אתה אחד

רבאתה אחד

ש"פ וישלח ל"ט לפ"ק.

אתה אחד¹ ושמך אחד ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ, משמע שע"י גוי אחד ממשיכים אתה אחד ושמך אחד. וכן משמע בגמ' אתם עשיתוני חטיבה אחת אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת, אתם עשיתוני חטיבה אחת ה' אלקינו הוי' אחד, אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת מי כעמך כישראל גוי אחד בארץ [שהוא השתבחות דהקב"ה בישראל], משמע שע"י גוי אחד ממשיכים הוי' אחד שהוא כולל אתה אחד ושמך אחד. וצ"ל דהנה אתה הוא קודם שנבה"ע אתה הוא לאחר שנבה"ע, אני ה' לא שניתי, ואיך שייך להמשיך אתה אחד ושמך אחד. ועוד צ"ל דהנה אמרז"ל ע"פ ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד אטו האידנא לאו אחד הוא, דהאידנא ג"כ אחד הוא. והנה על הוי' אחד תירצו לא כעוה"ז עוה"ב, דלעוה"ב יהי' כולו הטוב והמטיב, ועל שמו אחד תירצו לא כמו שאני נק' אני נכתב דלא כהעוה"ב עוה"ז דבעוה"ז הקרי שם הוי' והכתיב אד' ובעוה"ב יהי' הקרי ג"כ שם הוי' כמו הכתיב, א"כ דוקא ביום ההוא יהי' הוי' אחד וא"כ מהו עשיתוני.

רגוהנה להבין זה צ"ל ענין מלחמת יעקב דכתיב ויותר יעקב לבדו² ויאבק איש עמו עד עלות השחר ויאמר שלחני כי עלה השחר, משמע שהמלחמה הי' מפני שויותר לבדו, וענין מ"ש ויאבק איש עמו אמרז"ל מלמד שהעלה אבק עד תחת כסה"כ, וצ"ל דהנה לכאורה עיקר המלחמה לא הי' האבק, דהמלחמה הי' מצד ד"א אך כשלוחמים עולה אבק, א"כ הוא דבר הבא ממילא ואיך שייך לקרות המלחמה ע"ש דבר הבא ממילא. והנה צ"ל ענין מלחמת עמלק דכתי' מלחמה להוי' בעמלק, וצ"ל מה שייך ללחום עם שם הוי' דכתי' ואתה מחי' את כולם א"ת מחי' אלא מהווה ושם הוי' הוא מקור כל ההתהוות וא"כ איך שייך ללחום עם שם הוי'.

והנה כדי להבין זה צ"ל משארז"ל ר"א רמי כתיב טוב ה' לכל וכתיב טוב ה' לקויו, משל כשהוא משקה משקה את כל השדה כולה אף מה שאינו נצרך לו, וכשהוא עודר אינו עודר אלא הטובים שבהם סביב האילנות. וצ"ל המשל והנמשל. וצ"ל תחילה ענין אתם עשיתוני חטיבה א' שמע כו' ה' אחד ולכאו' הול"ל יחיד³, לבד מה שאחד מורה על א' המנוי כמו מע"ב, והשבטים שהיו י"ב א' מהם נק' אחד כמ"ש ויפתח האחד את שקו, לבד זאת הנה אחד מורה על שלימות מצד ההתכללות כמו האדם שהוא כלול מרמ"ח אברים אך הוא שלימות נק' אחד, אבל א"ס שהוא פשוט בתחה"פ איך שייך לומר עליו א'. והענין דהנה אמרז"ל כד אמליכתי' למעלה ולמטה ולד' רוחות העולם תו לא צריכנא והו"ע יחוד אלקות בעולמות וזהו תיבת אחד דאל"ף קאי על א"ס אלופו ש"ע מה שברה"ע לא הי' אפשר להיות באל"ף כ"א בבי"ת ואח"כ כשהי' ברה"ע בבי"ת הי' אפ"ל מ"ת באל"ף, ובחי' זו יאיר בח' וד'.

והנה כדי שיאיר בחי' זו דאנת הוא חד ולא בחושבן י"ס ולאו מכל אלין מדות כלל, ולית מחשבה תפיסא בי' כלל, מח' הוא חכ' דאי' בזהר מחשבה ויובלא לא אתפריש לעלמא (מח' חכ', ויובלא בינה⁴ כידוע), שבחי' חכ' אינו תופס מקום כלל, וכדי שיאיר בחי' זו בעולמות צ"ל צמצום [אבל יחיד הוא עצמות א"ס שלפני הצמצום] (הג"ה אפ"ל שהוא מכוון עם מ"ש בתו"ח ד"ה ויהי כל הארץ שפה א' בפי' אנת הוא חד כו', וזהו שאנו אומרים אחד ולא יחיד דצריכים להמשיך אוא"ס בעולמות והוא ע"י צמצום, אבל יחיד הוא למעלה מהצמצום, כמ"ש שם עכ"ה).

