וכן פירש"י בשמואל שם. ובפמ"ח דק"ג ע"א. אכן התרגום יונתן תרגם לא שטף רגלוהי. וכן פי' הרד"ק שם. גם רש"י ספ"ד דיבמות שם פי' לא עשה רגליו לא קצץ צפורני רגליו. וצ"ע לדעת התוס' נהי דנאמר דרב לא קבלה מר"ח או שנאמר דגם בר' חייא אין מוכרח כן עכ"פ רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן והרי רש"י ותוס' בנזיר שם פי' דר' יוחנן אוסר אפילו במספרים כמשנ"ת למעלה. וצ"ל דס"ל לא כפירש"י ותוס' דנזיר אלא דר' יוחנן לא מיירי רק בהעברת השער בתער. וע"ז ס"ל דלוקה מד"ת לחד לישנא או מד"ס. אבל עכ"פ מצי סבר להא דרב דב[מספרים] כעין [תער] שרי. ותדע שהרי הקשו בגמ' על רב מהך ברייתא דתניא המעביר שער בית השחי ובית הערוה היה לוקה. ופשטא דברייתא משמע דהיה לוקה מד"ת קאמר ואעפ"כ משני כי קאמר רב במספרים כעין תער. אלמא שי"ל דאע"ג דבתער אסור בל"ת של תורה אעפ"כ במספרים כעין תער שרי לגמרי גם מד"ס. א"כ מעתה יש לומר דר' יוחנן לא פליג כלל על רב וכן מבואר בהדיא בס' יראים סי' צ"ו שפוסק כר"י כפי האיכא דאמרי דהמעביר שער בית השחי ובית הערוה היה לוקה דבר תורה ואעפ"כ פסק כרב וסיים וז"ל והעברת שיער דאמר ר' יוחנן לוקה על ד"ת ותנא ד"ס בהעברת תער קאמרי אבל במספרים שרי דאמר רב מיקל אדם כל גופו בתער ומפרש במספרים כעין תער. פי' מגולח יפה עכ"ל. וכן מתבאר בהדיא מדברי הסמ"ג לאוין רס"י ס' שכ' א"ר יוחנן כו' לוקה כו' סבר לה כר"א בן יעקב כו' והלכה כראב"י וכן תרגם אונקלס הרי ס"ל דהמעביר שער בית השחי ובית הערוה לוקה מד"ת ואעפ"כ פוסק אח"כ כרב דבמספרים כעין תער שרי והא דלוקה היינו בתער וכנ"ל:

קיצור. שהתוס' והרא"ש והאגודה פוסקים דשרי להעביר בשחי וערוה במספרים ואפילו כעין תער ויצטרכו לומר דר' יוחנן לא פליג בזה על רב:

ואכן דוחק הוא בפי' הסוגיא לומר דר' יוחנן ס"ל כרב דא"כ מהו דאמרינן אמרו ליה רבנן לר"ש בר אבא חזינא לר' יוחנן דלית ליה. והרי יכלו לומר דבמספרים כעין תער שקליניה דשרי לגמרי כן. וכ"מ ממ"ש בגמ' גבי שבקוהו דין מן חברייא הוא וכדלעיל. וצ"ל דיפרשו מן חברייא הוא שרק החברים נמנעים מזה ולא מדינא כעין שכתב הב"י בשם הר"ן. אלא דהר"ן מפרש דמיירי במקום שנהגו בענין שאין בו משום לא ילבש גבר כו' להכי רק החבירים מחמירים כן. והם מפרשים כן בכל מקום משום דמדינא קיי"ל כרב. ויותר נראה שאף לדבריהם שפסקו כרב עכ"ז יש לתפוס דר"י ור"ח אוסרים אלא דס"ל הלכה כרב משום דפשט הפסוק לא עשה רגליו משמע כן כנ"ל. או משום שי"ל דר' יוחנן אוסר בתער מד"ת ע"כ מחמיר גם במספרים כעין תער. משא"כ לרב י"ל דגם בתער אין איסור מד"ת ע"כ במספרים כעין תער שרי לגמרי כן נראה להעמיד דבריהם אף שהסמ"ג לא פי' כן דאל"כ אלא שנאמר דגם לר' יוחנן ור"ח שרי לגמרי הוא דוחק עצום בפי' הגמ' גם לגירסא שלנו ע"כ מוטב לומר דס"ל דהלכה כרב בזה אף דר' יוחנן ור' חייא פליגי. וכמ"ש התוס' דיבמות (דמ"ח) בהדיא ושמא לא קיבלה מר' חייא. והנה כל זה הוא אף לגירסא שבש"ס שלפנינו והוא גירסת רש"י ותוס' וס"י וסמ"ג. והוא ג"כ גירסת הערוך כמ"ש בסמ"ג לאוין סי' ס'. ומתוך זה יתבאר דמ"ש הטור וב"י רס"י קפ"ב בשם ר"ת אינו מוסכם אף לגירסא זו כי ר"ת פסק בפשיטות כרב נגד ר' יוחנן ואין כן דעת התוס' בנזיר. דהא ר' יוחנן גם ר' חייא נראה דפליגי עליה וכמש"ל באריכות דאסור גם במספרים וכבר כתבתי לעיל סעי' ד' דהרשב"א הכריח דאף שלא כעין תער אסור וכ"ד הסמ"ק. וכ"ש לפי גירסת בה"ג והרי"ף וסיעתם והביאוהו ג"כ התוס' בנזיר (דנ"ט א'). וז"ל הרי"ף פ"ג דמכות אמר רב מיקל אדם כל גופו בתער (אם הכביד עליו שערו מיקל אותו בתער נ"י) מיתיבי המעביר בית השחי ובית הערוה ה"ז לוקה (משום לא ילבש גבר שמלת אשה. ומתרגם לא יתקן גבר בתיקוני אתתא) כי קאמר רב בשאר אברים. אבל בית השחי ובית הערוה לא אמר. ושאר אברים מי שרי (בתער) והא תניא העברת שער אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים כי קאמר רב במספרים (וכתב הנ"י יש מפרשים בשאר אברים מותר במספרים וכדמפרש כעין תער. וכה"ג בבית השחי ובית הערוה אסור. ויש שגורסים אלא כי קאמר רב כו' וחזר בו מתירוץ ראשון ובכל מקום התיר במספרים אפילו כעין תער שמגלח סמוך לבשר ובתער ממש אף בשאר אברים אסור מד"ס. ובית השחי ובה"ע אסור מן התורה) וכי תניא ההיא בתער. והא רב בתער קאמר. אימא כעין תער. אמר רב חייא בר אבא א"ר יוחנן המעביר שער בית השחי ובית הערוה לוקה מאי לוקה מדרבנן. ההוא דאתחייב כו' מה להקל כו' מהו לחוך כו' וכבר כתבתי לעיל שמזה למד בתשו' הרשב"א סי' ק"ו דאפילו במספרים שלא כעין תער אסור בבית השחי ובית הערוה ובבה"ג שלנו גריס והאמר רב חייא בר אבא א"ר יוחנן כו' מזה מוכח כגירסא אלא כי קאמר רב כו' שלפ"ז בכ"מ התיר. ולכן פריך כו'. ומ"מ קשיא מהו הפירכא דלמא רחב"א אמר ר' יוחנן בתער דוקא קאמר. והנה בטור סי' קפ"ב וי"א דוקא בשאר הגוף מותר במספרים. אבל של בית השחי ושל בית הערוה אסור וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל כו' כתב הב"י הוא לפי גירסת בה"ג. וכבר מבואר ממש"ל שאפילו לגירסא דידן מבואר בתוס' (דנ"ח סע"ב ודף נ"ט ע"א) דלר' יוחנן אסור גם במספרים ובודאי דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. כ"ש שגם ר' חייא משמע דס"ל כן. וכ"פ בש"ג פ"ג דמכות דבבית השחי ובבית הערוה אסור גם במספרים. ומש"ע הרב"י אבל שלא כעין תער כו' כבר כתבתי שהכנה"ג הביא תשו' הרשב"א ח"א סי' ק"ו דס"ל אפילו שלא כעין תער והביא ראיות לזה וא' מהן ממ"ש בסמוך אסור לחככו בידו כו'. ועוד ראיות עצומות כמש"ל. גם ביש"ש ביבמות (פמ"ח סס"י י"ז) כ' וז"ל ומצאתי במגדול עוז וז"ל כתבו רבותינו משעמדנו על דעתינו לא העברנו ברזל על בשרינו אפילו במספרים כלל וכלל לא בראש ולא בגוף מן השפה ולחוץ עכ"ל. ולכן מ"ש בש"ע רס"י קפ"ב דבמספרים כעין תער אסור. והוא ממ"ש בב"י וז"ל סד"ה ומ"ש וי"א ומ"מ משמע שכל מספרים האמורים בענין זה כעין תער הם אבל שלא כעין תער אפילו בבית השחי ובית הערוה שרי דבכה"ג לא הוי תיקון אשה כלל וכ"נ מדברי הרא"ש וסמ"ג עכ"ל. והרב"י לא ראה תשו' הרשב"א שכ' ופסק להדיא הפך מזה בראיות ברורות ואילו שמיעא ליה הוה הדר ביה כדאמרינן כה"ג בכתובות פרק מציאות האשה (דס"ז) כש"כ שפשט הגמרא (דנ"ט ע"א) והתוס' שם משמע כן כדברי הרשב"א. וכמש"ל סעיף ב' וסעיף ד' וכ"מ דעת הרי"ף והרא"ש פ"ג דמכות והרמב"ם שאסרו במספרים ולא הזכירו היתר שלא כעין תער:

קיצור. כי אף לגירסא שלנו מה שפסקו התוס' ביבמות דשרי בית השחי במספרים כעין תער הוא דוחק ונגד פשט הסוגיא דר' יוחנן אוסר וכ"ד הסמ"ק. וכ"ש לפי גירסא דהרי"ף ובה"ג דגם רב אוסר במספרים וכ"ד הרי"ף והרמב"ם והרא"ש. ומ"ש הב"י דהיינו דוקא כעין תער זהו נגד פסק הרשב"א והסמ"ק וכן משמע הסוגיא דגמ' (דנ"ט ע"א) והרב"י לא ראה תשו' הרשב"א:

זועתה נבוא לדין גילוח הזקן אם שרי במספרים כעין תער או שלא כעין תער או דאסור לגמרי מד"ס. הנה לכאורה מהא דרב דלעיל סעי' א' דמשמע דס"ל דהמעביר שער בית השחי ובית הערוה בתער לוקה מדאורייתא משום לא ילבש גבר. ואעפ"כ מותר להעביר שם השיער במספרים אף כעין תער. מיהו במלקט ורהיטני אסור. א"כ לכאורה יש לדקדק מכאן לענין פיאות הזקן דג"כ אינו חייב אלא בתער שאעפ"כ מותר ללקט במספרים אף כעין תער דמ"ש מיהו במלקט ורהיטני ודאי אסור מדרבנן אע"ג דנק' השחתה בלי גילוח במכות (דכ"א א'). וא"כ ה"ה בסך נשא דלא כתשו' נו"ב מהד"ת סי' פ"א וע' בלח"מ פ"ה מה' נזירות דין י"ב. אך קשה דא"כ הו"ל לרב להשמיענו רבותא יתירה דמיקל אדם גם פיאות הזקן במספרים כעין תער. וכן שאר גופו דהוי רבותא יתירה אע"ג דבהדיא נאמר ל"ת בתורה ע"ז ולא תשחית כו' אפ"ה שרי וכ"ש בשער גופו דלא נת' זה בפירוש בתורה שיהי' לאו בזה ואיכא תנאי דס"ל שאין זה רק מד"ס לבד. ומדלא השמיענו זה רב רק בכל גופו ולא בפיאות הזקן משמע דבזקן אסור במספרים כעין תער עכ"פ ותיובתא דהב"י סי' קפ"א בסופו דמתיר אפי' כעין תער. וכ"ש לגירסת הרי"ף דאומר כי קאמר רב בשאר אברים כו' כי קאמר רב במספרים וכ' הנמ"י בשם י"מ אבל בבית השחי ובית הערוה אסור אף במספרים כעין תער וכן פסק הב"י בשו"ע ואם איתא דבפיאות הזקן כה"ג שרי למה ליה למימר כי קאמר רב בשאר אברים לימא כי קאמר רב בפיאות הזקן א"ו דבפיאות הזקן לא קילי מבית השחי ובית הערוה וחמירי מיניה. וכן מבואר בספר החינוך פ' קדושים סי' רנ"ב וז"ל שלא לגלח פיאות הזקן שנאמר ולא תשחית את פאת זקנך כו' דיני המצוה כגון מה שארז"ל שאין החיוב אלא בגילוח של תער שנאמר ולא תשחית גילוח שיש בה השחתה דוקא וזהו תער כן פירשו ז"ל וכ' הרמב"ם ז"ל ואם גלח במספרים פטור נראה מדבריו דדוקא פטור הוא אבל אסור לעשות כן ואפשר שיהי' כן במגלח במספרים כעין תער וכמו שנראה הענין כן במסכת נזיר עכ"ל. הרי זה הפך מדברי הב"י שמפרש דמ"ש הרמב"ם פטור הוא לאו דוקא אלא דמותר והרא"ה מפרש דפטור אבל אסור וכן בדין שבכמה מקומות בדינים אלו שנזכר פטור והיינו דאינו חייב מלקות ומ"מ אסור. והרב"י לא ראה דברי החינוך בזה מדלא הביאו. וגם ממ"ש החינוך וכמו שנראה הענין כן במסכת נזיר. מבואר דס"ל ג"כ שאין להקל בפיאות הזקן יותר מבבית השחי עכ"פ דאל"כ אנה נזכר במסכת נזיר שאסור לגלח פיאות הראש במספרים כעין תער. א"ו יליף ק"ו משיער בית השחי אלא דס"ל כהב"י דבשיער בית השחי ג"כ לא אסור רק במספרים כעין תער עכ"פ למדנו מדבריו דאין להקל בפיאות הזקן יותר מבבית השחי לא כהב"י. וכן יש להוכיח מלישנא קמא דר' יוחנן (דנ"ח סע"ב) דס"ל דהעברת שער בית השחי ובית הערוה אפילו בתער אינה מד"ת וכת"ק דלקמן (דנ"ט ע"ב). ואעפ"כ אוסר מד"ס אפילו במספרים וגם לוקה מדרבנן ע"ז ג"כ א"כ כ"ש וק"ו בפיאות הזקן דהלא מפורש בדאורייתא בתער שגם במספרים אסור מדרבנן ולוקה מדרבנן דאיך נימא יציבא בארעא כו'. דאין לתרץ דהתם משום לא ילבש גבר הוא מדרבנן. א"כ אין לחלק כ"כ בין מספרים לתער. משא"כ בדאורייתא. זה אינו דהא הרמב"ם כתב שגם השחתת פיאות הזקן נאסר משום שעושין כן עכומ"ז. וא"כ אם בלא ילבש גבר החמירו מדרבנן גם במספרים כ"ש בהנ"ל. ועוד דגם בהעברת פיאות הזקן יש ג"כ האיסור דלא ילבש גבר וכדלקמן סעיף ח'. וגם אין לתרץ עפמ"ש בגמ' פ' אע"פ (דף נ"ו סע"א) וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה די"ל זהו רק בדבר שבממון אבל באיסורין ודאי ל"ל הכי ועוד דגם שם יש לומר דלא קיי"ל כן ע' בהה"מ פי"ב מה"א ה"ו וע' בגמ' פ' הזהב (דנ"ה ע"ב) וכי עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה. הרי דפלוגתא דר"מ ורבנן הוא. וע' בהר"ש פ"א דדמאי מ"ב שבירושלמי מוקי מתניתין דדמאי הנ"ל דלא כר"מ. אבל עכ"פ אף לר"מ לא עשו חיזוק יותר משל תורה. וא"כ אי איתא דבשל תורה ממש שרי במספרים אמאי יעשו חכמים חיזוק לדבריהם בשער בית השחי ובית הערוה יותר ממה שעשו חיזוק בשל תורה. א"ו משמע דבפיאות הזקן לכ"ע אסור מד"ס גם במספרים. ור' יוחנן ורב פליגי בשער בית השחי ובית הערוה דר' יוחנן מחמיר הכא כמו בשל תורה ואוסר אף במספרים. ורב מיקל הכא במספרים כיון דגם בתער אין האיסור רק מד"ס. שוב ראיתי ביש"ש פי"ב דיבמות (סי' י"ז) חילק בין פיאות הזקן ובין שער בית השחי דבפיאות זקן בהשחתה תליא ולכן שרי במספרים אפילו כעין תער אבל הכא משום לא ילבש גבר כו' אין חילוק. ולענ"ד אין דבריו נראים כלל מאחר שלא נמצא בגמ' דמותר בפיאות הזקן במספרים רק שאינו חייב. א"כ יש לנו לומר דאדרבה חמור משער בית השחי ובית הערוה כאשר השכל מורה כן וכנ"ל וכן בסמ"ג לא נזכר קולא בפיאות הזקן יותר משער בית השחי ובית הערוה ועמ"ש מזה לקמן. ולפמש"ל ס"ב דלר' יוחנן אסור בבית השחי ובבית הערוה. במספרים אף שלא כעין תער. א"כ ה"ה וכ"ש גבי פיאות הזקן י"ל כן וכמשי"ת סעי' ח':

