לא הביט און ביעקב

א'דלא הביט און ביעקב

ר"ה שנת תקב"ץ

לא הביט און ביעקב כו' ותרועת מלך בו. הנה תקיעת שופר בר"ה רמז יש בו לעורר האדם משנתו אשר שוגה כל שנתו בהבל וריק כו', וכ"ה בכהאריז"ל שע"י התקיעות נתעורר המלאך ומזל האדם כו' וגם בבריאת אדה"ר כתיב ויפל תרדמה על האדם ויישן, ולזה התקיעות בר"ה (יום ברוא אדה"ר) לעורר מבחי' שינה. ולהבין זה יש להקדים מארז"ל סוף מסכת סוטה יוחנן כה"ג ביטל את המעוררים שהיו אומרים עורה למה תישן ה', אמר להם וכי יש שינה לפני המקום והכתיב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ופריך הגמרא והכתיב עורה למה תישן ויקץ כישן ה', אלא בזמן שאו"ה יושבין בשלוה וישראל שרויין בצער כו' ולהבין זה מהו השייכות בחי' שינה למעלה כשישראל שרויי' ח"ו בצער. והענין כי הנה ישראל לי ראש. ולהבין זה איך יתכן שנק' נש"י בשם ראש כביכול אצלו א'הית'. ויובן בהקדים מארז"ל עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד, שמו הגדול הוא בחי' ההארה ממנו ית' שהארה זו נק' אור א"ס ושמו הגדול לפי שאין התמשכותה פועל שום שינוי ח"ו במהותו ועצמותו ב"ה כמשל זיו השמש כו' לפי שאינו רק הארה וזיו בלבד שאינו נוגע למהו"ע כשם האדם לגבי מהות האדם, ובחי' הארה זו הנק' שמו הגדול הוא מקור ושרש חיות כל העולמות כולם עליונים ותחתונים, דהיינו שכל התענוגים ואפילו תענוגי עוה"ב ויובלות ושמיטות ואפילו יום שכולו שבת שלאחר כל העליות העולמות כולם בטלים ונכללים בבחי' שמו הגדול שהוא מרומם ומתנשא עד אין קץ ותכלית שהרי הוא הארה שבבחי' א"ס ממש, וא"כ אין לו קץ ותכלית כלל, וז"ש אני הוי' לא שניתי כו', ואתה הוא עד שלא נברא כו' הואיל ומקור חיות כל העולמות עליונים ותחתונים הוא רק מבחי' הזיו והארה הנ"ל והזיו אין פועל שום שינוי בעצם המאור, וזהו פי' משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול, משובח ומפואר עדי עד הוא ענין עליות העולמות בעילוי אחר עילוי כענין ילכו מחיל אל חיל שעולים מהשגה להשגה עליונה יותר מג"ע התחתון לג"ע העליון, וכשעולים בהשגה עליונה יותר היינו שמשיגי' ומשבחי' ומפארי' את הש"י בעילוי רב מהשגתם הראשונה כי השגתם הראשונה כלא ואין ואפס חשיבא לגבי מה שמשיגים אח"כ, ולכן הוא ית' משובח ומפואר עדי עד פי' בלי הפסק כי אין קץ לריבוי העליות שיש עילוי אחר עילוי כנ"ל, ומאחר שהוא ית' אין סוף א"כ אין קץ לריבוי העליות שיוכל להיות בהשגה כו', אך כל עליות הנ"ל הוא רק בחי' שמו הגדול שהוא רק בחי' הזיו ממנו ית' שממנו מקור ושרש כל התענוגים שבהשגות הנ"ל אבל מהו"ע ית' לא שניתי כו', ומאחר שבחי' שמו הגדול הוא ג"כ א"ס כיון שהוא זיו ממנו ית' לכך גם העליות שיש בבחי' ההשגה שמשיגים ומתענגים בהשגתם בבחי' אור א"ס הוא ג"כ עדי עד ובלי גבול וזהו משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול.

