סימן כ
אסימן כ
ע"ד האווזות שיש להם על ראשם נוצות זקופים כעין כרבול שנמצא בהם נקב בעצם הגולגלת והעור על הגולגלת הוא שלם וחופה הנקב רק שכפוף לתחת והם כולם כך. ומבואר שאלה זו בתשו' צ"צ סי' ע"א. ומתחלה הטריף אף שהנקב הוא בתולדתו. ולגבי טחול בנקב בסומכיה הכשיר נקב שנראה שהוא מתולדתו. חילק דבריאה וטחול שאין להם חלל מבפנים ונמצא נקב מפולש. ונראה מעניינו שהוא כן מתולדתו לא דיינינן ליה אלא כחסרון וכשר הוא. ובלב ובדקין וכן כל אברים שיש להם חלל מבפנים אם נמצא בהם נקב עד החלל אע"פ שנראה שהוא כן מתולדתו טרפה. ולכן גם בנד"ז שהנקב בגולגלת הוא מתולדתו הטריף משום דאווזות דידן כעוף של מים דיינינן ואפילו לא ניקב העצם אלא כל שהוא טרפה. אך אח"כ בא על החקירה שכל אותם אווזות שיש להם על ראשם נוצות זקופים כעין כרבול כולם הם כך שעצם הגולגלת נסדק והכי רביתייהו והכשרתיה עכ"ל. והת"ש סי' ל' סק"ח השיג עליו וז"ל ותמהני מאין יצא לו להכשיר בהא ולא מצינו בכיוצא בזה דאמרינן הכי רביתייהו ודאמרינן הכי בחולין (דף מ"ז) אינו ענין לזה כלל ע"ש. ור"ל דשם גבי תרתי אוני דסמיכן להדדי בכסדרן אמרינן הכי רביתייהו היינו לומר שאין כאן שום נקב כלל ולכן כשר. אבל הכא דיש כאן נקב וזהו טרפות גמור. א"כ האיך נימא הכי רביתייהו. ולענ"ד יש להשיב עליו דהכא ג"כ גבי גולגלת אין הטרפות מצד עצם הגולגלת שע"ז צריך שיעור. כ"א הטרפות מצד שהוא בעוף המים שקרומן רך. ופרש"י והלכך כי נשבר העצם תו לא קאי קרום (דף נ"ו סע"א). וא"כ זהו שייך בנשבר העצם וניקב אח"כ. אבל בנקב שהוא מתולדתו וטבעו וכל האווזות הנ"ל הם כן. אמרינן מסתמא יהיה הקרום קיים. והיינו משום דיש לו הגנה טובה שיש עור עב החופה על הנקב וגם עליו יש נוצות זקופות כעין כרבול. זהו ודאי הגנה יותר מעוף היבשה שאין קרומו רך. שלכן אע"פ שנשבר עצם הגולגלת כשר משום דהקרום מצד עצמו יתקיים אף שאין לו הגנה מעצם הגולגלת לפי שאין הקרום רך. א"כ הכא גבי אווזות אלו אף אם קרומן רך כיון שיש לו הגנה מעור עב שעל הגולגלת ונוצות זקופות. זה ודאי חיזוק יותר מקרום של מוח לבד דבעוף היבשה. כן הוא מצד הסברא וכיון שגם כן כל אווזות הנ"ל הם כך שפיר י"ל דהכי רביתייהו. לומר שאין כאן שום טרפות כלל. כי אין כאן טרפות מבורר כלל. דהטעם דקרומו רך יש נגד זה חיזוק גדול מהעור שעל הגולגלת והנוצות:
בואפילו אם היה לחוש שיש שיעור בהנקב בערך העוף לפי קטנו לשיעור כסלע בבהמה. יש ג"כ מקום לצדד דהכי רביתייהו דהא אמרינן בגמרא (דנ"ז סע"ב) ובגולגלת שיש בה נקב אחד ארוך אפי' נקבים הרבה מצטרפים למלא מקדח. א"ר יוסי בן המשולם מעשה בענבול באחד שנפחתה גולגלתו ועשו לו חידוק של קרוייה (חתיכה של דלעת יבשה) וחיה אמר לו רבי שמעון בן אלעזר משם ראיה ימות החמה היו וכיון שעברו עליו ימות הצינה מיד מת עכ"ל. ועיין מזה בתשו' הרשב"א ח"א סי' צ"ח. א"כ בהני אווזות שאנו רואים שכולם מתקיימים בעת הצינה ג"כ בקור הגדול. ע"כ מוכרחים אנו לומר דהגנה זו מהעור שעל הגולגלת והנוצות דהיא סתימה דמעיקרא ומתולדתה וטבעה עדיפא טובא מחידוק של קרוייה. ולכן אינו טרפה כלל וכדקא ס"ד דרבי יוסי בן המשולם שאין זה טרפה אלא דרשב"א השיבו. אבל בהגנה וסתימה זו דמעיקרא אין להשיב. והנה גבי סירכא ג"כ דאמרינן אבל כסדרן היינו רביתייהו לפרש"י היינו דאע"ג דגם סירכא זו אינו בלא נקב עכ"ז כיון ששוכבות זע"ז סותמות הנקב וה"ל הכי רביתא וכשרה ועיין מזה בתוספות ד"ה היינו רביתייהו שכתבו על פירוש הקונטרוס כו' קשה לר"י ואח"כ העלו ויש ליישב פירוש הקונט' כו' שהקרום הולך וחזק. וא"כ ה"נ יש כאן סתימה מתחלת יצירתם העור העב והנוצות וה"ל ג"כ הכי רביתייהו כמו סירכא דכסדרן לפרש"י. ואף שאין לסמוך ע"ז לבד עכ"ז טענה הוי להצטרף לשאר הטעמים:
והנה הכו"פ רס"י ל' כתב וקצת רואים לאסור בשני טענות כמדומה שנתכוין על הת"ש. הטענה האחד כי כסלע כפי מ"ש רי"ו הוא בראם הגדול כו'. וע' מזה בת"ש כאן סק"ג כו' שסיים ולענין דינא יש להחמיר אפילו בבהמה ועפ"ז כ' בסק"ח דס"א רע"ג וכן בנפחתה גולגלת לפמש"ל סק"ג דמדינא משערינן בעוף לפי קטנו כו'. והנה בסי' מ"א ס"ב סק"ה. העלה דבבהמה גם בדקה השיעור כמו בגסה. וכן מסיק בסי' ל' סק"ג. וא"כ י"ל גם בעוף דמשערים לפי ערך היינו לפי ערך בהמה דקה. וכ' הכו"פ דלפ"ז צריך בעוף שליש סלע. ויש לעיין כי סלע הוא עיגול שליש טפח על שליש טפח. א"כ הוא חלק י"ב מטפח על טפח [מרובע] דטפח על טפח הוא ה' אצבעות באמה. א"כ יש בו בתשבורת כ"ה אצבעות וחלק י"ב מזה היינו בתשבורת ב' אצבעות. א"כ צריך שיהי' הנקב אצבע וב' חומשין על אצבע וב' חומשין וזהו נקב גדול מאד. וא"כ אם בהאווזא צ"ל שליש מזה הנקב היינו שיהי' הנקב בתשבורת ב' שלישי אצבע א"כ הנקב צ"ל גדול מחצי אצבע על אצבע שהוא רק חלק רביעי מאצבע על אצבע וא"כ הוא חלק שמיני מנקב שהוא כסלע. וא"כ ודאי אין בנקב זה כשיעור הפוסל. ובודאי בהאווזות הנ"ל אין הנקב גדול כשמינית טפח על שמינית טפח. והוא ג"כ קטן יותר. הג"ה אחר זמן. כפי נראה יש כאן טעות אלא הנקב עגול צ"ל ערך חמשה תשיעית אצבע וחוט המקיפו יהי' ערך חמשה שלישי אצבע שהוא שליש טפח [ע' מפתח]:
גוהנה הנו"ב סס"י ה' העלה עוד טענה להקל אף אם יש בהנקב כשיעור כיון שהנקב מתחלת ברייתו אין זה דין כדי שינטל מן החי וימות. לדעת הרמב"ם שבש"ע סי' נ' סעיף ב' דס"ל דהיכא דטרפה בניטל אזי אם נברא חסר כשרה וה"ה הכא גבי חסרון הגולגלת שמנאו הרמב"ם תחת סוג שבורה י"ל דאם נברא כך כשרה. ועיין מזה בפר"ח סי' נ"ד כתב ג"כ שלהרמב"ם י"ל שבורה בידי שמים כשרה. ואף שבמשנה דאהלות פרק [ב' משנה ג'] שהובא בגמרא ר"פ א"ט נזכר לשון חסרון. דהיינו חסרון בשדרה וכן בגולגלת כמה חסרון בגולגלת וחסר משמע מתחלתו ברייתו מ"מ הא כתב התה"ד סי' קע"ז דחסרון בשדרה כ"ע מודו דמיירי דומיא דאהלות דלאחר שמת נחסרה החוליא מן השדרה וע"ז קאמר שמואל וכן לטרפה אבל חסרון או יתרון דבידי שמים אינו מטריף בכאן. וא"כ כמ"כ י"ל גבי חסרון בגולגלת וכמ"ש בתה"ד סס"י הנ"ל מלשון כדי שינטל מן החי וימות שאמרו גבי חסרון בגולגלת דלשון שינטל משמע אח"כ ולא מתולדתו. אך הנה הת"ש סי' (זה) [נו"ן] דחה סברא זו וז"ל והא דכתב בתה"ד סי' קע"ז דמסתברא דחסרון בשדרה היינו אח"כ ולא מתחלת הבריאה. היינו דוקא בשדרה דמסתברא דהטרפות הוא משום דנעשה גיסטרא וכן לענין טומאה נחסר בניינו. משא"כ כשנברא כך. הרי בניינו שלם אבל בחסרון הגולגלת דמשמע הטעם דליכא הגנה למוחו והדרן לסברת הרשב"א דמה לי אח"כ מה לי נולד כך וע"ז יש להשיב דהן אמת שאם היה נולד כך בענין שהנקב היה מגולה לאויר העולם ואין הגנה למוחו שפיר י"ל כן. אבל בנד"ז שנברא בענין שיש הגנה טובה למוחו וכמ"ש בתשו' חב"י חי"ד סי' ל"א וז"ל אבל בנ"ד ראינו תיכף כשנולד שיש שם נוצות גבוהות ועבות יותר ממקום אחר כו' וראיתי באווזא כזאת שהעור שלם למעלה בלי חסרון ורושם כלל בעצם העור. ובהסיר העור משם יש על המוח עור עב וחזק וקשה עד שבקושי לנקוב אותו בחוד של סכין חד עד שנראה בחוש שנעשה כך בחכמת הבורא יתברך שהנוצות הגדולים ההם שגדלו בעובי ובאורך יותר משאר נוצות כו' והמה מגינים מזרם וממטר ומרוח על הקרום ועל המוח והוי סתימה מעיקרא וכאילו לא ניקב כלל שהנוצות הללו מגינים כל מה שהעצם מגין עכ"ל. א"כ עכ"פ לא גרעא זה מחסרון בשדרה מתולדתו שהכשיר התה"ד. והנה הת"ש עצמו סי' נ' ס"ב סק"ג כתב דהתה"ד לא כוון כלל להכריע בפלוגתת הרמב"ם והרשב"א שבש"ע שם אלא דאף להרשב"א שרי הכא דטרפות חסרון בשדרה היינו כשנתקלקל ונתרוע הבנין אח"כ שנעשה הפסק בין החוליות כו'. אבל אם מתחלה נבנה בנין קצר והכל בחיזוק ואין מפריד בין אחד לחבירו מה לנו ולמניינם ובהא אפילו הרשב"א מודה. ודלא כהב"ח שכתב על התה"ד ושארי ליה מאריה כו' ע"ש. והרי אף שבודאי מ"מ ח"י חוליות עדיף מי"ז. מ"מ כיון שאין קלקול בהבנין שרי. א"כ גם כאן גבי החסרון בגולגלת קצת ומעט מזעיר שנבנה מתולדתו בבנין טוב והגנה מהעור והנוצות כנ"ל א"כ הרי הבנין טוב אף את"ל שהגנת העצם טוב יותר ה"ז כמו ששמונה עשר חוליות עדיף מי"ז ואעפ"כ גם בי"ז שרי. ומה גם שאנו רואים שהם חיים ומטילים ביצים כשאר כל האווזות. וא"כ אף שהטענה דנקב מתחלת ברייתו לבד לא מהני כמ"ש הת"ש סי' ל'. אבל כשהוא מתחלת ברייתו עם הגנה טובה כזו ודאי מהני דה"ל סתימה דמעיקרא דעדיפא משאר סתימות דמעיקרא כמו מרה שניקבה וכבד סותמתה וריאה הסמוכה לדופן שהרי נתקלקלה הריאה והמרה לאחר שנולדו בטוב ואח"כ נתקלקלו ואעפ"כ מהני הסתימה. והכא כן מתולדתו נברא עם הגנה וסתימה זו. ולכן לא גריעא עכ"פ מדינו של התה"ד סי' קע"ז שהביאו הרמ"א בסי' נ"ד:
דומ"ש הת"ש ראיה מנדה (פ"ג דכ"ד ע"א) דנברא בגולגלת אטומה פי' חסרה אין אמו טמאה לידה כו' וע' מזה ג"כ בחידושי הר"ן רפא"ט דמשמע לי' אפילו כל שהוא ותחלת ברייתו שאני א"נ צריך שיעור והיינו כסלע. זה לק"מ דהתם היינו שאין שום עור וכיסוי מכסים כלל החסרון הזה. אבל הכא שאני שכל מין אווזות אלו הם כן ויש הגנה טובה ע"ז. וא"כ י"ל שהנכון כמ"ש הת"ש עצמו להקשות אנפשיה וז"ל ואין להקשות אדרבה מהתם מוכח דנברא בגולגלת חסירה לא חיי ואינו ראוי לבריאת נשמה. וא"כ לאו בכלל טרפה הוא השתא דחיי. עכ"ל. ר"ל כיון שאנו רואין שאווזות הנ"ל חיין כשאר האווזות א"כ ע"כ אינו טרפה וע"ז השיב זה אינו כיון דמדאורייתא הוה או בכלל נבלה או בכלל טרפה גם עכשיו לא נשתנה דינו אע"ג דנשתנה טבעו וכמש"ל עכ"ל. ותשובתו זו אינה נכונה כלל והעלים עינו הקדש מהכיסוי וההגנה של העור והנוצות. ועשה את ישנו אינו. דודאי אם היה הגולגלת אטומה פי' חסירה בלי שום הגנה היה כדבריו. לא כן שנברא בהגנה דרבה ובחכמה נפלאה שיהי' הגנה טובה על הנקב. א"כ כיון שאנו רואין שהם חיים ככל האווזות הם כשרים. ואינו ענין להא דנדה (דכ"ד) כלל. מלבד שהרמב"ן בחידושיו שם אינו מפרש אטומה חסירה כפרש"י. וז"ל ומה שפרש"י ז"ל אטום חסר אינו נראה אלא אטום כמשמעו שאין לו חיתוך אברים ואין לו חלקי' שבהן אלא כמין גולם אטום ודמיא להא דתניא לקמן בריית גוף שאינו חתוך כו'. וע' בהרמב"ם פ"י מהא"ב דין י"א. אפשר מפרש ג"כ אטום כהרמב"ן:
הובענין כל הני חיוי ברייתא לפי' רבינו אפרים דקאי על ב' וורדות א"כ זה המין הוא ודאי רק מיעוטא דמיעוטא ואעפ"כ מהני להכשיר והפוסקים לא חלקו עליו רק משום הלשון וקרו לה עינוניתא משמע דקאי על אחת. ולא משום עצם הדין וע' תשו' עה"ג סי' ק"כ התיר מטעם כל חיוי כו' ובת"ש סי' מ"ג סק"א דאין להתיר אא"כ רוב המין כן דאין רוב המין טרפה. ועד"ז כתב כאן בפליתי סק"ה ואמת להתיר מכל הני חיוי ברייתא אית ליה קשה להתיר כו'. ועיין בחגורת שמואל סי' מ"ג כמדומה מיקל שם. ועיין בשו"ת שב יעקב סי' כ"ד מענין כל הני חיוי. ובספר המכריע סס"י י"ב כתב וז"ל אבל העידו לפני שהמריאים הנקרא בופאלי בלע"ז נמצאים בהרבה עינונית וא"כ י"ל כשאמר הונא מר [בר איויא] דהוי חיוי ברייתא הכי אית להו לא על אחת לבדה אמר אלא שדרכן להמצא בהן יותרת ביני וביני ואין לחלק בין אחת לשתים כו' עכ"ל. והנה הכו"פ סי' ל' כ' עוד צד להתיר משום שהעיטור וה"ר יונה ס"ל בחסרון בגולגלת בלא נקיבת הקרום אין טרפה וכמ"ש ר"ת. מיהו פשטא דגמרא פ"ק דערובין (ד"ז) כגון שדרה וגולגלת לא משמע כן. וע' ב"ח סי' ל"ב ס"ז כתב שי"ל הא דהרי"ף השמיט הא דאמר רב יהודה אמר שמואל וכן לטרפה הוא משום דרב אושעיא מתקיף לה א"כ ליתני מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה. פא"ט (דנ"ב ע"ב). ואע"ג דלא קיי"ל כן מ"מ יש לצרף זה לסניף בעלמא כמו שמצרפים לפעמים דעת השאלתות לענין חמץ בפסח דס"ל שאינו אוסר רק עד ששים אע"ג דהלכה רווחת דאוסר במשהו ע' בד"מ סס"י תמ"ז. ולדינא נראה להורות כמ"ש בשו"ת חב"י סי' ל"א. ואף שהפמ"ג סס"י ל' החמיר בזה מ"מ בתשו' שבו"י ח"ב סי' ס"ה היקל ביותר מהחב"י כמ"ש בפתחי תשובה וע' בכנה"ג שבתרנגולת טיפליש התירו כמה גדולים. וא"כ החומרא רק משום עוף המים וע"ז נת"ל טעמים להקל בסעיף א'.ובפמ"ג כ' שאינו ודאי כעוף המים: