שיחה יב

470שיחה יב

תזריע

. . והשי"ת ימלא ימי הריון זוגתו תחי' כשורה ובקל ותלד זחו"ק בעתה ובזמנה כשורה ובקל.

ומהנכון הי' שבלי בליטות ישתדל בפתיחת הארון בימי הקריאה בס"ת, עד לאחר הלידה בשעה טובה ומוצלחת, וזוגתו תחי' תוסיף על מה שמנדבת לצדקה

קודם הדלקת נרות -- ג"כ ביום ב' וה' בבקר. (ממכתב א' טבת תשי"ג)

. . . וכיון שלפעמים הכי קרובות מצב כזה בא כתוצאה מקירוב בלתי רצוי -- בזמן שאין הקירוב מותר ע"פ תורתנו הק' תורת חיים -- וכיון שלפעמים בא זה גם מאי השלימות בידיעת כל הדינים בזה, לכן עליהם -- עלי' ועל בעלה שי' --- לברר אצל רב מורה הוראה כל הפרטים בזה, ועל מנת להתנהג באופן זה מכאן ולהבא, ואין לך דבר העומד בפני הרצון.

ומהנכון אשר יבדקו את המזוזות בדירתם שתהיינה כולן כשרות כדין, והיא תשמור על מנהגן הטוב של בנות ישראל הכשרות להפריש לצדקה קודם הדלקת הנרות בכל ערב שבת וערב יום טוב.

במענה למכתבו, בו כותב ע"ד ביקור רפואי, כנראה מלפני זמן, אשר על יסוד זה אמר הרופא, שכאילו זוגתו תחי' אינה בת בנים.

ואינו כותב כל הפרטים בזה, וכיון שכמה טפולים רפואיים חדשים נתגלו לאחרונה ובפרט בשנים הכי אחרונות, מהנכון שיפנו עוד הפעם לרופא מומחה במקצוע זה, ולשאלו היש בחידושים האמורים השייך גם אליהם.

וכיוז שתמיד זקוקים לברכת השם יתברך שהוא נותן התורה ומצוה המצוה, מובן שצריכה להיות ההנהגה בחיי היום יומים מתאימה להוראות תורתנו תורת חיים ובקיום מצותי' עליהם נאמר וחי בהם, ובפרט -- דיוק בשמירת חוקי ודיני טהרת המשפחה (נדה, הפסק טהרה, טבילה במקוה כשרה וכו'), וגם לברר אם אין בזה חסרון ידיעה שמביא לחסרון בקיום, [שאת זה צריכים לברר אצל מורה הוראה], שזהו הדרך לקבלת ברכת השם ובפרט במצב כהאמור.

471כשיכתוב בדיוק השמות שלו ושל זוגתו בצירוף שם האם של כל אחד מהם בלשון הקודש -- שכן נוהגים להזכיר בתפלה -- יזכירום בתפלה להאמור.

לשאלתו דעתי בנוגע לאמוץ (אַדאַפטירונג) ברוב פעמים ההנהגה עם הילד שמאמצים הוא, מבלי לגלות לו שאינו מיוצאי חלציהם, ובכל אופן ההנהגה עמו -- כיוצאי חלציהם ממש, שזהו מביא לידי איסורים דחבוק ונישוק (המותרים רק בין בנים להוריהם ממש, ולא של אלו המקבלים ילד לחינוך). והמובא בספרים על דבר גידול יתום בביתו, הרי זה מובן שרק באופן שנזהרים באופן הדרוש בכל הנ"ל. וזהו מדברים הכי קשים, ורק כשבטוחים להזהר כדרוש -- יש מקום לשאלת אמוץ*. (ממכתב כו מ"ח תעשכזד)

במענה על מכתבו מג' ואתחנן, עם הפתקא המצורפת בו, אשר תקרא בעת רצון על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. וכן השו"ת שלו, אשר כבקשתו מוסגר בזה.

והנה בכגון דא, אנו אין לנו אלא הוראת כ"ק אדמו"ר הצמח צדק בשו"ת שלו אה"ע ספ"ט (חלק א'), אשר מקיל הוא בכגון דא כיון שנוגע לבריאות ובפרט כנדון דידי', שכפי כתבו -- הרופאים בדעתם שבכל פעם שמתעברת היא בסכנה. ויש להטעים פס"ד זה בפרט בדורנו דור יתום זה, כי הרי אפילו אלו המחמירים הוא בשביל חומר הענין דשז"ל, אבל המחמיר בכגון דא מביא ברובא דרובא לפרישות למשך זמנים ארוכים פחות-יותר, ובמילא גורמים עי"ז לשז"ל ר"ל. ובעוה"ר -- יותר תכוף מאופן השימוש במוך -- כיון שאז הדבר תלוי בשני אישים ויש ימי הפסק טהרה בינתים כו' וכו' -- עד שבסוף דבר -- ע"י החומרות גורמים היפך הכוונה, וד"ל. ואף שצ"ע אם יש לפרסם דבר זה לעמי הארץ -- בכדי שלא ילמדו הפרוצות מז הצנועות והבריאות מן החלשות, הנה לשואלים יש להורות כדעת כ"ק אדמו"ר הצמח צדק*.

... הדיעות בדין דלשמש במוך -- מלבד הספרים שנזכרו בשו"ת צ"צ שם -- ראה שד"ח אסיפת דינים מע' אישות א, לב. ובפאת השדה שם מע' אישות סק"א (שהורו -- למעשה -- להיתר).

מה שהביא משו"ת מהרש"ם ח"א סנ"ח דסמוך לטבילתה וסמוך לוסתה לא ישמשו כיון שאז רוב נשים מתעברות משא"כ בשאר הזמנים ועפמש*כ בשו"ע או"ח סתר"ו -- ואין תח"י שו"ת הנ"ל לעיין בפנים, אבל במחכ"ת, תמוה ביותר חידוש ענין 472כגון דא כיון דלא אשתמיט אף א' מהראשונים והאחרונים להגביל הגבלה זו. ולפענ"ד, כנ"ל, חומרא בנדו"ד יש חשש שתגרום דוקא היפך המכוון, ואין לנו להוסיף חומרות מדעתנו בפס"ד של אלו אשר מימיהם אנו שותים כו'. ולהעיר מעירובין (סג, ב) כל הישן כו'.

מה שהעיר בענין חומר העון ותיקונו -- עיין תניא ספ"ז ושם באגרת התשובה פ"ג ופ"ט,

במ"ש אודות המורה דהישיבה שהרופאים בדקו גם אותו, ואומרים שצריכים לבדוק הזרע ואינו חפץ וכו'.

הנה אף שאין מעניני לפסוק שאלות, אבל ישנה הוראה מכ"ק מו"ח אדמו"ר ש,צריכים למסור נפשו" על זה, כוונתו על הענין דזחו"ק. אלא שישנם כמה אופנים בבדיקת הנ"ל. ויש לעשות, עכ"פ בהתחלה, לבחון ע"י שיקחו מהרחם לאחרי הביאה וכיון שזהו לפני שלשת ימים ה"ז קל הרבה יותר מאשר כשלוקחים ישר מהבעל*. (ממכחב כ"ק אדמו"ר שליט"א)

.. . כו"כ ילדו בניתוח קסרי יותר משלש פעמים, ובכ"ז -- לא קשרו הצינורות, כמפורסם.

קדימה להולדה בביה"ר שהיא רגילה בו. אזכיר עה"צ לכהנ"ל. (ממכתב ו' שבט, תש"מ)

. . . כותב אודות מצב בריאות זוגתו תחי', ודעת הרופא (בקשר עם זה) בנוגע לעיבור וכו',

ובענינים כאלו מובן וגם פשוט שעליו לפנות לרב מורה הוראה בסביבתו ויורהו דעת תורה, תורתנו הק' ותורת חיים, בהאמור, כי אין מחליטין בכגון דא על דעת עצמו.

ומהנכון אשר יבדקו את התפילין שלו ואת המזוזות בדירתו -- שתהיינה כולן כשרות כדין, וזוגתו תחי' תשמור על מנהגן הטוב של בנות ישראל הכשרות, להפריש, בל"נ, לצדקה קודם הדלקת הנרות בכל ערב שבת וערב יום-טוב.

473ובנוגע להדוחק בפרנסה, ידועה עצה היעוצה מרז"ל להרבות בצדקה ולחלקה ברבות פעמים (ראה אגה"ק סכ"א). ומהזמנים המסוגלים לזה הוא בבוקר דכל יום חול, (ראה דא"ח עה"פ וישכם לבן בבוקר) קודם תפלת הבוקר (ראה הקדמת הסידור) -- להפריש פרוטות אחדות לצדקה.

. . . מבהיל*!! וידבר עוהיפ עם . .. ובוודאי יוכל למצוא עצה שיעשה זה בהקדים הכי אפשרי כוונתי בימ ים -- שהרי המדובר בענין שנכרתו עליו י"ג בריתות וכל מצות התורה רק ג' בריתות ועיין רמב"ם סוף הלי מילה .למרע"העל" אפילו ש עה אחת אע"פ שהי' כו" ובפרט לאחר מ"ת. ואם נפק"מ בהוצאות כספיות -- יסולק מהמזכ'.

בהערתו במש"כ בדיה זכור ה' (המאמרים אידיש*) הענינים דטהמש"פ מילה פקו"נ דוקא -

ג"ל כי מדגיש שם ב' נקודות: א) יוקר הגוף ולא רק הנשמה. ב) ההשתוות מרכ"ד עד סכ"ד בעילוי האדם. וההוכחה בזה -- בהנ"ל היא דוקא: א) כללות מצות (צוותא וחיבור) השי"ת את הגוף -- בכל השלבים שלו -- הכנה ותיכף באופן התחלת התהוותו, בגמר יצירתו כשיש בו כוחו (דב"ר ר"פ תצא), משך כל קיומו אח"כ. ב) בג' הנ"ל אין מקום כלל למעלות האדם, כי -- נדה שטבלה באונס טהורה. עיקר מילה -- בזמנה (שהנימול אינו שייך בכלל לכוונה). אפילו בקטן בן יומו כל ענין הפקו"נ בתקפו. ופשיטא שאין הכוונה בזה -- נפק"מ להניצול. ואדרבה.

474.. . שואל חוו"ד במה שהוסיפו לפלונית שם מחמת חולי ואח"כ נזכרו שהשם שהוסיפו הוא גם שם אחותה. ולפלא שאינו מזכיר אם כבר עברו שלשים יום שהחזיקו בשם הנוסף, אף כי בכל אופן, לדעתי אין לעשות מילתא דתמיהא, וכמבואר בכ"מ, ובפרט בצוואת רבי יהודה החסיד. ולכן אפילו אם עברו שלשים יום -- הרי עִ'פ המבואר להלכה למעשה בשם שנשתקע -- יש להוסיף לה שם חדש, וכמנהג ישראל -- במי שברך בעת שאחד מקרובי' יעלה לתורה ולהחזיק בו, וכבר מבואר בכ"מ בשם הנוסף שהוא בא לראשונה.

... לכאו', כיון שהשואל קרא השם ע"ש המת ולא ע"ש החי, אין בזה חשש שינוי מנהג ישראל. ובפרט, שלא ידע שיש א"ז בחיים ששמה כך, ולא נשאר אלא טעמי" דכת"ר דמאן דקפיד כו' ואל תפתח. -- גם מ"ש בס"ח סי' ת"ס, שטחיות ל' משמע

דאינו מדבר אלא בקריאה ע"ש אביו החי. (ממכחב י"ג אלול תש"ט)

... לפלא קצת שכותב שנכדו של שלום משה הכהן שי' נקרא בשם יוסף משה. ואולי יש בזה פליטת הקולמוס, או שהשם משה אצל זקנו הוא שם שנשתקע. ובאם לאו, הרי כדאי -- מבלי לעשות רעש מזה -- ישתדלו ששם הנכד יהי' בעיקר -- יוסף. וכן בהנוגע לשמו באנגלית...