שיחה ה

195שיחה ה

ש ל ח

... להערתו בזח"ג קס, ב דגם יהושע וכלב נטלו האשכול שהוא דלא כסוטה לד, א -- כמה מדרשות חלוקות בענין זה. וחלוקות בעוד כמה

פרטים: ראה ירושלמי סוטה שם, במדב"ר, מדרש תנחומא. (ממכתב כ' סיון תשכ"א)

ב"ה, יום ב' שלח, ה'תשל"א ברוקלין, נ.י. תלמידי ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש לחג הסיום, מאנטרעאל

הּ' עליהם יחיו שלום וברכה !

בנועם קבלתי הידיעה על דבר חגיגת הסיום, ויהי רצון שתהי' בשעה טובה ומוצלחת:

ולקשר הענין עם פרשת היום, כנהוג, ובמיוחד שה"ה חלק הקריאה דיום הש"ק דמתברכאן מיני' כל שיתא יומין -- כולל יום החגיגה :

אחת הנקודות דפרשה זו היא דיבת המרגלים -- טפנו יהיו לבז,

טענה עיקרית כדמוכח גם מההדגשה במענת השי"ת: וטפכם אשר אמרתם לבז יהי" והבאתי אותם וידעו את הארץ גו.

ולכאורה אינו מובן מה ראו המרגלים לתלות דיבתם בהדגשה על הטף דוקא (ולא ,ילדנו", או כיו"ב), שהרי בטח הכוונה היתה לכל אלה שאינם בגדר ד,לנפול בחרב" (שלפני זה), היינו הצעירים מעשרים שנה.

196אמנם בפשטות יש לומר שכיון שילדים קטנים חביבים ביותר והאהבה אליהם היא בגלוי יותר, בקשו המרגלים לעורר הרחמנות עליהם נוכח הסכנה הצפוי' להם מצד עם עז אנשי מדות וכו'. אבל כיון שגם המענה וההבטחה של השי"ת היתה בהדגשה על הטף, כנלל, וטפכם גו' והבאתי אותם וידעו גו' -- הרי מוכח כי הטף יש להם שייכות מיוחדת לביאת הארץ וידיעתה.

והענין הוא על פי מאמר רז"ל בשבחו של יוסף שכלכל לחם לפי הטף -- כי תינוק מפרר יותר ממה שאוכל, ומן הצורך לתת להם ברבוי כיון שמפררים.

והנה ידוע שלחם ומזון הנפש של כאו"א מבנ"י -- היא תורתנו תורת חיים. ובזה ישנו הבדל בין גדולים בדעת לטף וקטנים בדעת. כי הגדולים תורתם קבע כדת הניתנה לכאו"א בהל' ת"ת והלימוד מביא לידי מעשה - קיום המצות בהידור.

משא"כ הטף (בדעת התורה) -- לבד זאת שחלק חשוב מהכוחות שלהם מושקע בענינים אחרים, הרי גם התורה והמצוות שלהם מעורבים לפעמים בפניות, הלימוד הוא בלי שימת לב ויגיעה הדרושה ולכן גם נתפרר ונשכח יותר. ממה שנאכל ונקלט אצלם בפנימיות.

וזאת היתה גם כן כוונת המרגלים בהוציאם דיבה על הארץ, כיון שחששו שאם יכנסו לארץ ויתעסקו בחרישה וזריעה וכו' -- תהי' עבודת הארץ ומלאכתם בכלל קבע ותורתם עראי ובמילא תהי' דעתם קטנה -- טף - ויהיו לבז (ועושים מלאכת) עם הארץ.

ועל זה הי' המענה וטפכם אשר אמרתם לבז יהי' והבאתי אותם וידעו את הארץ. כי ה,טף" -- כאו"א בתחלת לימודו (שעדיין קטן הוא בדעת) ובכלל אלה שחלק חשוב ביום עוסקים בענינים גשמיים, ואף על פי כן קובעים עתים בתורה ומקיימים מצות בהידור -- יקר זה בעיני ה' יותר מעבודת דור המדבר, שהללו לא היו להם מניעות ועיכובים, מה שאין כן הנכנסים לארץ, גדלה מעלתם מצד מעלת הכפי' והבילבולים והנסיונות שמתגברים עליהם וממשיכים קדושת ואחדות ה' בארץ, ועל פי פירוש הידוע. גוי אחד בארץ -- שממשיכים אחדות הו" אחד גם בעניני הארץ.

197והנה ידועה כוונת רבותינו נשיאינו -- מייסדי ישיבות תו"ת -- שהיא להעמיד תלמידים לא רק לומדי תורה ביראת שמים ומקיימי מצוה בהידור, אלא שיהיו גם כן נרות להאיר ומדליקי נרות -- נר מצוה ותורה אור בנר הו" נשמת אדם -

בכל הטף וקטנים (לעת עתה) בדעת ולהדליק באופן עד שתהא שלהבת עולה מאליי'.

ויהי רצון אשר כל אחד ואחד מהמסיימים, בתוככי כל תלמידי תומכיתמימים בכל מקום שהם, ימלאו תפקידם האמור במילואו,

ואחרי הבטחת הבנים בישר להם שיכנסו לארץ ויקריבו נסכים עולה וזבה ומנחה,

כן תה" לנו ע"י מעשינו ועבודתנו בסוף זמן הגלות --

בגאולה האמתית והשלימה ובנין בית הבחירה על ידי משיח צדקנו בעגלא דידן, וכמש"נ: למנצח לדוד להזכיר אלקים להצילני ה' לעזרתי חושה.

בברכה להצלחה ולבשורות טובות בכל האמור 198וכל * הזה אמר הבעש-ט ז"ל אפי' מלאך מיכאל הגדול שבמלאכים הי נותן כל עבודתו והשגתו באלקות אפי" רקי עבור מצות ציצית אחת מד' ציציות שיש לכל א' מישראל.

ויש להעיר ממנחות (כח; א) ד' ציציות..שארבעתן מצוה אחת ר' ישמעאל אומר ארבעתן ד' מצות. -- ומה שתפס לדוגמא מצות ציצית דוקא י"ל א) משום דבפועל מצינו מלאך מחמיר ומקפיד במצות ציצית דוקא, אף דלמדין מזה לשאר עשה ג'"כ. (מנחות מא, א). אבל זה גופא טעמא בעי. ב) מעניני וטעמי מצות ציצית שתכלת דומה כו' לרקיע כו' לכסא הכבוד, וא"כ יש מקום לומר שמלאכים שהם ברקיע ולפני כסה"כ (ראה במדב"ר פ", י שמיכאל סובב לכסא) אין זקוקים כלל להזכרה דציצית. ואדרבה הם הרי רואים בתמידיות את העיקר ולא את הדומה לדומה. ולכן אומר דאפילו בזה הרי עבודה למטה בדומה לדומה באין ערוך לההשגה למעלה בכה"כ עצמו. - ובזה מובן ג"כ שדוקא בציצית הקפיד מלאך, דכל מי שיתמיד בעבודה פרטית ותגדל פשיטותה אצלו, וכמו זכירת הרקיע במלאך, תגדל אצלו התמיי בהעדרה, ואפילו אצל אחו, מפני רגילותו בה. ג) ד' ציציות הם כנגד די חיות המרכבה, והמתעטף בציצית ,כאילו אתקין כורסי' לקוב"ה* (ת"ז סוף תיי יו"ד באריכות). והנה מלאך מיכאל הוא, בתמידיות, אחד מחיות המרכבה (זחיג רי"ז, א' ועוד). ואומר שאעפי"כ הי' נותן כל עבודתו כו -- ובזה מדויק ג"כ מה שאמר אחת מד' ציציות, כי ענינו אינו אלא אחת מחיות המרכבה. ד)' שמעלת המצות למטה מבאר בפנים* שהיא מה שזהו למעלה מהשתל'. ואומר שאפילו ציצית שענינה המשכה בדרך דילוג צמצום ושערות, בכ"ז היי נותן כל עבודתו כו', כי דוקא עי"ז נמשך מלמעלה מהשתלשלות.

וכמנואר בארוכה בדא'ח בדרושי ציצית ומחלוקת קרח. (מרשימת מנ"א, ה'תש"ח)

... ולסיים בד"ת נתעוררתי בהס' הנ"ל * הנדפס שמובא מאמר הבעש"ט שאפילו מלאך מיכאל הי' נותן כל עבודתו בעד ציצה אחת מד' ציציותיו של א' מישראל, ומהדיוקים למה תפס מצות ציצית דוקא, מפני מה ציצה אחת ולא חוט אחד, וי"ל עפ מ"ש (זח*ג רטז, א) דמלאך מיכאל הוא מהמרכבה, 199דרי"ת כל המרכבה גמר"א, והנה איתא בת"ז (ת"י) דכל הלובש ציצית כאילו אתקין כורסייא, ולכן אומר דאף שציצית הוא רק כאלו כו' בכ"ז הי' נותן עבודת המרכבה עצמה בעד זה, ולכן אמר בדיוק ציצה א' דכל זה ורק זה שייך למיכאל כמובן, ובהערותי בנדפס** באה גם ע"ד הנגלה.

(ממכתב יי אלול תש"ח)

6-2

. . בנוגע לחוליות הציצית, הנה ידוע מנהגנו לעשות ג' ג' א' ואח"כ ב' ג' ג' וכו' בכדי לצרף הב' להא' כמובן וכו'. (ממכתב די אלול תשט"ז)

...ב) הכנפות של ט"ק ג"כ תפורים מתחת במשי, כן הוא מנהג בית רבינו...

ולסיים בד"ת: סיפר כ"ק מו"ח אד"ש ביחס לשאלתו ב', אשר כ"ק אדנ"ע הי' תופר בין המשי וארג הטלית חתיכת משי מהנשאר מבגדי אדה"ז הצ"צ וכו', ע"פ רוב הי' בקרן הימיני שמלפנים ואצל הנקבים.

... בתחלתו* יד, א. דינים א. ט"ק. יברך על הציצית קודם הלבישה. והנה מובן אשר פסקי דינים בכלל, ואשר בסידור ביחוד -- צ"ל המסקנא האחרונה, ובהנוגע למציאות ולפועל.

ומציאות כזו אשר יהי' הדין כנ"ל -- בתקופתנו זו נדירה היא ביותר וביותר, כי הט"ק צריך שיהי' בו שיעור ובאם לאו -- ה"ז ברכה לבטלה וככל חומר דין זה (והובא זה דרך אגב -- לקמן בסידורו, אבל בחלקו המיועד למעיינים. כד, ב). ובעוה"ר רבים מאד ישנם שאין בט"ק שלהם

*) הערות לס' צלותא דאברהם. המו"ל.

200השיעור הרצוי וכו'. -- וכבר פסקו, בלאה"כ, אשר הלובש ט'ג -- בעת ברכתו עליו יכוון לפטור את הט"ק וע"ז סומך אפילו ביש בו שיעור. ומזה מונן, אשר בכל אלו שאין בט"ק שלהם שיעור ודאי ועדיין אין לובשים ט"ג -- ישמעו מהמברך על ט"ג. ומבוארים הדברים באחרונים לשו"ע או"ח ס"ח, טז, יז. ואכמ"ל...

(ממכתב ט' שבט תשי"ח) 201(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)