קיצור. שיש להוכיח מהא דרב דגם בפיאות הזקן אסור מדרבנן במספרים כעין תער דלא כהב"י וכ"פ בס' החינוך פ' קדושים סי' רנ"ב ודקדק כן מדברי הרמב"ם ומהש"ס דנזיר. וכן יש להוכיח ג"כ מלישנא קמא דר' יוחנן דנ"ח סע"ב:

חוכ"ש שיש להוכיח מאיכא דאמרי לר' יוחנן דס"ל בשחי וערוה דלוקה בתער מדאורייתא ומדרבנן אסור גם במספרים כנ"ל סעיף ג'.א"כ ודאי דכמ"כ בפיאות הזקן אסור ג"כ במספרים אע"ג דאינו חייב מדאורייתא אלא בתער. הרי הכא גבי שער בית השחי ובית הערוה ג"כ אינו חייב מדאורייתא אלא בתער כנ"ל. ואעפ"כ מד"ס אסור גם במספרים א"כ כש"כ וק"ו בפיאות הזקן דהוא דבר של פרהסיא דודאי אסור כמ"כ במספרים מד"ס ויש לומר דלוקה ע"ז מדרבנן. וגם להתוס' ספ"ד דיבמות דס"ל דהלכה כרב. ועמש"ל סעיף ו' דסבירא להו דהלכה כרב בזה אף דר' יוחנן ור' חייא פליגי א"כ אף אם נודה להם בזה דהלכה כרב מטעמים דלעיל. מ"מ כיון דר' יוחנן ור"ח אוסרים גם במספרים ודאי דלכ"ע בפיאות הזקן אסור גם במספרים דאי איתא דבפיאות הזקן שרי לגמרי במספרים ואפילו כעין תער לא יתכן כלל שר"ח ור' יוחנן יחמירו בזה בשער בית השחי ובית הערוה. מה גם להאיכא דאמרי דמדאורייתא לוקה ע"ז והיינו בתער לבד כמ"ש הסמ"ג והס"י בעצמן. ובמספרים כעין תער שרי מדאורייתא א"כ מדוע יאסרו ר' יוחנן ור' חייא בזה מד"ס מה שלא אסרו כן בפיאות הזקן. וא"כ לפי מה שנת"ל סעיף ד' וסעי' ו' דהרשב"א אוסר בשחי וערוה גם במספרים שלא כעין תער א"כ כש"כ שכן ראוי שיהי' הדין גם בפיאות הזקן ועוד נראה דבפיאות הזקן מלבד הלאוין שבהם מצד עצמן שייך ג"כ אותו איסור עצמו דלא ילבש גבר כו' שהרי ארז"ל פ"י דשבת (דצ"ד ע"ב) ובמכות (ד"כ ע"ב) במלקט שערות לבנות מתוך שחורות שאסור משום לא ילבש גבר שמלת אשה. וכ' הרמב"ם פי"ב מה' עכומ"ז ה"י המלקט שערות לבנות מתוך שחורות מראשו או מזקנו משילקט שערה אחת לוקה מפני שעדה עדי אשה וכן אם צבע שערו שחור משיצבע שער לבנה אחת לוקה עכ"ל. והראב"ד השיגו דלא מחוור שיהי' לוקה באחת כו' משמע דבהרבה שערות דמינכר מלתא מודה לו דאסור מד"ת. ובחידושי הריטב"א במכות שם ד"ה ומודים חכמים לר"מ כ' דאם אסור מדאורייתא או מדרבנן תליא בפלוגתא דראב"י ורבנן בפ"ח דנזיר (דנ"ט ע"א) הנז"ל. וס"ל להרמב"ם דצובע הרי הוא כמלקט וע' בכ"מ ובב"י סס"י קפ"ב ופשוט דכ"ש מגלח שער זקנו במספרים כעין תער הוי יפוי כמו צובע ועדיף מיניה. דטעמא דצובע שחור ומלקט לבנות שעי"ז נראה בחור והוי נוי לגבי תיקוני אשה וכ"ש במגלח השער לגמרי א"כ פשוט דבהעברת שער הזקן שייך אותו איסור דבית השחי ובית הערוה. אלא דכאן אין להזכיר איסור זה כיון שיש איסור גדול יותר היינו הלאו ולא תשחית כו'. ויש בו חמשה לאוין לכן היכא דליכא הלאו כמו במלקט לבנות מתוך שחורות או בצובע זקנו מבואר בהדיא דשייך הלאו דלא ילבש גבר ואדרבה חמור כאן לאו זה ג"כ יותר מבשער בית השחי ובית הערוה לדעת הרמב"ם דס"ל שם דהעברת שער אינה מד"ת אלא מד"ס וגבי מלקט לבנות מתוך שחורות מראשו או מזקנו ס"ל דהיה לוקה דבר תורה והיינו מפני דראשו וזקנו הוי פרהסיא ס"ל דאסור מדאורייתא לראב"י דקיי"ל כוותיה וכמ"ש ג"כ הריטב"א משא"כ בבית השחי ובית הערוה דהוי בית הסתרים ס"ל דליכא איסור דלא ילבש גבר מדאורייתא וכמ"ש הב"י סי' קפ"ב וכמש"ל סעי' א'. וא"כ לפ"ז בהעברת שער זקנו במספרים כעין תער דאינו חייב מדאורייתא משום לאו דפיאות הזקן יש לחייבו משום לא ילבש גבר מדאורייתא ממש דמ"ש מצובע זקנו שהוא כדי להראות בחור דהיה לוקה מדאורייתא וכ"ש כשמגלחו לגמרי כעין תער עכ"פ ואף שלא כעין תער י"ל דהוי כמו צובע זקנו דמ"מ עי"ז ודאי נראה בחור א"כ כיון ר' יוחנן ור"ח אסרו בבית השחי ובית הערוה במספרים כ"ש וק"ו בפיאות הזקן אף אם היינו אומרים דמצד לאו דפיאות הזקן הוא מותר גמור ראוי ויחוייב שיאסרו משום לא ילבש גבר. ולפ"ז צ"ל מ"ש במשנה דמכות ואינו חייב עד שיטלנו בתער כו'. דאפי' במספרים כעין תער יתחייב משום לא ילבש גבר כו'. וי"ל דתנא משום לאו דהשחתת פיאות הזקן מיירי ולא מיירי בלאו דלא ילבש גבר ועוד דלת"ק דנזיר (דנ"ט ע"א) ליכא בזה לאו כלל א"כ הו"ל לפחות כדין שיער דשחי וערוה ונוסף ע"ז איסור הלאו דפיאות הזקן וא"כ אסור במספרים כעין תער לכ"ע. ולהרשב"א אפי' שלא כעין תער ודבריו נראים עיקר:

קיצור. שיש להוכיח כמ"כ מהאיכא דאמרי. וכן לשטת התוס'. ועוד יש בזה ג"כ הלאו דלא ילבש גבר ביותר מבשחי וערוה ע"כ מה"ט י"ל ג"כ דאסור. וא"כ במספרים כעין תער ודאי אסור אך העיקר דאף שלא כעין תער אסור:

טאך לכאורה יש לדקדק לפמ"ש הנ"י פ"ג דמכות בשם רב שרירא גאון ועתה אינו עדי הנשים בלבד כו' ע"ש. א"כ אף שמתנאה בזה כיון שנהגו כן כל האנשים אין בזה משום לא ילבש גבר כו' דבעינן דוקא עדי שהנשים לבד מתנאות בו. א"כ י"ל בגילוח הזקן לא שייך לא ילבש גבר כו' כיון דליכא עדוי זה בנשים שהאשה אין לה זקן. אך זה אינו דא"כ במלקט לבנות מתוך שחורות מזקנו מדוע יתחייב וכש"כ בצובע זקנו הא עידוי זה ליכא בנשים כלל שהנשים אין להם זקן. ורש"י פי' במכות (ד"כ ע"ב) במלקט לבנות כו' שמתנאה עצמו בנוי אשה וצ"ע איך דומה לנוי אשה הא האשה אין לה שער כלל מגולה שתצטרך ללקט לבנות מתוך שחורות. ולומר דכל נוי שמתנאה א"ע חשוב לא ילבש גבר זה א"א דא"כ יהיה חייב כשלובש מלבוש יפה מאד. והב"ח הביא הספרי פ' כי תצא וכי מה בא הכתוב ללמדנו שלא תלבש אשה כלים לבנים ואיש לא ילבש בגדי צבעונים ת"ל תועבה דבר הבא לידי תועבה כו'. אלא דבאמת זהו דעת ת"ק דפרק שני נזירים (דנ"ט ע"א) ע"ש. ולכן אין משם ראיה א"ו בעינן נוי אשה כמ"ש שמלת אשה. ונראה דהענין לפי שהאשה אין לה שער בזקנה ע"כ אף אם היא זקנה אם היא נאה נראית כבחורה כי שער ראשה מכוסה ולכן המלקט לבנות בכדי שיהא נראה בחור ה"ז חשוב נוי אשה ממש. אף שבה אין שייך הפרט הזה דמלקט לבנות כו'. מיהו זה אינו דהא איתא פרק המדיר (דע"ב ב') דבחצר אין איסור לאשה לילך ראשה פרועה. וכ"כ התוס' שם ובהג"א שם בשם מהרי"ח וכ"כ הר"ן שם ובשט"מ שם וע' באה"ע סי' כ"א סעי' ב' ובא"ח סי' ע"ה במ"א שם ססק"ד. וא"כ שייך באשה מלקט לבנות מתוך שחורות משער ראשה לכן לפירש"י דמלקט לבנות הוי מתנאה בנוי אשה ממש. מיהו י"ל דהא העברת שער שייך ג"כ באשה והוא שער בית השחי ובית הערוה לכן אע"ג דהעברת שער הזקן אינו שייך באשה כיון דעכ"פ העברת שיער הוא מתיקוני אשה א"כ כמ"כ העברת שער הזקן חשוב נוי אשה שהרי עי"ז נראה בחור. תדע דהא מלקט לבנות מתוך שחורות לא שייך באשה בזקן כ"א בשער ראשה ואעפ"כ באיש חייב ע"ז גם בשער זקנו. וחשוב נוי אשה אע"פ שהפרט הזה לא נמצא באשה. א"כ כמ"כ בהעברת שער הזקן כיון דהוא בעצם ענין שעי"ז נראה בחור א"כ חשוב נוי אשה אף שהפרט הזה אינו באשה כיון דענין העברת שער הוא מתיקוני אשה בשער בית השחי ובית הערוה והעברה זו הוא נוי לאשה כדאיתא בסנהדרין (פ"ב דכ"א סע"א) ויצא לך שם בגוים ביפיך ביחזקאל סי' י"ו ד' שאין להם לבנות ישראל לא שער בית השחי ולא בית הערוה. ובחי' הר"ן שם הקשה. וא"ת א"כ נערה יוצא בסימנים היכי משכחת לה איכא למימר ששערות מועטין היו להם ולא היו במקום שיוכלו להזיק כו'. וע' פ"ק דגיטין (ד"ז סע"ב) בתוס' ד"ה נימא ובפירש"י ד"ה נימא ודרכן היה להסיר את השער א"כ ודאי גם כשיש להם שם שער ומסירין את השער זהו נוי ויופי להם דהא נקרא ביפיך אלמא זה יופי וכן איתא פ"ק דמ"ק (ד"ט ע"ב) גבי ועושה אשה תכשיטיה מעברת סרק על פניה שלמטה כדי להעביר שער שלמטה ולא כהב"ח סי' קפ"ב ס"ה שכתב אבל הסרת שער בית השחי ובית הערוה אינו לנוי אלא להסיר הלכלוך והמיאוס כו'. ועוד כיון עכ"פ מנוי האשה הוא מה שהיא מתנאה להתראות בחורה ולא זקינה דהיינו מה שמלקטת לבנות מתוך שחורות א"כ כל ענין שהאיש מתנאה להיות נראה בחור ולא זקן כגון שמלקט לבנות מתוך שחורות אף בזקנו וכ"ש כשמגלח הלבנות והשחורות שנראה בחור ה"ז מתנאה בנוי אשה וכן אף אם כל שער זקנו שחור עכ"ז כשמגלחו נראה בחור יותר וזהו מנוי האשה ממש. וראיה לזה מצאתי בב"י סס"י קפ"א (בד"ה וכתב א"א הרא"ש ז"ל) בשם הר"ר יונה באגרת התשובה וז"ל אמנם תחת הגרון אינו אסור מן התורה לפי שאין שם פיאה. אבל אסרו חכמים להעביר שער בתער בכ"מ בגוף ואפילו על זרועותיו לפי שדומה לתיקון הנשים אבל מותר להעביר במספרים עכ"ל. הרי ס"ל בהדיא דאף תחת הגרון שאין שם איסור כלל משום פיאות הזקן עכ"ז שייך בו האיסור דלא ילבש גבר דדומה לתיקון הנשים אלא דמשמע מיניה דמדמה זה לשאר אברים ולא לבית השחי ובית הערוה מדכתב ואפילו על זרועותיו כו' משמע דלהא דומה. ועוד דמסתמא ס"ל כהרי"ף וסיעתו דבבית השחי ובבית הערוה אפילו במספרים אסור רק בשאר אברים מותר במספרים שכ"ד רוב הפוסקים וגם הרשב"א בתשו' סי' ק"ו מחמיר יותר. ולכן כיון שכ' אבל מותר להעבירו במספרים משמע שדומה לשאר אברים. ולכאורה זה סותר למ"ש דבהזקן אף היכא דליכא שום איסור פיאות הזקן מ"מ לא גרע מבית השחי ובית הערוה ויש לתרץ דתחת הגרון שאני שאין השערות ניכרין כ"כ. ועוד דכשאין מגלח זקנו רק תחת הגרון אין בזה נוי כ"כ ואין נראה כבחור עי"ז כיון שכל פיאות זקנו מלאים שערות אבל בהעברת השיער מכל הזקן לא גרע ממלקט לבנות כו' והו"ל ודאי כדין מעביר שער בית השחי ובית הערוה. וגם י"ל דחמור מיניה לדעת הרמב"ם מפני שהוא מידי דמינכר בגילוי גמור. ודברי הט"ז סי' קפ"ב סק"א תמוהים לענ"ד. ונחזור לענינינו כיון דבפיאות הזקן י"ל שיש ג"כ אותו האיסור דבשער בית השחי ובית הערוה ונוסף ע"ז לאו דפיאות הזקן א"כ נראה שגם רב אינו חולק על ר' יוחנן רק בבית השחי ובית הערוה דשם הוא דמתיר במספרים. אבל בפיאות הזקן ודאי גם רב לא יקיל יותר מכפי דס"ל ר' יוחנן בשער בית השחי ובית הערוה ואף אם היינו אומרים דבהעברת שער הזקן אין נוי רק כמו בשאר אברים מ"מ מצד לאו דבפיאות הזקן ראוי לאסור ג"כ במספרים כמו שאסרו בבית השחי ובבית הערוה אף דעיקר האיסור שם הוא בתער ולא כהיש"ש והק"נ פי"ב דיבמות דס"ל שלפי האיכא דאמרי לוקה מדאורייתא אף במספרים כעין תער דהא בתוס' לא משמע כן ממ"ש דלכל הפחות אסור במספרים מד"ס. ועוד כיון דרב מתיר זה לכתחלה במספרים כעין תער והקשו עליו בגמ' מברייתא דלוקה ומחלק בין תער למספרים כעין תער שי"ל הפי' דבתער לוקה מדאורייתא ואעפ"כ במספרים כעין תער שרי לרב א"כ נהי דר' יוחנן ור"ח אסרי גם במספרים מ"מ י"ל דהיינו מד"ס ואין לנו לעשות פלוגתא רחוקה בחנם מעצמינו לומר דלהאיכא דאמרי לוקה לר' יוחנן ע"ז מן התורה מה שמתיר רב לגמרי. א"ו גם להא"ד לא לקי מדאורייתא רק בתער ממש כמו דס"ל לרב ג"כ ברייתא זו דלוקה ממש וי"ל מדאורייתא אלא דבהא פליגי עליה דרב דס"ל לר' יוחנן שמד"ס אסרו במספרים בין כעין תער ואפילו שלא כעין תער כמו שהכריח הרשב"א בתשו' סי' ק"ו וז"ל ומדלחוך אסור כ"ש להקל במספרים שלא כעין תער ומההיא בעיא נמי כו' והא קא גדיל כו' א"ו פשיטא דבכל ענין אסור עכ"ל. הרי עשו סייג לאסור גם במספרים אף שלא כעין תער אע"ג דאיסור הל"ת בתער דוקא. א"כ ודאי גם בפיאות הזקן יש לומר כן ביותר מטעם הנ"ל. וגם כאן איכא הטעם לא להתדמות לעכומ"ז כמש"ל בשם המדרש וכמ"ש הרמב"ם רפי"ב ובאמת פסק הרב"י בש"ע לאסור בבית השחי מספרים כעין תער ולהתיר זה בזקן תמוה מאד ולא נמצא כלל בראשונים שמיקל בזקן יותר מבשחי דהמקילים בזקן מספרים כעין תער ודאי ס"ל כר"ת וסיעתו דמתיר בשחי מספרים כעין תער כמו שהביא הב"י רס"י קפ"ב וכמו שפסק כן בספר יראים להר"א ממיץ סי' צ"ו ומשמע מדבריו לכאורה סי' צ"ד דגם בזקן הדין כן. אבל עכ"ז לא הזכיר היתר בפירוש בזקן כלל כמו שהזכיר בשחי בסי' צ"ו. והאוסרים בשחי מספרים דהיינו הרי"ף והרמב"ם הם ס"ל שבזקן אסור במספרים וכמבואר בהדיא מלשון הרמב"ם פי"ב דגבי זקן כתב פטור ולא כתב מותר כמ"ש לעיל מיניה גבי פיאות הראש ואח"כ גבי שער הגוף כתב מותר ובאמצע בדין פיאות הזקן כתב אם גלח במספרים פטור משמע ודאי דאינו מותר כלל כנ"ל ואף הסמ"ג דהביא דעת ר"ת גבי שחי עכ"ז גבי זקן לא הזכיר שום לשון מותר כלל וע' סמ"ק סי' ל"ג וסי' ע' אסור בשחי כעין תער ואף שלא כעין תער החמיר וזהו כתשו' הרשב"א מ"מ גם בזקן לא הזכיר היתר כלל ע"ש סי' ע' ומסתמא ס"ל גם בזקן כמו בשחי ומ"ש הר"פ שם אבל במספרים מותר היינו תחת הגרון ומ"ש סי' ע"א ולא דמי לזקנו הכל קאי על איסור תורה דהיו לוקין עליו:

