להבין משארז"ל. .. כל מחלוקת שהיא לש"ש
תרחצלהבין משארז"ל. .. כל מחלוקת שהיא לש"ש
בס"ד פ' קרח
להבין משארז"ל במשנה פ"ה דאבות משנה י"ז כל מחלוקת שהיא לש"ש סופה להתקיים ושאינה לש"ש אין סופה להתקיים איזה מחלוקת שהיא לש"ש זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לש"ש זו מחלוקת קרח וכל עדתו. וצ"ל האיך יתכן לומר בענין מחלוקת שיהי' סופה להתקיים כמו בענין מחלוקת הלל ושמאי שנפסק ההלכה כהלל וממילא דברי שמאי אין סופן להתקיים, ונמצא כי אין הפרש כלל בין מחלוקת שהיא לש"ש למחלוקת שאינה לש"ש שגם במחלוקת שאינה לש"ש נשאר הענין כא' מהם ובמחלוקת שלש"ש ג"כ דברי שמאי עד"מ שהם אינם כהלכה כו' ממילא נשאר גם במחלוקת שלש"ש כא' מהם ונמצא כי שניהם שוים כו', דהתינח אם במחלוקת שלש"ש הי' שני הדיעות מתקיימים ובשלא לש"ש הי' שניהם אינם מתקיימים או לכה"פ אחת מהם, אבל מאחר שגם בלש"ש ג"כ אינו מתקיים רק א' מהם הרי הם שוים כי גם בשלא לש"ש ג"כ יכול להתקיים כא' מהם כו'. וגם צ"ל מה שבמחלוקת שהיא לש"ש נאמר שניהם הלל ושמאי ובמחלוקת שאינה לש"ש נאמר קרח וכל עדתו ולא נאמר על מי חלקו. הנה בהפטרת קרח בשמואל סי' י"א כתיב כי לא יטוש ד' עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל כו', ובתלים סי' צ"ד נאמר כי לא יטוש כו' ונחלתו לא יעזוב וארז"ל במדרש כשישראל זכאין אזי ונחלתו לא יעזוב, וכשאין ישראל זכאין אזי הוא בעבור שמו הגדול כו'.
ולהבין זה. וגם צ"ל מה שבשמואל לא נאמר ונחלתו כלל. ויובן בהקדים ענין מחלוקת קרח שארז"ל לקח טלית שכולו תכלת ואמר חייבת בציצית או פטורה א"ל חייבת א"ל מה חוט א' פוטר כו' זו שכולה תכלת לא כ"ש, ועוד שאל אצלו בית שמלא ספרים חייב במזוזה או פטורה א"ל חייבת א"ל כל התורה כולה רע"ה פרשיות אינה פוטרת מזוזה שהיא שתי פרשיות פוטרת דברים אלו אתה בודאם מלבך כו'. וצ"ל ענין ב' שאלות אלו ושייכותם זל"ז ולמחלוקת תרצטשלו על אהרן כו'. וצ"ל תחלה ענין הטלית. הנה הטלית הוא לבוש ולמעלה ז"ע מ"ש יביאו לבוש מל' שבחי' המל' נק' לבוש והיינו כי כדי שיתהווה מאתו ית' בחי' שמים וארץ גשמי' זהו ע"י הלבוש מל' דוקא והיינו כמו ענין הלבוש שהוא מכסה על הלבוש בו לבלתי יתגלה כו', עד"ז יובן למעלה שהלבוש מל' הוא בחי' לבוש המעלים ומסתיר לבלי יתגלה אורו ית' ואז יוכל להיות התהוות העולמות נבראים ובע"ג, ולכן לע"ל דכתיב ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו' נאמר השמים החדשים והארץ החדשה כו' והיינו כנ"ל ששמים וארץ אלו הגשמי' לא יוכלו לעמוד כשיהי' גילוי אלקותו ית' כי א"א להיות התהוותם וקיומם כ"א ע"י לבוש המעלים כו', משא"כ כשיהי' ונגלה כו', וזהו שורש ענין הטלית וד' כנפות הטלית הם ד' חיות הנושאות את הכסא כי הכסא הוא ג"כ כס א' היינו בחי' הלבוש הנ"ל שמכסה על בחי' אלף וד' חיות הנושאות הכסא הם ד' כנפות הטלית, והנה בהחיות נאמר וכנפיהם פרודות שז"ע מ"ש