אחד עשר יום
יזאחד עשר יום
אחד עשר יום מחורב כו', פרש"י אמר להם משה ראו מה גרמתם כו' ואף הוא כו', ואתם הלכתם אותם בשלשה ימים כו' ובשביל כו' מ' שנה עכ"ל.
ועיין ברבות פ' בשלח פ"כ דקל"ז ד' גבי ולא נחם שזהו פי' מ"ש אח"כ ויהי בארבעים שנה, דלא כהרא"ם שכתב אין זה פי' של ויהי בארבעים שנה כו' דקרא דויהי בארבעים שנה אדבתריה קאי, דאשתמיטתיה המדרש הנ"ל וזהו כדברי הי"א שהביא הראב"ע, ועיין בילקוט בשם הספרי ע"פ אחד עשר יום שדבריו קרובים לדברי רש"י, וא"כ לפרש"י הפסוק הזה הוא מכלל התוכחות, ומהרי"א כ' בשם הרמב"ן שהפסוק הזה ענינו שעור המדבר ושעור המסעות, ומהרמ"א ג"כ כ' וז"ל בפסוק י"א יום כו' שיראה משולל טעם וגיזרה ובלתי מקושר לא למעלה ולא למטה, ותירץ שהפסוק הראשון הוא דברי תוכחות כדפירש"י וכהתימו לרמוז דברי תוכחותיו גלה כוונתו באמרו י"א יום כו' והוא יחלומר כי דברי עוונות הנאמרים באמת גברו להניעכם במדבר כו' נגד רצונו ית' שהיה לנחץ ביאתכם לרשת ארץ כי י"א יום היה מחורב כו' ויביאכם בג' ימים עכ"ל ודבריו הן ממש דברי רש"י בפירושו ראו מה גרמתם כו' (י"ל י"א יום עשרה פנימיים וא' מקיף דנוגה נגד מקיפי' ופנימי' דקדושה הנק' כל ישראל כנ"ל).
והנה המדרש דפ' בשלח הנ"ל אף שבפי' ויהי בארבעים שנה הוא מפרש מה שנתעכבו במדבר מ' שנה מ"מ בעיקר פירושו נראה כדברי הרמב"ן שאין זה מכלל התוכחות שהרי פי' זה ע"ד הפסוק ולא נחם אלקים כו' דרך קרובה, כי קרוב הוא, כ"א דרך המדבר, שאף שזהו דרך רחוקה יותר עכ"ז כן דוקא יאות.
אמנם ברבות סדר כי תשא פמ"ב דקנ"ז ע"ב נראה שהפסוק הזה הוא מכלל התוכחות אך מהות התוכחה אינו כפירש"י וז"ל א"ר שמעון בן יוחאי י"א ימים היו עם הקב"ה וכ"ט יום היו מחשבים היאך לעשות את העגל כמ"ש י"א יום מחורב, ואח"כ באו לדרכי עשו דרך הר שעיר, ור"א בן יעקב אומר כ"ט יום היו עם הקב"ה וי"א יום היו מחשבין היאך לעשות כמ"ש י"א יום מחורב דרך הר שעיר שעשו מעשה שעיר עכ"ל וכ"ה בסדר נשא פ"ז דף רכ"ג ד', ולפ"ז אתי שפיר התקשרות וסמיכות הפסוקים זל"ז דלעיל אמר ודי זהב, ואמר בגמ' ברכות ל"ב א' שזהב שהשפעת להם גרם לעשות העגל והיינו י"א יום מחורב דרך הר שעיר שע"י ודי זהב נמשכו לבחי' י"א יום שהן דרך הר שעיר מעשה עשו כו', וכן ידוע כי רישי' דעשו בעטפי' דיצחק והיינו שיצחק הוא בחי' גבורות עליונות שהן בחי' זהב ומבואר בזח"ב פקודי דרכ"ד ע"ב ע"פ זהב התנופה שבחי' זהב צ"ל בבחי' התנופה להתעלות למעלה, שהדין כשהוא בשרשו הוא זך ובהיר ומעולה מהחסדים, וכמ"ש בתניא פ"נ בענין האהבה כרשפי אש מבחי' גבורות עליונות דבינה עילאה דהיינו שע"י ההתבוננות בגדולת א"ס ב"ה כו' תתלהט ותתלהב הנפש כו' והוא בחי' כמעלת הזהב על הכסף כו' וזהו מצפון זהב יאתה כו' מצפון היינו בינה כנודע בענין מזרחית צפונית בזח"ג במדבר ק"כ, ולכן אין הגבורות נמתקין אלא בשרשן שכשהם מתעלות למקורן הן זכות ובהירות אבל כשמשתלשלים למטה נעשו מהם סיגי הגבורות שהם דינין קשים דעשו ונק' סוספיתא דדהבא, ולכן ואם רץ לבך בבחי' גבורות דזהב הנ"ל אזי תומ"י שוב לאחד וזהו ענין כסף והמשכת החסד למטה כו', ולכן הזהב צ"ל בבחי' זהב התנופה וההתפשטות למטה צ"ל כסף כו' וזהו לי הכסף ולי הזהב כו', וזהו שנענש שלמה על שאין כסף נחשב בימי שלמה למאומה, כמ"ש בזח"א פ' ויחי דר"ן ע"א.
וזהו ודי זהב דלכאורה מלת די הוא שפת יתר, אלא ר"ל אע"פ שהזהב הוא מדרגה עליונה עכ"ז צ"ל די, שתיכף ומיד ואם רץ לבך שוב לאחד, ובת"י פי' ודי זהב קאי על מה שעשו צפוי לארון מזהב והיינו ממש בחי' שוב כי הארון בו הלוחות שהוא עסק התורה שהוא ג"כ מפי הגבורה אבל הגבורות כלולות בחסדים ואזי אין מהם שום יניקה.
יטוזהו ענין יחוד או"א אשר הבינה שהיא זהב מלבשת לאור אבא הוא התורה ואור אבא דוחה החיצונים כנודע מענין הנגעים דכתיב ימותו ולא בחכמה, והחכמה תחיה, משא"כ בהשתלשלות הגבורות נמשך היניקה לעשו וזהו ענין י"א יום דרך הר שעיר כו'.
והנה בספר פנ"י פי' י"א יום הם י"א ניצוצות שהם בק"נ כי בקדושה עשר ולא אחד עשר, אבל בקליפה כל המוסיף גורע הם י"א וכמ"ש בפע"ח שער הקדישים ובתו"א פ' תולדות בד"ה ראה ריח בני, וביר"ק נדה ד' פי' ג"כ שזהו ענין י"א יום שבין נדה לנדה, ומה שהן בחזקת טהרה צ"ל כיון שהם בקליפת נוגה וק"נ מתעלית לפעמים בקדושה כמו בשבת שנפרד הטוב שבנוגע מהרע ונכלל בקדושה, ועד"ז היו עשתי עשר יריעות עזים לאוהל על המשכן, ע"כ כמ"כ בענין נדה שלאחר שנפרד הפסולת מהאשה שהיא שם ב"ן ונטהרה ע"י מי מקוה אזי גם ק"נ נמתקת ולכן הם בחזקת טהרה, ועיין מענין נדה במא"א אות נו"ן ססעי' נ"ב ובאות זיין ס"ה ובאות ד' סעיף ח' בערך דוה, וברע"מ פנחס דרי"ג סע"א דנגע בירך שמאלא דיעקב דאיהו הוד כו' כל היום דוה אותיות הוד ע"ד מ"ש והודי נהפך כו'.
וזהו ענין ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה היינו בי"א יום הנ"ל כי ימים רבים פירשו ברבות שמות ספ"א ע"ד מ"ש ויהי בימים הרבים ההם שהם ימים של צער, והרמ"ז בפ' בלק דר"ב ע"א פי' שהם ג' קליפות שלמטה מנוגה והם ג' ימים שנעשית בהם זבה גדולה תוך י"א יום הנ"ל כי י"א יום הנ"ל הם בק"נ וכשג"ק הנ"ל מתחברים לק"נ עי"ז יונקים מהמל' כו' וז"ס ד' גליות ג"ק הנ"ל וק"נ כו'.
ועתה נבוא לפי' הפסוק אחד עשר יום מחורב, במא"א אות ח' סנ"ז פי' חורב מצד הגבורות, ובי"נ שם מל' נק' חרב כד אזדווג עמה ו' נק' חורב, גם חורב גימט' גבורה, גם י"ל חורב אותיות וחרב פיפיות וכו' לעשות נקמה וכמ"ש בגמ' ספ"ט דשבת חורב שירדה חורבה כו' כמ"ש אמלאה החרבה כשזה קם כו', ועמ"ש ע"פ מזמור שיר ליום השבת שכולו שבת ומנוחה והרי הוא הנק' וחד חרוב דהיינו ע"ד אמלאה גילוי אלקות יהי' וחד חרוב לנה"ב כו' ולעניני גשמיות ורחב"ד די לו בקב חרובין כו', ולכן משם הדרך לברר ק"נ זהו אחד עשר יום, והיינו שע"י גילוי אלקות במל' דאצי' ממילא היו מתבררים הניצוצים דק"נ ליכלל במל' כנר בפני האבוקה, וזהו והגוים חרוב יחרבו היינו עובדי כוכבים, ועמ"ש ע"פ שחורה אני ונאוה בענין כאהלי קדר שהוא הבחי' י"א לבונה בי"א סממני הקטורת יעו"ש, ומה שהלכו דרך ג' ימים זהו ע"ד הפלא והוא נגד ג' עולמות בי"ע שבהם ק"נ הנ"ל ודרך כלל בריאה חב"ד יצירה חג"ת עשי' נהי"ם, ע"כ ע"י הגילוי בג' עולמות בי"ע היה מתברר ק"נ כו' שבו י"א ניצוצים הנ"ל.
וענין עד קדש ברנע ותרגום רקם גיאה את"ל הדרך ממל' דאצי' לג"ק להכניעם הוא ע"י ק"נ א"כ רקם ע"ד מ"ש במא"א אות ריש סכ"ו רקם בקליפה כי היא רקנית מכל טוב כו', וגיאה כי שם הגסות, וקדש ברנע ע"ד הקדשה, אך בע"ג כפי' קדש ברנע דקאי על ישראל שנק' קדש ונק' בר בני בכורי נע ע"ד רק שפתיה נעות כו' או על משיח, וא"כ לפ"ז צ"ע ענין י"א יום מחורב שהיא המל' דרך ק"נ עד קדש וכו' ולפ"ז הי' צ"ל להפך חורב היינו מה שנחרב ונפל בשבה"כ ומשם דרך ק"נ עד קדש כו' וצ"ע.
ולקמן נת' שיש לפרש חורב בחי' מל' ועליית המל' בכתר הוא ע"י שמבררת ק"נ וזהו דרך הר שעיר עד קדש כו'. ועכ"פ עתה שקלקלו הוצרכו להתעכב ארבעים שנה, היינו כי יש ב' אופנים לברר ק"נ הא' כנ"ל שע"י הגילוי אלקות ממילא נכללים הניצוצים כנר בפני האבוקה הב' אדרבה להפך ע"ד וזרעתיה לי בארץ לא גלו ישראל אלא כדי לברר הניצוצים כו', ועמ"ש בתו"א פ' בראשית סד"ה הן האדם היה כאחד ממנו, ואזי ממילא הוכרחו להתעכב זמן רב ארבעים שנה כו'.
ועתה נבוא למאמר הרבות דכי תשא פמ"ב הנ"ל. והענין כי הנה ענין ארבעים יום שהיה משה בהר אפ"ל ע"ד לא קאים אינש אדעתיה דרביה עד ארבעים שנין, ולכן בן ארבעים לבינה, ויום שלמעלה חשוב ודאי כשנה ע"כ הי' משה בהר ארבעים יום כדי שיהי' קאים על התורה, עד שמשה קבל תורה מסיני, והרמ"ז בפ' עקב דער"ב סע"א פי' שהם כנגד ד' מוחין דיליה חו"ב חו"ג. ועפ"ז י"ל המדרש שה"ש רבה בפסוק מים רבים לא יוכלו לכבות שאמר ר' יוחנן שמכרתי דבר שניתן לששה ימים והתורה ניתנה לארבעים יום, פי' כי נודע מענין שני חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים ששבע שנים הם המדות שהם בחי' יחידות אבל חו"ב נק' עשרים שנה כו'.
והנה בריאת העולם הוא ע"י המדות ו"ק ע"כ הם ששת ימים אבל התורה שהיא המשכת מוחין הנה ד' מוחין חו"ב חו"ג הם מ' יום כו', גם י"ל מ' יום הם כחב"ד דז"א הנמשכים מהבינה שהיא בחי' מ' סתומה, להעיר מענין מקוה מ' סאה כמ"ש המ"ע אופן רמ"ז, א"נ מענין טל תורה כו', מ' חלות דתודה, יצחק בן ארבעים שנה. והנה מבואר בסידור ע"פ מזמור לתורה בענין מ' חלות דתודה שעשרה מהם חמץ ושלשים מצה כי הן ג"כ נגד ד' בחי' חג"ת ומל', אשר מג' בחי' הראשונים אין יניקה לחיצונים רק מבחי' מל' כו' וז"ס החמץ, אך ע"י קרבן תודה יחוד או"א יוכל גם החמץ להתעלות כי בחכ' אתברירו.
ועפ"ז י"ל ג"כ ענין י"א ימים מחורב דרך הר שעיר, דהיינו י"א יום הנ"ל הם מה שיש יניקה לחיצונים מהמל' וכענין עשר חלות דחמץ והי"א הוא המקיף, אלא שע"י קבלת התורה דמחכמה נפקת היו מתבררים גם י"א בחי' הנ"ל ואז היו מתעלים עד קדש ברנע כי ע"י בירורי נוגה הנק' טורי חשוכא מתעלית המל' בטורי חשוכא דא"א כמ"ש ע"פ המאמר פ' פנחס דרמ"ט ע"א גבי ועאלת לגו טורי חשוכא כו' וזהו דוקא דרך הר שעיר היו מתעלים עד קדש כו' וכדברי הע"ג דקדש ברנע מורה על בחי' גבוהות כו', אך הם קלקלו ונטו הי"א יום הנ"ל מהארבעים יום הנ"ל לבחי' הר שעיר, היינו כי מעטרא דגבורה נמשך בנין המל' כאאשר הם המשיכו ממנה יניקה לק"נ כו', ואזי הוכרחו להתעכב ארבעים שנה וכנ"ל. עמ"ש באריכות ע"פ ויהי שם עם ה' ארבעים יום ע"ד כי עם ה' החסד, ונהורא עמיה שרי, והם ד' יודין שבס"ת אני לדודי ודודי לי שהם משם ע"ב, וכן עם ה' החסד חסד גימט' ע"ב ופי' כי עם ה' החסד זהו בחי' דלית שמאלא בע"ק משא"כ בז"א יש חו"ג, וזהו אשר ארבעים יום הנ"ל נקראו ימי רצון, וזהו ענין מי מטהר אתכם כו' מקוה ישראל ה' כו' שע"י ד' יודין הנ"ל נמשכים מ' סאה בהמקוה שהוא בינה כו' והתגלות עתיק הוא בבינה, וזהו מי מטהר אתכם, מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה כו', מי יתן טהור מטמא לא אחד יחידו של עולם.
יש להעיר לענין אחד עשר יום מענין בא דוד והעמידן על אחת עשרה ע"ד תכון תפילתי קטרת ואחד עשר סממנים היו בה, להמשיך מבחי' אנת הוא ולא בחושבן בעשר ספירות, ע"ד הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים, וזהו כן דודי בין הבנים.