וידבר... במדבר סיני
אוידבר... במדבר סיני
וידבר , במדב"ס, פ"ק דפסחים ו' ב' כתיב הכא במדבר סיני (בפ' בהעלותך גבי ויעשו את הפסח) וכתי' התם וידבר כו' במדבר סיני מה להלן בראש חודש אף כאן בר"ח. לפמ"ש בביאור דבמדבר סיני שהוא בחי' מל' והיינו העלאת מ"ן דמל' בבחי' מדבר שהוא צמאון צמאה לך נפשי ונק' סיני שירדה שנאה על הרע המסתיר מעתה י"ל דמש"ה בחי' זו הוא ענין ר"ח מולד הלבנה שעולה מתוך הסתרה למטה ונעשית נקודה תחת היסוד כמ"ש הרמ"ז ר"פ כי תשא, והרע היונק ממנה נפרד ממנה כמ"ש בפ' חיי דקכ"ב ב' ובג"כ שעיר דר"ח בגין דאתפרש ההוא שדה ממלכא קדישא ולא שריין בההוא שדה ברכאן מהאי מלך, וזהו ממש ענין שירדה שנאה כו' והיינו מ"ש ברבות בשה"ש ע"פ דודי צח ואדום צח לי ואדום למצרים, ועמ"ש בלק"ת בביאור ע"פ במדבר סיני סעיף ד' דמדבר הוא נקודה תחת היסוד א"כ היינו ממש בחי' ר"ח וא"ש דלמדו מבמדבר דהיינו ר"ח.
רבות במדבר פ"א ר"ט ג' באיזו איפרכיא ובאיזו עיר רוממתי קרנם, נמצא במדבר הוא האיפרכיא ואהל מועד העיר, היינו ע"ד מ"ש בזח"ב כי תשא ק"צ רע"א אחרית הימים איהו אילנא כולא כו' ואתא קרא לבררה כו' בהר בית ה' כו', והיינו אחרית הימים הוא כללות המל' שיש ממנה יניקה גם לחיצונים כי מלכותו בכל משלה והר בית ה' זהו הפרט מה שנתברר הטוב, כמו"כ הו"ע במדבר סיני, באהל מועד ששניהם בבחי' מל' אלא שמדבר סיני היא כללות המל' וזהו באיזו איפרכיא, ואהל מועד זהו באיזו עיר, וכמו עד"מ ירושלים לגבי כל הארץ כו'.
בשלשה דברים ניתנה התורה באש ובמים ובמדבר שהם חינם לכל באי העולם, כ"כ ברבות שם, ענין חינם מובן ממ"ש ע"פ ואתחנן שהיא אתעדל"ע למעלה מאתעדל"ת כמש"ש ע"פ אתה החילות.
ד"א כמדבר שהוא הפקר לכל ובגמרא פ"ה דעירובין איתא שהכל דשין עליו כו' היינו בחי' ונפשי כעפר לכל תהי' וזה נמשך מבחי' במדבר לא ישב אדם שם בחי' מצחא למעלה מהשכל, גם מדבר שממה ע"ד והאיש משתאה לה, גם הפקר לכל ע"ד בחי' אין והחכמה מאין תמצא לכן בבחי' זו ניתנה התורה, ואש ומים רצוא ושוב ועמ"ש בענין את ה' האמרת, יביע אמר אש מים ורוח הממוצע למטה כמו למעלה וזהו בחי' מדבר אין ביטול כו'.
באהל מועד, שם פ"ב רי"ד ד' לא יצאו ישראל ממצרים אלא בזכות אהל מועד, הנה ביצי"מ כתי' אני הוי' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לך לאלקים, כלומר ששם הוי' עצמו יהי' לך לאלקים בבחי' גילוי ממש ולא ע"י שמש ומגן כו' אלא ע"ד מוציא חמה מנרתקה, וכמ"ש בת"א פ' בוארא סד"ה וידבר כו' וארא, וזהו להיות לך לאלקים, ובחי' זו זהו ענין אהל מועד, כי מועד ע"ש ונועדתי לך שמה שהוא לשון התקשרות והתחברות מלשון והאדם ידע, המשכת שם הוי' למטה שיהי' שורה ומתגלה בנפש יחודו ית' האמיתי, והמשכה זו ע"י אהל ובצל ידי כסיתיך ה"ע תורה ומצות, וזש"ש ברבות ששבט לוי יצאו בזכות עצמם, והיינו לפי שלוי מלשון הפעם ילוה כו' שיש להם התקשרות עצומה לאור א"ס ב"ה, ולכן מעצמם יש להם בחי' זו דלהיות לך לאלקים בחי' ילוה אישי אלי, אבל בכללות נש"י אין להם כח זה רק ע"י התומ"צ שעי"ז נמשך הרו"ש בנפש ועיין בת"א בד"ה וקבל היהודים.
ברבות פ' פנחס דרפ"א א' כשיצאו ישראל ממצרים מסרן למשה במנין דכתי' וידבר כו' במדבר סיני כו' שאו את ראש כו', וצ"ל דהמנין בכל מקום גרוע כמבואר גבי דוד ויואב בש"ב סי' כ"ד, וא"כ מדוע מסרן למשה במנין דוקא. אך כי המנין הוא גילוי ההעלם והוא למעלה בחי' עלמא דאתגליא, משא"כ דבר הסמוי מן העין הוא עלמא דאתכסיא, ולכן המנין אינו טוב כי בעלמא דאתגליא שולט הרע עין, ושם עה"ד טו"ר, והנה גבי יוסף נאמר דלא מסתפי מעינא בישא ופי' הטעם באד"ר דק"ל ע"א מפני שהמשיך עליו עין טוב דע"ק כו'. וזהו ענין כדגים שבים בחי' עינא פקיחא כו' והיינו וידגו כו' בקרב הארץ שכח עלמא דאתכסי' מאיר אפי' בעלמא דאתגליא ע"ד קי"ס והיינו בעתיקא תליא, וכמו"כ במנין זה נאמר שאו כו' לגולגלתם בחי' גלגלתא שהוא הכתר עינא פקיחא ע"כ אין מתייראין מן המנין ועמ"ש ע"פ מי מנה כו' ומספר שכשעושין רש"מ ממשיכים להיות* והי' מספר בנ"י כו' אשר לא יספר, כלומר שגם בבחי' מספר ועלמא דאתגליא יהי' מאיר אותו האור שבעלמא דאתכסיא שהוא בחי' אשר לא יספר וכמ"ש הרמ"ז פ' במדבר, ולכן תפקדם אתה ואהרן כו' שהעלאה זו להיות שאו כו' לגולגלותם זהו בהם ועל ידם דוקא וזהו ג"כ מ"ש במדרש פ' אמור ע"פ וספרתם לכם כו' אימתי הן תמימות כשעושין רצונו של מקום כי הספירה הוא ג"כ ההמשכה מעלמא דאתגליא ושיהיו תמימות היינו שיהי' בחי' המספר בבחי' אשר לא יספר זהו ע"י שעושין רש"מ כו' וע' בשל"ה פ' במדבר דף שמ"ז סע"א.
במדבר סיני באהל מועד בזח"ג ר"פ במדבר לפי' המק"מ במדבר סיני הוא התורה שרומזת לזעיר, ובאהל מועד הוא המשכן שרומז למל', ולשון הזהר חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא, ובכלי יקר פי' שיום מתן תורה הוא האירוסין כו' ויום הוקם המשכן הוא זמן הנשואין, ולפ"ז יש לפרש במדבר סיני הי' רק אירוסין באהל מועד בחי' נשואין.
הערות
עמוד ב
- *. בגוכי"ק בשולי העמוד כאן רשום : [המ]ספר הי' בחודש זיו שהוא יוסף יפה מראה דלא שליט בי' עינא בישא כי מציון גימ' יוסף צוה את הברכה והוא עלי עין עלמא דאתגליא).