ומשם יפרד והי' לד' ראשים הם ד' מחנות שכינה מחנה מיכאל באהבה כו' שהם חלוקים זמ"ז ומהם נשתלשל אח"כ ריבוי הנפרדים והתחלקות זמ"ז, וענין הציצית שעל ד' כנפות הטלית היינו כי ציצית הם ל"ב בחי' ל"ב נתיבות חכמה, וע"י הציצית ממשיכים בחי' חכמה עילאה ג"כ במקום הפירוד כו' שיהי' ביטול היש לאין כו' שלא יהיו פרודות לגמרי כו', וזהו ע"י הל"ב חוטין ל"ב נ"ח, וכענין בחי' ברוך כבוד ה' ממקומו עיין בלק"ת בד"ה האזינו דרוש הג' שפי' שיתברך ויומשך כבוד ה' בחי' ל"ב נ"ח ממקומו משרשו ומקורו היינו בחי' ח"ע בהלבוש המלביש ומעלים היינו בחי' לבוש מ' כו', ולהיות כי ההמשכה זו שיומשך מפנימי' החכמה הוא למעלה מהשתלשלות כי זה שמאיר מחכ' למדות וממדות לדבור שזהו בחי' השתלשלות זהו רק מבחי' חיצוניות אבל ע"י הציצית נמשך מבחי' החכמה ישר בהטלית והד' כנפות שלא ע"י אמצעות ז"א והיינו שזהו מפנימי' החכ' כנ"ל שזהו למעלה מהשתל' כו' לכן הם ע"י חוטין דוקא להורות על ההמשכה שהיא למעלה מהשתלשלות כו', ע' בלק"ת בד"ה מצה זו ובד"ה אלה פקודי ובביאור ולא תשבית שחכמה היא למעלה מהשגה והבנה ובסש"ב פ"ג ופי"ח, וגם כי פנימיות אבא הוא פנימיות עתיק ולא ידעתי הטעם כן הוא בע"ח, וי"ל ולא ידעתי הטעם שזהו למעלה משכל המושג, וז"ע שארז"ל אין ציצית אלא יוצא והיינו כענין ומעיין מבית ה' יוצא והשקה את נחל השטים והיינו כי כאשר מעיין מבית ה' יוצא אזי והשקה אפי' נחל השטים בחי' הפירוד כו' וע' בלק"ת בשה"ש בד"ה ששים המה מלכות דרוש הראשון פ"ג יעו"ש.
והנה טענת קרח בטלית שכולה תכלת הוא כנ"ל שע"י החוטים ממשיכים ל"ב נ"ח עילאה בהטלית והכנפות הנה בטלית שכולה תכלת א"צ כלל לחוטי הציצית להיות כי תכלת הוא כמו נהורא תכלא שמכלה היש דבי"ע כמו עד"מ בנר שאנו רואים שהנהורא תכלא אוכל הפתילה, ולמה צריכים עוד לחוטין היינו בחי' המשכות ל"ב נ"ח להיות ביטול היש הלא די במל' עצמה שהיא בחי' תכלת לכלות היש כו' היינו שיהי' יש וביטול היש, ודוגמא לזה מצינו שארז"ל במשנה פ"ה דאבות בעשרה מאמרות ברא הקב"ה את עולמו והלא במאמר א' יכול להבראות היינו מבחי' מדת המל' שכלולה מע"ס ג"כ, אלא כדי להפרע מן תשהרשעים שמאבדין כו' את העולם שנברא בע"מ היינו כל הע"ס, ולכן ת"י בראשית בחוכמתא וא"ת בקדמין היינו בחי' כתר שהאירו כל הע"ס במל', ולכן כתיב הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, מאד אותיות אדם והיינו שמשיח יהי' כמו אדה"ר לפני החטא וממילא מובן שאדה"ר לפני החטא הי' גבוה מאד שתכלית עליית משיח יהי' כמו אדה"ר לפני החטא והיינו מפני כי העולם נברא באופן היותר גבוה היינו בחי' כל הע"ס עילאין כו', ועד"ז הוא בענין חוטי הציצית בטלית שכולה תכלת כי הן אמת כי תכלת הוא ל' תכלה שמכלה היש דבי"ע, אבל מ"מ א"א שיהי' מבחי' עצמה בחי' ביטול היש כמשי"ת בהתשובה שהשיב לו משה אבל ע"י חוטי הציצית ממשיכים ל"ב נ"ח עילאה כו' שעי"ז נעשה בחי' ביטול היש כו'.
והנה לפ"ז טענת קרח הי' בדקות, אמנם שיטה אחרת יש בזה היינו לפי התרגום שמתרגם ואתפליג קרח וכן פי' הבחיי ובמק"מ ר"פ קרח בשם הרח"ו ז"ל שכוונת קרח הי' ע"ד דור הפלגה שרצו להפריד בחי' המל' ורצו לקבל מבחי' המל' לבד כי מבחי' זו יכול להיות יש ודבר ואעפי"כ יקבל השפעות גשמי' כמ"ש מזה בדרוש דור הפלגה יעו"ש, וזהו שאמרו ונעשה לנו שם, וכן בקרח נאמר אנשי שם וכפרו בשם הוי', ולכן כתי' וירד הוי' לראות את העיר כו' להיות כי הם כפרו במדה זו ובדור המבול שכפרו במדה אחרונה והשחיתו דרכם ורצו ששפחה תירש גבירתה לכן הי' הנקמה ממדה אחרונה כמ"ש ויאמר אלקים קץ כל בשר כו', ונמצא מובן כי כוונת קרח הי' להפריד בחי' המל' מע"ס עילאין, וזהו שלא רצה בהחוטין שהם ל"ב נ"ח כנ"ל כ"א בחי' תכלת לבד היא בחי' המל' כו', ועד"ז בפרעה נאמר אם בן הוא והמתן אותו ואם בת היא וחיה, פי' אם בן הוא שהוא בחי' ז"א שרובו חסדים והמתן אותו כו' כי מבחי' זו לא יוכל לקבל ואם בת היא בחי' מל' וחי' כי בחי' המל' היא בחי' רגליה יורדות להחיות גם סט"א כו', וזהו מה שהשיב משה לקרח כי לא די במה שכולה תכלת להיות כי במדת המל' כתיב ואתה מחיה את כולם שמחי' גם הקליפה כו', לכן מבחי' זו עצמה א"א להיות בחי' הכליון בהיש כו' רק ע"י החוטין דוקא שהיא בחי' המשכת ע"ס עילאין כו' וכמו בהנר שיש בה נהורא חוורא ג"כ אז מתכלה הפתילה ע"י נהורא תיכלא וחוורא כו', וז"ע מ"ש גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה, פי' גמלתהו טוב כו' כל ימי חייה דוקא שעץ החיים שדר לה חיים כו', צדיק יסוד עולם להמשיך שפע הפנימי' כו'. והנה כשהשיב משה לקרח כנ"ל שצ"ל חוטי הציצית דוקא בכדי להמשיך מי"ס עילאין אז אמר קרח א"כ י"ס עילאין עיקר לכן שאל שאלתו השני' שהוא בית מלא ספרים שהם ע"ס עילאין א"צ למזוזה כי הם עיקר וא"צ למזוזה שהיא גימט' ש' אד', ובאמת ז"א כי ההמשכה שיהי' יש וביטול היש בבי"ע א"א שיומשך כ"א ע"י המל' דוקא וז"ע המזוזה שהיא גימט' שם אד' היינו בחי' המל' כמו שהיא מקור לבי"ע כמ"ש המגיד להב"י. והנה הפתח הוא מל' דאצי' שנק' פתח האהל, ולכאורה צ"ל הלא לפ"ז יהי' הפתח גבוה יותר מהמזוזה שהפתח הוא מל' דאצילות והמזוזה גימט' שם אד', אך הענין הוא דמה שהמזוזה גימט' אד' היינו כח אד' בחי' אנא אמלוך מל' דא"ס שורש המ' כמו שהיא בכתר, ועז"נ אם עוונות תשאתשמר י"ה אד' מי יעמוד פי' בזהר אם עוונות מגיעים לבחי' או"א היינו בחי' י"ה אז אד' מי יעמוד, ופי' רבינו ז"ל שם אד' שבמי היינו שם אד' שבהעלם שאינו מושג היינו בחי' כח אד' כנ"ל, ומשם הוא מקור הסליחה כו', וזהו ג"כ ענין כן אד' ה' יצמיח צדקה ותהלה עיין בלק"ת בד"ה כי כארץ תוציא צמחה, וזהו כענין ברוך כבוד ה' ממקומו פי' כבוד שהיא המ' יהי' בו ברכה והמשכה ממקורו ושרשו כנ"ל, עיין בלק"ת בד"ה האזינו דרוש הג' פ"ג.
ויש להעיר לענין מזוזה ממה שארז"ל הנביאים והכתובים עתידים להבטל ומג"א והלכות אינם בטלים. והענין דהנה מה שהנביאים והכתובים עתידין להבטל אין הפי' שיבטלו לגמרי הלא הם דבר ה' ואיך יתכן לומר שיבטלו, אך הענין הוא שיהי' כ"כ גילוי אא"ס ב"ה עד שגילוי הנביאים והכתובים יהיו בטלים כזיו השמש בשמש שהגם שישנו גם בשמש מ"מ אינו עולה בשם כלל, וזהו שאמרו רז"ל חירגא דיומא לא שמי' שנאמר וכל דיירי ארעא כלא חשיבי היינו שחירגא דיומא הוא זיו השמש לא שמי' שהוא בחי' לא לגמרי היינו בבחי' ביטול כו', ועד"ז יהי' גילוי הנביאים לע"ל שלא יעלו בשם וע"ד שרגא בטיהרא כו', וביאור הדברים הנה כל הנביאים נתנבאו בכה רק משה נתנבא בזה, פי' כה הוא אספקלריא שא"מ שעם היותה מראה תבנית הדבר הנראה כמו שהוא בלי שום שינוי מ"מ זהו רק דמות הדבר ולא מהותה, ועד"ז הו"ע גילוי הנביאים שהי' רק דמות כבוד ה' כו' כמ"ש הוא מראה דמות כבוד ה' ואראה ואפול על פני רק משה נתנבא בזה בחי' אסה"מ, ולע"ל נאמר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה ב"פ ע' בד"ה יהי כבוד (תרכ"ב) שיהי' הגילוי לכל ישראל מבחי' זה ב"פ כו' יעו"ש, וא"כ יתבטל גילוי הנביאים והכתובים היינו כנ"ל שלא יעלו בשם כלל כו', שבחי' הגילוי דכה יהי' בטל כזיו השמש בשמש לגבי זה כו', ומגלת אסתר לא תבטל כי אסתר מן התורה מנין ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא שהשכינה מסתתרת בגלות בבל ביום ההוא עלמין סתימין דלא אתגליין דהנה לע"ל נאמר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה שבחי' הוא בחי' סתים יהי' בבחי' זה שהוא בחי' התגלות כאלו הוא לנוכח כו', משא"כ בחי' אסתר שהוא בחי' הסתר אסתיר פני ביום ההוא שאפי' ביום ההוא הוא בבחי' הסתר והעלם ששרשה מבחי' סדכ"ס שאור זה אינו זיו אלא מאור בעצמו ע' בת"א בד"ה יביאו לבוש מ' ובהביאור שזהו בחי' עתיק דבריאה, והנה הנביאים שרשן נו"ה דאצי', א"כ מבואר דבחי' המל' כשנעשי' עתיק דבריאה יש בה בחי' גבוה מנו"ה דאצי' שמשם שרש הנביאים כנ"ל והיינו ע"כ מפני שבה מאיר כתר דאצי' ולכן נק' סדכ"ס ועד"ז הוא בענין המזוזה כי מזוזות הבית הם נו"ה כמשי"ת והמזוזה הוא גימט' אד' עתיק דבריאה שבה מאיר עת"י דאצי' מלך יחיד והיינו כי מזוזה ואסתר הם בחי' אחת כי אסתר ג"כ גימט' ש' אד' במילואו (אפ"ל ש' אד' במילואו ועם הכולל עולה תרע"ב ואסתר עם אותיות המלוי ג"כ תרע"ב) ששניהם הם בחי' ומדריגה א' כו'.
וענין בית מלא ספרים כו' ואעפי"כ חייב במזוזה י"ל ע"ד שארז"ל ת"ח שאין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות תשבהחיצוניות לא מסרו לו בהי עייל. פי' מפתחות החיצוני' הוא בחי' יראה תתאה שהיא לקוחה מחיצוניות היא בחי' זיו והארה בעלמא להיות התהוות העולמות שבהם וע"י נמשך בחי' יראה זו כו', וכמ"ש כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כו' ברוך שאמר והי' העולם שמה שברוך כו' נלקח ממה שאמר והי' העולם שאין זה אלא זיו כו' וכענין אחרי ה' אלקיכם תלכו בחי' אחוריים (שהיא בחי' מל'), אבל העיקר היא מפתחות הפנימיות בחי' מפתח לפתוח בגילוי בחי' פנימיות דהיינו גילוי אור א"ס ב"ה ממש שאינו בגדר עלמין כלל וכמ"ש אתה הוא ה' לבדך לבדך ממש כמו קודם שנבה"ע כו', והיינו ע"י והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך בחי' התורה כו' שאנכי ממש מצוך ולא שם והארה בעלמא, אך צ"ל כסדר המדרגות תחלה מפתחות החיצוניות ואח"כ מפתחות הפנימי' כו', ולכן ת"ח שאין בו יראת שמים דומה לגזבר כו' בהי עייל שא"א כ"א בהקדם מפתחות החיצוניות כו' דא תרעא כו' וכמארז"ל אם אין יראה אין חכמה כו', וז"ש והי' אמונת עתך כו' שהם ששה סדרי משנה, ומסיים יראת הוי' היא אוצרו שאם יראת ה' אוצרו אין א"ל לא שהעיקר תלוי ביראה והיינו בחי' מפתחות החיצוני' שבלעדם א"א לבוא לגילוי בחי' עליונות כו'. ובזה יובן ג"כ ענין בית מלא ספרים שבית היא בחי' אורייתא היכלא עילאה דקוב"ה (ובפרט תושבע"פ נק' בית ע' בלק"ת ע"פ וזאת המצוה וסד"ה למען תירא) והיא מלא ספרים ע"ס דאצי' שנק' ספרים ע"ד בשלשה ספרים וכן שלשה ספרים נפתחים כו' ועד"ז כל הע"ס נק' ספרים כו', ובית שמלא ספרים היינו כל הע"ס מ"מ חייב במזוזה היא בחי' מל' כנ"ל כי צ"ל מפתחות החיצוניות ג"כ כי בהי עייל. והנה מזוזה הוא בחי' זו זה והיינו מה שעם זו מקבלים מבחי' זה, ובעבודה היינו יראה ואהבה, והנה כתיב למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך, דהיינו שע"י שעם זו יצרתי לי תהלתי יספרו, כי הפרדס בערך תהלה פי' תהלה בכתר וגם במל' ע"ד נעוץ תחלתן בסופן, ומפני כי התהלה היא במל' לכן אמר דוד שהי' בחי' מלכות ספר תהילים כי ענין התהלה הוא שע"י התהלה ממשיכים מהעלם אל הגילוי, וכמו שמצינו בזהר שתלמידי הרשב"י אמרו שבחו בפניו, ולכאורה צ"ל מהו הענין שאמרו שבחו בפניו, אך הענין הוא ע"י שהללוהו עי"ז נמשך להם גילוי מאורו מהעלם אל הגילוי כו', ועד"ז למעלה שע"י ההילול והשבח ממשיכים מהעלם אל הגילוי כמ"ש במ"א, וזהו תהלה הוא מל' בהלו נרו שע"י ההילול נמשך בהילו ל' אור וז"ע התהלה שהיא במל' שע"י ההילול נמשך כו' ובכתר נאמר נורא תהלות שיראים להללו כו' (אמנם זהו בחי' התחתונה שבמאציל שיש בהכתר אבל בשרש ומקור הנאצלים שבכתר שם עיקר התהלה כי משם נמשך עיקר גילוי ההעלם כו' ושרש ההמשכה מהעלם אל הגילוי זהו מע"ס הגנוזות בע"ס דאצי' כו') וזהו עם זו כו' תהלתי יספרו שע"י שמספרים התהלה עי"ז נמשך להיות ותהלתי אחטם לך בחי' חוטמא בחי' ריח מקיף כו' שז"ע התהלה מקיפים הכתר כנ"ל שבחי' זו א"א להיות כ"א בבחי' ריח ומקיף כו' אאריך אפי הוא בחי' א"א כו'. ועי"ל בענין בית מלא ספרים ע"ס ואעפ"כ חייב במזוזה כי העלאת הבית וכל אשר בה זהו ע"י המזוזה, וי"ל כי שני פרשיות שבמזוזה שמע והא"ש הם חו"ג כנודע מענין אחליפו דוכתייהו, והיינו ג"כ אהוי"ר, ונודע כי תשגאורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא, ובהיות בית מלא ספרי' שנמשכי' בה כל הע"ס ע"י לימוד התורה אעפ"כ חייב במזוזה כי ע"י המזוזה מתעלה התורה וכמו שבגשמי' המזוזה מעלה הבית וכל אשר בה כן מעלה גם התורה וכל המשכת ע"ס, כי בלא דו"ר לא פרחת לעילא כו'.
והנה להבין עוד בענין מפתחות החיצוניות והפנימיות ובענין מזוזות הבית שנק' בפסוק ג"כ מזוזות כמ"ש וכתבתם על מזוזות ביתך. והענין הוא דהנה כתיב אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום וארז"ל לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים שלא אמרו רק שיעור שני פתחים אבל במדרש ארז"ל דלת לפנים מדלת שלא יתפלל בעזרה כ"א יכנס שני פתחים כו', כי הנה הפתח הראשון הנה נו"ה הם שתי המזוזות והמשקוף עליהם זהו ת"ת וזהו הפתח החיצון הנמשך להחיות העולמות כי נו"ה הם כליות יועצות איך להשפיע וכמו הרב כשמשפיע לתלמידו צריך לצמצם לפ"ע שכל תלמידו כו', והפתח הפנימי י"ל שהאבות הם פתח אברהם הוא בחי' המשקוף בחי' בינה ולכן ניתוסף לו ה' שהוא בינה ע' בת"א ר"פ לך לך, ושתי המזוזות חו"ג הם יצחק ויעקב, והנה ב' פתחים אלו בעבודה י"ל ששתי המזוזות והמשקוף של דלת החיצון נו"ה זהו התחלת העבודה ע"ד אתכפיי' שזהו בחי' נצח כמ"ש בלק"ת בד"ה אלה מסעי דרוש השני פ"ב, וז"ל אך כל היום שאחר התפלה שאין לו עוד התבוננות הנ"ל כו' וצ"ל בבחי' נצחון שהוא בחי' אהבה מוסתרת שבכל נפש מתולדתו ולזאת יש בהם אה"ר בטבעם ולכן נקראים עם קשה עורף כו' והודאה שמודה על האמת שכן הוא אף שאינו משיג בשכלו כמו שאנו אומרים מודים אנחנו לך כו', ועוד נת' שם תחלה ענין מדה"ר שע"י ההתבוננות מעורר ג"כ ר"ר על ניצוץ האלקי המחי' את נפשו איך שירד מטה מטה מאיגרא רמה כו', וזהו שאנו מבקשים ברחמיך הרבים רחם עלינו כו', וא"כ י"ל שז"ע שמשקוף של פתח החיצון שהוא ת"ת בחי' רחמים, ונמצא בעבודה הפתח החיצון אתכפייא והודאה זהו שתי המזוזות והתעוררות רחמים זהו המשקוף כו', או י"ל המשקוף הוא בחי' הרצון כו' וזהו בחי' ת"ת כי מת"ת דז"א נעשה כתר לנוק' כו'. וענין שתי המזוזות והמשקוף של פתח הפנימי דהיינו חו"ג ובינה י"ל ז"ע ג' אהבות בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, וצ"ל אשר שתי המזוזות הם יצחק ויעקב כי אור הגבורה הוא בכלי החסד ולכן שפיר י"ל דמזוזה הימנית זהו יצחק הגם שמזוזה הימנית זהו חסד מ"מ כין שהאור הוא גבורה לכן שייך לומר שזהו יצחק כי האור הוא עיקר והאור הוא בחי' גבורה שהוא ענין העלאה מלמטלמ"ע בבחי' רצוא אלא שהעלאה זו היא בבחי' אהבה כו' וז"ע בכל לבבך ע' מענין בכל לבבך בלק"ת בד"ה ונקדשתי בתוך בנ"י, ובכל נפשך י"ל זהו בחי' יעקב בחי' אור החסד בכלי הגבורה כי יעקב מחבר חו"ג, וע' מענין אור החסד בכלי הגבורה ואור הגבורה בכלי החסד בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה ואהבת את שז"ע ב' פרשיות דק"ש שמע והא"ש אשר פ' שמע הוא בחסד והיינו כלי החסד והאור הוא גבורה שז"ע שם מ"ב והיינו ע"ד הנ"ל רק ששם פי' זה על אהבת בכל מאדך, אבל כאן צ"ל זה על אהבת בכל לבבך כו', ובחי' בכל מאדך י"ל זהו המשקוף דהיינו בינה שבחי' בינה אינה שייכת לעולמות כי חו"ג שייכים לעולם דוקא תשדשאל"כ אינו שייך לומר חו"ג כו' משא"כ בינה כו' והיא בחי' בכל מאדך כו', וכן משמע בזהר וארא דכ"ז ע"א וז"ל ובכל מאדך לאכללא לון לעילא באתר דלית בי' שיעורא עכ"ל י"ל דהיינו בינה וכמ"ש בזהר בשלח דס"ג ע"ב שבינה נקרא עומקא דבירא ובואתחנן דרס"ה מעמיקתא דכולא לארקא ברכאן לתתא כמ"ד ממעמקים קראתיך הוי', ובעבודה היא רעו"ד פנימי' הלב כו'.
והנה בכ"ז יובן המדרש הנ"ל שבזמן שישראל זכאין אזי ונחלתו לא יעזוב ובזמן שאין ישראל זכאין אזי הוא בעבור שמו הגדול, דפי' שישראל זכאין י"ל כשנכנסים דלת לפנים מדלת ע"י עבודתם באתעדל"ת בחי' שני הפתחים הנ"ל, וז"ע שנק' נחלתו כמו ענין הנחלה הוא מה שמתפרנס ממנה כמ"כ הוא למעלה ה"ע ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים שענין הפרנסה שע"י עבודתם באתעדל"ת אתעדל"ע נמשך שני הפתחים הנ"ל כו', וכשאין ישראל זכאין אזי הוא בעבור שמו הגדול והיינו בזמן שע"י עבודתם לא עשו הפתחים הנ"ל אזי הוא בעבור שמו הגדול כי באמת יש עוד פתח שלמעלה מבחי' אתעדל"ת כלל שחו"ב הם שתי המזוזות והמשקוף זהו כתר בחי' סוכ"ע שמקיף את כולם כו', ובחי' פתח זה זהו בחי' אתעדל"ע שלא ע"י אתעדל"ת כלל, וע"ד כמו פתחו של אולם שלא הי' בו דלתות, ולמעלה ז"ע ההוראה שההמשכה מפתח זה הוא שלא ע"י אתעדל"ת שהדלת רומז על אתעדל"ת שצריך לפתוח הדלת כו' ופתח זה אין לה דלתות ופתחו של אולם הי' ארבעים אמה י"ל נגד ב' כתרים דנעשה ונשמע כו', וזהו שאמרו במדרש שכשאין ישראל זכאין שלא נמצא בחי' הפתח באתעדל"ת אתעדל"ע אזי לא יטוש בעבור שמו הגדול היינו מבחי' הפתח הזה שאין לה דלתות היינו בחי' אתעדל"ת כו' ולכן לא נאמר כאן ונחלתו כו'.
