ענין סמיכת פ' נסכים לפ' מרגלים

פאענין סמיכת פ' נסכים לפ' מרגלים

תורת אדמו"ר מ"מ שי'

ענין סמיכת פ' נסכים לפ' מרגלים דלכאורה תמוה הלא להם נשבע שלא יכנסו לארץ ובניהם הי' פחות מעשרים, אך הענין הוא דהנה כתיב בכל הקרבנות לחם אשי ריח ניחוח מהו לשון לחם, הנה כתיב לחמו בלחמי דהנה התורה נק' לחם דהיינו לכו לחמו בלחמי אך להבין מפני מה התורה נק' לחם הענין הוא מתחלה נבין דהנה הוא תמי' גדולה דלכאורה אנו רואים בחוש שהמזון הגשמי מה שאדם אוכל הוא חיות הנשמה הרוחני ג"כ דהיינו שעי"ז מקשר אותה בגוף להיות קשורה בגוף להחיותו שאם לא יאכל ימות פבדהיינו שתצא נפשו מהגוף ממילא הוא כך, והנה אצל האדם יש כמה בחי' נ"ר נ"ח דהיינו דבור ומחשבה ושכל ויותר גבוה מהשכל, והנה כל התענוגים שמקבל האדם הכל חוץ מגופו והכל ממדריגה פחותה ממנו דהנה בעוה"ז הוא יותר גבוה מכל הבחי' כי יש דצח"מ והוא מקבל תענוג מאכילה ושתי' ובגדים גוון זה או גוון זה והכל מבחי' דצ"ח. והנה פעם הוא מתענג מגוון זה ופעם מזה פעם מטעם מאכל זה ופעם מתוק או מר או בינוני פעם קר ופעם חם הכל לפי הזמן כמו שהוא וזה תימה גדולה מפני מה הכל מקבל תענוג מבחי' שלמטה ממנו שהכל בחי' דצ"ח ועי"ז יש התקשרות הנשמה עם הגוף והוא פליאה נשגבה מאד. אך הענין דאנו רואים בחוש דהנה כמה בחי' יש אצל האדם כנ"ל דבור ומחשבה מדות שכל ויותר גבוה משכל בחי' רצון והנה מקבל תענוג הוא רק מדבר שחוץ מגופו דהנה תענוג הוא דבר גבוה יותר משכל. והנה כל הדברים שבעולם שאדם מקבל תענוג מהם דהיינו מדצ"ח אעפ"י שלכאורה נראין בזה העולם למטה מן האדם מ"מ שרשם נלקח מעולם התענוג דהיינו הטעם והריח והמראה וג' דברים אלו נלקחים מעולם התענוג והוא יותר גבוה משורש נשמת האדם, והדבר מובן כמה פעמים שהדבר ששרשו יותר גבוה הוא יכול לירד למטה מטה כנזכר כמה פעמים ואעפ"י שבזה העולם הם יותר שפלים מ"מ שרשם יותר גבוה, והנה נראה שיש פרסה מפסיק בין אברי הנשמה דהיינו הלב ובין אברי הנפש דהיינו כבד ומעיים. והנה נראה בחוש שהמאכל יורד תחלה דרך הוושט למטה לאצטומכא ושם נתברר והפסולת יצא לחוץ והמובחר מתחיל לעלות למעלה דהיינו לכבד וללב ושם נתברר ג"כ ומהפסולת נעשה דם והולך לכל האברים עד שמהיותר מובחר הולך למוח ונעשה ממנו שכל, והנה נקח המאכל ונניחנו תיכף במוח למה לא ברא בריאותו ית' כך, מפני שהמאכל הוא גבוה כנז' ויורד למטה לעוה"ז נתגשם מאוד ויש בו פסולת מרובה מאוכל והפסולת א"צ שיהי' במוח לכן חייבה חכמתו ית' שיהי' הבריאה שירד מתחלה למטה ושם יתברר ואח"כ תעלה למעלה. והנה נראה שאם ירצה אדם לעצור א"ע שלא ליתן הפסולת לחוץ בודאי זה הוא שטות גדול, ונחזור לעניננו שהיותר מובחר עולה למוח ונעשה שכל והתענוג של המאכל והוא נלקח מעולם תענוג עליון שהוא יותר גבוה מנשמתו עד שעי"ז יש התקשרות הנשמה עם הגוף מחמת שמאכל מוכרח לירד תחלה דרך הגוף. וזהו פי' וקראת לשבת עונג דהנה באמת העונג הוא יותר גבוה מהשבת דהנה השראת קדושת שבת שורה על כל ישראל מי שרוצה ליקח יבוא ויקח. אך העונג העליון שישיגו בשבת שישרה על שבת הוא גבוה מאד. וזהו וקראת כמו שקורין לאדם שיבוא משם לכאן כך קורין העונג שיבוא לשבת. והנה להעונג הנ"ל יש כמה שמות והנה ע"י המצות שאנו עושים בשבת אנו קוראים אותו העונג בכל השמות שלו דהיינו ע"י התפלה ערבית בשם בפ"ע וע"י קידוש וע"י אכילה וברכות