סימן נב

אסימן נב

משנה רפא"ט (דמ"ב) ודרוסת הזאב. ופרש"י שהכה בצפרניו ומטיל בה ארס ושורפה. ומ"ש רש"י בדקה זהו דבור אחר וקאי עמ"ש רבי יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה וכ' רש"י ות"ק סבר אלים זיהריה דזאב למקלייה נמי לגסה. וזהו ללישנא קמא בגמ' (דנ"ב ע"ב) גברא אגברא קרמית. דרב יהודה א' רב ס"ל דת"ק וריה"ו פליגי וגם הרמב"ם בפי' המשנות כ' [והלכה] כריה"ו. הלכה מכלל דפליגי. והנה במ"ש בגמרא לל"ק וכי תימא הא קמ"ל דזאב בגסה נמי דריס יש ב' פי'. הא' פי' רש"י דקאי אמתניתין. דמתניתי' קמ"ל דזאב אפי' בגסה נמי דריס אבל רב אתי למעוטי חתול דאינו דורס אפי' בדקה. אלא דממילא שמעינן דלרב זאב בגסה נמי דריס לת"ק. הב' פי' התוס' דהא קמ"ל קאי על רב דרב לא למעוטי חתול קאתי לאשמעינן. אלא הא אתי לאשמעינן דזאב בגסה נמי דריס ולפי' זה הסכים הר"ן בחידושיו וכן פי' הרשב"א בחידושיו. ויש נפקותא בין שני הפי' האלה. דלפירש"י אע"ג דלרב ת"ק ס"ל דאלים זיהריה דזאב למקליי' נמי לגסה אפשר דלהלכה ס"ל לרב ג"כ כרבי יהודה. והיינו כמו דחזינן בענין נקרע רוב החיצונה דג"כ משמע דפליגי ת"ק וריה"ו. ומשמע בגמ' (דנ"א ע"ב) דהלכה כר' יהודה וכמ"ש הר"ן וקיי"ל כרבי יהודה דכיון דשקלינן וטרינן אמילתי' דריה"ו הלכתא כוותי'. ועוד דאפשר שלא בא ריה"ו אלא לפרש דברי חכמים עכ"ל הובא ב"י רס"י מ"ח. הרי אף אם פליגי ת"ק וריה"ו עכ"ז הלכה כריה"ו. ולרב אם פליגי כאן גבי דרוסת הזאב בגסה. כמו"כ ודאי פליגי שם ג"כ. א"כ כמו שם גניבא בשם רב אסי דהוא מתלמידי דרב ס"ל דהלכה כריה"ו (ועיין בפ"ג דגיטין דל"א ע"ב וספ"ה דס"ב סע"א דגניבא אומר מימרות בשם תלמידי רב) י"ל גם כאן ס"ל לרב ג"כ כריה"ו. ורב לא אתי [למעוטי] אלא חתול דאף לת"ק לא דריס בדקה. משא"כ לפי' התוספות והרשב"א והר"ן ס"ל לרב לל"ק דזאב בגסה נמי דריס:

קיצור. אע"ג דרש"י במשנה מפרש כל"ק שבגמ' (דנ"ב ע"ב) דת"ק ס"ל דזאב בגסה נמי דריס. מ"מ י"ל לפרש"י דרב עצמו אינו פוסק כת"ק בזה. אבל לפי' התוס' (דנ"ב ע"ב) ודאי לל"ק סובר רב עצמו דהלכה דזאב בגסה נמי דריס:

בוהנה רש"י פי' דנ"ב ב' גבי בבהמה מן הזאב ולמעלה אבל מן הזאב ולמטה אין לו ארס חזק להמית בהמה אלא עופות וכ' מהרש"א וז"ל מדבריו אלו נראה דאף מגדיים וטלאים ממעט רב כל שהוא מזאב ולמטה כגון חתול כו' ע"ש. ויש לסייע לדבריו ממשנה מפורשת בפב"ת דמנחות (דק"ז סע"א) שבלשון בהמה הוי נמי גדי וטלה ובלשון בקר אין רק פר ועגל וכיון דרב אמר בבהמה מן הזאב ולמעלה. למעוטי חתול. משמע מכל מיני בהמה ממעט ליה. והקשה מהרש"א דלקמן אמר רב כהנא אמר רב דיש דרוסה לחתול בגדיים וטלאים וכ' ליישב בדוחק. אבל לפי פשוטו צ"ל דאמוראי נינהו ואליבא דרב. דלרב יהודה אמר רב ממעט חתול אפי' מגדיים וטלאים ולרב כהנא אמר רב אינו כן. אבל לפי' התוס' דלל"ק רב לא אתי למעוטי חתול כ"א להשמיענו דזאב בגסה נמי דריס הי' מקום לומר דלק"מ מרב כהנא אמר רב ארב יהודה אמר רב דאפ"ל דלל"ק באמת ריה"ו א' רב לא ממעט כלל חתול מגדיים וטלאים ומ"ש בבהמה מן הזאב ולמעלה היינו דכל מן הזאב ולמעלה שוה דמה ארי בגסה אף זאב בגסה. וא"כ זהו לכאורה ראי' לפי' התוס' שלא נצטרך לומר דאמוראי נינהו ואליבא דרב. וגם מזה יהי' ראי' ג"כ דהלכה כלישנא קמא ולא כלישנא בתרא למעוטי חתול. והיינו ג"כ משום דלל"ב דרב אתי למעוטי חתול מבהמה. א"כ משמע דכל מין בהמה ממעט לי' ואפי' מגדיים וטלאים. וזה נגד רב כהנא ורב חסדא. משא"כ לל"ק אין מחלוקת. אך התוס' עצמן פי' למעוטי חתול רק מאימרי רברבא ונדחקו לפרש כן בשביל להשוות רב יהודה עם רב כהנא ורב חסדא א"כ לפ"ז אין שום ראי' דהלכה כל"ק נגד ל"ב כיון דאף לל"ב לא ממעט חתול רק מאימרי רברבי. ואפ"ל דבאמת גם לל"ק אם באנו לדייק לשון בבהמה נשמע ג"כ דבשום בהמה לא דריס רק זאב אעכצ"ל דלאו דוקא הוא:

קיצור. לכאורה הנה יש ראי' לפי' התוס' דלל"ק לא ממעט רב חתול מהא דרב כהנא ומהא דרב חסדא לפי איכא דאמרי סע"ב. וא"כ יהיה זה ג"כ [ראי'] דהלכה כל"ק דלרב זאב בגסה נמי דריס. אך מהתוס' עצמו בד"ה אילימא למעוטי. מוכח דאין זה ראי' כלל:

גועוד יש ליישב קושיי' מהרש"א לפי מ"ש בגמרא גבי רב חסדא הוא דאמר כי האי תנא דתניא בריבי אומר כו' א"כ בריבי ורבנן שניהם ס"ל דבמקום שאין מצילין אין דרוסה לחתול ונמייה ובמקום שיש מצילין ס"ל לבריבי דיש דרוסה ולרבנן ס"ל דאין דרוסה וא"כ י"ל ריה"ו ס"ל כרבנן. וזהו דאמרינן הוא דאמר כי האי תנא כו' ר"ל רב חסדא. אבל ריה"ו ס"ל כרבנן ורב כהנא ג"כ ס"ל כרב חסדא. א"כ אף אם רב יהודה ס"ל ג"כ כרב חסדא מ"מ ממעט חתול אפי' מגדיים וטלאים במקום שאין מצילין וכן משמע בהדיא ברש"י בד"ה איכא דאמר ומתניתן דנקט זאב משום אימרי רברבי נקט כו'. משמע הא לל"ק דרב חסדא י"ל דמתני' דנקט זאב היינו למעוטי חתול אפי' מגדיים וטלאים והיינו במקום שאין מצילין רק גבי רב כהנא פירש"י דנ"ג ע"א ד"ה באימרי רברבי דמ"ש רב בבהמה מן הזאב ולמעלה היינו למעוטי חתול מאימרי רברבי. וצ"ל משום דס"ל דרב כהנא ס"ל יש דרוסה לחתול בגדיים וטלאים אף במקום שאין מצילין וכל"ב דרס חסדא (דנ"ב סע"ב). וסה"ת סי' כ"ה כ' דרב דאמר דרוסת חתול בגדיים וטלאים מוקי לה תלמודא ביש מצילין דוקא עכ"ל א"כ לפ"ז לק"מ על לישנא דלמעוטי חתול קאתי רב מהא דרב חסדא כנ"ל. וממילא דאין שום קושי' על פירש"י לל"ק דמפרש דרב למעוטי חתול קאתי. אלא שיש להקשות לכאורה דא"כ מהו דאמר למעוטי חתול מבהמה אם במקום שיש מצילין הרי אף בעופות אין לו דריסה כדמוכח לכאורה מדפריך והא ההיא תרנגולת כו'. מיהו לפמ"ש הרשב"א בחידושיו דאפי' צחצוחי קושי' אין כאן י"ל דבאמת בעופות יש לחתול דרוסה אף במקום שאין מצילין. ועוי"ל דאף אם גם בעופות אין לו דריסה במקום שאין מצילין כמ"ש בסה"ת. מ"מ שפיר קאמר רב יהודה אמר רב בבהמה מן הזאב ולמעלה למעוטי חתול מגדיים וטלאים במקום שאין מצילין. ולא קשה דא"כ גם בעופות כן דבעופות הא יש דריסה לעופות הדורסים נץ בעוף הדק וגם בעוף הגס אף במקום שאין מצילין. אבל בבהמה ואפי' בגדיים וטלאים לא דריס במקום שאין מצילין אלא מן הזאב ולמעלה:

קיצור. עוד יש ליישב דפי' למעוטי חתול היינו במקום שאין מצילין דאזי אינו דורס כלל אף בגדיים וטלאים וא"ת אם כן אף בעופות אין לו דריסה י"ל מ"מ שם יש דריסה לנץ ולגס. אבל בבהמה רק מן הזאב ולמעלה:

דגם אדרבה [קשה] על פי' התוס' בענין וכי תימא הא קמ"ל דר"ל דמן הזאב ולמעלה דינו כארי דא"כ לא הוי דומי' דמן הנץ ולמעלה דנץ ודאי לא דמי לגס דהא לא שמעינן לת"ק שיהי' ס"ל דנץ דורס בעוף הגס כמו זאב בבהמה גסה. אבל לפירש"י אתי שפיר דבאמת פי' מן הזאב ולמעלה אינו מוכרח כלל דדומה לארי וכמש"ל אות א' והוי ממש דומי' דמן הנץ ולמעלה. ואף להרמב"ם דמחמיר טובא בדרוסת הנץ מ"מ לא משמע דס"ל לת"ק יהי' דריסה לנץ בעוף הגס כמ"ש בב"י ובכל האחרונים. היוצא מזה דלענין דרוסת הזאב בגסה אף לל"ק אין מוכרח דרב ס"ל כת"ק דשפיר י"ל דס"ל כריה"ו [וכנ"ל] אות א'. ואף להתוס' דרב ס"ל כת"ק כיון דר' בנימין בר יפת אמר ר"א פליג וס"ל דריה"ו לא בא רק לפרש דברי חכמים. ואשכחן גבי כרס החיצונה דכל האמוראי' ס"ל כרבי בנימין. א"כ גם כאן י"ל מידי ספיקא לא נפקא עכ"פ שמא הלכה כר' בנימין בר יפת אר"א נמצא אף לל"ק מידי ספיקא לא נפיק שמא זאב אין לו דריסה בגסה. ולל"ב ס"ל לרב ג"כ כר' בנימין בר יפת ע"כ יש להכריע כל"ב. ועוי"ל דכל האמוראים (דנ"א ע"ב) שגם תלמידי רב דס"ל כר' בנימין בר יפת שם בפשיטות היינו משום דס"ל כל"ב דכאן. ובזה נדחה מ"ש הפר"ח סק"ג מפ' כיצד מברכין מה ענין ר"ב בר יפת כו' דשאני הכא דמוכח בגמ' (דנ"א ב') דהרבה אמוראים ס"ל כרבב"י שם וכנ"ל והא בהא תלי' כ"ש לפמ"ש דלפירש"י גם רב אינו מוכרח דס"ל כת"ק. וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרשב"א בתה"א והר"ן וביש"ש סי' ע' כ' שכ"כ הגמי"י בשם ר"י וכ"כ בשמו בתה"ד רס"י קע"ח הובא ב"י. והב"ח כ' שט"ס הוא וא"א לומר כן בתה"ד שכ' ומדברי רב אלפס ורבינו יצחק נמי כו' ע"ש. וע' מזה בכנה"ג בהגב"י אות ו' וכן באגודה פא"ט סי' נ"ה פסק דזאב אין לו דריסה בבהמה גסה. וכ"כ מהרש"ל שם בשם הא"ז. וכ"ה בתה"ד שם בשמו וכן פסק רבינו ירוחם נט"ו אות י"ז ח"ג. ואף דסה"ת וסיעתו ס"ל דזאב יש לו דריסה בגסה. מ"מ פסק הרב"י בש"ע והיש"ש שם דלא כוותי'. ובראב"ן סי' רנ"ב משמע דס"ל דזאב יש לו דריסה בכל בהמה. אמנם משמע ג"כ דס"ל דנץ יש לו דריסה בכל העופות אפי' בגסים ואפשר היינו דמפרש כן מ"ש בבהמה מן הזאב ולמעלה ובעופות מן הנץ ולמעלה. ור"ל דלת"ק הזאב יש לו דריסה בכל בהמה. וכמ"כ הנץ בכל עוף שיהי' דרבי יהודה דמייחד דורס לבהמה דקה זאב ודורס לבהמה גסה ארי. מייחד כמ"כ בעופות נץ לעוף הדק והגס לעוף הגס ועיין בתה"א. אבל לת"ק דאינו מחלק וס"ל דזאב דורס בגסה ג"כ ה"ה נץ דורס בכל העופות. וא"כ דבריו אלה גבי נץ הם ודאי נגד כל הפוסקי' דכולם ס"ל דנץ אין לו רק בעוף הדק. שוב מצאתי בספר תפארת למשה סי' נ"ז שפי' כן דעת הרמב"ם דס"ל [דנץ] דורס בכל עוף ושהחילוק בין נץ לגס אינו רק לר' יהודה ולא לת"ק וס"ל דאף דגבי זאב קיי"ל כריה"ו. מ"מ גבי נץ קיי"ל דדורס בכל עוף וגם בפר"ח נזכר כזה. אבל אין כן דעת כל הפוסקים. ובפרט כיון דקיי"ל כריה"ו בזאב וארי מהכ"ת נחלק עליו בנץ וגס דהא שם לא הוזכר פלוגתא במשנה. ומזה ראי' דריה"ו בא לפרש דאל"כ ה"ל לת"ק לאמר ודרוסת הנץ בעופות:

הוכן מצאתי בתויק"ו סי' נ"ז סק"א וז"ל נחזור לענינינו הנלע"ד דרמ"י ס"ל כרוב הפוסקים דאין לזאב דרוסה בגסה ולכן נלע"ד כיון שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרשב"א והר"ן כולם ס"ל דאין לזאב דרוסה בגסה. והב"י פוסק כן להלכה גם מדברי הרמ"י נראה שמסכים לדבריו והראי' שלא חלק עליו בהג"ה כו'. לכן נלע"ד המיקל לא הפסיד והרוצה להחמיר יחמיר בשל עצמו ולא בשל אחרים. וכ"ז בבהמה גסה. אבל בעגלים הרכים צ"ע עכ"ל. ועמש"ל שכ"ד הא"ז ורי"ו והאגודה ומהרש"ל וכ"ד הט"ז סק"ג להורות כשטת הרי"ף והרמב"ם וסייעתם וכ"ד הפרי תואר סק"ג רק שכ' שלכתחלה אין לקנותו (ור"ל לקנות הבהמה. אבל כשהטבח שוחטו אם נחמיר שלא לקנות ממנו א"כ זהו אינו לכתחלה כ"א כדיעבד. ועיין בהר"ן ספ"ק דכתובות (די"ד ע"א) גבי והא נמי כדיעבד דמי). והש"ך החמיר דהיכא דאפשר למוכרו בלא הפסד יש למוכרו. והפר"ח החמיר יותר להצריך הפ"מ והש"ך לא ס"ל אלא כשאפשר למוכרו בלא הפסד כלל שהרי בהפ"מ מתיר אפי' בעגלים שא"צ למוכרן. ובכו"פ כ' דבודאי דרוסה יש להחמיר כסה"ת. ובספק דרוסה יש להקל. ועיין בתשו' גבעת שאול סי' ז' כ' בפשיטות דבספק דרוסה אין לחוש כלל. והנה טעמו של הכו"פ להחמיר הוא משום דאם זאב דורס רק בדקה אז פי' למעוטי חתול ע"כ צ"ל מגדיים וטלאים ג"כ דבאימרי רברבי אין שייך להצריך מיעוט שהרי הם גדולים מחתול. וזאב יוכיח. אבל אי אמרי' דזאב דריס אף בגסה אז צריך למעוטי חתול מאימרי רברבי ולכן רש"י שפי' למעוטי חתול שאינו דורס רק בעופות היינו לפי שפי' שזאב אין לו דריסה בגסה. אבל לפי המסקנא דחתול לא אימעט מגדיים וטלאים עכצ"ל דזאב בגסה נמי דריס זהו תוכן דבריו. ולע"ד ראש דבריו אמת דודאי לפמ"ש רש"י דחתול אינו דורס רק בעופות י"ל דזאב אין לו דריסה בגסה. אבל מה שהוכיח מהא דחתול דורס מגדיים וטלאים שכמ"כ זאב יש לו דריסה בגסה זה אינו דהא אינהו לא אמרי למעוטי חתול ודי להוכיח מזה דזאב יש לו דריסה בעגלים הרכים שכמו שאמרו דרוסת הזאב בדקה דמשמע למעוטי חתול ואעפ"כ בגדיים וטלאים יש לו דריסה הרי שהם שוו לעופות לגבי חתול. כמ"כ אף דבזאב אין לו דריסה בגסה מ"מ בעגלים הרכים כיון שהם קטנים מן הזאב י"ל דיש לו דריסה כמו באימרי רברבי. ורב דאמר למעוטי חתול את"ל דס"ל לפ"ד ריה"ו דאין לו דריסה אף בגדיים וטלאים אפשר לפ"ז באמת זאב אין לו דריסה גם בעגלים הרכים. אבל אנן קיי"ל כרב כהנא דחתול יש לו דריסה בגדיים וטלאים. י"ל שכמ"כ זאב יש לו דריסה בעגלים הרכים וכ"ד התויק"ו ססק"א. והוא כפסק מהרש"ל ביש"ש סי' ע'. והנה הב"ח אוסר אפי' למוכרו לעובד כוכבים והש"ך והפר"ח חלקו עליו ומתירים למוכרו בהפ"מ. ואפשר לצדד בהיתר המכירה מטעם אחר. דהנה אפי' מקום הדריסה ניכר מבחוץ עדיין יש לה היתר מבפנים שאם לא האדים הבשר מבפנים כשרה היא. כמו שהאריך במשמרת הבית. וא"כ אין כאן עדיין רק ספק טרפות. אף להאומרים דזאב דורס בודאי בעגלים הרכים. וכיון דאיכא נמי כמה דיעות ראשונים ואחרונים דזאב אין לו דריסה אף בעגלים הרכים ואיכא נמי ספק שמא לא ימכרנה לישראל ע"כ אפשר להקל בהפ"מ להתיר למוכרו:

ווהנה בתוספתא פ"ג איתא דרוסת הזאב לבית חלל פסולה דרוסת הנץ לבית חלל פסולה ריה"ו אומר דרוסת הזאב בדקה ודרוסת ארי בגסה דרוסת הנץ בעוף הדק ודרוסת הגס בעוף הגס. ובגמרא פי' הברייתא דתניא עד שתנקב לחלל אבל דרוסה לית להו. א"כ לפ"ז כמ"כ כאן גבי זאב דוקא שניקב לבית חלל פסול. אבל דריסה לית להו. וצ"ל דמיירי בבהמה גסה. וריה"ו מפרש דברי ת"ק דבדקה הוא דורס אפי' לא ניקב לבית חלל. וא"כ יהי' מהתוספתא ראי' דזאב בגסה לא דריס. אך אפשר לדחות דפי' לבית חלל אינו עד שתינקב לבית חלל אלא עד שיגיע ארס הדריסה לבית חלל דהיינו עד שיאדים בשר כנגד בני מעיים. ועוי"ל דאפי' אם פי' לבית חלל היינו עד שתינקב לחלל י"ל הת"ק דתוספתא ס"ל כבריבי וס"ל אין דרוסה לזאב ג"כ אלא במקום שיש מצילין ואנן קיי"ל כרבנן דפליגי אבריבי ומ"מ נראה שמהתוספתא יש ראי' דריה"ו דמתני' פירושא מפרש דברי ת"ק דמתני' שמאחר שבתוספתא לא נמצא כלל מי שיחמיר בדרוסת הזאב בגסה. שאדרבה ת"ק מיקל טפי מדברי ריה"ו. א"כ איך יתכן דת"ק דמתני' מחמיר טפי מריה"ו. א"ו ריה"ו מפרש דברי ת"ק ועיין בתשו' בית חדש החדשות סי' י"ח י"ט שהחמיר בדרוסת הזאב בגסה ואזיל לשטתי'. ולעומתן מהר"מ לובלין סי' צ"ג מיקל לגמרי שאין לו דריסה אפילו בעגלים וכ"ד הט"ז סק"ג. והסברא הממוצעת היא כמש"ל בשם התויק"ו:

ולענין דוב ונמר בגסה. הרשב"א בחידושיו דנ"ג סד"ה איבעי' להו כתב ומיהו בשלמעלה מן הזאב כגון דוב ונמר משמע דלית להו דריסה בשור ובשאר בהמה גסה דהא ארי קתני דאלמא כל שלמטה מן הארי אין לו דריסה בבהמה גסה עכ"ל. והתה"ד סי' קע"ח כ' בשם הא"ז דדוב יש לו דריסה בבהמה גסה וכ"ד הראב"ן סי' רנ"ב אלא שממנו אין ראי' דס"ל דזאב נמי דריס בגסה. ומדברי תה"ד נראה דמחשב זה לספק שקול. ובמהרש"ל ביש"ש סס"י ע' חולק עליו ואינו מחשיב זה לספק כ"א לודאי דרוסה. ובש"ע משמע דהרב"י ס"ל להפך דהלכה כהרשב"א דאין לו דריסה בגסה. ודעת הרמ"א והט"ז והש"ך נראה כדעת תה"ד דה"ל ספק והפר"ח סק"ז הקשה על הא"ז דא"כ איך קתני ודרוסת ארי בגסה. אלמא דכל שהוא למטה מן הארי אע"פ שהוא למעלה מן הזאב אין לו דריסה בגסה ונ"ל דס"ל דריסת ארי בגסה היינו אף בדרברבי מיני' והחי' שהיא למעלה מן הזאב דקאמר יש לו דריסה בגסה היינו בדכוותיה או בזוטר מיני' ופסק המחבר עיקר עכ"ל ר"ל שאין לדוב דריסה בגסה כלל כמו הזאב:

ולכאורה נ"ל להוכיח מהש"ס דדוב יש לו דריסה בגסה. מדאמרי' פ' בהמה המקשה (דע"ה ע"ב) בענין בן פקועה דנפל דובא עלי'. ומשמע בהרא"ש שם דבן פקועה ההוא הוא מבהמה גסה וכן מוכרח מהמשנה דתנן מצא בה בן תשעה חי כו' דע"כ מיירי בגסה דדקה אין עיבורה רק חמשה חדשים כדאיתא פ"ג דנדה וכ"מ מלשון אפי' בן שמונה שנים וחורש בשדה דחורש היינו רק גסה. ומבואר בתוס' והרא"ש שם דהגמ' קמ"ל דבבן פקועה אע"ג דגזרו רבנן שצריך שחיטה עכ"ז אין טרפות פוסלות בו ולכן אין איסור מחמת דריסת הזאב. והנה התוס' י"ל דאזלי לשטתם דס"ל דזאב בגסה נמי דריס עכ"ל. שפיר קמ"ל בזה דאין אסור מחמת דרוסת הזאב. אבל לפ"ד רוב הפוסקים דס"ל דזאב אין לו דריסה בגסה. א"כ מאי קמ"ל בזה וכמו שכ' הרא"ש בשם יש מפרשים ע"ש. ע"כ נ"ל דהתם מיירי בדרוסת הדוב ולא בדרוסת הזאב. וכ"כ המתורגמן דתרגום דדוב הוא דובא בוא"ו אחר הדלי"ת אבל התרגום דזאב הוא דיבא ביו"ד אחר הדלי"ת. וכ"מ ממ"ש בגמ' פא"ט (ד"נ ע"ב) בענין סניא דיבי. דפירש"י מקום מאוס וכחוש אפי' לזאבים. הרי זאבים נקראו דיבי ביו"ד אחר הדלי"ת. וכיון דהכא אמר דנפל דובא עלי' בוא"ו אחר הדלי"ת משמע דהיינו דוב ודוב י"ל דדורס בגסה כמ"ש הא"ז. ע"כ שפיר קמ"ל דמפני שהוא בן פקועה אינו נאסר ע"י דריסה וכ"ש ע"י שאר טרפות וכמ"ש בטור וב"י סי' י"ג. מיהו יש לדחות מתרי טעמי הא' דבמשמרת הבית בית שני שער ה' דנ"ח סע"א פי' דגרע מדריסה וכמ"ש רש"י ולא הי' יכול להחיות עוד. וצ"ל שניקבו באברים הפנימים. או דלא גרע מדריסת הנץ כשנקב לחלל. וה"נ דרוסת הזאב כשנקב לחלל כמ"ש בתוספתא י"ל טרפה אף בגסה. הב' י"ל דהתם בר פקועה הי' רק עגל. ובעגלים י"ל שיש דריסה אף לזאב כמש"ל. ותירוץ זה למדתי מדברי התל"מ שכ' שמכאן משמע כפי' המשנה להרמב"ם דזאב יש לו דריסה בעגלים: