איתא במד"ת כן' אמרו בני קרח (א)

תצחאיתא במד"ת כן' אמרו בני קרח (א)

בס"ד. תילי' סי' פ"ה ה'

איתא במדרש תילים סי' פ"ה הובא בילקוט ג"כ סי' הנ"ל אמרו בני קרח עד מתי אתה אומר שובו בנים שובבים (ירמי' ג' י"ד ך"ב), והן אומרים לך שוב אתה תחלה שנא' שובה ה' עד מתי וגו' (תילי' צ' י"ג), ואתה אומר לא כן אלא ישראל תחלה, לא אתה תשוב לעצמך ולא אנו נשוב לעצמינו אלא שניהם כאחד שנא' שובנו אלקי ישענו (תילי' פ"ה ה'). וכעין פשרה זו דבני קרח בענין התשובה מצינו ג"כ בבריאת שמים וארץ שנחלקו ב"ש וב"ה אם שמי' קדמו או ארץ קדמה, ואמר רשב"י תמה אני על מה נחלקו אבות העולם אלא שניהם כאחת נבראו שנא' קורא אני עליהם יעמדו יחדיו. ונת' מזה במ"א שבחי' זו שיעמדו יחדיו הוא מבחי' היותר גבוה אשר שם אינו שייך לאמר מעלה ומטה כלל, ולכן יעמדו יחדיו כו'. אך בענין התשובה שבכלל כל ענין תשובה הוא שיומשך מבחי' הגבוה יותר ששם אינו תופס מקום החטא ועון, שלכן משם נמשך הסליחה, וא"כ מה יש לחלק בזה ג' חלוקות, הא' מלמעלמ"ט שז"ע שאנו מבקשי' שובה ה' עד מתי, הב' מלמטלמ"ע שז"ע שובו בנים שובבים, והג' שובינו אלקי ישענו שז"ע שניהם כא'. וגם צ"ל דמלשון שובנו משמע שגם ענין תשו' זו אנו מבקשים שישיב לנו, היינו שיגרום ויפעול בנו ענין התשובה, א"כ גם זה נחשב לכאו' בכלל מלמעלמ"ט, ולפי דברי המדרש תילים חושב זה לשניהם כאחד כו'. אך הענין הוא דהנה נודע כי שבת הוא אותיות תשב שהוא בחי' תשובה, ובשבת יש ג"כ ג' בחי' אלו, שהוא מ"ש בעשה"ד בפ' יתרו זכור את יום השבת, ובעשה"ד שבפ' ואתחנן נא' שמור את יום השבת, וזהו ב' בחי' בתשובה שהו"ע שבת ג"כ מלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע, והשלישי הוא כמארז"ל זכור ושמור בדבור אחד נאמרו שז"ע שניהם כאחד, וכמו פשרה דבני קרח שלא אתה תשוב לעצמך כו' אלא שניהם כאחד כו'.

ולהבין כ"ז צ"ל תחלה שורש בחי' תשו' שמלמטלמ"ע ותשו' שמלמעלמ"ט, והוא שב' בחי' אלו זהו מ"ש בשה"ש (ב' ט"ז) דודי לי ואני לו, מתחילה דודי לי תצטשז"ע מלמעלה למטה, ואח"כ ואני לו, ובשיר וא"ו ג' נא' אני לדודי ואח"כ ודודי לי שהוא מלמטה למעלה, ופי' בת"י דודי לי קאי על בחי' יצ"מ, שהי' אתעדל"ע לבד בלי אתעדל"ת כלל, שהיו מתחלה מושקעים במ"ט שערי טומאה ויצאו ממצרים, ובחמשים יום קבלו את התורה, והיינו לפי שהי' אתעדל"ע כו', ואני לדודי מפרש על בית שני שעלו מבבל, וזהו שא' אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול, והנה שמות החדשים עלו מבבל, שמקודם לא היו שמות להחדשים כלל, רק שהי' חשבון החדשים מניסן שהי' זמן יצי"מ, והי' נק' ניסן ראשון שני שלישי כו' וכמ"ש החדש הזה לכם כו' ראשון וגו', ובחדש השביעי כו', אבל לא הי' שם להחדשים ושמות החדשים ניסן אייר אלול כו' זה עלה מבבל כו', ולזה מרומז בפסוק אני לדודי כו' שאז הוא זמן אני לדודי מלמטה למעלה כו'.

והנה בב' הפסוקי' בפ' דודי לי נא' הרועה בשושנים, וכן בפ' השני אני לדודי נא' ג"כ הרועה בשושנים כו', והיינו לפי שיש שני בחי' שושנה, יש שנק' שושנה בין החוחים וכמ"ש כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות, ויש בחי' שושנה שנק' שושנת העמקים וכמ"ש אני חבצלת השרון שושנת העמקים, והיינו לפי שארז"ל א"ת שושנים אלא ששונים בהלכות. והנה כתי' כי טובים דודיך מיין, דהיינו שבחי' דודיך שהוא בחי' דודי לי ואני לו ובחי' אני לדודי נמשך מיין שהוא בחי' יינה של תורה, וזהו מ"ש חכלילי עינים מיין ופירשו רז"ל כל חיך הטועם אומר לי לי, היינו שבחי' לי לי שהוא בחי' דודי לי ובחי' אני לדודי ודודי לי נמשך מבחי' חיך הטועם שהוא בחי' יינה של תורה כו', ולזה נא' אצל דודי לי ואצל אני לדודי הרועה בשושנים שהוא בחי' ששונים בהלכות.

והנה להבין כ"ז יש להקדים מ"ש בלק"ת ע"פ שיר השירים אשר לשלמה, שיש ב' בחי' כלה, בחי' כלה שארי ולבבי שהוא בחי' כליון שהוא מכלה ומבלה את הכל מל' כלה, והב' מל' כלתה נפשי, והיינו תשוקת הנפש לידבק וליכלל באורו ית'. והענין דהנה בק"ש יש ב' בחי' מס"נ, הא' למסור נפשו באחד, והב' ואהבת בכל נפשך אפי' נוטל את נפשך, ובין ב' בחי' מס"נ אלו מפסיקים בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ואנשי יריחו לא היו מפסיקין וכן משה לא אמר בשכמל"ו. והענין כי הנה הבחי' הא' למסור נפשו באחד הוא מחמת שמע ישראל, כי שמע הוא לשון תקהבנה שהוא התבוננות בגדולת א"ס ב"ה איך שהוא אחד כמו קודם שנבה"ע בלי שום שינוי כמ"ש אני הוי' לא שניתי כו', אתה הוא עד שלא נבה"ע כו', אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקי', פי' אלקי' המעלים ומסתיר, כי לפניו אין שום העלם מעלים ומסתיר כלל כי כולא קמי' כלא חשיב, הגם שהוא כלא ולא לא ממש אעפ"כ הוא כלא כו', וע"י התבוננות זו נעשה בחי' כלה שמכלה היש לגמרי, ופי' שמכלה היש היינו שאפילו למטה בבחי' יש יהי' הגילוי איך שכולא כלא חשיב ואין היש תופס מקום כלל, וממילא בטלים כל התאוות והישות וכל טיבו דלגרמי כו', וזהו לשון כליון שמכלה לגרמי' שיתבטלו כל רצונותיו ולא ישאר אצלו שום רצון רק אליו ית'.

אך הנה לא כל אדם יכול להגיע לבחי' מס"נ דאחד, דהיינו שיהי' למטה אצלו בחי' גילוי איך שכולא כלא חשיב, רק נשמות גדולות כמו אנשי יריחו שהיו נשמות גבוהות מאד, ולזה נקראו אנשי יריחו ע"ש בחי' הריח שריח הוא בחי' גבוה וכמ"ש במשיח והריחו ביראת ה', וכן נשמת רשב"י וכה"ג שהיו מפסיקים לק"ש לבד ולא לתפלה, לפי שבק"ש הי' מאיר אצלם הביטול דיחו"ע ממש, ולזה לא היו צריכין לתפלה, לפי שענין התפלה הוא כדי להפוך את היש וליבטל בבחי' ביטול דיחו"ע ע"י ח"י ברכות בחי' ברוך אתה הוי' ע"י המשכת שם הוי' למטה, אך בחי' רשב"י וכדומה שהיו בבחי' ביטול ממש והיו בבחי' כליון לגמרי והי' מאיר אצלם הביטול דיחו"ע לזה לא היו צריכין לבחי' תפלה. אך לא כל אדם יכול להגיע לבחי' זו, וזהו שמפסיקים בין אחד לואהבת בברוך שם כו' דהיינו התבוננות דיחו"ת איך שמלכותך מלכות כל עולמים, ששרש העולמות נמשך מבחי' מל' שהוא בחי' מלך על עם, והנה עם הוא בחי' עוממות בחי' נפרדים שמבחי' מל' נתהוו כל הנבראים מאין ליש, וכתי' ומבלעדי אין אלקים מבלעדי דוקא דהיינו חוץ ממנו ית' ח"ו, אבל הוי' בעצמו הוא אלקי', אני הוי' אלקיכם, אני בעצמי שמצמצם ומסתיר אא"ס ב"ה הבלתי בע"ג להיות גילוי בחי' נבראים בבחי' יש וכהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי' כו', ומבחי' זו של בשכמל"ו נמשך בחי' כלה הב' כלתה נפשי שהוא לשון תשוקה ואהבה שהוא בחי' ביטול היש דהיינו שהוא יש ודבר להיות שהוא ואהבת בכל לבבך ובכל נפשך בבחי' יש מי שאוהב כו'. וזהו ענין ב' בחי' כלה שנאמרו בשה"ש, שכל שה"ש מדבר על ב' בחי' כלה הנ"ל כידוע, כי ב' פעמים נאמר ונשנה בשה"ש החיבוב שבין חתן לכלה ורומז על ב' בחי' כלה הנ"ל.

וזהו ג"כ ענין ב' בחי' אהבה, בחי' אהבה רבה, ובחי' אהבה זוטא, דהיינו שבחי' אה"ר הוא שיהי' האהבה רק לה' לבדו ולא יהי' שום בחי' לגרמי' תקאוכמשארז"ל אל תהיו כעבדים כו' ע"מ לקבל פרס, פרס הוא לשון פרוסה, והיינו שלא ירצה בשום חפץ זולתו ית' עצומ"ה, ואפי' בג"ע לא יחפוץ לפי שהוא בחי' פרוסה, והיינו בחי' זיו לבד וכמשארז"ל יושבין ונהנין מזיו השכינה, רק שיהי' הרצון לה' לבדו וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כלה שארי כו' בחי' כליון לגמרי שאין בו שום לגרמי' כו' שזהו בחי' אה"ר כו'. משא"כ כשהאהבה לה' הוא שרוצה להשיג וליהנות מזיו שכינתו ית', וע"ד ההשגה שבג"ע כו', הרי זהו רק בחי' אהבה זוטא כו'.

והנה ב' בחי' כלה הנ"ל הוא ב' בחי' שושנה, שהוא בחי' שושנת העמקים ובחי' שושנה בין החוחים, כלה עילאה נק' בחי' שושנת העמקים, עמקים הוא לשון עומק ע"ש ממעמקי' קראתיך הוי', דהיינו שנמשך שם בחי' גילוי עומק של הוי' שהוא בחי' הגילוי איך שכולא קמי' כלא חשיב כו'. ועפ"י הקבלה שושנת העמקים הוא בחי' בינה שהוא בחי' שכינתא עילאה. והגם שמבואר בזהר שבחי' בינה אינו נק' בחי' כלה, פירושו שאינו נק' בחי' כלה ע"ש כליון ותשוקה, להיות כי שם בבחי' בינה אינו שייך כלל בחי' כליון ותשוקה לפי ששם מאיר אא"ס בבחי' גילוי, כי חו"ב הם תרין ריעין דלא מתפרשין כנודע, ובבחי' חכ' שהיא בחי' כח מ"ה בחי' אחד האמת כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, היינו ששם הוא בחי' גילוי איך שכולא כלא חשיב, וממילא מאיר זה ג"כ בבינה כי הם תרין ריעין דלא מתפרשין כנ"ל, ולכן אינו שייך שם בחי' תשוקה, כי ענין התשוקה אינו נופל כ"א על ההעדר כמ"ש צמאה לך נפשי כו' בארץ ציה ועיף בלי מים, משא"כ כשהוא אצל המים אינו שייך בחי' צמאון כו', ולזה אינו שייך לקרוא בחי' הבינה בשם בחי' כלה מל' כלתה נפשי שהוא ע"ש כליון ותשוקה כו', אך בחי' כלה עילאה שהוא בחי' כלה שארי ולבבי שהוא בחי' ביטול לגמרי זהו בבינה דוקא, שהוא בחי' שושנת העמקים כו'. ובחי' כלה הב' בחי' כלתה נפשי זהו הנק' בחי' שושנה בין החוחים, שהוא בחי' מל' שנעשה מקור לעולמות שהם בחי' יש ודבר נפרד, ונק' שושנה בין החוחים ע"ש בחי' ירידת המל' להחיות את הע' שרים, ולהשפיע חיות לכל דברי' הגשמי' עד שנמשך בחי' תאוות גשמי' כו', ונק' בין החוחים ע"ש שעוקצין ודוקרין אותה. אך אעפ"כ כל עיקר מעלתה של בחי' שושנה הוא כשהיא בין החוחים, לפי שעי"ז שחוחין דוקרין ועוקצין אותה עי"ז יוצא ריחה מהעלם אל הגילוי, וכך עי"ז שהוא נעשה מקור לעולמות הנפרדי' שהם בחי' יש, ונעשה בחי' ביטול היש לאין, עי"ז נעשה בחי' גילוי אור יותר, לפי שיתרון האור הוא מתוך החשך דוקא, ולזה יש מעלה בבחי' ביטול היש לאין שהוא בחי' יחו"ת יותר מבחי' ביטול במציאות ממש שהוא בחי' יחו"ע כו'. והנה ב' בחי' שושנה אף שושנה בין החוחים היא למעלה מבחי' עשב, שבכל השנה ההשפעה היא רק מבחי' עשב, וכמ"ש ונתתי עשב בשדך לבהמתך שהם בחי' המלאכים ועל ידם מקבלים את ההשפעה כו', משא"כ באלול ההשפעה היא מבחי' שושנה שהוא בחי' בינה או מל' כו'.

תקבוהנה מב' בחי' כלה הנ"ל נמשך להיות ב' בחי' חתנים בחי' חות דרגא, וזהו קול מצהלות חתנים מחופתם חתנים תרי משמע, והיינו שיש ב' בחי' המשכות, וזהו ענין מ"ש אלה תולדות השמים והארץ מלא בב' ואוי"ן, וכן מצוות שבת נא' בנחמי' בשני ואוי"ן כי וא"ו הוא המשכה, שזהו ענין ב' בחי' חתנים. והענין הוא דהנה צ"ל משארז"ל עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, איך שייך בחי' שם עד שלא נברא העולם שעדיין לא הי' מי שיקראנו בשמו. ויובן ע"פ מה שנודע שהשי"ת נק' בגמ' ובמדרשים בשם הקב"ה, שבחרו בשם זה ולא בשמות וכינוים אחרים כמו רחום וחנון, לפי שהוא קדוש ומובדל כו', ואין ערוך המשכת והתלבשות אוא"ס בראשית ההשתלשלו' אלא כטפה מים אוקיינוס, והארה זו נק' בחי' שם שאינו אלא זיו והארה כו'. והנה לפי שעיקר התהוות העולמות הוא מבחי' שם לבד, זהו שייך לומר עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, והיינו לפי שיש בשם ב' בחי', א' כמו שהוא נמשך להוות ולהחיות את העולמות, והב' היינו המקור והשרש והיכולת שיש באוא"ס ב"ה שיוכל להיות בחי' גילוי זיו והארה שיהי' ממנה התהוות עולמות שיעלה בחפצו ורצונו, וכמו זיו השמש הכלול במאור שהוא השמש עצמה כו'.

וזהו מ"ש ויקרא הוי' הוי' היינו שיש ב' שמות הוי', הא' הוי' שבסדר השתלשלות להוות ולהחיות את העולמות, והב' הוא הוי' שלמעלה מסדר השתל' שהוא בחי' עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד כו' שהוא בחי' אני ראשון ואני אחרון כו'. אך הנה צריך להמשיך מבחי' שמו הגדול שהוא בחי' הוי' הא' בבחי' הוי' הב' שהוא בחי' חכ', דהנה חכ' אע"פ שהוא בחי' ראשית וכמ"ש בראשית ברא ות"י בחוכמתא, וכן אורייתא דמח"ע נפקת נק' בחי' ראשית וכמ"ש ה' קנני ראשית דרכו, אעפ"כ ראשית הוא לשון נוק' שהיא בחי' מקבל כו', וזהו שהתורה נק' זאת וכמ"ש וזאת התורה, וכן ארז"ל יבא זה ויקבל זאת מזה שהתורה נק' זאת ל' נוק' בחי' מקבל, ולזה צריך להמשיך בבחי' ראשית מבחי' אני ראשון שהוא שמו הגדול. וז"ע הקב"ה יושב ועוסק בתורה כו', עצמותו ית' הוא קדוש ומובדל אלא שיושב ומשפיל א"ע להיות תקגמתלבש בתורה כאדם היושב שמשפיל קומתו. וזהו ענין תורה לשמה, דהיינו לשמה לשם התורה, דהיינו להמשיך אוא"ס בתורה.

וזהו שנק' תורת חסד, וכמ"ש פיה פתחה בחכ' ותורת חסד על לשונה, ומקשה בגמ' וכי יש תורה של חסד ותורה שאינה של חסד, ותירצו כאן שלומד לשמה וכאן שלומד שלא לשמה, והיינו כשלומד לשמה אז נק' תורת חסד, לפי שבעצם התורה יש בה עונשים ודינים כו', אך כשלומד לשמה שעי"ז נמשך אוא"ס בתורה, עי"ז נק' תורת חסד שנמתקו הדינים שבה כו'. וזהו משארז"ל על מה אבדה הארץ על שלא ברכו בתורה, דהיינו לפי שלא המשיכו אא"ס בתורה ועי"ז אבדה הארץ לפי שבעצם התורה היא בחי' דין ויש בה עונשים כו', אבל אם היו ממשיכי' אוא"ס בתורה ממילא לא הי' בחי' דין כלל לפי שאז נק' תורת חסד כו'. וזהו משארז"ל דוד הי' מחבר תורה של מעלה בהקב"ה, והיינו שהמשיך מבחי' הקב"ה שהוא בחי' שמו הגדול בתורה, וזהו ענין המשכת וא"ו וזאת התורה, דהיינו להמשיך את בחי' הוא"ו שהוא בחי' המשכת הקו בתורה שנק' זאת. אך הנה הכח הזה להמשיך אוא"ס בתורה זהו ע"י בחי' כלה שהוא בחי' אין ביטול במציאות ממש, דהנה כתי' והחכ' מאין תמצא, אין הוא בחי' כתר שהוא בחי' שמו הגדול, וכדי להמשיך בחי' אין בחכ' זהו ע"י אין שלמטה כשהוא בבחי' ביטול במציאות ממש, ועי"ז נמשך אא"ס בחי' אין בחכ' כו'. וזהו שדוד הי' מחבר תורה של מעלה בהקב"ה לפי שדוד הי' בתכלית הביטול לאלקות, ולזה הי' בכחו לחבר כו'.

וזהו מ"ש שיר השירים אשר לשלמה, דהנה שיר הוא בחי' נגינה שהוא בחי' טעמים, כי הנה הטעמים הם ג"כ כמו בחי' אותיות שהוא ענין המשכות וכנודע מענין טנת"א, אך כי הם אותי' והמשכות מבחי' תענוג עליון בחי' כי עמך מק"ח מה שלמעלה אפי' מבחי' ח"ע, והיינו שהם אותי' והמשכות מבחי' שעשועי המלך בעצמותו וכדכתי' ואהי' שעשועי'.

וז"ע שיר השירים, כי שירים הוא בחי' חו"ב, שהוא בחי' תושב"כ ותושבע"פ, ושיר השירים הוא בחי' המשכת תענוג עליון שהוא בחי' כתר כו', כי שיר השירים הוא ע"ד בחי' סגולתא ששני נקודות למטה ונקודה א' למעלה שהוא בחי' כתר כו'. וזשארז"ל כל השירים קודש ושה"ש קודש קדשים לפי שקודש קדשים הוא ג"כ בחי' סגולתא, קדשים תרין הם בחי' חו"ב וקודש קדשים הוא בחי' כתר, ולזה שה"ש קודש קדשים. וזהו מ"ש יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירו עמי, כל העוסק בתורה בלילה תקדהקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, והיינו שע"י ובלילה שירו שהתורה נק' בחי' שיר שהוא המשכת התענוג בתורה שהוא בחי' כתר, עי"ז הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום שאז נק' התו' בחי' תורת חסד וזהו ענין המשכה הא'. ואח"כ כתי' אשר לשלמה הוא בחי' חתן הב', דהיינו שיומשך מבחי' חכ' ובינה למטה, שיומשך התורה למטה בבחי' מדות כשר פסול כו', וזהו אשר לשלמה, אשר הוא בחי' תענוג שהוא בחי' בינה לפי שהתגלות עתיק יומין הוא בבינה, לשלמה הוא בחי' מלך שהשלום שלו שהוא מחבר שני הפכים, שזהו מדת הת"ת שמחבר שני הפכי', ואשר לשלמה הוא בחי' ת"ת דאימא שנעשה כתר ועת"י לז"א כו', והיינו שעי"ז יכולה התורה לימשך למטה בגשמי' בבחי' יש כו', לפי שנמשכה בבחי' מלך שלמה מלך שהשלום שלו שהוא מחבר שני הפכים בחי' אין ויש כו', שז"ע חתן הב' בחי' וא"ו השני תולדות מלא בשני ואוי"ן כו'. וזהו ישקני מנשיקות פיהו, ב' בחי' פה, וכמ"ש ביאשיהו כי פיהו מריתי, פי הוי' ופי סרסרו (פי' ירמי'), וכך כאן ישקני מנשיקות פיהו היינו ב' בחי' פה, בחי' המשכה א' שהוא בחי' המשכה בבחי' חו"ב, הקב"ה יושב ועוסק בתורה, והמשכה שני' הוא בחי' המשכה מבחי' חו"ב לבחי' מדות כדי שיומשך התורה למטה בגשמי' כו'.

והנה ע"ז נא' אח"כ כי טובים דודיך מיין דהיינו ב' בחי' דודים בחי' דודי לי ואני לו הרועה בשושנים, ובחי' אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים, ובחי' שושנים שהוא בחי' יגמה"ר נמשכי' מבחי' יין יינה של תורה, וכשארז"ל א"ת שושנים אלא ששונים בהלכות. והענין הוא דהנה מתחלה יש להבין מהו ענין יגמה"ר, שהרי לא נמצא רק ג' שכליי' וז' מדות שהם בחי' עשר, וכמ"ש בתשו' לרב האי גאון ע"ס שמענו י"ג לא שמענו, וא"כ מהו ענין י"ג כו'. אך הענין הוא דהנה כתי' כל הנק' בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, כל הנק' בשמי הוא בחי' ע"ס דאצי' שהם רזא דשמא קדישא, וכידוע שיש ז' שמות שאינן נמחקי', ודרך כלל הם עשר שמות כו', וזהו כל הנק' בשמי כו', בראתיו יצרתיו אף עשיתיו שהם בחי' ג' עולמות בי"ע הם י"ג כו'. ולכאו' י"ל איך נחשבים ג' עולמות בי"ע שהם בחי' עולמות נפרדי' בבחי' יגמה"ר עם ע"ס דאצי'. אך הענין הוא דמה שג' עולמות בי"ע הם נפרדים זהו רק מצד חיצוניות העולמות, אבל כשנמשך אא"ס בבחי' פנימי', אז גם עולמות בי"ע הם בטלים בתכלית הביטול, וכמ"ש לעיל שכשנמשך מבחי' שמו הגדול בחי' עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד אז בחי' כלה שהוא בחי' כלה שארי ולבבי בחי' כליון היש לגמרי, וממילא גם הג' עולמות בי"ע הם בתכלית הביטול כמו ע"ס דאצי' ממש, ולזה הם נעשים י"ג, שגם הג' עולמות בי"ע ג"כ נחשב עם ע"ס דאצי' בשוה ממש. וזהו כי טובים דודיך מיין, שבחי' הרועה בשושנים נמשכי' מבחי' יינה של תורה, והיינו לפי שבתורה נמשך המשכת אא"ס מבחי' שמו הגדול וכמ"ש לעיל שז"ע שיר השירים ובלילה שירו עמי כו', וממילא עי"ז נעשה בחי' ביטול וכליון היש, ועי"ז נעשה יגמה"ר כו' שגם הג' עולמות נחשבים כע"ס דאצי' כו'.

תקהועתה יש להבין מה שפעם נא' דודי לי ואני לו, ופעם נאמר אני לדודי ודודי לי. והענין הוא דהנה ארז"ל כנס"י שאלה שלא כהוגן ויבא כגשם לנו, השיבם כהוגן אהי' כטל לישראל, והנה ההפרש שבין גשם לטל הוא כי גשם הוא מלמטלמ"ע וכמ"ש ואד יעלה מן הארץ והשקה, משא"כ טל הוא מלמעלה למטה כי טל לא מיעצר לעלמין. וזהו ג"כ ההפרש שבין דודי לי בקדמיתא ובין אני לדודי בקדמיתא. וזהו שת"י שדודי לי קאי על יצ"מ, דהנה יצ"מ הי' בחי' דודי לי שהי' אתעדל"ע לבד בלי אתעדל"ת כלל, לפי שהיו מושקעים במ"ט שערי טומאה ולא הי' יכול להיות להם אתעדל"ת רק שהי' אתעדל"ע מצד עצמו, וכמ"ש אשר הוצאתיך מאמ"צ, וכמ"ש במדרש כמו למשל הצפור שהוא ביד אחד ובא אחד וחטף ממנו, וכך ישראל היו ביד מצרים ממש רק שחטף אותם מיד מצרים, וזהו מ"ש ועברתי באמ"צ אני ולא מלאך כו', ולא הי' כח לא ביד שום מלאך ולא ביד שרף להוציאם לפי שהיו מושקעים מאד במ"ט שע"ט טומאת מצרים, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו הוציאם שהי' אתעדל"ע כו', וקירבן במ"ט ימים לנו"ן שערי בינה וקיבלו את התורה, והיינו לפי שכל זה הי' מצד אתעדל"ע לבד כו'. וזהו דודי לי בקדמיתא, ואח"כ ואני לו וזהו ענין טל כו' שהוא מלמעלמ"ט, ולכך מתחילין בפסח לומר מוריד הטל, וכמ"ש בת"י שאוצרות טלא מתפתחין בפסח כו'. אך הנה כ"ז הוא רק לשעה, אבל אח"כ צריך שיהי' אתעדל"ת מלמטלמ"ע וכמ"ש ענה דודי ואמר לי קומי לכי רעייתי יפתי ולכי לך מלמטה למעלה, וזהו ענין ר"ח אלול ותשרי שאז הוא זמן התחלת גשמים שאז צריך להיות אתעדל"ת. וזהו מ"ש כי לא המטיר ה' על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה, לפי שלא הי' אדם לעבוד את האדמה ע"כ לא המטיר כו', לפי שגשמים צריך שיהי' מתחלה העלאה מלמטלמ"ע, וזהו ואד יעלה מן הארץ, אד הוא ל' שברון בחי' לב נשבר ונדכה שהוא בחי' תשובה כו'. וזהו מ"ש יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי, שבחי' מטר צריך שיהי' בחי' יערוף, והיינו שלא יהי' בבחי' קשה עורף ולשבר את קשיות העורף. וז"ע ר"ח תשרי שאז הוא יום הדין צריך שיהי' בחי' העלאה מלמטלמ"ע, וזהו ענין כל הסגופים ותעניתים שמתענים בעשי"ת, שהוא בחי' ואד יעלה מן הארץ כדי שיהי' אח"כ המשכת הגשם כו'. וזהו שתשרי הוא בהיפך אתוון של תשר"ק, וניסן הוא חדש האביב שהוא כסדר מלמעלה למטה, משא"כ תשרי הוא מלמטלמ"ע. וזהו שבחי' דודי לי הוא בזמן יצ"מ, משא"כ אני לדודי הוא ר"ת אלול, שאז הוא אני לדודי בקדמיתא ואח"כ דודי לי כו'.

ובזה יובן המחלוקת שבינינו להקב"ה, שהקב"ה אומר שובו בנים שובבים מלמטלמ"ע תחלה, ע"ד אלול ותשרי שהוא מלמטלמ"ע, ואנו אומרי' שובה תקוה' עד מתי מלמעלמ"ט, ע"ד יצ"מ שהי' התעוררות מלמעלה לבד כו', אך בני קרח עשו פשרה לא אתה תשוב לעצמך ולא אנו נשוב לעצמינו, אלא שניהם כאחד שובנו אלקי ישענו, והיינו שיהי' תשובה מלמטלמ"ע, אך אעפ"כ יהי' נמשך התעוררו' על התשובה תחלה מלמעלמ"ט, ולא כמו שהי' ביצ"מ שהי' רק מלמעלה ולא הי' להם אתעדל"ת כלל, אלא שיהי' תשובה מלמטלמ"ע, אך אעפ"כ יהי' ע"י התעוררות מלמעלה תחלה, שיומשך התעוררות לעורר אותנו בתשו', ולא ע"ד שארז"ל הבא לטהר מסייעי' אותו שזהו מלמטלמ"ע שנתעורר מעצמו תחלה ואח"כ מסייעים אותו, אלא שהתעוררות יהי' מלמעלה כו', וזהו שניהם כאחד שובנו כו', דהיינו שיומשך רק כח והתעוררות לבד על תשובה כו'. וזהו ע"ד שבת קול יוצאת ומכרזת שובו בנים שובבי' שהוא מעורר אותנו מלמעלה לעשות תשובה, וזהו יגמה"ר שמאירי' באלול דהיינו שנמשך כח והתעוררות על בחי' תשובה כו'.

והנה בחי' הכח וההתעוררות זה נמשך מלמעלה ממקום עליון יותר, דהיינו מבחי' שם הוי' דלעילא בחי' שמו הגדול וכמ"ש ויעבור הוי' על פניו ויקרא הוי' הוי', דהנה מה שתשובה מועיל אפי' אם התשובה היא מלמטה לבד, אעפ"כ כדי שיקבלו הקב"ה בתשובה זהו רק ע"פ יגמה"ר, כי עפ"י חכ' לא מהני תשובה וכמשארז"ל בילקוט שאלו לחכ' נפש החוטאת במה תתכפר והשיבה תמות, שאלו לנבואה אמרה חטאים תרדוף רעה, וכן שאלו לתורה השיבה יביא קרבן ויתכפר וגם זה הוא רק על השוגג, אבל על המזיד לא מהני קרבן, שאלו להקב"ה אמר יעשה תשובה הה"ד טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך, שזה שתשובה מועיל הוא שנמשך מבחי' הטוב כי לא כלו רחמיך דהיינו מבחי' יגמה"ר וע"י יגמה"ר מתכפר גם לבע"ת. אבל כדי שיהי' גם התעוררות התשובה מלמעלה צריך שיהי' נמשך ממקום עליון יותר דהיינו גם למעלה מבחי' יגמה"ר והיינו מבחי' עצמות אוא"ס ממש שהוא בחי' עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו לבד. וזהו מ"ש בי"ג מדה"ר אני אעביר כל טובי על פניך, שזה כדי שיהי' נמשך התעוררו' מלמעלה על תשובה, זה נמשך מבחי' כל טובי שהוא למעלה גם מבחי' טוב וישר כו', וזהו וחנותי את אשר אחון, חנון הוא מתנת חנם, שהוא אף שאין לו זכות כלל כ"א מתנת חנם לבד כו', שזה נמשך מבחי' אני אעביר כל טובי על פניך כו'.

וזהו שבני קרח דוקא עשו פשרה זו, י"ל לפי שראו את כח התשובה איך הוא גדול מאד, וכמ"ש רחש לבי דבר טוב, ופי' במדרש שקאי על בני קרח, לפי שלא הי' להם פנאי להתוודות אפי' בדבור, לפי שמלמטה נפתח הארץ וראו הגיהנם מלמטה, ומלמעלה ירד האש, ולא הי' להם פנאי להתוודות רק שרחש לבם דבר טוב, שהרהרו רק בתשובה ואעפ"כ הועיל להם, ולפי שראו כח התשובה ע"כ עשו פשרה תקזכו'. ועוי"ל לפי שהיו ממוצעי' בין משה לקרח, כי משה הי' רבן, וכמ"ש במדרש שבני קרח הי' עומדים מרחוק שלא הי' יודעים עם מי יעמדו, שקרח הוא אביהם, ומשה הוא רבן שלמדו ממנו תורה, ולזה עמדו מרחוק, ואח"כ חזרו בתשובה, ולפי שהיו ממוצעים בין משה לקרח והנה משה או' שובה ה' כו' כי פסוק שובה ה' נא' בשיר תפלה למשה, לפי שמשה הי' בחי' חסד וכמ"ש כי מן המים משיתיהו, וקרח הי' מצד הגבורה, ומצד הגבורה מבקשי' מלמעלה שובו בנים שובבים כו', והם היו ממוצעים בין מדת החסד למדת הגבורה, ע"כ עשו פשרה לא אתה תשוב לעצמך ולא אנו נשוב לעצמינו כו' אלא שניהם כאחד שובנו אלקי ישענו כו'.