רדוהענין דהנה אמרז"ל צמצם שכינתו⁵ בין שני בדי הארון, וצ"ל הלא בבהמ"ק הי' גילוי אלקות דבמקדש קוראין את השם ככתבו ובמדינה בכינויו, דההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעוה"ב לאבא שאול, ובמקדש קוראין אותו ככתבו, ששם האיר שם הוי', וגם משה קבל נבואתו שם כמ"ש ונועדתי אליך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים, ומהו הצמצום. אך הענין דהיא הנותנת דכדי שיהי' גילוי זה צ"ל צמצם שכינתו בין שני בדי ארון, ארון הוא אור נו"ן⁶ וצ"ל צמצום, וזה"ע הוי' ועיקר הוי' הוא יו"ד שהוא חכ' והוא צמצום, ולכן יעקב שהשיג מקום המקדש אמר אכן יש הוי' במקום הזה.

והנה כדי שיהי' הצמצום הוא ע"י הביטול, דבמקום שבטל שורה אוא"ס, כמ"ש בסש"ב שמעתי ממורי שבחכ' השראת אחד האמת⁷ שהוא ביטול. ובעבודה בנפש האדם העיקר הוא הביטול דמוחין שהוא ביטול האמיתי, משא"כ הביטול דמדות כמו אהבה הרי יש מי שאוהב, וצריכים להמשיך מוחין למדות שיהי' התכללות המדות אהוי"ר וממילא יהי' הזזה בהמדות, מ"מ העיקר הוא הביטול דמוחין שהוא כח מ"ה. ומי שאין לו הביטול דמדות הנה יש ענפי המדות, נצח הוא ענף החסד וצ"ל נצחון שלא יהי' מופרד מאלקות ויהי' מקושר לאלקות, ובזה אינו שייך התבוננות דחסד הוא מצד ההתבוננות אבל נצח אינו שייך להתבוננות רק שיהי' מקושר ואל יהי' נפרד. ומי שאין לו גם זה הנה יש עוד בחי' והו"ע ההודאה שמודה שהוא כן אף שאינו מבין בשכלו שצ"ל כן מ"מ מודה שצ"ל כן, וזה אפ"ל לכאו"א לכן אמרז"ל מאן דלא כרע במודים אינו קם לתחה"מ, ובזה גופא יש מדריגות, הודאה, והודאה להודאה, וזהו מיד כשאדם עומד משנתו והוא אז ברי' חדשה אומר מודה אני לפניך היא המדריגה היותר נמוכה, ואח"כ אומרים הודו להוי', ואח"כ בסיום שמ"ע אומרים מודים אנחנו, וזהו מצד מדריגה שאינו שייך השגה, דתחילה אומרים ק"ש וברכת ק"ש שהוא השגה אך לית מחשבה תפיסא בי' כלל לכן אומרים אח"כ מודים אנחנו לך, וע"י הביטול שפועלים למטה גורמים למעלה שיהי' הצמצום.

והנה בסיום הקדושה יכולים לקבל גם סט"א, וזהו המבדיל בין קדש לחול, ומקבלים מאחורי העור של בחי' מל'. ועל לשון ע"ח שמקבלים מבין צירוף לצירוף⁸ בין נקב לנקב, דבעור האדם יש נקבים, מל' הוא (עולם) הדיבור ויש צירופי רהאותיות הדיבור ובין צירוף לצירוף בין נקב לנקב מקבלים הם, ואף זאת מאחורי העור. היוצא מזה שחיותם חיות מועט.

וזהו ר"א רמי כתי' טוב ה' לכל וכתיב טוב ה' לקויו, משל כשהוא משקה משקה את כל השדה כולה, וכשהוא עודר אינו עודר אלא הטובים שבהם, דטוב הוא השפעת רוחני' עד [שנעשה] השפעת גשמיות, וזהו לכל דע"צ ההכרח צריך להימשך גם לסט"א, אך טוב ה' לקויו, היינו השראת אוא"ס זהו דוקא לנפש תדרשנו שהו"ע אתעדל"ת וזהו לקויו מי שהוא בטל לזה נמשך השראת אוא"ס.

וזהו מלחמה להוי' בעמלק, דהנה עמלק הוא חוצפה ועקשות וגסות, אם תגביה כנשר, דרך הנשר בשמים, וזהו החוצפה שמגביהים לקבל מבחי' זו ששם הביטול אינו תופס מקום כלל, וכמ"ש שממית בידים תתפש⁹ והיא בהיכלי מלך, אפי' בהיכלי מלך מ"מ שממית כו' ודוקא בהיכלי מלך ששם אינו נוגע כלל דאם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו אם חטאת מה תפעול בו ומה מידך יקח. אך משם אורידך נאום הוי' דכך עלה ברצונו שיהי' רצון אותיות צינור שיהי' אני הוי' אני הוא עצמיות אוא"ס, שיהי' אני הוי' כולא חד. וזהו מלחמה להוי' בעמלק, דלמעלה משם הוי' אינו נוגע כלל, אך בשם הוי' שבסדר השתל' הוא לוחם שיומשך למקום הראוי דוקא, וזהו משם אורידך אפי' ממדריגה ששם (אפ"ל שהוא מ"ש קרא שם פרעה מלך מצרים) מגיע, ג"כ אורידך. ובאמת לאו דוקא ברצון אפי' בחפץ ג"כ דאי' במדרש והארץ היתה תהו אלו מעשיהן של רשעים, ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים, ועדיין איני יודע באיזה מהם חפץ וכשהוא אומר וירא אלקים את האור כי טוב הוי כשהוא חפץ אינו חפץ אלא במעשיהם של צדיקים. ולכאורה מהו החקירה בתחילת ברה"ע, והלא ברה"ע הי' כדי שיהיה המשכת אלקות ומהו החקירה באיזה מהם חפץ. והענין דהנה בפנימיות הרצון באיזה מהם חפץ, וכשהוא אומר וירא אלקים את האור כי טוב הרי גם בפנימיות הרצון ג"כ חפץ במעשיהם של צדיקים, ואמר ל' חפץ הרי שגם בבחי' חפץ יומשך רק למקום הראוי. והענין הוא שיומשך האל"ף, שברה"ע לא הי' אפשר להיות באל"ף מפני שהוא ר"ת ארור¹⁰ כ"א בבי"ת בחכמה יבנה בית יבנה בי"ת, ואחר שהי' ברה"ע בבי"ת יכול להיות מ"ת באל"ף [וצריכים להמשיך האל"ף בח' ד'] (ובפ"ג כנ"ל¹¹).

ולכן אומרים אחד ולא יחיד, דמצד יחיד אפשר סט"א ג"כ לקבל לכן אומרים יחיד¹² שיומשך למקום הראוי. וזהו מי כעמך כישראל גוי אחד בארץ שממשיכים רואחד בארץ. והענין דהנה כתיב וזאת המצוה אשר צוה ה' לעשות בארץ שמע ישראל כו', והי' לו לומר כל התרי"ג ומהו אומר רק מצות ק"ש. והענין דק"ש כולל הכל דנכלל בו תורה ומצות ואפי' דברים גשמים נכלל ג"כ בפ' שני' (ובפ"ג ופ' שני'¹³ [שייך לפ' ראשונה א"כ] הוא ג"כ דבוק לאחד) דכתיב ואספת דגנך ותירושך ויצהרך ולכאורה מה שייך זה לק"ש הגם שיש דרשות ע"ז בגמ', אך אין מקרא יוצא מידי פשוטו. והענין שצריכים לקבץ כל ענינים גשמים ולהעלותם לאלקות. דהנה הגם שכאו"א צריך לעסוק במו"מ לפי ערכו, אך במח' אחת יכולים להעלותם לאלקות. דהנה מה שעוסק במו"מ הוא כדי להרויח וכשירויח יהי' על צרכי גופו ויוכל ללמוד ולהתפלל, וגם העושה צדקות בכל עת זה הזן ומפרנס בניו וב"ב, וגם שיתן צדקה (לעניים), ועי"ז מעלה אותם לאלקות, וזהו בארץ שממשיכים אחד בארץ, ועי"ז יומשך ה' אחד שהוא כולל אתה אחד ושמך אחד [כמ"ש ברש"י זה שאתה הוי' אלקינו יהי' לע"ל הוי' אחד] דכתיב ויקרא הוי' הוי', שיש ב' שמות הוי'¹⁴ אחד שבסדר השתל' ואחד למעלה מסדר השתל', והנה מצד שם הוי' שבסדר השתל' יש חסדים אבל מצד שם הוי' שלמעלה מסדר השתל' לית שמאלא בהאי עתיקא והגבורות הוא תגבורת וצריכים להמשיך משם הוי' שלמעלה מסדר השתל' וזהו ע"י גוי אחד ממשיכים אתה אחד שהוא בחי' הוי' אחד.