את ה' האמרת (ב)

תעואת ה' האמרת (ב)

בס"ד. (פ' תבוא, ל"ב).

ג' פי' כו' שתוף כו' השגחה פרטית כו' רעש שער

תבוא

את ה' האמרת היום כו' ולשמור חוקיו ומצוותיו, וה' האמירך היום כו' ולשמור כל מצותיו, והקשה באוה"ח מה שייך בשבח האמירך שהוא שבח הקב"ה לישראל שבח דלשמור כל מצותיו, שהרי זה שייך רק בשבח נש"י להקב"ה שהוא ענין אומרו ולשמור חוקיו ומצותיו כו' והיינו שהוא בחי' קבעומ"ש, אבל מה שייך ענין זה בשבח הקב"ה ומה שמשבח לישראל. אך הענין יובן בהקדם פי' האמרת שפי' רז"ל לשון שבח אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם אף אני אעשה אתכם חטיבה א' בעולם, אתם עשיתוני חטיבה בעולם שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ. ובשניהם נא' אחד.

וצריך להבין מהו ענין אחד, הנה רבו הפי' בתיבת אחד, ובכלל יש בו ג' פי', הא' הוא כמארז"ל במד"ר אחד אין כיוצא בו (וע' מ"ש במ"א בענין ודברי' אחדים שדברו על ה' אחד ועל אחד הי' אברהם), וצ"ל לכאו' מהו השבח שאין כיוצא בו והאיך יעלה על לב איש ח"ו שיש כיוצא בו, גם צ"ל איך הוא בשבח דהאמירך תעזענין אין כיוצא בו. הב' פי' אחד ע"ד שארז"ל במד"ר מהיכן זכו ישראל לק"ש ממ"ת, אמר הקב"ה שמע ישראל אנכי ה' אלקיך, השיבו ישראל ה' אלקינו, לא יהי' לך כו' השיבו ישראל ה' אחד, ונמצא כי ה' אלקי' הוי' אחד הוא קיבול על ב' דברות דאנכי ולא יהי' לך. ופי' הג' בענין אחד שהוא מצוה בפ"ע, והוא מצות ליחדו שיוצא מפסוק שמע ישראל כו' ה' אחד, והיינו כי בני נח אינם מוזהרי' על השיתוף כמ"ש הרמ"א באו"ח סס"י קנ"ו, והגם דכתי' באדה"ר ויצו וארז"ל אין צו אלא ע"ז כו', מ"מ לא נצטוו על השיתוף רק ישראל כמ"ש שמע ישראל כו'.

וצריך להבין ההפרש בין עבודת כוכבים ומזלות לבחי' השיתוף, הנה ארז"ל דקרו לי' אלקא דאלקיא והיינו כי הם אומרים רם על כל גוים ה' על השמים כבודו, שלהיותו רם ונשא הוא רק על השמי' כבודו, אבל הארץ עזב בידי המזלות ומערכות אלקות, כי השפלה לפניו ית' להשפיל א"ע בעלולי' השפלי' כמו הארץ וכל אשר בה, וזהו לפי סברתם שהם חושבי' שהבריאה היא בבחי' השתלשלות עו"ע, אבל באמת אינו כן כי המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמי' ובארץ כתי', שלהיותו מגביהי לשבת לכן הוא משפילי לראות בהשגחה פרטי' בשמים ובארץ בשוה, דהן אמת שארז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל שזהו בדרך השתלשלות עו"ע, אבל מ"מ הבריאה אינו בדרך עו"ע כלל, וקמי' ית' כחשיכה כאורה שוין, וכשם שהארץ היא השפלה גם לפי דעתם, כן באמת גם השמי' הם בחי' השפלה וכמ"ש היושבי בשמי' שהקשו בזהר דהל"ל היושב בשמי', אלא שזהו בחי' המשכת והשפלת בחי' היו"ד בבחי' שמי', שזה נחשב כמשל הישיבה שע"י שהאדם יושב עד"מ הנה עי"ז נשפל כמלא קומתו, כן בחי' תעחהמשכת יו"ד לבחי' שמי' נחשב לבחי' השפלה, וכ"ש לגבי' ית' שכחשיכה כאורה שוין לפניו ית' ה"ז ודאי בחי' השפלה, ולכן כמו שגם הם מודי' שעל השמי' כבודו, כן באמת גם בבחי' הארץ וכל אשר בה הוא משגיח בבחי' השגחה פרטיות בכל פרט ופרט בכל נברא, וכמארז"ל בחולין ס"פ א"ט דס"ג ע"א ר"י כי הוי חזי שלך אמר משפטיך תהום רבה, וכי הוי חזי נמלה הוי אמר צדקתך כהררי אל, ופי' רש"י דאפי' נמלה אית לה חיותה כגדולה, ומשפטיך אף בתהום רבה, שזמנתה שלך לשפוט ולעשות נקמתך בדגת הים להמית המזומנים למות לשון מורי, עכ"ל, ומכאן הביא רבינו זצ"ל תשובה להאומרי' שההשגחה הוא רק במין האדם, שהרי גם על דגי הים יש השגחה פרטית להזמין המזומנים למות, וכן במד"ר פ' וישלח פע"ט ארז"ל שגם צפור מבלעדי שמי' לא מתצדיא, שב"ק יוצא ואומר דימוס או ספקולא, וע' במד"ר קהלת ומג"א, ובירושלמי פ"ט דשבועות, וא"כ יש השגחה פרטי' בכל דבר. ומ"ש (חבקוק א' י"ד) ותעשה אדם כדגי הים כרמש כו' שארז"ל ע"ז מה דגי הים כל הגדול מחבירו בולע את חברו כו', אין הכוונה שבלא דין ומשפט כ"א כמו שפי' רש"י בחולין גבי שלך, והמופת לזה שהרי הוכיחו מזה בגמ' שגם במין האדם כן הוא, ובאדם הם מודי' שיש השגחה פרטית, אלא ודאי גם בכ"ד יש השגחה פרטית, וזהו שאמרז"ל הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו, שהכוונה הוא ג"כ כמו שפי' רש"י בחולין, שהרי במין האדם ודאי כו', מ"מ אנו צריכי' להתפלל בשלומה של מלכות ע"ז כו', וכן הוא גם בשארי מינים כו' שיש השגחה פרטי' בכ"ד, והעובדי' לשמש ולירח או לכל צבא השמי' אשר לא צויתים הם אינם מאמינים בזה, וזהו עבודת כוכבים ומזלות שנצטווה אדה"ר שגם ב"נ מוזהרי' על דבר זה.

אבל ענין השיתוף הוא ע"ד שארז"ל ג' שותפים יש באדם אב ואם והקב"ה אב כו' אם כו' והקב"ה נותן בו נשמה שהעיקר הוא חלק הקב"ה שהרי בצאת הנפש מן הגוף נשאר חלק אב ואם כאבן דומם שכלי השכל אינם פועלי' מאומה, ונמצא כי אינם שותפי' שוים, וגם כי בחלק האב ואם העיקר הוא הקב"ה, שהרי ארז"ל ע"פ אין צור כאלקינו אין צייר כאלקינו שצר צורה בתוך צורה, והרי אין האב ואם יודעי' מאומה איך נצטייר הולד מהטפה רק כאשר משתהה הטיפה בבטן האם ט' חדשים ברצונו של הקב"ה מצטייר ממנה ציור הולד ברמ"ח איברי' מגודלים, ונמצא הרי רובא ככולו הוא חלק הקב"ה כו', ומ"מ קראן שותפי' כאמרם תעטז"ל ג' שותפי' כו' וציוה בעשרת הדברות לכבד אותם כמ"ש כבד את אביך ואת אמך, הוא מפני כי עכ"פ יש להם קצת שותפות שהרי הם בעלי בחירה עכ"פ, ואם לא יקח אשה לא יוליד, ונמצא הגם כי חלקם הוא קטן מאד מ"מ מאחר שיש להם קצת שותפות קראן שותפים. נשמע מזה עכ"פ דמי שאין לו הבחירה חפשית שודאי אינו שייך כלל לקרותו בשם שותף, כמו עד"מ הארץ שממנה יוצאת לחם שזהו ע"י שזורעין בה, וכשיורד גשם על הארץ מצמיח מפני כח הצומח אשר מלובש בארץ, האם נאמר שלהארץ יש שותפות בצמיחה זו, או כמו ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחי' האם נאמר שמפני שירידת השפע נמשך דרך בהם יש להם שותפות, ודאי אינו כן שהרי הם כגרזן ביד החוצב בו שא"א לומר שהגרזן הוא שותף במלאכה זו שחוצב האבנים מן ההר, אלא הוא כלי שבו וע"י חוצבים מן ההר, אבל לא נערוך לו המעלה שיהי' שותף עם האדם החוצב בו, והיינו להיותו אינו בעל בחירה כלל, כן השמש והירח וכל צבא השמי' ומערכות אלקות המשפיעי' חיות ברצון הבורא, הנה הם רק שלוחי השפע שע"י עובר השפע, והוא כמארז"ל הנ"ל שאין לך עשב כו' שאין לו מזל כו', אבל הנה בחי' המזל שהוא מקור המשפיע החיות להעשב הצומח למטה הנה הוא כגרזן ביד החוצב בו שאינו בעל בחירה כלל, ולכן א"א לתארו במעלת השיתוף כלל. אך הנה על דבר זה נצטוו ישראל לבד, כמ"ש שמע ישראל כו' ה' אחד, אבל ב"נ אינם מצווי' על השיתוף לפ"ד הרמ"א הנ"ל שנמשך אחר הר"ן והתוס', והיינו לפי שיצב גבולות עמי' למספר בנ"י ע' נפש יוצאי ירך יעקב והם מקבלי' ההשפעה מע' שרים, ולכן לא נצטוו עד"ז, אבל ה' אחד הוא מצות ליחדו הוא אזהרת השיתוף שלא לשתף שום דבר עם ש"ש כלל, וה"ז כמ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקי' בשמי' ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד שאין זולתו כלל, וכדכתי' ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקי' עמדי כו'.

