פוקח עורים חלק שלישי

תקהפוקח עורים

נעתק מלשון אשכנז ע"י הרה"ח מוהר"ר שמואל דובער ז"ל מבאריסוב

העתקת חלק הראשון ללה"ק וביאור עליו מאת הרשד"ם נ"ע

פרק א) בבוקר בבוקר בקומו משנתו תיכף קודם נטילת ידים יעורר מחשבתו הראשונה לעשות התעוררות רצון בדרך כלל על כל החטאים שלו ועל כל המחשבות זרות והרהורים רעים שיש בו, ואחר כך אחר נטילת ידים ואחר ברכת השחר וברכת התורה תיכף ומיד יאמר תהלים בלב נשבר ונדכה, מאד ומאד, מעומק נקודת הלב בתכלית, ושלא יהי' מוטעה בנפשו בכח הדמיוני ח"ו, או בדרך צביעות הנקראת (בלשון אשכנז) א גימאכטע צוברא[כינקייט.

קיצור. המחשבה הראשונה היא יסוד הנהגת היום לטוב ולרע והמחשבה הראשונה התעוררות תשובה כללית.

פרק ב) וההיפוך באת זה לעומת זה הוא, כשנופל במחשבתו הראשונה תקובענינים זרים ורעים ח"ו, שבזה ועל ידי זה ממילא יתקע מחשבתו ורצונו לקשר את נפשו בזה בכלל, וגם בתאות נאוף וכיוצא בו בפרט, אזי ממשיך עליו ועל נפשו שרש ומקור עומק הרע, שיהי' לבבו נמשך רק רע כל היום ח"ו, הבנין של כל היום מיוסד הוא רק על העמוד היסודי שמיסד בנפשו במחשבתו הראשונה בכלל שהיא העיקרית, על כן העצה היעוצה לנפילת מחשבתו הראשונה בכלל ח"ו שיתמרמר בלבבו תיכף ומיד על זה מאד ויאמר ספר תהלים בכלל, ובפרט קפיטל נ"א, שהוא תקון גדול אפילו לעוברי עבירות חמורות ח"ו, כמו אשת איש וכיוצא בזה.

קיצור. במחשבה ראשונה הרעה ממשיך על נפשו עומק רע והעצה לאמר תהלים בלב נשבר.

פרק ג) כל לבבות דורש הוי' פירוש השי"ת הוא היודע והוא הבוחן ובודק גנזי נסתרות, דהיינו שהוא ית' דורש ומבקש נקודת האמת שבתוך נקודת הלב של כל אחד ואחד, ושיהי' לבבו נשבר לחלקים קטנים באמת לאמיתו, ולא בדרך העברה בעלמא מן השפה ולחוץ, וכמו שכתוב קרוב הוי' לנשברי לב, פירוש כל מי שיתמרמר לבבו בעומק אחר עומק, ונעשה לב נשבר ונדכה בתכלית, תקזובאמת לאמיתו. לשוב לפניו ית' על חטאות נעורים שלו בכדי שתהי' לו איזו תקומה שלא יאבד את נפשו שתהי' נכרתת משרשה ח"ו, אזי הקב"ה עוזרו ומסיעו בתוספת כח מלמעלה שיוכל לשוב לפניו ית', והיינו שממשיך עליו ועל נפשו כח ועוז שיאיר אור האלקי במוח הדעת שלו, ומשם יומשך ויאיר גם במדות שבלב, הכלל הוא למקום שמחשבתו הראשונה האמיתית הולכת ונמשכת, שם שם לו חק ומשפט על כל היום כולו, בכללות כל הכחות כולם כאחד לשוב לפניו ית', וממילא נעשה סור מרע בפועל ממש ונעשה הסכם חזק בלבו שלא להמשך עוד במחשבה ורצון לכל מיני רע ח"ו, ואפילו שלא להביט בעיניו כלל וכלל על הענינים האסורים, וכל זה הוא בדוק ומנוסה.

קיצור. המרירות העמוקה מנקודת האמת שבלב בתשובה עושה לב נשבר באמת ואז הקב"ה עוזרו בכל כחות נפשו ונעשה סור מרע בפו"מ.

פרק ד) מחויב לקבוע לו שעת הכושר יום יום בשתי עתים מיוחדות שיוכל לעשות לו לב נשבר ונדכה הנ"ל, הא' היא בלילה קודם השינה דוקא שצריך להאריך בקריאת שמע שעל המטה לפי נוסח האר"י ז"ל ובשעה שיאמר הודוי הגדול בפה יעשה חשבון ברור בנפשו היטב לזכור את עצמו על כל החטאות נעורים שלו בפרטי פרטיות ויעשה הסכם חזק בלבו שעל להבא לא יחזור עוד לסורו ח"ו, כי שרש ועיקר התשובה הוא דוקא עזיבת החטא בפועל ממש, כמו שכתוב יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו כו', וכשעושה כך וכך אזי ממשיך עליו ועל נפשו תוספת כח בשני אופנים, הא' הוא שעל ידי הודוי בלב נשבר באמת כנ"ל, הרי על ידי זה גופא נמשך ונעשה מאליו וממילא חזוק גדול תקחבנפשו בשפת אמת תכון גם על להבא שיוכל לעשות תשובה באמת עד עולם. והב' היא שעל ידי נקודת אור האמת שמאיר בנפשו בענין הודוי ולב נשבר הנ"ל אזי מעורר למעלה מעלה בשרש ומקור הרחמים רבים שירחמו עליו ומסיעים לו שישוב לפניו ית' תשובה שלמה מבחינת עומק עומק, עד שנמחל ונסלח לו לגמרי כל החטאים ועונות שלו, וכמו שכתוב מודה ועוזב ירוחם, פירוש שנמשך עליו ועל נפשו הארת בחי' רחמים רבים להאיר גם כן בנשמתו המלובשת בגופו שלא תהי' מן האובדים והנדחים בשלש קליפות הטמאות לגמרי ח"ו.

קיצור. ב' זמני תשובה בכל יום, בבקר ובלילה קודם השינה, שע"י הוידוי נעשה חיזוק התשובה וע"י לב נשבר מעורר רחמים למעלה לסלוח לו.

