סימן יא

אסימן יא

עוד על ענין התפילין שאינן מעור אחד:

בסנהדרין (דף פ"ח ע"ב) תנן חומר בדברי סופרים מדברי תורה. האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה פטור (דאין זו הוראה דזיל קרי בי רב הוא) חמשה טוטפות (יש שאע"פ שאין דבר זה אלא להוסיף על דברי סופרים חייב דמדרש דסופרים הוא לטטפת לטטפת לטוטפות הרי כאן ד') להוסיף על דברי סופרים חייב ובגמ' אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים ויש בו להוסיף (על מה שפירשו חכמים) ואם הוסיף גורע (ופוסל הראשון בתוספתו) ואין לנו אלא תפילין (שעיקרם בתורה ופירושן מדברי סופרים שהם ד' בתים ויש להוסיף חמשה או יותר ואם הוסיף גורע דקא עבר בבל תוסיף ולא עבד מצוה) ואליבא דר' יהודה (אמרה ר' אושעיא למילתיה דאמר לעיל עד דאיכא תורה ויורוך. ואית דאמר אין לנו אלא תפילין ואליבא דר' יהודה דאמר צריך להדבק במנחות בהקומץ רבה (דף ל"ד) ולא נהירא לי דההיא בתפילין של יד קאי ומתניתין טוטפות תאני והיינו דראש ועוד מדקא מקשי בסיפא אי דעבד ארבעה בתים כו' שמע מינה בשל ראש קיימין דאי בשל יד בית אחד הוא דקא הוי) וכ' מהרש"א בפירוש ואית דאמר שברש"י. וז"ל ונראה דר"ל דלמאן דאית ליה דא"צ לדבק ודאי דנימא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ולמאי דמסיק נמי דמשום פסול בית חיצון שאינו רואה אויר נגעו בה אם הוסיף בית חמישי ולא דבק אותו לא הוה מיקרי מפסיק את בית החיצון מלראות את האויר ודו"ק עכ"ל. ובמרדכי ה' תפילין בשם ר"י דכשתולה רצועה ע"ג תפלה של יד יש לחוש לפסול משום בית החיצון שאינו רואה את האויר. משמע דאע"ג דאינו מדובק יש לפסול. וזה לא כמ"ש מהרש"א בפי' ואית דאמר:

ופריך בגמרא והאיכא לולב דעיקרו מדברי תורה ופירושו מד"ס ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע. ומשני בלולב מאי סבירא לן אי סבירא לן דלולב אין צריך אגד האי לחודי' קאי (ואין זה גורע) והאי לחודיה קאי. ואי סבירא לן דלולב צריך אגד גרוע ועומד הוא (דמתחלתו לא עשה כהוגן שאגד שם תוספת מצוה ואנן בעינן גורע דהשתא שהיה מתחלתו כשר ופוסלו בתוספתו). ויש להקשות דהא גם למ"ד לולב א"צ אגד מ"מ מצוה לאגדו משום ואנוהו התנאה לפניו במצות כדאיתא בפ"ק דסוכה (די"א ע"ב). וא"כ אמאי אמרינן האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי כיון שהם אגודים יחד באגודה אחת ודוחק לומר דמיירי בלא אגדו כלל. דכיון דמצוה לאגדו מסתמא עשו כמצוה. ולכן י"ל דמכאן ראי' לדעת המגיד משנה פ"ז מה' לולב ה"ז שכ' וז"ל אבל אם לקח עמו מין אחר לדידן דקי"ל לולב א"צ אגד לא עבר משום בל תוסיף דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי כמוזכר בסנהדרין (דפ"ח) עכ"ל. ועכצ"ל דאף אם אגד מין אחר עם הלולב לא עבר משום בל תוסיף כיון דמדינא א"צ לולב אגד כלל. א"כ אע"ג שאגדהו למצוה אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודי' קאי. וכ"כ הב"י ססי' תרנ"א בשם רבינו ירוחם כיון דקי"ל לולב א"צ אגד אפילו אגדו ביחד האי לחודיה קאי והאי לחודיה עכ"ל וכן משמע ג"כ מדברי הר"ן פרק לולב הגזול ד"ה תניא ארבע מינין שבלולב כו'. וכ"מ ג"כ בהגמי"י פ"ז מה' לולב אות י' וכ"מ מפרש"י בסוכה (דל"א סע"א) הובא לקמן בסמוך וכ"מ מדברי הריטב"א בסוכה דל"א כמ"ש לקמן:

(כ' מהרש"א דלמ"ד א"צ לדבק אם הוסיף בית חמישי ולא דבק אותו לית ביה משום בית החיצון שאינו רואה את האויר וצ"ע ממ"ש המרדכי ב' ר"י. כ' רבינו ירוחם כיון דקי"ל לולב א"צ אגד אפילו אגדו ביחד האי לחודי' קאי והאי לחודיה וכ"מ מדברי הה"מ והר"ן והגמי"י):

בכ' התוס' ד"ה אי סבירא לן לולב אין צריך אגד כו' משמע אבל אי סבירא לן דצריך אגד לא אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. וה"נ אמרינן בריש לולב הגזול (דף ל"א) דקאמר רבי יהודה אין אוגדין את הלולב אלא במינו מאי טעמא דכיון דאמר רבי יהודה לולב צריך אגד אי עבדי ליה ממין אחר ה"ל ה' מינין (וכדפרש"י שם משום דקסבר לולב צריך אגד הלכך כל הנאגד עמו הוי מן המצוה ונמצא עובר על בל תוסיף אם יאגוד מין חמישי) ותימה דאמר התם (שם עמוד ב') ד' מינין שבלולב כשם שאין פוחתין מהן כך אין מוסיפין עליהן. ופריך פשיטא. ומשני מהו דתימא הואיל ואמר רבי יהודה לולב צריך אגד אי מייתי מינא אחרינא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי קמ"ל. מאי קא תלי טעמא דהאי לחודיה קאי משום דלולב צריך אגד אדרבה מטעם זה יש לנו לומר יותר דאסור. ומיהו יש לומר דהתם בדמנח ליה חוץ לאגד (וכן פרש"י שם אי מייתי מינא אחרינא ולא אגיד ליה בהדיה. וכ"כ התוס' שם וי"ל דהכא מיירי בשנותן אותו חוץ לאגד לר' יהודה) אבל קשה דמשמע דמסיק (שם) לר' יהודה דלא אמר האי לחודי' וכ"ש לרבנן. (ר"ל לר' יהודה בשנותן אותו חוץ לאגד ודאי עדיף מלרבנן כשלא אגדו כלל) והכא משמע דלרבנן אמר האי לחודי' קאי וי"ל דהתם מדרבנן אסור (וכ"נ דעת הר"ן שם שכ' וז"ל דכיון דלרבנן דאמרי לולב א"צ אגד ליכא למיחש משום בל תוסיף אלא מדרבנן כו'. אכן התוס' עצמן שם תירצו בע"א דהא דקאמר כאן למ"ד א"צ אגד האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי היינו לענין זה דאין זה כל המוסיף גורע דלעולם ידי מצוה יצא. אלא דעובר על בל תוסיף עכ"ל. והריטב"א בסוכה שם ביאר ד' התוס' דשם וז"ל ובתוספות תירצו דודאי אפילו לרבנן עובר על המין החמישי משום בל תוסיף ולגבי הא לא אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי כענין כהן עולה לדוכן ומוסיף ברכה אחת משלו והישן בשמיני בסוכה לוקה אע"ג דכל יום ויום לחודיה קאי אלא דלרבנן נהי דעובר על החמישי משום בל תוסיף לא אמרינן בשאר המינין שהוא גרוע ועומד וכיון שא"צ אגד והאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי והרי קיים מצותו כראוי אלא שעובר משום בל תוסיף כו' אבל מורי נר"ו מפרש בשם רבינו הגדול ז"ל דכל היכא דאמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודי' קאי ליכא משום בל תוסיף כההיא דלעיל ודפרק אלו הן הנחנקין ולא מפקינן להו מפשטייהו ובהכי לק"מ בתקיעות של ר"ה. ומה שאמרו בכהן שעלה לדוכן והוסיף ברכה אחת משלו שעובר בבל תוסיף ולא אמרינן דכל ברכה וברכה בלחודה קיימא שאני התם שצריך פרישות כפים וכיון שהכל עושה עם פרישות כפים ה"ל כלולב דר' יהודה שהוא צריך אגד ולא אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי והישן בשמיני לא חשוב דקאי לחודיה כיון שכל הימים רצופים ואין הפסק בינתיים. והא דאמרינן הכא דאין מוסיפין עליהן אפילו לרבנן ולא אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי לאו מדאורייתא אלא מדרבנן דילמא אתי למיסרך ואפ"ה ממינו מוסיפין ואפילו מדרבנן משום נוי דבהא לא חיישינן לסירכא עכ"ל ומדבריו מוכח ג"כ כמש"ל ב' המגיד דלמ"ד לולב א"צ אגד אף שאגדו אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. דהא נתן טעם דמה"ט מוסיפין בהדס וערבה ולא חששו משום בל תוסיף משום דקי"ל כרבנן דא"צ אגד והאי לחודי' קאי כו' וגם מדרבנן לא גזרו כיון דאיכא משום נוי כו' והרי אנו נוהגין לאגוד הלולב וההדסי' והערבות ואעפ"כ מוסיפין א"ו ס"ל כמש"ל המגיד ושא"פ דלמ"ד לולב א"צ אגד אף שאגדו אמרינן האי לחודי' קאי והאי לחודיה קאי:

(למ"ד לולב א"צ אגד אין עובר משום בל תוסיף אף שאגד עמו מין חמישי דאמרינן האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי ומ"מ מדרבנן אסור כ"ד התוס' כאן והריטב"א בסוכה פ"ג ב' הרמב"ן וכ"כ הר"ן שם. אבל התוס' שם ס"ל דעובר משום בל תוסיף אלא דנהי שהוא עובר על בל תוסיף לא אמרינן בשאר המינין שהוא גרוע ועומד):

גכ' עוד התוס' בסנהדרין (דפ"ח סע"ב) ומיהו תימה אמאי לא משכחת לולב לר' יהודה בכה"ג שאגד ג' מינין בפני עצמן דנעשה בכשרות ואח"כ אגד עמהן מין אחר דהוה ליה מוסיף גורע וי"ל דכיון דקודם נטילתו נפסל ה"ל גרוע ועומד אבל תפילין אם הניחן בראשו בכשרות והניח גבייהו בית חמישי הרי זה מוסיף גורע שפוסלן ומבטל מצות שעל ראשו ולא דמי ללולב דאם נטלו ובעודו בידו הוסיף מין חמישי אין זה מבטל מצותו דמדאגבהי נפק ביה עכ"ל. ויש להבין כוונת התוס' בקושייתם שאגד ג' מינין בפ"ע כו' ואח"כ אגד עמהם מין אחר אם ר"ל שעשה אגד וקשר שני דהיינו שאותן ג' מינים האגודים מכבר יחד בפ"ע אגדן עם מין אחר באגד שני ונמצא שהג' מינין אגודין יחד בפ"ע וגם אגודין עם המין הרביעי שהוסיף. או שכוונתם שאחר שאגד ג' מינין תחב מין אחר לתוך אותו האגד ונמצא אח"כ כל הג' מינין והמין האחר אגודין יחד באגודה א' לבד. אבל אין לספק שמא כוונתם שאחר שאגד ג' מינין בפ"ע התיר האגד ואח"כ אגד אותן עם מין רביעי אחר דא"כ פשיטא דגרוע ועומד הוא וכמ"ש הראב"ד פ"ד מה' ממרים וביאר דבריו הכ"מ שם דכיון דצריך להתירו ולחזור ולקשור א"כ פנים חדשות באו לכאן דמעת שנקשרו פעם שנית עם המין האחר הרביעי גרוע ועומד הוא. אבל בשני הדרכים הנ"ל יש לספק בכוונתם. ולכאורה לשון התוס' ואח"כ אגד עמהם משמע כאופן הראשון דהיינו שאגד ג' מינין האגודי' עם מין אחר ע"י אגד שני. דאילו לאופן השני הל"ל ואח"כ תחב מין אחר לתוך האגודה. אבל לא שייך לומר ואח"כ אגד עמהן. שהרי לא חידש עוד בהאגד מאומה. דליכא למימר דכוונתם שהתיר האגד ואח"כ אגד עמהם מין רביעי. דזה ודאי א"א לומר כנ"ל. ומ"מ קשה דא"כ מהו הקושיא כ"כ הלא כיון שהג' מינין נשארו באגד בפ"ע אע"פ שאגודין ג"כ עם המין האחר באגד שני י"ל דהאי לחודי' קאי והאי לחודיה קאי. דהא אגד זה השני הוא אך למותר וה"ל כמו למ"ד לולב א"צ אגד דאע"פ שאגדו עם מין אחר אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודי' קאי כיון שא"צ לאגד זה מדינא אין האגד מחברן. וה"נ אף למ"ד לולב צריך אגד מ"מ כיון שהג' מינין אגודין בפ"ע א"כ אגד זה השני אין בו צורך כלל וא"כ אינו מחבר המין אחר לג' המינין ואמרינן האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי. ואף שי"ל כיון דמ"מ אגד מוכרח ללולב א"כ מאי חזית דאזלת בתר אגד ראשון שעל ג' מינין לבד ניזיל בתר אגד שני האוגד הד' מינין יחד. מ"מ אין זה מוכרח דהא אדרבה כיון דלמ"ד לולב א"צ אגד אין האגד מחברן אלא רק למ"ד דלולב צריך אגד הלכך כל הנאגד עמו הוי מן המצוה כו' א"כ אין לך לומר כן רק במה שנאגד עמו באגד המוכרח לו דהיינו באגד שעל ג' מינין לא מה שיוסיף אגוד שני. ועוד דאדרבה אגד ראשון מפסיק בין הג' מינין למין הרביעי. ומורה שהמין הרביעי לחודי' קאי. ולכן צ"ל כוונת התוס' כאופן השני דקושייתם היינו שאחר שאגד ג' מינין תחב מין אחר לתוך אותו האגד ממש ונמצאו כולן אגודין יחד באגודה א' ממש. וליכא למימר האי לחודי' קאי כו'. והנה איתא הקושיא ג"כ בחי' הר"ן בסנהדרין שם שכ' וז"ל וכ"ת בלולב נמי אם יטול הד' מינין ואח"כ הוא אוגד בו המין החמישי הרי הוא מוסיף במצותו וגורע בה. הא ליתא דלמ"ד לולב צריך אגד צריך הוא לקיים בו מצות אגודה שאם היו ג' מינין אגודין והוסיף לאגוד הרביעי עמהם פסול שהרי זה לא קיים בהן מצות אגודה אלא דומה לתעשה ולא מן העשוי שהאגד נעשה בג' מינין שלא כראוי ואין יוצאין בו ידי אגודה ואף זה אם עשה כן במין החמישי לא עשה ולא כלום וכ"ת שיהא מתיר ואוגד בתחלה הרי הוא כאוגד מתחלתו והוא גרוע ועומד כך פי' הראב"ד ז"ל. ויותר נראה לפרש ולומר שבלולב א"א שאם נטל הלולב כשר ואח"כ הוסיף שוב אינו גורע שהרי כבר יצא ידי נטילה ואם הוסיף ואח"כ נטל הרי הוא גרוע ועומד שאין קדימתו באגד הד' מינין עושה כלום עד שעת נטילה אבל בתפילין שמצותן כל היום ראוי לומר שהוא גורע במצותו. ובתוס' אמרו שאין כל כך ניכר המין האחר הנוסף בלולב ולא תוספת הציצית כמו תוספת הבית החמישי בתפילין וזה אינו מחוור עכ"ל חי' הר"ן. ובתוס' שלפנינו מבואר התירוץ כדעת הר"ן עצמו מ"ש ויותר נראה לפרש כו'. והנה ד' הראב"ד שהביא הר"ן הן בהשגותיו פ"ד מה' ממרים וז"ל ואם תאמר בלולב וציצית נמי משכחת לה שאגד ארבעה מינין והוסיף החמישי וקשר החוטין והוסיף התשיעי זה אינו כלום דכיון דצריכין אגד וקשר אם הוסיף אחר האגד לדברי הכל האגד אין בהם ממש שהרי יש בהם משום תעשה ולא מן העשוי שהאגד משלים המצוה וצריך להתירו ולחזור ולקשור עכ"ל. והכסף משנה כ' ודבריו אינם מובנים לי דהא תעשה ולא מן העשוי ליתיה אלא בציצית ולא בלולב עכ"ל. והלח"מ כ' וז"ל ומה שהקשה הרכ"מ ז"ל דליכא בלולב תעשה ולא מן העשוי במחילה מכבודו דבהדיא אמרו בפ"ק דסוכה (דף י"א) ואיבעית אימא אי ס"ל דלולב צריך אגד כ"ע לא פליגי דילפינן לולב מסוכה כלומר דאמרינן ביה תעשה ולא מן העשוי והכא כיון דלמ"ד צריך אגד קיימינן איכא בי' תעשה ולא מן העשוי כמו בסוכה. וכ"ת הא דאמרינן בסוכה תעשה ולא מן העשוי היינו שלא יהא עשוי בפיסול מעיקרו אבל הכא לא עשאו בפיסול מעיקרא שהרי מתחלה אגד הג' מינין יחד כדכתבו התוס' ז"ל בפרק הנחנקין דנעשה בכשרות ואח"כ אגד עמהן מין אחר. וי"ל דאנן בהוראת זקן ממרא קיימינן וכיון דהוא מורה דצריך מין אחר א"כ עכ"פ צריך לדעתו להסיר האגד הראשון ולעשותו בהכשר דלדעתו הרי הוא עשוי בפיסול הוא וכיון שחזר ואגדו פנים חדשות באו לכאן והרי גורע ועומד הוא עכ"ל הלח"מ. וע"פ דברי הלח"מ מתבארים דברי הר"ן בשם הראב"ד מ"ש שהאגד נעשה בג' מינין שלא כראוי. דר"ל כמ"ש הלח"מ שלדעת הזקן ממרא דצריך עוד מין אחר א"כ האגד נעשה בג' מינין שלא כראוי דומה כאילו לדידן אגד לולב והדסים בלא ערבי נחל דנעשה האגד שלא כראוי. ומ"ש הר"ן ואף זה אם עשה כן במין החמישי לא עשה ולא כלום. כוונתו שגם במין האחר שהוסיף לאגוד עם הג' מינין לא נעשה האגד גם לדעתו כדין דהרי אגדו עם ג' מינין האגודין מכבר א"כ נעשה אגד מחדש רק במין האחר ההוא לבד והאגד צ"ל בכל המינין יחד. והנה לכאורה נ' דהראב"ד ר"ל ג"כ דהקושיא היא כאופן הב' שנת"ל דאילו לאופן הא' שאגד המין האחר עם הג' מינין באגד שני א"כ זה האגד נעשה בכשרות לדעת הזקן ממרא שאגד כל המינין יחד והאגד הראשון באמת נעשה שלא כדין לדעתו וא"כ אדרבה האגד הראשון לאו כלום הוא לדעתו ואגד השני כשר לדעתו. ואפשר מ"מ נעשה גם האגד השני שלא כדין גם לדעתו כי מצות אגד הוא שהאגד יחבר המינין בלתי אגודין ולא כנד"ז שהאגד מחבר ג' מינין אגודין בפ"ע עם מין אחר. ומ"מ מלשון הר"ן מ"ש ואף זה אם עשה כן במין החמישי לא עשה ולא כלום. משמע דאינו מפרש הקושיא כאופן הב' דהיינו שתחב המין האחר לתוך אגודת ג' מינין דא"כ אמאי לא עשה כלום ה"ז נק' אגד גמור כדאיתא בסוכה פרק לולב הגזול (דף ל"ז ע"ב) לא לידוץ אינש לולבא בהושענא. (לאחר שאגד הערבה וההדס יחד לא יתחוב הלולב מלמעלה בתוך האגד) דילמא נתרי טרפי (הלולב משיר עלי ההדס והערבה ומשתיירים באגד וחוצצים בין מין למין ואינן אגודים יחד להיות לקיחה אחת) ורבא אמר מין במינו אינו חוצץ. א"כ מבואר דמותר לידוץ לולבא בהושענא. מכלל דתחיבה זו נק' שפיר שאוגד את הלולב דהא לרבנן אע"ג דס"ל דלולב א"צ אגד מ"מ מצוה לאגדו. וכמ"ש בש"ע רסי' תרנ"א ומצוה לאגדו בקשר גמור כו'. וגם אמאי אין הג' מינין נאגדו כדין לדעת הזקן ממרא מ"ש מאגד ההדס והערבה יחד ואח"כ תחב הלולב דהוה אגד מעליא. אם לא שע"ז נתרץ דשאני הכא שנעשה האגד ע"ד כל הג' מינין משא"כ התם כו'. וגם אפ"ל דדין לא לידוץ אינש כו' הוא רק לדידן דלולב א"צ אגד רק למצוה ולא לר' יהודה דצריך אגד מדינא לדידי' באמת צריך לאגד כולם יחד. וכ"ז דוחק קצת. דאמאי נתיר לידוץ לולבא בהושענא כיון דחכמי' ג"כ בעיא אגד למצוה עכ"פ. א"ו משמע דתחיבה נק' שפיר אגד לגבי הלולב. וא"כ מדכ' הר"ן ואף עם עשה כן במין החמישי לא עשה ולא כלום. עכצ"ל דמיירי שלא תחב המין האחר לתוך האגד אלא שהוסיף לאגוד אותו עם הג' מינין רק י"ל ג"כ דאין הענין שעשה אגד שני על המין האחר עם הג' מינין אלא שאגד אותו בפ"ע ושיהיו אגוד להג' מינין דהיינו עד"מ מחוטי האגד של ג' מינין נשתייר עד שאגד בהם ג"כ המין האחר או שתחב חוט לתוך האגד ואגד בו המין האחר אל הג' מינין. וזהו מ"ש הר"ן והוסיף לאגוד הרביעי עמהם כו' וכן מוכרח ממ"ש הראב"ד גבי ציצית וקשר החוטין והוסיף התשיעי כו' דבציצית א"א לומר שתחב החוט התשיעי לתוך קשר של שמונה החוטין. דזה אי אפשר. אלא מיירי שעשה לו קשר בפ"ע וקשרו לשמונת החוטין ההם. וא"כ מוכרח דלהראב"ד והר"ן בכה"ג לא אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי אע"ג שאינו באגד וקשר א' עמהן רק כיון שאגוד וקשור להן ה"ל חיבור למ"ד לולב צריך אגד וקשר עליון דאוריי' ול"ד לאגד למ"ד לולב א"צ אגד דאין האגד מחברן. דשא"ה דס"ל דאגד לא שייך בלולב כלל אבל למ"ד צריך אגד א"כ האגד מחברן אף שבאמת אין צורך לאגד זה כלל ואדרבה הוא גורע כו' מ"מ מיחשיב חיבור. אלא דמ"מ אין זקן ממרא חייב ע"ז משום דלסברתו לא נעשה האגד והקשר כדין כו' וא"כ לסברתו לא הוסיף מאומה כו'. אמנם מ"מ נראה להר"ן תירוץ של התוס' שלפנינו יותר מתירוץ של הראב"ד והוא משום קושי' הכ"מ ומה שהשיב עליו הלח"מ אינו תשובה ברורה דלתירוץ א' בסוכה (דף י"א ע"ב) לא ילפינן לולב מסוכה לענין תעשה ולא מן העשוי לחכמים דמכשירין בעבר וליקטן. וא"כ לתירוץ זה משכחת לה בלולב ג"כ שיתחייב ע"ז זקן ממרא ואפילו לתירוץ האיבע"א דילפינן לולב מסוכה הרי הכא באמת לא שייך תולמ"ה שהרי ג' המינין אגדו כדין. אלא דתירץ הלח"מ שלפי הוראת הזקן ממרא יש בזה תולמ"ה. ומשום זה אין שייך לפוטרו דדילמא לא ס"ל תולמ"ה בכאן. לכן נראה להר"ן יותר תירוץ התוס'. והנה לפי תירוץ התוס' לכאורה מוכרח לומר דכשעשה למין הרביעי אגד בפ"ע אף שאגדו עם שלשה המינין באגד שני לא הוי חיבור כלל ומטעם שנת"ל וכמו שיבואר בס"ד ראי' ע"ז לקמן מדין ציצית:

(הקשו תוס' אמאי לא משכחת בלולב ג"כ שאגד ג' מינין בפ"ע ואח"כ הוסיף לאגוד מין רביעי. וי"ל שכוונתם שאחר שאגד ג' מינין תחב מין אחר לתוך אותה אגודה ע"ד לידוץ לולב בהושענא שבסוכה (דל"ז ע"ב). אבל אם לא תחבו לתוך אגודה זו כ"א אגדו באגד בפ"ע אל אגודה זו או אפילו אגדו עם ג' המינין האגודין ע"י אגד שני י"ל דאמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. אבל מדברי הראב"ד משמע דבכה"ג נמי לא אמרינן האי לחודיה קאי כו' אלא הוי חיבור וגורע המצוה):

דוגרסינן תו בגמרא (בסנהדרין שם) והאיכא ציצית דעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים (ד' חוטים דילפינן גדיל ב' גדילים ד') ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע. (ועמ"ש בזה התוס' ר"פ התכלת (דף ל"ח ע"א). ושמא כל מה שמוסיף מארבעה עד שמונה לאו מוסיף הוא כו' ובסנהדרין (דפ"ח) מיירי דמוסיף טפי מתמניא. ולדבריהם י"ל שלא מצינו בגמרא היתר תוספת בהדס דאע"ג דמצותו שלשה הדסים מ"מ סגי גם באחד וה"ל כמו בציצית מד' עד ח'. אבל טפי מג' י"ל דה"ל כמו בציצית כשמוסיף על ח' ולא כמ"ש הה"מ פ"ז מה' לולב סוף הלכה ז' בשם הרמב"ם שבהדס נמצא בגמרא היתר תוספת. אע"כ צ"ל גבי היתר תוספת הדס לפי שהוא לנאותו כמ"ש הה"מ שם) בציצית מאי סבירא לן אי ס"ל דקשר העליון (שעושין סמוך לכנף כשנתלו החוטין ועל ידיהן נעשה חיבור לטלית. ובמנחות (דל"ט) פרש"י שהוא קשר תחתון שבסוף הגדיל וכ' התוס' דנק' עליון כמו למעלה מן העטרה ועיין בב"י סי' י"א ד"ה ויקח ד' חוטים) לאו דאורייתא האי לחודיה קאי (דכיון דלא נקשר אינו חיבור עם השאר והראוי למצוה הוא המצוה והעודף כמי שאינו) והאי לחודיה קאי. ואי סבירא לן דקשר העליון דאורייתא גרוע ועומד הוא. וע' בחי' הר"ן מ"ש בזה דעכצ"ל דהגדיל אינו חיבור כ"א קשר דוקא. והנה יש להקשות אמאי לא משכח בציצית שקשר תחלה ח' חוטין בפני עצמן דנעשה הקשר בכשרות ואח"כ קשר עמהן חוט תשיעי דה"ל מוסיף גורע וכמו שהקשה הראב"ד ותירוץ התוס' לא שייך כאן דהא י"ל שמשהלבישן קשר אח"כ חוט תשיעי ודומה ממש לתפילין ול"ד ללולב דמדאגבהי נפיק ביה משא"כ ציצית מצותן להיות עליו כל היום כמו תפילין. ולכן צ"ל דלהתוס' בכה"ג אינו חיבור כלל כיון ששמונה החוטין נקשרו בפ"ע. א"כ קשר זה שעשה אח"כ בחוט התשיעי עם שמונה החוטין הוא ללא צורך באמת לכן אמרינן האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי כנ"ל. אך אפשר לדחות בענין אחר דלפי' דקשר העליון הוא סמוך לכנף ואחריו עושין החוליות שהוא הגדיל. והנה גדיל מעכב עכ"פ כמ"ש בב"י ססי' י"א. והשתא ממ"נ אם קשר החוט התשיעי קודם שעשה הגדיל ואח"כ עשה הגדיל מתשעה החוטין יחד א"כ גרוע ועומד הוא דמצות ציצית נעשה ע"י שעשה הגדיל ונעשה הגדיל בפיסול. ואם קשר חוט התשיעי אחר שעשה הגדיל. י"ל דודאי אמרינן האי לחודי' קאי כיון שלא נעשה ממנו גדיל כו'. וכ"ש אם מקשר העליון היינו מה שבסוף הגדיל די"ל כן דאם עשה הגדיל גם עם חוט הט' א"כ אח"כ קשרן יחד ובודאי גרוע ועומד הוא ואם עשה הגדיל וקשר שאח"כ רק מח' חוטין בכשרות ואח"כ קשר חוט ט' ודאי י"ל דלחודי' קאי כיון שלא נכנס בגדיל כלל כו':

קיצור. גבי ציצית משמע אף למ"ד קשר העליון דאורייתא אם עשה הקשר משמונה חוטין ואח"כ קשר התשיעי ג"כ בקשר גמור וקשרו ג"כ עם השמונה חוטין אמרינן האי לחודיה קאי כו' כיון דהשמונה חוטין קשורין בפ"ע. ויש לדחות דבציצית גדיל מעכב וא"כ ממ"נ אם לא הכניסו בהגדיל אע"פ שקשרו י"ל האי לחודיה קאי. כיון דאיכא תרתי שהשמונה חוטין הם בקשר בפ"ע בהכנף וגם לא הכניס חוט זה בהגדיל שהוא מעכב בציצית ואם הכניסו ועשה ממנו ג"כ הגדיל י"ל גרוע ועומד הוא:

הופריך בגמרא אי הכי תפילין נמי אי עביד ארבעה בתי ואייתי אחרינא ואנח גבייהו האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ואי עביד חמשה בתי גרוע ועומד הוא. האמר רבי זירא בית החיצון שאינו רואה את האויר (כגון שהוסיף בית חמישי עליהם בצדו או דבר אחר) פסול ור"ל דאע"ג דאמרי' האי לחודי' קאי כו' ולא שייך לפסול משום מוסיף גורע מ"מ פסול משום שהבית החיצון אינו רואה את האויר. וז"ל הרמב"ם פ"ד מהלכות ממרים ה"ג כיצד הורה להוסיף טוטפת חמישי בתפילין ויעשנה חמש טוטפות ה"ז חייב והוא שיעשה בתחלה ארבעה בתים כהלכתן ויביא חמישית וידבק בחיצון שהבית החיצון שאינו רואה את האויר תמיד פסול עכ"ל. ודבריו מבוארים דמפרש מ"ש בגמ' ואייתי אחרינא ואנח גבייהו דהיינו שדבקו בחיצון וכמ"ש ג"כ לעיל בשם מהרש"א דאם לא דבקו אין שייך לפסול משום ביה"ח שאינו רואה את האויר כו'. והנה מזה מבואר דאע"ג שדבקו עכ"ז אמרינן דלחודי' קאי ואינו חיבור לד' בתים של התפילין. רק דפסול משום שהבית החיצון אינו רואה את האויר. ואם כן לכאורה יש מזה ראי' לשטת הסוברי' דד' בתי התפילין צ"ל מעור א' דוקא לא משני או שלש עורות אף שתפרן או דבקן לא מהני. דלדבריהם מתפרש הסוגיא יפה דה"פ אי עביד ארבעה בתי מעור א' כדין ואייתי בית ה' ואנח גבייהו ר"ל שדבקו או תפרו אל הד' בתים. האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי דתפירה ודבק לא מהני ולא הוה חיבור בבתי התפילין. ואי עביד חמשה בתי מעור א' ממש גרוע ועומד הוא אבל לשטת המ"א סי' ל"ב ס"ק נ"ב דס"ל דתפירה או דבק ג"כ מהני לשיהי' נחשב מעור א'. א"כ קשה איך אמרינן דאי אייתי אחרינא ואנח גבייהו דהיינו שדבקו בחיצון. האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי והרי דבק הוי חיבור גמור בבתי התפילין. ואף את"ל דהמ"א יפרש ואנח גבייהו בלא דבק. מ"מ מוכרח מהש"ס דדבק ותפירה לא מהני. דאל"כ למה הוצרך לתרץ האמר ר' זירא כו' יתרץ דמיירי דעביד ארבעה בתי ואייתי אחרינא ותפרו ודבקו אליהם דהוי חיבור. ולכאורה י"ל דתולה במ"ש בהפרש שבין פי' הראב"ד לפי' התוס' דלהראב"ד אע"ג שמין הרביעי אינו בקשר ואגד הראשון של ג' מינין כ"א באגד שני אפ"ה הוי חיבור. א"כ כמ"כ הכא ראוי שיהי' חיבור אעכצ"ל דתפירה ודבק לא מהני כלל בתפילין אבל לפי' התוס' דהתם לא הוי חיבור אא"כ תחבו לתוך אגד הראשון. אבל כשהוא באגד שני לא הוי חיבור. א"כ י"ל דהכא נמי אע"ג דדבק ותפירה הוי חיבור בתפילין מ"מ הכא אמרינן האי לחודי' קאי כו' דומיא דאגד דלולב דאע"ג דלולב צריך אגד עכ"ז כשהמין הרביעי אינו באגד הראשון ממש אמרי' דלחודי' קאי. ויש לחלק דהתם מש"ה לא הוי חיבור כיון שהג' מינין אגודין בפ"ע להכי אף שאח"כ נאגד המין הרביעי עמהן ע"י אגד שני הרי ניכר הבדל ביניהן שהן אגודי' ג"כ בפ"ע ע"כ לא הוי אגד חיבור. משא"כ הכא דכך דרך דבק בתי התפילין להיות כל בית דבוק או תפור זל"ז. לכן י"ל דלהתוס' ג"כ ראוי דיהי' חיבור את"ל דתפירה ודבק מהני ומדאמרינן דהאי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי מוכרח לומר דתפירה ודבק לא מהני כלל בתפילין. ומ"מ אין זה מוכרח כ"כ די"ל דמין הרביעי אינו חיבור אא"כ הוא דוקא באגד ההכרחי לכל המינין וכדפרש"י בסוכה (דל"א ע"א) וכמש"ל שכיון שאגד זה הכרח הוא לג' המינין ובלעדו אין המצוה בשלמות ע"כ כל הנאגד עמו הוי מן המצוה. משא"כ הכא שדיבוק של בית החמישי הוא דבר בפ"ע ואינו הכרחי לד' בתים הראשונים אינו גורם חיבור וה"ל כעין אגד למ"ד לולב א"צ אגד. וא"כ אין מכאן ראי' מוכרחת דתפירה ודבק לא מהני בד' בתי התפילין. ומ"מ נראה דלפמ"ש הריטב"א בסוכה דל"א בשם הרמב"ן גבי הישן בשמיני בסוכה דלוקה ולא אמרי' דקאי לחודיה כיון שכל הימים רצופים ואין הפסק בינתיים וכמש"ל. א"כ כמ"כ ודאי בנד"ז שהחמשה בתים דבוקי' זל"ז בדבק טוב לא אמרי' דלחודי' קאי. ומדאמרי' האי לחודי' קאי עכצ"ל דדבק ותפירה לא הוי חיבור כלל גבי בתי התפילין. אמנם לשטת התוס' בסוכה (דף ל"א) דס"ל דאף היכא דאמרינן האי לחודי' קאי עכ"ז עובר בבל תוסיף וה"ט דהישן בסוכה בשמיני לוקה. א"כ לפ"ז אין ראי' דאע"ג דדבק בתפילין לא גרע מימים רצופי' דסוכה לעבור בבל תוסיף. כיון שדבק מהני בד' בתי תפילין. עכ"ז אמרי' לגבי בית ה' האי לחודיה קאי והאי לחודי' קאי מטעם הנ"ל. לענין שאינו גורע הד' בתי תפילין ויצא ידי מצות תפילין אף שעבר בבל תוסיף ולהכי הוצרך לומר משום שאין בית חיצון רואה את האויר שעי"ז גרע מצות התפילין ולא יצא ידי חובתו. אמנם כבר נת"ל שדעת התוס' כאן והר"ן בסוכה הוא דהיכא דאמרי' האי לחודי' קאי אינו עובר בבל תוסיף מדאוריי' וכמ"ש הרמב"ן א"כ הישן בשמיני בסוכה דלוקה צ"ל כיון שכל הימים רצופים לא אמרי' דקאי לחודי' כמ"ש הרמב"ן לפ"ז יש ראי' מסוגי' דכאן דדבק לא מהני כלל בבתי התפילין. ואולי יש לדחות ולומר דאע"ג שתפירה מהני בד' בתי התפילין ליחשב כעור אחד עכ"ז אם עשה ארבעה בתי התפילין מעור אחד ממש ואח"כ תפר להן בית חמישי לא הוי חיבור. דכיון שהד' הן מעור אחד ממש א"כ החמישי שהוא רק ע"י תפירה ניכר דלחודי' קאי וה"ל כמו בלולב אם אגד השלשה מינין לולב הדס וערבה בפ"ע ואח"כ עשה אגד שני לאגוד זה עם מין רביעי שי"ל דגם לר"י דאומר לולב צריך אגד אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי וכמש"ל. מפני שאין זה המין הרביעי אגוד יחד כמו שהשלשה מינין אגודין יחד. וה"נ כיון שהארבעה בתים הם מעור אחד והחמישי רק מונח אצלם ע"י תפירה אמרינן האי לחודיה קאי כו'. אך גם לפ"ז עכ"פ מוכרח מכאן שארבעה בתי תפילין צ"ל לכתחלה עכ"פ מעור אחד. ומיירי כאן שעשאן מעור אחד מש"ה הוצרכו להא דכל בית חיצון שאינו רואה את האויר כו':

קיצור. גבי תפילין מ"ש ואנח גבייהו פי' הרמב"ם שדבקן בבית הרביעי ואעפ"כ אמרינן האי לחודיה קאי וקשה כיון בבתי התפילין מהני חיבורן ע"י תפירה. א"כ כשתפר להן אח"כ בית חמישי ה"ל חיבור כמו חיבור ד' הבתים זה לזה. וכמו גבי לולב כשאגד השלשה מינין לולב הדס וערבה ואח"כ תחב מין רביעי לתוך האגד דה"ל חיבור לכ"ע. ולא אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. וא"כ מוכח מכאן דד' בתי תפילין צ"ל מעור אחד ממש ולא ע"י תפירה מש"ה מה שתפר להן בית חמישי אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. וגבי לולב אם אגד השלשה מינין ואח"כ עשה אגד שני ואגד בו אגד זה עם מין רביעי. יש ב' סברות אם לר' יהודה נפסל הלולב או לא. והכא גבי תפילין אף להאומרים דשם אינו חיבור י"ל הכא הוה חיבור כיון שבית החמישי תפור לבית הרביעי כמו ששאר הד' בתים תפורין זל"ז. כ"ש שיותר י"ל דגם גבי לולב נפסל דהא אפילו בלא אגד לא אמרינן מדרבנן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. א"כ כשאגדן כהנ"ל י"ל דלא אמרינן אף מדאורייתא האי לחודיה קאי. וא"כ מוכח מכאן דדבק וגם תפירה לא מהני בבתי התפילין דאם תפירה מהני ה"ל להעמיד כשתפרן. אלא בעינן שיהיו מעור אחד ממש. רק אפשר לדחות דסוגיא זו מיירי כשעשה הד' בתים מעור אחד ממש. אז כשתפר לו בית חמישי אמרינן האי לחודיה קאי. כיון שאין חיבורו דומה לחיבור הד' בתים. ומ"מ ג"ז דוחק דא"כ ה"ל להש"ס לתרץ דמיירי בתפילין כשהארבעה בתים מחוברים זה לזה ע"י תפירה אז כשתפר להן בית חמישי חייב. ומדלא מוקי הכי רק מטעם כל בית חיצון שאינו רואה את האויר. משמע שארבעה בתי התפילין צ"ל מעור אחד ממש ע"כ אף שתפר להן בית חמישי אמרינן האי לחודיה קאי. דתפירה אינה חיבור. ומ"מ קשה לסתור הראיה שהביא הרמ"ע בתשו' סי' ל"ח מהמשנה דמסכת כלים פי"ח משנה ח' דמשמע דתפירה הוי חיבור בד' התפילין אך עכ"פ על לכתחלה ודאי יש להחמיר שיהיו מעור אחד ממש:

אחר זמן רב ראיתי בשו"ת חתם סופר חלק א"ח ססי' ה' פסק ובבתי תפילין תפירה כשר עכ"ל משמע קצת דאפילו לכתחלה קאמר דתפירה כשר. ושם לעיל מיניה ד"ה והנה בתפילין של ראש. כתב ובמשנה פי"ח דכלים מבואר דהיו רגילין בתפילין תפורים ד' קציצות זה אצל זה כו' וכן מוכח עוד בסנהדרין (דף פ"ט ע"א) אי הכי תפילין נמי כו' ע"ש עכ"ל. הנה אדרבה מוכיח מסוגיא זו דבתפילין מהני תפירות ד' בתים זה לזה. ומפרש ואנח גבייהו היינו בדבק ולא ע"י תפירה. ולכן אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. ואינו מובן כלל דאכתי יקשה כנ"ל למה נצרך לתרץ הא אמר רבי זירא בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול. יתרץ דמיירי בשתפר להן בית חמישי. ואפשר לומר דלשון ואנח גבייהו לא משמע ע"י תפירה כ"א ע"י דבק. אך ג"ז אינו מתורץ דהאמר בגמ' שם ואי עביד חמשה בתי גרוע ועומד הוא. וחמשה בתי ודאי עביד ע"י תפירה בתחלה לשטתו. וא"כ יתרץ דעביד תחלה ד' בתי ע"י תפירה ואח"כ תפר להן עוד בית חמישי דהשתא לא גרוע ועומד הוא כ"א כשהוסיף הבית החמישי גרע. אעכצ"ל דהגמ' ס"ל אשר ד' בתי התפילין היו מנהגן לעשות מעור אחד ממש. לכן אם הוסיף בית חמישי מעור אחר ע"י תפירה י"ל האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי מאחר שאין דומה חיבור זה של בית החמישי לחיבור הד' בתים זל"ז. לכן צ"ל דמ"מ פסל הד' בתי תפילין מחמת שאין בית החיצון רואה את האויר. ולכן דברי החתם סופר כאן אין מובנים לי. ובשמושא רבא כ' בפירוש שיעשו הד' בתים מעור אחד ממש וכן הפמ"ג באשל אברהם סי' ל"ב אות נ"ב כתב דלא מהני תפירה וצ"ל מעור אחד ממש רק כ' ודיעבד הסופרים חותכין למעלה ולמטה מחובר עכ"ל ולא הבנתי הפירוש. גם בביאורי הגאון ז"ל סעי' ל"ח ס"ק פ"ח פסק שצ"ל הד' בתים מעור אחד שלם: