שיחה כה

496שיחה כה

חג הסוכות

. . . א) לההערה והחילוק שעשיית הסוכה היא (חלק מה)מצוה (ובפרט -- להירוש' שמברכים לעשות סוכה), משא'"כ חתיכת אתרוג מאילנו - שאינה רק הכנה,

הרי בזה גופא הייתה כל השקו"ט*: מהי ההסברה (ולא לומר דגזה"כ היא) והגדר שיש הכנה קרובה לקיום המצוה ושאי אפשר בלעדה ובכ"ז אינה נחשבת ל(חלק מה)מצוה (כבאתרוג) ויש כהנ'ל ונעשית (חלק מה)מצוה (כבסוכה) וקצירת העומר ועוד.

ודובר בהרחבה יותר, שיש כו"כ דרגות בהנ"ל מתחיל מדעת הירוש' בעשיית סוכה שהיא מצוה בפייע (ועד"ז ייל שהוא ענין עבודה שאינה תמה - יומא כד, א) דעת הבבלי

777777 שזהו חלק מהמצוה (אדמו"ר הזקן בשו"ע שלו-ריס תרמ"א), מכשירי מצוה שכורתין =

בשבת עצים לעשות פחמין לעשות ברזל שממנו יעשו איזמל למילה (שבת קל, א) וכו', ועד להכנה שאינה נכנסת בגדר המצוה כלל (וע'ד -- שמחובר אינו בגדר דהכשר וכו), ופשיטא שאין קסייד לברך עליי.

ב) הרמב"ם הל' ברכות (פי"א ה'ה) נקט בחדא מחתא עשיית סוכה ועשיית לולב - ואין עשי' בלולב אלא חתיכתו מאילנו, שהרי לולב א'"צ אגד (ראה סוכה יא, ב).

הזכרתי חתיכת אתרוג - לעורר שצ"ע -- להקס"ד לברך על עשיית לולב, באם חתך אתרוג ושאר המינים קיבל מחברו, הרי לכאורה אא"פ שיברך כ"א לעשות אתרוג (ותלוי בהסברת ,ונקרא על שמו").

ג) יתרה מהנייל ברמביים (שם ה"ט)-- מסוכה מו, א -- דשהחיינו מברך בעת העשי" דלולב. וראה שו"ע אדה"ז שם.

ד) מאמתי חל ש"ש על הסוכה ולולב כו' - כיון דילפינן מחגיגה (סוכה ט, א) לכאורה הי' מסתבר לומר שדינם בזה כמו בקדשים**, אבל מפורש שזהו (רק) כל שבעה (סוכה ט, א). ויייל דמילתא דפסיקא לי' קתני. ולהעיר מהצ"צ בס' אור התורה (לסוכות ע' א'תשה) שהביא מאייר סתרל"ח ופמייג סתרל"ח א'א סקיג -- דה'ל קדושת הגוף ולא רק איסור להשתמש בהן כבציצית, והאריך שם. ועפ"ז יש חילוק בין ז' הימים ויום השמיני - אף שברמבים סוף הל' סוכה כוללם יחד. ואכ"מ.

497דרך אגב - התקו"ז (ת"ע קלא, ב) שהובא בשות אבנייז שציין כת'יר: וכל פקודין דעשי' כגון סוכה ולולב תליין בידין - ילפ (עכ"פ בדוחק קצת) שבנוגע לעשי' דלולב הכוונה ללקיחתו ,בידין"***.

. . . עוד כותב: מפלפלין דכיון דאסור לעשות סוכה בעזרה משום לא תטע לך כל עץ איך אכלו הכהנים שיירי המנחות בחה"ס, ותירץ דכיון דמשולחן גבוה קזכו הוי אכילת גבוה דפטורה מסוכה,

וכמה הערות בדבר זה, ולכת"ר יספיק הקיצור: א) אסור לא תטע הוא דוקא בשני תנאים: בנין של עץ וגם של קבע (רמביים הל' עכו'ים ספיו, ונסמנו המקורות בנ"כ) ולפ"ד הכס"מ (רמביים ביהב"ח פ"א ה"ט) צ"ל עוד תנאי שלישי: קבוע בבניו.

וא'"כ יכול לעשות סוכה בלי תנאים אלו, וגם הסכך הייה מקש ועלים ולא עץ (יעוין שבת סו, א, והעיר ע'ז באור שמח על הרמבי"ם שם).

ג) עפהנ"ל יתפרש הכתוב (נחמי' ח, טז) ויעשו להם סכות גו' ובחצרות בית האלקים כפשוטו דקאי אעזרה, ואין צריך לדחוק דהיינו הר הבית.

להעיר בערכין (ג, ב) ובתודייה ובני (שם) ויעויין בתמיד (כז, א) שכל הכ"ד מקומות היו מבחוץ לעזרת ישראל.

ה) מ'"ש בילייש שופטים לא תטע לך עץ אפילו בית אפילו סוכה -- עפ פי' הפשוט לא קאי כלל בסוכת מצוה, אלא בסוכה סתם, ואומר אפילו סוכה בניגוד לבית וע"ד מי"ש (בראשית לג, יז) ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות, ועוד.

ו) בספרי ס'"פ ראה: חה"ס תעשה לך ז' ימים להדיוט ומנין אף לגבוה ת"ל כו', בספרא ס"פ אמור: יכול תהי' חגיגה וסוכה לגבוה ת"ל כו' הא כיצד חגיגה לגבוה וסוכה להדיוט, ואף לאחר ישוב המפרשים בסתירת שני מאמרים הנ"ל בכ"ז עדיין צעייק.

498ז) אכילת שיירי מנחות בעזרה לכאורה ברור דפטור מסוכה, כי זה הכלל במצוה זו תשבו בסוכה כעין ההנהגה בדירתו כל השנה (סוכה כז, א) וכמו שבכל השנה לא היו הכהנים אוכלים השיריים אלא בעזרה ולא בבית דירתם, הרי גם בחה"ס יעשו כך.

וא''ית אם אכילת ק"ק פטורה מסוכה וחולין מאי בעי התם (יעויין בארוכה במל"מ

הל' שחיטה פ"ב ה'יג וש'"נ) א"כ למה עשו סוכות בחצרות בית אלקים (אם נפרש שהוא

בעזרה), ואינה קושיא כלל דמצות סוכה היא לא רק באכו"ש* כי אם על כל עניניו והרי

מותר להתעכב בעזרת ישראל ואפילו להכנס לשם גם שלא לצורך עבודה, וכדאיתא

בכלים (פ'"א מי'ח) עזרת ישראל כו' עזרת כהנים מקודשת ממנה שאין ישראל נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם.

(ממכתב כח תשרי, תש"ה)

. . , מה שכותב בענין האתרוגים שלוקחים במקומו עתה אתרוגים הגדלים שם* והרב אומר שמוחזקים הם לכשרים ואינם מורכבים, וכאשר בדק אותם לא מצא בהם גרעינים, הנה אם בטוח הדבר שיש חזקת כשרות בהם הרי הם כשרים למצות הד' מינים, באשר הסימנים שנאמרו אינם מדאורייתא וגדולה כח חזקה אם רק ברור הדבר שיש בהם חזקת כשרות. וראה בקונט' חג הסוכות** אשר בידינו יש קבלה להדר אחר אתרוגי קאלאבריא דוקא ואדה"ז אמר על זה שהוא מטעם הידוע לו, אבל בכל זאת כיון שבכמה מדינות לוקחים אתרוגים אחרים ולקיחתם היא בחזקת מכמה דורות, קשה עלי הדבר להטיל ספק אצלם, אַריינוואַרפן זיי אין א ספק. ומובן שאין זה נוגע לנו חסידי חב'יד וכל השייכים אליהם שאין לנו אלא מנהג אדמו"ר הזקן והוא לברך על אתרוגי קאָלאָבריא. ובענין הסימנים ראה ג'כ בספרים המובאים בשער הכולל פרק ל"ז, ומובא שם משויית חתם סופר אשר אתרוגים הבאים מיאנאווא אין צריך שום סימן עליהם. ולכאורה משמע מזה שגם להחמיר אין נוגע כ"כ הסימנים. ואתענין לדעת מאין הם לוקחים לולבים וערבות במדינתו עתה.

(ממכתב ה' חעון, ה'חשי"א) 499. . . מי"ש אודות אתרוגים בלתי מורכבים שרואה בהם כמה שאין להם פטום וגם לא גומא במקום זה ובמילא מסתפק איזו מהם עדיף, אם אתרוג המורכב או אתרוג הנ"ל כיון שיש ריעותא זו וכמבואר בנ"כ השו"ע סיי תרמיית.

והנה יעויין בשו'"ת חת'ס או"ח טי' רז אשר דינו של אתרוג הוא כענין עוף טהור שאינו נאכל אלא במסורת, וכן מבואר אשר הסימנים פשיטא שאינם דאורייתא ולא נזכר בש"ס ובראשונים. ומזה נלמד ג"כ למי"ש אודות הכרח הגומא שפס"ד זה בא מהמציאות, משא'"כ כשמתגלים אתרוגים הידועים במסורת לבלתי מורכבים בלא פטום וגם בלא גומא, וכמדומה ברור כמה מאתרוגי שכותב אודותם החת"ס שיש בהם מסורה הם בלא פטום וגם בלא גומא, ואפשר שלא הגיעו מינים אלו למקום האחרונים הכותבים ע"ד

הכרח הגומא. (ממכתב ה' מ"ח, תשט"

. . במה שהעיר במכ' שנסתפק אם יוצאים במדינתו במצות ד' מינים, כיון שהמלכות גזרה שכל פרי הבא לאוסטראליא בלי תעודת בריאות, מחרימים אותו, ורק שהפקיד נוהג מעצמו היתר למסור להבעלים על ימי החג ע"מ שיחזירו לו אחר החג לשריפה, ונוהגים שם היתר בזה מקדמת דנא, וחושש הוא שכיון שמצד גזירת המלכות הפרי אסור באכילה, ומחוייבים לבערו מן העולם, ורק שהפקיד עושה לפנים משוה"ד, וא'כ אין כאן לא דין ממון ולא היתר אכילה.

הנה אין הזמן גרמא להאריך בזה, אבל לדעתי אין כאן מקום לחשש, ואזכיר רק שנים מהטעמים:

א) שאין האיסור על האתרוג כ"א האיסור הוא על המקום. דוגמא לדבר אם מותר לברך אתרוג בבית המקדש, כיון ששם אסורים באכילת חולין, אשר משטחיות לשון המשנה משמע בברור שהיו מברכים אתרוג ולולב גם במקדש, והטעם כי אין העניז שהאתרוג אסור באכילה, אלא שבביהמ"ק אסור לאכול חולין. ועד'"ז הוא גם בנדון דידן, שאין האתרוג חייב שריפה אלא שבמדינת אוסטראליא אסור להשהות פירות מחו"ל בלי תעודה.

ב) ברור הדבר שיש כאן דין ממון, לכמה וכמה ענינים, ומהם שאם בעל האתרוג חפץ לצאת לחוץ מדינת אוסטראליא, הרי בודאי לא יפריעו בעדו לקחת האתרוג עמדו, והוא הדין בענין היתר אכילה, שאם תיכף בהבאת האתרוג להמדינה ירצה האדם לבערו ע"י אכילה, לכאורה ברור שירשו לו, אם יקבל ע"ע האחריות בעד בריאותו.

500. . . נזדמן לי מש'כ בהמודיע מערחה"ס, ואף שאין משיבין על הדרוש, יש להעיר במה שתמה שבשו"ע או''ח סתרכ"ה אין בו הלכה", 1) גם סת'ל עד"ז הוא, 2) בסתרכיה ייל שההלכה היא כללות המצוה דישיבה בסוכה אלא שכתבה בל' הכתוב, ובזה מיושב בניחותא התחלת סתרליט: כיצד מצות ישיבה בסוכה. או ייל שצ'"ל בשו"ע ג'כ התיבות למען ידעו - וזהו ג"כ הלכה, אשר (עכ"פ לכתחלה) צ"ל הידיעה שיושב בסוכה כו' וכמו שהאריך הב"ח, מג"א, פרמייג, שו"ע אדה"ז וכו' (כי לפי ביאור כת"ר ב,המודיע" חסר בשו"ע העיקר אשר צ"ל הידיעה), אלא שאח"ז בא מדפיס שלא למד כל צרכו, ומהחסרון ידיעה, רצה למעט בטרחתו ע'"י קיצור ל' הכתוב, והשמיט התיבות למען ידעו דורותיכם. וראי' חזקה להנ"ל אשר בשו"ע - צ'יל התיבות למען ידעו -- כי בטור ובשו"ע אדה"ז נמצאו, אף שגם הם לא הביאו את כל הכתוב .. .

. . . מ"ש בענין סוכה שיש כאלו שאומרים שיותר טוב שתהי' הסוכה חוץ מהבית, ולא כענין תדורו, מעולם לא שמעתי דיעה מוזרה זו, והרי ידוע שגם בליובאוויטש היתה אחת הסוכות מלפנים חדר בהדירה שלימי הסוכות היו מסירים את גגו.

במענה על מכתבו מייז אלול, בו כותב אודות הענין דשינה בסוכה* ומעורר עייד מנהג איזה מאנ"ש במקומות מיוחדים בזה.

הנה עליו להוודע אצלם אודות היסוד של מנהגם זה, כי בל"ס ידועים הם מאז לשומרי תומ"צ ומדקדקים בהם. וזאת למודעי אשר בענין השינה בסוכה הרבה יש להאריך** ואכ'"מ. ונמצאים עוד איזה ענינים עד"ז שאין אפי' ותיקין גוהגים בהם אף 501שלכאורה הדין מפורש בשו"ע מבלי חולק, ואדרבה עוד יותר מדין השינה בסוכה, ולדוגמא ענין הדלקת נרות חנוכה על פתח ביתו מבחוץ, דמפורש הוא בשי"ס ומחבר. וכמו שהקשה בנמוקי או'"ח סיי תרע"א.

לפלא שמסתפק במכתבו בקושיא לחוד, ואינו מודיע אף מלה בהנוגע לשיעוריו בתורת הנגלה ובתורת החסידות, ולא עוד אלא גם אישתמיטתי' מנהג כל ישראל, ומקורו בראשוני מחוקקי המנהגים מהרי"ל וכו' אשר משנכנס אלול כשכותב אדם אגרת צריך לרמז בו ענין דברכת השנה ומדויל ידו משתלם.

502ות'"ח על רשימתו זו, אף שבנוגע אל הפועל הנה קשה להעמיד על מה שנהג פבייפ, ובפרט כשלא שמע ממנו הטעם ובפרטי פרטיות שאפשר שלא הי' בזה אלא ענין של אקראי וכו'.

במ"ש אודות אמירת השם*, הנה גם פלא בדבר, כי ע'יפ פירוש הפשוט שייך הוא ללפניו** ולא לאחריו, וצ'"ע למה לשנות בנענועים, ובפרט שהוי' מדת הרחמים, ורחמים נוטה כלפי חסד לדרום . . .

6-2

במענה על מכתבו מיום הרביעי, בו שואל על מנהגם הטוב של כמה וכמה מישראל המזכים את הרבים במצות נטילת ארבעת המינים, אשר כדרזיל בויקרא רבה פ"ל הוא הוא הסימן אשר דידן נצח לשנה טובה ומתוקה בכל הענינים.

ושואל אשר ברחוב בין המון עוברים ושבים יש לחוש בודאי שבשיעור מלא עיניו איכא טפח מגולה באשה בשער ושוק וכו/, נמצא דעוברים על לאו דאורייתא כשעושים הברכה, והברכה והנטילה אפילו בשארי הימים הוא רק דרבנו.

503ומובן שתמהתי ביותר וביותר לקושיא כזו שיבטלו ודאי מצוה דרבנן מפני שאפשר שאותו המברך בעת הברכה ימצא נגדו הניל ומול פני המברך הנ"ל כו' וכו', ואין כאן המקום להאריך בפרטי הדינים אשר בכמה אופנים מותר אפילו בעוצם עיניו, עאכו"כ כשמחזיר פניו וכו', כמבואר ומצוינים המקורים באחרונים בשו"ע או"ח סי' ע'יה. וראה ג"כ שו"ת אדמו"ר הצמח צדק חלק אבה"ע סי' קליט ובשער המילואים שם סי מייה ובחידושיו על השס לברכות פרק ג'.

ואשרי חלקם של כל המזכים את הרבים במצוה האמורה, וכידוע פירוש רז"ל בהרמזים שלה, אשר ד' המינים כוללים כל בני ישראל אין יוצא, וכמו שאי אפשר לצאת ידי המצוה כלל מבלי האתרוג, שיש בו טעם וריח, כן ממש אי אפשר לצאת ידי מצוה זו כלל מבלי הערבה, שאין בו לא טעם ולא ריח.

אמור אמרתי, אשר, כמו בכל שנה, יבוא הנה לימי השמע"צ ושמחיית ונתראה ונשוחח יחד. וכנראה אשר סיבות מסיבות שונות עכבוהו ולא יכול להוציא לפועל נסיעה זו.

וחבל, וכמרז"ל (ריה טז, ב) חייב אדם להקביל פני רבו ברגל. וראה בכסף משנה ברמביים הל' תי'ת פיה ה'יז.

והנה אף שעתה מקילין בהנ"ל, וכמה טעמים נאמרו בזה, הנה עוד אחת יש בזה. והוא ע"פ הידוע הקושיא במה שאנו אומרים ואין אנו יכולים לעלות ולראות ולהשתחות לפניך, דבשלמא לעלות ולראות אי אפשר מפני היד כו' אבל ההשתחוואה אפשר להיות בכל מקום לפניו ית' כמו ואנחנו כורעים ומשתחווים כו' ולמה צריך לזה ביהמ"ק דוקא, והתירוץ ע"ז הוא כי יש ב' בחינות בהשתחוואה: א) השתחוואה חיצונית שמשתחוה בגופו או, מדרגה נעלית יותר בהשתחוואה חיצונית, שבמעשה בפועל, שזה תלוי בגופו, לא ימרוד במלך מלכי המלכים הקבי"ה. ב) השתחוואה פנימית שנעשה בבחי' ביטול רצונו מפני רצון הקבייה שאין לו רצון וחפץ אחר כלל, וזהו השתחוואת הנפש. והשתחוואה זו היו מקבלים ישראל ע"י הראי' ברגל בביהמ"ק. ומשחרב ביהמיק הגם שאין אנו יכולים להשתחוות עכ"פ נתפשטה קדושת הארה זו אפס קצהו במקדש מעט ביהכינ וביהמייד והיינוו בשעת התפלה (בלקו"ת פ' ברכה דייה מזמור שיר -- הראשון - פייב בארוכה).

והנה רואין אנו במוחש, אשר לבוא למדרגת בטל רצונך שכלך וכל כחות נפשך בלי סיוע -- קשה מאד: כי בהכירו ערך עצמו, לא ימצא טעם מספיק שיבטל רצון עצמו מכל וכל. ואדרבה, אם יתקרב לידי הכרה והחלטה שצריך הוא לבטל רצון עצמו, הרי 504איש שבא להחלטה כזו הייה ירא שמים במדרי' חשובה, וא"ה שוב אינו מובן למה אין לו לסמוך על החלטות שכלו ורצונו. והעצה היעוצה היא שיבקש עזר מאדם כזה שמודה הוא בו שעומד למעלה ממדריגתו הוא, ואין לו פניות ח"ו בענינים אלה, שאז בטח ישמע לפקודתו מה שיורהו בדרכי עבודת ה'. והזמן המסוגל לזה הוא בשלש רגלים ועד דוגמא כמו שהי' בזמן שביהמ"ק הי' קיים. והאריכות בזה אך למותר.

ויהי רצון שימלא ע'"י מכתבי כ"ק מו''ח אדמו"ר שליט"א, עכ"פ מה שאפשר להביא בכתיבה ועד שיתראה אתו פאייפ.