המגביהי לשבת

פא, אתלים סי' קי"ג ה' מי כהוי' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ, רבות קנט"ד קסה"ד. זח"א מקץ קצה"א. ח"ב בא ל"ז. וז"ל הזהר פ' מקץ שם המגביהי לשבת דאסתלק על כרסי יקרא לעילא ולא אתגלי לתתא, לכאורה זהו ע"ד שפי' בפ' ויגש דף ר"י ע"א בגין דואו אתרחק ואסתלק מיניה כו' כי איננו דבעלה לא אשתכח עמה, וע' מזה בפ' ויקרא ד"ך ע"ב ובפ' אחרי דף ע"ד סע"ב^* וא"כ כורסי יקרא היינו בינה. וא"ת איך הבינה נק' כורסייא לז"א שהוא הואו, וצ"ל דבאמת הכל אחד דהיינו אא"ס המלובש בהמדות שנסתלק זה האור מהמדות לבחינה שלמעלה מגדר המדות כו' כמ"ש בת"א בד"ה וארא אל אברהם וזהו ענין לוי שהטיח דברים כלפי מעלה ספ"ג דתענית דכ"ה סע"א רבש"ע עלית וישבת במרום ואין אתה מרחם על בניך, כי פי' במרום היינו בבחי' בינה כמ"ש בזהר ויגש שם מאי ברמה דא הוא עלמא עילאה כו' והיינו כי מבחי' המדות נמשך החסד לעושי רצונו וההפך על עוברי רצונו, משא"כ בבחי' דלאו מכל אינון מדות איהו כלל שם כחשכה כאורה וכמ"ש אאזמ"ו נ"ע בת"א בד"ה כי עמך מקור חיים בפי' השקיפה ממעון קדשך מן השמים שהם המדות ואזי וברך את עמך ישראל כו' משא"כ בחי' עלית וישבת במרום שלמעלה מהמדות וזהו ענין קב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא, ועיין במא"א אות אלף סמ"ח בענין אוי היינו כשז"א מסתלק פנימיותו כו', ובפרדס ערך הוי וערך אוי, והוא מהזהר פ' אחרי הנ"ל, מזה מובן דהזהר פ' מקץ כאן מפרש ענין המגביהי לשבת שהוא הסתלקות פני הרחמים והיינו בשעתא דלא אשתכחו זכאין בעלמא, הא איהו אסתלק מינייהו ולא אתגלי להו, ועד"ז י"ל ענין ה' למבול ישב. המשפילי לראות בשעתא דזכאין אינון דאשתכחו בעלמא, קב"ה נחית בדרגוי לקבלהון דתתאי. לאשגחא על עלמא לאוטבא להו. דהא כד זכאין לא אשתכחו בעלמא איהו אסתליק ואסתיר אנפין מינייהו, ולא אשגח עלייהו, היינו כמ"ש בד"ה שובה ישראל עד בפי' וענין תשובה שהוא ענין החזרת פב"פ, משא"כ כשהאדם מתרחק א"ע מעבודת ה' אלא רק ע"ד כי פנו אלי עורף ולא פנים, ועיקר הפנים והחשק שלו מלובש בתאוות העולם זה גורם מלמעלה ג"כ דאיהו אסתלק ואסתיר אנפין מינייהו היינו כמ"ש המא"א כשז"א מסתלק פנימיותו כו' ואינו מאיר למטה רק בבחי' חיצוניות ונק' שינה ואזי הדינים מתגברים כו' וכמ"ש והסתרתי פני מהם והי' לאכול, וגדולה מזו מבואר בזח"ג נשא קלז"ב שבהסתלקות אור עתיק מז"א מתעוררים הדינים, כי בשערות דז"א נאמר שחורות כעורב אלא שע"י גלוי הכתר שהוא אב הרחמים נמתקים הדינים, וכשאור הכתר רק מסתלק ממילא נשאר הדין ופועל הדינים. ואפשר לפרש עד"ז ענין המגביהי לשבת דקאי על אור עתיק המאיר בז"א ע"ד ויקרא הוי' הוי' ובהסתלק בחי' זו על כורסי יקרא היינו הבינה ומסתלק מז"א והיינו מחמת כי פנו אלי עורף כו', וע"י התשובה שהיא החזרת פנים ממשיך אור עתיק בז"א כמ"ש בזהר ויקרא דט"ז ע"א בההוא זמנא דמתכשרין עובדין לתתא ואמא בחדוותא אתגליין עתיקא קדישא ותב נהורא לזעיר אנפין כו' ורחמין זמינין, הה"ד ישוב ירחמינו מאן ישוב ע"ק כו', וזהו המשפילי לראות בשמים שהוא ז"א ובארץ שהוא מל', שמאיר אור א"ס ב"ה הסוכ"ע בזו"נ שהם המדות שבהן התנהגות העולמות, והיינו גילוי אור פנימית אלקותו ית' וע"י גילוי זה נמשך ברכה וחיים וחסד ורפואה כו', ועיין בהרמ"ז פ' ויקרא שם. וסיום המאמר דפ' מקץ שם, בגין דצדיקייא פא, באינון יסודא וקיומא דעלמא דכתיב וצדיק יסוד עולם כי צדיק הוא ע"ש שעושה צדקה להחיות רוח שפלים ועי"ז נמשך ומעורר המשכת האור והחיות מא"ס ב"ה להחיות העולמות שנק' שפלים דכולא קמיה כלא חשיב ממש^*.

קיצור. ענין המגביהי לשבת ע"ד קוב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא, עלית וישבת במרום, בבחי' שלמעלה מהמדות דשם כחשכה כאורה ואם צדקת כו', והוא הסתלקות פנימית ז"א שבו אור עתיק ואזי הדינים מתגברים וזהו ענין הוי ונמשך מחמת כי פנו אלי עורף, וע"י התשובה שהיא החזרת פנים ממשיך גילוי פנימי' עליון סוכ"ע, ישוב ירחמנו, וזהו המשפילי לראות בשמים שהוא ז"א ובארץ מ':

וזהו ענין ברוך כבוד הוי' ממקומו להמשיך הגלוי מבחי' המגביהי לשבת וזהו ענין מאה ברכות, להמשיך התפשטות האור בע"ס וכל א' יהיה כלול מעשרה שזה ענין ברכה ע"ד וימצא מאה שערים, ולכן ע"י שתיקן דוד מאה ברכות פסקו מלמות כי הדינים הי' מתגברים מחמת הסתלקות האור ע"ד דסליק לעילא כנ"ל אבל המאה ברכות הוא להיות המשפילי לראות כו' כנ"ל:

ג^* זח"ב פ' בא דל"ו ע"א פתח ר"ש ואמר מי כה' אלקינו המגביהי לשבת, דסליק ואתעטר לאתיישבא בכתרא עילאה קדישא. פי' במק"מ שהז"א עולה לאריך הנק' כתר דאצילות*, ואפשר דקדק כן מהכף דכהוי' שהכף מורה על הכתר. ועיין מענין עליית ז"א בא"א בהרמ"ז תולדות קל"ה ע"פ ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה, ובמ"ח גבי יוהכ"פ בענין ב"פ הוי' הוא האלקים, ז"א בעלותו לגבי עתיקא כאלקים חשוב, ואפשר זהו פי' כהוי' אלקינו היינו כאשר שם הוי' נעשה בחי' אלקים והוא בעלותו לגבי עצמות אא"ס, גם ע"ד ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים וכמו בשי"ב קודם חטא אדה"ר היה מדרגת ז"א בבחי' אשר עתה הוא אריך כמ"ש בספר הגלגולים, וע"ד מ"ש אאזמ"ו נ"ע בענין תנופת שתי הלחם ע"ג שתי הכבשים שמגביהים המדות דז"א שיתעלו לשרשן במדות דאריך כו' כמ"ש בלק"ת פ' אמור, וה"ע עליית ימי עולם בימי קדם, וזהו ענין כל המאריך באחד כו' להמשיך אור א"א בז"א, וזהו ענין ויקרא הוי' הוי' לקשר ולחבר ב' שמות הוי' אשר יש פסיק טעמא* רקיע המבדיל בין מים למים דהיינו בין ז"א לע"ק כמ"ש בספד"צ רפ"ה וה"ע הפרוכת המבדיל בין הקדש שהוא ז"א ובין קדה"ק שהוא א"א, אך ענין המגביהי לשבת היינו כאשר מגביהים הפרוכת ונכנס כה"ג בבית קדה"ק וכמו ויקרא הוי' הוי' כמ"ש בת"א פ' בשלח סד"ה וירא ישראל, והיינו ע"י התשובה שהיא בחי' עד יעבור עמך הוי' כמ"ש בד"ה האזינו השמים, וכמ"כ מעוררים עי"ז לעילא להיות המגביהי לשבת וע"ד שפי' בת"א פ' יתרו בד"ה זכור ושמור בדבור אחד נאמרו וז"ל וניתן להם כח זה במ"ת שהם יעלו וינשאו בחי' אדם ג' קוין למעלה מבחי' אדם וכמש"ש והחיות בנשאם את הכסא נושאות את מראה אדם שעליו למעלה לבחי' כי לא אדם הוא כו' למעלה מבחי' וגדר ההשתל' להמשיך משם אור חדש לבחי' אדם שעל הכסא והוא בחי' המשכה חדשה ואור חדש מבחי' סוכ"ע לבחי' ממכ"ע, עכ"ד. וזהו כה' אלקינו המגביהי לשבת כי הנה בחי' דמות כסא כו' ועל הכסא דמות כמראה אדם זהו בחי' ממכ"ע שהוא ענין סדר ההשתל' ג' קוין חג"ת שנאצלו ע"י צמצומים עצומים כו', אכן המגביהי לשבת שיתעלה הכסא ובחי' אדם לבחי' עצמות אא"ס והיינו ע"י הכתר עליון שהוא הממוצע המחבר עצמות אא"ס עם הנאצלים. וזהו כה' אלקינו דווקא כי האבות הן הן המרכבה שהן הן המגביהים ומעלים בחי' אדם לבחי' כי לא אדם הוא ע"י בחי' שאו לגלגלתם בד"ה במדבר סיני.

קיצור ענין המגביהי לשבת עליית ז"א בא"א ע"ד והחיות נושאות את הכסא ועי"ז מתעלה בחי' כמראה אדם שעל הכסא לבחי' כי לא אדם הוא. וזהו המגביהי פב, אביוד יתירה לרמוז שעלייה זו למעלה מהחכמה שהיא יוד או שמרמז על עילוי אחר עילוי. וכמו ביוהכ"פ ז"א עולה בעתיקא ומ"מ כאלקים חשוב לגבי עתיקא, ואור החמה יהיה כאור שבעת הימים. ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה, עליית כבש לבחי' כשב, המאריך באחד, והבדילה הפרוכת יהי רקיע ויקרא הוי' הוי' עמ"ש סד"ה למנצח על השמינית, והיינו ע"י התשובה עד יעבור עמך הוי', וע"י הביטול ע"ד חותם שוקע שמלמטה ממשיך חותם בולט שלמעלה וזהו כי בצלם אלקים עשה את האדם, ועלייה זו למעלה מסדר השתלשלות, והמק"מ כתב שיש עלייה זו בכל שבת וזהו ענין עולת שבת בשבתו פי' עליית ז"א הנק' שבת בעתיק שה"ע שבתו עיין בזהר ומק"מ פ' אחרי דע"ט ע"ב.

ד וענין לשבת פי' הזהר לאתיישבא בכתרא עילאה, היינו שיתיישב בו אור הכתר והי' לאחדים עמו ממש כמו עד"מ מי שתופס סברא א' וחוקקה במוחו עד שנקנה השכל בשכלו ממש, עוי"ל כפשוטו לשון ישיבה כי הנה מבואר בדברי אאזמו"ר נ"ע סד"ה צאינה וראינה בשה"ש פי' מ"ש במדבר לא ישב אדם שם וז"ל מדבר הוא בחי' עליונה למעלה מבחי' אדם כו' כי בחי' איש ואדם היינו כשכבר נמשך בציור ג' קוין והיינו קדוש בוא"ו הוא"ו הוא מה שנמשך הארה מקדש העליון להיות סוכ"ע וממכ"ע ולכן אומרים ג"פ קדוש, אכן מדבר הוא מצחא דתמן גילוי רצון העליון ולכן ולא ישב אדם שם, שהוא למעלה מעלה מבחי' אדם, וז"ש וממדבר מתנה כו' ששרש ומקור התורה נלקחה מבחי' מדבר רק שנמשכה בבחי' אדם, ואי לזאת ע"י עסק התורה מעוררים נש"י להיות המגביהי לשבת שיתעלה בחי' אדם שעל הכסא לשבת בבחי' מדבר העליון אשר לא ישב אדם שם, והנה הכסא מורה על הגדולה כמ"ש הרמב"ם פ"ט ובעבור שהכסא אמנם ישבו עליו בעלי הגדולה והעוצם במלכים כו' עכ"ל, ומקרא מלא בפ' מקץ רק הכסא אגדל ממך, והיינו כמ"ש לך הוי' הגדולה והגבורה כו', והיינו שיהיה אא"ס ב"ה נמשך ומתלבש במדותיו ע"ד השמים כסאי שעי"ז השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל, משא"כ כשמסתלק מהמדות אזי נמשך הגלות כמש"ל אות ב', וזהו ענין ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם שהכסא מורה על הגדולה וה"ע השמים כסאי, אך יש עוד בחינה המגביהי לשבת, והוא כי יש ב' בחי' גדולה הא' מדות דאצי' הנק' טורי נהורא שהם המדות הנמשכים מחב"ד, הב' המדות שלמעלה מחב"ד הנק' טורי חשוכא, וזהו ענין גדול הוי' ומהולל מאד ע"י התלבשות ש' הוי' דחכמה בגדולה וחסד דאצילות, אך ולגדולתו אין חקר הוא בכתר הנקרא ישת חשך סתרו שאין שייך שום השגה שם דלית מח' תפיסא ביה כלל, ולכן נקראו המדות שבכתר טורי חשוכא לפי שהם למעלה מהחכמה הנק' אור, וכשז"א מתעלה במדות דא"א נק' המגביהי לשבת, שהישיבה על הכסא מורה על הגדולה, אך כשמתעלה בבחי' ולגדולתו אין חקר מדות דא"א ורב חסד, שלמעלה מעלה מחסד עולם דז"א, כי הוא למעלה מהצמצום זהו המגביהי לשבת, ע"ד ועתיק יומין יתיב, וזהו ג"כ פי' לך הוי' הגדולה, וארז"ל ברבות במדבר פ"א שכשם שיש לי תלוי ראש על כל באי עולם שנאמר לך ה' הגדולה, כך לכם עשיתי להיות לכם תלוי ראש לכך נאמר שאו את ראש לקיים מ"ש וירם קרן לעמו עכ"ל, ומבואר בלק"ת ר"פ במדבר פי' שאו את ראש היינו להעלות המדות שלמטה מהחכמה והמוחין לבחי' לגלגלתם גלגלתא דחפיא על מוחא הוא בחי' כתר שלמעלה מחב"ד, וזהו ג"כ ענין וירם קרן כמ"ש בענין רמה קרני בביאור דזכור ושמור, וא"כ מזה נשכיל עד"מ להבדיל כו' ענין פי' שיש לי תלוי ראש על כל כו' היינו בעליית ז"א בא"א וע"ד שנאמר ביום ההוא יהיה הוי' אחד, היינו שממילא גם פב, בבבי"ע המקבלים מזו"נ יהיה הגילוי כמו באצי' המקבלים מג"ר כח"ב כו', ומזה יומשך השמים החדשים והארץ החדשה שלא יהי' מעלימים ומסתירים אך עתה אין גילוי זה בחיצוניות העולמות כ"א בפנימיות ועמ"ש בזהר תרומה קל"ו ב' בענין השמים מספרים שאומרים בשבת.

קיצור. ענין לשבת לאתיישבא שכל הנקנה ממש וכמו ענין היכל קהק"ד דבריאה שהוא אצילות כי היו לאחדים, גם המגביהי לשבת בבחי' במדבר לא ישב אדם שם, מדבר בחי' שמות כענין וחד חרוב, הכסא אגדל גדולה חסד ויש חסד עולם ויש ורב חסד וזהו ענין גדול הוי' וענין ולגדולתו אין חקר ישת חושך סתרו, וכשז"א מתעלה^* בבחי' ורב חסד, זהו לך הוי' הגדולה וזהו המגביהי לשבת, תלוי ראש ע"ד שאו את ראש לגלגלתם, שיושב על כסא רם ונשא, כמ"ש בזהר ויקהל דף רי"ז סע"א כסא עילאה טמירא גניזא דלא אתגלייא דהיינו בינה, והיינו לפי שאו"א מלבישים לחו"ג דא"א, כנודע מענין ויוציאנו הוי' אלקינו כו' או"א שהלבישו כו', נמצא הם כסא לבחי' הגדולה והגבורה דא"א וזהו אני בינה לי גבורה.

ה נהירו על כל בוציני דנהרו כתרין ועטרין כ' המק"מ פי' שהכתר אורו על כל הספירות פנימים ומקיפים, היינו כי הכתר הוא הממוצע המחבר אא"ס באצילות, א"כ הם אינן מקבלים האור רק בו ועל ידו, ועמ"ש מזה באריכות בד"ה שחורה אני ונאוה, המשפילי לראות בשמים ובארץ דנחית בכתרוי, מכתרא לכתרא, מנזרא לנזרא, מנהירו לנהירו, מבוצינא לבוצינא, לאשגחא בעילאין ותתאין, הה"ד ה' משמים השקיף על בני אדם לראות וגו', ופי' הרח"ו כתרא אהיה, נזרא הוי', נהירו צבאות, בוצינא אד', והיינו שהאור מהכתר נמשך דרך כל ע"ס דאבי"ע, ועמ"ש ע"פ ועתה יגדל נא כח אד', וענין שכדי להיות המשפילי לראות הוא ע"י שמתחלה המגביהי לשבת הוא מבואר ממ"ש אדמ"ו נ"ע בביאור ע"פ האגה"ק חגרה בעוז מתניה, שנה"י חדשים נמשכים מהכתר וזהו ענין אל עליון גומל חסדים טובים, כי הנה אין ערוך בי"ע לאצילות כמו שאין ערוך בע"ג לבבע"ג, ולכן כדי שיהיה המשכת השפע מהאצילות לבי"ע זהו ירידה גדולה, וזהו דוקא ע"י המשכה מהכתר, דכמו עד"מ דוקא מי שהוא בר שכל גדול יותר הוא דוקא יכול להוריד השפע גם למטה, ועמ"ש מזה בד"ה לך לך בענין משלי שלמה, כמ"כ כדי להמשיך השפע כ"כ למטה בבי"ע זהו דוקא ע"י הכתר שהוא כותרת ומקיף דקמי' אצילות ועשיה שוין, וזהו המשפילי לראות בשמים ובארץ ששמים וארץ שוין ממש אצלו, והיינו ע"י שמגביהי לשבת בבחי' כתר, ולא כמו רם על כל גוים ה' על השמים כבודו דאדרבה המשפילי לראות בשמים כמו בארץ, שכמו שארץ שהיא גשמיות היא השפלה אצלו כמ"כ רוחניות הנק' שמים ואדרבה במחשבה ארץ קדמה, ע"כ הקדים תחלה ענין המגביהי לשבת, ועי"ז המשפילי לראות בשמים ובארץ לאשגחא בתתאין כמו בעילאין בהשוואה אחת.

