בהעלותך את הנרות

יבהעלותך את הנרות

בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. הנה ענין המנורה נאמר בזכריה ראיתי והנה מנורת זהב כו' ואומר מה אלה אדוני ויאמר אלי זה דבר ד' אל זרובבל, פי' כי ענין המנורה הוא בחי' דבר ה' שהוא מקור הנשמות וכמאמר ואתה נפחת בי וכמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים (עמ"ש בד"ה והיה מספר בנ"י, והנה ס"ת ויפח באפיו נשמת חיים הוא חותם ובמד"ר ס"פ במדבר ענין ותהלתי אחטם לך לשון חותם) וישראל נק' זרובבל על שם וזרעתיה לי בארץ (ה' שנאמר קדש ישראל לה' יאראשית תבואתה כמו שאדם זורע תבואה עד"מ בשביל התבואה שיצמח כך במצות ה' שיתוסף ויתרבה גילוי אלקותו ית' בעולם וימלא כבוד ד' את כל הארץ ונגלה כבוד ד' וראו כל בשר כו' זורע את ישראל שהן הן תבואתו ועי"ז יתגלה כבודו ברבוי ותוספת כו', והנה כמו במשל הזריעה והנטיעה הנ"ל שמכסין הגרעין בעפר הארץ ומשם יצמח בעבור שהגרעין נרקב ונפסד ובטל לגבי כח הצומח אשר בארץ וכח הצומח ההוא הוא שמגדל ומצמיח ברבוי ותוספת, כך הוא ענין הזריעה של ישראל בבבל שרשם מעולם התהו שהוא למעלה מבחי' עוה"ב וישראל כו' כמ"ש בתו"א בד"ה בשלח פרעה, ע') והם היו אז בגלות בבל, גם הנשיא נק' זרובבל על שם זה, וזהו דבר ד' אל זרובבל והוא ענין המנורה כי הנשמה קרויה נר כמ"ש נר ד' נשמת אדם וכללות הנשמות נקרא מנורה ויש בה בחי' ז' נרות שהם ז' מדרגות בעבודת ה' יש עובד מאהבה משוך כמים (ה' כמשנ"ת בד"ה אז ישיר ישראל כו' עלי באר וז"ל להיות בחי' באר הנובעת מלמטה למעלה בקיום מ"ש ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך וכמ"ש אליך ד' נפשי אשא כו' כי אתה בראתה ואתה יצרתה כו' ואתה עתיד ליטלה ממני כו' ואינה נתונה לאדם אלא כדי שיעור ימי חייו לזאת יהי' בעיניו כל ימי חיי העוה"ז בבחי' בעל כרחך אתה חי כו' והוא קיום יותר מבחי' אהבה ברשפי אש בהתלהבות התפלה ע"י ההתבוננות שאחר התפלה חולפת ועוברת אבל בחי' מים הם המשכות אהבה שאין לה הפסק, וזהו מעלת אברהם אוהבי איש החסד זכור אב נמשך אחריך כמים, ע') ויש מאהבה כרשפי אש ויש ע"י התורה קו הממוצע (ה', כי הנה התומ"צ נחלקים דרך כלל לג' בחי תורה ועבודה וגמ"ח שהם בחי' אמ"ר אש ממטה למעלה בחי' עבודה כו' ומים הוא חסד וצדקה להחיות רוח שפלים מלמעלה למטה והבחינה הממוצעת היא התורה והנה אמ"ר הוא בחי' [סגול] וסגול הוא מלשון סגולה כמו עד"מ שיש ענינים מרפאים כו' בדרך סגולה כו' וגם סגול כו' כי ענין סגול היינו שנקודה האמצעית היא תחת שני הנקודות כו' והתורה היא ממוצעת כו') ויש ע"י נצחון לנצח ולהתגבר בסור מרע ועשה טוב (עמ"ש בד"ה והנצח זו ירושלים ובד"ה למנצח על השמינית ובד"ה אלה מסעי דרוש השני) ויש ע"י הודייה וכן יש עבודה ע"י התנשאות כמשארז"ל במשנה ס"פ י"ד דשבת כל ישראל בני כו' וכמ"ש ויגבה לבו בדרכי ד' ויש ע"י שפלות.

יבזו ע"י שמע ישראל כו' איך שהוא ית' אחד בשמים ובארץ, כי למעלה מבחי' שמים וארץ לא שייך לומר עליו ית' אלא לשון יחיד, ואפילו במקור ההשתלשלות שהוא בחי' חו"ב כי עצמיות ח"ע זהו ע"ד קדש מלה בגרמא הוא, ואין נופל לשון אחד כ"א בהשתלשלות שמים וארץ שהמקום בטל אליו לפי שהוא ית' סכ"ע כו' לכן אומרים אח"כ בשכמל"ו שמבחי' מלכותו נמשך בחי' מקום וזמן כו' ומזה יומשך האהבה.

סעיף ג. ענין סלח לנו אחר ק"ש, אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו, כי פשעים אלו המרדים, כי דרך הגורם לפשע ומרד הוא פריקת עול מלכות שמים, לכן בק"ש שמקבל עליו עול מלכות שמים ואז אומר בשמו"ע סלח לנו, וזהו בזכרנו את ציון כי עיקר ענין יחוד העליון הוא בבחי' ציון כמ"ש באדר"ז בסופה שע"ז נאמר כי שם צוה ה' את הברכה, ובת"א פי' כי התומ"צ כיון שנתלבשו בגשמיות הם בחי' ציון וסימן להתומ"צ כמו שהם למעלה והרי בהם ועל ידם עיקר היחוד, ועיין מזה בת"א פ' מקץ ד"ה רני ושמחי בת ציון דרוש השני, וזהו באמור אלי כל היום איה אלקיך שהוא בבחי' איה שהוא בבחי' ג"ר כח"ב ולא נמשך בז"ת שהם מקור דבי"ע וזהו כענין קודב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא. והנה לחם הוא התורה.

ד) וכ"ז הוא הקדמה לבאר ענין הדלקת הנרות בשמן, השמן עשוי מזתים והזתים הם מרים, וגם כותתים הזתים, כך המשכת האהבה הבאה מבחי' ראיה הנז"ל סעיף ב' השני היינו ע"י השפלות, וכתיב כשמן הטוב על הראש כו' זקן אהרן, פי' זקן אהרן הוא דיקנא דכהנא רבה י"ג ת"ד בחי' שערות שהן הן הלכות התורה והשערה יש בה חלל מבפנים שבו נמשך ומתלבש איזה חיות מהמוחין, ועד"ז יובן בענין התורה שהיא בחי' שערות יגכי התורה נק' משל הקדמוני שע"י התורה יהיה השגה באור א"ס ב"ה שהוא קדמונו של עולם וזהו בחי' כשמן הטוב כו' יורד על הזקן היינו חכמה דעתיק יומין שהוא מל' דא"ס וכנז' בהביאור ע"פ כי אתה נרי, ולכן הזתים הם מרים כמו שערות הדיקנא שהם תקיפין וקשים כו' וכדי להמשיך בחי' זו זהו דוקא ע"י שהאדם טועם מרירות בנפשו מן החושך המסתיר ועמ"ש ע"פ כי תשמע בקול, ושם פרק ב'.

ה) ושמן זה נק' שמן משחת קדש, דאית קדש בלא וא"ו ואית קדוש בוי"ו כי קדוש בוא"ו זהו בחי' ממכ"ע וסוכ"ע משא"כ קדש בלא וי"ו אינו בגדר עלמין כלל כמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה צאינה וראינה, ולכאורה הפי' קדוש בוא"ו שהוא סוכ"ע היינו ת"ת ובכלל זהו בחי' ז"א ע' בדרוש בהרת, ובחי' קדוש בוי"ו שהוא ממכ"ע זהו ענין מ' ונק' ג"כ קדוש ומובדל כנזכר בת"א פ' וארא ד"ה לכן אמור בפי' אתה קדוש ושמך קדוש, שגם שמך בחי' מל' הוא קדוש רק הארה ממנה מתלבש בבי"ע ונק' זיו השכינה זיו והארה לבד מבחי' מ' הנק' שכינה, וא"כ קדש בלא וא"ו שאינו בגדר עלמין כלל למעלה מבחי' סכ"ע, זהו בחי' ע"ק, וזה נמשך ע"י עסק התורה שנק' שמן משחת קדש משיחותא דקדש עילאה ממש, לכן עתידים [צדיקים] שיאמרו לפניהם קדוש, המשל מכח השכל המלובש בהטפה כו', שיורד ע"פ מדותיו, שיתגלו מדותיו של הקב"ה מלמעלה למטה, ושמן ימינו יקרא, שמן נק' ג"כ חכמה ימינו נקרא חסד דא"א חסד של אמת שיהי' גלוי אמת ה' לעולם, אך האומר אין לי אלא תורה כו' אלא אם ישים אליו לבו כו'. וזהו אל מול פני המנורה יאירו היינו פנימיות רצון העליון שהוא בחי' מול פני המנורה היינו כי בחי' פני המנורה הוא הרצון דכנס"י.

————————————