ש"פ נצו"י, תרד"ע

תרכזבס"ד. ש"פ נצו"י, תרד"ע

אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם כו', וידוע דבכ"מ שנא' היום קאי על היום דר"ה, וכמו"כ אומרו כאן היום קאי על ר"ה, וחשיב כאן כל המדרי' בנש"י ואו' אתם נצבים היום כולכם דביום דר"ה נצבים כולם בשוה, וצ"ל ההפרש בין היום דר"ה ליום דמ"ת דשם הי' חילוקי מדרי' וכמרז"ל משה מחיצה בפ"ע אהרן מחיצה בפ"ע כו' ובר"ה כולם בשוה כו', גם אחרי שאו' אתם נצבים כולכם מה נוגע אח"כ פרטי המדרי' ראשיכם שבטיכם כו', ומה"ע אתם נצבים היום כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל במ"ש ארוממך אלקי המלך אשר דהע"ה אמר זה על כללות העולם דשרש וסיבת התהוותם וחיותם וקיומם הוא מבחי' אלקי המלך בחי' המל', דמלוכה הוא בחי' התפשטות השם בלבד מלך שמו נקרא עליהם כו', וענין השם הוא כח נעלם וכח נבדל מן העצם כו', דזהו ההפרש בין אור לשם, דאור הוא בחי' גילוי הניכר ונרגש והוא להיותו דבוק בהעצם ע"כ הוא בבחי' גילוי, והוא מגלה את מציאות העצם כמו אור השמש ואור היום ואור הנר כו', דכ"ז הוא להיותו דבוק בהעצם כו', משא"כ השם הוא בהעלם שאינו

ניכר ונרגש כלל ואינו מגלה את העצם כו', ומה שהשם מורה על השרש ומקור הן בכללות השמות כמו שור נשר אדם כו', הן בפרטי השמות כמו לזה נאה לקרות שור ולזה נאה לקרות חמור כו', וכן בפרטי שמות האדם כמו אברהם אב רם יצחק קץ חי יעקב יבקע כו', כ"ז אין השם מגלה זאת כו', והיינו לפי שהשם הוא נבדל מן העצם כו', דאור להיותו דבוק בהעצם ה"ה גילוי והוא מגלה את העצם, והשם להיותו נבדל מן העצם ה"ה העלם ואינו מגלה את העצם כו'.

שח) והנה כמו שנת' ההפרש בין שם ואור למעלה (היינו בהחיות אלקי בעולמות ונבראים כו') כמו"כ הוא באדם בין שם וחיות, דהנה חיות הנפש ה"ה בחי' גילוי שניכר ונרגש, שהרי הכל מרגישים את החיות כו' (וניכר בו שהוא חי, דגם בעת השינה ניכר שהוא חי כו'), וגם החיות מגלה את העצם שהוא עצם חי ובבחי' חיות עצמי כו', דחיות עצמי נושא ב' ענינים, הא' שאינו בבחי' התפשטות החיות, והב' שאינו כלל בבחי' המשכה וגילוי כו', דהתפשטות החיות הוא בחי' הארה שהוא בבחי' חיות להחיות ובאה בבחי' התלבשות ותפיסא כו', והעצמי אינו בבחי' התפשטות וכמו למעלה הנק' חי ולא בחיים היינו חי בעצם לא בחיים בהתפשטות כו' (וע"ד כמו ההיולי שהוא בבחי' המשכה נעלמת להיות ממנו בחי' הגילוי תרכחוההתפשטות אבל ההיולי אינו עדיין בבחי' גילוי והתפשטות כו', רק שזהו בבחי' או"פ כו', ועד"ז יובן חי ולא בחיים כו'), ומ"מ אין זה העצמות ממש מה שאינו בבחי' התפשטות, כ"א מה שאינו בבחי' המשכה בעצמו כלל כו', וכ"ז מובן מהחיות המתפשט כו', דמהחיות שבא בבחי' התפשטות וגילוי אנו יודעים שהעצמות שלו אינו באופן כ"ז כ"א שאינו בבחי' התפשטות כו', ועוד זאת אנו יודעים מזה שלא זה עיקר העצמות מה שאינו בבחי' התפשטות כ"א מה שאינו בבחי' המשכה כלל כו', הרי שהחיות הוא בחי' גילוי ומגלה את העצם כו', והגם שגילוי החיות הוא ע"י השם והשם הרי הוא כח העלם ואיך החיות הוא גילוי כו', י"ל כמו שנת"ל פ' ש"ו דלמעלה גם האור בבחי' שם לגבי העצמות שזהו מצד הבדלת העצמות שנבדל בערך כו', ע"כ כללות ענין האור הוא בבחי' שם בלבד כו', ומ"מ בפרטיות יש בחי' שם ובחי' אור שהאור הוא בחי' גילוי כו', כמו"כ הוא בהאדם למטה דנעשה אדם בצלמינו כדמותינו כו', דעם היות דכללות החיות הוא בבחי' שם לגבי עצם הנפש כו', מ"מ בפרטיות יש בזה ב' המדרי' בחי' שם ובחי'

אור כו', הרי ענין השם הוא שייך יותר להתקשרות הנפש בגוף, וכמו שנת' בפ' ש"ז דנשמת משה בגופו של משה נק' משה ובגופו של הרשב"י נק' ר' שמעון כו' (וי"ל דזהו מה שהעצם מוגדר בהגוף כמשנת"ל פנ"ו וכמשי"ת בסמוך, עם היות שהשם הוא הגילוי כו' ה"ז מ"מ הוראה על הענין הזה שהעצם מוגדר כו' והוא להיותו כח נבדל כו' וד"ל), אבל חיות הוא בחי' גילוי מהנפש ומגלה את העצם כו', דכשם שהאור מגלה את המאור כמו"כ החיות מגלה את העצם כו' כנ"ל (ועם היותם מחולקים בהאופן שמגלים את העצם כו', מ"מ שניהם בחי' גילוי ומגלים את מציאות העצם כו'), וכן הוא ג"כ בכחות הנפש וכמו הכחות דשכל ומדות דהגם שאינם עצם הנפש, מ"מ ה"ה כחות הנפש שהן בבחי' גילוי דבר וכמו אור השכל ואור המדות כו', רק שאינם בבחי' גילוי ממש כמו אור וחיות הנפש שהוא גילוי פשוט ובא בדרך ממילא כו', משא"כ הכחות שהן בציור דבר והגילוי שלהם הוא דוקא כשיש כלים להם ובא ע"י יגיעה דוקא כו', וזהו מפני שהאור והחיות בא מהנפש בבחי' גילוי מן העצם (והוא גילוי העצמות כו') והכחות הן שבאים

בבחי' כחות דהיינו חוץ לעצמות הנפש כו', ומ"מ ה"ה בבחי' גילוי כו' והנפש מתגלה בהם ועל ידן כו', והוא שע"י הכחות נראה לכל גילוי הנפש ופעולותיו שמשכיל השכלות בכח השכל ומשפיע חסד בכח החסד כו', ומשו"ז נק' הכחות תיקונים שהנפש מתתקנת בהם שפועלת ע"י ומתגלה ע"י כו' וכמ"ש בתו"א ד"ה פתח אלי', וגם שע"י הכחות יכולים לידע את הנפש בשרשו ומקורו, וכמו שמאי והלל שמבחי' חו"ג לכן שמאי הי' תמיד הטיית שכלו לגבו' והלל לחסד כו', הרי הגם שהן רק כחות הנפש (לא בבחי' גילוי העצמות) ה"ה מ"מ לפי אופן העצם ומגלים את העצם כו', ויש להם קירוב אל העצמות שהרי הנפש תתענג בהכחות וכמו החכם כשמשכיל איזו השכלה ה"ה מתענג בנפשו בזה וכמו צהבו פניו כו', וכן בהשגה יש בזה תענוג גדול כו', וכמו"כ איש הטוב והחסד יש לו תענוג גדול בהשפעת החסד כו' וכמו אאע"ה שהי' לו תענוג גדול בהשפעת חסדו כו', מה שאין כ"ז בענין השם מפני שהוא בבחי' נבדל מן העצם כו'. מ"מ א"א לומר שהשם אין לו שייכות אל העצם שהרי ע"י השם הוא נפנה לקוראיו שעצמות האדם נפנה לקוראיו בשמו כו', וכמו"כ הוא ברוחניות הנפש דבהחיות הנמשך ע"י השם ומתלבש בגוף (כנ"ל תרכטשהשם הוא המחבר כו') הרי עצם הנפש מוגדר בזה כו', וכידוע דבהתלבשות הנפש בגוף א"א שיתלבש בגוף אחר כו', וכמו שמצינו גבי אלי' ששאל אותו רשב"י מפני מה לא הי' בהאדרא והשיב מפני שהי' צריך להציל את רהמ"ס וחביריו, ואי' בכהאריז"ל דלכבודו של רהמ"ס הי' צ"ל בגוף דוקא וכן לכבודו של הרשב"י הי' צ"ל ג"כ בגוף וא"א לנשמה להיות בב' גופים כו', ומה שאלי' נמצא בברית מילה ברגע אחד בכמה מקומות זהו רק ניצוץ מנשמתו, אבל כאשר בא בגוף שהנשמה מתלבשת בזה א"א להיות בב' גופים כו', הרי שהנשמה מוגדרת בגוף כו', והשם הוא ג"כ להנפש כמו שמתלבש בגוף דוקא לא כמו שהוא למעלה כו', ובזה העצם מוגדר כו', ואנו רואין שהשם קורא וממשיך את חיות הנפש משרשו ומקורו וכמו בהתעלפות ר"ל שיכולים להשיב נפשו ע"י שקוראין אותו בשמו, וידוע דהשבת הנפש זהו בדרך התחדשות הבא מהנפש כמו שהוא למעלה מבחי' מקור להתפשטות וגילוי חיות הנפש כו', וכמ"ש במ"א בענין החיות שע"י אכילה ושע"י ריח חזק כו', ועמשנת"ל מפ' רט"ז ואילך בענין קרבנות וקטרת כו'. ובעבודה הוא העבודה

שע"פ טו"ד ובחי' רעו"ד כו', דעבודה שע"פ טו"ד היא בכחות הגלוים דשכל ומדות בהשגה והתבוננות והתעוררות אהוי"ר כו', וכמו"כ מגיע למעלה ג"כ בבחי' הגילוים דסדר השתל' ובשרש ומקור ההשתל' כו', ורעו"ד מגיע בבחי' עצמות אוא"ס כו', וכמ"ש בזהר דלית מח' תפיסא בי' אבל נתפס איהו ברעו"ד כו', דעצמות אוא"ס דלמחתב"כ נתפס איהו ברעו"ד כו', ובפרט בתשובה שמגיע בבחי' עצמות אוא"ס ומשם סליחת עונות כו', שהרי ע"י חטא ועון נעשה סילוק האור כו', ובכדי להמשיך את האור צ"ל שרש ההמשכה ממדרי' גבוה יותר והיינו מבחי' עצמות אוא"ס דוקא וכמ"ש כי עמך הסליחה עמך דוקא כו', והיינו ע"י התעוררות הנפש בבחי' פנימיות ועצמיות הנפש דזהו"ע ממעמקים קראתיך מעומק לעומק כו', וכמו עד"מ נהר שנפסק שצריכים לחפור בעומק המעין כו', והו"ע התשובה שהיא דוקא מעומק ופנימיות הנפש וזה מגיע בבחי' עצמות כו', וכמו"כ השם מגיע בעצמות כו', וז"ע שם המלך שקוראין בר"ה להיות דבר"ה הוא עליית המל' שעולה בשרשה ומקורה העצמי בבחי' עצמות א"ס, ואנו צועקים המלך להמשיך בחי'

המלוכה מן העצמות כו', ועל העדר עבודה כתי' אין קורא בשמך וע"י הקריאה ממשיכים בחי' המל' כו', וזהו אמרו לפני מלכיות כו' שע"י הקריאה ממשיכים בחי' המלוכה כו', וכמו"כ הוא בקריאת השמות פרטיים של הכחות ממשיכים את הכחות משרשם ומקורם העצמי, וכמו שע"י קריאת שם חכם ממשיכים כח חכמתו מהעלמו העצמי כו', דהיינו שגם כשלא יש גילוי החכ' בכח שכלו מתחדש אצלו חכ' ושכל מכח ההיולי העצמי ע"י קריאת שם חכם כו' ועמ"ש בהוספות לתו"א בהבי' דואני נתתי, ובזה יש יתרון מעלה בשם על אור שהאור אינו ממשיך את העצם והשם ממשיך את העצם כו' וזהו מצד עצם השם היינו אותיות השם כו' וכמשנת"ל פ' שו דגם עצם השם הוא בבחי' חיות כו', דעם היות שהשם הוא נבדל מן הנפש כנ"ל ה"ה מושרש בעצם הנפש ומשו"ז הוא ממשיך את העצם כו'.

קיצור. וכמו באור כ"ה בחיות הנפש שהוא גילוי, ויודעים שהנפש הוא חי בעצם לא בהתפשטות ולא בהמשכה, וכן הכחות הגם שהן חוץ להעצם, ה"ה גילוי, ויודעים מהם הנפש בשרשו, ויש להם קירוב אל העצם, שמתענג בהכחות תרלמשא"כ בשם, ומ"מ השם מושרש בעצם הנפש, דהחיות בגוף הוא ע"י השם שהעצם מוגדר בזה, ובקריאת השם נפנה כל עצמותו וע"י השם ממשיכים חיות חדש מעצם הנפש כמו בהתעלפות ר"ל. ובעבודה הו"ע רעו"ד ותשובה שממשיך מן העצמות, וזהו שצועקים וקורין המלך בר"ה.

שט) ומכ"ז יובן הדוגמא למעלה דבחי' אור הוא בחי' גילוי העצמות היינו מה שהעצם מגלה אור שלפי אופן העצמות כו', דעם היות שהוא בחי' הארה לבד ולא עצם כו', ה"ה מ"מ כמו העצם והוא בחי' אוא"ס הבל"ג כו', וה"ה מגלה את העצם שיודעים מזה עכ"פ מציאות העצמות כו', והדוגמא מכחות הנפש הוא בחי' האור שבא במדה וגבול שג"ז הוא בבחי' גילוי מן העצם ודבוק בהעצם דלכן הוא בבחי' אור וגילוי כו', וה"ז מגלה המדרי' פרטיות בשרשן ומקורן למע' עד רום המעלות, והן הע"ס הגנוזות במאצילן שישנם עד רום המעלות כו' וכמשנת"ל באורך, וכמא' אנת הוא עילאה על כל עילאין סתימא כו' שזהו בכלל בחי' אוא"ס הבל"ג כו', אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין כו' הוא בד"כ בחי' האור שבא במדה וגבול כו' וזהו דאפיקת בבחי' יציאה והתגלות חוץ לעצמותו ית' כו' (וכמשנת"ל פמ"ט שהכחות הן חוץ לעצמות הנפש כו'), שכ"ז הוא בחי' גילוי כו' אך ענין השם הוא בחי' העלם, ובד"כ זהו בחי' הכלים וכמא' וכמה גופין תקינת לון שהן בחי' הכלים, ואו' וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארו כולהו

שמהן כו' שהשם הוא בחי' הכלים כו' שהן בחי' העלם בעצם מהותם כו', מפני שהכלים הן בבחי' נבדל ממקורם ע"כ הן בבחי' העלם ומעלימים על האור, דעם היות שהכלים מגלים את האור, ה"ז ע"י שמעלימים על עצם האור ומגלים רק בחי' הארה חיצוניות לבד כו' (וכמשנת"ל פ' רפ"ה ואח"ז בענין פנימיות וחיצוניות שבכלים כו'), והיינו מפני שהן העלם בעצם מהותן לכן גם הגילוי שלהם הוא ע"י ההעלם כו', ובפרטיות בחי' השם הוא בחי' המל', שהרי נת"ל פ' ש"ו דשם הוא בחי' לבוש, ונת' שם ההפרש בין כלים ולבוש דכלים הוא שמתאחדים עם האור והלבוש אינו מתאחד עם המלובש שהוא בבחי' נבדל וממילא הוא מעלים יותר כו', וכמו"כ בחי' מל' הוא בחי' לבוש וכמ"ש ה' מלך גאות לבש כו' (והגם שהלבוש אינו משנה את האור להיות כמהותו כמו הכלים כמו שנת' שם, מ"מ ה"ה מעלים על האור יותר מהכלים להיותו בבחי' לבוש הנבדל כו', והיינו שע"י הלבוש נמשך רק הארה חיצוניות ובבחי' נבדל כו'. והענין הוא דהנה הכלים הן בערך האור להיות בבחי' כלי, וע"כ האור מתאחד ומתעצם עם הכלי ונעשה כמהות הכלי,

אבל גם הכלי הרי מתאחדת עם האור שע"כ ע"י הכלי הוא מ"מ גילוי האור, וזה כל ענינה להיות ע"י גילוי האור כו', אבל הלבוש אין האור מתאחד ומתעצם עם הלבוש, וע"כ יש בזה היתרון שאין משתנה להיות כמהות הלבוש (ומ"מ האור מתעלם בעצמו לצורך התלבשותו בהלבוש, רק שאינו נעשה כמהות הלבוש), אמנם הגילוי שע"י הלבוש הוא בבחי' העלם ובבחי' נבדל יותר מפני שהוא לבוש הנבדל מן האור כו', ולעיל פ' רפ"ז נת' שגם הגילוי שע"י חיצוניות הכלים הוא הארה נבדלת, ואפשר דמשו"ז גם הכלים נק' שם כנ"ל די"ל שזהו בחי' חיצוניות הכלים דמש"א וכד אנת תסתלק מנייהו י"ל שזהו בבחי' חיצוניות הכלים, דבפנימיות הכלים י"ל שתמיד מאיר האור ואינו מסתלק לעולם, וע"ד מיעוט וחסרון האור בבחי' מל' ה"ז בה' ספי' האחרונות דמל' אבל ה' ספירות תרלאהראשונות מאירים תמיד כו', וכמ"ש בסי' בשבת ברכות בענין ישיש כגבור לרוץ אורח וכמשנת"ל פקי"ג. וכמו"כ י"ל בהכלים דבפנימיות ועצמות הכלים מאיר האור תמיד, וסילוק והעלם האור הוא רק בבחי' חיצוניות האור כו', ובחי' זו הוא שנק' שם (וזהו שא' תחלה וכמה גופין תקינת לון די"ל שזהו העיקר בבחי' פנימיות הכלים), ומ"מ אינו דומה לבחי' הלבושים שמעלימים יותר ובא האור בבחי' נבדל יותר, ולפ"ע הלבוש הוא העלם האור וכמשי"ת לקמן בענין הפרסאות כו', ולקמן פ' ית' שבחי' חיצוניות הכלים הן בחי' לבושים דאצי' כו'). ולכן המל' הוא בחי' העלם וכנודע דבנין המל' הוא מהגבורות כו' ומבחי' זו הוא שיכול להיות התהוות העולמות וכמו בראשית ברא אלקים דמבחי' הצמצום דבחי' מל' דוקא הוא ההתהוות כו', וז"ש מלכותך מכ"ע דכל העולמים שרש התהוותם הוא מבחי' המל' דוקא כו', ופי' כל עולמים כל בגימ' חמשים והיינו שכל הנון אלפים יובלות הכל הוא מבחי' המל' וכמ"ש לכו חזו מפעלות אלקים אשר שם שמות בארץ א"ת שמות אלא שמות שגם בחי' שמות הוא בחי' שם לבד כו', והיינו

דכל העולמות העליונים ותחתונים והכח והחיות המלובש בהן ומהווה אותם הכל הוא מבחי' מלכותך לבד, דהיינו לא ממהות המלך עצמו רק מבחי' המלוכה לבד כו', דענין המלוכה הו"ע ההתנשאות שהוא כח נבדל כו' וכמ"ש במ"א דכל הכחות כמו השכל והמדות הן גילויים מנפש ושייכים גם לעצמו כו', אבל ההתנשאות אין בזה גילוי מהנפש כ"א הוא כח לבד שיש בנפש שיש בו כח ההתנשאות אבל אין בזה שום גילוי כמו בשכל או במדות כו', והיינו שהוא כח נבדל וכח נעלם כו' ושייך רק על הזולת כו', וזהו כל ענין המלוכה שהוא בחי' ההתנשאות כו' שאין זה ענין שע"פ טעם רק מה שמשתרר ברצונו כו', וכן קיום רצון המלך אינו ע"פ טעם רק להיותו מלך צריכים לקיים רצונו כו', ומה שמתפשט במדינה הוא בחי' שם המלך לבד דענין השם הוא ג"כ בחי' נבדל והעלם כו', וכמ"ש במ"א בענין שם כבוד מלכותו שזהו הארה והארה דהארה והארה דהארה דהארה כו', והיינו שזהו העלם אחר העלם שגם האור בזה הוא בחי' ההארה דהארה דהארה כו'.

קיצור. והדוגמא מזה למעלה אור בחי' גילוי העצמות ומגלה מציאות העצם, והאו"פ הוא גילוי מן העצם ומגלה המח' הנעלמת, ושם בד"כ הוא בחי' הכלים וכמא' אשתארו כולהו שמהן וי"ל שזהו חיצוניות הכלים שבזה שייך סילוק, משא"כ בפנימיות הכלים, ובד"פ הוא בחי' חיצוניות המל', דהתנשאות ה"ז כח לא אור כמו כל הכחות, והוא בחי' לבוש שהלבוש עם היות שאינו משנה את האור ה"ה מעלים יותר, ולכן התהוות העולמות מבחי' המל', והו"ע אלקי המלך.

שי) ולהבין כ"ז בפרטיות צלהק"ת ענין אלקי המלך דהנה אלקי הוא ל' כח כמו ואת אילי הארץ כנ"ל פ' ש"ה, וע"פ פשוט הוא ל' אלקות, דלכאורה הן ב' ענינים דאלקות היינו הארה אלקית שהוא בחי' אור וגילוי המתפשט מן העצם כו', וכמו אצי' שנק' אלקות היינו שזהו התפשטות הארה מאוא"ס המאציל ב"ה, שהמאציל עליון נק' אלוקה שזהו בחי' עצם האלוקה שהוא יחיד ומיוחד וברא ויצר ועשה הכל ואצל את אצי' עליון כו', ואצי' נק' אלקות שהוא בחי' התפשטות הארה מעצם האלוקה והיא דבוקה בהעצם וכמו העצם כו', וכמו כל בחי' אור שהוא דבוק במקורו כו' כמשנת"ל פ' רע"ט ובכ"ד, וכח אינו בבחי' אור כו' דכל כח אינו תרלבהתפשטות הארה ממקורו, דכח הוא דבר בפ"ע שנמצא ממקורו שלא בבחי' התפשטות הארה ממנו כו', שכן הוא גם בכחות הנפש שאינם התפשטות הארה מהנפש רק שמהנפש נמצאים כחות שהן כמו דברים נבדלים ממנו כו' (שהנפש בעצם הוא חיות והיינו שהוא חי בעצם כו', והאור והחיות הוא התפשטות הארה ממנו כו', וכן תנועה החיונית הוא התפשטות מהנפש דכל חי מתנענע כו', אבל הכחות שהן שכל ומדות אין זה התפשטות כו', ולעיל פ' ר"ג נת' שהנפש בעצם מהותו הוא חכ' כו', היינו לפי אמיתית הענין עצם נפש האדם היא חכ', אבל בהתגלות ענין הנפש הוא חיות רק שהוא חיות עצמי והחיות להחיות הוא התפשטות כו', ולכן הנפש הוא רק סיבה לכח החכ' לא שזהו בבחי' עצם והתפשטות כו'), וע"כ באמת הכחות הן רק כמו כלים אל הנפש שהנפש מתתקנת ופועלת על ידן כנ"ל, רק להיותן כחות נפשיים עכ"פ ע"כ הן בחי' גילוי דאור השכל ואור המדות ה"ה בחי' גילוי כו' ומגלים את הנפש (שע"י יכולים לידע את הנפש בשרשו כו' כנ"ל) והן בבחי' קירוב אל הנפש כנ"ל (וי"ל שכן הוא בכל בחי' כח, ובזה יתרון בענין כח על

ענין השם כו'), אבל בכללות ענין בחי' כח אינו בבחי' התפשטות מן העצם, ולכן אין הגילוי מוכרח בו והיינו שאינו מתגלה בדרך ממילא כמו אור השמש מן השמש שבא בדרך ממילא משא"כ גילוי הכח אינו בדרך ממילא כו' (והנה הגילוי מהנפש בכלל אינו מוכרח דגם בחי' התפשטות החיות ממנו אינו בדרך ממילא וכמו בגלגולים שאינו מתפשט ומתגלה כלל כו', מ"מ הרי בהתלבשות הנפש בגוף האדם שמוכן לקבל צורת אור הנפש הרי החיות מתגלה ממילא ואינו בבחי' התעסקות בנפש להחיות את הגוף כו' וכמשנת"ל פנ"ה, משא"כ הכחות גם כשמתלבשים בכלים ואברי הגוף אינם מתגלים בדרך ממילא כו', ולעיל פ' ער"ב נת' שזהו מפני שבא ע"י דבר המפסיק כו', וזה ג"כ שייך בהכחות דלהיותם כחות לבד הדבר מפסיק ביניהם כו'), ובהשתל' בזה יש שבא בבחי' כח נעלם וכמו כח התנועה והפעולה (לא תנועה החיונית) שהוא כח המעשה שבא בבחי' כח נעלם כו', הרי דענין כח וענין אלקות הן ב' ענינים מובדלים וא"כ מה"ע דאלקי הוא ל' כח ול' אלקות כו'.

קיצור. ויבאר ענין אלקי שהוא ל' כח ול' אלקות, והלא הן ענינים נבדלים, אלקות אור וגילוי, וכח הוא שנמצא מהעצם לדבר בפ"ע, דכן הוא גם בכחות הנפש (וגם כח החכ' עצם הנפש רק סיבה אליו), ולכן אין הגילוי מוכרח (וכללות החיות כשהגוף מוכן נמשך ממילא), רק שהן כח נפשיים ה"ה גילוי ומגלים העצם, אבל כללות ענין הכח הוא נבדל ונעלם.

שיא) אך הענין הוא דהנה בענין אור וכח הגם שבד"כ אור הוא בחי' גילוי וכח הוא בחי' כח נעלם, מ"מ יש יתרון מעלה בכח על ענין אור וכן יש באור יתרון על ענין הכח כו', וזהו דאלקי הוא ל' כח ול' אלקות הוא להורות על ב' הענינים כו'. והענין הוא דהנה אנו רואין הפרש בין אור וכח דכח הוא פועל בבחי' התחדשות דבר, וכמו אומן הפועל איזה דבר כמו שעושה כלי או מצייר איזה ציור ה"ז התחדשות דבר שבתחלה הוא חומר פשוט ובכח הפועל שבו עשה בו ציור שזהו התחדשות כו', והגם שהחומר נושא את הצורה בתוכו כו', מ"מ אין הצורה רק בבחי' גילוי ההעלם מהחומר שהרי מה שהחומר נושא כו' זהו רק מה שהחומר ראוי לעשות בו הצורה, ואין זה שהצורה ישנה כלול בהעלם בהחומר כו' (וגם חומר תרלגההיולי שנושא בתוכו הצורה ג"כ אין התגלות הצורה בבחי' גילוי ההעלם לפי שזהו רק מה שנושא בתוכו לא מה שכולל בתוכו כו', וכמשי"ת דהיולי וגילוי אין זה גילוי ההעלם כו', וכ"ש בחומר וצורה כמו בחתיכת עץ וציור הכלי שאין זה מהעלם לגילוי כו'), וע"כ הצורה הוא בבחי' התחדשות כו'. ויש פעולה שבאה בבחי' התחדשות ממש היינו היפך טבע הדבר, וכמו בכח הזריקה שכח התנועה שביד זורק את האבן מלמטלמ"ע הרי עושה התחדשות בהאבן דטבעו מצ"ע הוא לירד למטה וכח היד עשה בו התחדשות להוליכו למעלה היפך טבעו כו', הרי פעולת הכח הוא בבחי' התחדשות דבר כו'. וגם ענין ההתחדשות בזה שהפעולה אינה מהות כח הפועל דכח הפועל הוא כח רוחני והפעולה הנעשה מזה היא פעולה גשמיות שאינה ממהות הפועל כו', ובכח הזריקה מלמטלמ"ע הרי כח הפועל שהוא כח התנועה אינו לזרוק למעלה דוקא והוא כח הפשוט כו', והזריקה למעלה דוקא הוא התחדשות כו' (דכשם שעצם ענין הכח בא בבחי' התחדשות מן העצם לא בבחי' התפשטות כנ"ל כמו"כ פעולתו ג"כ בבחי' התחדשות כו'). משא"כ האור פעולתו אינו בבחי'

התחדשות וכמו אור וזיו השמש המאיר לארץ ולדרים עלי' הרי אינו פועל שום התחדשות בהדבר שמאיר עליו רק מה שמאיר אותו שהפעולה היא ממהות הפועל כו', והתחדשות בגשם הדבר אינו נעשה מזה כלל כו', וכמו גם הצמיחה שע"י השמש וכמ"ש ממגד תבואות שמש כו' אין זה התחדשות בהגשם כו', וכמ"ש באגה"ק סי' ך' בענין המזל המכה בו ואומר לו גדל שזהו רק הצמיחה מקטנות לגדלות שהוא בחי' התפשטות לבד כו', וגם אור וחיות הנפש שמחי' את הגוף הרי הפעולה היא ממהות הפועל כו', רק בחיות הנפש בגוף הרי הגוף חי מהנפש וכמשנת"ל פ' רפ"ד דהגוף אינו רק כמו לבוש רק שהוא עצמו חי מהנפש כו', וזהו מפני שאור וחיות הנפש בא בבחי' או"פ לא כמו אור השמש שבבחי' או"מ כו', ולכאו' זהו ג"כ התחדשות והוא שהדבר הבלתי חי בעצם נעשה חי כו'. אך ההתחדשות בזה אינו בעצם הגוף שלא נתחדש בו דבר בעצם רק התחדשות החיות לבד כו', ובד"כ התחדשות החיות אינו התחדשות ניכרת כ"כ, וכמו בצמיחה הנה התהוות גשם הפרי הוא התחדשות ניכרת אבל התחדשות הטעם של הפרי אינו התחדשות ניכרת כ"כ כו' (ומ"מ

ה"ז התחדשות יותר מפעולת האור, וי"ל שזהו היתרון שבחיות לגבי אור בהג' מדרי' דאור חיות וכח כו', דעם היות שאור נעלה יותר מבחי' החיות בבחי' הגילוי ובהדבקות במקורו שבא שלא בבחי' צמצום כו', מ"מ בענין ההתחדשות בהפעולה יש יתרון בחיות על האור כו', ולפ"ז צ"ל דאור הוא בחי' אור הסובב כו' וכן מבו' בד"ה להבין ענין אוא"ס בכוחך הגדול כו', דאור וחיות זהו בחי' או"מ ואו"פ והחיות שמבחי' הכלים שזהו בחי' כח כו'), ועיקר ההתחדשות בעצם הדבר ובבחי' התחדשות ניכרת הוא בבחי' כח דוקא כו'. וכמו"כ הוא למעלה דכתי' אשר עשית בכוחך הגדול דבחי' כח הוא להיות התחדשות דבר כו', והו"ע בדבר ה' שמים נעשו וכתי' לעולם ה' דברך נצב בשמים דמא' יהי רקיע מהווה את הרקיע תמיד בבחי' התחדשות והיא התחדשות ניכרת כו', ונמצא דבחי' כח עם היותו כח נבדל מ"מ יש בו יתרון שפועל בבחי' התחדשות כו' וכמשי"ת.

וע"פ הנ"ל יובן מ"ש אתם נצבים היום כו', דהנה בר"ה חוזר כל דבר לקדמותו וצריכים להוות מאין ליש כו', והגם דהתחדשות החיות הוא בכל יום תרלדוכמש"א המחדש בטובו בכי"ו תמיד מע"ב כו', ול"ד בכי"ו אלא בכל עת ובכל רגע, הנה בר"ה הוא כמו בתחלת הבריאה, דז"ע מ"ש ארץ אשר ה"א דורש אותה כו' מרשית השנה עד אחרית שנה מרשית חסר א' שהוא העליית המל' דבליל א' דר"ה המל' עולה בשרשה ומקורה בבחי' עצמות א"ס וצריכים להמשיך מחדש רצון על מלוכה, וזהו ע"י קבעומ"ש דר"ה שהיא בהתגלות עצמות הנפש כו', וכידוע דאינו דומה קבעומ"ש דר"ה לקבעמ"ש דכל השנה דבר"ה הוא בבחי' הזזה עצמיות כו', ובפרט שבר"ה הוא בבחי' סילוק שצ"ל ההמשכה מקום עליון יותר כו', וע"כ הוא הדין ומשפט דר"ה מפני סילוק בחי' המל', וע"ז צריכים תשובה להיות ראוי אל ההמשכה כו', והתשובה היא בחילא יתיר שממשיך מבחי' עצמות א"ס כו', וגם דפנימיות הכוונה היא להיות התגלות המלוכה, ולא כמו ההתהוות שמבחי' דבר ה' שהוא בהעלם, כ"א יהי' בחי' גילוי המלוכה, וכמ"ש מלוך על העולם כולו בכבודך והופע כו', שיהי' גילוי אוא"ס בעולם כו', שזהו ע"י שממשיכים בחי' רצון ותענוג במלוכה כו' וזהו ע"י קבעומ"ש ותשובה דר"ה כו', וזהו מש"א זה היום

תחלת מעשיך, ולכאו' הלא בכ"ה אלול נבה"ע ור"ה הוא יום ו' לבריה"ע ומפני מה נק' תחלת מעשיך כו', אך זהו מפני שתכלית הכוונה הוא להיות גילוי המלוכה וזה המשיך אדה"ר ע"י קבלת המלוכה שא' ה' מלך כו', וע"כ נק' תחלת מעשיך שזהו תכלית הכוונה כו'. וזהו"ע אתם נצבים היום דהנה אי' במד"ר תרומה למעלה שרפים עומדים למטה עצי שטים עומדים כו', וידוע ענין שרפים עומדים הוא באמירת קדוש שלהם שהן בתוקף הרצון להיכלל בעצמות אוא"ס כו' וז"ע עומדים ממעל לו מפני שהרצון מושך כל הכחות אליו והיינו בהתגלות הרצון כו', וכמו"כ עצי שטים עומדים, שטים הוא ל' שטות ויש שטות דלעו"ז ושטות דקדושה כו', דבלעו"ז הו"ע אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות המכסה על האמת, אמת הוא הניצוץ האלקי כו', ואם הי' הניצוץ אלקי שבו בגילוי לא הי' שייך כלל להדבר תאוה, רק שהרוח שטות של המדה רעה מכסה על הניצוץ אלקי שאין בו הרגש אלקי כו', וגם נדמה לו שעודנו ביהדותו כו', דבאמת ה"ה נעשה נפרד שהרי חבל התקשרות הנשמה באלקות ה"ה ארוג מתרי"ג נימין, וכאשר עובר

עבירה ר"ל נפסק נימא א' כו' וכמ"ש באגה"ת, רק שהרוח שטות מכסה ונדמה לו שעודנו ביהדותו כו', ויש בחי' שטות בקדושה כמו אהני לי' שטותא לסבא והוא הרצון שלמעלה מטו"ד כו', ובע"ת מהפכים השטות דלעו"ז לשטות דקדושה כו', וזהו אתם נצבים היום נצבים ועומדים בבחי' רצון שלמעלה מטו"ד כו' וכמ"ש בזהר כדכורא דקיימא בחילא כו', והוא בחי' תוקף התגלות הנפש כו', וזהו אתם נצבים כולכם כולם בשוה, דבהרצון שלמע' מטו"ד לא יש חילוקי מדרי' כו' דמהחכ' ולמטה יש התחלקות שאין דיעותיהן שוות כו', אבל בלמעלה מטו"ד לא יש התחלקות כו', וכמ"ש בסש"ב שהנפשות מתאימות המה כו', וזהו ההפרש בין מ"ת לר"ה דמ"ת הוא גילוי בחי' החכ' דחכמת אדם תאיר פניו ובחכ' יש התחלקות כו', והגם שתורה היא עצמות החכ' בחי' אור עצמי כו', מ"מ ה"ז בחי' אור פנימי שבא בבחי' מדידה כו', וגם בא בבחי' שכל וטעם בחיצוניות החכ' כו', ובכללות היא בבחי' מדידה והגבלה כו', ולכן במ"ת הי' חילוקי מדרי' כו', אבל בר"ה הוא העבודה בהתגלות עצם הנשמה דבזה כולם שוים כו', ומ"ש ראשיכם שבטיכם כו' הן העשר מדרי' דבכללות ציור קומה דנש"י ובכאו"א בפרט הן עשר כחות הנפש כו', והיינו שע"י תרלהבחי' נצבים ועומדים כנ"ל עי"ז הוא הקיום של העשר כחות שנמשך בהם תוס' אור כו', וזהו מה שיש עוד פי' בנצבים ל' קיום וכמו שת"א אתון קיימין יומא דין והוא הקיום של העשר כחות כו', וזהו אתם נצבים היום כולכם דביום דר"ה אתם נצבים ועומדים בבחי' ביטול הרצון שלמעלה מטו"ד והוא הקבעומ"ש ותשו' דר"ה דבאמת צ"ל שניהם כו', ועז"א כולכם שכולם שוים בזה כו', ואו' אח"כ ראשיכם שבטיכם כו' היינו שע"י העבודה דבחי' רעו"ד הוא הקיום גם בהכחות פנימיות שנמשך בהם תוס' אור בחי' אור עצמי כו'.

קיצור. אך הענין דיש מעלה באור ומעלה בכח, ואלקי כולל שניהם, דכח פועל בהתחדשות ניכרת בעצם הגשם, וכמו עשיית הכלי מחומר פשוט שאין זה רק גילוי ההעלם, כי החומר רק נושא את הצורה, ויש גם היפך הטבע וכמו זריקה למעלה, והפעולה אינה ממהות הפועל, משא"כ אור אינו פועל בהתחדשות רק שמאיר כמו אור השמש שזהו כמהות הפועל, והצמיחה היא רק התפשטות לא התחדשות בעצם הגשם, וכן אור הנפש רק מחי' (ומ"מ הוא בבחי' או"פ משא"כ באור, וז"ע אור וחיות). ובזה יובן מ"ש אתם נצבים דבר"ה הוא כמו התחדשות ההתהוות, וזה ע"י קבעומ"ש (בחי' כח) בהזזה עצמיות דנפש, שז"ע נצבים דקיימא בחילא, כולכם שוין בזה ראשיכם שבטיכם שעי"ז הוא קיום העשר כחות. וזהו ג"כ אתם נצבים אתון קיימין.