קיצור. ראיות שגם בגילוח הזקן שייך לא ילבש גבר:

יובזה יתיישב קושיית הב"י שהכריח דמ"ש הרמב"ם גבי פיאות הזקן דאם גלח במספרים פטור דמשמע דאיסורא איכא דמותר מבעיא ליה דומיא דהקפת פיאות הראש וע"ז כתב הב"י דסירכא דלישניה דמתניתין נקיט ולאו דוקא דלכתחלה נמי שרי. ודבריו אין נכונים כלל במחכ"ת מאחר דהרמב"ם דקדק לעיל מיניה לכתוב ומותר בהלכה ו' וכן אח"כ בהלכה ט'. ובאמצע בהלכה ז' גבי פיאות הזקן לא כתב שמותר כ"א דאם גילח במספרים פטור. מורה באצבע דאיסורא איכא לגלח גם במספרים. ודבריו לקוחים מהתוספתא דמכות (פ"ג) ואינו חייב עד שיטלנו בתער נטלו ברהיטני או במספרים פטור משמע בהדיא רק פטור ממלקות דכל הפרק קאי על ואלו הן הלוקין אבל פשיטא דאינו מותר ח"ו. ועוד דהא התוספתא השוה מספרים לרהיטני. והנה אפילו לרב דמתיר בבית השחי מספרים כעין תער עכ"ז כתב בשט"מ דדוקא מספרים אבל במלקט ורהיטני לא כמש"ל סעי' א'. וא"כ למדנו דאפילו דהיכא דשרי מספרים כעין תער. עכ"ז רהיטני לא שרי וא"כ אף את"ל דבפיאות הזקן ג"כ שרי מספרים כעין תער עכ"ז ודאי ברהיטני לא כמו בבית השחי לרב עכ"פ וא"כ ע"כ מ"ש בתוספתא נטלו ברהיטני או במספרים פטור עכצ"ל דפטור אבל אסור הוא ולא פטור ומותר. והרי התוספתא השוה מספרים לרהיטני עכצ"ל דגם במספרים אסור ולכן דקדק הרמב"ם לכתוב פטור ולא מותר ח"ו. וכמו שהבין ג"כ הרא"ה בס' החינוך מדבריו כנ"ל. ויוכל להיות שאסור מדאורייתא. וכמו שמצינו בפטורי דשבת בפטור אבל אסור שיש מהן דאסורים מדאורייתא כמו בכותב אות אחת וע' בשו"ע אאזמו"ר ז"ל ה' שבת סי' ש"מ ס"ה. ועכ"פ גבי רהיטני אסור בהדיא בשט"מ גבי בית השחי אף לרב דשרי במספרים כעין תער. א"כ ודאי כמ"כ בפיאות הזקן אף לכל היותר מקילים לא שרי במלקט ורהיטני. וא"כ הרי התוספתא משוה רהיטני למספרים עכצ"ל גם במספרים אינו רק פטור ממלקות ולא היתר ח"ו ואמנם הקושיא שהקשה הב"י מ"ש מפיאות הראש לכאורה קושיא אלימתא הוא דהא אדרבה יש מחמירים יותר בפיאות הראש מדאורייתא דאפילו במספרים כעין תער חייב א"כ מדוע יהיה קיל להרמב"ם שם בפיאות הראש יותר מפיאות הזקן לענין מספרים ולפענ"ד מלבד שיש לחלק דפיאות הראש כיון שמגיעים לפיאות הזקן שמתחילים סמוך להם בגובה הלחי מצד ימין ומצד שמאל. ע"כ י"ל שם התיר ללקט במספרים כשמגיעים לפיאות הזקן וע' בבל"י סי' קפ"א סס"ק א' בשם האר"י כתב כשמגיעים פיאות הראש למקום הזקן ממש שוב אין עליהם שם פיאות הראש. ואפשר פירש כן כוונת הרמב"ם. ואפ"ל הרמב"ם מתיר אף כשמגיעים להתחלת פיאות הזקן שבלחיים העליונים והאריז"ל לא התיר רק כשמגיעים להזקן ממש דהיינו במקום פיאות לחי התחתון אך אף אם נאמר שהרמב"ם התיר ללקט פיאות הראש במספרים גם מקודם שמגיעים אל פיאות הזקן יש טוב טעם למה שאסר לגלח פיאות הזקן במספרים והיינו משום דהרמב"ם ראה שבבית השחי ובית הערוה אסור אף במספרים וכמו שפסק כן בהלכה ט'. לא נראה לו בשום סברא ואופן שיהי' גילוח פיאות הזקן קיל משער בית השחי והיינו משום דמלבד החמשה לאוין שבגילוח הפיאות מצד עצמן ס"ל בפשיטות שיש בזה ג"כ משום לא ילבש גבר שמלת אשה דהא מבואר בגמ' דמה שעושה תחבולה שיהי' נראה כבחור ולא זקן זהו מנוי אשה ועובר בזה על לא ילבש גבר דהיינו טעמא דמלקט לבנות מתוך שחורות כנ"ל בפרש"י דשבת (דף צ"ד ע"ב) שלא יהיה נראה כזקן ודרך הנשים הוא להקפיד על כך ולהתנאות וכן במכות (ד"כ ע"ב) א"כ כמ"כ וכש"כ במגלח כל זקנו שעי"ז נראה בחור ה"ז ממש נוי הנ"ל דמלקט לבנות ועדיף מיניה דמעביר הזקן שעי"ז יצא למראית העין מכלל זקן לכלל בחור. ואף דמלקט לבנות ישנו באשה וגילוח הזקן ליכא באשה עכ"ז הרי גילוח הזקן זהו כמלקט לבנות מתוך שחורות באיש וגדול ועדיף ושייך יותר לנוי שיראה בחור וא"כ היינו הך ממש וכמש"ל סעיף ט'.משא"כ בפיאות הראש ליכא למימר כן שע"י גילוח זה נראה בחור ולא זקן שהרי פיאות הראש יש לבחור כמו לזקן א"כ אף אם לא יגלחם יראה בחור. וכן אף שיגלחם לא יראה שהוא בחור ואינו זקן מאחר שבפיאות הראש שוה הבחור והזקן ורק בפיאות הזקן שהם אינם אצל בחור אלא רק אצל זקן אז שייך לומר שע"י גילוח הזקן לא יהי' נראה זקן כ"א בחור ע"כ בגילוח פיאות הזקן כיון שיש בגילוח זה ענין תיקוני אשה א"א להקל בו יותר מבשער בית השחי. משא"כ בפיאות הראש לא שייך זה כלל כנ"ל ואינו מתיקוני אשה. ועוד טעם אחר דהא אשה אין לה זקן ויש לה פיאות הראש כידוע ובגמ' מבואר ג"כ כן בקדושין (דל"ה ע"ב) וזהו"ע צדעא ובת צדעא המבואר בגמ' דשבת פ' המוציא יין (ד"פ ע"ב) דהיינו שער הצדעים שהצדעים הם פיאות הראש. אלא שהאשה משכבת אותן הפיאות ומכסה אותן ע"י השבכה והקישורים שלא יפריחו ויצאו לחוץ דשער באשה ערוה אבל יש לה אותן הפיאות. ובביתה עם בעלה מותרת לילך באופן שיראו השערות חוץ לצמתה. רק בחוץ אסורה ודלא כתשו' מהר"ם אלשקר סי' ל"ה. וא"כ בביתה לפעמים נראים שער צדעיה והוא נחשב מנוי האשה. א"כ במה שהאיש מגלח פיאותיו במספרים אין בזה נוי אשה כלל דהא אדרבה נוי אשה הוא להפך שיראה פיאות הראש שלה שהשיער נוי לאשה וכדאיתא בגמ' פ"ד דנזיר (דכ"ח) שיכול לומר אי אפשי באשה מגלחת יעו"ש אלא דאסורה בגילוי שער משום שער באשה ערוה. אבל אי אפשר להכחיש דנוי הוא לה. א"כ האיש המגלח פיאות הראש אין זה מנוי האשה כלל דהא הנוי באשה במקום זה הוא להפך. ולולי שהיתה אסורה להראות שערה משום שער באשה ערוה היתה מגלה שערה לנוי. וא"כ במה שמגלח פיאות הראש אינו לובש שמלת אשה כלל. אבל גילוח פיאות הזקן זהו נוי אשה ממש. דלבד שעי"ז נראה בחור עוד זאת שמתדמה לנוי האשה ממש שהאשה אין לה שער הזקן כלל כ"א האיש יש לו זקן ובזה ניכר הבדל בין איש ובין אשה. וזהו מנוי האשה מה שאין לה זקן שעי"ז נראית תמיד בחורה אף אם היא זקינה ארבעים שנה ואילו היה לה זקן אזי כשהיתה שלשים או ארבעים שנה היה נראה זקנתה א"כ מנוי האשה הוא מה שאין לה שער הזקן כלל. ולכן כשהאיש מגלח הזקן מתנאה בנוי אשה ממש. שהרי עי"ז נדמה בפרט זה לאשה שאין לה זקן ע"כ לובש שמלת אשה ממש. ולכן אפ"ל דאף לת"ק דר"א בן יעקב דס"ל דהעברת שער בית השחי אינו אלא מד"ס ואין בזה לא ילבש גבר מדאורייתא ופי' הסמ"ג לאוין סי' ס' דמפרש המקרא כפשוטו שלא ילבש איש מלבושים המיוחדים לנשים כגון צעיף וקיינסא וכיוצא בו לשבת בין הנשים לניאוף וראב"י נמי מודה בזה לת"ק רק דראב"י ס"ל דאף ביפוי שמיפה א"ע בנוי שדרך הנשים להתנאות בזה אף שעי"ז אינו דומה לאשה כלל כגון מלקט לבנות מתוך שחורות חייב וע"ז פליג ת"ק דאין החיוב אלא במלבושי אשה ממש שעי"ז יכול לשבת בין הנשים לניאוף כנ"ל. וא"כ לפ"ז גילוח הזקן הוא ממלבושי האשה ממש ודומה להלבשת הצעיף. כיון שהאשה אין לה זקן וכשיהי' לו זקן גלוי לכל שהוא איש ולא אשה. וכשמגלח זקנו יוכל שיחשבו שהוא אשה אם ילבש ג"כ מלבושי האשה נמצא גילוח הזקן זהו לא גרע מלובש א' ממלבושי אשה ממש כמו הצעיף דלוקה ע"ז אף לת"ק דראב"י אלא שמשמעות המפרשים דלת"ק דראב"י אין חיוב לאו ממש בלובש מלבושי נשים עד שילבש וילך וישב בין הנשים. אבל בלבישה לבד כ"ז שלא ישב בין הנשים אין עובר על ל"ת ממש. ודייקו לה מדכתיב כי תועבת ה' כל עושה אלה ותועבה זהו כשישב בין הנשים. זולתי בחי' הריטב"א פ"ג דמכות ד"ה ומודים חכמים ד"כ ע"ב כתב וז"ל דבר זה אפילו בחול אסור משום שנאמר לא ילבש גבר שמלת אשה לישנא דמשום שנאמר משמע דלא איסור תורה קאמר אלא איסורא דרבנן ואתיא כרבנן דפליגי עליה דראב"י דאמרי במסכת נזיר דלא ילבש גבר שמלת אשה כפשוטו בבגדים המיוחדים לנשים ולא שום זיון אחר עכ"ל משמע מדבריו דמלבוש המיוחד לנשים גם לת"ק חייב בלבישה זו לבד. ומ"ש כי תועבת היינו שזה מביא לידי תועבה דוגמת כי יסיר את בנך. או שעי"ז בא לידי הרהור תומ"י ע"י הלבישה כמ"ש בפנ"י בפי' התורה פ' תצא ולא נחלקו על ראב"י אלא בדבר שאינו מלבוש אשה רק זיון באשה כלי זיין ובאיש מלקט לבנות מתוך שחורות דאינו מלבוש אשה ממש כי גם באנשים שייך זה רק שהאשה דרכה בנוי זה לייפות א"ע ע"ז ס"ל לת"ק כיון שזה אינו הגורם שישב בין הנשים אינו חייב ע"ז מהתורה. ואף להפוסקים דלת"ק דראב"י אינו חייב במלבושי אשה מ"מ עכ"פ לראב"י דמודה בזה לת"ק ג"כ ודאי מלבושי אשה ממש חמיר טפי ממה שמתנאה בנוי אשה כמ"ש בפוסקים ואיכא לאו בזה ודאי לראב"י עכ"פ שכן ת"א וכן פסק הרמב"ם והש"ע. א"כ גילוח הזקן שדומה במקום הזקן לאשה לא קיל מהלבשת הצעיף וחמור מיניה שעושה מעשה כן בגופו ולא בלבושו לבד. אלא שעדיין יש לומר כיון שנשאר ניכר שרשי השערות ואין הסנטר חלק כמו באשה אפ"ל שאין זה כלובש לבוש אשה לגמרי שיהי' חייב מלקות מן התורה משום לא ילבש גבר כו' אבל עכ"פ ודאי עדיף ממלקט לבנות מתוך זקנו. ולכן ס"ל לרמב"ם בפשיטות דחמור מבית השחי ע"כ אף במספרים אסור. משא"כ בגילוח פיאות הראש התיר במספרים משום דשם ס"ל דאין שייך בזה לא ילבש גבר שמתראה בחור שהרי הבחור והזקן שוים בפיאות הראש בהשוואה אחת. וגם האשה יש לה בעצם פיאות הראש כנ"ל:

קיצור. השגה על הב"י שהשיא כוונת הרמב"ם לדיעה אחרת נגד פשט לשונו המורה באצבע להפך שבפיאות הזקן אסור מספרים ג"כ וקושייתו מ"ש מפיאות הראש יש לתרץ דבשער הזקן שייך לומר דמלבד איסור השחתת הזקן חשוב ג"כ מנוי אשה יען שעי"ז נראה בחור ולא זקן ועדיף ממלקט לבנות וכמו מלקט לבנות ושחורות דנראה בחור יותר ולכן א"א להקל בו יותר משיער בית השחי דהוא ג"כ משום דהו"ל נוי אשה ואסור במספרים ג"כ וזהו נוי אשה יותר משא"כ פיאות הראש הרי הם שוים בבחור וזקן א"כ לא שייך לומר שע"י גילוח הפיאות נראה בחור ולא זקן:

ועוד טעם אחר להפריש בין פאות הראש ובין פאות הזקן דגלוח פאות הראש אינו נוי אשה דהאשה יש לה פאות הראש ולולי איסור שער באשה ערוה אדרבה נוי שלה להראות שער הצדעים שלה שהן הפאות דהשיער באותו מקום זהו מנוי האשה אלא דאסור משום שער באשה ערוה. א"כ עכ"פ גלוח פאות הראש אינו שייך לנוי אשה. אבל גלוח פאות הזקן זהו מנוי האשה ממש. שבאשה אין שום שער הזקן וכך הוא הנוי באשה שבמקום זה אין גידול שער ועי"ז נראית תמיד כבחורה. ואילו היה לה זקן היה נראה זקנתה ולא היה זה נוי. וכיון שהעדר השער בזקן הוא מנוי האשה א"כ האיש המגלח זקנו מתנאה בנוי אשה ממש. ועוד דחמור ג"כ ממתנאה בנוי אשה דודאי הלובש מלבוש אשה כמו הצעיף חמיר טובא ממתנאה בנוי אשה שיש סברא דאפילו לת"ק דראב"י דס"ל מלקט לבנות אינו אסור מהתורה י"ל דלובש צעיף אסור מה"ת. ואף לרוב הפוסקים דלת"ק גם זה אינו חיוב מלקות עכ"פ לראב"י דהלכתא כותיה זהו חמור טובא ולוקה ע"ז כמבואר בשו"ע ואפי' בלבוש אחד לבד. וא"כ גלוח הזקן אף במספרים כעין תער הרי עי"ז מתדמה בפרט זה לאשה שאין לה שערות הזקן והו"ל כלובש הצעיף וחמיר מצעיף דהוא מעשה בהגוף ממש. שבפרט זה נדמה בגופו לאשה. אף שאינו דומה גמור לעומד מקרוב ממש מ"מ הו"ל כמו דומה ממש ועוד שגם בלבוש הצעיף עדיין נשארו כמה לבושים שניכר שאינו אשה ומכל הני טעמי ס"ל להרמב"ם שא"א להתיר בזקן אף במספרים במכש"כ משיער בית השחי:

קיצור. עוד טעם דגלוח פאות הראש אינה נוי אשה דהא האשה יש לה פאות הראש אבל גלוח פאות הזקן זהו מנוי האשה וגם הו"ל כלובש מלבוש אשה:

ומ"מ מה דמשמע מדברי הרמב"ם להקל בפאות הראש יותר מבבית השחי שהתיר ללקט פאות הראש במספרים פי"ב ה"ו ובבית השחי אסור אף במספרים זה ג"כ קשה שיעשה פאות הראש כדין שער שבשאר האברים למטה ממדריגת שער בית השחי ומנליה זה וגם קשה עליו מה שהקשיתי לעיל סעי' ז'. דא"כ כשאומר כי קאמר רב בשאר איברים כו' ובמספרים הול"ל כמ"כ בפאות הראש דזהו רבותא גדולה יותר משאר אברים כו' ובפרט הרבותא שהם קילי משער בית השחי כו'. א"ו האמת יורה דרכו דבפאות הזקן ואף בפאות הראש שאיסורן מבואר בתורה. בזה לא איירי רב להתיר אף במספרים במכ"ש משער בית השחי. ולא איירי רב רק בשער בית השחי שלא הוזכר איסורו בתורה או בשער שאר האברים כו'. ובלא"ה בענין פאות הזקן חלוקים עליו כמה גדולי הראשונים דס"ל דאף מדאורייתא אסור בפאות הזקן במספרים כעין תער כמ"ש הטור בשם הרא"ש וכ"כ הב"י בשם התוס' וכ"כ רי"ו. ולכאורה אפ"ל מ"ש הרמב"ם ומותר ללקט היינו במספרים שלא כעין תער. וגם זה צ"ע מ"ש מבית השחי להרשב"א ולכן צ"ל כמ"ש לעיל דר"ל אחר שיגיעו להתחלת פאות הזקן:

יאוהנה לענין נזיר שנאמר תער לא יעבור על ראשו ס"ל לר' יונתן דג"כ אינו חייב עד שיטלנו בתער במסכת נזיר (דל"ט ע"ב) וכן סובר ר' אליעזר כדפירש"י (דמ"א ע"א) ד"ה ראשו והתוס' (דל"ט ע"ב) בד"ה ר' יונתן. ובודאי א"א לומר דשרי לכתחלה לר"א ור' יונתן במספרים כעין תער ואף שלא כעין תער. דהא כתיב וגלח הנזיר פתח אהל מועד כו' ולקח את שער ראש נזרו כו' ואם היה מותר לגלח במספרים אפילו שלא כעין תער וכ"ש כעין תער א"כ אם גילח כן סוף יום כ"ט איך יקיים המצוה זו וגלח הנזיר כו' ולקח את שער כו' דהיא ודאי מצוה. וגבי נזיר ממורט שאין לו שער פליגי ב"ש וב"ה בנזיר פרק שלשה מינים (דמ"ו ע"ב) דלחד לישנא לב"ש אין לו תקנה וכן ס"ל לר"א ולחד לישנא לב"ה אין לו תקנה. וא"כ זה שגילח במספרים יום כ"ט הוי קרוב לנזיר ממורט ולר"א אין לו תקנה כלל מיהו זה יש לדחות דנזירות ממורט היינו שאין לו שום שער כלל. אבל זה אף שגלח במספרים נשאר בו שרשי השערות ויכול לגלחן בתער. וא"כ י"ל זה נקרא וגלח וע' בנו"ב מהד"ת חלק יו"ד סי' פ' שאילה כזה ודעת הנו"ב שם דשפיר חייבים ע"ז משום וזקנם לא יגלחו ע"ש. ומכאן ראיה לדבריו. אבל עכ"ז הרי משנה שלמה שנינו פ"ו דנזיר (מ"ג) גלח או שגלחוהו לסטים סותר שלשים יום. ובודאי גם ר' יונתן ור"א ס"ל כן והגם שזה מיירי בשגלח בתער. מ"מ מדצריך שלשים יום ע"כ דלכתחלה אסור לגלח במספרים ועוד דבהדיא אמרינן בגמ' פ"ו דנזיר (דל"ט ע"ב) נזיר שגלחוהו לסטים ושיירו בו כדי לכוף ראשן לעיקרן אינו סותר. מבואר אם שיירי פחות מזה סותר ובודאי ר' יונתן ור"א לא פליגי ע"ז. הרי מבואר דאסור לגלח במספרים אע"פ שאינו חייב אלא בתער. ואיסור זה מדאורייתא הוא שהרי סותר נזירותו מדאורייתא וכן משמע בהדיא בספרי פ' נשא ר' יונתן אמר אינו לוקה את הארבעים עד שיטלנו בתער משמע דוקא פטור ממלקות אבל אסור. א"כ אמאי לא נימא כמ"כ בפאות הזקן דתנן ואינו חייב עד שיטלנו בתער אינו חייב דוקא אבל איסורא איכא דהיינו פטור אבל אסור שזהו פי' אינו חייב:

קיצור. לר' יונתן דאינו חייב בנזיר עד שיטלנו בתער. וגם מחמת וגלח את כל שערו כשנשאר כדי לכוף ראשן לעיקרן סגי דיעבד ואעפ"כ לכתחלה אסור לגלח כלל א"כ ממ"ש ואינו חייב אינו מוכח דמותר כ"א איסור גמור דאורייתא א"כ גם בפאות הזקן דאינו חייב עד שיטלנו בתער עכ"ז י"ל דאיסורא איכא אף מדאורייתא לגלח במספרים דמ"ש שער פאות הזקן משער נזיר:

והנה התוס' שם בנזיר (דל"ט ע"א) פירשו הטעם דסותר שלשים יום וז"ל וטעמא דסותר שלשים יום משום דבעינן נזירות כשיעלה לו תגלחת של מצוה כדי שיהיה שערו גדל כפי שראוי לגדל כסתם נזירות דהיינו שלשים יום עכ"ל. והשתא אם הנזיר רשאי לגלח שערו במספרים שלא כעין תער וזה יגדל בג' או בד' ימים להתוס' דבגמ' שם מוכח דבשבעה ימים אתי גידול שערו כדי לכוף ראשן לעיקרן. א"כ הגם שגידול פרע דנזיר הוא שלשים יום אבל בשעת תגלחת א"צ שיהיה השער רק כפי גדולו ערך ג' או ד' ימים לא יותר לפ"ד התוס' הנ"ל א"כ יסתור רק ג' או ד' ימים להתוס' וגם להרמב"ם לא יסתור רק שבעה ימים דמה בכך דסתם נזירות שלשים יום כיון שמותר לו לגלח לכתחלה במספרים שלא כעין תער כל משך הנזירות א"כ אין עיקר גידול השער דנזירות רק מה שגדל בג' או ד' ימים שהרי גידול השער היותר מזה מותר לגלח בכל יום. ומדאמרי דסותר שלשים יום משום כדי שיהיה שערו גדול בעת הגלוח כפי שראוי לגדל בסתם נזירות ע"כ מוכרח דלכתחלה אסור לגלח השער לגמרי והיינו מדאוריי' ממש שהרי הא דסותר שלשים יום הוא מדאורייתא. וכן משמע עוד בנזיר פרק שלשה מינין (דף מ"ד סע"א) גבי בעינן גידול שער והא ליכא דאל"כ נימא ק"ו מיין שלא יסתור רק ג' או ד' ימים יעו"ש:

קיצור. מר' יונתן גבי נזיר ראיה דאע"פ שאינו חייב עד שיטלנו בתער עכ"ז אסור לגלח כלל אף במספרים:

יבוהנה אף לרבי יאשיה דס"ל דנזיר חייב אף על מספרים עכ"ז משמע שם בנזיר (ד"מ ע"א) דאינו חייב אלא כעין תער כשמעבירו סמוך לעיקרן. אבל שלא כעין תער אינו חייב אף לרבי יאשיה וכ"פ הרמב"ם פ"ה מה' נזירות דין י"א. וע"ש בלח"מ דין הנ"ל להתוס' כעין תער הוא סמוך לגוף ממש ולהרמב"ם כשלא הניח כדי לכוף ראשן לעיקרן נקרא כעין תער. ועכ"ז המצוה שלא יגלח כלל ויגדל פרע לגמרי שלשים יום וראיה מהא דגלח סותר שלשים יום וא"כ י"ל כמ"כ גם בפאות הזקן. אך לכאורה לרבי יאשיה י"ל טעם נכון ע"ז לחלק בין פאות הזקן לשערות הנזיר והוא משום הא דבנזיר המצוה שלא יגלח כלל אלא יגדל פרע מדכתיב קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו כדאי' בגמ' דנזיר (דל"ט ע"ב) דמקשה מזה על ר' יונתן משמע אבל לר' יאשיה ניחא דאף שאינו לוקה אלא כעין תער מ"מ מצות עשה הוא לגדל פרע לגמרי שלשים יום וכמ"ש התוס' שם בד"ה תנו רבנן. וכן הרמב"ם ריש ה' נזירות מנה מצות עשה שיגדל הנזיר פרע וכן הסמ"ג בעשין סי' קכ"ו וכ"כ הרא"ה בספר החנוך פ' נשא רס"י שע"ד וז"ל ולשון המכילתא גדל פרע מצות עשה עכ"ל. וא"כ יש לחלק דדוקא התם בנזיר דאיכא קרא דגדל פרע ילפינן כן. משא"כ בפאות הזקן דליכא קרא ע"ז יש לומר דליכא איסור כלל במספרים. אבל הא לר' יונתן ליכא קרא ע"ז גם גבי נזיר כדאי' בגמ' שם (דל"ט ע"ב) דפריך לר' יונתן והכתיב קדוש יהיה למימרא דאם גלח לו בתער קאים עליה בעשה ול"ת ופי' התוס' ד"ה קדוש יהיה גדל פרע ומשמע דאיסור עשה מיהא איכא במעבירין ומשני דכי מגלח בתער ראשו לאו ועשה אבל שלא בתער גם כי גילח הכל ליכא לאו ולא עשה עכ"ל. הרי מבואר דלר' יונתן ליכא מ"ע בנזיר שיגדל פרע דהמ"ע קדוש יהיה גדל פרע היינו שהוא מ"ע ול"ת שלא יגלח בתער והרמב"ם והסמ"ג והרא"ה דכתבו שהוא מ"ע שיגדל פרע היינו משום דהרמב"ם פוסק כר' יאשיה. אך אנו נביא ראיה מדברי ר' יונתן דס"ל דליכא מ"ע שיגדל פרע. ואעפ"כ אסור הנזיר מלגלח במספרים כלל כמו שהוכחנו למעלה מדסותר שלשים יום אף לרבי יאשיה. וא"כ מ"ט לא נאמר גם בפאות הזקן כן:

קיצור. והנה לר' יאשיה יש לכאורה טעם טוב לחלק בין שער נזיר לפאות הזקן דבשער נזיר הטעם דאסור לגלח כלל הוא משום שיש ע"ז מ"ע והוא קדוש יהיה גדל פרע. משא"כ בפאות הזקן. אבל לר' יונתן מוקי הקרא קדוש יהיה גדל פרע לענין שלא יגלח בתער בגמ' (דל"ט ע"ב) וא"כ ליכא בנזיר מ"ע שיגדל השער ואעפ"כ אסור לגלח כלל וכלל וא"כ מ"ט לא נאמר גם בפאות הזקן כן:

יגאך י"ל דהתם גבי נזיר הטעם משום דצריך שהשער שהיה בו בשעה שקיבל עליו הנזירות יהיה בו ג"כ בעת תגלחת הטהרה כדמשמע בהסוגיא שם (דל"ט ע"ב) גבי ואי סלקא דעתך מלתחת רבי לסתור משום דשקליה מיניה לההוא שער דאקדיש בשעת נזירותו ע"ש בפירש"י ושם עמוד א' בד"ה למאי נפקא מינה וכ"כ התוספות ד"ה ושיירו בו. וזה ששיירו בו כדי לכוף אין זה משער שהיה לו משעת קבלת נזרו אלא צמח בו אחר כן וסותר אחרי שלא נשתייר מאותו שער שהוא בקבלת נזרו עכ"ל. וא"כ אפשר מפרש מ"ש וגלח הנזיר כו' את ראש נזרו היינו שיגלח השער שהקדיש דהיינו השער שהיה בו בעת קבלת נזרו. וא"כ לפ"ז מבואר דאע"ג דלענין מלקות אינו לוקה עד שיטלנו בתער עכ"ז כל שנתגלח השער שהיה בו בעת שקבל הנזירות אף שנשאר בו כדי לכוף ראשן לעיקרן לא קיים מצות נזירות וסותר נזירותו. אך הנה בלח"מ פ"ה מה' נזירות דין י"א הקשה על הרמב"ם והתוספות שנראה מדבריהם דלא ס"ל סוגיא זו שהם פסקו דאם גלח והניח כדי לכוף ראשן לעיקרן אינו סותר נזירותו אף שנתגלח השער שהיה בעת שהקדיש דהא מלתחת רבי והוא מבואר בהרמב"ם רפ"ו מה' נזירות וז"ל נתגלח רוב ראשו בין בתער בין כעין תער ולא נשאר מן השערות כדי לכוף ראשן לעיקרן בין בזדון בין בשגגה אפילו גלחוהו לסטים באונס סותר שלשים יום עכ"ל. וכ' הכ"מ ומ"ש כדי לכוף ראשן לעיקרן בפרק שלשה מינים (דל"ט ע"ב) נזיר שגלחוהו לסטים ושיירו בו כדי לכוף ראשן לעיקרן אינו סותר עכ"ל. ודבריו תמוהים כמו שהקשה הלח"מ פ"ה הי"א דהא הגמ' תירץ ברייתא זו דמיירי לאחר מלאת וכר' אלעזר עכ"פ הרמב"ם ס"ל כן וכ"ד התוספות (ד"מ ע"א) ד"ה ובתער. ולכאורה י"ל טעם לדבריהם דהא תגלחת אף בנזירות מרובה אינו סותר אלא שלשים יום וא"כ בשעת תגלחת מצוה לא יהיה בו כלל מאותו השער שהיה בעת שהקדיש וקיבל הנזירות. א"כ מוכרח דזה אינו מעכבת. ויש לחלק דלא איכפת לן אלא שיהיה בו בעת תגלחת שער של תחלת שלשים יום לכן אין משם ראיה לדחות סוגיא המפורשת. ושפיר הקשה הלח"מ. והנה הלח"מ תירץ כיון מדברי רב חסדא (ד"מ ע"א) מוכח היכא דנשאר כדי לכוף ראשן לעיקרן [אינו סותר] א"כ נדחה הסוגיא (דל"ט ע"ב) דפשיט דמלתחת רבי. ולפע"ד דבריו אמת בצד אחד דנדחה הפשיטותא דלעיל. אבל לא מטעמיה דאמרינן מלעיל רבי דזהו נגד החוש. שהוכיחו שם דמלתחת רבי. אעכצ"ל דס"ל דאף שלא נשאר מהשער שהיה בו בשעת התחלת נזירותו כיון שנשאר שער ממה שגדל במשך נזירותו כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר כאשר כן משמע ג"כ במד"ר ובירושלמי [פ"ו ה"ג]. דאיתא במד"ר פ' נשא פרשה יו"ד (דר"מ ע"ד) (מבואר כדבריהם) וז"ל וא"כ למה נאמר תער ללמדך שאינו סותר לא זוג ולא מספרים אלא תער עכ"ל וכ' בקה"ע שם בירושלמי בתוספות סד"ה מיכן שאינו סותר וז"ל והשתא דשמעינן מהירושלמי דכל שאינו לוקין עליו פשיטא דאינו סותר. ואתיא הך ברייתא דמייתי בבבלי (דל"ט ע"ב) נזיר שגלחוהו לסטים ושיירו כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר כפשטא ואפילו תוך מלאת דאע"ג דמלתחת רבי כל שנשתייר כדי לקיים מצות גילוח אינו סותר דאתער או כעין תער קפיד קרא ואזדא לה קושיית הלח"מ פ"ה מה"נ הלכה י"א ע"ש עכ"ל. וכיון הירושלמי וגם רב חסדא בתלמודנו (ד"מ ע"א) נראה דלא ס"ל התירוץ שבגמרא (דל"ט ע"ב) לכן פסקו כן התוס' והרמב"ם ומה גם כי תירץ ההוא דוחק מאד להוציא הברייתא מפשטא. וכיון שכן נחזור לענינינו ונאמר דאע"פ שלענין קיום מצות תגלחת סגי אף כשנשאר רק כדי לכוף ראשו לעיקרו שהוא כשיעור מה שגדל בשבעה ימים. ואעפ"כ לכתחלה אסור לו לגלח אף במספרים אף אם יניח כדי לכוף ראשן לעיקרן אלא כלל וכלל לא כל שלשים יום. א"כ לפ"ז מוכח דאע"ג דליכא שום לאו ולא שום מ"ע שלא יגלח במספרים ושפיר יוכל לגלח ולהביא קרבנותיו במלאת נזרו אף אם יגלח במספרים רק שישאר כדי לכוף ראשן לעיקרן. אעפ"כ אסור לו לכתחלה מדאורייתא לגלח במספרים ולהניח כדי לכוף ראשן לעיקרן שמעינן מיניה דהיכא דאמרה תורה תער לא יעבור על ראשו היינו ללקות. אבל איסורא איכא גם במספרים אף שלא כעין תער כלל. א"כ אמאי לא ניחא גם בפאות הזקן כן דלא תשחית את פאת זקנם ופאת זקנם לא יגלחו לא נאמר אלא למלקות. אבל איסורא איכא אף במספרים ואף שלא כעין תער:

קיצור. י"ל בנזיר הטעם דאסור לגלח במספרים משום דצריך שבשעת תגלחת יהיה בו השער שהיה בעת קבלת הנזירות. אך הרמב"ם והתוס' לא ס"ל כן וכ"מ בירושלמי פ"ו דנזיר ה"ג דלא בעינן דיעבד שיהיה בו השער שהקדיש אלא כשיש משער נזירות כדי לכוף ראשן לעיקרן שפיר דמי. וכ"כ בקה"ע שם ולא כטעם של הלח"מ ואעפ"כ אסור לגלח אף במספרים אף קצת מאורך השער א"כ (שם) גם בפאות הזקן י"ל כן. ולפ"ז יש איסורא דאורייתא מלגלח במספרים אף שלא כעין תער. ועוד עכ"פ מוכרח דמלשון אינו חייב עד שיטלנו בתער אינו מוכח כלל דשלא בתער שרי:

ידועוד ראיה דבנזיר אינו מגלח כלל אף לר' יונתן ור"א דתנן פ"ק דנזיר (דף ד' ע"א) מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער כו' נזיר שמשון הכביד שערו אינו מיקל. ובגמרא שם (סוף ע"ב) אבשלום נזיר עולם היה כו' ומגלח א' לשנים עשר חדש כו'. (וע"ש בפירש"י אבל שאר נזירי עולם מגלחים א' לשלשים יום דהו"ל בהכי כובד עכ"ל. והמל"מ פ"ג מה' נזירות הלכה י"ב כתב ולא ידעתי מי הכניסו לרש"י לתגר זה וכ"פ הרמב"ם שם דנזיר עולם מגלח א' לשנים עשר חודש) וע"ש (ד"ז ע"א) ההפרש בין נזיר עולם בין נזיר לעולם דנזיר עולם מיקל א' לי"ב חדש ונזיר לעולם אינו מותר בתגלחת כל ימיו. וע"ש במשנה (ד"ח ע"א) פלוגתא דרבנן ורבי. וכ"כ בשט"מ שם (ד"ח ע"א) בד"ה והלכתא כת"ק וז"ל ותלתא מיני נזיר נינהו חד דמקבל עליו נזירות הרבה ומגלח כל שלשים יום. ואידך נזיר עולם דאבשלום כגון דאמר הריני נזיר עולם דאמרינן הכביד שערו מיקל בתער. אבל כל ראשו לא היה מגלח כו' ואידך אם אמר הריני נזיר מאה שנה או הריני נזיר לעולם דאינו מגלח לעולם ולא מיקל כל ימיו משערו כו' עכ"ל. וכן מתבאר מדברי רש"י (ד"ז ע"א) בד"ה אלא נזיר לעולם. ובתוס' (ד"ח ע"ב) בד"ה הרי זה נזיר כו' ובד"ה אמר מאה שנה. ודף (ח' סע"א) בתוס' ד"ה הכא ובתוי"ט משנה ה' ד"ה רואין. והנה בפי' הכביד שערו מיקל בתער פי' התוס' ולא מגלח לגמרי כאבשלום שלא גילח לגמרי שהרי נתלה בשערו עכ"ל. וביאר דבריהם התוי"ט שהרי מעשה תלייתו סמוך למעשה גלוחו היה עכ"ל. וע' תוי"ט משנה ה' סד"ה רואין הביא ראיה לפי' התוס'. ולכאורה היה נ' לפרש ענין מיקל ר"ל שאם השער ארוך חותך מחצה אורכו או יותר ונשאר השער קצר ואז אינו כבד עליו שהרי הכובד זהו כשלא גלח כלל יב"ח כנ"ל. וא"כ כשמגלח באופן שמעמידו על שער כפי הגדל בשלשים יום או בשני שבועות אין כאן שום כובד אך א"כ איך מיקל בתער הול"ל במספרים דהתער משחית את השער לגמרי וחותכו עד סמוך לעיקרו ממש. אלא פי' מיקל בתער מצאתי בשט"מ דף ד' ע"א וז"ל דוקא מיקל שמגלח מקצת שערו אבל כל שערו לא דלשון מיקל משמע הכי. ועוד אבשלום שנתגאה בשערו לא מסתבר לומר שהיה מגלח כל שערו למאי דאמר בגמ' שהי' מגלח כל שבוע או כל שלשים יום ועוד הרי נתלה בשערו. ודוקא בתער אבל במספרים לא עכ"ל. א"כ כיון דוקא בתער ולא במספרים הפי' שהיה משחית השער לגמרי בתער. אך לא בכל הראש אלא היה משייר קצת שער שלא גלחו כלל ודוגמת שיער פאות הזקן בכל אדם. כך הנזיר עולם היה משייר קצת שערות בראשו שלא גילחם כלל. ומה שגלח גילח בתער לגמרי וע' פי' מיקל בתער בב"י בי"ד סי' ש"צ בד"ה כל אלו שאמרו יעו"ש בשם הרמב"ן בספר תורת אדם משמע באופן אחר היינו כמש"ל שחותך כל השער מחצה ארכו ומה שמיקל בתער ולא במספרים כדי שיהיה שינוי שהחותך מן השער קצתו אין דרכו בתער וא"א לגלחו כהוגן אלא בזוג של מספרים ומשום שהוא שלא כדרך המתגלחין ובשינוי מותר עכ"ל. אך א"כ איך נתלה בשערו וכ"מ בפי' המשניות להרמב"ם פ"ק דנזיר גבי מיקל בתער ולא תחשוב זה הפך מה שאמר תער לא יעבור על ראשו לפי שהפסוק הזה אינו בנזיר עולם כו' וכ"מ בגמ' שם (דף ה' ע"א) גבי מאי איכא ביניה לשאר אחוהי ואם הוא חותך רק חצי אורך השער איכא בינייהו טובא כו' ובב"י סי' ש"צ איתא וכ' ר"י מיקל בתער פי' שיחתוך מלמטה עיקרי השער כדי להקל מעליו. אבל לא במספרים פי' שיחתוך מזנבות השער שזה נראה לעינים. אבל תחת שערו אינו נראה עכ"ל. והוא ברי"ו נכ"ח ח"ב ופי' זה נראה כמ"ש השט"מ גבי הכביד שערו מיקל בתער. ועכ"פ כל י"ב חדש אינו מגלח כלל וכלל לא בתער ולא במספרים שלא כעין תער דאם היה מיקל במספרים אף שלא כעין תער לא היה מכביד שערו דהרי א"כ היה שערו תמיד רק כמו שגדל שערו שבוע אחד א"ו לא היה נוגע בשער כלל. לכן ביב"ח נקרא הכביד שערו. ולפירש"י אפילו בשלשים יום נק' הכביד שערו. ונזיר שמשון ונזיר לעולם אין נוגעין בהשער לעולם כדתנן הכביד שערו אינו מיקל. ולר' יונתן יגדל הקושיא מדוע יחמירו כ"כ בזה יותר מפאות הזקן דהחיוב שוה דאינו חייב עד שיטלנו בתער מאי שנא דפאות הזקן שרי ליטול במספרים והכא אסור לגמרי ואי משום קדוש יהיה גדל פרע הרי ר' יונתן מפרש מ"ע זו רק שלא יעבירנו בתער כמ"ש בגמ' (דל"ט ע"ב) למימרא דאם גלח ליה בתער קאים עליה בעשה ול"ת וע"ש ברש"י ובתוס' בד"ה הכתיב ועוד דנזירות שמשון יפלא יותר הלא בפסוק שופטים סי' י"ג ה' נאמר ומורה לא יעלה על ראשו ופי' מורה היינו תער דוקא כדאי' ברבות נשא פ"י (דרל"ט ע"ב) ומורה לא יעלה על ראשו כמה דתימא תער לא יעבור על ראשו למה נק' שמו של תער מורה שאין השער מתיירא אלא מן תער שהוא מגלח גלוח של השחתה כמד"א ולא תשחית את פאת זקנך. הרי מפורש שאין הלאו אלא בתער. וא"כ אמאי הכביד שערו אינו מיקל וסובל כובד גדול כל ימיו יקיל במספרים שלא כעין תער וכבר הוכחנו מלשון הכביד שאינו מיקל כלל וכ"ש לדברי השט"מ דאף נזיר עולם אינו מיקל רק בתער ולא במספרים א"כ כש"כ נזיר שמשון שאינו מיקל לעולם. ומגופא דמתניתן מוכח הא דאינו מיקל דהרי במספרים נקרא ג"כ מיקל כדאי' בגמ' דנזיר (דנ"ח ע"ב) אמר רב מיקל אדם כל גופו בתער ומסיק דהיינו במספרים ומ"ש בתער ר"ל כעין תער. הרי דגם זה נקרא מיקל ובודאי אף שלא כעין תער נקרא מיקל רק דרב מתיר אפילו כעין תער. אבל הכא ששנינו אינו מיקל היינו כלל וכלל לא ומדוע יסבול כל הכובד העצום כל ימי חייו. והנה הכא גבי נזיר שמשון ונזיר לעולם א"א לומר הטעם משום דבעינן שבשעת גילוח הטהרה יהיה בו השער שהקדיש דהא הם אינן מגלחים לעולם כלל. גם נזיר עולם אינו מגלח לעולם כ"א מה שמיקל אחת ליב"ח מיהו גבי נזיר עולם י"ל מה שמיקל זהו וגלח כיון שמיקל בתער אבל גבי נזיר שמשון ונזיר לעולם הרי אינם מגלחים לעולם א"כ מדוע אינם מקילים במספרים שלא כעין תער. אעכצ"ל דכיון שבתער הוא חייב גם במספרים איסורא איכא אף שלא כעין תער כלל אלא ודאי אף דאין חיוב מלקות אלא בתער מ"מ כיון שכונת התורה בזה ששערו יש בו קדושה ושלא ישחיתנו אף שהלאו והמלקות אינו אלא בתער אבל איסורא איכא לגלח כלל וצריך שיגדילו לגמרי ודוגמא שאין חיוב מן התורה באוכל טרפה אלא בכזית ומ"מ אף כחצי שיעור אסור. וע' במל"מ רפ"ד מה' שבועות מענין חצי שיעור. ובשו"ת ח"צ סי' פ"ו כ' ולפ"ז בכל שאר איסורי תורה כגון התולש שער אחד בנזיר או בשבת או מוציא פחות מכשיעור אין בו איסור תורה כלל כו' א"נ י"ל דאף דבכל השיעורין נמי פחות מכשיעור אסור מן התורה כו' עכ"ל. וה"נ י"ל כן ונק' ג"כ חזי לאצטרופי היינו אם היה מגלח בתער היה חייב היינו ע"י שהיה משחיתו מעיקרו וה"נ כשמשחית מקצתו אסור דזה המקצת קודם שגילחו היה מצטרף להנותר לחייבו ועכ"פ בנזירות מוכרחים אנו לומר כן וא"כ אמאי לא נאמר כן בפאות הזקן שהקפידה התורה שלא להשחיתם א"כ יש כעין קדושה בזה השער. ואדרבה חמור משער נזיר ע"ד שאמרו במשנה רפ"ז כה"ג ונזיר יטמא נזיר שאין קדושתו קדושת עולם ואל יטמא כהן שקדושתו קדושת עולם. וה"נ איסור גלוח פאות הזקן הוא לעולם משא"כ בנזיר שאחר הנזירות יש היתר וגם אינו לאו השוה בכל וגם קיל יותר מפאות משום שישנו בשאלה כמ"ש בגמ' פ"ק דיבמות (ד"ה ע"א). וא"כ אף שהחיוב מלקות הוא רק בתער אבל נאמר שהמכוון והאיסור שיגדל שער פאות זקנו כמו הנזיר בשערות ראשו וכמו גבי בית השחי כתב הרשב"א בתשו' סי' ק"ו דאסור להקל כלל כו' דבעא מיניה מהו להקל ואסר לו. כמ"כ וכש"כ שי"ל כן בפאות הזקן דאסור להקל כלל:

קיצור. כמו נזיר עולם אינו מיקל כ"א אחת לי"ב חדש ונזיר לעולם אינו מיקל כלל אע"פ שהחיוב אינו אלא בתער וזהו מדאורייתא וגם נזיר עולם כשמיקל אחת ליב"ח אינו מיקל במספרים כלל כ"א מגלח קצת מהשערות בתער. א"כ י"ל כמ"כ בפאות הזקן דהן מקצת הזקן שאין להקל בהן כלל אף במספרים:

יד[טו] ובודאי מצינו בתורה ובכתובים ששערות הזקן יש להם מעלה כמ"ש בפ' שמות ג' י"ו לך ואספת את זקני ישראל ובמתן תורה ויבא משה ויקרא לזקני העם ובפ' בהעלותך אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ומניין נודע כ"כ שהם זקנים היינו ע"י שערות הזקן כפשוטו וכדאיתא במשנה ספ"ק דברכות (דף י"ב ע"ב) אמר ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ופירש"י ולא זקן ממש כו' והיינו כמ"ש בגמ' פרק תפלת השחר (דכ"ח ע"א) אמרה ליה לית לך חיוורתא. ופירש"י אין לך שערות לבנות של זקנה ונאה לדרשן להיות זקן. ההוא יומא בר תמני סרי הוה אתרחיש ליה ניסא ואהדרו ליה תמני סרי דרי חיוורתא. ופירש"י י"ח שורות של זקנה. היינו דקאמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה ולא בן שבעים שנה. למדנו מזה דפי' זקנים הוא כפשוטו ג"כ שזקנם לבן ועי"ז נראה לכל שהם זקנים א"כ למדנו מזה דפאות הזקנה יש בהם שבח ומעלה כענין מ"ש במד"ר פ' חיי ס"פ נ"ח אמר רב שמואל בר יצחק אמר לו הקב"ה אני אומנתי גומל חסדים תפסת אומנתי בא לבוש לבושי ואברהם זקן בא בימים. וכ' המ"כ ולבוש לבושי זה הקב"ה נק' עתיק יומין. ולבוש זה היינו שערות לבנות של הזקנה וכמשארז"ל בסנהדרין פ' חלק (דק"ז ע"ב) ע"פ ואברהם זקן עד אברהם לא היה זקנה כל דחזי לאברהם אמר האי יצחק כל דחזי ליצחק אמר האי אברהם בעא אברהם רחמי דלהוי ליה זקנה שנאמר ואברהם זקן בא בימים וכ"ה בגמ' פ"ז דב"מ (דפ"ז) ומהרש"א שם בח"א הקשה מדכתיב קודם באנשי סדום מנער ועד זקן כו' ותירץ דודאי הזקנה ע"ש רוב שנים היה כבר בעולם אלא שלא היה בעולם הזקנה הניכרת בלבון השער כו' וע"ז ביקש רחמים להיות הזקנה ניכרת בלבון השער כו' ע"ש. וע' במדרש תנחומא ר"פ חיי שרה. וא"כ כונת המד"ר בא לבוש לבושי זהו ענין לבון שער הזקנה שהוא לבושו של הקב"ה שנאמר בו ועתיק יומין יתיב כו' ואין זה סותר למ"ש רז"ל ספ"ק דיבמות ומי איכא זקנה קמיה קוב"ה דהא מ"מ נק' עתיק יומייא והיינו דפי' מי איכא זקנה ר"ל שהוא ית' למעלה מגדר הזמן אלא שנקרא כן עד"מ וכבר מבואר ענין זה בזהר באדרא דנשא שם פי' שזהו"ע שהתורה נתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה ושם (דק"ל סע"ב) ווי למאן דאושיט ידיה בדיקנא יקירא עלאה כו' ואין זה חומרא אלא כמ"ש בש"ס דנזיר (דנ"ט ע"א) שאפילו לחוך בידו בשער בית השחי אסור וס"ל להזהר דכ"ש וק"ו בפאות הזקן והוא מוכרח ממ"ש בפסוק בש"ב סי' יו"ד כדלקמן סעיף י"ט.ועכ"פ מובן מזה דבפאות הזקן יש בהן כעין קדושת שערות הנזירות ולכן יש ללמוד זה מזה דכמו בנזיר אע"פ שאין החיוב והלאו אלא בתער או במספרים כעין תער עכ"ז כונת הצווי הוא שלא יגע בהשער כלל כל ימי נזירותו כיון שיש בו קדושה כמ"כ ממש פאות הזקן שנקרא לבושו של הקב"ה. וכן ארז"ל בים נדמה להם כבחור ובמ"ת נדמה לכם כזקן. וע' רבות שמות פ"ה ע"פ ונגד זקניו כבוד בכמה מקומות מצינו שהקב"ה חולק כבוד לזקנים כו'. ובמד"ר פ' אמור פ"ל ד"א פרי עץ הדר זה אברהם שהדרו הקב"ה בשיבה טובה שנא' ואברהם זקן ונאמר והדרת פני זקן. וכבר מבואר ההידור באברהם הוא שערות הזקנה ממש שהלבינו וכמו שמוכח ג"כ מהא דראב"ע א"כ אף שהחיוב מלקות הוא רק בהשחתה בתער עכ"ז המכוון שלא ליגע כלל בפאות הזקן לפי שיש בהם קדושה שהם לבושו של עתיק יומין וכמו האיסור בשערות הנזיר מהאי טעמא ממש. וכן ודאי המצוה מפני שיבה תקום והיינו אף שאינו חכם כ"א סתם זקן בקדושין (דל"ה ע"ב) והיכר השיבה למרחוק א"א רק ע"י שערות הזקן. וא"כ אם איתא דשפיר דמי לגלח שער הזקן אף במספרים א"כ לא יוודע כ"כ שהוא זקן ובטלה מצות מפני שיבה תקום:

קיצור. ואם משום דבשער נזיר יש קדושה הלא כמו"כ הזקן יש בו שבח ומעלה שהקב"ה נק' עתיק יומין וע' לקמן סעיף ט"ז דיש גבי שערות הזקן גם כן קדושה ועוד דא"כ בטלה מצות מפני שיבה תקום:

טו[טז].מיהו י"ל דכל ראיה זו מנזיר זהו לר' יונתן ור"א דס"ל דבנזיר ליכא לאו אלא בתער וס"ל דקדוש יהיה גדל פרע קאי ג"כ רק על תער כמש"ל. וכיון שאעפ"כ מוכח דנזיר אסור לו ליגע בהשערות שלו כלל שפיר יש לומר ללמוד כן לפאות הזקן. אבל לר' יאשיה ודאי דנזיר שאני דכתיב ביה קדוש יהיה גדל פרע שזהו מ"ע שיגדל השער לגמרי כמ"ש לעיל שהרמב"ם והסמ"ג והחנוך מנאוה בתרי"ג. וז"ל הרמב"ם בספר המצות במ"ע סי' צ"ב שצונו שהנזיר יגדל שער והוא אומרו ית' קדוש יהיה גדל פרע ולשון מכילתא קדוש יהיה גדל בקדושה גדל פרע מ"ע כו' עכ"ל וכ"כ התוספות (דל"ט ע"ב) בד"ה ת"ר. ת"ל קדוש יהיה גדל פרע שמצוה לגדל שער ועובר בעשה אי מגלח ממנו כלל גם כי אינו קוצצו לגמרי מעיקרו עכ"ל. וא"כ י"ל דוקא בנזיר דכתיב קדוש יהיה גדל פרע אמרינן כן. אבל בפאות הזקן דליכא קרא כזה י"ל דכל שאינו משחיתו בתער רק במספרים שרי אך לו יהי כן דמרבי יאשיה ליכא הוכחה הא מרבי יונתן איכא הוכחה ור' אליעזר סבר לה כר' יונתן כמבואר בגמ' (דמ"א ע"א) וכמש"ל והרי ר"א ות"ק שניהם הושוו בפאות הזקן דאינו חייב כ"א בגלוח שיש בו השחתה ואינו חייב על מספרים כ"א בתער אלא דר"א ס"ל דמלקט ורהיטני עבדי ג"כ השחתה כמו תער כמבואר במשנה וגמ' פ"ג דמכות (ד"כ ע"א ודכ"א ע"א) וא"כ לר"א ודאי יש ללמוד משערות הנזיר לפאות הזקן כמו לר' יונתן דאע"ג דהחיוב בשניהם אינו אלא בגלוח שיש בו השחתה וכמ"ש ומורה לא יעבור על ראשו עכ"ז המצוה והאיסור שלא יגלח כלל דמ"ש דהא לר"א ליכא קרא ע"ז בנזיר דקדוש יהיה גדל פרע קאי רק על תער כנ"ל וכיון דלרבי אליעזר יש ללמוד כן מנזיר לפאות הזקן הא כמ"כ לת"ק דר"א דפ"ג דמכות. דלא פליגי רק אם חייב במלקט ורהיטני. אבל בשאר ענינים לא פליגי דאם פליגי הול"ל במשנה דלר"א איסורא איכא לגלח במספרים כמו בנזירות ולת"ק אין בזה איסור. א"ו דבזה אין ביניהם הפרש כלל וכלל ולא נחלקו רק בענין מלקט ורהיטני אי עבדי השחתה יהיה חייב מלקות ע"ז או לא. וא"כ כיון לר' אליעזר אסור בפאות הזקן גם במספרים אע"פ שאינו קוצץ השער לגמרי רק שאינו חייב כ"א בקוצצו לגמרי ודאי ברור דכמ"כ לת"ק דר"א דבהא לא פליגי כלל:

קיצור. והגם שראיה זו רק לרבי יונתן דס"ל דבנזיר ליכא לאו רק בתער ומיהו הרי ר"א ס"ל כר' יונתן ורבי אליעזר ורבנן לא פליגי גבי זקן דאינו חייב רק בגילוח שיש בו השחתה:

טז[י"ז].ועוי"ל דגם לר' יאשיה יש לדמות זה לנזיר הגם דבנזיר הטעם משום דכתיב קדוש יהיה גדל פרע. הא גבי פיאות הזקן מבואר בגמ' שאנו לומדים פאת זקנם דישראל ממ"ש גבי כהנים ופאת זקנם לא יגלחו כמ"ש במסכת נזיר (ד"מ ע"ב ודנ"ח ע"ב) ובפ"ק דקדושין (דל"ה ע"ב) והנה גבי פאת זקנם דכהנים נאמר ג"כ לשון קדושה כמ"ש בנזיר קדוש יהיה והיינו מ"ש בפ' אמור כ"א ה' ו' ופאת זקנם לא יגלחו כו' קדושים יהיו וגבי נזיר אפשר דהלימוד שלא יסיר השער בשום דבר הוא מתיבת קדוש יהיה כמ"ש ברש"י בנזיר (דל"ט ע"ב) דלר' יאשיה הפירוש קדוש יהי' שלא יסירנו בשום דבר להכי כתיב קדוש עכ"ל. וגם מלשון המכילתא שהביא הרמב"ם בספר המצות סי' צ"ב קדוש יהי' גדולו בקדושה משמע מזה ילפינן גידול השער אלא דגדל פרע זהו מ"ע. ובגמ' בפסחים פכ"ש (דכ"ג ע"א) קדוש יהי' גדל פרע גידולו קדוש. פירש"י שער נזיר. וכן הוא בקדושין ס"פ האיש מקדש (דנ"ז ע"ב) קדוש יהי' גידולו קדוש. וכן פ"ק דתענית (די"א סע"א). ולשמואל הא אקרי קדוש ההוא אגידול פרע קאי. ולכן פי' בזהר פ' תזריע (דמ"ח ע"ב) דקדושה בשערא תליא מדכתיב קדוש יהיה גדל פרע ובפ' נשא דקכ"ז ע"ב. וא"כ כמ"כ גבי כהנים דכתיב קדושים יהיו סמוך לפסוק ופאת זקנם לא יגלחו. נאמר דקדושים יהיו נכלל שלא יסיר השער בשום דבר שהגם דלאו אינו אלא בגילוח שיש בו השחתה הרי גם בנזיר כן שהלאו לר' יאשיה ג"כ אינו אלא במספרים כעין תער ומ"מ מקדוש יהיה ילפינן שעובר בעשה אי קוצץ ממנו מעט אף שלא מעיקרו דקדוש יהיה שיגדל השער כמ"כ בפי' קדושים יהיו דגבי כהנים נאמר שבא לרבות שיגדל פיאות הזקן ולא יקצץ אותן כלל אף שלא מעיקרו וע' ברש"י ובהרא"ם שם דקדושים יהיו קאי על מ"ש שם תחלה. והגם כי ראיתי בספרי פ' נשא בד"ה כל ימי נדר נזרו קדוש יהי' זו קדושת שער אתה אומר זו קדושת שער או אינו אלא קדושת הגוף כשהוא אומר קדוש הוא לה' הרי קדושת הגוף הא מה ת"ל קדוש יהי' זו קדושת שער עכ"ל. א"כ דוקא גבי נזיר אמרינן קדוש יהי' זו קדושת שער משום דעל קדושת הגוף יש פסוק אחר קדוש הוא לה'. אבל הכא גבי כהנים יש לומר קדושים יהיו היינו קדושת הגוף ולא קאי כלל אקדושת שער דפיאות הזקן. אך י"ל מקודם שלמדנו בנזיר דשייך קדושת שער שפיר היינו אומרים כן דקדוש יהי' היינו רק קדושת הגוף. אבל אחר שלמדנו מנזיר דיש קדושת שער והוא לפי שנאמר בו מ"ע תער לא יעבור. א"כ מעתה בפיאות הזקן שנאמר לא יגלחו וסמיך ליה קדושים יהיו י"ל דהיינו קדושת הגוף וקדושת שער וכן מפורש בגמ' דנזיר פרק שני נזירים (דנ"ח ע"א וע"ב) דבגילוח הזקן דכהנים יש עשה ול"ת היינו ל"ת פאת זקנם לא יגלחו ועשה דקדושים יהיו לאלהיהם ע"ש בפירש"י (דנ"ח סע"א) ד"ה יכול אף כהן מצורע וכן כתבו התוס' פ"ק דיבמות (ד"ה ע"א) ד"ה מה וד"ה ואכתי וד"ה שכן וכ"ה בקרבן אהרן פ' מצורע פרשתא ב' פ"ב הלכה ד'. וכיון דקדושים יהיו הוא מ"ע שלא יגלח הזקן א"כ יש לילף מקדוש יהיה גדל פרע דנזיר דר"ל שיניחנו לגדל לגמרי ולא יגע בו ברזל כלל וה"נ גבי פאת זקנם דכהנים ופאת זקנם דישראל ילפינן בגזירה שוה מפאת זקן דכהנים. הרי אף לר' יאשיה קרוב לומר שיש לימוד פאת זקן משער נזיר וכש"כ לר"א ורבי יונתן כנ"ל:

קיצור. דגם לר' יאשיה יש ללמוד כן דאע"ג דלדידי' הטעם משום גבי נזיר נאמר קדוש יהי' גדל פרע י"ל מקדוש יהיה ג"כ מוכח קדושת השער שלא יגלחו אף במספרים כמ"ש בספרי קדוש יהיה זו קדושת שער וכ"מ במכילתא. וא"כ הא גבי פאת זקן דכהנים נאמר ג"כ קדושים יהיו בגמ' דנזיר (דנ"ח ע"ב). וא"כ כהנים אסורים לגמרי בגילוח פיאות הזקן אף במספרים כמו שער נזיר. וא"כ כמ"כ גבי פיאות זקן דכל ישראל דהא פאת זקן דישראל אנו לומדים ג"כ מפאת זקן דכהנים קדושין (דל"ה ע"ב) ובנזיר (ד"מ ע"ב ודנ"ח ע"ב):

יז[י"ח.ועוד ראיה ממ"ש ביחזקאל סי' מ"ד פסוק כ' גבי כהנים וראשיהם לא יגלחו ופרע לא ישלחו כסום יכסמו את ראשיהם. וע' מפסוק זה בגמ' פ"ב דתענית (די"ז ע"א). פ"ו דנדרים (ד"נ ע"א). פ"ק דנזיר (ד"ג ע"א). פ"ב דסנהדרין (כ"ב ב'). פ"ט דסנהדרין (דפ"ג ע"ב). רבות פ' נשא (דרל"ב ב'. דרמ"א ד'). והנה רש"י ביחזקאל שם פי' וז"ל שלא יגלחו להעביר את כל השער וגם לא ישלחו דהיינו גידול שער אלא כסום יכסמו ככוסמת הזו שסדורין בשבולת ראשו של זה בצד עיקרו של זה. כך שמעתי. ויתכן לפרשו לשון מדת דבר השוה לא גזיזת ראש ולא גידול שער אלא במדה שוה עכ"ד. ובגמ' ספ"ב דסנהדרין מאי כסום יכסמו את ראשיהם תנא כמין תספורת לוליינית כו' וכ' התוס' שם ד"ה כסום יכסמו פי' כעין כוסמת הגדל כך שבלין ראשו של זה בצד עיקרו של זה עכ"ל. וכ"כ הרא"ש פ"ו דנדרים (דנ"א ע"א) הביאו הכ"מ פ"ה מה' כלי המקדש דין ו' וכתב הרמב"ם שם ואינו מספר בתער אלא בזוג ראש שערה זו בעיקר זו כו'. וכ"ה בתרגום יונתן ורישיהון לא יגלחון כו' ספרא יספרון ית ראשיהן הביאו הרד"ק ביחזקאל שם. ובספר מכלול ובשרשים להרד"ק פירשו דברי התרגום שלא יגלחון ראשם בהעברת תער כו' אלא יספרו ראשיהם בדרך השוה. והנראה מכ"ז שתספורת זו היינו במספרים ולא בתער וגם אינו אפילו במספרים כעין תער ולא אפילו שלא כעין תער אלא שמשייר מן השער כדי לכוף ראשן לעיקרן וכמ"ש במצ"ד שם שיגיע ראשו של זה בצד עיקרו של זה. אשר לפ"ד הרמב"ם פ"ה מה' נזירות דין י"א זהו הנקרא מספרים שלא כעין תער כמ"ש ואם הניח ממנה כדי לכוף ראשה לעיקרה אינו לוקה שאין זה כעין תער עכ"ל והלח"מ שם הביא דלהתוס' דנזיר בפחות מזה נקרא שלא כעין תער. דכעין תער [לא נקרא] אלא כשקצצה מעיקרה. נמצא להתוס' הי' הכה"ג מספר באופן שיניח מהשער יותר ממספרים שלא כעין תער דהיינו כדי לכוף ראשן לעיקרן. והנה רש"י ס"ל דלאו דוקא הכה"ג אלא אף הכהנים ההדיוטות בכלל מצוה זו משום דקרא אמר בלשון רבים כסום יכסמו את ראשיהם כ"כ הר"ן בחידושיו ספ"ב דסנהדרין והוא ז"ל נחלק על רש"י שזה אינו מצוה אלא לכה"ג דוקא ושכ"ד התוספות. ולפ"ז אם איתא דהפאה והזקן מותר לכתחלה לגלח במספרים והרי כהנים וישראל שוין בזה כמו שמבואר פ"ק דקדושין (דל"ה ע"ב). א"כ לפ"ז יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. ר"ל על מה שבא הציווי בתורה בפירוש שלא יגלחו דהיינו פאת זקנם ופאת ראשם יהי' מותר לכתחלה לגלח במספרים כעין תער או שלא כעין תער עכ"פ והיינו יציבא בארעא ועל שער הראש שלא בא בתורה שום אזהרה ע"ז לא לכה"ג ולא לכל הכהנים יהי' אסור לגלח עד שישייר כדי לכוף ראשו לעיקרו לרש"י בכל הכהנים ולתוס' בכה"ג מיהת. וזה דבר שאין השכל מקבלו אף שיהיה שוה דין שער הראש לפיאות הראש והזקן דא"כ נעקר מצות התורה שעושה הפרש ביניהם כש"כ שא"א לומר שיש בזה חומר יותר מבגילוח הזקן שגילוח הזקן לפי דעת השו"ע מותר אפילו כעין תער אף בכהנים ואף בכה"ג ושיער הראש אסור בכהנים או בכה"ג עכ"פ כדי לכוף ראשן לעיקרן שהוא יותר משלא כעין תער להתוס' זה תמוה וזר. א"ו דלכתחלה יש איסורא מיהא שלא לגלח פיאות הראש אפילו במספרים כלל ואפילו שלא כעין תער כמשנ"ת לעיל גבי העברת שער בית השחי ובית הערוה לדעת תשובת הרשב"א ח"א סי' ק"ו הובא בכנה"ג סי' קפ"ב בהגהות הב"י. ועוד ראיה מדין איסור תגלחת באבל שהוא שלשים יום ולמדו זה בגמ' פרק ואלו מגלחין (די"ט ע"ב) שלשים יום מנלן יליף פרע פרע מנזיר כתיב הכא ראשיכם אל תפרעו (ע' בגמ' דף י"ד סע"ב) וכתיב התם גדל פרע שער ראשו מה להלן שלשים יום אף כאן שלשים יום. והדבר פשוט שהאבל אינו מגלח שער כלל אף במספרים ח"ו. וקשה איך ילמוד זה מנזיר הא בנזיר גופא לר"א ור' יונתן הקרא דגדל פרע מיתוקמא בתער דוקא ולא במספרים כמש"ל. וא"כ גדל פרע היינו שלא יגלחנו בתער ומנלן לאסור באבל ובמנודה ובמצורע אף במספרים ואף שלא כעין תער א"ו דמ"מ גם לר"א ור' יונתן איסורא איכא בנזיר אף במספרים אף שלא כעין תער. ולמדו חכמים מזה לאבל ומנודה ומצורע ולפ"ד כמה פוסקים זהו איסור תורה. א"כ אמאי לא נאמר כמ"כ בגילוח פיאות הזקן דנהי דאין הלאו כ"א בתער עכ"ז אסור לגלחו כלל שהרי כך אנו רואים בכמה דינים דאיסור גילוח שער שאע"פ שאין החיוב כ"א בתער עכ"ז האיסור הוא שלא ליגע בשערות כלל לא בתער ולא במספרים ומ"ש במסכת שמחות פ"ז שהאבל אסור כל שלשים בתגלחת זקנו ג"כ משמע לכאורה דבאינו אבל שרי פשוט דזה קאי על כל שער זקנו לבד וחוץ מחמש פיאות הזקן:

קיצור. עוד ראיה מכסום יכסמו את ראשיהם לרש"י כל הכהנים ולתוס' ושאר מפרשים רק כה"ג שלא היה מגלח אלא בענין שמשייר בהשער כדי לכוף ראשן לעיקרן. והוא יותר משיעור מספרים שלא כעין תער. וא"כ בלתי אפשר בשום אופן לומר דפיאות הזקן קילי מתספורת שער הראש דכה"ג. א"ו בפיאות הזקן אסור ליגע כלל וכלל בברזל. ועוד ראיה מדין איסור תספורת דאבל ומנודה ומצורע דאסור ליגע במספרים ג"כ וכ"ש שהדין כן בפיאות הזקן:

יח[י"ט].לכאורה היה נראה אולי יצא ההיתר ממ"ש בת"כ פ' מצורע פרשתא ב' פרק שני הלכה ד' לפי שיש בראש (דנזיר) מה שאין בזקן (דכהנים וכה"ג) ובזקן מה שאין בראש שהראש אסור במספרים ובתער (כדתנן פרק שלשה מינים נזיר שגלח בין בזוג בין בתער או שסיפסף כל שהוא חייב) והזקן אינו אסור במספרים ובתער (וזקן אינו אסור במספרים כבתער דאין איסורו אלא בתער כדתנן לקמן פ' קדושים כו' יכול אפילו גלחו במספרים יהא חייב ת"ל כו') עכ"ל לענינינו הביאוהו התוס' פ"ק דשבועות (ד"ב סע"ב) והעתיקו ג"כ שהראש אסור במספרים כבתער. ומדאומר אין איסורו במספרים כבתער משמע לכאורה שבמספרים אינו אסור כלל וא"כ הוא מותר לגמרי. דהא אינו אומר אינו חייב אלא אינו אסור. אבל באמת אין זה כלום דהא לישנא דאסור היינו ג"כ מה שאסור מדאורייתא באיסור ל"ת כדאמרינן בגמ' בחולין פרק השוחט (דל"ב) אמר רבא אלו אסורות קתני יש מהן נבלות ויש מהן טרפות והיינו הכל איסור לאו דאורייתא ממש. ועד"ז מש"כ בת"כ שהראש אסור במספרים כבתער היינו מה שאסור מן התורה כמו בתער ממש והיה לוקה ע"ז. ומה שאינו לוקה בנזיר אע"פ שאסור מה"ת לא קחשיב. דהא במספרים שלא כעין תער אינו לוקה בנזיר ואיך אומר שהראש אסור במספרים כבתער. הלא אם גילח בזוג שלא כעין תער אינו חייב כבתער אע"כ כאן קורא אסור מה שאסור מה"ת והיה לוקה ע"ז זה נקרא אצלו אסור והיינו במספרים כעין תער שע"ז היה לוקה בנזיר. משא"כ בזקן דאינו אסור במספרים כבתער ר"ל שאינו לוקה אפילו על מספרים כעין תער. אבל מאיסורא גרידא שאין לוקה עליו לא קמיירי ושפיר י"ל דבזה דומה לראש דנזיר שגם בראש דנזיר אין מספרים שלא כעין תער דומה לתער ואינו לוקה אבל אסור. וכמ"כ הוא בזקן ובזה שוו ראשו דנזיר לפיאות הזקן. ואף לגירסא דידן בת"כ במספרים ובתער המכוון כן דאינו אסור בל"ת במספרים כמו בשער נזיר שאסור בל"ת והיה לוקה עליו ואין להוציא ממשמעות זו שום היתר נגד לשון המשנה ואינו חייב:

קיצור. מהת"כ אין שום קולא דמ"ש והזקן אינו אסור במספרים כוונתו שאינו איסור שלוקין על זה. וע' לקמן סעיף י"ט ג"כ ראיה לזה:

יט[כ'].ולכן לפענ"ד לא נמצא מקום שיומשך מזה ההיתר כ"א ע"פ דעת המרדכי בפסחים ר"פ כ"ש סי' תקמ"ה וז"ל כתב רבי אבי העזרי דכל איסורין שבתורה שרי לאוכלן שלא כדרך הנאתן או כו' דהכי א"ר יוחנן שאם הניח חלב כו' וכ"ש אוכל חלב חי שהוא פטור. בגמ' פסחים (דכ"ד ע"ב). והא דנקט פטור לאו דוקא אלא פטור ומותר דלאו מפטורי דשבת הוא דפטור אבל אסור כו' וכ"כ בקיצור דינים דמרדכי שבסוף האלפסי דחולין סי' תקמ"ו. נשמע דס"ל דכל פטור שבאיסורין דלאו מאיסורי שבת הוא פטור ומותר ולפ"ז יש לומר דכמ"כ באיסור גילוח הזקן דלאו מאיסורי שבת הוא א"כ היכא דאינו חייב דהיינו פטור וכמ"ש הרמב"ם שאם גלח במספרים הוא פטור. א"כ לפ"ד ראבי"ה הוא ג"כ מותר. אך הרי מהר"מ בהגמי"י פי"ד מהמ"א פי' בהדיא דהוא פטור אבל אסור וכ"כ בפשיטות במל"מ פ"ה מה' יסוה"ת דין ח' רק הביא שהתוס' ס"ל דשרי. ובאמת בגמ' דפסחים גבי הא דא"ר זירא אף אנן נמי תנינא אין סופגין את הארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים ואילו מתותים תאנים ורמונים לא מ"ט לאו משום דלא קאכיל להו דרך הנאתן ובודאי פשוט דנהי דאין לוקין עליהם איסורא מיהא איכא וע' בחי' הרשב"א בקדושין פ"ב (דנ"ו ע"ב) גבי המקדש בערלה ס"ל ג"כ דנהי דאין לוקין איסורא איכא וכ"כ התוס' עצמן פ"ג דשבועות (דכ"ב ע"ב ודכ"ג סע"ב) וכ"כ הריטב"א פ"ב דקדושין שם והר"ן שם. גם בשער המלך פ"ה מה' יסוה"ת הביא ראיה ממתניתין ר"פ כ"ש דקתני התם עבר זמנו אסור בהנאתו ולא יסיק בו תנור וכיריים. הרי בהדיא דשלא כדרך הנאתו אסור לפחות מדרבנן דהא פשיטא דחמץ אין דרך הנאתו להסיק בו תנור וכיריים כו'. וע' בתוס' פ"ק דפסחים (ד"ה סע"א) בד"ה ואומר שנראה מדבריהם לפי התירוץ השני דשלא כדרך הנאתו אסור מה"ת למעיין שם וא"כ לפ"ז מ"ש התוס' פכ"ש (דכ"ח ע"א) ד"ה ותנן ואינו אסור אלא כדרך הנאה עכצ"ל ואינו אסור מה"ת קאמר והמל"מ נסתפק בפי' ואינו אסור שבתוס'. ומזה ראיה למש"ל דמ"ש בת"כ והזקן אינו אסור במספרים כבתער דר"ל ואינו אסור מה"ת ללקות עליו כבתער כנ"ל. ומ"ש שמואל כל פטורי דשבת היינו לאשמועינן דהנך תלת הם פטור ומותר כדמשמע בתוס' ובחידושי הרשב"א שם. ואף את"ל דקמ"ל שכולם פטור אבל אסור היינו משום דפטור מקרבן חטאת אבל מה שפטור ממלקות ארבעים אין רבותא כלל מה שמ"מ אסור וע' בהר"ן ב[נדרים] (דנ"א ע"א) פי' מצמצם היה שלא יעלה א' מן השערות על חבירו. גם בגמ' פ"ק דשבת (ד"ט ע"ב) משמע ודאי דתספורת זו לא היה בתער ע"ש גבי גזירה שמא ישבר הזוג. והנה אע"ג דניקף לא חייב מלקות אם אינו מסייע מ"מ פשיטא דאסור לגדול להניח א"ע שהאשה תגלח את זקנו או עכומ"ז כמ"ש בטור וב"י סי' קפ"א ובשו"ע שם סעי' ד'. הרי דאף דהיכא דאינו חייב יש איסור גמור א"כ אמאי לא נימא כן בענין מספרים ובתוס' פ"ק דב"מ (ד"י סע"ב) מבואר דעובר על לאו ממש. וכ"ה בהדיא בגמ' פ"ג דמכות (ד"כ ע"ב). א"כ אין מזה ראיה למספרים דאין ע"ז לאו מ"מ איסורא ודאי י"ל דאיכא מכל הראיות שכתבנו ועכ"פ כיון מהמשנה ואינו חייב אין מוכרח שום היתר לגלח במספרים וע' כה"ג במשנה פ"ז דסנהדרין (דף ס"ו ע"ב) אינו חייב עד שתהא נערה בתולה כו' ע"ש. א"כ איך אפשר לומר היתר נגד הסוגיא דנזיר (דנ"ח ע"ב ודנ"ט ע"א) דגם בשיער בית השחי ובית הערוה יש איסור לגלח דודאי משמע דכ"ש וק"ו אלף פעמים בפיאות הזקן דיש בהם תרתי כמש"ל. ועוד ראיה מהגמ' פ"ג דמ"ק (די"ח ע"א) בפירש"י ואם בקשו ממנו שפה התיר להם דאין בהם משום בל תשחית פאת זקנך. ואי איתא דבמספרים שרי אפי' בזקן ממש א"כ למה הוצרכו להתיר (שלא) יגלחו במספרים שהרי כל עיקר שאלתם בשביל שלא יעכב האכילה וסגי במספרים ג"כ וכמו שכ' התוס' (דנ"ט סע"א) בענין והא קא גדיל דמוכח מזה דאף במספרים אסור כמ"כ כאן. והנה בתוספתא דמכות פ"ב מבואר במלקט ובמספרים פטור משמע רק פטור ממלקות אבל אסור. ולכן מצינו במקרא שלא היו מגלחין זקנם כלל בשמואל ב' סי' יו"ד פסוק ה' ויאמר המלך שבו ביריחו עד יצמח זקנכם ושבתם. וכ"ה בד"ה א' סי' י"ט פסוק ה'. וכתב הרד"ק ולא אמר לגלח חצי האחר כי לא היה מנהגם לגלח הזקן ואפילו במספרים אלא השפם לבד אא"כ משום צער ואבל כמו שאמר מגולחי זקן וקרועי בגדים וחרפה הוא גלוח הזקן אלא שנהגו כן באלה הארצות שהם ארצות עובדי כוכבים עכ"ל. והביאו בכלי יקר. והיינו משום די"ל דנהי דאינו חייב אלא בתער אבל איסורא איכא אף במספרים ואף שלא כעין תער דאל"כ לא הוצרכו לישב שם ביריחו דעד שיצמח שיהי' רק במספרים כעין תער א"צ זמן כ"כ א"ו לא היו מגלחים כלל. ועתה כיון שאח"כ החמירו רז"ל יותר מבימי דוד שהרי לשטת התוספות ספ"ד דיבמות (דמ"ח סע"א) הי' מותר אז לגלח שיער השחי והערוה ואח"כ אסרו חכמים ואמרו דהמגלח היה לוקה מכת מרדות ואיך נאמר שבמה שנהגו איסור בימי דוד שלא לגלח הזקן אפילו במספרים ושזה היה כלימה מאד גם מה שגלחו אותם באונס היה זה חרפה גדולה עד שעוררו מלחמה על זה. יתירו זה אח"כ פרושים לגמרי לגלח במספרים זה ודאי לא ניתן ליאמר. אלא ודאי נהי דחיובא ליכא רק בתער איסורא מיהו איכא אף במספרים ואף שלא כעין תער. ומה שהביא הרד"ק דמשום צער ואבל רשאי לגלח זקנו ממ"ש בירמי' סי' מ"א ה' שמונים איש מגולחי זקן וקרועי בגדים ונצטרך לומר דגילחו במספרים לע"ד אינו ראיה שי"ל שגלחו הזקן לבד חמשה פיאות הזקן שזה שרי אף בתער. ומנהגם היה שלא לגלח כלל רק משום צער ואבל היה המנהג אצלם לגלח השער כמ"ש באיוב סס"י א' ויקרע את מעילו ויגז את ראשו. וע' מזה פ"ג דמ"ק (דכ"א ע"א) והיינו שגילחו שלא במקום הפיאות וכמ"כ גילחו הם זקנם שלא במקום פיאות הזקן:

קיצור. שי"ל הפוסקים שדקדקו ממ"ש ואינו חייב דמותר נמשכו אחר דעת המרדכי פרק כל שעה סי' תקמ"ה דפטורי דלאו בשבת הם פטור ומותר. אך כבר חלקו עליו ראשונים ואחרונים. וגם כאן בדינים אלו מבואר בטוש"ע כמה ענינים דפטור אבל אסור. ראיה ברורה שבימי דהע"ה לא היו מגלחים זקנם כלל וכלל אפי' במספרים שלא כעין תער. ומ"ש הרד"ק שזהו רק מנהג והביא ראי' מירמי' סי' מ"א ה' שהיו שמונים אנשים מגולחי זקן לאבילות על חורבן בהמ"ק זה אינו ראיה שי"ל שהיו מגלחים לבד מחמשה פיאות הזקן ועוד ראיה ג"כ מסוגיא פ"ג דמ"ק (די"ח ע"ב):

כ[כ"א]ומ"ש בטוא"ח ה' ר"ה סס"י תקפ"א ומגלחין זקנם והוא מהירושלמי פ"ק דר"ה ה"ג. ע"פ ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים הובא בהרא"ש סוף ר"ה ג"כ פשוט דהיינו הזקן לבד החמשה פיאות. וכיון שיש כמה דיעות מה הן הפיאות ע"כ ודאי א"א ליגע בזקן כלל וזהו טעם האריז"ל שהביא הבית לחם יהודה סי' קפ"א סק"ב וז"ל ובזקן לא היה מגלח כלל לא בתער ולא במספרים לא למעלה ולא למטה ולא בשום מקום כלל כו' עכ"ל. משום דס"ל דפיאות הזקן חמירי לפחות כשיער בית השחי וס"ל כמ"ש הרשב"א בתשו' סי' ק"ו דבבית השחי אסור ליגע אפילו במספרים כלל. וגם ס"ל שעכשיו אין לידע ברור הפיאות ועוד ס"ל שיש לנהוג כמ"ש בפסוק בש"ב סי' יו"ד כנ"ל ע"כ לא הי' מגלח כלל לא בתער ולא במספרים מדינא:

ועוד ראיה דהנה בנו"ב מהד"ת חי"ד סי' פ' המציא א' חכמה להרע לגלח בתער הזקן ע"י שיגלח במספרים תחלה והמחבר דחאו. ולכאורה מסוגיא דנזיר (דל"ט ע"ב) משמע דאם לא נשתייר בהשער כדי לכוף ראשו לעיקרו לא נקרא תגלחת כלל. וא"כ יהיה דברי החכם להרע קיימים ח"ו. וא"כ היעלה על הדעת שנמצא היתר מהתורה לגלח הזקן בתער ע"י תחבולה כהנ"ל. א"ו דלכתחלה אסור לגלח אפילו במספרים לכן א"א תחבולה הנ"ל. ואם עשה תחבולה הנ"ל י"ל דבזמן שהמלקות היתה נוהגת היה חייב ג"כ מלקות:

תוכן התשובה א' לבאר שגם בשער בית השחי אסור במספרים אף שלא כעין תער. אח"כ יבאר דכ"ש בפיאות הזקן מתרי טעמי חדא דבית השחי הוא רק דרבנן ופיאות הזקן דאורייתא. הב' שאותו איסור דלא ילבש שייך גם בפיאות הזקן. אח"כ יבאר ראי' מנזיר דאע"ג שלא היה לוקה כ"א בתער עכ"ז אסור מדאורייתא לספר אף במספרים. ע' פרק כ"ה אינו עובר עליו ואסור אף שיש ומותר עכ"ז היינו גבי אינו עובר. אבל גבי ואינו חייב שפיר י"ל דאסור כמו בנזיר:

תוכן התשובה מסעיף א' עד ססע"י ו'. נתבאר דר"ת מתיר בשיער בית השחי ובית הערוה במספרים. והיינו כרב לגירסא דידן. ונתבאר דגם לגירסא דידן רבי יוחנן אוסר אף במספרים. ולכן יש קושיא על ר"ת דרב ורבי יוחנן קיי"ל כר' יוחנן. והבה"ג והרי"ף הביאו הגירסא בענין אחר ולדבריהם גם רב אוסר אף במספרים. וכ"פ הרמב"ם והרא"ש וכ' הרב"י דהכי נקטינן. מיהו כתב שכל מספרים האמורים כאן כעין תער הם אבל שלא כעין תער שרי. ובמח"כ אשתמיטתיה תשובת הרשב"א ח"א סי' ק"ו הביאה הכנה"ג דאוסר במספרים אף שלא כעין תער ואפילו בידו. וכל הסוגיא דנזיר (דנ"ט ע"א) מורה כן. ובודאי אילו ראה הב"י תשו' הרשב"א הוה הדר ביה. גם כי הרשב"א הביא ראיות ברורות לדבריו מהגמרא. והב"י לא הביא שום ראיה לדבריו רק כתב כן מסברא בעלמא:

מסעיף ז' עד ססע"י יו"ד נתבאר דפיאות הזקן ודאי חמירי משיער בית השחי ובית הערוה. ומוכח כן מהא דרב דאמר מיקל אדם כל גופו במספרים כעין תער. משמע אבל לא פאות זקנו וראשו. וכ"ש לגירסת הרי"ף שכן פסק בש"ע רס"י קפ"ב. לפ"ז מוכרח הכרח גמור דבפאות הזקן ג"כ לא קילי מבית השחי. דאל"כ לל"ל כי קאמר רב בשאר אברים נימא במספרים ואפילו בפיאות הזקן. וכן מוכח מהא דר' יוחנן דאוסר בשיער בית השחי אפילו במספרים ואף שלא כעין תער. אם בפיאות הזקן כה"ג שרי. זה תמוה. דיציבא בארעא כו'. ועוד בכלל מאתים מנה ר"ל אותו איסור שבבית השחי ישנו בגילוח הזקן ג"כ ביתר שאת דלא גרע ממלקט שערות לבנות מתוך שחורות רק שנוסף עליו ג"כ חמשה לאוין משא"כ בבית השחי (ולכן) [והיאך] פסק הש"ע להקל בפיאות הזקן יותר מבבית השחי ובית הערוה. תמוה. גם מה שהקשה על הרמב"ם שכ' פטור דמבואר ולא מותר. לק"מ דדברי הרמב"ם נכונים דיש חומר בגלוח הזקן מבגלוח פיאות הראש מצד לא ילבש גבר. ודברי הרמב"ם מבוארים דאין שום היתר לגלח פיאות הזקן אף במספרים. רק מה שהיקל הרמב"ם בפיאות הראש יותר מבבית השחי ע"ז ודאי קשה מיהו ע"ז חולקים כמה גדולי הראשונים וס"ל דאף מדאורייתא אסור במספרים כעין תער:

סעי' י"א י"ב [עד סעי' כ' כ"א] יתבא' דמלשון המשנ' ואינו חייב עד שיטלנו בתער אין משמע שום היתר לגלח אף במספרים שלא כעין תער. רק שלא היה לוקה את הארבעים אלא בתער דהא כה"ג באיסור גילוח שער הנזיר לרבי יונתן פ"ו דנזיר (דל"ט ע"ב) אינו חייב עד שיטלנו בתער וגם מ"ע קדוש יהיה גדל פרע היינו רק שלא יטלנו בתער. ועכ"ז אסור לנזיר לגלח אפילו במספרים ולא לבד במספרים שלא כעין תער אלא כלל כלל לא. דאל"כ מדוע אם גילח סותר שלשים יום. והגם שי"ל דהתם הטעם כדי שבשעה שיגלח יהיה בו השער שהקדיש כדאיתא בגמרא שם. זה אינו מספיק דהא בנזירות מאה יום אין סותר רק למ"ד יום א"כ א"צ שיהי' בו השער שהקדיש. וא"כ בנזירות מרובה יהי' רשאי לגלח במספרים עד שבעים יום. ועוד דהרמב"ם פ"ה מה' נזירות דין י"א והתוספות ע"פ הירושלמי פ"ו דנזיר ה"ג ס"ל דא"צ שיהי' בו השער שהקדיש (והגם שאפשר ס"ל דזה ג"כ נקרא שער שהקדיש כיון שנשאר עכ"פ כדי לכוף ראשן לעיקרן מכללות השער שהקדיש. א"כ גם בגילוח במספרים י"ל כן). ועוד דיהי' איך שיהי' עכ"פ מוכרח דמלשון ואינו חייב אינו במשמע שבפחות מזה מותר. א"כ גם בפיאות הזקן י"ל כן שהרי לא שנינו רק ואינו חייב עד שיטלנו בתער. מ"מ איסור גמור איכא גם במספרים אף שלא כעין תער. כ"א כלל כלל לא כמו בנזיר. וק"ו משיער בית השחי לדעת תשו' הרשב"א סי' ק"ו שדבריו עיקר. והנה ר' אליעזר ס"ל כרבי יונתן פ"ו דנזיר (דמ"א ע"ב) והרי ר' אליעזר ורבנן לא פליגי פ"ג דמכות לענין גילוח הזקן דאינו חייב אלא על גילוח שיש בו השחתה. ולר' אליעזר צ"ל חיובא הוא דליכא כ"א בגילוח שיש בו השחתה הא איסורא איכא. וכמו בנזיר לר' יונתן וכנ"ל. א"כ גם לת"ק דר' אליעזר י"ל כן דבהא לא פליגי. וראיה ג"כ מנזיר שמשון ונזיר לעולם שאין מקילים שערן כל ימיהם. ובהם לא שייך הטעם דבשעה שיגלח יהיה בו השער שהקדיש דהא אינו מגלח לעולם. וא"כ מ"ט אינו מיקל במספרים. כיון אינו חייב אא"כ מגלח בתער. א"כ שמענו אף היכא דחיובא ליכא איסורא איכא. אף מדאורייתא בנזירות. כמ"כ אפ"ל גם בפיאות הזקן:

וגם לרבי יאשיה פ"ו דנזיר (דל"ט ע"ב) לכאורה אין ראיה משער נזיר לפיאות הזקן דלדידי' גבי שער נזיר ילפינן מקדוש יהיה גדל פרע שלא יגלח כלל אף במספרים כ"א לגדל השער משא"כ בפיאות הזקן. מ"מ הרי מבואר פרק שני נזירים (דנ"ח סע"א) דגבי ופאת זקנם לא יגלחו גבי כהנים יש ג"כ ל"ת ועשה היינו עשה דכתיב קדושים יהיו לאלהיהם. וכ"כ התוספות פ"ק דיבמות (דף ה' ע"א) ד"ה מה וד"ה ואכתי. וד"ה שכן. וכיון דקדושים יהיו זהו מ"ע שלא לגלח הזקן א"כ יש ללמוד מקדוש יהיה דר"ל שיניחנו לגדל לגמרי. ולא לגלחו אפילו במספרים אף שלא כעין תער. דאין לחלק משום דשם כתיב גדל פרע משא"כ הכא דהתם גבי נזיר עיקר הלימוד שלא יסיר השער כלל הוא מתיבות קדוש יהיה כמ"ש ברש"י פ"ו דנזיר (דל"ט ע"ב). מיהו בפסחים פכ"ש (דכ"ג ע"א) קדוש יהיה גידולו קדוש. וא"כ עכ"פ גבי כהנים קדושים יהיו דקאי ג"כ שלא לגלח הזקן י"ל כנ"ל גבי קדוש יהי' דנזיר. ומבואר בגמרא קדושין (דל"ה ע"ב) ונזיר (דף מ' ע"ב ודנ"ח ע"ב) דילפינן פאת זקנם דישראל ממ"ש גבי כהנים ופאת זקנם לא יגלחו וכ"ה במקומו בגמרא פ"ג דמכות (דכ"א ע"א):

ועוד ראיה ממ"ש וראשיהם לא יגלחו כו' כסום יכסמו את ראשיהם ביחזקאל סי' מ"ד כ' דהיינו שמשייר מן השער כדי לכוף ראשן לעיקרן. עיין רש"י ביחזקאל שם ובגמרא בסנהדרין ס"פ כהן גדול. ובהרמב"ם פ"ה מה' כלי המקדש דין ו'. ובת"י ובהרד"ק ביחזקאל שם. ונמצא מניחים יותר גם ממספרים שלא כעין תער. וא"כ איך בגילוח שער הראש שלא נזכר ע"ז איסור בתורה יצטרך להניח שער כדי לכוף ראשן לעיקרן. ולפירש"י קאי זה על כל הכהנים. ובפיאות הזקן יהיו מותרים במספרים כעין תער להב"י. ושלא כעין תער להרמ"א סי' קפ"א ססע"י יו"ד. זה תמוה בתכלית הזרות. א"ו בפיאות הזקן שנזכר ע"ז בכהנים לאו ועשה אסורים לגלח לגמרי. וכמו בשיער דנזיר. ובשער הראש שלא נזכר ע"ז שום איסור בתורה ע"ז נאמר ביחזקאל וראשיהם לא יגלחו כו' כ"א כסום יכסמו כו'. וכיון שנתברר שהכהנים בפיאות הזקן והראש אסורים לגלח במספרים אף שלא כעין תער. וכלל כלל לא. א"כ ה"ה בפיאות הזקן דישראל דהא הושוו זה לזה מגזרה שוה ועוד ראיה מהפסוק בשמואל ב' סי' יו"ד פסוק ה' שבימי דוד המע"ה לא היו כל ישראל מגלחים זקנם כלל וכלל א"כ מסתמא יש בזה איסור גמור. והרד"ק שם כ' שזהו מנהג שהיו נוהגים כן שלא לגלח השער אפילו במספרים א"כ גם לדבריו מנהג שנהגו כן אבותינו מזמן קבלת התורה עד עתה א"א להתירו ח"ו. מכ"ש שי"ל שאינו מנהג לבד כ"א איסורא איכא. וכן מוכח משם שזה היה נחשב להם לחרפה גדולה: