סימן סד

אסימן סד

נידון אתרוגים המורכבים הנה מהר"ם אלשיך סי' ק"י פסל אתרוג מורכב דאם הורכב יחור של לימון באילן אתרוג לא מיבעיא דפסול דהא אין היחור ההוא מוציא אלא לימוניש כדברי הגננים. וכ"כ רש"י פ"ח דסוטה (דמ"ג ע"ב) ד"ה מרכיב. ונושא ממין אותו אילן שנוטל ממנו אלא אפילו איפכא שהורכב יחור של אתרוג בלימון שמוציא היחור ההוא דוגמת אתרוג הא קי"ל דילדה שסיבכה בזקינה בטלה. בסוטה שם ובנדרים פרק הנודר מן הירק (דנ"ז ע"ב) בפי' הר"ן לשם. וא"כ בנ"ד בטל ליה יחור של אתרוג לגבי לימון וכלימון דמי ואין יוצאין בו עכ"ד. וצ"ע דא"כ אם הורכב יחור של לימון באתרוג נימא דבטל הלימון לגבי האתרוג וכאתרוג דמי וזה סותר למ"ש לעיל דהא פשיטא דה"ל לימון לכן אפ"ל דמ"ש שילדה שסיבכה בזקינה בטלה זהו כששניהם מין אחד אבל אם הם שני מינים כיון דאינו מוציא רק כמין הילדה י"ל דלא בטיל (הג"ה לכן לפ"ז אם הורכב יחור של אתרוג בלימון אין לפוסלו דהא כ' לפוסלו משום ילדה שסיבכה בזקינה בטלה והרי מוכרח דבשני מינים לא אמרינן זה. עכ"ה). עוד כתב שאפילו לא היה היחור ההוא ומתבטל בלימון אלא שיהיו כשני מינים מעורבים בשוה אתרוג ולימון לא יצא הא למה זה דומה למי שחציו עבד וחציו בן חורין שתקע שאינו מוציא את בן חורין דלא אתי צד עבדות שבו ומוציא את בן חורין. כדפרש"י ספ"ג דר"ה (דכ"ט ע"א) דלא אתי צד עבדות דמשמיע ומפיק צד חירות דשומע ה"נ כש"כ הוא דגוף האתרוג שיוצאין בו מעורב עם לימון דלא אתי צד לימון שבו ומוציא את החייב באתרוג עכ"ל. ולכאורה מזה תשובה על מ"ש הט"ז בסי' תרמ"ט סס"ק ג' וז"ל ואי משום שנתערב בו דבר שאין בו מעלת האתרוג אמאי לא נדמייה לההיא דפרק אותו ואת בנו (דף ע"ט) דאפילו לרבנן שה ואפילו מקצת שה אמרינן ה"נ אמרינן כיון שיש בו מקצת פרי עץ הדר כו' עכ"ד. דלדבריו א"כ גבי שופר נמי נימא הכי כיון שיש בו מקצת תקיעת שופר של בן חורין אע"ג שיש בו מקצת תקיעת שופר של עבד יצא כמו שה ואפילו מקצת שה כו' דס"ל להט"ז דיוצאין בו למצות אתרוג וכ"ש לפמ"ש בש"ע סי' תקפ"ט ס"ה דאפילו את עצמו אינו מוציא:

קיצור. מהר"מ אלשיך סי' ק"י פסל אתרוג אפילו הורכב יחור של אתרוג בלימון. עוד כתב אפילו יהיו כשני מינין מעורבין בשוה ה"ל כחציו עבד וחציו בן חורין שאינו מוציא את מינו ואפילו עצמו אינו מוציא. ומכאן תשובה למ"ש הט"ז סי' תרמ"ט סק"ג דיש לדמותו לדין אותו ואת בנו דחייב בשה ואפילו מקצת שה. דא"כ גבי שופר נמי נימא הכי ומדוע אפילו עצמו אינו מוציא:

