שבעה שבועות תספר
כושבעה שבועות תספר
שבועות
לתורה שבועות תקס"ד וספרתם לכם וכו'
שבעה שבועות תספר, ועשית חג שבועות ע' בהרמ"ז פ' אמור דקנ"ג ע"א, לכאורה י"ל טעם למה נק' החג שבועות שהוא ע"ש תספור לך ז' שבועות הלא ז' שבועות כבר חלפו תמימות והחג הוא ביום הנ'. גם י"ל למה לא נכתב חג השבועות כמ"ש חג הסוכות. גם מהו נדבת ידך. ע' לק"ת.
א. ענין תספרו נ' יום וענין יום א' שני ימים ולא שני, הספירה מקציר שעורים עד קציר חטים (ע' נדרים עד הקציר קציר חטין). וכנפיהם פרודות ארי' אהבה ושור יראה ונשר רחמנות (וזהו החילוק בין אדם למלאך שהמלאך בבחי' א' אהבה כו' והאדם כלול מכל הבחי' וכן בגשמיות עד"מ בהמה בחי' א' נשר רחמי' ואדם יש בו כל המדות נ"ל וע' בביאור והניף כו') והיינו לפי שחיותן ממל' ד' מוצאות כל מוצא ענין אחר.
ב. ומוצא ה' גיכ"ק עושה שלום (ע' ענין השלום ע"פ וידעת היום שיהי' התכללו' אהוי"ר) בחי' חך (עמ"ש ע"פ הזהר שמיני ל"ט בפי' חכו ממתקי' וחכך כיין הטוב וע' בענין חך וגרון), לבחי' זו אומרי' קדוש, היא מתהלכת, ופניהם זקף גדול (ע' ע"פ ואשה כי תדור) חך, ולפי שההמשכה מעלמא דאתגליא ע"כ בוערים, ממעל לו פתוח לרווחה וישרנה הפרות.
ג. והמשכה זו נק' שעורה, מאכל בהמות מלאכים, שעור הנמשך מבחי' ה' (ויש שערים מבחי' ה' עילא' שאו שערים נש"ב מ"ט שערים) היא מתהלכת, בשעור ומדה להתחלק במחנות, ולכן נק' עומדים (שמקבלי' מאותיו' הדבור ואין מאות זה גידול אות אחר ע' ביאור עש"ק שלח), ושעורה בשין שמאלית, ומזה נעשה רעש גדול (ויש שער בימין שערים דבינה הנ"ל).
ד. והמשכת שעורה הנ"ל תלוי בהקרבת העומר העלא' ע"י כהן חסד. ובא מתרומת הלשכה כי קדש ישראל הנה"א ראשית להיות תבואתו (וגם השעורה היא ראשית תבואתה ע' הרמ"ז ח"ג דקנ"א סע"ב) ועי"ז נמשך תוס' אור למלאכי' ומשם לנה"ב להתהפך ז' מדותי' בז' שבועות (וזהו חרמש בקמה) והספי' להמשיך המקיף כו'.
ה. והנה כ"ז שעורה ראשית קצירכם השגת הנפש בעלמא דאתגליי' (לכן שעורי' ראשית זה השער) ואח"כ בשבועות חטה דעת הנעלם נמשך מהעלם לגלוי, מס"נ פרחה נשמתן מבחי' אנכי מי שאנכי (נמצא אף שבחי' זו אינה מושג לא כשעורה גילוי מ"מ היינו משום דלמת"ב) (צ"ע ענין חטא אדה"ר שאכל מן חטה כו'.
כזו. וזהו אשר הוצאתיך מאמ"צ מצר ים החכמ' והשגה, וגבולי' דמאסר הגוף.
ז. וזהו ענין תומ"צ חקיקה בחי' גילוי ההעלם ולא השתלשלות, מצות גשמיי' כח הראי' בעין, שתי הלחם חטה כ"ב אתוון דאוריי' וענין שתי הלחם לחמו תורתכם בלחמי תורתי (ע' רע"מ ח"ג צ"ח ע"א שכינתא עילא' ותתא' והיינו אותיו' החקיקה המתלבשי' בתשב"כ) אך כדי להגיע לבחי' אנכי מי שאנכי סופרי' סה"ע, מ"ט שערי בינה ושער הנ' כוללם, שהוא השער שבו נמשך בחי' אנכי (ומ"מ גם המ"ט שערי' ג"כ הארה ממנו וממשיכי' שער בימין בבחי' שעורה בשמאל והיינו המשכת חסדי'), לכל מ"ט שערים, והיינו תספרו נ' יום, וכ"ז להפך נה"ב, יום א' ואח"כ כאן ב' ימי' (ולא כמו במלאכי' וכנפיהם פרודו' אבל כאן התכללו' המדות ז' פעמי' ז'), ואח"כ גלוי שער הנ' ממש הכולל המ"ט בחי' יחד ממש (ולא כמו מ"ט בחי' רק שיש ביניהן התכללו') וזהו חג שבועות שכולל כל השבעה שבועות כא' והם למעלה מעלה מזיין שבועות הראשוני' דבהם כל מדה בפ"ע רק שכלולה מז', אבל למעלה השבועו' כלולי' יחד אך בחי' זו א"צ לספור (וצ"ע מ"ש ביובל סופרי' שנת החמשי'. וזהו נדבת ידך מצות בעשי' גשמיו' למעלה מבחי' לבך ל"ב נ"ה מצר ים החכ' רק גילוי אנכי הרצון נמשך גם ביד כו'.
ע' רע"מ ח"ג רנ"ה א' בשבועות שלשה עשרוני' לפר ושני' לאיל נגד נש"ב, וז' עשרוני' לכבשי' ז' שבועות, והרי הם ג"כ נש"ב וא"כ תרתי למ"ל. הענין כי יש בנש"ב ב' בחי' ה' פעמים יו"ד וזפ"ז כנ"ל ושבועו' גילוי ב' בחי', לכן בבחי' הא' ג' וב' כענין ל"ך חג"ת ל' חסדי' מכוסי' ב' נו"ה מגולי', ובחי' הב' זפ"ז. אך צ"ע הלא בשבועו' פר ושני אילים.