שיחה כא
442שיחה כא
שמע"צ שמחית
מבואר בסוף המאמר שבקונטרס זה*, אשר בשמיני עצרת היא האסיפה דכל האורות והגילויים הכללים שנמשכים בחדש השביעי, הקליטה והעכבה בזריעה טובה בכדי שתהי' מזה צמיחה בריבוי טוב.
עוד יותר מפורש במק"א', אשר ,חדש תשרי הוא ראש הכללי לכל החדשים, ובו ימים שהם שרשים ומקורים על כל השנה: ראש השנה -- שרש ומקור על יראה, שמקבלים ישראל יראה באותו יום על כללות השנה. יום הכפורים -- על תשובה ומחילה וסליחה. שבעת ימי הסוכות -- על אהבה ושמחה על כללות השנה. אבל יום שמחת תורה -- הוא כלל גדול יותר, הכולל כל חדש תשרי, כי אז נמשך בחי' מקיף העליון הכללי, בחי' שעשועי המלך בעצמו, כתר תורה:, וגילוי זה נמשך בשמח"ת בהרקודים, שאינם ענין המוחין כלל",
וכמוש"כ במאמר שבקונטרס שהשמחה שייכת לאותיות התורה, שבאותיות התורה נקודותיהן וטעמיהן, בלימוד זה -- כל ישראל שוין, ולכן השמחה היא בריקוד והיינו שהשמחה מגיעה עד הכח האחרון שבנפש ובכלים היותר תחתונים -- הרגלים.
443בס"ד. ר"ד מה שאמר כ"ק אדמו"ר שליט"א בעת ההקפות, לפני הקפה ה', בליל שמע"צ ה'תשל"ז.
אַזוי ווי ס'איז הזמן גרמא צו פראַווען הקפות אין חברון עיר האבות, 444בס"ד, ר"ד מה שאמר כ"ק אדמו"ר שליט"א בעת ההקפות, לפני הקפה ה', בליל שמח"ת ה'תשל"ז.
445אח"כ אמר: מלך עולמים כו'. אח"כ התחיל לנגן הושיעה את עמך גו'.
הערות
עמוד 442
- 1. *) קונטרס פה, נדפס בסה"מ תשי"א, המו"ל.
- 6. סדיה צהר תעשה תש"ב. ונעתק כאן בקיצור לי קצת.
- 0. ראה זח"ג רנו, ב: וביום השמע"צ .. ונוהגין ישראל למעבד עמה חדוה ואתקריאת שמחת תורה ומעטרן לספר תורה בכתר דילי". ועייג'כ תיז תי' כא (נו, סע"א).
- 3. שיחת שמעיצ ה'תש"ז.
- 4. ויקרא רבה פכ"ט, ח,
- 6. שיחת שַמע"צ ה'תשיד.
עמוד 443
עמוד 444
- 44. לקוטי הוספות / שמע"צ ושמח"ת שיחות
עמוד 445
- 1. לקוטי הוספות / שמע"צ ושמח"ת שיחות 165
ויקרא רבה כ״ט:ח׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי פָּתַח (תהלים סב, י): אַךְ הֶבֶל בְּנֵי אָדָם כָּזָב בְּנֵי אִישׁ בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים אִישׁ פְּלוֹנִי נוֹשֵׂא פְּלוֹנִית, אַךְ הֶבֶל בְּנֵי אָדָם, פְּלוֹנִית תִּנָשֵׂא לִפְלוֹנִי, כָּזָב בְּנֵי אִישׁ הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד. אָמַר רַבִּי חִיָּא עַד שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין הֶבֶל בְּתוֹךְ מְעֵי אִמָּן הֵם יָחַד. אָמַר רַב נַחְמָן כָּל הֲבָלִים וּכְזָבִים שֶׁבְּנֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ עוֹשִׂים בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדַאי הוּא לְכַפֵּר בְּעַד כֻּלָּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע יד, טו): הָאָדָם הַגָּדוֹל בַּעֲנָקִים. בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת, בְּמֹאזְנַיִם הוּא מִתְכַּפֵּר לָהֶם, בְּחֹדֶשׁ שֶׁמַּזָּלוֹ מֹאזְנַיִם, וְאֵיזֶה זֶה חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי, תִּשְׁרֵי וְתִשְׁבּוֹק וּתְכַפֵּר עַל חוֹבֵי עַמָּךְ, אֵימָתַי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, דָּבָר אַחֵר, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, שֶׁהוּא מְשֻׂבָּע בַּכֹּל, גִּתּוֹת בְּתוֹכוֹ, בְּרָכוֹת בְּתוֹכוֹ, כִּפּוּר בְּתוֹכוֹ, סֻכָּה בְּתוֹכוֹ, לוּלָּב וַעֲרָבָה בְּתוֹכוֹ.
מצוטט ב־2 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך ד ‹ תשפב לקו"ש חי"ד ע' 442
תורת מנחם 1
- ב - שנת תשי"א - חלק ראשון ‹ ב"ה לקו"ש חי"ד ע' 442