ומעתה יובן ג"כ ענין שארז"ל במשנה כל מחלוקת שהיא לש"ש סופה להתקיים שצ"ל איך דברי השני שאינה להלכה מתקיים ג"כ, ובמדרש שמואל תי' דאף דהלכה כב"ה מ"מ ע"י שב"ש חולקים עליו גורמים להוסיף חכ' בב"ה בכדי להסתיר דברי שמאי ולכן גם היא סופה להתקיים וזהו דוחק, אמנם י"ל באופן אחר כי פי' שם שמים שם הוא בחי' מל' ושמים ת"ת ופי' לש"ש היינו יחוד ז"א ומל' וע"ד מ"ש בד"ה ועשית בגדי קדש בענין שיהי' ש"ש מתאהב ע"י, וע' בת"א בד"ה אלה תולדות כו', והנה הלל הי' ע"ד אהרן כמארז"ל הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום כו' וממשיך היחוד מלמעלמ"ט, וזהו ג"כ ענין אהרן מל' באורך נראה אור וז"ע לש"ש שהוא ממשיך היחוד שם עם שמים, וז"ע שארז"ל במדרש ע"פ טוב שם משמן הטוב שמן הטוב אינו הולך אלא מחדר לחדר, אבל שם טוב הוא מסוף העולם ועד סופו וגם ארז"ל מצינו שהלך הקב"ה מהלך ת"ק שנה לעשות לו שם כמ"ש אשר הלכו אלקים לעשות לו שם פי' לעשות לו שם שיומשך מבחי' אתה קדוש בשמך קדוש כו', וז"ע שם שמים כו', והנה שמאי הוא ג"כ מחבר שם עם שמים רק שמאי הוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע, ולכן שמאי מל' השם דרך שם אורחותיו מל' שומא והיינו כי במלמטלמ"ע צ"ל בדקדוק דוקא וע"ד מ"ש מי יעלה בהר ה' נקי כפים ובר לבב כו' שקחשיב הרבה דברים בכדי תשהשיוכל לעלות בהר ה' היינו בחי' ג"ע, משא"כ במ"ת נאמר וירד ה' על הר סיני הגם שהיו בגופים כו' ולא הי' הזדככות כ"כ והיינו מפני כי מלמעלמ"ט יכול להיות נמשך הגם שהמקבל אינו מוכן כ"כ כו', ולכן בה"א כלה נאה וחסודה כו', אבל בעליית מלמטלמ"ע צ"ל נקי כפים ובר לבב כו', ולכן ב"ש לחומרא שמחמירים כ"כ מפני שבהעלאה מלמטלמ"ע צ"ל בדקדוק גדול ולכן אומרים כלה כמות שהיא, ומ"מ היא ג"כ לש"ש כי גם הוא גורם היחוד כו', וענין סופה להתקיים בשניהם י"ל ע"ד מ"ש בלק"ת בד"ה ושמתי כדכד אמר הקב"ה להוי כדין וכדין היינו מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט, וא"כ דברי שניהם סופן להתקיים כו', וגם כי לעתיד יהי' ההלכה כב"ש כו', משא"כ מחלוקת קרח וכל עדתו אינה לש"ש והיינו שרצו להגביר בחי' הגבורות ולכן חלקו על אהרן הכהן איש החסד כו' ושאל שתי שאלות שהם נגד אהרן היינו טלית שכולה תכלת היינו תגבורת הדין שזהו היפוך החסד בחי' אהרן כו', והב' בית שמלא ספרים כו' שהמזוזה שלא רצה בה היא בחי' מל' כנ"ל שהוא ג"כ היפך אהרן שודמ"ט כו'. ולפ"ד כתבי האריז"ל הוא היפך לגמרי מבחי' ש"ש כי ש"ש הוא היחוד והוא רצה כמו דור הפלגה להפריד בחי' המל' כו' א"כ א"א להיות היחוד שענינו שהחסדים יבסמו את הגבורות כו' ע"כ זהו שלא לש"ש (ולא נאמר אהרן במחלוקת זו כי כוונתו הי' לש"ש דוקא כו' שיהי' היחוד כו', וקרח וכל עדתו דוקא רצו לסתור כו', משא"כ הלל ושמאי שניהם גורמי' היחוד כו' לכן נאמר שניהם כו'). ונמצא כי במחלוקת שלש"ש שניהם מתקיימי', ובמחלוקת שאינה לש"ש שניהם אינם מתקיימי' ומה שנתקיים כמשה ואהרן לפי שהי' כוונתם לש"ש, ולכן לא נאמר רק קרח וכל עדתו ולא נאמר אהרן שכוונתו הי' לש"ש כו'.
————————————