פרק ה) ועוד שעת הכושר יש לו לבעל תשובה לקבוע לו על בחי' לב נשבר הנ"ל בבוקר בקומו משנתו תיכף כנ"ל (פ' א'), וגם בכל יום שני ויום חמישי בכל שבוע, ומידי ערב ראש חדש בחדשו, ועוד זאת שמידי ערב ראש חדש לעת תפלת המנחה יאמר אחר התפלה הודוי דעל חטא בלחש, ובשעה שמוציא בפיו ובשפתיו על חטא שחטאנו לפניך, יזכור את עצמו על כל החטאים שלו בפרט, וישפוך את כל לבבו להוציא בשפתיו, ויפרט בפה מלא את כל החטאים הנ"ל להתחרט באמת בדאבון לב על העבר, ובהסכם חזק בלבו גם על להבא שלא יחזור עוד לסורו ח"ו, ויבכה בדמעות מקירות הלב, עד שירחץ את פניו ממש עם הדמעות, וכמו שאמר דוד אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי כו', וכן יעשה לדורות מדי יום ביומו קודם השינה בקריאת שמע שעל המטה בשעת אמירת הודוי בכלל, ובפרט בפסוק בידך אפקיד רוחי, שגם תלמיד חכם צריך לאומרו מחמת שהוא נקרא חד פסוקא דרחמי, וכל זה הוא תקון גדול לכל הפגמים שפגם בנפשו ונשמתו הנקרא צלם אלקים.

קיצור. יום שני חמשי וערב ר"ח להתעורר בלב נשבר, ובערב ר"ח לומר הוידוי במרירות ובתחנונים רחמים ובכל לילה הפסוק בידך אפקיד רוחי.

פרק ו) היוצא מכל הנ"ל שבענין התשובה יש ב' בחינות, הא' תקטהנקראת תשובה במעשה שזו היא עזיבת החטא כנ"ל, והב' היא הנקראת תשובה בלב שזו היא בחי' תשובה פנימית מעומקא דלבא ובבכי' בדמעות בשעת הודוי כנ"ל, ובחינת תשובה במעשה הנ"ל מחויב לעשותה תמיד שלא לשכח על זה ח"ו, והיינו שיהי' שומר את עצמו בתכלית ההרחקה שלא תומשך מחשבתו מחשבת חוץ ח"ו בכדי שלא יומשך עוד למחשבה רעה לעשותה בפועל ממש, ומכל שכן לשמור את נפשו ולהרחיק את עצמו מלכנס ח"ו במקומות שיוכל לפול בהם ברע ח"ו, כי באמת אפילו גם במחשבה בעלמא אם יתקע מחשבתו במזיד במחשבה זרה ורעה כמו תאות נאוף וכיוצא בה אזי נקרא בשם רשע שאינו רוצה כלל לעשות תשובה, ואז אפילו אם לפעמים נתעורר בתשובה מכל מקום איננה באמת לאמיתתה כלל וכלל, מחמת כי הוא חוזר בתמידות לטומאתו במזיד ממש ח"ו.

קיצור. תשובה בלב, תשובה במעשה עזיבת החטא בפועל וצריך לשמור עצמו תמיד ולהרחיק עצמו מלכנוס למקום שיוכל ליפול ברע, החושב במזיד מחשבה רעה נקרא רשע.

פרק ז) כללא דמלתא ראשית ועיקר התשובה היא במחשבה במוח שעל ידי זה נמשך ממילא גם בחינת רצון בלב הנקרא רעותא דלבא (כנ"ל פ' ג') ועיקר סימן טוב לתשובה האמיתית הוא כשנעשה ההסכם חזק בהחלט מחשבתו ודעתו שעל להבא ישמור את עצמו בתכלית מלעשות איזה דבר מדברים האסורים, ומתחרט הוא באמת על העבר כנ"ל, וכשעושה כך ונזהר מאד מאד תקיבמחשבה (כנ"ל פ' ו') אזי ממילא לא יומשך עוד רצון בלב לעשות הרע בפועל ממש ח"ו.

קיצור. ההסכם המוחלטי בחרטה על העבר ובשמירת המחשבה להבא הוראה על תשובה אמיתית.

פרק ח) והנה יש עוד שרשים המביאים לידי תשובה במחשבה ותשובה בלב ושתתקיים בנפשו היטב בשפת אמת עד עולם, דהיינו העינים שיהי' עוצם עיניו מראות ברע אפי' בדרך הבטה והעברה בעלמא, ומכל שכן שלא להסתכל במזיד ביופי הנקבות, ופשיטא דפשיטא שלא להרבות שיחה עמהם ולהתפקח עמהם בצותא חדא ח"ו, כי בזה ועל ידי זה נעשה בלבבו חום התאוה ברשפי אש זרה ורעה ח"ו, שנמשך ממילא אחרי כל מיני הרע שהי' בו מקודם, וחוזר עוד לסורו ח"ו, וכידוע שהעינים הם המה הסרסורים המביאים האש זרה הנ"ל למדות שבלב, והמדות שבלב נעשו גם כן סרסורים להביא לידי מעשה בפועל ח"ו, כללא דמלתא העין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרין, פירוש שכל עיקר הסבה וגרמא בנזקין לכל הבעלי תשובה שאינם שבים לפניו ית' בשלמות וחוזרים עוד לסורם ח"ו להפיל את נפשם בטומאתם בבאר שחת ח"ו הכל הוא על ידי סרסור העינים כנ"ל וכל זה הוא בדוק ומנוסה.

קיצור. השרש המביא לידי תשובה במחשבה שרש הפועל, ותשובה בלב היא שמירת העיכוב בדבר האסור אפילו בדרך העברה.

פרק ט) ואפילו שלא נפל בעבירות חמורות רחמנא לצלן, מחויב הוא גם כן לשמור את נפשו להיות עוצם עיניו מראות כנ"ל, מחמת כי כל זה היא הסבה שמביאו לידי מקרה לילה וכיוצא תקיאבזה רחמנא לצלן, ועוד זאת כי גם הנשים מחויבות גם כן לשמור את עצמן מכל הנ"ל ולהתרחק מזה בתכלית כי ההסתעפות שנסתעף מזה אצלן היא מזקת ביותר, והיינו כי על פי הרוב רובא דרובא הוא כהיתר גמור אצלן להסתכל ביופי הזכרים ולהרבות שיחה עמהם באין מעצור לרוחם, ואחר כך בלילה שעת השנה נופלים ונכשלים מזה בהרהורים רעים וחלומות רעים מעניני הזווג ומצד זה מולידות בהילדים חולאים שנולדו לכתחלה בחולי רעה הנקרא בלשון אשכנז, שלעכטע נאטורין רחמנא לצלן, אשר בעונותינו הרבים רובם ככולם כמעט מתים ולא נשארו בחיים רק חלק חמישית או יותר, וכל זה הוא רק בעון הזה רחמנא לצלן.

קיצור. הראי' גורמת מקרים רעים, וגם נשים מחוייבות להזהר בזה והעדר השמירה גורם חולי הילדים ומיתתם.

פרק י) זאת ועוד אחרת בענין השרשים המביאים לידי תשובה שלמה באמת כך הוא, דהיינו שמחויב הוא לשמור את נפשו מהוללות ולצנות שנמשך מצד עוצם פתיחת הלב לכל דבר באין מעצור לרוחו הנקראת זחות הלב ופתיחתו ביותר שלבו פתוח לכל דבר בכל מיני שחוק וכל קלות ראש. וממילא מרחיב פיו ולשונו גם ברבוי דברים בטלים עד שנופל גם במעשה בכל מיני תאות עולם הזה כמו להיות זולל וסובא וכיוצא בזה, מחמת כי הוא רק הולך ושובב בדרך לבו כל היום (הנק' בלשון אשכנז פרישקייט און פרייליכקייט) וכל זה הוא היפוך גמור מבחי' התשובה. והטעם הוא כי שרש ועיקר התשובה באמת הוא ענין ובחי' לב נשבר הנ"ל שזהו היא הבושה וההכנעה תמיד בלבו שלא יקל ראשו בשום פעם לאיזה דבר מכל הנ"ל ח"ו. והסימן לזה הוא בשני אופנים, הא' הוא שיהי' נבזה בעיניו נמאס, ותמיד יהי' מצר ודואג בלבו על חטאות נעורים והרהורים רעים וחטאים ועון קרי ומוציא זרע לבטלה רחמנא לצלן, ואזי על ידי זה ממילא לא יוכל להרים ראשו ולבו בחוצפא יתירה כל כך להיות בהרחבת הפה ולשון מדברת, ברבוי דברים בטלים של הוללות אפילו במלין דשטותין בעלמא שאינו נבול פה וכיוצא, וכן לא יומשך גם כן בשרירות לבו באכילה ושתי' וכיוצא, והיינו בשומו אל לבו היטב על כל המעשים רעים וחטאים שלו, שמוכרח הוא לתקן הנפש בכמה תעניות וסגופים, ולא די שאינו מתקן את נפשו אלא אדרבה הוא מוסיף פשע לאבד ולשחת את נפשו לגמרי חס ושלום על ידי הוללות ולצנות ותאוות רעות שמפילים אותו לבאר שחת ח"ו שיהי' חוזר עוד לסורו כבראשונה, באופן שלא יהי' לו עוד שום תקוה לעולם ח"ו תקיבשלא יוכל לבוא עוד לבחינת לב נשבר הנ"ל עד עולם, ויהי' נמנה ח"ו בין אותם שאין מכניסים אותם במחיצתו של הקב"ה ואין מספיקים עוד בידו לעשות תשובה, והיינו שהשטן הוא היצר הרע הוא המסית ולהפילו בכל הנ"ל בכדי שיבא לידי שאול ואבדון לגמרי בלא תשובה עד עולם ח"ו.

קיצור. זחות הלב ושרירותה מביאים לידי הוללות ליצנות ודברים בטלים היפך התשובה בבושה והכנעה שנבזה בעיניו נמאס.

פרק יא) והסימן הב' לתשובה האמיתית הוא שהבושה וההכנעה והלב נשבר שלו יהי' גם מצד אמיתת כח ואור אלקי מלמעלה בבחינת השגה במוחו ולבו תמיד ואזי בזה ועל ידי זה לא ירום לבבו עוד כלל וכלל להיות נמשך גם בדברים המותרים כמאכל ומשגל וטרדת דאגת הפרנסה להיות ירא לנפשו שיהי' בריוח ולא בצער ומכל שכן בהוללות ולצנות ח"ו, והטעם לזה הוא כי בחינת לב נשבר הנ"ל על ידי נבזה בעיניו נמאס כו', שלא מצד השגה במוח ולב כלל לא יתפעל מזה רק לשעתו בדרך העברה בעלמא מן השפה ולחוץ ולא מתוך תוך פנימית לבבו שיהי' לבו נשבר באמת לאמיתו, ואזי ממילא יוכל לפול עוד ברע ח"ו בלי שום ספק, ועל זה אמרו רבותינו ז"ל רשעים מלאים חרטות, כי התשובה שלהם היא רק לשעה ואחר כך חוזרים ומתחרטים והולכים בשרירות לבם כו', והשי"ת אינו מקבל לשבים כאלו, ששקר ענו בנפשותיהם, ואדרבה יהי' נדח ממנו נדח ח"ו, שלא יוכל לעשות תשובה עוד עד עולם.

קיצור. ההכנעה הבאה מהשגה היא רק לשעה ועלול לחזור לסורו, אבל הבאה מלמע' מהשגה הוא ירא להיות מרווח ומסגף גם מדברים המותרים.

פרק יב) ואף על פי כן אין חיוב על הבעל תשובה לעסוק בתעניות וסגופים ולכוף את ראשו בחיצונית שיהי' נגלה ונראה מבחוץ שהוא בבחינת לב נשבר. כי השרש ועיקר של כל הנ"ל הוא הלב דהיינו שהש"י כביכול אומר תן לי לבך ועיניך (כמאמר רחמנא לבא בעי) ובזה אדע כי חפץ אתה בתשובה לשוב תקיגאלי ממש, וכידוע על פי מאמר רבותינו ז"ל דאפילו יתענה מאה תעניתים לא יתקן את נפשו כל כך, כמו על ידי לב נשבר באמת ובתכלית אפילו פעם אחת בלבד (דוגמא לזה ממה שנתבאר בשער התשובה חלק ג' סימן ו' בענין ביאור הפסוק תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה יעוין שם היטב) ועל כן אין החיוב עליו להתנהג בחיצונית במדת הפרושים, ואדרבה שמחויב הוא להיות בשמחה ששב מדרכו הסוררה לדרך הטובה והישרה, ויצא ממות לחיים, רק שיזהר בכל שעה ממש שלא ירום לבבו ח"ו להרחיב פיו ולשונו בדברים בטלים, גם יזהר את עצמו שיהי' שפל רוח בפני כל אדם אפי' בפני הפחותים והגרועים ממנו דהיינו שהוא יתבונן בנפשו היטב איך שכולם טובים וכשרים ממנו, ואזי ממילא אפילו אם יחרפו ויגדפו אותו לשפוך סוללה על פניו יותר מכפי המדה יקבל גם כן באהבה לכפרה על עונותיו. וגם יזהר את עצמו שלא להיות זולל וסובא ח"ו, זולת בסעודת יום טוב זמן שמחתנו שהיא סעודת מצוה רשאי אז להרבות מעט באכילה ושתי'. ומכל שכן להרחיק את עצמו לגמרי מהוללות ולצנות כנ"ל, ויהדר בתמידות להיות בדבוק חברים, עם יהודים הכשרים יראים וכן שלמים, ולא להתחבר לרשע ח"ו, כמו שכתוב אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים כו'.

קיצור. לב נשבר באמת טוב ממאה תעניות, ולא רק שלא יהי' ניכר בחיצוני' כמדת הפרושים אלא יהי' בשמחה ששב לה' ויהי' שפל ונעלב.

תקידפרק יג) כתיב וחטאתי נגדי תמיד, הנה דוד המלך עליו השלום אמר הפסוק הזה להורות וללמד דרכי התשובה באמת, דהיינו שמעולם לא הסיח דעתו להרהר בתשובה על ענין החטא שלו, בשומו אל לבו תמיד כאלו החטא עומד לנגדו בכל רגע ממש, בכדי שיהי' לו לב נשבר באמת, וכך כל בעל תשובה האמיתי מחויב להתנהג כן דהיינו שלא יסיח תקטודעתו כלל וכלל מענין החטאים שלו, ואפילו בלכתו בשוק כל היום ופונה לבצעו בטרדה רבה בעסקים, או אפילו באותן העתים שכולם שרויים בשמחה כמו באיזו שמחה של מצוה או שבת ויום טוב, מכל מקום הוא מחויב להתבונן ולשים אל לבו היטב איך שהוא גרוע ופחות ערך מכולם, ויעשה חשבון עם נפשו איך שהוא חוטא ופושע יותר מכולם ואין דוגמתו ממש, עד שיבא מזה לתכלית השפלות במרירות עצומה בבחינת לב נשבר ונדכה בתכלית, ואזי על ידי שהוא מכיר מקומו השפל ונבזה בעיניו נמאס אזי משגיח עליו השי"ת לקבל אותו בימין קרבתו, כמו שכתוב וימינך פשוטה לקבל שבים, פירוש שבים דהיינו אותם שעושים תשובה תמיד בלא היסח הדעת דוקא.

קיצור. השב צריך להיות חטאו תמיד גם בשבת ובזמני שמחה לנגד עיניו עד שיתמרמר בנפשו תמיד על זה.

פרק יד) על כן אמרו רז"ל כל ימיו בתשובה פירוש שיהרהר בתשובה בתמידות יום יום דוקא, ולא שיבכה בדמעות ויתפעל לשעה בלבד ואחר כך תיכף יטה את לבבו בעניני העולם ובעסקים, כי בזה ועל ידי זה יוכל לחזור לסורו ולילך בשרירות לבו הרע ח"ו, וכאשר נראה בעליל שרבים נבוכו בזה, וזהו באמת כמו אחטא ואשוב כו', שעל זה אמרו רז"ל רשעים מלאים חרטות כו', ואינם רוצים כלל לעשות תשובה, כי שרש ועיקר הבעל תשובה האמיתי שיעשה ההסכם חזק בלבו שלא יסיח דעתו מכל הנ"ל, ובהתפעלות אמיתית מנקודת לבבו דוקא בכל עת ובכל שעה בכדי שלא ישתנה ח"ו עד עולם, וכל לבבות דורש ה' ובוחן כליות ולב לדרוש רק על אור האמת שבנקודת לבבו, ואז ממילא ישלח הוי' עזרתו מקדש לקבל אותו בימין מקרבת כנ"ל.

קיצור. וזהו כל ימיו בתשובה, ולא רק התפעלות זמנית ואז תשובתו מתקבלת.

פרק טו) והנה שרש ועיקר הכונה של בחי' תשובה בכלל הוא בכדי לתקן את נפשו דהיינו תקון הפגמים שפגם בצלם אלקים, כי על ידי הפגמים שפגם בנפשו אזי נעשה מות הרוחני גם בנשמתו האלקית ונפסק החבל, חבל נחלתו בשרש נשמתו למעלה שלא יוכל לקבל עוד חיות אלקי למטה בנפשו וכמו שכתוב הכרת תכרת הנפש כו', אבל על ידי התשובה כתיב והרוח תשוב אל האלקים כו'. פירוש שנפשו ורוחו חוזרים ושבים למקורם ושרשם מקור החיים, חיי החיים אור אין סוף ברוך הוא, נמצא שעל ידי התשובה יצא ממות הרוחני לחיי האלקי ויחי' נשמתו בחיי האלקות כעין תחית המתים בגשמיות ממש, וכמו שכתוב שובו שובו כו' ולמה תמותו כו', אם אחפוץ במות הרשע כו' כי אם בשובו מדרכו וחי' כו', ועל כן זאת היא תורת האדם בעולם הזה, ראשית שכל בעל תשובה יאמין באמונה שלמה שעל ידי תשובה האמיתית יזכה לחיים נצחיים שיצא ממאסר הגוף בחי' מות בנשמתו, ולכלל ולדבק בחיי נשמתו חיי החיים אור אין סוף ברוך הוא, שזהו ממש כמו ממות לחיים בגשמיות, ואחר כך מזה גופא צריך להיות בשמחה ובטוב תקטזלבב מאד שיהי' שש ושמח בנפשו על שיצא ממות ורע לחיים וטוב, וכמו שכתוב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע כו', וזהו עיקר הסימן של הבעל תשובה שהתשובה שלו היא באמת לאמיתו.

קיצור. הפגם גורם מות בנה"א וע"י התשובה תחיית המתים בחיים נצחיים, וישמח בזה מאד.

פרק טז) על כן מטעם הנזכר לעיל מצינו בכמה ספרי יראים וספרי מוסר שהבעל תשובה יתן צדקה לעניים בכל ערב שבת קדש ובכל ערב ראש חדש, מפני שעל ידי הצדקה והחסד שעושה עם העני מחי' לנפשו בגשמיות, לפיכך בזה ועל ידי זה גופא זוכה הוא ג"כ לחיים האמיתים להוציא את נפשו ממות הרוחני ויאיר בנשמתו אור וחיות אלקי, כי כמו שמצינו ברוצח נפש שהוא חייב מיתה, מחמת כאשר עשה כן יעשה לו, כמו כן בענין ההיפך במי שמחי' את הנפש זוכה הוא גם כן לחיים וכנזכר לעיל, וזהו גם כן מה שכתוב צדקה תציל ממות כו', פירוש כמו שהצדקה תחי' ותציל ממות בגשמיות דהיינו שקורע גזר דינו שנגזר עליו למות חס ושלום, כן הוא נצול גם כן על ידי הצדקה ממות ברוחניות, דהיינו שלא תכרת הנפש משרשה חס ושלום, ואדרבה שזוכה שתשוב למקורה ושרשה, בכן יתנהג את עצמו בחוק קבוע ליתן צדקה בעתים המיוחדות הנזכרות למעלה וגם יתענה בהם כי על ידי התעניתים וסגופים ממעט חלבו ודמו שיש בו מרבוי התענוגים שהי' לו על ידי התאוה הרעה ברשפי אש זרה שעל ידי זה נכלל ונדבק בשלש קליפות הטמאות לגמרי, כללא דמלתא שעל ידי התעניתים והסגופים בגשמיות על ידי זה דוקא נשבר גופו הגשמי ובזה ועל ידי זה נעשה תקון בפגמי הנפש שפגם בצלם אלקים בכל חטא בפרט על ידי התאוה רעה שהי' לו בשעת מעשה ועל ידי מעשה הצדקה שעושה אז ביום התענית דוקא שנשבר אז גופו בקרבו אזי יכול להחיות גם נשמתו בחיי האלקים ממקור החיים וכנזכר לעיל.

קיצור. כשם שבגשמיות ע"י הצדקה ניצל העני ממות הן ע"י הצדקה תקיזבכלל וביום תענית הסיגופים בפרט מתקן פגמי נפשו וזוכה לחיים רוחני'.

פרק יז) כבר נתבאר (סימן ו' וסי' ז') בשרש עיקר ענין התשובה שיש בה שתי בחינות האחת היא בחינת תשובה במחשבה במוח ורצון בלב, והב' היא בחינת תשובה במעשה שזו היא עזיבת החטא, גם נתבאר לעיל (סימן ח' וסימן ט') בשרשי התשובה שגם העינים הם המה הסרסורים כו'.

ביאור הענין דהנה בחינת תשובה במחשבה במוח ורצון בלב אי אפשר להיות כי אם על ידי העינים שיהי' עוצם עיניו מראות ברע כו', והיינו מה שכתוב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כו', ופי' שהבעל תשובה מחוייב לסגור לגמרי העינים שלו ולא לפתוח אותם גם מלהביט בדרך העברה בעלמא על איזה דבר מדברים האסורים ח"ו ומכל שכן שלא להסתכל במזיד, פי' אפי' אם אין הלב חומד לזה כלל וכלל אלא שאינו סוגר את עיניו מלהביט על זה מרחוק, מכל מקום מאחר שההבטה היא בכונה רצוי' על כל פנים גם זה נקרא מזיד ממש, ופשיטא דפשיטא שלא להתבונן במוחו בענינים כאלו בכונה שזהו הנקרא המסתכל כו', כי בזה ועל ידי זה יבוא גם לידי הרהור וחמדה בלב, ואח"כ לידי מעשה בפועל חס ושלום, שעל זה אמרו חכמינו ז"ל העין רואה והלב חומד (שהם תרין סרסורי דחטאין), וכלי המעשה גומרים, וכמו שאמר איוב ומה אתבונן על בתולה כו', וכידוע מארז"ל על זה שעל ידי הרגילות להסתכל במזיד ביופי הנקיבות יפול הנופל בעבירה בפועל ממש ח"ו, ובפרט במקומות של חבורת הנשים שיושבות שם לבדן ואין שם אנשים מחויב הוא לשמור את נפשו ביותר, ולהרחיק את עצמו משם לגמרי שלא ישב עמהן בחבורה ולא ידבר עמהן מאומה אלא אדרבה שיסתום את עיניו לגמרי ויברח מהן בכדי שלא יבוא לידי הרהור וחמדה בלב חס ושלום, ואפילו בשעת עסק בלכתו בשוק או בין החנויות יזהר את עצמו גם כן שלא לדבר עמהן אפילו דבור קל, כי אם בצרכי העסק בלבד, וכן גם הנשים היושבות בין החנויות גם הן ישמרו לנפשותיהן שלא תקיחלהרבות שיחה עם האנשים הנערים כי דבר זה מזיק לתחלואי הילדים רחמנא לצלן כנ"ל.

קיצור. התשובה במחשבה שבמוח ורצון שבלב תלוי' בשמירת הראי' בדבר האסור ואפילו הבטה מרחוק מזיק.

פרק יח) ובחינת תשובה במעשה שהיא עזיבת החטא זהו הנקרא עיקר התשובה באמת לאמיתו על פי התורה כמו שכתוב יעזוב רשע דרכו כו' וכנ"ל שעל ידי זה דוקא השי"ת מוחל וסולח לו לכל עונותיו, והחיוב בזה הוא על ענין קרי ומוציא זרע לבטלה רחמנא לצלן ומכל שכן על עבירות החמורות כו', והקבלה והחרטה בלב יקבל על עצמו בשעת הודוי בעל חטא כו', ובשעה שאומר ועל חטאים כו' ישפוך את נפשו ויאמר בכל לבו ויקבל על עצמו כל הד' מיתות בדבור שמוציא בפיו כפי חטאו שחטא וכפי שידע אינש בנפשו גם העבירות שזוכר אותם בפרט מחויב הוא גם כן לפורטם בודוי, ויבקש סליחה ומחילה מהשם יתברך על העבר ויקבל על עצמו שלא ישוב עוד לחטוא ח"ו, וזהו עיקר התשובה האמיתית שהשם יתברך מוחל וסולח לו באמת ומקבל לתשובתו באהבה ורצון באמת.

קיצור. עיקר התשובה עזיבת החטא בפועל, והחרטה בשעת הוידוי ושפיכת הנפש באמרו ועל חטאים.

פרק יט) וזהו מה שאמרו רבותינו ז"ל הבא לטהר מסייעין אותו מלמעלה הבא לטמא פותחין לו כו' פירוש הבא לטהר את לבבו מכל מיני רע על ידי תשובה באמת אזי הקב"ה מסייעו ישועות רבות וטובות דהיינו שנותנים לו מלמעלה מחשבות רבות וטובות שעי"ז ממילא לבבו נשבר בקרבו באמת ונעשה סור מרע בתכלית תמיד מה שאין כן להיפך חס ושלום הבא לטמא את עצמו במחשבות זרות ורעות חס ושלום אזי פותחין לו מלמעלה השערי טומאה דהיינו שמפילים אותו במחשבות זרות והרהורים רבים ורעים שיפנה את כל לבבו לכל מיני רע ח"ו, ואין נותנים לו מלמעלה שום מחשבה טובה לעולם שישים אל לבו לעשות תשובה, בכדי שיאבד את נפשו בבאר שחת ויפול בשאול ואבדון חס ושלום, וכל זה הוא למי שלא עשה תשובה מעולם וחטא ומחטיא את הרבים כו'.

קיצור. השב לטהר את לבבו מהרע מסייעין לו במחשבות תשובה ולב נשבר, והחוטא ומחטיא מפילים לו מחשבות רעות.

פרק כ) אך מי שעשה תשובה באמת וברצון רק שאחר כך חזר עוד על כל חטאתו אשר חטא ונפל עוד בחטא ההוא רחמנא לצלן זהו הנקרא בעל תשובה מרומה (הנקרא בלשון אשכנז א פאלשער בעל תשובה) ועליו אמרו רבותינו ז"ל רשעים מלאים חרטות כו', פירוש אותם שעושים תשובה לשעה תקיטוחוזרים ונופלים אח"כ הלא המה כרשעים ממש יחשבו מחמת שאינם רוצים כלל לעשות תשובה שלמה באמת. וזהו כטובל ושרץ בידו שאין הטבילה כלום מחמת כי טומאתו בידו וכך הוא ממש בענין בעלי תשובה הללו שאינה נתקבלת ואינה נחשבת לכלום התשובה שלהם לפני השם יתברך מחמת כי טומאתם על פניהם בשעת מעשה התשובה גופא, ומכל מקום גם הבעל תשובה מרומה הנ"ל יש לו גם כן מזור ומרפא למכתו. ויש עליו עוד תקוה יותר ויותר ממי שלא עשה תשובה מעולם וחוטא ומחטיא כו' כנזכר לעיל כי אותם שלא עשו תשובה מעולם והולכים בשרירות לבם רק רע כל היום ולכל אשר יחפוץ יטנו לכל תועבה רחמנא לצלן באין מעצור לרוחו ממש, אזי אין להם תקומה לעולם ונמשכים ממילא אחרי כל התאות רעות רחמנא לצלן עד שנדחים לגמרי ממנו יתברך ונופלים באיזה מכשול של איזו עבירה או באיזו תאוה רעה חס ושלום ואח"כ חוזרים ושבים כו', אזי מרחמים עליהם מן השמים ומסייעים אותם מלמעלה שיוכלו לעשות תשובה שלמה באמת שלא יבושו ולא יכשלו עוד לעולם, והיינו מחמת כי באמת יש להם הרהור תשובה בלבד בתמידות רק לעת מן העתים לא יוכלו להתגבר על יצרם הרע ולשבור רוחם ותאותם הרעה רחמנא לצלן, ואזי השם יתברך שהוא דורש כל לבבות ובוחן כליות כו', מבטש אותם בבני חיי ומזוני ביסורים קשים ומרים מאד מאד עד שנשבר רוחם ולבבם בקרבם באמת לאמתו ואז יוכלו לעשות תשובה שלמה באמת שלא יהיו חוזרים עוד לסורם לפול באיזה מכשול חס ושלום עד עולם, ועי"ז מוחל וסולח להם הקב"ה את כל עונותיהם לכפרה גמורה על נפשותיהם כמאמר יסורים ממרקים כו'.

קיצור. השב באמת לשעה וחוטא הוא בעל תשובה מרומה, כאשר מבטשים אותם בבני חיי ומזוני נשבר לבם בקרבם ושבים באמת.

פרק כא) והנה כל הנ"ל בענין היסורים בבני חיי ומזונא כו' זהו מצד מדת רב טובו וחסדו הגדול רק הגדול רק לאותם האנשים שחפץ בתשובתם דהיינו לאותם שטעמו טעם מר ועשו תשובה באמת פעם אחת ואזי ע"י רוב הבטושים והיסורים הנ"ל אזי ירוחמו ולבבם נשבר בקרבם באמת לאמיתו, אבל אותם האנשים שמעולם לא עשו תשובה באמת אפילו פעם אחת רק שלעת מן העתים הכניסו איזה הרהור תשובה בלבבם לפי שעה מן השפה ולחוץ בדרך העברה בעלמא ותיכף ומיד חוזרים לסורם להיות הולך ושובב בשררות הלב לכל מיני תועבה רעה רחמנא לצלן אזי אין הקב"ה חפץ בתשובתם כלל וכלל ולא די שאינו מיסר אותם ביסורים אלא אדרבה שולח להם רב שפע והצלחה יתירה בעניני עולם הזה ומלואו בכדי שלא יעשו תשובה עד עולם, והסימן לזה יוכל כל אחד ואחד לידע האמת בנפשו והיינו אם הוא עושה תקכתשובה באמת לאמיתו אזי עושה לב נשבר ונדכה מאד וגם שפל באמת לאמיתו בפני כל אדם אפילו מן הפחותים וגרועים ממנו כנ"ל (סימן יב) וממילא נעשה ג"כ סור מרע בתכלית דהיינו אפילו אם לעת מן העתים יפול בנפשו באיזו מלחמה עם היצר הרע אזי בקל יוכל לעמוד נגדו ולהתגבר עליו ולנצחו ולהפילו ארצה ממש, זאת ועוד אחרת אפילו אם הוא נכשל בעבירה מאיזו סבה דהיינו במי שהוא שרוי כמה שנים בלא אשה או במי שהי' מתחבר עם אנשים קלים ורקים שמסיתים אותו לחטוא על ידי שמפתים אותם בפיהם ובלשונם לישב עמהם במקומות המיוחדים (הנקראים בלשון אשכנז טראקטירן) בין זוללי בשר וסובאי יין שעל ידי כל זה יפול ממילא באיזו עבירה במעשה רחמנא לצלן, אך מכל מקום לא נכשל במעשה העבירה הזאת כי אם פעם אחת ותיכף ומיד אחר כך תוהא ומתחרט על העבר ונפשו עליו תאבל ורבות מכאובים בלבו על זה ובוכה במר נפשו ומרבה בתעניתים וסגופים ועושה תשובה שלמה באמת לאמיתו ומקבל על עצמו לבל ישוב עוד לכסלה ויזהר את עצמו מכל הסבות הנזכרין לעיל שלא יבוא עוד לאיזו עבירה בפועל ממש חס ושלום רחמנא לצלן והקדוש ברוך הוא בוחן לבבות ורואה האמת כי רוצה בתשובה באמת לאמיתו ואזי השם יתברך מוחל וסולח לו מלמעלה, והסימן הוא להיפך כאשר מי שנכשל בעבירה אחת נמשך לבו לעבירה אחרת וכמאמר חכמינו ז"ל עבירה גוררת עבירה עד אשר יוכל לבא למלאות תאותו בעבירות חמורות ולעבור על כל לא תעשה שבתורה חס ושלום רחמנא לצלן עד שאחר כך לא יוכל לבא לתשובה עד עולם וכמאמר רבותינו ז"ל בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו.

קיצור. השב באמת גם אם נכשל חוזר בתשובה אבל החוטא ומחטיא אין מספיקין בידו ע"י יסורין ומטיבין לו להאבידו, עבירה גוררת עבירה.

פרק כב) בדרך כלל סדר והנהגת בעלי התשובה צריך להשכים לקום ממטתו בבקר בבקר ותיכף ומיד כאשר יקום יראה להזכיר את עצמו כל החטאים שעשה מעודו עד היום זה כמו שאמר דוד המלך עליו השלום וחטאתי נגדי תמיד ויאמר קאפיטל תהלים נ"א מקרב ולב עמוק ובפרט כשיאמר פסוק כבסני מעוני כו', ואם אפילו לא עבר על עבירות חמורות חס ושלום צריך לומר גם כן הקאפיטל נ"א דוקא, כי אפילו מי שפגם בהרהור זנות חס ושלום או באיזה מעשה זמה חס ושלום הרי זה גם כן חמור מאד, ועל זה נאמר כי השחית כל בשר את דרכו כו' ואפילו מנעוריו כשהי' עדיין קטן קודם בר מצוה, ומכל שכן אחר שלש עשרה שנה כשהוא נעשה בר עונשין יתענה כסדר ויאמר הקאפיטל הנ"ל בכל יום ובכל שבוע בשני ובחמשי ובכל ערב ראש חדש ובתפלת מנחה יאמר על חטא תקכאועל חטאים כו' ויזכור על כל החטאים שלו ויבקש סליחה ומחילה מהשם יתברך.

קיצור. הנהגת הבעל תשובה לזכור חטאיו ולומר מזמור נ"א ויכון בכבסני מעוני גם מה שחטא קודם עונת בר מצוה.

פרק כג) יאמר תהלים בכל יום קודם התפלה כי הרי מבואר שם היטב עניני התשובה מאד ויתפלל מתוך הסדור בהכנעה גדולה, ובשעה שעומד לפני השם יתברך להתפלל יהי' בבושה וחרפה גדולה ויאמר מתוך הסדור כל מלה במלה בהכנעה גדולה היינו בבטול אמיתי מתוך נקודת ועומק הלב, ויתן באמת שבח והודי' להשם יתברך אשר זכה להתקרב לפני השם יתברך ולא ידח ממנו נדח להיות נשאר ברע חס ושלום, ומזה יהי' אחר כך בשמחה רבה בשעה שאומר פסוקי דזמרה מברוך שאמר עד קריאת שמע ושמונה עשרה, אך קודם ברוך שאמר צריך להיות בהכנעה ושפלות גדולה על החטאים שלו, וכמאמר רבותינו ז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, הכנעה ובטול מחטאות נעורים כאשר ידע אינש בנפשו היטב גם לא יהי' מוטעה בעצמו, ואל יהי' זאת בעיני עצמו לדבר קל חס ושלום.

קיצור. יאמר תהלים קודם התפלה ויתפלל מלה במלה מתוך הסידור בהכנעה.

פרק כד) בשמונה עשרה בברכת סלח לנו צריך הבעל תשובה לזכור את עצמו על כל החטאים שלו ויבקש מחילה וסליחה עליו לבדו, ובפרט בברכת השיבנו כשמבקשים והחזירנו בתשובה שלמה לפניך יקבל על עצמו שיעשה תשובה שלמה, ובודאי יקבל השם יתברך בקשתו כמו שאנו אומרים הרוצה בתשובה, וכמו שכתוב וימינך פשוטה לקבל שבים, אך כל זה רק כי אם למי שהוא רוצה בתשובה באמת דוקא וכמו שכתוב קרוב ה' לכל קוראיו באמת ובברכת רפאנו יכוין להשם יתברך שירפא את חולי הנפש שלו אשר פגם על ידי העבירות שלו כי על ידי הפגמים שפגם בנפשו אזי נעשה מזה מות הרוחני גם בנשמתו האלקית שלא יוכל לקבל עוד חיות אלקי למטה בנפשו כנ"ל באריכות, נמצא על ידי התשובה מחי' נשמתו בחיי האלקי לכן יבקש מהשם יתברך לרפא אותו מחולי הנפש שלא תמות נפשו ברוחני' להיות נכרתה משרשה חס ושלום כנ"ל, ובברכת ולמלשינים יכוין על כל המקטרגים הרעים אשר נעשו להמשיך עליו מלמעלה על ידי העבירות שלו כי מכל מעשה רחמנא לצלן נעשה מלאך רע המקטרג אשר מעניש אותו בפרנסה בגשמיות וביסורי הגוף רחמנא לצלן כמו שכתוב תיסרך רעתך, על כן יבקש מהשם יתברך להעביר כל המקטרגים ממנו ומכל עמנו בני ישראל, ובברכת שומע תפלה יאמר בכונה גדולה ועצומה מקירות לבו ומעומק נקודת הלב לפני השם יתברך תקכבשישמע את תפלתו ויעורר עליו רחמים רבים לקבל ברחמים וברצון את תפלתו ובודאי ישמע ה' את תפלתו כמו שאנו אומרים כי אתה שומע תפלת כל פה ובפרט למי שלבו נשבר בקרבו מאד מחמת חטאות נעורים ועושה תשובה ותפלה הקב"ה עוזרו ומסיעו מלמעלה שיוכל להתקרב להשי"ת באמת וממילא יקבל אותו השם יתברך ברצון וישגיח עליו תמיד בעינא פקיחא ברכושו ובכל הענינים שלו כמו שכתוב וישוב אל ה' וירחמהו וישמור אותו מכל הצרות שלא תבואנה עליו רחמנא לצלן רק בתפלת שמע קולנו יהי' מקירות הלב ומעומק נקודת הלב ובמרירות נפש. וכמו שמצינו בחנה בשעה שהיתה מתפללת נאמר וחנה מדברת על לבה והיא מרת וכו' ובעת נפילת אפים צריך הבעל תשובה עוד יותר להשפיל ולהכניע את עצמו ולקבל על עצמו כל הענינים והד' מיתות בית דין והאמור בתורה כמו בודוי שבקריאת שמע שעל המטה.

קיצור. הכוונות בברכת השיבנו, סלח לנו, רפאינו, ולמלשינים, שמע קולנו ובנפילת אפים.

פרק כה) ואחר התפלה ילמוד כל מה שהוא יכול ללמוד אפילו פרשה אחת בחומש וקאפיטל א' מעשרים וארבעה מנביאים וכתובים, ופרק אחד או חצי משניות או שלחן ערוך אורח חיים ויחזיר למודו כמה פעמים ומי שהוא למדן ויוכל להבין ולהשכיל בתלמוד יראה לקבוע עתים לתורה וללמוד בית יוסף עם שלחן ערוך ואחרונים בכל יום בבקר ובכל שבוע לילה אחד ילמוד כל הלילה עד הבוקר ויתענה וילמוד דברי מוסר מזהר הקדוש וראשית חכמה בשער התשובה, והמתענה עד אחר חצות היום עד שעה א' יהי' נחשב לו לתענית ובשעת אכילה לא יאכל בתאוה כבהמה חס ושלום ויזהר שלא ימלא כרסו יותר מדי רק כדי לחזק את בריאת גופו ולא להתענג בתאות האכילה בחלב ודשן רק שיאכל מאכלים קלים כמו חלב עם לחם מעט בכדי שלא למלאות את בטנו מהאכילה שלא יבא מזה חלילה לשררות לבו הרע חס ושלום.

קיצור. ילמוד חומש, נביאים וכתובים, משנה והלכה, זהר וראשית חכמה. ילמוד לילה אחת בשבוע כולה, והמתענה עד שעה א' אחר חצות נחשב לתענית.

פרק כו) ועוד זאת כי מחמת האכילה גסה עד שממלא כרסו, מזה יוכל להיות שיבא מזה לידי זמה ממש חלילה (וכמארז"ל מלא כרסא זינין בישין). כי ברבוי האכילה נעשה לבו גס ועב מאד והגוף נעשה מגושם ומזוהם ומחמם הגוף ונעשה כבהמה ממש. וזה הוא ההיפוך גמור מלב טהור וענו ושפל, ומכ"ש אותן אנשים אשר ישתדלו להתענג את עצמן במאכלים ומעדנים ערבים בכל תקכגטוב בלי הסתפקות במועט גם אוכלים בתאוה וחמדה ותשוקה גדולה (ובלשון אשכנז נא[ך צו געבין זיך בתענוגים) אזי נעשה הגוף יותר מגושם עד שנעשה גופו דשן ושמן, וכמו שכתוב שמנת עבית כשית כו', ונעשה מזה לבו אטום ומטומטם כלב האבן וממילא לא יוכלו לבא להרהור תשובה כל ימי חייהם, ולכן כל בעל תשובה יזהר לאכול מעט גם לא בחמימות התאוה שלא יבא מזה לחום התאוה רעה חס ושלום רחמנא לצלן, גם יזהר שלא יעשה נחת רוח מתענוגים באכילתו שלא ירבה בכמה מיני מאכלים שונים זה מזה כי כל בעל תשובה צריך להרחיק את עצמו מכל זה שלא להרבות חלבו ודמו מהאכילה, אדרבה צריך למעט חלבו ודמו בסגופים לתקן את חום התאוה רעה מהחטאים שעשה רחמנא לצלן.

קיצור. הזהירות באכילה שלא יגושם הן מריבוי האכילה והן מהעונג שבהם, וגם המוכרח לו יאכל במתינות וימעט דמו וחלבו.

פרק כז) עוד זאת יוכל להיות שיתהוה איזו סבה ע"פ הרוב אשר הבעלי תשובה חוזרים לסורם הרע ועוד שוב יותר נכשלים המה במעשיהם הרעים ח"ו, יותר מתענוג האכילה שנק' זולל והוא ממשקה הנק' סובא שיש לו תאוה וחמדה גדולה לשתות הרבה משקה חזק אשר כי הוא מחמם ודולק ושורף הלב וכל הגוף הוא מחמם כמו משקה היי"ש שכאשר שותין אותו מעט יותר מכפי מדה הראוי' לו אזי נעשה כמו שלהבת נדלק בו לכל התאות רעות רח"ל, בקיצור יי"ש שורף הלב והנשמה כי הוא מחמם בה הדמים ומעבירו מדעתו לגמרי אפילו אותן האנשים אשר נקיים המה מחטאים יוכל להזיק אותם מאד, כי המה נעשים מחוממים מאד מזה ויורדים ונופלים ממדרגתם הנעלה ומעביר אותם מהשכל ויראת אלקים ויבאו לרוב מדות רעות ר"ל היינו ככעס ומריבות וקטטות והגבהת הלב מאד אשר השי"ת שנא זאת מאד וכמובא בפסוק ובספרים הרבה אשר הסובא מן המוכן לכל עבירות חמורות ח"ו ובכן כל בעל תשובה יראה שלא לשתות שום משקה חזק אפי' שכר חזק ומכ"ש יי"ש לא יטעום לגמרי כי נעשה לו רגילות לשתות יין שרף קודם האכילה ב' או ג' פעמים בכן לא יטעום יי"ש לגמרי אפילו קדוש והבדלה יעשה על שכר ולא על יין שרף בשום אופן.

קיצור. יזהר משתיית משקה חריפה הגורמת חמימות הגוף והתרגשות המדות רעות בכעס ומריבה, ויקדש ויבדיל על משקה בלתי חריפה.

פרק כח) כל בעל תשובה יזהר את עצמו שלא לישן ביום תיכף אחר האכילה כי חום האכילה בתוך השנה הוא מרבה חום הדם ויוכל לבא מזה למחשבות רעות ומקרות רעות רחמנא לצלן כידוע בכן תיכף אחר האכילה יזהר שלא לישן בערך שעה אחת או יותר גם יראה לשבר את לבו בקרבו מזאת גופא אשר ירגיש בעצמו גסות ועביות הלב מחמת אכילה ושתי' ויראה לעשות איזה תקכדעבודה בטרחא, ויתחזק את עצמו מאד להיות סור מרע במעשה ובמחשבה ולהזדרז במצות ובמעשים טובים בלב שלם וכמבואר בספרים שכאשר אוכלים רק לשם שמים ולא למלאות תאותו ואחר כך מברכים בכונה ברכת הזן כו' ואומר פסוק ואכלת ושבעת וברכת את ה' כו' הוא הזן ומפרנס כו' אזי נותן לו השי"ת ברכה מרובה מן כח האכילה הזאת דוקא כדי שיהי' לו כח גדול להיות עובד את ה' בסור מרע ועשה טוב כנ"ל, ובפרט כאשר יתן צדקה לעניים תיכף אחר ברכת המזון אפי' מעט כדי חיותם הוא תקון גדול להנשמה מכל רעות רחמנא לצלן וכמ"ש שומר מצוה לא ידע דבר רע כו'. ומכ"ש צדקה תציל ממות גשמי וממות הרוחני כנ"ל והצדקה צריך ליתן בשתי עתים מיוחדות א' קודם התפלה וכמו שכתב דוד המלך ע"ה אני בצדק אחזה פניך והב' אחר האכילה או קודם האכילה וכמו שכתוב בספרי יראים שיהדר לומר בכל יום מאה ברכות וזהו למען השם כדי להזכיר בכל רגע שהוא עבד ה' בכן יהדר למצוא בכל רגע לעשות מצוה להשי"ת דהיינו לעמוד לפחות לפני למדן גם יראה אולי יש לו פנאי לילך מעסק הפרנסה שלו ללמוד איזה שיעור או לאמר איזה קפיטליך תהלים וכיוצא בו הכלל הוא יזהר שלא לשכוח שהוא עבד ה' ואזי הקב"ה כביכול עוזרו ויסייעו לעבוד אותו וכמאמר רבותינו ז"ל הבא לטהר מסייעין אותו מלמעלה כנ"ל, גם עוד זאת כל בעל תשובה וכל ירא אלקים יזהר שלא לשכוח (שהבטלה מביאה לידי תאוה וזמה) גם יהי' בזריזות לעסוק במלאכתו או במסחרו באמונה ובלי שום רמי' נגד שום אדם ח"ו, והנהנה מיגיע כפו אשרי לו וטוב לו בעולם הזה ובעולם הבא.

קיצור. יזהר מהשינה ביום אחר האכילה, יתן צדקה קודם התפלה והאכילה, יזכור תמיד שהוא עבד ה' ויהי' זריז במלאכתו ואשרי הנהנה מיגיע כפו.