בשעה שהקדימו

כחבשעה שהקדימו

בס"ד

בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה ב"ק וא' מי גילה רז זה לבני כו' עד לשמוע בקול דברו הנה כתיב את ה' אלקיך האמרת היום וה' האמירך, פי' האמירך היינו כענין המבואר למעלה בפי' תען לשוני אמרתך שהדיבור בתורה הוא בחי' דבר ה' המדבר בפיו וזהו ואשים דברי בפיך כו'. אך להבין דלכאורה אין שום שינוי בין כשמדבר ד"ת או כשמדבר דברים בטילים ואיך יאמר שבד"ת אז הדיבור בו מלמעלה, אך הענין מבואר ממ"ש במ"א ע"פ כטויהי קול מעל לרקיע כי הנה בחי' רקיע הוא הפרסא שבין עולם לעולם ומחמת זה נמשך התהוות היש שיהא נראה דבר נפרד בפ"ע, והנה באמת הדבור שבאדם נמשך מעולם הדבור שלמעלה כמ"ש מי שם פה לאדם הלא אנכי כו' כדפי' בר"ח שער הקדושה פרק יו"ד, וכן אנו רואי' שיציאת האותיות מה' מוצאות הוא למעלה מהשכל המושג כמ"ש באגה"ק ע"פ ויעש דוד שם לפי ששרשן נמשך מלמעלה רק שקבען בפה, רק שנראה כאילו הוא דבר נפרד מחמת בחי' רקיע הנ"ל המסתיר, אך התורה ניתנה בה' קולות והיא בחי' קול מעל לרקיע שאין הרקיע והמסך מסתיר בבחי' זו, וכיון שאין דבר מסתיר ה"ז ממש ואשים דברי בפיך וזהו וה' האמירך, אמנם להבין ענין את ה' האמרת הנה יש להקדים פי' וענין משארז"ל שקשרו לישראל ב' כתרים א' כנגד נעשה כו', מהו ענין כתרים אלו. והענין שיש ב' פירושים במלת כתר הא' לשון מקיף וסובב כמו כתרו את בנימין (שופטים כ') וכן רשע מכתיר את הצדיק דהפירוש שסובבו ומקיפו, ומזה הטעם נק' העטרה שעושין למלך בשם כתר כמ"ש כתר מלכות בראשו לפי שהוא סובב ומקיף על הראש, והפי' הב' לשון שתיקה כמ"ש באיוב (ל"ו ב') כתר לי זעיר דפירושו שתוק והמתן לי מעט, ושני הפירושים עולים בקנה א', כי הנה ארז"ל סייג לחכמה שתיקה, ר"ל השתיקה היא סייג וגדר ומקיף להחכמה והיינו בחי' כתר שהוא למעלה מהחכמה, כי הנה החכמה לגבי א"ס ב"ה היא נמשכת שלא בבחי' השתלשלות עילה ועלול, ולא כמו המדות מהחכמה, כי א"ס ב"ה מרומם ומתנשא לאין קץ מבחי' חכמה, כ"א התהוות החכמה הוא ע"י הצמצום ומקום פנוי הנז' בע"ח שנסתלק האור ונכלל במקורו ונמשך הגלוי רק בחי' קו דק נמשך והוא מקור לחכמה, והוא עד"מ אדם היודע ולומד איזה חכמה וכשצריך לדבר מענין אחר שלא מערך אותה החכמה הרי אותה החכמה נכללת בבחי' העלם ואינה בגילוי, ואם מקצת ורשימו ממנה נשאר בגילוי והשאר בבחי' העלם זהו עד"מ ענין גלוי בחי' קו הנ"ל ועיקר האור הוא בבחי' העלם, וזהו ענין כתר לשון שתיקה פי' עיקר האור בבחי' א"ס שאינו מתגלה בהחכמה הרי הוא בבחי' שתיקה כנ"ל במשל מאדם הלומד איזו חכמה כששותק הוא ענין העלם האור כו' וגם הוא לשון מקיף וסובב על בחי' חכמה כמו עטרה על הראש והגילוי בחכמה הוא רק קו והארה בעלמא ולכן נק' החכמה יו"ד, וזהו ענין סייג לחכמה שתיקה, והנה אורייתא מחכמה נפקת אך היינו נפקת דוקא יציאתה אל הגילוי אבל שרשה מבחי' כתר רק שאינו מתלבש בגילוי בחכמה, וזהו בחי' כתר תורה מה שלמעלה מהחכמה שבתורה והוא בחי' סובב ומקיף על החכמה, וזהו ב' פירושים דכתר לשון שתיקה ולשון סובב, והנה כמ"כ יש בחי' כתר ג"כ מלמטה למעלה בנבראי' דהנה יש בנפש ג"כ בחי' שתיקה שהוא למעלה מבחי' רצוא והתפעלות והוא כמ"ש למנצח על יונת אלם רחוקים מכתם לדוד, דקאי על כנס"י למעלה ועל נש"י למטה שהן בבחי' ביטול לא"ס ב"ה וזהו בחי' רחוקה כי כל הקרוב קמי' יותר הוא יותר כלא חשיב ובחי' רחוק וכמ"ש יעקב קטנתי כו', ובחי' ביטול זה נק' יונת אלם שהוא בחי' שתיקה, וביאור ענין שתיקה זו הוא ע"ד מ"ש ביחזקאל גבי חיות הקדש בעמדם תרפינה כנפיהם כי כנפיהם היינו שמעופפים בהם והוא בחי' רצוא שהוא ענין התשוקה והלהב להתכלל באור א"ס ב"ה מחמת ההתבוננות שמשיגים איך שהוא ית' קק"ק ה' צבאות דהיינו שהוא ית' לקדוש ומובדל ורק אות הוא בצבא שלו שחיות וקיום כל צבאי צבאות שלמעלה הוא רק מאות א' בלבד כו', ולזאת כלתה נפשם להתכלל במקור החיות, וזהו ענין שהאופנים והחיות מתנשאים ברעש גדול וזהו הנק' רצוא, אך אם רץ לבך שוב לאחד כי הנה ע"י הרצוא נמשך להם גילוי אור א"ס כי רוח אייתי רוח ואמשיך רוח ואזי ע"י הגילוי מתבטלים במציאות ובטילה האהבה והרעש בבחי' שלמעלה מבחי' אהבה כי אהבה הוא עדיין בחי' יש מי שאוהב כנ"ל, אבל בחי' הביטול היינו שאין בו כח עוד להרעיש ולהיות אוהב ומתאוה כו' כשנתגלה לו איך שאינן תופסים מקום כלל עד שיהי' מי שהוא אוהב אלא כלא ממש חשיבי', וזהו ענין בעמדם תרפינה כנפיהן כי מתחלה שמע יחזקאל קול כנפיהם כקול מים רבים שמתנשאים ברעש בבחי' רצוא והרעש נמשך מההשגה וההתבוננות כנ"ל, אך אח"כ כשנמשך להם איזה גלוי שלמעלה מהשגתם תרפינה כנפיהן שאין להם כח עוד להרעיש באהבה כו', אלא הם בבחי' ביטול, וזהו בעמדם שביטול זה נק' עמידה, כי הנה ארז"ל (בסוטה דל"ט) אין עמידה אלא שתיקה, פי' שתיקה זו היינו שתרפינה כנפיהן מהרעש גדול מחמת הביטול שהוא למעלה מעלה מהאהבה ורעש, וכמ"ש אחרי האש קול דממה דקה והוא בחי' שמו"ע, כי בק"ש ואהבת הוא בחי' אש ולכן הק"ש הוא עדיין מיושב שהאהבה היא יש מי שאוהב אבל שמו"ע היא בעמידה ולכן הוא בחשאי כי הוא בבחינת דממה וביטול וזהו ענין שתיקה כמ"ש בחנה וקולה לא ישמע (וזהו שאמר דהע"ה אם לא שויתי ודוממתי שהי' בבחי' ביטול כ"כ עד שהיה כמו בחי' דומם שאין לו כח לדבר כו') רק שמבקשים ברוך אתה [ה'] דהיינו שיהי' גילוי אלקותו ית', וזהו בחי' יונת אלם כו' לשון אלם, ור"ל שאינו בבחי' התפעלות ואהבה, והנה עיקר בחי' ביטול זה נמשך מצד גילוי אור שלמעלה מההשגה, כי מבחי' גלוי אור הנתפס בהשגה נמשך האהבה והרעש גדול, אבל מבחי' גלוי שאינו יכול להתפס בהשגה נמשך דוקא בחי' הביטול, וענין גילוי שלמעלה מההשגה שיהי' נק' בשם גלוי אעפ"י שאינו מושג בשכלו ממש, הוא ע"ד מ"ש בחברי דניאל והאנשים אשר עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ואמרו בגמרא מאחר דלא חזי היינו שלא נמשך הגלוי בחכמתם ובינתם כמו בדניאל שראה את המראה, אלא שהי' הגילוי בבחי' מזלייהו שהוא למעלה מן השכל המושג והוא מקור הנשמה שלמעלה מהחכמה שבה כו', ולכן נמשך ומתפשט מזה החרדה הגדולה גם בשכל ומדות של הנשמה מחמת הגילוי בבחי' מזלייהו, נמצא מבחי' גילוי שלמעלה מהשגה דוקא נמשך הביטול, ולכן דניאל שראה את המראה שהי' יכול לתפוס זה בהשגתו ולא הי' אצלו למעלה מהשגתו לא נפלה עליו חרדה כ"כ כמו אצל האנשים אשר עמו שהי' אצלם למעלה מהשגה רק בבחי' מזלייהו וכמ"ש כ"ז במ"א באריכות, וזהו ג"כ ענין עמוד בין ג"ע תחתון לעליון שהוא בחי' ממוצע דפי' עמוד מלשון עמידה ושתיקה שנתבטל מהשגתו הראשונה, וכענין והאיש משתאה לה מחריש כו' והוא בחי' אין כמ"ש במ"א), וזהו ענין בחי' כתר שבנפש שהוא לשון שתיקה וביטול והיינו אין וגם כתר לשון סובב, כי ביטול וחרדה זה נמשך מבחי' מזלייהו חזי שהוא גילוי בבחי' מקיף כנ"ל, נמצא ב' הפירושים דכתר עולים בקנה א'.

לא(נת' כי סה"ע בירור הז' מדות שבהן הי' השבירה ע"י המשכת מוחי' בסה"ע, ובשבועות המשכת הכתר בחי' אין, כי כתר לשון שתיקה ול' סובב יונת אלם רחוקים, בעמדם תרפינה כנפיהם, אם רץ לבך שוב לאחד, אין עמידה אלא שתיקה, שמו"ע קול דממה דקה בא"י, והביטול נמשך ממזלייהו חזי חרדה גדולה נפלה עליהם זהו כתר לשון סובב).

ב) והנה בחי' כתר זה הוא בשבועות כי ספה"ע הוא התהפכות המדות שזהו בחי' רצוא כנ"ל והיינו ע"י המוחין הנמשכין בה ואח"כ בשבועות נמשך בחי' הכתר, וזהו ענין תספרו חמשים יום והרי אין סופרים רק מ"ט יום אלא לפי שבחי' כתר הוא בחי' שתיקה וביטול רק שנמשך ממילא, כי אחר הרצוא נמשך בחי' שוב, ועמ"ש במ"א ע"פ אני ישנה שזהו ענין פתחי לי כחודה של מחט דהיינו כל הבירור דסה"ע נק' כחודה של מחט לגבי גלוי בחי' כתר זה בנפש שבשבועות. אך כ"ז הוא בחי' כתר שבנבראים דהיינו בחי' השתיקה והביטול בעמדם תרפינה כנפיהם, אמנם כמ"כ יש בחי' זו למעלה וכמש"ל דכתר לשון שתיקה ולשון מקיף להיותו למעלה מהחכמה והמשכת בחי' הכתר תורה הוא בשבועות, וזהו ענין את ה' האמרת כי הנה יש להבין ענין גלוי כתר תורה בשבועות וכן תר"ך אותיות בעשה"ד הלא כתר הוא בחי' שתיקה שהוא הפך הגלוי אך שע"ז נאמר את ה' האמרת שעשית אותו להיות אומר שיומשך באותיות הדיבור, והיינו ע"י אתעדל"ת בבחי' כתר שמלמטה למעלה בחי' שתיקה וביטול שהקדימו נעשה לנשמע ועי"ז המשיכו מלמעלה ג"כ גלוי הכתר תורה בדיבור, וזהו עושי דברו שממשיכים הגלוי בבחי' דיבור ואז עי"ז לשמוע בקול דברו, והיינו פי' לשמוע ע"ד ה' האמירך שהוא בבחי' ביטול רק כעונה אחר האומר כו', שדיבור כזה בבחי' ביטול הוא כלי לגילוי בחי' כתר תורה, וכמו בשמו"ע אד' שפתי תפתח כו' שהוא נק' קול דממה [דקה] בחי' שתיקה כי אין הדיבור מצד עצמו, וזהו ענין ב' כתרים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע.

והנה זה שהקדימו נעשה הוא ענין בחדש השלישי לצאת כו', דהנה ידוע דניסן הוא ראשון לכל חדשי השנה ואייר נק' החדש השני כו' ותשרי חודש השביעי כו', אמנם מ"מ לא מצינו בפי' בתורה יחוס חדשים לצאת בנ"י מאמ"ץ, ועל ניסן כתיב בפ' בא ופ' משפטים חדש האביב בו יצאת ממצרים, וכן בחדש השני כתי' בפ' במדבר באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מאמ"ץ, והגם דלצאתם מאמ"ץ קאי אשנה השנית מ"מ פי' בזהר ר"פ במדבר (דקי"ז ע"ב) דלחדש השני בשנה השנית כולא חד שהוא בחי' שנית ליצ"מ שהבחי' ראשונה דיצ"מ הי' בניסן ע"ש, נמצא לפ"ז בחדש הג' שנז' בו ג"כ לצאת כו' מאמ"ץ היינו עוד בחי' ג' ליצ"מ, ולכן לא הוזכר עוד שאר החדשים ליצ"מ כי הגם שנק' חדש הרביעי או חדש החמישי היינו רביעי וחמישי מניסן אבל לא יוחסו ליצ"מ, כי יצ"מ הם ג' בחי' הנ"ל ניסן אייר סיון והיינו עד מ"ת שאז הוא גמר יצ"מ כמ"ש אנכי כו' אשר הוצאתיך מאמ"ץ. והענין דהנה ביהושע כתיב (סי' ה') מל את בנ"י שנית כו', ואחר המילה נאמר לו היום גלותי חרפת מצרים מעליכם, וצ"ל מהו הלשון שנית וגם מה שייכות במילה לבלענין מצרים, והענין דהנה ידוע בפי' שמש ומגן הוי' אלקים דשם אלקים הוא בחי' מגן ונרתק להעלים ולהסתיר על גילוי אור דשם הוי' כדי להיות בחי' יש ודבר כו', אך יש ק"כ צירופים אלקים שבחי' ע"ב צירופים הראשונים הם בקדושה עדיין רק מבחי' מ"ח צירופי' אחרוני' יורדים ומשתלשלים למטה מטה עד להחיות החיצונים שהם בחי' יש ודבר נפרד לגמרי לומר אני ואפסי עוד וזהו ונתתי מופתים בארץ חם שהם בחי' מ"ח צירופי' האחרונים שמהם מקבלים הקליפות הנק' בני חם שהם חמימות וגבורות קשות תאוות ורציחה כו', משא"כ בחי' ע"ב צירופי' הראשונים אעפ"י שנמשך מהן בחי' יש מ"מ אינו יש ונפרד גמור רק כענין וצבא השמים לך משתחוים ונק' המלאכים המקבלים מהם בני אלקים ולא בני חם. והנה מבואר בלק"ת פ' לך לך דהערלה נמשכת משם אלקים, והיינו כי הערלה היא בחי' קליפה המסתרת על [ה]ברית, שהוא ענין ברית והתקשרות לאלקות לכן העטרה בתמונת יו"ד בחי' ביטול והערלה הוא הסתר המכסה ומעלים לגמרי על בחי' זו ונלקח מש' אלקים המסתיר על ש' הוי', אך היינו מבחי' מ"ח צירופי' אחרונים דש' אלקים דוקא שהן הגורמים הסתר גמור, ומ"ח צירופים אחרונים נמשכים משני אותיות אחרונים דשם אלקים דהיינו י"ם כי מכל אות יש כ"ד צירופים כו', וזהו שנאמר במילה גלותי חרפת מצרים כי מצרים היינו מצר י"ם דהיינו מה שנשתלשל משני אותיות אחרונים דשם אלקים שהן בחי' בני חם שזה הוא בחי' הערלה ולכן על ידי המילה נאמר גלותי חרפת מצרים, ונמצא יצי"מ ומילה ענין א' הוא.

והנה במילה יש ב' בחי' הא' עור הערלה שכורתי' אותו לגמרי ומבדילים אותו מעל הברית, והב' עור הפריעה שאין כורתים אותו ונשאר על האבר רק צריך לפורעו עד שלא יהי' חופה על העטרה כו', והנה אם מ"ל ולא פרע ולא קרע אותו מעל העטרה כאילו לא מל, אך אעפ"י שכשהוא על העטרה הרי הוא כאילו לא מל מ"מ א"צ לכורתו לגמרי כעור הערלה, רק די במה שפורעי' אותו שלא יהי' חופה על העטרה כלל, והענין כי בקליפות יש ב' בחי' א' ג"ק הטמאות שהן רע גמור שמהן נמשך חיות כל דברים האסורים שא"א לבררן רק צריך לדחותן לגמרי, וזהו בחי' עור הערלה שלכך צריך לכורתו ולהבדילו לגמרי, הב' בחי' ק"נ שמעורב טו"ר ואפשר לבררו והן הדברים המותרים, אך כשאינו מברר רק בזוללי בשר כו' הרי הוא כאילו לא מל אבל כשמבררו נכלל בטוב לכן א"צ לכורתו לגמרי, וכן במילת ערלת הלב יש ב' בחי' היינו אתכפיא ואתהפכא, וזהו שנאמר ביהושע מול את בנ"י שנית דהיינו בחי' פריעה כמ"ש בפרקי דר"א הובא בילקוט שם ביהושע שמולים היו רק שלא פרעו כו', והיא הבחי' שנית במילה, דהיינו הבחי' ראשונה היא סור מרע גמור שהוא ענין כריתת הערלה, והבחי' השנית הוא אתהפכא תאוות היתר, ועי"ז יהי' בחי' שלישי' והוא גלוי העטרה, שהיא בחי' נקודת פנימית הלב שלמעלה מהשכל כמ"ש באגה"ק ד"ה אין ישראל נגאלין אלא בצדקה הארת חסד עליון שלמעלה מהבינה והדעת כו' ע"ש, ובסידור ע"פ חרבות צורים בשער בהמ"ז ע"פ והקימותי את בריתי שהיא מבחי' ורב חסד אהבה רבה כו' ע"ש.

לגוהנה ג' בחי' אלו הן הן ג' בחי' דיצי"מ, שהבחי' הראשונה דיצ"מ הוא שהיו במ"ט שערי טומאה ויצאו מזה וכמ"ש כי ברח העם כו' שהוא הבריחה מרע גמור ע"י בחי' אתכפיא עכ"פ וזהו כי ברח וזה הי' בחדש ניסן, ואח"כ ספה"ע הוא בחי' שנית ליצ"מ דהיינו להיות בחי' אתהפכא להפך תאוות היתר ולהיות מואס ברע ושונאן רק להיות האהבה לה', וזהו ענין חדש שני ליצ"מ, וכמ"ש זה בתורה ע"פ במדבר סיני, ולכן נק' חדש אייר בשם חדש זיו כי ספירת העומר הוא לשון ספירה ובהירות לזכך המדות דנה"ב, ועיקר הספירה הוא בחודש אייר וכמש"ל דבר"ח סיון הוא כאילו נגמר כל הספי' כנ"ל, וב' בחי' אלו דניסן ואייר הוא כענין ב' בחי' מילה ופריעה הנ"ל (וכ"מ בזהר ח"ג דצ"א סע"ב (ודצ"ה ריש ע"ב) בביאורו ענין מילה ופריעה ובדף קי"ז ע"ב ודף קנ"ב ע"ב בביאורו ענין ב' חדשים הנ"ל ניסן ואייר מובן דהוא ענין א' דבחינת יצי"מ דניסן כענין מילה ובחי' שנית דיצ"מ שהוא אייר כענין פריעה), ולפ"ז ענין בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים הוא ענין הבחי' [ה]ג' דמילה שהוא ענין גלוי העטרה, והיינו כמש"ל בענין בחינת כתר שהוא בחי' שתיקה וביטול דנבראים למעלה מבחי' רצוא ואתהפכא ובחי' זו נמשך בחדש שלישי הנ"ל וזהו ממש ענין גלוי עטרה כי עטרה היינו בחי' כתר, והיינו כתר שממטה למעלה בחי' שתיקה וביטול הנ"ל, וכן עפ"י הקבלה ידוע דע"י המילה נמשכו ונתגלו הג' חסדים וכמ"ש בלק"ת פ' לך לך, וידוע שהכתר דזו"ן שבשבועו' נמשך ונתגלה מחסד שבת"ת והוא המתגלה ע"י הפריעה, והיינו שע"י הביטול ממטה למעלה בחינת כתר ושתיקה נמשך אח"כ כתר תורה מלמעלה למטה, וזהו משנת"ל דבחי' דחיי' החיצוני' הוא ע"י ב' אופנים הא' ע"י ספה"ע הב' ע"י גלוי הכתר תורה בשבועות, וכמ"ש אנכי כו' אשר הוצאתיך מארץ מצרים היינו בחי' מצרים הנ"ל, והיינו כי כתר אותיות כרת שכורת יניקת החיצונים, אך יש ב' בחי' כתר א' ממטה למעלה והוא ענין גלוי העטרה דמילה שמבחי' כרת נעשה כתר ר"ל ע"י כריתת הערלה כי מילה ה"ע כריתה וכמ"ש בצפורה ותכרות ערלת בנה כו' והיינו ע"י דחיית הרע ואתהפכא בא אח"כ לבחי' כתר וביטול הנ"ל (ולכן^* איתא בפוסקי' לעמוד בשעת המילה ע"ש הפסוק ויעמוד כל העם בברית כו', וזהו ג"כ ענין ספה"ע הכל ממטה למעלה כו', אך בשבועות הוא ממעלה למטה ע"י גלוי דכתר תורה נעשה בחי' כרת לחיצונים, וזהו אנכי כו' הוצאתיך מארץ מצרים מצר ים הנ"ל, ולפי שאצל ישראל הי' ב' הבחי' לכן קשרו להם שני כתרים כו', וזהו מי גילה רז זה לבני בחי' האהבה המסותרת שהוא בחי' הברית רק שהערלה חופה עלי' וצ"ל גילה רז זה שע"י כריתת הערלה מתגלה האהבה והיא בחי' החסדים המכוסי' כנודע בע"ח.