המזון ותפלת שחרית ומוסף וקדושה רבה הכל נתן לנו הבורא ית' עצה האיך לקרות העונג שישרה על השבת להשיגו. והנה נחזור לעניננו דהנה איתא ד"ה ע"ה אמר ה' ברכי נפשי כנגד מי כנגד הקדב"ה פגונשמה מה הקדב"ה ממלא את כל העולם אף הנשמה ממלא הגוף, ולכאורה אינו דומה שכל העולם הוא רק אות א' ממנו ית'. אך הענין הוא להיפוך שהמשל הוא מהנשמה לו ית' דהנה לכאורה הוא דבר מופלא מאוד שהש"י הוא א"ס ב"ה בלתי גבול ותכלית לית מחשבה תב"כ אנת חכים כו' יתקשר א"ע לחיות העולמות שהוא גבול בלתי אפשרי, אך הנה הוא ממש כנ"ל דהנה התורה נק' בשביל זה לחם מחמת שעי"ז יש התקשרות הבורא ית' עם העולמות, דהנה לכאורה כל התורה מדבר לעניני דצח"מ דהיינו מעניני נזיקין ממון נזקי אדם והלכות אישות והלכות זרעים ומועד וגם הלכות קדשים מדבר הכל מב"ח והוא לכאורה דברים תחתונים אך הענין הוא כמשל המזון הנ"ל, דהנה בזה העולם נתגשמה כ"כ אך מה שממאכל הגשמי שרשה יותר גבוה, והנה שורש התורה אורייתא מחכ' נפקת נובלות חכמה שלמעלה תורה והנה חכמתו ית' בודאי אנת חכים כו' אך התלבש א"ע בתורה והוצרכה התורה להתגשמה כ"כ עד שבאה לעוה"ז, והנה כשהאדם לומד תורה או עושה מצוה הוא ענין המזון ומתחלה יורד למטה כנ"ל עד שמתברר הפסולת דהיינו רצונות שלא לשמה מה שיש אצל כל אדם כמשל הנ"ל מחמת שנתגשמו כ"כ וא"א לתת תיכף למוח, והנה מזה ניזונים הע' אומות וזהו הפסולת ואינו רוצה הקדב"ה שיהנה ממנה ישראל גם א"א שלא ליתן הפסולת כלל להם זה ג"כ א"א כמשל הנ"ל שמוכרח להיות כך עד שמתברר המובחר שהוא בלתי שום סיג ובזה מלובש חכמתו ית' ונעשה נח"ר לו ית' והוא ענין עונג ועי"ז יש התקשרות הבורא עם העולמות לחיות אותם כנ"ל. והנה ענין נסכים שהיתה בקרבנות הנ"ל כדי להעלות ד' בחי' דהיינו דצח"מ, דהנה הקרבן עצמו הוא חי והשמן והסולת בחי' צומח והנה לבונה וגם כל קרבן הי' צריכים מלח הוא בחי' דומם. והנה כדי להעלות כל הד' בחי' למעלה שיהי' נח"ר לפניו ית' ששרשם יותר גבוה פדהוצרך להיות כל הד' בחי' הנ"ל על כל קרבן, והנה אמרנו שהתו"מ נק' ג"כ לחם ריח ניחוח ובה יש ג"כ כל הד' בחי' הנ"ל דהיינו יין ושמן דהנה אלו הב' בחי' הם דבר שהי' בהסתר בפרי ואח"כ נתגלה אך ההפרש יש בין יין לשמן דשמן הוא דבר חשאי ושוקט על שמריו אך יין הוא דבר שמרעיש קול נכנס יין יצא סוד. והנה בתורה יש ג"כ כנ"ל שע"י התורה הדבר שהי' בהסתר דהיינו כבודו ית' מתגלה בעולמות אך אין שוין יש א' שהוא אצלו בחשאי בלב כמוס עמדי אהבת הבורא בחי' שמן ויש שעי"ז מראה תנועות והוא בחי' יין. והנה איתא בזמן שבהמ"ק הי' קיים מזבח מכפר עכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו דהנה הצדיק צריך לאכול כנ"ל ובודאי המזבח מכפר על כל העולם אבל עכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו אם הוא אוכל כנ"ל להעלות כל הד' בחי' האמורים אצל מזבח אך א"א שיהי' מכפר על כולם שא"כ לא הי' כלל הגלות ויבא משיח, שכ"א בא בעולם לברר ניצוצין כאשר חייבה חכמתו ית' כמה יברור ואם הי' מברר במצוה א' כראוי אז הי' נפטר תיכף מהעולם שא"צ לו עוד בעולם, וזהו הענין דהנה אעפ"י שלא באו דור המדבר לארץ מ"מ אמרו להם פ' נסכים בכדי שיעלה הד' בחי' הנ"ל במחשבה אף שלא יקיימו במעשה מחמת שבאמת הי' שרשם יותר גבוה מארץ ישראל ויקיימו במחשבה וזהו כל העוסק בפ' עולה כאלו הקריב עולה.

————————————