יהי כבוד ה' לעולם

קלאיהי כבוד ה' לעולם

ב' דשבועות תרכ"ב

יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו. הנה ענין יהי כבוד ה' לעולם י"ל עדמ"ש ונגלה כבוד ה' וראו כ"ב יחדיו בישעי' סי' מ', וא"כ יש להעיר תחלה ע"פ ונגלה כבוד ה', א', במד"ר פ' ויקרא ספ"א דקס"ו ג' משה ראה מתוך אספקלרי' מצוחצחת ושאר כל הנביאים ראו מתוך אספקלרי' מלוכלכת כו' לפי שבעוה"ז שכינה נגלית על היחידים אבל לע"ל ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר עכ"ל, והנה ענין אספקלרי' המאירה ושאר כל הנביאים ראו באספקלרי' שא"מ כדאי' ביבמות פ' החולץ דמ"ט ע"ב, וביאור הדברי' בתו"א פ' מקץ ד"ה ת"ר נ"ח ושם דנ"ה ע"ב וז"ל וזהו ההפרש בין משרע"ה לכל הנביאים שבמשה נאמר ומראה ולא בחידות נכתב במראה בסגול שהוא ל' דכר והוא אספקלרי' המאירה אשר על ידה אף דבר הרחוק מהאדם רואים אותו דרך או"י כמו"כ מעשה המצות אשר מתלבשת הנשמה בג"ע בלבוש המצות ע"י לבוש הנ"ל יכולה הנשמה להנות מזיו השכינה בג"ע (ע' במא"א אות ז' סי"ח פי' זיו הוא ענין יסוד המאיר במל') ולהנות מאורו ית' כמו באספקלריא המאירה או"י אשר נמשך ונתגלה אוא"ס מלמעלמ"ט בג"ע ומשרע"ה ג"כ לא הי' רואה בלי אספקלרי' הנ"ל וכמ"ש במראה ולא בחידות אשר בלא אספקלרי' הנ"ל לא הי' קלביכול להשיג בחי' אא"ס (ה' וכ' הפרד"ס ערך אספקלרי' וז"ל אספקלרי' הם שנים מאירה ושא"מ המאירה הוא ת"ת ושא"מ הוא מל' ופי' ר' משה בס' השם כי הת"ת אספקלרי' המאירה עצמה ומשרע"ה הי' מתנבא ורואה בתוכה והי' רואה הדברים על בוריין בלי מראה וחידה אבל מל' אספקלרי' שא"מ והמתנבא ע"י מתנבא ע"י חידה ומשל וזהו במראה אליו אתודע עכ"ל, ובמא"א אות א' סי' קנ"ט וז"ל אספקלריה המאירה נק' ז"א מאיר מעצמו ושא"מ המל' דל"ל מג"כ עכ"ל והי"נ כ' וז"ל ע' בזהר וארא דכ"ג וז"ל וע"ד קרינן משה זכה באספקלרי' דנהרא דקיימא על ההיא דלא נהרא וכו' ע"ש באריכות ותבין עי"ז, וע' בת"ז תיקון מ"ם דפ"ג ע"א ובג"ד מסיט' דהוי' אתקרי' אספקלרי' דנהרא וכד איהי אד' בלא בעלה אתקרי' אספקלרי' דלא נהרא עכ"ל ובזח"ג פ' בלק דקפ"ו ע"ב ע"פ המלאך הגואל כו' וז"ל אבל משה מיד דאתיילד אספקלרי' דנהרא הוית עמו דכ' ותרא אותו כי טוב הוא וכתי' וירא אלקים את האור כי טוב כו' עכ"ל, ובכתבי אדמו"ר ז"ל בביאור מא' הנ"ל מאזמו"ר נ"ע כ' הטעם שהז"א נק' אספקלרי' המאירה מפני שמקבל המוחין מאו"א והחכ' נק' אור אבל המל' שמקבלת המוחין מז"א נק' אספקלרי' שא"מ עכ"ד, ונראה המכוון דהז"א מצד שמקבל מהחכ' הוא שנק' אסה"מ כי בחכ' דוקא מאיר אא"ס והמל' אף שמקבלת מז"א המקבל מאבא מ"מ עיקר קבלתה ע"י נו"ה דז"א והוד נק' אספקלרי' שא"מ, והנה במאו"א שם א' ק"ס כ' וז"ל גם נו"ה נק' כך עכ"ל לכאו' כוונתו אשר נצח לפי אשר חח"נ קו הימין נק' אספהמ"א לפי שמאיר בו אור החכ' ובחי' הוד שהוא קו השמאל בג"ה נק' אספשא"מ וא"כ המל' משום דאיהו בנצח ואיהי ר"ל המל' בהוד ג"כ נק' אספשא"מ וכ"מ ממ"ש במ"א דבליל שבת עליית המל' שתהי' גם איהו בנצח ע"כ גם הוא בבחי' אספה"מ עד"מ שכ' הי"נ בשם הת"ז תיקון מ' דפ"ג ע"א ע'), אכן שאר הנביאים ראו במראה בקמץ אספשא"מ דהיינו מ"ש במראה אליו אתודע ס"פ בהעלותך במראה בקמץ ועז"נ וביד הנביאים אדמה וענין אספשא"מ הוא השפיגול דהיינו שיש מסך וכיסוי על הזכוכית אבל המסך אינו דבר עב שהוא מסתיר לגמרי ומכסה האור רק דבר דק וקלוש היינו ציפוי כסף הידוע ואז כשרואין בו נמשך ממנו או"ח אבל אין יכולים לראות דרך הזכוכית באו"י ולכן אין רואין מהות הדבר הנראה ועצמותו כמו ע"י אספה"מ כ"א רק דמותו לבדו נראה ע"י אספשא"מ (הג"ה, וע' בפרדס ערך דמיון וערך דמות אדם שהם במל' ובמאו"א א"ד סל"ה וז"ל דמיון נק' המל' וביד הנביאים אדמה עכ"ל, והי"נ שם הביא מהזח"ג פ' פנחס דרכ"ח וז"ל ולעילא כמראה אדם דא שכינתא כו' ובת"ז תיקון י"ח דרכ"ח וז"ל וכורסייא תמן שכינתא דאיהי דמיון ומראה דכולא עכ"ל, ועמ"ש במא"א סל"ו דמות אדם הוא המל' דמות לת"ת הנק' אדם עכ"ל וע' זח"ב משפטי' דקכ"ב א' שכמו"כ הז"א לגבי א"א נק' כמראה אדם בכף הדמיון ע"ש במק"מ, ע"כ) אמנם יש באספשא"מ מעלה א' גבוה במדריגה שיכולים לראות עצמו וגם לראות מאחוריו כידוע מה שאין יכולים לראות באספה"מ (ה' ואפ"ל לכן מראה הא' בקמץ מורה על האספשא"מ אשר הקמץ גבוה מסגול כמ"ש בפרד"ס שער הנקודות פ"ה שבמקום א' פי' הרשב"י כי קמץ בכתר כי הכוונה לרמוז בו על העלמו כי הוא קמץ וכמוס כנודע וסגול פירש שם פ"ד נה"י או חג"ת ושם פ"ו פי' כי הפתח הוא עבד הקמץ כמו שסגול עבד הצירי ופתח פי' בחכ' לפי שהוא קלגמגלה ופותחת את הקמץ שהוא בכתר כו' ומה שבחי' אספשא"מ נק' מראה בקמץ כי המל' הוא כתר ממטלמ"ע בע"ס דאו"ח וגם הוא כ' לבריאה וגם שרשה בכ"ע וכמ"ש בענין פי' מלך יחיד חי העולמים בתו"א פ' מקץ בהביאור ע"פ כי אתה נרי.

קיצור. ענין משה ראה באספה"מ פי' פרד"ס ת"ת ובמא"א פי' ז"א ובבה"ז פי' דהיינו מצד שמקבל מאבא שבחכ' מאיר אוא"ס כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה שמעתי ממורי והיינו עד"מ זכוכית בהירה שיראה ע"י דבר מרחוק ורואה מהות הדבר אבל המל' נק' אספשא"מ כמו השפיגעל המצופה בכסף דק שאין רואין מהות הדבר רק דמותו והמל' נק' ג"כ דמות כמראה אדם בכף הדמיון, ובת"א ד"ה רני ושמחי בת ציון דרוש השני דס"ב סע"ב גבי בצלמינו כדמותינו פי' שהמצות גשמיות שלמטה נק' כדמותינו שהם דמות להמצות כמו שהם למעל' רמ"ח פקודין רמ"ח אברים דמלכא גם נו"ה הם ב' בחי' אספ' הנ"ל ולכן איהי בהוד וזהו עלייתה בליל שבת שאז גם איהי בנצח ומ"מ יש מעלה באספשא"מ שע"י רואה א"ע וגם מאחוריו ולכן ומראה בסגול זהו אספה"מ ומראה בקמץ זהו אספשא"מ והקמץ מל' שהוא בכתר והסגול בנה"י או בחג"ת.

ב) וכן פי' בזוהר פ' תולדות דקמ"א ע"א ענין והשביע בצחצחות נפשיך דא אספ' דנהרא דכל נשמתין אתהנין לאסתכלא ולאתענגא בגווה, ופי' המק"מ שם מתוך המ' זכו הנשמות להארות ז"א וזהו כמ"ש לעיל ס"א בשם הי"נ בשם הת"ז תיקון מ"ם דפ"ג אשר מסט' דהוי' אתקרי' אספקל' דנהרא, אכן בבה"ז שם פי' והשביע בצחצחות נפשיך אא"ס המאיר ע"י אבא והיינו כמש"ל שעיקר אסה"מ זהו כשמאיר ע"י מוחין דאבא, ובפרד"ס כ' דקאי על הבינה נק' צחצחות מפני שיוצאין ממנה ניצוצות הרבה לפי שיעור הנשמות לכל נשמה צח א' עכ"ד, והנה במא"א א"צ סי' י"ד כ' צחצחות הם ע"ס דע"י א"נ ע"ס דעולם העקודים עכ"ל ואין מזה סתירה כי כן ע"י החכ' מאיר הכתר וגם בחי' ע"י כמובן עמ"ש בלק"ת בד"ה מצה זו, ולכן א' במד"ר אשר משה ראה מתוך אספ' מצוחצחת כו' דהיינו אספהמ"א שמצד אבא כו', והנה מסיים במדרש שם פ' ויקרא לפי שבעוה"ז שכינה נגלית על היחידים אבל לע"ל ונגלה כבוד הוי' וראו כ"ב יחדיו כי פי ה' דבר, וי"ל אם לע"ל יהי' הגילוי שכינה מעין מה שנגלה למשה שהוא ע"ד אספה"מ או ע"ד שנגלית לשאר הנביאים שהוא בבחי' אספ' שא"מ, והנה מפ' ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה יש לשמוע שיהי' הגילוי ע"ד האספהמ"א כי כל הנביאים נתנבאו בכה רק משה נתנבא בזה וענין כה הוא בחי' כדמותינו דהיינו אספשא"מ משה נתנבא בזה היינו אסהמ"א כמ"ש בלק"ת בד"ה ראשי המטות ע"פ לאמר זה הדבר, א"כ מ"ש וא' ביום ההוא הנה אלקינו זה היינו ע"ד אספהמ"א, ומ"מ יש כמה מדריגות בענין אספהמ"א וכמשנ"ת דהנצח נק' ג"כ כן וכש"כ ת"ת ואור אבא הוא ודאי עיקר האספהמ"א, ועוד נת' במד"ר פ' בשלח ס"פ כ"ג א' הקב"ה לישראל בעוה"ז אמרו לפני פ"א זה אלי אבל לעתיד אתם אומרים ב"פ זה שנא' והי' ביום ההוא הנה אלקינו זה כו' זה הוי' כו' ואפ"ל ע"ד מ"ש בלק"ת פ' ראה סד"ה כי תשמע בקול בענין לעשות הישר בעיני ה' שזהו"ע כי אל דיעות הוי' שמלמטלמ"ע כו' ומלמעלמ"ט קלדכי למעלה היש ומה שלמטה כולי' כל"ח וזהו עצמו נמשך משני בחי' אספ' הנ"ל דכאשר יש גילוי בבחי' אספה"מ דהיינו שרואין המהות אלקות ממש אז שייך להיות הגילוי איך דכולא קמי' כל"ח, משא"כ כשאין מאיר המהות כו' רק הדמות אז אין גילוי דעה העליונה, ומבואר שם בהביאור ע"פ כי תשמע בקול הנ"ל איך כמו זו"נ הם בחי' ב' דעות הנ"ל כמו"כ אפי' ז"א לגבי ע"ק זהו ג"כ ע"ד הנ"ל, וזהו"ע שלע"ל דוקא יאמרו ב"פ זה, ולכן מובן איך יתכן שלע"ל יאמרו הנה אלקינו זה אעפי"כ יש מדריגות אין קץ בההשגה, וזהו"ע יהי כבוד ה' לעולם פי' הבקשה שיהי' גילוי הבחי' שנא' לע"ל ונגלה כבוד ה' וראו כו' דהיינו ע"ד וא' ביום ההוא הנה אלקינו זה.

קיצור. וזהו והשביע בצחצחות נפשך בצחצחות היינו אספ' מצוחצחת ובמא"א פי' שהם ע"ס דע"י ר"ל שע"ס החכ' משיגי' בע"ס דע"י, בעוה"ז שכינה נגלית על היחידים אבל לע"ל ונגלה כבוד ה' ומדכתי' וא' ביום ההוא הנה אלקינו זה משמע שיהי' הגילוי ע"ד אסה"מ ולע"ל יאמרו ב"פ זה ואפ"ל ע"ד כי אל דעות כו' וכמו"כ ז"א לגבי ע"ק כו'.

ג) עוי"ל בפי' יהי כבוד ה' לעולם, ע"ד מ"ש בלק"ת בד"ה האזינו השמים דרוש השלישי ושם בהקיצור פ"ג וז"ל ועי"ז או' ברוך כבוד ה' ממקומו כבוד עילאה ל"ב נתיבות החכ' אשר אא"ס ב"ה מאיר בה בבחי' גילוי אור ממש שיהי' נמשך ונתגלה למטה ור"ל גילוי כבוד עילאה זהו הגילוי איך שלמעל' היש וכל מה שלמטה הוא כל"ח וע"ז ביקש משה הראיני נא את כבודיך וזהו"ע יהי כבוד הוי' לעולם ועז"נ ומעיין מבית ה' יצא והשקה ועמ"ש הרמ"ז פ' במדבר דקי"ח ע"א בד"ה ישראל דפי' מלך הכבוד הוא א"א שהוא מלך ומלובש בחכמה והחכ' הוא לבוש הפנימי ונק' כבוד שלו וגם נק' כבודיך כבוד כ' דהיינו כשמאיר אור החכ' זהו גילוי כבודו ית', גם י"ל פי' יהי כבוד ע"ד מארז"ל ע"פ נכון כסאך מאז מה [יש] כבוד בין מלך לאגוסטוס אלא שהמלך עומד על הלוח ואגוסטוס יושב אשר הישיבה מורה על רוממות ומורה על בחי' אני ה' לא שניתי, אין לו שינוי כל עיקר כמ"ש הרמב"ם במ"נ ח"א פי"א, וזהו יהי כבוד ה' לעולם בחי' אני ה' לא שניתי, גם י"ל כבוד ה' כי יש ג"כ כבוד אלקים וזהו ל"ב פעמים אלקים שבמעשה בראשית כי כבוד בגימט' ל"ב והם ל"ב נתיבות שבמל' שמזה נמשך להיות למטה היש, אבל כבוד ה' זהו ל"ב נתיבות חכ"ע שלמעלה היש וזהו יהי כבוד הוי' לעולם, וע"ז^* בא הבקשה יהי כבוד ה' לעולם וגילוי זה הוא ע"י במד"ס באוהל מועד כי אהל מועד בחי' דעת לידע את הוי' והיינו ע"י אתפשטותא דמשה, ועי"ז יומשך יהי כבוד כו' ולבא לזה צ"ל ע"י במד"ס כנ"ל.

ישמח ה' במעשיו. ארז"ל במד"ר פ' אחרי פ"כ, שמח ה' במעשיו אינו או' אלא ישמח עתיד הקב"ה לשמוח במעשיהן של צדיקים לע"ל, וקשה דבמד"ר פ' בראשית פ"ג ע"פ שמחה לאיש במענה פיו משלי סי' ט"ו מפרש קלהשמחה לאיש זה הקב"ה שנא' ה' איש מלחמה ה' שמו, במענה פיו ויאמר אלקים יהי אור, א"כ הרי שמח בעולמו בבריאת האור ויש לתרץ דמדרש דבראשית ס"ל כשיטת הגמרא בחולין פרק אלו טריפות דף סמך סע"א דפסוק זה שר העולם אמרו שישמח בבריותיו יעו"ש.

אך העיקר שי"ל דהקשה הנזר מהו ששמחה לאיש דוקא ממאמר יהי אור, אלא לפי שארז"ל שם במדרש רבה פ' בראשית ספ"ב והארץ הי' תוהו ובוהו אלו מעשיהן של רשעים ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים, שעולם התוהו הי' בו שבה"כ כמ"ש בת"א ד"ה ראה ריח בני, והרשעים נמשכים אחר הרע שנתהוה מעולם התהו, והצדיקים נמשכים מעולם התיקון, ובמעשיהם הטובים ממשיכים ריבוי האור שיהי' מאיר בכלים כמ"ש במ"א שהם ממשיכים מעולם העקודים שלמעלה גם מהתהו, שהוא בחי' נקודי', ואעפ"כ לא הי' בו שבה"כ מצד שמאיר שם אוא"ס בקירוב ועי"ז הוא בבחי' ביטול, ועד"ז הוא המשכות הצדיקים, ולכן ע"ז רומז אור שנברא ביום ראשון שהי' אורו גדול במאד שאדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו, ולכן שמחה לאיש במענה פיו פירשו על מאמר יהי אור דוקא לפי שקאי על מעשה הצדיקים, ואיש היינו ז"א וע"י תומ"צ ממשיכים בז"א ריבוי האור והמשכת אור א"ס עד שיתעלה להיות במדרגת א"א, וכמ"ש הרמ"ז פ' תולדות דקל"ה ע"פ ואמר ביום ההוא כו' ביום שהוא זעיר יתעלה למקום אריך הנקרא הוא, הנה אלקינו זה קוינו לו תמיד בתפלתינו עתה הוא יושיענו, ובלתי תאמר שהוא עתה במדתו הקדמונית אינו כן כי זה הוי' שהוא עתיק שקויתי לו לזכות לאורו, ולכן ונגילה ונשמחה בישועתו של עצמו יתברך עכ"ל, וזהו כענין המבמ"א ע"פ ביום ההוא יהי' הוי' אחד שארז"ל בפסחי' ס"פ אלו עוברין, לא כעוה"ז העוה"ב שבעוה"ז על שמועות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל כו' והיינו שעכשיו ז"א כלול מחו"ג, מדת הרחמים ומדה"ד, אבל לע"ל כולו הטוב והמטיב דלית שמאלא בהאי עתיקא וז"א יהי' במדריגת עתיק כנ"ל.

קיצור. ישמח ל' עתיד והכתי' שמחה לאיש במענה פיו יהי אור, אלא יהי אור קאי על מעשיהן של צדיקים שממשיכים רבוי האור כמו בעקודים שלמעלה מהתהו שהוא נקודים ואעפ"כ לא יהי' בו שבה"כ כמו בתהו שהי' שבה"כ מצד רבוי האור, אלא זהו מצד הביטול לאוא"ס שמאיר בקירוב (ה' ואפ"ל ג"כ שזהו מעלת הכלים הנעשים מהתומ"צ שזהו עיקר מעשה הצדיקים שממשיכים בהם כח הביטול לאור א"ס כמ"ש בהביאור ע"פ וקבל היהודים בפי' שהקדימו נעשה לנשמע, אלא ששם פי' שהכלים גבוהים מן האור לפי שהכלים הם ממה שמבררים מעולם התהו ששרשו גבוה מאורות דתיקון ע"ש, אבל כאן י"ל עפמ"ש במא' ד"ה והארץ היתה תהו, שע"י התומ"צ ממשיכים בהכלים שיהי' ע"ד כלי העקודים לפי שאוא"ס מאיר בקירוב ויהי' בהם הביטול העצום, לכן אף שהאור יהי' בגודל מאד יתקיימו ויהי' ב' המעלות יחד ע') וע"ז רומז אור שנברא ביום ראשון שהיה אורו עצום, ולכן שמחה לאיש שהוא ז"א שעכשיו האור בו במיעוט שלכן נק' זעיר, ע"ד כי קטן יעקב, במענה פיו יהי אור תומע"ט שעי"ז יתעלה ז"א להיות במדרגת א"א שהוא רבוי האור ע"ד קלועקודים שלמעלה מהתהו, וזהו ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה (עמ"ש ע"פ אם כסף תלוה פ"ה).

ובזה י"ל מ"ש עולם חסד יבנה דבריאת העולם הוא משום כי חפץ חסד הוא (ה', וכעין זה פי' בלק"ת שהוא ענין כי מטבע הטוב להטיב, בלק"ת פ' שלח ד"ה ביאור הדברים ע"פ אני דפ' ציצית, ושם פ"ב, ע') והרי ארז"ל פ"ו דאבות כל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו וכ"ה במד"ר פ' בא ר"פ י"ז הה"ד כל פעל ה' למענהו, וכמ"ש בלק"ת פ' ראה סד"ה ושמתי כדכד, דרוש השני פ"ה, וכבר האריך בזה בעה"ק ח"ב פ"ג ששניהם אמת כי מצד עצמות אא"ס אין תופס מקום כלל וכחשכה כאורה וע"כ הבריאה רק חסד, אבל מצד יחודו בע"ס שייך הבו גודל כו' שבזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפים כח בגבורה של מעלה כו' וההיפך מזה צור ילדך תשי כו'.

והנה אור שנברא ביום ראשון שגנזו פי' הרמ"ז פ' בהעלותך בתחלתה דקמ"ח סע"ב שהוא פנימיות יסוד אבא, ור"פ פקודי דף ר"ך ע"ב פי' שהוא חכמה שבחכמה, ועד"ז פי' ר"פ אמור דפ"ח סע"א כפירושו ר"פ בהעלותך, והנה עוד כ' הרמ"ז פ' תצא סוף דף רע"ו בשם כללי הרח"ו סי' ס"ג שא"א להמשיך אור מפנימיות עתיק עד לע"ל וה"נ א"א להמשיך מפנימית אבא דחשוב כמו פנימיות עתיק עכ"ל א"כ אור הגנוז עד לע"ל דהוא פנימיות יסוד אבא או חכ' שבחכ' י"ל דחשוב כמו פנימיות עתיק וזהו שמאיר בז"א לע"ל, וזהו ששמחה לאיש זה הקב"ה, דהיינו כשנק' איש היינו בהיותו מלובש בע"ס או בז"א במענה פיו יהי אור, שעי"ז מאיר בו לע"ל פנימי' עתיק, וזהו הנמשך ע"י עסק התומ"צ, ולפי שעיקר הגילוי לע"ל ע"כ נא' ישמח לשון עתיד, ומ"מ ישמח ה' כפשוטו קאי על עצמותו ומהותו ב"ה ממש כי הגם שמצד עצמו לא איכפת כלל וכחשכה כאורה אכן הרי כך עלה ברצונו וחפצו הקדוש שיהי' המשכה זו בע"ס ויחוד זה, וכמ"ש בדוכתי טובא בפי' אני הוי', אני עצמותו ומהותו עם שם הוי' שהוא יו"ד חכמה ה' בינה כו' כולא חד, לפי"ז יהי כבוד ה' לעולם זהו גלוי אלקות בעולם ע"ד משה שנתנבא בזה, ובמשה נאמר ופני לא יראו היינו פנימי' אבא, אכן ישמח ה' במעשיו זהו גלוי פנימי' אבא שהוא כמו פנימי' עת"י, אך גילוי זה יהי' בז"א ואפ"ל שיאיר ג"כ בצדיקים כמ"ש והתהלכתי בתוככם, ועיין בנזר שם דס"ב ע"א, וזהו אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך משלי סי' [י"ג], וארז"ל במד"ר פ' בראשית פי"ב דף י"ד ע"ג דקאי על אור שנברא ביום ראשון שגנזו לצדיקים לע"ל וע"ז נאמר ואורח צדיקים כאור נוגה משלי סי' ד', וכיון שראה אור שהוא גנוז לצדיקים שמח שנאמר אור צדיקים ישמח עכ"ל, ועמ"ש מזה סד"ה ועתה ישראל מה [הוי'] שואל מעמך דתקס"ב, ועמ"ש מזה ע"פ בהעלותך את הנרות.

יהי שם י"ל בד"ה אלה פקודי נת' איך ל"ת שהם י"ה גבוהי' ממ"ע ומשם יובן גודל מעלת י"ה, ע"כ כאן אומר שגם ו"ה יהי' י"ה וזהו יהי שם, ואז יהי' מעתה ועד עולם.