קיצור. ענין המשפילי לראות בארץ כמו בשמים בהשוואה אחת והיינו לפי שהוא המגביהי לשבת בבחי' כתר ששם שמים וארץ שוין ממש ואדרבה ארץ קדמה במחשבה:

ו^* ברבות ויקרא פ"א הגבהתי זהו השפלתי, ודייק לה ממ"ש המגביהי לשבת המשפילי לראות, והשפלתי זהו הגבהתי, אינו מבואר שם היטב מנלן אלא מבואר ברבות כי תשא ס"פ מ"ה דהיינו ממ"ש המשפילי לראות שע"י שמשפיל א"ע גורם לו הגבהה והוא ענין לראות בשמים ובארץ והיינו מ"ש ויצא שם דוד בכל הארצות כו' יעו"ש, ויש לפרש כי הנה מבואר ממש"ל אות ב' שיש הגבהה למעלה שהיא גריעותא לגבי התחתונים והיינו כשמסתלק האור והפנימית ונשארו הכלים שממה ע"ד כד אנת תסתלק מינייהו אשתארו כגופא בלא נשמתא, ויש הגבהה שהיא מעלה גדולה ע"ד שנת' אות ג' והוא כשמתעלים גם הכלים דז"א לקבל אור גדול יותר כו', וכ"כ פג, אבאגה"ק בסופו דעליית הכלים זהו מעלת השבת ויהכ"פ משא"כ עליית והסתלקות האור ח"ו ע"ש בד"ה להבין מ"ש בפע"ח דבזה"ז עיקר הבירור ע"י התפלה. וזהו ענין הגבהתי זהו השפלתי כי הנה הוא ית' נק' גאה גאה, גאה על גיוותניא ר"ל שמסתלק מהגאים ואינו שורה עליהם כי אם את דכא ושפל רוח, וע"כ ע"י הגבה וגסות הרוח גורם הסתלקות האור לעילא לעילא ע"ד הנז"ל אות ב', וזהו הגורם השפלה להאדם כמש"ש, כי בהסתלקות האור עליון מתעוררים הדינים ח"ו, אבל השפלתי הנה ע"ז נאמר ומתחת זרועות עולם וארז"ל ספ"ו דחולין דפי' ומתחת שעושה א"ע כמי שאינו עי"ז הוא זרועות עולם היינו שנדבק בבחי' סוכ"ע כמבואר לעיל ע"פ מעונה אלקי קדם, והנה מאחר שנדבק בזרועות עולם עי"ז יכול הוא להעלות את הכסא ועל הכסא דמות כמראה אדם לבחי' כי לא אדם הוא, וזהו ומידך נתנו לך שאלמלא הקב"ה עוזרו. והנה כמו שארון נושאיו נשא, כך ע"י שהאדם גורם עליית הכסא כו' להיות המגביהי לשבת עי"ז גם הוא עצמו מתעלה בבחי' זו ע"ד אתם נצבים לפני הוי' וכמו שרפים עומדים ממעל לו כו', ומי גרם לו הגבהה זו, היא ההשפלה שמשפיל א"ע שעי"ז הוא בבחי' ומתחת זרועות עולם כו'.

קיצור. הגבהה וגסות גורם דאסתלק מגיוותניא כפי' בחי' הנז"ל אות ב' ומזה נמשך השפלה להאדם, אבל השפלתי הוא ומתחת זרועות עולם ועי"ז יש בכחו להעלות הכסא ובחי' אדם לאור א"ס ונושא נושאיו ולכן השפלתי זהו הגבהתי: ובילקוט משלי מסיים מענין משה שנאמר ויסתר פניו מהביט ועי"ז נאמר לכה ואשלחך כו', וענין ויסתר משה זהו השפלה וענוה לפי שנאמר סוד ה' ליריאיו דוקא, וכמ"ש ברבות ע"פ המכסה אני מאברהם, ועד"ז חכמי הגמרא לא רצו ללמוד מעשה מרכבה באמרם עדיין לא קשאי, ולכן עד"ז ויסתר משה פניו כו'^*.