בובתשו' הב"ח סי' קל"ה כ' ואשר כתב כ"ת ראי' מפרש"י רפ"ח דסוטה דכתב כשמרכיבין אזי עושה פירות ממין שנוטל ממנו (עמש"ל בשם תשו' מהר"מ אלשיך) וא"כ מין אתרוג הוא כמין הענף של האתרוג הנרכב כו' דהמראה והטעם והריח מכחישים זה כו' והא דפרש"י דנושא ממין כו' היינו מקצתו ולא כולו כו' ועוד דהרי איתא שם על ילדה שהורכבה בזקינה כו' אזלא בתר הזקינה (וכמש"ל ס"א). אמנם ססי' קל"ו בתשובתו להסמ"ע כ' וע"ד האתרוג שנטלו היחור של האתרוג ונרכב באילן של רמון או שאר מינין וגדלו בו האתרוגים והוא שאנו קורין גרצי והכשרתיו כו' והדבר פשוט ומפורסם שהפרי היוצא מן הכלאים הוא ממש מן היחור הנרכב לבדו כו' ואע"פ שנשתנו ריחו וטעמו קצת מה בכך כו' והנני מבטל דעתי נגד מכ"ת כפי מה שהכריע שאין ראוי לכתחלה לברך כשיש אחר אבל כשאין אחר אין ראוי למחות באותן שמברכין עליהן עכ"ל. ונראה דהתשו' דסי' קל"ה היא בתראה מזו שהרי כל סמיכתו בתשו' זו דססי' קל"ו הוא על דברי רש"י רפ"ח דסוטה הנ"ל והרי בתשו' דסי' קל"ה סתר ראיה זו מהא דילדה שסיבכה בזקינה כו' כנ"ל. והמג"א סי' תרמ"ח סס"ק כ"ג כתב ול"נ דפסול משום דלא מקרי אתרוג כלל ועיין בתוספות (ריש דף ל"ג) עכ"ל. וביאר דבריו דהנה בגמרא (ריש דף ל"ג) אמר אביי ש"מ האי אסא מצראה כשר להושענא. (גדל על המצר של שדה ומתוך שיש לו מקום פנוי הוא משבח ומצליח. לישנא אחרינא הדס מצראה הדס מצרי) פשיטא מהו דתימא הואיל ואית ליה שם לווי לא מתכשר (ור"ל דה"ל כהא דאמרינן חולין פא"ט (ס"ב ב') אזוב ולא אזוב יון כו' ולא כל אזוב שיש לו שם לווי. והוא מהמשנה פי"א דפרה מ"ז כל אזוב שיש לו שם לווי פסול) קמ"ל. ואימא הכי נמי ומשני עץ עבות אמר רחמנא מכל מקום עכ"ל הגמרא וכ' התוספות ואימא ה"נ. תימה מאי ס"ד למיפסליה משום שם לווי מידי הדס כתיב בקרא הא אפילו הירדוף מכשרינן אי לאו משום דכתיב דרכיה דרכי נועם עכ"ל. וכ' החמד משה ססי' תרמ"ח דכוונת המג"א דמ"מ הרי פריך הש"ס ואימא הכי נמי לפסול אסא מצראה. אלא דמשני עץ עבות אמר רחמנא מ"מ. וא"כ גבי אתרוג יש לפסול. וע"ז הקשה עליו הח"מ דהא כמו דמתרץ הש"ס עץ עבות אמר רחמנא מכל מקום. ה"נ פרי עץ הדר אמר רחמנא מ"מ ולא אתרוג כתוב בתורה וכ"כ הט"ז סי' תרמ"ט סק"ג וז"ל ותו דאטו אתרוג כתיב בקרא והלא לא כתיב אלא פרי עץ הדר ודרשינן מיניה אתרוג כדאיתא בגמרא הרבה דרשות ע"ז והאי מורכב יש לו כל המעלות שיש לאתרוג ואי משום שנתערב בו דבר שאין בו ממעלת האתרוג כו' שה ואפילו מקצת שה כו' עכ"ל העתקתי לשונו לעיל ססעי' א'. ולפע"ד יש ליישב כוונת המ"א בשני אופנים דשפיר מביא ראיה מהסוגיא ולא כהחמד משה. ולא כהט"ז. ומתחלה יש להקדים מ"ש הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה. שבאמת עיקר הדבר דפרי עץ הדר היינו אתרוג דוקא מקובל מפי משה כו' וכן בענף עץ עבות דהוא הדס כו'. והנה בחידושי הריטב"א פ"ג דסוכה (דל"ג ע"א) גבי עץ עבות אמר רחמנא מכל מקום וכן אמרינן לקמן (דף ל"ד א') ערבי נחל אמר רחמנא מ"מ דכי קפדינן אשם לווי היינו היכא דאפקא רחמנא בשם פרטי. כגון אזוב ומרור וכיוצא בהן. אבל הכא כל היכא דהוי עץ עבות סגי דלהכי לא אפקא רחמנא בשם כלל עכ"ל וכ"כ בשו"ת ח"צ סי' קס"א וז"ל כיון דבקרא לא כתיב הדס שהוא שם העצם אלא עץ עבות שהוא שם התואר אין להקפיד על שם לווי שלו כל שהוא עבות עכ"ל. ולכאורה יש להקשות ע"ז ממ"ש בגמרא פ"ק דבכורות (ד"ז ע"ב) דרב ששת ס"ל כרבי יעקב דאמר כו' אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ ואיזה זה דבש דבורים. יכול אף דבש הגזין והצרעין. אמרת לא כו' שיש לו שם לווי. והרי הכא בקרא לא הוזכר דבש כלל אלא דמדיוקא נפקא לן. וה"ל כהא דהדס נפיק מענף עץ עבות. ואפ"ה בעינן שלא יהיה לו שם לווי. והב"י בי"ד סי' פ"א הקשה ע"ז וקשה לי כו' והל"ח פ"ק דבכורות הביא מ"ש בזה הרש"ל בהגש"ד סי' ס"ה דה"פ מכח סברא לא מרבינן אלא חד מילתא ואידך אסור מכח כל היוצא מן הטמא טמא עכ"ל. ועי' בהר"ש פ"ו דמכשירין משמע דמתניתין דשם לא פליג אר' יעקב בסברא זו כלל כו' רק ס"ל דההיתר אינו מדיוקא דקרא כלל עד שנקפיד על שם לווי ולא כהפרי תואר ססי' פ"א. וא"כ לפ"ז קשה מדוע בענף עץ עבות אין מקפידין על שם לווי. ואפ"ל דהא הכא לא שייך סברא לנגד כמו התם משום כל היוצא מן הטמא טמא כמ"ש הל"ח בשם הרש"ל כנ"ל. ואע"ג שכתב הרמב"ם דמקובל מפי משה הפי' דענף עץ עבות היינו הדס. מ"מ י"ל דשם לווי אינו פוסל. ולא דמי לדבש גזין דיש לפסול משום כל היוצא מהטמא טמא. אך אפ"ל דהיינו דוקא בהדס משום דבאמת עץ עבות כולל גם שאר עצים העשויין כקליעה כמו הדס וכדאמרינן בגמרא (דל"ב סע"ב) ואימא הירדוף אלמא דעץ הירדוף הוא עץ עבות כמו הדס. ועיין ביחזקאל סי' ו' פסוק י"ג ותחת כל אלה עבתה ופרש"י לשון עץ עבות וכן עוד שם בסי' י"ט פסוק י"א בין עבתים. ובמיכה סי' ט"ז ע"פ ויעבותה. וביחזקאל סי' כ' פסוק כ"ח ותחת כל עץ עבת. ולהכי אף דגבי ענף עץ עבות מקובל הפירוש דהיינו הדס דוקא עכ"ז אין לפסול הדס שיש לו שם לווי. דהא ודאי עבות הוא. אבל לענין אתרוג שנאמר בו פרי עץ הדר וקבלנו הפי' דהיינו אתרוג דוקא. ולא בא בקרא דגם שאר פירות יש שנקראו פרי עץ הדר רק אתרוג לבדו נק' פרי עץ הדר. ולא כמו בהדס דגם שאר עצים נק' עבות כנ"ל. א"כ י"ל שגם אתרוג שיש לו שם לווי ג"כ פסול. ואע"ג שלא בא בכתוב לשון אתרוג. יש לדמותו להא דדבש שיש לו שם לווי דאסור אע"ג דג"כ לא כתיב בקרא דבש כנ"ל. דה"נ י"ל דאינו פרי עץ הדר כמו אתרוג שאין לו שם לווי. כן יש ליישב דעת המג"א לפי הבנת הח"מ בדבריו. ולהסיר מעליו קושיית הח"מ:

גאך עכ"ז נראה שלא זהו כוונת המג"א דלפ"ז קשה מ"ש דלא מיקרי אתרוג כלל. דהא לפ"ז ענינו אתרוג שיש לו שם לווי. אבל כוונת המג"א י"ל דכך מביא ראיה כיון דהיה הסברא לפסול אפילו הדס גמור כל שיש לו שם לווי. ונהי שהמסקנא דאינו כן. משום דלא כתיב בקרא שם העצם אלא שם התואר כנ"ל. עכ"ז זהו מספיק רק להכשיר שם לווי. והיינו כשהוא הדס גמור. אבל אתרוג המורכב מלימוני ואתרוג. פשיטא דגרע טובא משם לווי. וכמו שם לווי פסול היכא דכתיב שם העצם כמו באזוב ומרור. כמ"כ אתרוג המורכב פסול אע"ג דלא כתיב שם העצם כ"א שם התואר פרי עץ הדר כיון דהפי' ידוע ומקובל דהיינו אתרוג. וזה שמעורב בו מין פרי אחר הרי אינו כפי הפירוש המקובל בפרי עץ הדר. דהא הסברא נותנת. דמה שנתערב בו דבר שאינו אתרוג דהיינו פרי עץ הדר. גורע כח ההכשר של פרי עץ הדר דפירושו אתרוג. יותר ממה שגורע שם לווי דאזוב לגבי אזוב. דהא שם נקרא ג"כ אזוב. רק שיש לו שם לווי ג"כ דהיינו אזוב יון. הרי אף שנקרא אזוב פסול. כמ"כ אף שאין כ' כאן אתרוג רק פרי עץ הדר. כיון דמקובל הפירוש הלמ"מ דהיינו אתרוג. אם כן כשנתערב בו דבר אחר אינו אתרוג:

ובתשובת רמ"א סי' קי"ז כ' איך נלמוד משה אפילו מקצת שה גבי אותו ואת בנו. הא גבי ופטר חמור תפדה בשה אין פודין אפילו בכלאים הבאים משה כבשים ושה עזים. אע"ג דפודים בשה עזים ג"כ כמו שפודים בשה כשבים כמ"ש במשנה פ"ק דבכורות עכ"ז בכלאים הבאים משה כשבים ושה עזים אין פודים לת"ק דר' אליעזר ואע"ג שממנ"פ הוא כולו שה. רק שיש בו שה כשבים ושה עזים. מכ"ש דלא אמרינן שה ואפילו מקצת שה. שיש בו מקצת שאינו שה כלל. והנה בפרק מרובה בענין תשלומי ד' וה' מרבינן כלאים הבאים משה כשבים ושה עזים. י"ל דמ"מ כולו שה וכמ"ש במשנה פ"ב דבכורות ר' אליעזר מתיר בכלאים מפני שהוא שה. ושם לא קי"ל כר"א. אבל לענין תשלומי דו"ה י"ל קי"ל כר' אליעזר. אבל כלאים דשה אפילו מקצת שה י"ל לא מיחייב בתשלומי ד' וה'. ותמיה שהרמב"ם ה' גניבה פ"ב ה"ט כתב וכן הגונב כלאים הבא מן השה וממין אחר כו' משמע דס"ל דלאו דוקא כלאים דכולו שה דהיינו הבא מן האיל ומן העז. אלא אפילו הבא מן השה ומין אחר לגמרי נמי והיינו כמו באו"ב שה ואפילו מקצת שה. וצ"ל מנ"ל זה דבגמרא י"ל דלא מרבינן רק כלאים שכולו שה. כהא דר' אליעזר פ"ב דבכורות. וצ"ל דמשמע לו כן ממש"ש בגמ' ב"ק (דע"ח סע"א) כי אתמר דרבא לטמא כו' ולמה לא אמר לענין תשלומי ד' וה' ולכלאים שנולד מן הצבי והתיישה שהוא מקצת שה. והנה בגמ' פרק מרובה שם דנדמה יש להקל בו טפי אף מכלאים שכולו שה. כמש"ש בגמרא (דע"ח ע"א) דאע"ג דאימעוט כלאים אצטריך למעוטי נדמה. וא"כ הרי בסוכה פ"ג (דל"ו ע"א) מבואר באתרוג נדמה פסול כמש"ש ברש"י סד"ה הא לן והא להו. בגדל כאן ודומה לכושי נדמה הוא ופסול. וכ' ריא"ז בש"ג שהעיקר כפרש"י ולא כפי' הרי"ף וכיון דנדמה פסול מכ"ש כלאים. והיינו אפילו כלאים שכולו אתרוג אם היה נמצא כן באתרוג דומיא דשה כבשים ושה עזים שהוא כלאים שכולו שה. וכ"ש וק"ו בכלאים דאתרוג שמקצתו לימון ומקצתו אתרוג. והט"ז סי' תרמ"ט ססק"ג כתב דהראיה מנדמה דפסול יש לדחות משום דנדמה אינו הדר. ויש להשיב דהדר י"ל אינו פסול רק יום ראשון ונדמה י"ל דפסול כל ז'. ועוד מה יענה על כלאים שכולו שה דפסול לפדיון פטר וע"כ יש לחלק בין פדיון פטר חמור לדין אותו ואת בנו דבאו"ב אסור אפילו מקצת שה וכאן בפדיון פטר חמור צריך כולו שה וממין אחד דוקא. א"כ מנלן לדמות אתרוג לדין או"ב ולא לדין פדיון פטר חמור. ואדרבה מהסברא יש לדמותו יותר לדין פדיון פטר חמור. דגבי או"ב הוא דין איסור שלא לשוחטם ביום א' לכך אפילו שהבן הוא מקצת שה יש איסור דמכל מקום הרי שוחט האם ובנה. ומאי נפקא מיניה להאם אם אביו של בנה שה או צבי על כל פנים הוא כולו בנה של התיישה. והרי הוא שוחט אותה ואת בנה. וא"ת שיש לחלק משום שהאם אינה מרחמת את בנה אלא אם כן כולו מין שה. ולא כשמקצתו צבי. י"ל מכל מקום הרי מניקה אותו אם כן מרחמת ליה. ועוד הרי אמרו בגמ' פ"ה דברכות (דף ל"ג ע"ב) שמצוה (זו) [דקן צפור] אינו מצד הרחמנות כ"א גזרת המקום [וכמ"כ כאן]. א"כ יש כאן שחיטת אותו ואת בנו. אבל גבי פדיון פטר חמור שהמצוה לפדותו בשה דוקא ע"כ בעינן כולו שה. אם כן כמ"כ גבי אתרוג. דהמצוה באתרוג לכן בעינן כולו אתרוג. וגם אף אם נאמר החילוק באופן אחר דלהמחמיר החמירה התורה אפילו במקצת שה. ולהיפך לצאת י"ח בפדיון פטר חמור בעינן כוליה שה. א"כ כמ"כ גבי אתרוג בעינן כולו אתרוג: