שיחה ד

426שיחה ד

... ג) שם* (דף ט"ז ע'ב) בענין מזמור לתודה בעחה"פ דמצדיק הצ"צ מנהג המקום שנהגו לאומרו, משום דכל העוסק בתורת עולה אפילו בלילה ה"ז כאילו הקריב ביום -- ומקשה כת"ר במכתבו ממש"כ הרי"ף דאסור להתפלל מוסף פעם בי כמו דאסור להקריב המוספין פעם שני.

ואיני רואה כאן קושי' מעיקרא, דהצ"צ בפירוש מנמק דבריו ממרז"ל כל העוסק בתורת כו', ואינו ענין לתפלת מוסף דהרי"ף (ופסוקי המוספין אינם עקריים בתפלת מוסף, כידוע). -- ובמילא אין צורך למה שמחלק במכתבו דאמירת מזמור לתודה אינו מנוסח אנכה"ג כו

אבל ברור דאין הצ"צ מביא הסברא דכל העוסק אפילו בלילה כו' אלא לסניף בעלמא, להסיר החילוק דלכתחילה ודיעבד, וג'ז -- רק להצדיק מנהג שקיים כבר.

ד) מה שרצה לומר דמביאים תודה בעיוהכ"פ, הגם דאין מביאים קדשים לבית הפסול, משום דאפשר להאכיל לקטנים וכיו"ב -- אאפ"ל כן, כי הבאה לבית הפסול נחשב לא רק המיעוט בזמן או מקום האכילה אלא גם מיעוט האוכלים, וכדאיתא בבכורות ס, ב וברמב"ם הל' פסוהמ"ק פ"ו ה"ו. ואדרבה, מלשון המשנה מע"ש פ"ג מ"ב משמע דמיעוט האוכלין חמור ממיעוט הזמן. -- כן מה שר"ל שהוא מפני שמצוה לאכול בעיוהכ"פ -- דוחק לומר דזהו כוונת הצ'צ דא"כ עיקר חסר מן הספר, גם מהו שמסיים: עחה"פ שאני א'א לאכול רק עד סוף ד' שעות ביום?!

ה) מה שכתב דגם ממיעוט אכילת הלילה צריך להמנע -- יפה כתב כי כן הוא בפירוש ברמב"ם הל' מעה"ק פ"י הי"ב ע"פ תוספתא דזבחים פ'י.

ו) לפעניד אולי אפשר ליישב דברי הצ"צ, כי הצ'צ משתדל למצוא תירוץ (ולא להקשות קושיא) על הקושיא למה מביאין תודה בעיוהכ"פ (כי לא אשתמיט בשום מקום לומר דאין מביאין). ומחלק ומדגיש דבהבאת הקרבן לא היו נמנעים משום מיעוט הזמן דלילה, משא'כ בעחה"פ דנתמעט הזמן דיום. ובהסברת החילוק סמך על המעיין. -- וי"ל שתים: א) בהקרבת הקרבן מצינו סברא דאין הזמן דלילה עושה שינוי, וכמו בדין דמלאו; (עיין כריתות ז, ב ושם). משא"כ במתני' דזבחים (עה, ב) דממעט בזמן דיום. -- ומכש"כ בנדו"ד דתודה בעחה'פ אשר: ב) כשנתמעט הזמן ביום עכצ"ל דזה משנה דין ההקרבה, דהרי פשיטא דאין להקריב ביום בשעת האיסור. משא"כ במיעוט הזמן דלילה -- דמצד עצמו אינו שייך כלל להקרבה.

427ז) לכאורה צ"ע מפני מה לא חילק הצ"צ -- דבעיוהכ"פ מצוה לאכול, וייל א. את"ל דאין מביאין קדשים לביה"פ הוא מדאורייתא (ומצינו גם בענינים מה"ת חילוק דלכתחילה ודיעבד ובפרט בקדשים. כמה מקורים ע"ז נכנסו בדרכי שלום למהרש"ם מבערזאן אות ע"א. ואכמ"ל) -- הרי האכילה בעיוהכ"פ אינה אלא מדרבנן (כמשנ"ת בשו"ע רבינו חאו"ח סתר"ד). ב. גם את"ל דאין מביאין כו' הוא מדרבנן, אין מצות עיוהכ"פ להרבות באכילה כ"א לאכול (עיייש בשו"ע או"ח). ועוד דבעיוהכ"פ ביהודה, וירושלים בכלל זה, היו אוכלין בשר עוף ודגים אבל לא היו מרבים בבשר בהמה (תוד"ה וכדברי חולין פג, א).

ח) ועדיין לברר, דלכאורה הו"ל להצ"צ לחלק בפשיטות דאם נמנע מלהביא תודה בעיוהכ"פ א"כ יהי' המזבח בטל בעיוהכ"פ מכל קרבנות הנאכלים. דאם לא יביאו קרבנות הנאכלים ליום ולילה, עאכו"כ דאין להביא אותם הנאכלים לשני ימים ולילה אחד. -- משא"כ בערחהיפ דאינו שייך אלא ללחמי חמץ. -- וייל דעפ"ז עדיין יש להקשות להיפך, דנלמוד היתר הקרבת תודה בעחה"פ מהקרבת קרבנות הנאכלים בעיוהכ"פ. ולכן מחלק דמיעוט זמן היום שאני.

(ממכתב כ"ב שבט תש"ט)

עיין* שו*ע אדה"ז מהדו"ב סו"ס א' ,יאמר פ' הקרבן מיד כו' ביום כו'". וצע"ג שלא ראיתי נוהגין כן, ואולי מפני שלא הביאו אדה"ז בסי' בסדר ברה"נ -- אבל וכי מפני קושיא זו יבטלו המפורש בשו"ע אדה"ז כנ"ל.

לכאורה צ"ל הפרשה לצדקה דצרכי רבים (ראה מג'א סרייח סק"ב) שזהו ביכולת כאו"א -- אלא שג"ז לא ראיתי נוהגין, ולכאורה כדאי להנהיג כן. ויש לקשר זה (הצדקה) ולבאר עפמשינ באגה"ק קטונתי, שבכל חסד כו' צ"ל ניתוסף בשפל רוח

שלו ובמילא מיתוסף בחסד שעושה (ראה אוה"ת וירא צז, סע"ב ואילך). (ממכתב זאת חנוכה תשכ*ז)

... ראה שולחן ערוך אדמו"ר הזקן חאו"ח מהד"ת ס"א, ס"ט: לקיים מ"ש ונשלמה כו'. דפשטות הל' משמע שזהו ציווי מדברי קבלה (ותקנת חז"ל -- ברכות כו, ב -- הוא בנוגע לקביעות הזמן (ולקרבנות ציבור)), אבל מדכתב לפני זה רק ,טוב מאד לומר" ותו לא, וגם לא ראיתי מקפידין באמירת פסוקי קרבנות היחיד -- משמע דקרא אסמכתא הוא. ואכ"מ.