צלוחית שנפל לתוכה מים

קכאצלוחית שנפל לתוכה מים

בס"ד. (ש"פ צו, פ' פרה, ל"ב).

צו, פ' פרה

במשנה פ"ט דפרה משנה א' צלוחית שנפל לתוכה מים כל שהן, אפליגו ר"א וחכמי', וכן בענין ירד לתוכה טל ר' אליעזר אומר יניח בחמה, וחכמי' פוסלי'. ובתוספתא וחכמים אומרים אין הטל עולה אלא מן הפירות בלבד, ולכאו' יפלא מדוע יפסל בטל, הלא טל גבוה יותר מן מים חיים, שמה שפליגי בענין שנפל לתוכה מים ניחא שהמים נמוכי' במדריגה, ולכן גם ר' אליעזר אומר יזה שתי הזיות, אבל הטל גבוה יותר מדוע יפסול המים חיים והלא בכלל מאתי' מנה, וגם צ"ל הלא בזח"ג תזריע דמ"ט משמע דטל ומי חטאת ענין א' הם, דמי חטאת שיורי טלא דבדולחא, וגם ענין האפר הוא בחי' גבו' דע"י שמלובש במו"ס, והוא ממש בחי' טלא דבדולחא דגוונא סומקי אתחזי בי'. אך הענין הוא דמי חטאת הם שיורא טלא דבדולחא דקדק לומר שיורא טלא ולא טלא ממש, ובטלא דבדולחא גוונא סומקי רק אתחזי בי' לבד.

ויובן בהקדם שורש ענין הטל ע"פ ההקדמה אשר תחיית המתים וימות המשיח גבוהי' הרבה במדריגה מגן עדן העליון, דגן עדן העליון רק לפי שעה והעיקר עוה"ב עלמא דאתי, ושורש ההפרש שבימות המשיח נא' ונחה כו' רוח חכ', וכתי' ישכיל עבדי ירום, עלי' היותר עליונה, והיינו בחי' מדריגה היותר גבוה, גבוה מעליית משה למרום שמ' יום לחם לא אכל, והטעם יובן כי בהיות משה במרום הגם שלא הוצרך אכילה ונזדכך גופו, מ"מ הי' מד' יסודות גשמי' רק שנזדכך, אבל לע"ל יהי' עיקר חיות הגוף מא"ס כמו שעכשיו חי ע"י מאכל כו' כן יחי' כו' על ידי התבוננות והשגות כו', וזהו ונחה עליו רוח דעת, כי יהי' רוח הדעת בה' לחיות הגוף ממש כמו הנפש עכשיו, א"כ מוכרח שיהי' כלי הגוף קרוב בערך אל האלקות עד קכבשיחי' ויקבל חיותו מאלקו'. וזהו תחיית המתים שיחי' הגוף מחיות אלקות, והגם כי גם עכשיו חי מנפש רוחני, אמנם ע"י ממוצע דאכילה ושתי', ולע"ל יהי' לאחדי' שלא תצטרך לממוצע. והנה נודע המשל בענין העיגול שכל כמה שמתעגל למעלה כן מתעגל למטה לפ"ע זה ממש, מאחר שהוא עגול מכל צד, וכמו"כ יובן שכל הגבוה ביותר יוכל להיות השפלתו ביותר, וא"כ גם כאן מאחר שאנו רואי' ענין תחיית המתים הוא שלא ע"פ השתלשלות כלל, שלא כדרך חיות הנפש שמחי' את הגוף שזהו ע"פ אמצעית דם ובשר כו', אמנם שיהי' החיות רוחני בעצם קטן שבמת לא יש שום כלי ומכון כלל, רק כי מארבע רוחות בא הרוח, ומאחר שאנו רואי' שמלמעלמ"ט יש כאן דילוג גדול שיושפל חיות אלקי למטה כ"כ עד עצם קטן, שמצד ההשפלה מובן שממקום גבוה מאד נעלה ירד, היינו מלמעלה מסדר השתלשלות אבי"ע כמשל העיגול הנ"ל, והיינו מבחי' טלא דנטיף מעתיקא שלמעלה הרבה מבחי' אורות וכלים הגלוי' אבא שורש האצי', ולכן משם יכול להיות נמשך להפך הסדר וכו'. וזהו ההפרש בין ג"ע לתחה"מ, שג"ע הוא בחי' השתלשלות ממכ"ע זיו השכינה, אבל לע"ל עליית המל' וגבה מאד יהי' ההמשכה מבחי' סוכ"ע להחיות בגוף ממש.

והנה כ"ז הוא בחי' טל, אבל ענין שיורא טלא יובן עפמש"נ בלק"ת בביאור האזינו שענין שיורא טלא הוא מזלות דא"א, שהוא בחי' אתעדל"ע שע"י אתעדל"ת, משא"כ טלא דבדולחא גבו' דע"י שבמו"ס שהוא למעלה מאתעדל"ת, וע' באגה"ק סי' ך"ח ד"ה למה נסמכה ההפרש בין מ"ד דקרבנות למ"ד דפרה שמ"ד דקרבנות הוא מז"א, ומ"ד דפרה היא ממזלות, אמנם עכ"פ ממזלות לבד, והיינו מ"ד הנמשך ע"י מ"ן, ולכן נק' שיורי טלא בחי' שערות לבד. אך טל עצמו הוא למעלה מאתעדל"ת לגמרי, ולכן טל פוסל להיותו אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת וזהו שנק' טל אורות, מה שא"כ במי חטאת כתי' מים חיים אל כלי, ולכן פוסל דשם כחשוכה כאורה בשני כפי"ן כמ"ש בלק"ת בד"ה מצה זו, ולא יומשך משם לדחות החיצוני' להעביר טומאת מת, אבל לע"ל דכתי' ואת רוח הטומאה אעביר כו' בלע המות לנצח כו' יומשך הטל קכגולכן יחי' המת, כי כל הגבוה יותר נופל למטה יותר כנ"ל וכמשל העיגול הנ"ל, משא"כ מי חטאת שיורי טלא רק מטהרי' הטמא ולא מחיים המת.

ולהבין קצת ההפרש בין טהרת טמא מת לתחה"מ שהרי באגה"ק הנ"ל כ' שזהו בירור רק מג"ק, וא"כ מה בין זה לתחה"מ דהוי ג"כ בירור זה, כי המת הוא אבי אבות הטומאה, ומדוע בזה מים חיים ובזה טל. ויובן חילוק זה כעין ההפרש בין תיקון מוציא זרע לבטלה דהוי ג"כ הוצאות החיות מג"ק ואעפ"כ לא דמי לביאות אסורות כמ"ש בסש"ב ח"א פ"ז וע"ש בהג"ה, וכך י"ל כאן דטמא מת ה"ה עצמו טהור ואינו שייך ח"ו לג"ק, רק שהטומאת מת שהיא מקיף שורה עליו ומלבישתו, וא"כ פשיטא דלא גדלה מהלבשת חיות בג"ק ע"י שכבת זרע שג"כ מלובש בהן רק שלא נקלט ביסוד דנוק', וכש"כ הכא שקיל טובא מינה דאינו גם הלבשה בפנימיות כמו ש"ז שטומאה יוצאת מגופו ופנימיותו, ברם הכא הוא השראה בבחי' מקיף לבד. ובזה יובן שמצינו שטומאת קרי חמורה בכ"ד כמו בחלת חו"ל ע' בפ"ד דחלה מ"ח בב"ט, וכן ליכנס למקדש בעל קרי מתרחק טפי מב' מחנות, משא"כ טמא מת רק מחנה א', וכן לענין ד"ת חמיר בעל קרי כדאיתא בפ"ג דברכות, ובכמה דברי' טומאת מת חמור שצריך הזאה ראשון ושביעי וטומאת ז'. והענין דבצד א' חמור שכבת זרע שטומאה יוצאה מגופו ומפנימיותו, משא"כ טמא מת בא ממקום אחר, וגם בבחי' השראת המקיף לבד. ואעפ"כ בצד א' טמא מת חמור שמקור מקומו הוא מטומאת מת שהוא אבי אבות הטומאה, להיותו מקור שבה"כ וימלוך וימת, מקור כל הקלי'. וגם י"ל כעין ההפרש בין מדין מקור השבירה לשאר ז' אומות, זקני מואב וזקני מדין חכ' ובינה דקליפ' טומאת המוח ע"י לימודי' זרים, ולכן הנטמא בטומאה זו צריך הזאה לדחות הטומאה וטמא ז' נגד ז' מלכי' קדמאין שמתו ונפלו, ומ"מ כיון שזהו רק לדחות המקיף לא דמי לתחה"מ שהמת עצמו יתהפך לקדושה עליונה שיזון מרוחניות כנ"ל, דגדול טפי מזדונות נעשו לו כזכיות הנז' בסש"ב, דשם רק שמוציאי' החיות שנקלט בהם מהקדושה, אבל הכא מהפכין מכל וכל, ולכן א"א להיות זה כ"א ע"י הטל מחי' מתים ברחמי' רבי', אבל לטהר הטמא מת די במי חטאת שהם שיורי טלא, וכמו שתיקון ז"ל קכדאין צריך תשובה עצומה כ"כ כמו ביאות אסורות כו', ואעפ"כ אינו דומה לבירור נוגה שהוא תאות היתר ואכילה, והמ"ד רק מז"א, דהכא עכ"פ בירור הלבשת ג"ק ממש והו"ל תשובה ממש וממשיך מבחי' מזלות דא"א.

ומעתה יובן ג"כ שורש ענין מחלוקות ר"א וחכמי' בענין צלוחי' שנפלו לתוכו מים ובענין ירד לתוכה טל, שלדברי ר"א כשירד לתוכה טל יניחנה בחמה והטל עולה, והיינו כי להיות ענין הטל הוא בחי' אתעדל"ע מצד עצמה ה"ז פועל להתעורר נפש האדם באתעדל"ת עד שבא לבחי' תוקף האהבה להדבק בבחי' שמש הוי', היפך בחי' חמרא שאפי' בתקופת תמוז קרירא לי' שגם שמתבונן בבחי' שמש ה' מ"מ אינו בא לבחי' אהבה, אבל ירד לתוכה טל הוא בחי' אתעדל"ע שמעורר אתעדל"ת עכ"פ, ה"ז בא לבחי' אהבה לאלקות להיות דבוק בה' הוא בחי' שמש הוי'. וזהו אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש פי' שאני שחרחורת מחמת תוקף החום מבחי' התבוננות בחי' שמש הוי' עד שנעשית שחור ע"ד שרפי' שנק' כן ע"ש שנשרפו ע"י בחי' הרשפי אש שלהם, וכן אומרת כנס"י שחורה אני ומ"מ ונאוה, אל תראוני שאני שחרחורת כי זה בא לי מחמת ששזפתני השמש הוא בחי' תוקף החום שבא מהתבוננות אלקות בחי' שמש הוי' כו', ואז הטל עולה ע"י תוקף חום השמש, מאחר שכבר פעל פעולתו. אמנם חכמי' ס"ל דאין הטל עולה רק מפירות ולא ממים, היינו כי מים הם בחי' חכ' שמתהוה מבחי' אין דכתר ולכן כשירד לתוכה טל הגם שהוא למעלה גם מן האין מ"מ מתאחד אח"כ עם החכ', דהן אמת שבראשית ההתהוות צ"ל בדרך יש מאין גם מבחי' האין הנ"ל, מ"מ אח"כ כשמאיר גם בחי' הטל ג"כ אינו מתבטל, וכנודע ממ"ש בע"ח בענין הצמצום שתחלה הי' צמצום ומקום פנוי ואח"כ גם כשנמשך הקו אינו מתבטל כו', ע' בביאור כי אתה נרי ה', ולכן פוסל להיותו בחי' אתעדל"ע לבד, והטמא מת צ"ל בבחי' תשובה העלאת מ"ן לעורר מ"ד דמזלות כנ"ל. וכן בענין נפל לתוכה מים כל שהן סובר ר"א דיזה ב' הזיות, ונמצא כי יש בהזי' א' מים חיים, אמנם חכמי' סוברי' שמתערבין ונעשה מים חיים בחי' מזלות כמו סתם מים חכ' ואינו דומה לירד לתוכה טל שאינו מתערב, להיות כי טל עצמו אינו מקור ג"כ כמו מזלות שאבא יונק ממזלא כו' רק ששם פסול מטעם אחר שהוא אתעדל"ע לבד כו'.