סוד ויקרא אל משה
ריטסוד ויקרא אל משה
סוד 1 ויקרא2 אל משה באלף זעירא. כי הנה מה כתי' לעיל מיני' ולא3 יכול משה לבא אל המשכן כי שכן עליו הענן לכן עתה ויקרא אל משה. והענין כי השראת הענן הוא המשכת והשראת א"ס ב"ה ממקום עליון ונורא מאד שנאמ' בו ישת4 חשך סתרו והוא בחי' כתר עליון ולכן לא יכול משה לבא אל המשכן כי לא הי' ביכולתו לקבל אור מופלא זה, ולכן5 ויקרא אל משה כלומ' שהשפיע והוריד אליו הארה מאותו האור עליון כדי שעי"ז יוכל להתקרב אח"כ ולבא אל המשכן, כי ויקרא הוא מלשון וקרא6 זא"ז ואמר קק"ק ותרגומו ומקבלין דין מן דין שתרגם מלת קריאה בלשון קבלה שהוא ענין המשכה והשפעה שמקבלי' זמ"ז, והדין עמו כי לפי פשוטו שהקריאה היינו שקוראי' זה לזה אין לדבר הבנה כלל למה מצטרך מיכאל לקרוא את גבריאל בשעה שיאמר קדוש וכן גבריאל למיכאל. אלא הענין כי פי' קריאה זו לשון קבלה היא שמקבלי' השפעה זה מזה כדי שיוכלו לומר ג"פ קדוש, שהרי כל א' מצד עצמו לא הי' אומר רק פ"א קדוש באיזו בחי' באשר הוא רכשם באיכו' כלות נפשו, ושיאמר ג"פ קדוש שהוא ג' בחי' כלות הנפש מחולקות היינו לפי שמקבל השפעה עוד מב' מלאכים זולתו, כי כללות כל המלאכים שלש המה מיכאל גבריאל רפאל וכל א' אומר קדוש מצד עצמו באיזו בחי' שהוא, וכדי שכל א' יאמר ג"פ הוא קורא ומקבל משנים זולתו מיכאל מגבריאל ורפאל, גבריאל ממיכאל ורפאל כו', וכמ"כ פי' וענין ויקרא אל משה שהשפיע לו מהארתו ית' כדי שעי"ז יהי' בו כח עוז לבא אל המשכן.
ולכן ויקרא הוא באלף זעירא, כי סוד7 האלף הוא בכתר מלשון אאלפך8 חכמה כלומר שהוא מקור החכמה שממנו תמצא החכמה, אך יש9 א' מאתוון רברבן וא' מאתוון זעירין, א' שבאתוון רברבין היינו בחי' הכתר כמו שהוא במהותו ועצמותו ושמה לא יכול משה לבא, וא' מאתוון זעירין היינו הארת הכתר כמו שנמשך למטה ע"י צמצום ומבחי' זו הוא שויקרא אל משה ונמשך לו הארה כדי שיוכל לבא כו'. ובד"ה10 נאמר אדם באלף מאתוון רברבין והוא בחי'11 אדה"ר כמו שהי' לפני החטא שהי' במדרגה גבוה מאד נעלה כידוע לי"ח.
[הגהות מכ"ק אדמו"ר הצ"צ]
ויקרא1 זהר ח"א ק"ב סע"ב קל"ח א' קע"ג ב', ח"ב קל"ח א' קנ"ז א' ח"ג נ"ג ב' וע"ש דרוש על א' זעירא י"ל כענין אזוב ע"ש א' אאלפך זהו שכינה ע"י הענן כו' אך זעירא ע"י דבריאה כו'.
עיין זהר בלק דף ריש ע"ב, ואתחנן דף רס"ד ב' ונז' מענין ההוא בתרומה קל"ט ב' ועמק"מ שם, וילך דרפ"ה א' משמע ויקרא מלמטלמ"ע אח"כ וידבר מלמעלמ"ט וכענין שאמר משה כי2 ש' אקרא וכו', ע' זהר הרקיע דכ"ח ב' מענין קורא לקול וכו'.
בזוהר 3 ויקרא אוקיר, זהב יקר מכסף לפי שאינו מצוי ודבר4 ה' הי' יקר וכו' לפי רכאשאין חזון וכו' ועיקר היוקר אתה5 הוא לבדך כי הוא לבדו הקדמון ונצחי וזולת זה הכל מחודש כו' והוא6 לבדו שבכחו לברוא יש מאין כו' א"כ פי' אוקיר אנוש שממשיך בו מבחי' לבדך ע"ד בדד7 ינחנו וכמ"ש8 בענין בגדי בד, ויקר9 מפז כי כסף וזהב חו"ג דע"י והתורה שרשה מדע' עתיק כו' י"ל כסף מ"ע זהב ל"ת ותורה10 עצמ' משל הקדמוני לבדך כו' וזהו א' דאוקיר לפמ"ש במב"ש ש"ג ח"ב פד"ה א' ב' יודין אוירא ומו"ס וקרומא כו' זהו גבוה מפז מו"ס כו'.
בענין וקרא להעיר מפסוק תהום11 אל תהום קורא וכו' ע' בזהר בראשי' דנ"א ובזהר הרקיע שם אריכות גדול בזה וע' בפרדס שער הצנורו'.
מענין וידבר אליו מאהל כו' זהר ח"ב קל"ט ב' ע"ש במק"מ.
א' 12 עי' בת"א יתרו בביאור דזכור מענין א' וע"ש13 מענין לאלפים דנוצר חסד כו' ועמ"ש14 על הזהר ויחי דרל"ט מענין א' זעירא ועמ"ש בביאור15 דשתי הלחם מענין הבאת שלום בין אדם לחבירו ובביאור16 לויתן, ואדם17 א' מאלף זה משה כו', וצ"ע להעיר מהזהר18 שלח מאן דאיהו זעיר איהו רב.
הערות
עמוד ריט
- 1. סוד ויקרא אל משה : נדפס כאן מגוכי"ק הצ"צ בס' תקע"ב [מס' 1116]. ונמצא בשינויים בלקו"ת ויקרא א, א. תוכן המאמר נמצא גם בשינויים לעיל בד"ה אדם כי יקריב (הראשון), וע"ש בהמ"מ. המאמר נמצא ג"כ בס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"ב ע' תקה.
- 2. ויקרא אל משה באלף זעירא : ראה זח"א רלט, א. זח"ג נג, ב. אוה"ת ויקרא ע' תשכד.
- 3. ולא יכול משה לבא אל המשכן : ע"פ פקודי מ, לה.
- 4. ישת חשך סתרו : תהלים יח, יב. וראה זח"ג רכה, א. אוה"ת ויקרא ע' ריז.
- 5. ולכן ויקרא אל משה כלומ' שהשפיע : ראה גם ס' עשרה מאמרות מאמר אם כל חי י"ב סל"ו (קצד, ב).
- 6. וקרא זא"ז ואמר קק"ק : ישעי' ו, ג ותרגום יונתן שם.
עמוד רכ
- 7. סוד האלף הוא בכתר : ראה תקו"ז תמ"ט. פרדס שער האותיות (שכ"ז) פ"ד. ע"ח שער טנת"א (ש"ה) פ"ז. אמת ליעקב מע' א' סרס"א. ובכ"מ.
- 8. אאלפך חכמה : איוב לג, לג.
- 9. יש א' מאתוון רברבן וא' מאתוון זעירין : ראה זח"א ג, ב.
- 10. ובד"ה נאמר אדם : דברי הימים א בתחילתו. וראה מנחת שי שם.
- 11. בחי' אדה"ר כמו שהי' לפני החטא : בלקו"ת שם מציין לס' הגלגולים פי"ט.
- 1. ויקרא : הגהות אלו, נרשמו בגוכי"ק הצ"צ בס' תקע"ב [1116] בצידי הגליון של המאמר.
- 2. כי ש' אקרא : ע"פ האזינו לב, ג.
- 3. בזוהר ויקרא אוקיר : זח"ג ג, א: אוקיר אנוש מפז ואדם מכתם אופיר (ישעי' יג, יב), זכאה חולקי' דמשה דחזי כל דא, אבל צרופא דא לא אתחמי לעינוי דמשה אלא צרופא קדמאה דאיהו ויקרא דא הוה חמי משה.
- 4. ודבר ה' הי' יקר : שמואל א ג, א.
עמוד רכא
- 5. אתה הוא לבדך : ע"פ נחמי' ט, ו. ועוד.
- 6. והוא לבדו שבכחו לברוא יש מאין : ראה תניא אגה"ק ס"כ (קל, סע"א ואילך).
- 7. בדד ינחנו : האזינו לב, יב.
- 8. וכמ"ש בענין בגדי בד : ראה לקו"ת אחרי כח, ג. ובמ"מ שם.
- 9. ויקר מפז : ראה רמ"ז לזהר ר"פ קרח.
- 10. ותורה עצמ' משל הקדמוני : ע"פ שמואל א כד, יג ופירש"י שם. פירש"י משפטים כא, יג. מכות י, ב (ד"ה והאלקים).
- 11. תהום אל תהום קורא : תהלים מב, ח.
- 12. א' [ בענין אות אל"ף] עי' בת"א יתרו בביאור דזכור : דף עב, ד.
- 13. וע"ש מענין לאלפים דנוצר חסד : תשא לד, ז. תו"א שם סט, ג.
- 14. ועמ"ש על הזהר ויחי דרל"ט מענין א' זעירא : סה"מ תקס"ח ח"ב ע' תרסח וע' תרעז. ובביאוה"ז להצ"צ ח"א ע' קעז.
- 15. בביאור דשתי הלחם : ראה לקו"ת אמור לה, א.
- 16. ובביאור לויתן : ראה לקו"ת שמיני יח, ד ואילך. אוה"ת ויקרא כרך ב ע' תפה ואילך.
- 17. ואדם א' מאלף זה משה : קהלת ז, כח. ויק"ר רפ"ב.
- 18. מהזהר שלח : קסח, א.
הטקסט של רש"י על שמואל א כד יג אינו זמין בספריא.
רש"י על שמות כ״א:י״ג - הטקסט מספריא
ואשר לא צדה. לֹא אָרַב לוֹ וְלֹא נִתְכַּוֵּן:
צדה. לְשׁוֹן אָרַב, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וְאַתָּה צֹדֶה אֶת נַפְשִׁי" (שמואל א כ"ד); וְלֹא יִתָּכֵן לוֹמַר צָדָה לְשׁוֹן "הַצָּד צַיִד" (בראשית כ"ז), שֶׁצִּידַת חַיּוֹת אֵין נוֹפֵל ה"א בְּפֹעַל שֶׁלָּהּ, וְשֵׁם דָּבָר בָּהּ צַיִד, וְזֶה שֵׁם דָּבָר בּוֹ צְדִיָּה, וּפֹעַל שֶׁלּוֹ צוֹדֶה, וְזֶה הַפֹּעַל שֶׁלּוֹ צָד. וְאוֹמֵר אֲנִי פִּתְרוֹנוֹ כְּתַרְגּוּמוֹ – וּדְלָא כְמַן לֵהּ. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ בְּחֵלֶק צָד צַיִד, וְאֵין אֲנִי מוֹדֶה לוֹ; וְאִם יֵשׁ לְחַבְּרוֹ בְּאַחַת מִמַּחְלָקוֹת שֶׁל צָד, נְחַבְּרֶנּוּ בְחֵלֶק "עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ" (ישעיהו ס"ו), "צִדָּה אוֹרֶה" (שמואל א כ'), "וּמִלִּין לְצַד עִלָּאָה יְמַלֵּל" (דניאל ז'), אַף כָּאן אֲשֶׁר לֹא צָדָה – לֹא צִדֵּד לִמְצֹא לוֹ שׁוּם צַד מִיתָה; וְאַף זֶה יֵשׁ לְהַרְהֵר עָלָיו, מִכָּל מָקוֹם לְשׁוֹן אוֹרֵב הוּא:
והאלהים אנה לידו. זִמֵּן לְיָדוֹ, לְשׁוֹן "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה" (תהילים צ"א), "לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן" (משלי י"ב), "מִתְאַנֶּה הוּא לִי" (מלכים ב ה') – מִזְדַּמֵּן לִמְצֹא לִי עִלָּה:
והאלהים אנה לידו. וְלָמָּה תֵצֵא זֹאת מִלְּפָנָיו? הוּא שֶׁאָמַר דָּוִד "כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע" (שמואל א כ"ד); וּמְשַׁל הַקַּדְמוֹנִי הִיא הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא מְשַׁל הַקָּבָּ"ה שֶׁהוּא קַדְמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם; וְהֵיכָן אָמְרָה תוֹרָה מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע? וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ. בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בִּשְׁנֵי בְנֵי אָדָם, אֶחָד הָרַג שׁוֹגֵג וְאֶחָד הָרַג מֵזִיד, וְלֹא הָיוּ עֵדִים בַּדָּבָר שֶׁיָּעִידוּ, זֶה לֹא נֶהֱרַג, וְזֶה לֹא גָלָה, וְהַקָּבָּ"ה מְזַמְּנָן לְפֻנְדָק אֶחָד, זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד יוֹשֵׁב תַּחַת הַסֻּלָּם וְזֶה שֶׁהָרַג שׁוֹגֵג עוֹלֶה בַּסֻּלָּם וְנוֹפֵל עַל זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד וְהוֹרְגוֹ, וְעֵדִים מְעִידִים עָלָיו וּמְחַיְּבִים אוֹתוֹ לִגְלוֹת, נִמְצָא זֶה שֶׁהָרַג בְּשׁוֹגֵג גּוֹלֶה, וְזֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד נֶהֱרָג (מכות י'):
ושמתי לך מקום. אַף בַּמִּדְבָּר, שֶׁיָּנוּס שָׁמָּה, וְאֵי זֶה מָקוֹם קוֹלְטוֹ? זֶה מַחֲנֵה לְוִיָּה (מכילתא):
ואשר לא צדה AND IF A MAN LIE NOT IN WAIT — i. e. if he did not lie in ambush for him (the person whom he killed), nor did he premeditate the blow (Makkot 7b).
צדה is a term denoting “lying in wait”; similarly it says, (I Samuel 24:12) “yet thou liest in wait (צדה) for my soul to take it”. It is, however, not correct to say that צדה is of the same derivation as, (Genesis 27:34) הצד ציד “he that hath hunted (הצד) venison”, for a ה has no place in the verbal forms of the term denoting “hunting beasts”. Then again, the noun form of the latter is צַיִד and that of the former צְדִיָה, whilst the participle of the verb “lying in wait” is צוֹדֶה and that of the other is צָד. I therefore say that its meaning is as the Targum gives it: “and if he did not lie in ambush for him”. Menachem ben Seruk placed it in the same section as הצד ציד (i. e. he held that the root is צד and that it has the meaning of “hunting”), but I do not agree with him. If it is to be placed in one of the sections of צד we had better place it in the same section as, (Isaiah 66:12) על צד תנשאו “ye shall be borne upon her side (צד)” and (I Samuel 20:20) “and I will shoot [three arrows] on the side thereof (צדה)”, and (Daniel 7:25) “and he shall speak towards the side of (against) the Most High”. Thus, here, the words אשד לא צדה could be taken to mean, “he did not turn aside (צִדֵּד)” to seek some side (occasion) for killing him. But there are objections even to this explanation. At any rate, even if it be connected with צד in this sense, it would still have the meaning “lying in wait”.
והאלהים אנה לידו means, BUT GOD GOT IT READY FOR HIS HAND. It has the same meaning as this root has in, (Psalms 91:10) “No evil shall be got ready (תאנה) for thee”; (Proverbs 12:21) “There shall no evil be got ready (תאנה) for the just”; (2 Kings 5:7) “he gets himself ready (מתאנה) for me”, i. e. he gets himself ready to discover some occasion against me.
והאלהים אנה לידו BUT GOD GOT IT READY FOR HIS HAND — But why should this go forth from Him (be brought about by God)? This is just what David tells us: (I Samuel 24:13) “As says the proverb of the ancient (הקדמני) “Wickedness proceededeth from the wicked”. — “The proverb of the קדמני” is the Torah, the maxim of God, Who it the “Ancient” (Whose existence preceded that) of the world. But where indeed does the Torah say, “Wickedness proceedeth from the wicked”? It says it implicitly in the verse: “But God got it ready for his hand”. For what is Scripture here speaking about? About two men, one of whom killed a person with premeditation and the other killed inadvertently, and in neither case were there witnesses to the deed who could testify about it. Consequently, the former was not put to death and the latter was not forced into banishment to a city of refuge (cf. Numbers 35:11). Now God brings them together at the same inn. He who killed with premeditation happens to sit beneath a ladder, and the other who killed inadvertently ascends the ladder and falls, when descending it, upon the man who killed with premeditation and kills him. Witnesses now being present they testify against him, so compelling him to be banished to one of the cities of refuge. The result is that he who killed inadvertently is actually banished and he who killed with premeditation actually suffers death (cf. Mekhilta and Makkot 10b).
ושמתי לך מקום AND I WILL APPOINT THEE A PLACE — in the wilderness also — WHITHER HE SHALL FLEE — Which was the place that offered him an asylum? The camp of the Levites (Mekhilta; Makkot 12b).