וביאור הענין הנה בזהר הקשה מהו ראו עתה, מאחר שאני אני הוא קאי על לעתיד ומהו ראו עתה. אך הענין דכתי' אני ראשון ואני אחרון, שלעתיד תפיהי' ב' בחי' אני, ועכשיו בכ"מ שנזכר אני הוא רק פ"א אני, אבל לעתיד יהי' ב"פ אני כו'. והענין יובן בהקדם שורש ענין ההפרש בין ג"ע לתחה"מ בדרך קצרה, שג"ע הוא תענוג הנשמות בלא גופים, ויש ב' בחי' ג"ע, ג"ע התחתון וג"ע העליון, ויש נשמות שאינם באים כלל לבחי' ג"ע העליון כלל, והגם כי בכל ג"ע יש כמה מדריגות שע"ז ארז"ל ת"ח אין להם מנוחה כו' שנא' ילכו מחיל אל חיל, מ"מ בד"כ הם רק ב' בחי' ג"ע העליון והתחתון, ותחה"מ הוא רק בחי' אחת, והגם כי גם בתחה"מ יש כמה חילוקי מדריגות שכ"א נכווה מחופתו של חבירו, מ"מ בכלל הוא רק בחי' א', ולא כמו ג"ע שיש בכללו ב' בחי' ג"ע, וגם יהיו נשמות בגופי' דוקא. ולכאו' צ"ל מה"ע שיצטרכו הנשמות שיושבי' בג"ע יותר מג' אלפים שנה כמו האבות ומשה וכדומה לירד להתלבש בגוף בשביל לבוא לעונג שיתגלה בתחה"מ, ולמה היתה כזאת מלפניו ית' שיצטרכו להתלבש שנית בגוף, גם מה יתרון ויקר עונג זה כ"כ שכדאי כ"ז בשבילו כו'. הענין הוא דג"ע הוא בחי' תענוג הנשמות ממה שלומדי' בג"ע הלכות התורה ברוחניות, והרי הם משיגים הארה מבחי' זיו השכינה, שמזה נמשך העונג שהוא עונג נפלא עד אין קץ, ואמנם יש מבחי' התענוג מה שנפל בשבה"כ, והוא בלעו"ז, וזהו שארז"ל כשראו כרך גדול של רומי שר"א בכה ור"ע שחק, שבכיית ר"א הי' על ירידת התענוג כ"כ להתלבש בדברי' גשמי' כו', ור"ע שחק דאם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכו"כ. דהנה יש מלאכים שנק' בשם קרבי' כמ"ש וכל קרבי את שם קדשו, שכמו הקרבי' מבררי' המאכל שהמובחר יתעלה להיות חיות למוח ולב והפסולת יודחה לחוץ, כן המלאכים אלו הם המבררי' ירידת השפע, וכן בעליות המדריגות מלמטלמ"ע כמ"ש במ"א בענין עולים ויורדים בו בסולם דתורה ותפלה כו', וכן להאדם ניתן העבודה לברר את בחי' התענוג הזה מירידתו, וכל ענין התלבשות הנשמה בגוף הוא בשביל זה שעי"ז יתברר בחי' התענוג ויהי' יתרון האור מתוך החושך דוקא. ועיקר גילוי דבר זה יהי' לעתיד, כי בד"כ ההפרש בין ג"ע לתחה"מ, שג"ע הוא בחי' ממכ"ע שיש בו חלוקי מדריגות, לכן יש ב' בחי' ג"ע התחתון והעליון, והגם כי כדאי כל יסורי גיהנם בכדי לבוא תפאלגילוי השגת התענוג גם מבחי' ג"ע התחתון, ונודע כי יסורי איוב ע' שנה אינם כדאי נגד שעה א' מן הגיהנם, ומ"מ כדאי כל יסורי גיהנם כמארז"ל מוטב דלידייני' כו' בשביל גילוי ג"ע, שי"ל גם בשביל בחי' התחתונה שבג"ע התחתון, והיינו מפני היותו תענוג נפלא מאד עד אין קץ, מ"מ הוא רק מבחי' ממכ"ע שיש בו חלוקי מדריגות עד שנחלק לב' בחי' התחתון והעליון כו'. אבל תחה"מ הוא בחי' אחת להיותו מבחי' אוא"ס הסוכ"ע ששם אינו שייך מעלה ומטה כמו ביושר, ולכן הוא בחי' אחת בד"כ, רק שגם בבחי' החופה אין כל המקיפי' שוים כו', אבל מ"מ הוא בחי' א' בד"כ, ויהי' הגילוי בארץ שלמטה דוקא להיות כי נעוץ תחילתן בסופן, שבסוף דוקא שהוא בחי' ארץ שבמעשה שמי' קדמו כו' שם יהי' גילוי זה להיות כי בסוף דוקא יש כוונת נעיצת התחילה יותר מכמו היותו בבחי' ראש המתפשט כמ"ש בד"ה ועמדו רגליו כו', ולכן תחה"מ בארץ דוקא להיות כי בארץ דוקא יהי' גילוי הארת בחי' סוכ"ע כו'. וזהו ענין אני אני שיהי' לעתיד, שיתחברו ב' בחי' אני ויהי' רק מדריגה א' בד"כ, ורק עכשיו הוא העבודה שזהו דכתי' ראו עתה שצריכי' לראות עתה בבחי' היום לעשותם שמאיר ג"כ הארת הסובב לכן יוכל להכין בעוה"ז ע"י העבודה שיזכה לעתיד לבחי' הגילוי דחיבור ב' בחי' אני, וזהו שארז"ל במד"ר ס"פ בא ספי"ט אבל לעתיד אני לבדי, י"ל ע"ד ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, שביום ההוא יהי' גילוי מבחי' לבדו היינו בחי' הוא והוי' כמו שהם בבחי' לבדך כמ"ש בד"ה כי מי נח, והוא ענין יתרון האור שמתוך החשך דוקא.

וביאור הענין צ"ל ההפרש בין שרפי' לחיות ואופני', שנת' בד"ה כי מי נח הנ"ל שהשרפי' אומרי' קדוש שהוא מחמת ההשגה שאימא מקננא בכורסי', ולכן הם עומדי' ממעל לו ע"ש, אבל החיות והאופנים הם ברעש גדול ע' בתוס' ד"ה ברוך בחולין דצ"ב ע"א שהרעש הוא מחמת העדר השגתם שלהיותם אינם משיגים לכן הם ברעש ע"ד בן כפר שראה כו', והוא מחמת הסתר היצי' לגבי הבריאה שרק זו"נ מקננא ביצי', וכ"ש אופנים דעשי' שהרעש הוא עוד יותר גדול להיותם מרוחקי' יותר כמ"ש אופן א' בארץ דתרגומו מלרע, וכ"ש בחי' התענוג תפבשנפל בשבה"כ בדברי' גשמי' שהריחוק אינו בערך כלל נגד ריחוק הנ"ל דבי"ע, שזה לא נתברר עדיין, וכנודע המשל מהפלת החומה שכל הגבוה יותר נופל למטה יותר. עכ"פ יצא לנו מזה שמחמת הסתר הגשמי' שמסתיר על בחי' התענוג שיש בו צ"ל הרעש ביתר שאת ויתר עז על בחי' הרעש דחיות ואופנים ג"כ, ורעש אותיות שער שעי"ז יומשך בחי' זה השער כו', כי יש שער בימין ושער בשמאל, שער בימין הוא בחי' זה השער לה', ושער בשמאל הוא בחי' שער רישיה כעמר נקי, וכמו השערה שיונקת מהמוח הגם שיניקתה הוא מהמוח מ"מ חיותה מצומצמת מאד, שהרי כשגוזזי' השערות לא יש שום כאב כלל וכלל, והיינו להיות כי החיות אשר בהם הוא מצומצם מאד. ועד"ז יובן בנמשל דכתי' קווצותיו תלתלים תילי תילים של הלכות שקאי על הלכות התורה דכתי' בהם ג"כ סלסלה ותרוממך שע"י בירור וסילסול השערות להפריד ההלכות שלא יהי' שום קושי' מזה לזה עי"ז מתרומם נפש האדם. ואמנם שורש שרשן של הלכות שבתורה הוא שאורייתא מחכ' נפקת, ובחי' הארת התענוג שמאיר בחכ' הוא ע"י בחי' שערות שאבא יונק ממזלא הוא מזל הח' ונוצר שכל בחי' השערה הוא הארה מצומצמת וכנ"ל במשל כו'. אבל בחי' זה השער הוא כמשל השער שהוא שער המשמש כניסה ויציאה, ושער זה הוא עוד שער רחב עד"מ שער החצר שהכל יכולי' לעבור דרך בו, וע"י בחי' בירור התענוג שנפל בשבה"כ עד שנתלבש בדברי' גשמי' דעשי' שמקבלי' חיות משמרי אופני' ודרך בחי' המזלות שמשפיעי' לכל עשב בפרט, ועושי' מזה מצוה אשר ציוונו עד"מ ציצית מצמר גשמי ותפילין מקלף גשמי, וסוכה מסכך הגשמי, וד' מינים שבלולב מצמחים הגשמיים, וע"י עשיית המצוה בדבר גשמי הלזה מגביהי' אותה שתעלה מנפילתה וקבלת חיותה מק"נ להכלל ולהבטל בתענוג העצמי, שזהו שמברכין על המצות אשר קדשנו אשר הוא בחי' העונג העצמי, וע"י בחי' בירור זה יזכה המברר ועושה המצוה לגילוי בחי' זה השער שהוא שער רחב הוא בחי' רחבה מצותך מאד שהם כלים רחבים לקבל גילוי בחי' מאד העליון שז"ע אדם אדמה לעליון שנת' בד"ה קרוב ה' לכל קוראיו וביאוריו, וז"ע יתרון האור מתוך החשך דוקא, וע"ד שאין אדם רואה מתוך הלבן אלא מתוך השחור שבעין, שע"י שהחשך מכסה על בחי' התענוג המלובש בו בבחי' נפילה ע"י הסתר זה נעשה הרעש גדול מאד יותר הרבה מבחי' הרעש דאופני' שהרעש שלהם הוא רק מצד היותם בעשי', ע' בכהאריז"ל ובלק"ת בד"ה האזינו השמים השלישי בסופו, וכ"ש בחי' התענוג העצום שמוסתר בדברי' הגשמי', ולכן תפגמבחי' בירור דרעש זה נעשה שער הוא בחי' זה השער בחי' שער רחב עצמות לובן התענוג כו' שלמעלה הרבה מבחי' העונג דח"ס הנמשך ע"י השערות כנ"ל.

