ענין פ' מרגלים כו' וראיתם את הארץ
נענין פ' מרגלים כו' וראיתם את הארץ
ענין פ' מרגלים שאמר להם משה וראיתם את הארץ מה הוא ואת הערים ואת העם היושב עליה. ולהבין הנ"ל דהנה לכאורה הוא פליאה גדולה שהבורא ית' הוא א"ס מחי' עולמות גבולים. אך הענין הוא כנזכר שהנה כל העולמות הם בחי' מלכות מחמת שאין מלך בלא עם באשר דבר המלך שלטון והנה כמו שהמלך מושל בדבורו על עמו כך כל העולמות הם בחי' דבור כנודע אך קיום כל העולמות הם כנזכר ע"י תומ"צ שאיזה מצוה שאדם עושה הוא ממשיך אלקות המלובש באותה מצוה בשרשה למעלה בעולמות מחמת שהוא רצונו ית' שאמר ונעשה רצונו, אך לכאורה הוא פליאה גדולה דהנה אנו רואים שהמלך מושל על עמו ועי"ז יש לו תענוג מחמת שהם חוץ מגופו והם בדומי' כמותו וכמה אלפי' סרים למשמעתו ועי"ז יש לו תענוג אך הנמשל בבורא ית' שאנו אומרים שע"י המצות ממשיכים רצונו ית' ויש תענוג שאם לאו לא הי' שום עולם ואנו ממשיכים מהתענוג, ואדרבה הוא בעצמו מחמתו, ואיך יכול שהוא בעצמו מקבל תענוג ממה שאין דבר שחוץ ממנו ממלא וסובב כל עלמין, אך באמת זה אינו מובן שכך הוא רצונו ית' בחי' רצון שלמעלה מהשכל אף שאין השכל מחייב זה מ"מ הוא רוצה כך שע"י המצות ימשיכו רצונו ויהי' לו תענוג כך הי' רצונו הפשוט מתחלה שיהי' לו נח"ר ותענוג ממצות ישראל אף שאין השכל מחייב כנ"ל והנה ע"ז אנו מתפללים ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך שמבקשים ממנו ית' שיהי' לפניו לרצון מחמת שהשכל אינו מחייב זה וזהו שכר מצוה מצוה המצוה בעצמה וזהו שכר מצוה בהאי עלמא ליכא שאין אנו משיגים התענוג שיש לו ית' מהמצות וע"כ הוא מוכרח להיות כך בלא טעם רק רצונו כך שיהי' לו לרצון שאם לא כן שיש איזה נאטעם על מה שממשיכי' ע"י המצות אלקות שמחי' עולמות א"כ הוא מוכרח כהיום לחיות העולמות וזה בודאי א"א בשום אופן להיות שהוא מוכרח שהש"י בלתי שום מוכרח רק בנדבה שהוא רצונו ית' למלוך כו', וזהו ענין קדושה שאנו אומרים קדוש ואח"כ ברוך ואח"כ ימלוך שהנה הוא קדוש ומובדל ואין שום תפיסא בך כלל ואח"כ אנו אומרים ברוך מלשון בריכה שמתרבה כבודו ית' כדי שימלוך, והוא מחמת שרצונו כך כנ"ל. ונחזור לעניננו שהנה כמו שבעולם יש כמה בחי' כך יש בהתורה דהיינו שבעולם יש מדבר ישוב שדה כך בהתורה כדאיתא בס"י שתי אבנים בונות שתי בתים שהאותיות נק' אבנים, ובחי' מדבר שבתורה הוא מדריגה היותר גבוה דהיינו הבחי' שאינו מובן הסודות והטעמים שבה ואין שום תענוג אך אנו עושים בלתי שום תענוג עצמו רק מפני רצונו ית' ואורייתא וקודב"ה כולא חד, ויש בחי' ישוב שיש בו תענוג שמשיגים אלקותו ית', ויש בחי' שדה שמשיגים מעט. וזה שאמר שמואל לשאול במלחמות עמלק כשהשאיר מטוב הצאן, והנה כוונת שאול הי' בודאי לקיים מצותו ית' והנה הש"י צוה להחרים כל אשר לעמלק וכוונתו הי' שיקריב כל הצאן והבקר על המזבח ממילא יקיים מצותו ית' וגם שיתקן את כל הבחי' והכוונות הנרמזים בקרבנות ויהי' יותר טוב שיעשה בשכל, וע"ז אמר לו שמואל החפץ ה' בעולות וזבחי' כשמוע בקול ה' והנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אלים דהנה יותר טוב שיעשה המצוה בלתי שום השגת שכל דהיינו כמו הקרבת קרבנות שכוונתו נודע והשכל והתענוג מושג כנודע אבל יותר טוב שמוע סתם להשי"ת מחמת שאמר ונ"ר. וזהו בחי' מרגלים דהנה דור המדבר הי' שרשם למעלה מעולם התענוג ולמטה נעשה מזה דור המדבר והי' שרשם למעלה מבחי' ארץ כנען כנודע שבחי' ארץ כנען כתיב בכל התורה ולא ארץ ישראל מלשון כניעה שיהי' עבודת ה' תמה מחמת אמרו, וזהו ועבדתם ה' אלקיכם מל' עבדות, משל המלך צוה לעבדיו איזה דבר לעשותו ואחד שאל הטעם הדבר למה ציוה כך והשני לא שאל טעם הדבר רק עשה מחמת ציווי המלך בלתי שום טעם בודאי זהו היותר טוב ומובחר שאוהב המלך. וזהו ועבדתם, וזהו ויניחהו בג"ע וצוה את האדם לעבדה ולשמרה ודרשו רז"ל לעבדה זו מצות עשה ולשמרה זו מצות ל"ת והענין הוא כנ"ל שכל קיום העולמות ע"י תומ"צ כנ"ל ועדן מל' תענוג והשי"ת ציוה לעבדה כנ"ל. והנה משה רע"ה הי' בחי' מ"ה כמ"ש ואנחנו מה שלא רצה שום תענוג והשגת שכל רק בחי' עבודה תמה והם הי' תלמידיו וג"כ משרשו והי' רוצה להורות להם עבודת הבורא ית'. וזהו ששלח לרגל את הארץ כנען אף שהי' למעלה מארץ ישראל מ"מ מחמת שהי' תלמידיו הי' רוצה שיהי' עבודתם בחי' ארץ כנען מל' כניעה כנ"ל וזה שאמר להם וראיתם את הארץ מה הוא בחי' מ"ה שירדו לבחי' מ"ה שלא ירצו להשיג שום תענוג רק בשביל רצונו ית' וגם את הערים והעם דהיינו כל הבחי' מדבר ישוב שדה כנ"ל, והם לא רצו לירד למדריגה כניעה הנ"ל ברוחני' בעבודה שהם היו ממדריגה שלמעלה וזה הי' חטאם שלא רצו להשפיל א"ע ממדריגתם שלא להשיג שום דבר עד שבגשמי נתהווה חטא גמור שדברו באמת ומאסו ארץ ישראל נבהגשמי' מחמת שלא רצו לירד ולדבק ברוחניות למדריגות ובחי' ארץ כנען כנ"ל מזה נתהווה חטא למטה בגשמיות וד"ל.
————————————