והנה ידוע מארז"ל במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו, היינו שירד וצמצם את אורו הנ"ל הנק' שמו הגדול להיות נמשך ומתגלה בבחי' השתלשלות להיות נק' חכים ומבין ורחמן כו', דהיינו שהגם שמצד עצמות אור א"ס הנ"ל הוא לאו מכל אינון מדות איהו כלל, וגם האור והזיו הנק' שמו הגדול הוא ג"כ אור פשוט בתכלית הפשיטות, וז"ש לך ה' הגדולה והגבורה, שבחי' מדות גדולה וגבורה בטלי' ומבוטלים לגבי אור א"ס ב"ה דלאו מכל אינון מדות הוא כלל, עכ"ז צמצם הוא ית' את אורו וזיוו ברבוי צמצומים עד שנמשך בחי' שמו הגדול הנ"ל עד למטה דהיינו שירדה להיות מלכותך מלכות כל עולמים ומלכותו בכל משלה בירידות המדרגות עד שמהוה גם לבחי' דומם צומח הגשמי שאין לך עשב שאין לו מזל והמזל מקבל מעליון הימנו עד בחי' מל' דעשי' המהוה כל עולם העשי' ובמל' דעשי' מלובש מלכות דיצי' כו' עד בחי' שמו הגדול שלפני כל ההשתלשלות.

והנה כדי להמשיך מבחי' שמו הגדול הנ"ל שהוא מקור התענוגים להתהוות בחי' לך ה' הגדולה והגבורה כו' ועד למטה מטה כנ"ל, א'והיינו ע"י בחי' יעקב שהוא הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה ונאמר עליו לא יעקב כו' כ"א ישראל כו', דהנה ישראל פי' לי ראש כי ברא כרעא דאבוה שנמשך ממוח האב כו', וענין לי ראש (איך יתכן שנק' הנשמות אצלו ית' ראש) יובן עד"מ מענין התלבשות חיות הנפש בגוף שעיקר משכנה הוא בהראש, דהנה יש בכל נפש אדם בחי' נר"נ שהן בחי' כחות היולים, דהיינו שהן במהותן ועצמותן אינן כלל מערך ומהות הכחות פרטיי' המסתעפי' בהן ע"י התלבשות החיות מהן באיברי הגוף כמו כח הראי' שבעין וכח השמיעה באזן כו' שלא יתכן כלל לומר שיש כחות אלו בנר"נ ממש שהן פשוטי' בתכלית למעלה מעלה מציור כחות הגופנים וזהו שנק' כחות היולים ר"ל שההיולי הוא שמופשט עדיין מתואר ותמונה פרטיות, אלא התמשכו' והסתעפו' הכחות הנ"ל מהן נעשה ע"י ממוצע והוא שמתחלה מתלבשים במוח שבראש ושם הוא גילוי כחות הנפש כולן בכלל, ובו ועל ידו נמשך אחר כך ומתחלק החיות לכל אבר כפי מזגו ותכונתו כח הראי' בעין כו'. כמ"כ יובן הנמשל למעלה להיות נמשך מבחינת שמו הגדול מקור התענוגים המשכות החיות בהעולמות לכל א' כפי מדרגתו ותבונתו, הוא ע"י נשמות ישראל שהן בחי' הממוצע שמתחלה נמשך ומתלבש בהן כללות גילוי האור מבחי' שמו הגדול הנ"ל כמשל גילוי חיות נר"נ במוחי' שבראש כו' ובהן ועל ידן מתחלק ונמשך אח"כ בפרטות לכל נברא כפי הראוי לו, דהנה כתיב כל הנק' בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו כו' שיש נשמות דבריאה ונשמות דיצירה כו', ונשמות אלו הן בחי' הממוצע שבהן ועל ידן נמשך השפעת החיות בבי"ע, ואף לבחי' המדות דאצי' גדולה וגבורה כו' נמשך ההמשכה מבחי' שמו הגדול ע"י אמצעות מקור נשמות ישראל שהוא בחי' מוחין עליונים שלמעלה מהמדות, וזהו שנק' ישראל לי ראש שהם נמשלים אצלו ית' כמו בחי' הראש לגבי הנפש שהראש הוא ממוצע שעל ידו נמשך חיות הנפש באיברי הגוף כן ע"י נשמות ישראל נמשך חיות ואור א"ס מבחי' שמו הגדול בהעולמות, והיינו בתחלה בנשמת אדם הראשון, ואח"כ מתחלק לג' אבות ואח"כ לע' נפש ולששים רבוא הם הממשיכים המשכת התענוג עליון ממקור התענוגים שהוא בחי' שמו הגדול שהוא בחי' א"ס כנ"ל בפי' עדי עד כו' להשתלשל מטה מטה עד שנמשך מטה מטה גם להיות התהוות תענוגים גשמיי' כמ"ש ארץ חטה ושעורה כו'. (ונלע"ד שבזה יובן מה שאנו אומרים וקרבתנו מלכינו לשמך הגדול כי הרי באמת זהו תכלית הקירוב האמיתי שבנשמות ישראל הוא עיקר גילוי האור והחיות הכללי הנמשך מבחי' שמו הגדול, ואח"כ על ידן נמשך ומתחלק בהעולמות כו', וזהו ג"כ מ"ש ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת עלינו דוקא. וזהו ג"כ מ"ש בעבור שמך הגדול ובעבור אבותינו שבטחו בך כו' כי בשמך הגדול והנורא בטחנו כו', וזהו ג"כ מ"ש יהושע (קפיטול ז') והכריתו את שמנו ומה תעשה לשמך הגדול, שהרי הכלי שעל ידו נמשך שמו הגדול הוא דוקא ישראל עם סגולתו, וא"כ אם ח"ו והכריתו כו' מה תעשה לשמך כו', והיינו נמי פי' ובכן יתקדש שמך על ישראל עמך דוקא ואח"כ על ירושלים וציון כו' כי ישראל הן הממוצע שעל ידן נמשך אח"כ השפעת קדושת שמו הגדול ית' בכל העולמות והמדרגות א'זעליונים ותחתונים כנ"ל, וזהו ג"כ מ"ש ואתם הדבקים בה', וכאשר ידבק האזור במתני איש כן הדבקתי אתכם אלי כי ישראל קרובים ומודבקים בתכלית לשמו הגדול ואח"כ שאר הנמצאי' מקבלי' באמצעות ישראל, לכן ישראל הן עם קרובו ממש, וז"ש אלקים קרובים אליו משא"כ שאר הנמצאים שמקבלים ע"י ישראל דוקא ולא מבחי' שמו הגדול בעצמו רק ע"י אמצעות ישראל א"כ אינן קרובי' לשמו הגדול כמו ישראל עם קרובו כו', ועיי' בשע"ק להרח"ו בזה בסגנון אחר).

והנה להבין איך הוא ביכולת נש"י שהם יהיו הממוצעי' שבהם ועל ידם יהי' ההמשכה מבחינת שמו הגדול, כי באמת לאו מכל אינון מדות איהו כלל ואיך נמשך להיות נגלה ומתפשט ומתחלק לתענוגי' רוחניים וגשמיים בהשתלשלות מטה מטה אשר כל זה הוא ע"י נש"י לי רא"ש כמו שאמר דוד שהוא כללות דכל נשמות, ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם מעלמא דאתכסייא לעלמא דאתגליא הוא ההמשכ' על ידי הנשמות ישראל, וזהו ברוך ה' אלקי ישראל כו', אך כ"ז הוא ע"י התורה כי מבואר בזהר תלת קשרין מתקשראן דא בדא ישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקודב"ה, פי' קודב"ה היינו שהוא קדוש ומובדל למעלה מעלה מגדר השתלשלות העולמות ולמעלה מהתחלקות המדרגות, והוא מאיר ומתלבש בתורה וזהו אורייתא מתקשרא בקב"ה, כי אורייתא מחכמה נפקת, והנה עד"מ למטה אנו רואים באדם כשמעיין באיזו חכמה וממציא איזו סברה חדשה אז מתמלא תענוג, והיינו משום שגילוי התענוג הוא בחכמה, ולכן נק' החכמה ראשית הגילוי, כן עד"ז למעלה שבחי' גילוי תענוג העליון שעשוע המלך בעצמותו שהוא בחי' שמו הגדול הנ"ל, הוא מתגלה באורייתא בחי' חכמה עילאה, היינו אורייתא מתקשראה בקוב"ה כי בחי' שמו הגדול מקור התענוגים מאיר ומתגלה בהתורה ח"ע, וישראל מתקשראה באורייתא, כי בחי' ישראל לי רא"ש שהם הכלי שבהם יתלבש חכמת התורה עם בחי' גילוי התענוג העליון, וכנז' למעלה במשל מן הראש שבאדם שבו מאיר גילוי חיות הנפש ובחי' כח השכל וכל השייך למוחי' כו', לכן ע"י עסקם בתורה ששם הוא מקור גילוי התענוג של בחי' שמו הגדול אזי הם ממשיכים גילוי התענוג שיהי' נמשך ונשפע בהעולמות עד שנמשך ג"כ למטה בעשי' עד שנשתלשל ונתהווה מזה התענוגי' גשמיי' כנ"ל בענין אין לך עשב שאין לו מזל כו', ובזה יובן מארז"ל שויתר הקב"ה על ע"ז וג"ע וש"ד ולא ויתר על ביטול תורה, וכמ"ש על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי כו', ואין הפי' דוויתר כו' על האיש גופא שעבר על ג' עבירות אלו שבאם שלא הי' בידו עון ביטול תורה הי' הקב"ה מוותר לו שזה ודאי א"א להאמר כלל דמאחר שיש בידו העבירות אלו א"כ הרי מקרא מלא כתיב ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי כו' אלא הכוונה הוא בכללות ישראל שמחמת עון שאר עבירות לא הי' כ"כ גלות השכינה אם הי' בהם צדיקים עוסקים בתורה רק עיקר הגלות הי' מחמת ביטול תורה, והטעם הוא כי הנה נודע דרמ"ח מ"ע הם רמ"ח איברים דמלכא ושס"ה ל"ת הם שס"ה גידין, ופי' גידין הם הכלי' שעל ידם ימצא ונמשך א'חהחיות ומתחלק לכל אבר ואבר ולכן על ידי פגם דשאר עבירות זולתי ביטול תורה לא הי' ההסתר והמסך כ"כ רק באבר א' שהוא בחי' כלי פרטי אבל ע"י ביטול תורה גורם ח"ו להיות מסך מסתיר, באופן שלא יהי' המשכת החיות מבחי' שמו הגדול בח"ע, והוא ח"ו מניעה והסתלקות כללות החיות כנ"ל באריכות שבחינת שמו הגדול הוא מקור התענוגים דלאו מכל אינון מדות איהו כלל אלא שהאיר ומתלבש בהתורה ועל ידי זה נמשך בנשמות ישראל ומשם מתחלק ונמשך לכל העולמות כולם, אם כן על ידי ביטול תורה גורם ח"ו מניעת אור זה שהוא כללות החיות, וכמו באדם שבראש הוא עיקר משכן וחיות הנפש כו' לכן מחמת ביטול תורה אבדה הארץ כו', וזהו שפי' רז"ל על עזבם את תורתי דהיינו על שלא ברכו בתורה תחלה דלכאורה אינו מובן הלשון בתורה והל"ל על התורה. אלא הענין כי ברכה הוא לשון המשכה, ותחלת ההמשכה מבחי' שמו הגדול הוא בהתורה וע"י שמנעו המשכה זו עי"ז ח"ו אבדה הארץ הוא בחי' גלות השכינה כי הנה בחי' גלות נמשל לשינה כנ"ל, והוא כמו עד"מ בשינה הוא הסתלקות השכל מהמוח ונשאר רק בחינה אחרונה מאד הוא בחי' כח המדמה, וכן מסתלקים כח הראי' והשמיעה שהן המשכות מהשכל ונשאר רק קיסטא דחיותא, וכן עד"מ יובן למעלה שהוא ח"ו בחי' הסתלקות האור משמו הגדול המלובש בחכמה עילאה ומתלבש בנש"י שהם לי ראש בחינת מוחין כנ"ל שמסתלק האור לשרשו כמו עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד הרי היה שמו כלול בבחי' הוא, וע"כ יש מקום אז ליניקת החיצונים עד"מ אדם הישן שהזבובי' יוכלו לילך על פניו ואינו מרגיש לגרשם, כך בגלותא דקב"ה אסתליק לעילא לעילא למעלה מבחי' חכמה אשר שם כחשכה כאורה ואין תופס מקום כלל יניקת החיצונים שיגרשם, והגם שאין המשל דומה ממש שהאדם כשישן אינו מרגיש הזבובים כלל וחלילה לומר כן למעלה, אך בנמשל היינו שהעלייה לבחי' שאינו תופס מקום כו' וסיבת השינה והסתלקות האור מבחי' ח"ע הוא ע"י עזבם את תורתי, שע"י התורה נמשך האור בח"ע ומתלבש בשרש נש"י לי ראש משא"כ כשלא ברכו בתורה גרמו בחי' הסתלקות האור מח"ע וזהו בחי' השינה. וזהו מארז"ל שבזמן שישראל שרויים בצער כו' נק' שינה, היינו בחי' הסתלקות האור מבחי' המוחין הנק' ישראל לי ראש זהו בחי' שינה ומחמת זה ג"כ למטה עוכמו"ז הן בשלוה כנ"ל במשל ששם אין תופס מקום כו'. אך משארז"ל אין שינה לפני המקום, וכמ"ש ולא ינום ולא יישן כו', הוא ג"כ אמת לאמיתו, והענין שזהו דקדוק לשונם לפני המקום, פי' למעלה מבחי' שרש התהוות המקום שם אין שייך בחי' שינה כלל לעולם, כי הנה ארז"ל כשם שא"א לעולם בלא רוחות, כך א"א לעולם בלא ישראל (וענין המשל מבואר במ"א ע"פ ויאמר משה אכלוהו היום כו' בפ' בשלח), כי הנה רוחות הם ששה קצוות מעלה ומטה מזרח ומערב צפון ודרום שששה קצוות הן גדר המקום גשמי, ובלעדם לא נקרא בשם מקום, וזהו בחי' הבריאה מאין ליש שיהי' ו"ק בעלי גבול ומקום, ושרשם הם ו"ק הרוחניים חסד וגבורה כו', אך כתיב הנה מקום אתי, פי' כי לגבי א"ס ב"ה אין שייך שום מקום גשמי ורוחני שהמקום בטל אצלו א'טבמציאות ממש, וכמ"ש לך ה' הגדולה והגבורה כו', שאף ו"ק הרוחניים למעלה הם ג"כ בטילים כו', רק שנמשך ונתצמצם אור א"ס להיות בשם מקום כי א"א להיות התהוות העולמות בלתי המשכות ו"ק מלמעלה מעילה לעילה עד ו"ק הגשמיים הנבראים מאין ליש, וזהו כשם שא"א לעולם בלא רוחות היינו ו"ק הנ"ל רוחניים וגשמיים בחי' גדר ושרש המקום כך א"א לעולם בלא ישראל, שהרי הם הממשיכים אא"ס אותיות משמו הגדול ית' להיות נמצא ממנו מקום למציאות מקום וזמן בששה קצוות כי ישראל עלה במחשבה ועל ידם נמשך ההארה שיהי' השתלשלות בריאת העולמות, וכמש"ל בענין לי ראש שהם בחי' ראש ומקור להשתלשלות העולמות כו' (שהם בחי' מוחי' דז"א היינו חיות הו"ק ומתקשראן באורייתא הוא בחי' מוחי' דאו"א כו') וזהו הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו כו' ע"ש פ' בשלח הנ"ל. והנה זה מובן איך למעלה מבחי' ישראל לי ראש לא שייך שום שרש לבחי' מקום וכמ"ש הנה מקום אתי, והיינו בחי' סוכ"ע ושרש התהוות המקום הוא מבחי' ממכ"ע ששם שייך מעלה ומטה, ולכן לפני המקום אין שייך שום שינה, כי ענין הסתלקות המוחין זהו מבחי' חכמה הנק' ראש, ומסתלק האור למקורו ושרשו בחי' סוכ"ע ונמצא שם בבחי' סוכ"ע אין שייך שום שינוי ושינה, וזהו הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, שומר ישראל דוקא שהוא למעלה מבחי' ישראל דלעילא רק בחי' המקיף של ישראל (שהוא בחי' א"א דתמן לית גבינן דמכסיין על עינא כו' כמ"ש במ"א) שם אין שייך בחי' שינה לעולם.

והנה זהו בכללות העולם וצריך להבין בחינה זו בכל אדם, ופי' כי הנה ענין בחי' שינה למעלה בזמן הגלות שהוא הסתלקות המוחין מבחי' ישראל דלעילא, ונמשך מזה למטה שח"ו ישראל שרויין כו' אך הסיבה לזה הוא מלמטה ממש היינו שיש בחינה זו בכל אחד מישראל, שבחי' הישראל שבו הוא ח"ו שרוי בצער וכו', וזהו הגרמא למעלה כי יעקב חבל נחלתו כו', והענין כי הרע שבאדם היינו ז' מדות רעות שבנה"ב שכל או"א כלולה מעשר, והן אמות ומקור לכל תאוות העולם הגשמי כמו אום של ריאה שהיא עיקרה ושרשה, כך המדות נה"ב הן שרשיות להמדות ותענוגי' גשמיים, והחלק אלוה שבאדם נק' ישראל ששרשו ומקורו נמשך מבחי' ח"ע לי ראש כי בנים אתם לה' ברא כרעא דאבוהו שנמשך ממוח האב כו', ולכן יש בכל א' אהבה המסותרת שלמעלה מהשכל המושג ומובן רק מבחי' ח"ע כח מ"ה בחי' ביטול ממש, ולכן נק' כללות ישראל איברים דמטרוניתא פי' שהם ממש כמו אבר שהוא חלק מחלקי הגוף כך ישראל נשמותיהם ממש חלק מהשכינה, וצריך אדם לעורר חלק אלקות השורה בתוכו כמאמר השוכן אתם בתוך טומאתם, כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל, פי' שהוא שוכן בתוכם ממש שלא יהי' החלק הנ"ל שרוי בצער ומדות נה"ב בשלוה, פי' החלק הרע, דהיינו כשממלא משאלותיו הגשמיים ואליהם תשוקתם ומה' שכח לבו ופנו אלי עורף רק כמו מצות אנשים מלומדה, הרי החלק אלוה שרוי בצער כו', והמדות רעות הן שלוים ושקטים. והוא ג"כ ע"ד מארז"ל אין א'יעומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש שענין כובד ראש הוא הנשמה שנק' ראש כנ"ל בענין לי ראש, וכתיב עוונותי עברו ראשי, וזהו שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי כו', והיינו מחמת שגם למטה בחי' הישראל של כל א' שרוי בצער מחמת כובד העונות ועון ביטול תורה כנגד כולם כי בחי' ישראל מתקשראן באורייתא, שע"י התורה ממשיכים אור א"ס בנש"י ולכן מחמת ביטול תורה בחי' הישראל שרוי בצער, וזהו בחי' כובד ראש ראשי כבד עלי, ובהתבוננו' זו יתחיל להתפלל ולהשיב נפשו לה' כנודע, רק בזמן בהמ"ק ביטל יוחנן כה"ג את המעוררים כו' כי ע"י הקרבן הי' נמשך גלוי אור א"ס במוחין עליונים כמ"ש במ"א, והנה בחי' שינה הנ"ל שבאדם שהוא העדר הגלוי בחי' כח מה שבנפשו הנק' ישראל לי ראש להיות בבחי' גילוי וביטול לה' כ"א הוא כישן מצד התגברות תאוות נה"ב (ועיי' בתניא פי"ט הלשון ויקץ כישן כו') זהו הגרמא ג"כ למעלה כן כנ"ל.

והנה ע"ז נתקן השופר לעורר מבחי' השינה, וכמ"ש הרמב"ם בהלכות תשובה פ"ג שתקיעת שופר רמז יש בו כלומר עורו ישנים משנתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה, וזכרו את בוראיכם, אלו השוכחים האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם כו', יעזוב כל א' דרכו הרעה כו' יעו"ש, וגם עפ"י הקבלה יציבא מלתא שתקיעת שופר מעורר מבחי' השינה כמבואר בפע"ח באריכות, ולשונו ז"ל שכבר נתעורר המלאך ומזל האדם על ידי תפלות ותקיעות, וצריך להבין ענין השופר וענין התקיעות כיצד מעוררים בהם, כי הנה יש יראה חיצוניות ויראה פנימית פי' כי יכול האדם ליקח יראה מהעולם דהיינו מהשמים וארץ וכל אשר בהם שהם לבושי המלך שבתוכם מתלבש המלך כמשל מלך ב"ו שיראים ממנו וכשהוא ישן אין פחדו על בני אדם ובהקיצו משנתו אז נופל פחדו אף שלא ראו דבר חדש בהמלך אעפ"כ פחדו על בני אדם מחמת לבושיו ובגדיו כך שמים וארץ הם לבושים של הקב"ה, כמאמר אלביש שמים קדרות כו' ומהם יכול האדם ליקח יראה וזה נק' יראה חיצוניות, ויראה פנימית היא מחמת דכולא קמי' כלא חשיב שהשמים והארץ הם רק דיבור א' כאמור בדבר ה' שמים נעשו כו', וכמו דיבור האדם בעודו כלול במחשבתו כו', וזהו יראה פנימיות והחילוק שבין היראות הוא כי היראה חיצוניות יש עדיין בחירה באדם אף כשיבא למדרגת יראה פנימיות דהיינו לבחי' אין כמאמר והחכמה מאין תמצא, דהיינו שיתבטל נגדו ית' ושם אין בחירה לאדם כלל וצריך האדם לחבר היראה פנימית עם החיצוניות דהיינו להמשיך אלהות לעולם השפל מעולם העליון שהוא הפנימית, וזהו תקיעה פי' כמו התוקע (חייב משום בונה הנז' גבי שבת) דהיינו שיתקע א"ע מאד בעולם העליון כמו ותקעתיו יתד במקום נאמן וכן בלשון גמרא גזירה שמא יתקע דהיינו שיתחוב א"ע מאד במקום שלא יכול לזוז משם דהיינו שיתבטל הבחירה. וביאור הדבר יובן בהקדם מ"ש ע"פ מארז"ל ובמורא גדול זה גילוי שכינה כו', שב' מיני יראה הן יראה עילאה שמבחי' חכמה כח מ"ה שהיא נמשכת א'יאמבחי' גילוי א"ס ב"ה שלמעלה מהאצילות, ויראה תתאה היא בחי' יראה דבי"ע הנמשך ממלכות דאצילות כו' וכמ"ש בזהר ר"פ יתרו אית מלך כו' ואית מלך כו', והענין הוא כי יראה תתאה הוא רק בחינת ביטול היש לבד בבחי' אתכפיא כמו שום תשים עליך מלך להיות עושה בנפשו בחי' ביטול היש על ידי קבלת עול מלכות שמים מפני ההתבוננות כו', וזהו בחי' ביטול דיחו"ת דבי"ע שהוא בבחי' יש ודבר נפרד רק שמקבל עליו העול מלכות כו', אך אין זה בחי' ביטול אמיתי מכל וכל שהרי במעט רגע יוכל לחזור לבחינת התפשטות יש ונפרד כשכלה כח קבלתו בנפשו ע"י היסח הדעת או ע"י טרדת העולם כו' אבל בחינת יראה עילאה הוא בחי' הביטול האמיתי ע"י גילוי אור א"ס מלמעלה מכפי המדה והצמצום הבא בהשתלשלות וזהו כמו בחי' ובמורא גדול זו גילוי השכינה שהוא בחי' גילוי דא"ס ב"ה שמזה נמשך הביטול האמיתי דח"ע שהוא כח מה שאין עוד מלבדו ממש ולכן נק' מורא גדול לשון זכר משא"כ היראה תתאה היא בחי' נוק' כו', וגילוי יראה עילאה זו נמשך ג"כ לפעמים בנפש האדם ע"י הגילוי בשרש נשמתו הנק' מזלייהו שנמשך לשם גילוי מבחי' זו ועי"ז תפול חרדה ג"כ בנשמה שבגוף, וכמ"ש בחברי דניאל אבל חרדה גדולה נפלה עליהם משום דמזלייהו חזי כו', וע"י יראה זו וביטול זה שוב אין מקום ליניקת החיצונים כמו ביראה תתאה שהוא עדיין בחי' יש בעצם ולא כן ביראה עילאה כו', וזהו המכוון ממ"ש כאן ששם אין בחירה לאדם ר"ל שבהיותו בבחינה זו לא במהרה ינתק ח"ו כי הוא בבחי' אין וביטול וא"צ שימור מיניקת החיצונים כו' (ועמ"ש גבי ב' מיני מצה הצריכה שימור ושא"צ שימור כו' ותבין לכאן ג"כ), וזהו ענין תקיעה לשון חוזק שלא יוכל לזוז משם והוא ג"כ בחי' איתן נקודה בהיכלא וזהו תקיעה תקע י"ה כי יראה הוא בחי' יו"ד דש' הוי' ויו"ד עם ה' הם תרין ריעין יראה עילאה עם אה"ר נק' ריעים האהובים כו', ולא כמו למטה שהמדות הן ענפין מתפרדין כו', והנה התגלות מבחי' יראה עילאה זו הוא בר"ה שלכך נק' ימים נוראים והיינו כמ"ש בזהר ר"פ פנחס ע"פ חשף ה' את זרוע קדשו שמזה נמשך יראה בעולם בר"ה כו', וזהו שאנו אומרים בר"ה המלך הקדוש היינו מבחי' שהוא קדוש ומובדל כו', כי בר"ה אמרו לפני מלכיות כמו נחדש שם המלוכה שממשיכים רצון למלוכה דהיינו ממקור בחי' מלכות או כמו שמכתירין את המלך שממשיכים מבחי' כתר מלכות כו', והיינו ע"י קול השופר שממשיך בחי' חרדה וכמ"ש בשופר דמ"ת ויחרדו כו' ועמ"ש במ"א ע"פ יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור כו' היא בחי' יראה עילאה בחי' אין שעי"ז נתמלאו כל החסרונו', והנה זהו הענין שע"י השופר נתעורר מזל האדם הוא יראה עילאה הנמשך ממזלייהו חזי, ולכן עי"ז נתעורר מבחי' השינה כי הנה בחי' השינה הוא הפך בחי' התקיעה והחוזק ביראת ה' וכמ"ש בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים כמו שבשינה חולם ב' הפכים בנושא א', וזהו מצד שבשינה הסתלקות השכל כו', כמ"כ הגלות שאף שיתפלל ואומר אחד בעינים סגורות עכ"ז מיד אחר התפלה חוזר לעניניו הגשמיי' כו' בעומק הלב כו' וה"ז ב' הפכיים בנושא אחד ממש אבל ע"י התקיעה שהוא בחי' החוזק ויראה עילאה הוא התעוררות א'יבמן שינה זו ולהיות שויתי ה' לנגדי תמיד ובר"ה ממשיכים אנו היראה על כל השנה כי הוא זמן היראה על כל השנה, כי בכל השנה אעפ"י שאומר שמע ישראל כו' ה' אחד ומכוין בה אעפ"כ אינו נכנס כ"כ בתוכו ופנימיותו שהרי אחר התפלה חולפת ועוברת כו', וכמשל הישן שדעתו ושכלו שלו למעלה מראשו, אבל בראש השנה אנו ממשיכין שיתגלה יראה פנימית הנ"ל לבא אליה בנקל כמו יראה חיצוניות שהכל יכולין לבוא למדרגה זאת רק הכסיל שאינו רוצה להתבונן ולא יחפוץ כסיל בתבונה ולא יבחין את זאת ולזה צריך תקיעה כנ"ל, וענין שברים תרועה הוא ע"ד מ"ש קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, פי' דילוג נק' מה שדולג הרבה ביחד וקפיצה מעט מעט, וזהו מדלג על ההרים מהר להר הרים אלו אבות שמניח כל העולמות הגדולים ודולג בכדי לשרות בישראל, היינו כי הדילוג הוא המשכה שלמעלה מסדר ההשתלשלות, ונמשך לבחי' הרים הם האבות חג"ת, ומקפץ על הגבעות הנקראים אמהות דהיינו מדרגה קטנה שהם בחי' נה"י וקופץ מעט מעט, וכ"ז אנו ממשיכין בר"ה ע"י שברים תרועה פי' שישבור אדם את לבו ע"י שיזכור בלבו את חטאיו ופשעיו, כמאמר הן בעון חוללתי כו' וחטאתי נגדי תמיד כו', וכתיב לב נשבר ונדכה, פי' נשבר היינו שבירה לחתיכות גדולות ונדכה היינו שיודק הטיב השברים הנ"ל לשברים קטנים, וזהו שברים תרועה דכתיב תרועם בשבט ברזל, וע"י שישים האדם אל לבו זה הענין ממשיך שגם הקב"ה עשה כן דלוגים וקפיצות כנ"ל (ולפי מ"ש בפרי ע"ח שע"י השברים נמשך ההמשכה בעלמא דאתכסייא שהוא בחי' ש' ה' גדולה לאה ע"ש וע"י תרועה נמשך בבחי' רחל שהיא בחי' ה' קטנה היינו כי אותיות המחשבה גדולים מאותיות הדבור, ונק' אתוון רברבין ואתוין זעירין וכנודע מענין אלף בית דאל ברוך שביוצר דחול לא"ב דאל אדון כו' שאותיות דמחשבה כולל כמה אותיות הדבור והיינו שקולות דשברים גדולים מקולות דתרועה כו' ולכן כדי שיומשך גם בעלמא דאתגליא הוא ע"י להיות הלב נשבר לשברי שברים קטנים כו', ועמ"ש ע"פ חפרוה שרים כרוה כו').

וכ"ז הוא בחי' ר"ה, אך הנה קודם ר"ה צריך שיעשה אדם תשובה, וענין תשובה דהנה כתיב רחוק מרשעים ה', וצ"ל הלא כתיב את השמים ואת הארץ אני מלא ולית אתר פנוי מיני' וא"כ גם הרשעים אינם רחוקים כיון שמלא כל הארץ כבודו, אך הענין הוא שהוא כמו עד"מ העומד אצל המלך בקירוב מקום סמוך ממש שאם הם פונים זה לזה פנים בפנים הרי קרובים ממש, אבל אם פנה אליו רק העורף הרי קרובים נעשו רחוקים שאף שעומד אצלו בקירוב מקום מ"מ רחוק הוא כיון שפנה ממנו, וכך גבי ע"א כתיב וסרתם ועבדתם אלקים אחרים, דהיינו בחי' אחוריים, וגם בכל עבירות כן הוא ברוחניות שהעובר על איזו עבירה יונ"ק מבחי' אחוריים דקדושה ואינו ממשיך השפע מפנימית, אבל ע"י התשובה שובה אלי שלא להיות ע"ד כי פנו אלי עורף כו', ועי"ז ואשובה עליכם להמשיך לו השפע מבחי' פנימית, וזהו כוונת התפלה ברוך אתה הוי' פי' אתה הוא בחי' מל' אותיות א'יגמא' עד תיו וה' מוצאות שמזה התהוות העולמות ומזה נמשך בחי' יראה תתאה הנק' יראה חיצוניות כו'.