שיחה ט
341שיחה ט
והנה במשנה אבות מוכח דהענין כפשוטו. וייל בתירוץ קושיות הנ"ל:
א) איך יתכן שתראה אתון את המלאך וזה א"א אלא לנביא וכדמוכח בדניאל כנ"ל.
ול"ק עפמ"ש ברמב"ז (בראשית יח, ב) הובא בפי' האברבנאל במו"נ שם דלראיית מלאך א"צ להיות נביא. או י"ל כפי' הרמב"ן (במדבר כב, לג) שהאתון הרגישה במלאך או ראתה בו ולא ידעה מה הענין אבל נטתה מפני החרב השלופה במנהג הבהמות.
ואף דבלעם לא הרגיש ולא ראה גם את החרב השלופה, י"ל שהוא ע"פ הידוע (להעיר מתניא פכ"ג) דהמזיקין נעלמים מעיני בנ"א דכיון דבעלי דעה הם יתבלבלו ויזיק להם, משא"כ בע"ח. -- וראה ברכות (ו, א) אלמלא ניתנה רשות לעין לראות -- בלבד -- אין כל ברי' כו'. ומש"פ שם הג' קאצענ' אינו פשוטו של מאמר זה.
ועייג'כ מדרש תלפיות מע' אתון בלעם עוד טעם. ב) למה לא נראה המלאך לבלעם ראשונה ויגיע התכלית המכוון.
וליק ע'פ המבואר בזהר (בלק רו ע'ב ואילך) דידיעת בלעם היתה ע"י האתון, וע"י פעולותיו בה הי' רוצה ויכול להמשיך קללה על ישראל. ולכן הי' צ'יל מתחילה סתירת קסמיו וכשפיו אלו. ויש להעיר ג"כ ממרזיל (ברכות ז, א) שאילולא כעס הקי כל אותן הימים הי' יכול בלעם להפיק את זממו, דמוכח דראית המלאך לבדה לא היי מספיק.
342ג) לאיזה תועלת הי' מופת דדבור האתון.
ויל ע"פ הנ"ל, דעיי האתון הי' רוצה לקלל את ישראל, והי' נס בתוך נס דעל ידה ווכוחה עמו דוקא התחיל בטול מחשבתו (ע"ד מרז"ל -- מכילתא שמות טו הובא ביל"ש -- בנס דמרה רפואת יחזקי' ומי יריחו. וראה ג"כ יליש רמז תשסיה: התחילו תמהים שרי מואב שראו נס שלא הי' כמותו בעולם).
ובזוז"ג (רט, ב): מאי סגי . . בהני מלין (דאתון) אר"י דחייכין בי' אינון רברבין
כו' ובאינון מילין דאתנא איתבזא מן יקרי'. ר"ח אמר כו' ובמילי דאתני ידע דאתביר
חילי' כו' ואוליפנא דלית חילא בבעירי לאשראה עלייהו רוחא אחרא כו'. (וצע"ק
מתנחומא הובא ביל"ש רמז תשס"ה: סתם פי הבהמה שאלו היתה מדברת לא היו יכולין לעמוד בה ועושה ק"ו מויכוח האתון ובלעם). ועייג'כ בזח"ג רא, ע"בי.
(ממכחב כ"ב חשון, תש"ח)
... בעניז צער בע"ח שהוא מדאורייתא -- ראיתי מציינים בירור דעת הרמב"ם
בזה ומקורו -- ממ"ש במו"נ ח"ג פי"ז שהוא דאורייתא מאמרו (במדבר כב, לב) על
מה הכית את אתונך. וכ"ה במדרש הגדול עפ"ז בשם ר' יוחנן. ועיין בארעא דרבנן ועפרא דרבנן בזה.
(ממכחב כדד מריחעון, היתש"י)
הערות
עמוד 341
- 1. לקוטי הוספות / בלק שיחות 341
- 2. .. . ובמה ששאל, במ"ש במו"נ ח"ב פמ"ב אשר ענין בלעם בדרך ודברי האתון הכל במראה הנבואה ושואל מה הכריחו להוציא מידי פשוטו דברי האתון.
- 3. הנה מפורש הטעם בפי' הרלב"ג ר"פ בלק, וז"ל: יש בזה הספור שאלות קשות מאד . . איך יתכן שתראה האתון את מלאך ד' והנה לא יראהו מי שאינו נביא כמ"ש שם בסוף דניאל (והאנשים אשר היו עמו לא ראו . . למה לא נדמה לו (לבלעם) המלאך ראשונה וחרבו שלופה בידו ויגיע מזה התכלית המכוון . . לאיזה תועלת הוצרך להתחדש על דרך המופת שתדבר האתון . . והוא מבואר שה' ית' לא יחדש המופתים ללא צורך . . והנה דעת רז"ל הוא שזה הענין הי' כפשוטו ולזה אמרו שפי האתון הי' מהדברים שנבראו ביה"ש. והנראה בעינינו לפי השרשים . . ומהעיון כו' -- ומפרש כמ"ש במו"נ.