ובזה יובן ל' המד"ר הנ"ל אני לבדי, כי י"ל שמלבד שע"י בירור הניצוצות שנפלו בשבה"כ מעולם התהו יורשים בחי' אורות דתהו הנה עי"ז מאיר ומתגלה מה שלמעלה מתהו ותיקון, והיינו כי התהו הי' בונה ע"מ לסתור, והשבירה הי' שהי' סותר ע"מ לבנות בכוונה, וכאשר מבררי' בחי' התיקון שהוא לעשות לתקן בתיקוני המצות עד"מ שופר מקרן גשמי וד' מינים שבלולב מצמחי' גשמי' הרי ע"י עשיית מצוות אלו וכדומה להם משלימי' את בחי' הרצון שסתר ע"מ לבנות בכוונה, וע"י השלמת רצון זה שנתאוה שיהי' ממעשה התחתונים דוקא עי"ז יתגלה בחי' שלמעלה מתהו ותיקון. וזהו אני לבדי בחי' הוא וש' הוי' כמו שהם בבחי' לבדך כנ"ל שנת' ענינו בד"ה כי מי נח הנ"ל, וכ"ז צריכים לראות בעבודה דעכשיו, וזהו ראו עתה השגה בבחי' ראי' איך שיהי' חיבור ב' בחי' אני ע"י הבירורי' דבחי' התענוג דעכשיו כו'.

ובכ"ז יובן שורש ענין האמרת ל' שבח אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם כנ"ל שמע כו' ה' אחד, שלפי המד"ר שקאי על קיבול ב' דברות דאנכי ולא יהי' לך, שהם כללות התרי"ג מצות כי תרי"ג מצות ניתנו כו' אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו, ותרי"א כמנין תורה, צוה לנו משה, וע"י בירור המצות נשלם רצונו ית' שאמר ונעשה רצונו כו' וה"ז שבח גדול, וכ"ש לפי הפי' הג' שה' אחד הוא לרבות ענין השיתוף שזהו עוד יותר מבחי' אנכי ולא יהי' לך שזהו רק אזהרת עבודת כוכבים ומזלות הם בחי' שמש וירח כו' אשר לא ציותי, וה"ז שבח יותר מקיום שארי מצות כו'.