והנה בענין יגמה"ר יש ב' דעות, דעה אחת שיגמה"ר מתחילי' מאל רחום וחנון, והוי' הוי' אינו מחשבון הי"ג, ויש דיעה שסובר שיגמה"ר מתחילין מהוי' הוי'. והנה לפי"ז ששני שמות הוי' ג"כ מחשבון הי"ג, נמצא שהוי' הוי' אל הוא בחי' כתר חכ' ובינה, ורחום הוא בחי' חסד, וחנון הוא בחי' מדת הגבורה, ויש להבין שהרי חנון הוא מתנת חנם שהוא בחי' חסד האמיתי, ואיך שייך זה למדת הגבורה שהוא בחי' דין כו'. אך הענין הוא דהנה איתא בע"מ ע"פ הראני נא את כבודך שביקש משה הראני נא את דרכך במה אתה מנהיג את העולם, ואמר לו הקב"ה במדת רחום וחנון, שאם יש לו זכות אזי אני מתנהג עמו במדת רחמים, דהנה רחמים אף שהוא רחמנות אעפ"כ מדת הרחמנות אינו נופל כ"א על מי שיש לו איזה זכות, אבל אם אין לו שום זכות אינו נופל עליו כלל בחי' רחמים, ואם אין לו שום זכות שאין לו כלום אזי במדת חנון אני מתנהג עמו, חנון הוא מתנת חנם כו'. נמצא שמדת חנון הוא כשאין לו שום זכות כו'.

והנה ארז"ל שהלל כשהי' שמח בשמחת בית השואבה הי' אומר אם אני כאן הכל כאן ואם אין אני כאן מי כאן. ולכאו' אין זה מובן שהרי הלל הי' ענותן ושפל, ואיך אמר אם אני כאן הכל כאן, שזהו כמו יש וגסות כו'. ואדמו"ר הזקן נ"ע תירץ שגם זה אמר בדרך שפלות אם אני כאן דהיינו שאני שפל וקטן מכולם, ואעפ"כ זכיתי לשמחת בית השואבה, הכל כאן כ"ש שכולם זכו לזה, כיון שהי' מחזיק עצמו שהי' שפל מכולם והכל הם במעלה יותר ממנו, ע"כ אם הוא זכה כ"ש שהכל זכו לזה, וזהו אם אני כאן הכל כאן. אך לפי"ז עדיין י"ל מ"ש אם אין אני כאן מי כאן, כיון שהי' מחזיק א"ע שפל מכולם א"כ אין זה ראי' ממה שלא זכה הוא שכולם לא זכו כו'. אך הענין הוא שכך אמר אם אין אני כאן ממילא מתנהג עפ"י מדת הדין, תקחוא"כ כיון שמתנהג ע"פ מדה"ד מי כאן, כולם לא זכו, לפי שעפ"י מדה"ד הן שמים לא זכו בעיניו ולכולם יכול למצוא איזה חטא ועון, וכמשארז"ל שנחשב לאברהם חטא על שאמר במה אדע אף שהוא חטא ועון קל מאד, וכן ליצחק נחשב לעון מה שאהב את עשו שהקב"ה שונאו, יעקב נשא שתי אחיות אף שאז הי' מותר, אך אעפי"כ נחשב לו לעון לפי שהתורה עתידה לאסור והוא נשא, נמצא שעפ"י מדה"ד א"א לזכות כלל, וזהו שארז"ל במדרש שאין לברי' לבורא כלום, והיינו אפילו משה רבינו ג"כ אין לו על בורא כלום, ולזה משה כשביקש ליכנס לא"י אמר ואתחנן בחי' מתנת חנם לפי שעפ"י זכות אין לו לתבוע כלום לפי שעפ"י מדה"ד הן שמים לא זכו בעיניו. ובזה יובן מה שמדת חנון הוא שייך למדת הגבורה, לפי שעפ"י מדת הגבורה אין לו לשום אדם כלל על בוראו שאין לו שום זכות, והנה מבואר לעיל שכשאין לאדם שום זכות אז מתנהג עמו במדת חנון מתנת חנם, נמצא שמדת חנוך שייך למדת הגבורה דוקא, לפי שעפ"י מדת הגבורה הן שמים לא זכו וצריך להתנהג עמו במדת חנון כו', וזהו שגבורה הוא ג"פ חסד, לפי שבמדת הגבורה נמשך תגבורת החסד להמתיק הדינין מבחי' מדת חנון, וזהו ג' פעמים חסד שהחסד נמשך בתגבורת כנ"ל.