[ומעתה צ"ל פי' הא']

תפג[ומעתה צ"ל פי' הא']

ומעתה צ"ל פי' הא' שאחד הוא אין כיוצא בו, שלכאו' צ"ל מה"ע השבח שאין כיוצא בו והאיך יעלה על לב איש ח"ו שיש כיוצא בו. אך הענין הוא דצ"ל מ"ש ואתה הוא ושנותיך לא יתמו שגם בזה צ"ל איך שייך לומר ענין ושנותיך הוא בחי' הזמן וגבול בהבורא ית' שהוא בבע"ג, ואומרו אח"כ לא יתמו. ותי' הרשב"א שלהיות הנברא הוא בע"ג לכן א"א לו להשיג ענין בחי' בלתי בע"ג, כ"א ע"י שיתארו לו ענין הגבול שאינו תמה ע"ז, ואח"כ אומרי' שהוא זמן ארוך כ"כ עד שהוא בבע"ג כו', וה"ז כדי לשבר את האוזן, וע"ד דכתי' עיני הוי', אזני ה' תהי נא אזניך קשובות לקול תחנוני כו'. אך י"ל באו"א, והוא כי הנה נודע שענין הזמן הוא בבחי' מלכות כל עולמים, שבזה שייך זמן, עבר, הוה, ועתיד, חלוקי' בג' תיבות מלך תפדמלך ימלוך כו', וזהו ענין שארז"ל יומו של הקב"ה אלף שנה הכוונה כי יחידות עשירות מאות הוא בבי"ע, ואלפי' הוא בבחי' מלכות כל עולמים דאצי', אבל מבחי' זו לא יש בחי' הזמן כלל, ומ"מ א"א לומר שלא יש כלל בחי' שורש ומקור לזמן זה, שהרי בעה"ק אמר שאם אתה אומר שאוא"ס הוא רק בבע"ג ואין לו כח בגבול הרי אתה מחסר שלימותו, ונת' מזה בכ"ד ששורש בחי' ההגבלה הנמצא ממנו תחלה הוא בחי' כלי' דנר"נ דאצי'. ולתווך כל הפי' בזה הוא בחי' ל' כלי' דז"א דאצי', וזהו שורש ענין ש' שדי, אבל ש' הוי' שהוא הי' הוה ויהי' כאחד הוא בחי' בבע"ג לגמרי כו' למעלה משורש ומקור הזמן לגמרי, ומצד בחי' אוא"ס דש' הוי' הי' יכול להתהוות עולמות הא"ס עד אין שיעור כו', רק בחי' ש' שדי הוא שאמר לעולמו די כו', ומ"מ כתי' הוי' מלך הוי' מלך כו' הרי מתלבש בחי' ש' הוי' בבחי' ש' שדי מקור הזמן. וזהו אין כיוצא שיהי' בלתי בע"ג ובחי' הגבול כאחד, ונמצא זהו כענין שאמרו נמנעו הנמנעות, להוציא מדעת האומר שרוכב ובלתי רוכב זהו נמנע גם בחיק הבורא, כ"א שנמנעו הנמנעות ויכול להיות שני הפכים כאילו רוכב ובלתי רוכב כאחד שהרי ה' מלך כו', וזהו השבח דאין כיוצא בו כו'.

ומעתה צ"ל בוה' האמירך כו' פירושים אלו, ומה"ע לשמור כל מצותיו שנא' בהאמירך, והענין הוא שארז"ל הקב"ה מניח תפילין, תפילין דמארי עלמא מה כתי' בהו ומי כעמך כו' אחד בארץ, פי' וענין התפילין שהקב"ה הוא בחי' קדוש וברוך בחי' ז"א דאצי' ע' בלק"ת בדרוש בהרת, והוא מניח תפילין הוא ענין המשכת מוחין לז"א, וכתי' מגיד דבריו כו' וארז"ל במד"ר מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות, שפי' בזה שע"י שאמר לישראל לעשות מצות אלו עי"ז מפעילים להיות הוא ית' בעצמו עושה, שע"י שאיש הישראלי מניח תפילין ממשיך שיהי' נמשך המשכת ד' מוחין לז"א, והוא ע"י ד' פרשיות דתפילין, קדש רומז על תפהבחי' החכ', והי' כי יביאך בחי' בינה, שמע והי' אם שמוע הוא בחי' דעת שנחלק לחו"ג, וכן ע"י ציצית להיות הקב"ה מתעטף בציצית וכדומה כו'. וזהו האמירך ל' שבח שזהו שבח גדול לישראל שע"י עשיית המצות שעושי' עי"ז ממשיכי' שיהי' נמשך בחי' מצות שלמעלה, ומתורץ בזה ג"כ ענין לשמור כל מצותיו דכתי' בהאמירך כו'.

אך מה"ע אין כיוצא בו בהאמירך, שהרי גם בזה נאמר אחד כו'. אך הענין יובן ע"פ מה שנת' במד"ר ע"פ חטא חטאה ירושלי' וכי עובדי כוכבי' ומזלות שעובדי' לשמש אינם חוטאי' כו', אלא שאינם כלום. והיינו כי ע"י כל דבר שאיש הישראלי עושה ממשיך עי"ז המשכות עליונות, כמו שע"י יחוד חו"כ ממשיכי' למעלה בחי' יחוד הקב"ה כנזכר לעיל עם כנס"י דלעילא, שלכן מברכין ע"ז ז' ברכות ואומרי' ז' פעמים ברוך אתה הוי' להיות כי ממשיכים ז' בחי' אלו כו', ואפי' גם ע"י דבר שאינו מצוה כלל כמו נעילת הסנדל ממשיכי' ג"כ להיות בחי' מה יפו פעמייך בנעלי', בחי' מלאך סנד"ל בחי' כתר דעשי' כו', שלכן מברכין ע"ז ברכת שעשה לי כל צרכי, והרי בימי' שאין נועלי' סנדל אין מברכין ברכה זו, ומאחר שבכ"י מברכין ואומרי' ברוך אתה הוי' הרי ממשיכי' עי"ז, דאל"כ ח"ו ה"ז בכלל דלא תשא כו'. וזהו אין כיוצא בשבח שהאמירך, שלא די מה שממשיכי' ע"י ששומרים כל מצותיו, אלא גם ע"י כל דבר שאינו מצוה כלל שעושים, ג"כ ממשיכי' המשכות אלקות, זה"ע אין כיוצא בו גם בהאמירך כו', וזהו אחד בארץ שגם בארץ בחי' היותר אחרונה ממשיכים כל בחי' אחד כו'.