שיחה יד

356שיחה יד

תהי' אליבא דנפשי' ולאמתתה, ותביא חיות בהמרירות הבאה על ידה, וחיות ותוספת אומץ לתקן את כל הדרוש תיקון ולהוסיף ככל האפשרי להוסיף בכל פרטי המוסד.

אשר אז בודאי יראו פרי טוב בעמלם, להעמיד תלמידים אשר בצדק יאמר עליהם התואר שבחר בו מייסד ישיבת תומכי תמימים : נרות להאיר.

בברכת הצלחה בעריכת החשבון, במסקנת המסקנות האמיתיות, ובעיקר -- בהנהלת הישיבה מכאן ולהבא ובברכה לבשו"ט בכ"ז בהקדם ולכתיבה וחתימה טובה.

(ממכ' ח"י אלול, ה'תשט"ו)

א דובר כמה פעמים שתחלת וראש כל ענין כולל את כל הענין כולו, בדוגמת הראש, הכולל בתוכו חיות אברי הגוף, וממנו הם נמשכים.

עדיז הוא בהתחלת וראש הסדרה שבו מודגש ומובלט עיקר ענינה של הסדרה.

לפי"ז צריך ביאור בפרשתנו. שהתחלתה [ובמילא -- עיקרה] היא פרשת ביכורים -- דלכאורה הוא ענין פרטי ומוגבל מבין מצות התורה (כדלקמ :

ועוד יותר: מהי השייכות דפ' ביכורים למ"ש בסיום הענין' <היום הזה ה"א מצוך וגו'", ופירש"י +בכל יום ויום יהיו בעיניך חדשים כאלו בו ביום נצטוית עליהם". שקאי על כל התורה ומצות שהם נצחיים בכל עת ובכל זמן, והרי מצות ביכורים היא רק בארץ ישראל ודוקא בזמן שביהמ"ק קיים ו וגם אז הנה תלוי' הבאת ביכורים בכמה תנאים והגבלות :

באיש: אין מביא ביכורים רק מי שיש לו קרקע בארץ ישראל, דהרי דוקא הפירות הגדלים בקרקע שלו חייבים בביכורים, שנאמר ,ראשית בכורי אדמתך" עד שיהיו כל הגידולים ..מאדמתך" :. ועוד זאת, שהקרקע צ"ל משובחת, דהרי אין מביאים מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים וכו''.

במין : אין מביאים ביכורים חוץ משבעת המינים האמורים בשבח הארץ, ומן המובחר שבהם .

357בזמן: אין קורין מקרא ביכורים אלא מעצרת ועד החג שאז הוא זמן שמחה *.

לפי"ז צריך להבין השייכות שבין מצות ביכורים ל,היום הזה ה"א מצוך גו''י, שהוא קיום כל המצות, שמחוייב בזה כאו"א מישראל ובכל עת וזמן.

[ועוד ייל בדא"פ: ע"ד שא"י נקראת ארץ זבת חלב ודבש -- כולה ובכל הזמנים (אף בשממותה) -- הנה הבאת ביכורים בזמה"ב בא"י מחלק מסויים בארץ המשיכה וזיכתה את כל הארץ בדור ההוא ובכל הדורות, בקיום מצות ביכורים בגשמיות, ובדוגמת מצות התלויות במלך שהוא (המלך) מוציא בל ישראל :].

וענין זה (שהבאת ביכורים הוא ענין כללי) נראה גם בה,וענית ואמרת" שבביכורים, דהרי אומר ,ארמי אובד אבי וירד מצרימה גו' ויוציאנו ה' ממצרים גו' ויתן לנו את הארץ הזאת", שכל אלו הדברים שייכים לכל ישראל, ולכל הארץ ובכל הדורות (ובל' ההגדה .אלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו וכו משועבדים וכו'").

ב והענין הואי דבפרשת ביכורים מבוארת תכלית בריאת האדם ועבודתו. ובהקדם ביאור פסוק הראשון שבסדרה שהוא הקדמה להמצוה דהבאת ביכורים :

,והי' כי תבוא אל הארץ אשר ה"א נותן לך נחלה וירשת וישבת בהי.

,כי תבוא אל הארץ" -- ברוחניות -- קאי על ירידת הנשמה בארץ הלזו הגשמית, שהוא ירידה גדולה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. ואעפי"כ אומר ע"ז ,והי'', ואמרז"ל * כ"מ שנאמר והי' אינו אלא שמחה. ולכאורה, הלא ירידת הנשמה בגוף היא, כאמור, ירידה גדולה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, וכל הדרכים בחזקת סכנה* וכמרז"ל* עה"פ בפרשתנו" .ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך, שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם". ואיך אומר ע"ז ,והי" לשון שמחה.

ומבאר הכתוב ,אשר ה"א נותן לך" -- מכיון שירידת הנשמה בגוף היא מה"א, הרי ברור שזהו טוב ושלימות הטוב ובמילא פשוט שאין זה ירידה אמיתית.

ואם יטעון הטוען שמאחר שירדה נשמתו למטה הרי מוכרח הוא להתחשב עם עניני עוה"ז, והרי זו ירידה, ע"ז ממשיך ,היא נותן לך* שאין 358עם ישראל נמצא תחת שליטת ,הארץ", כ"א -- להיפך -- ,נותן לך". שהעולם ,ניתן" לישראל מהקב"ה, ועם ישראל הוא הבעה"ב של העולם. ובמילא מובן שעניני העולם וכל הענינים גשמיים שיש לו לעם ישראל אינם מבלבלים אותו, ואדרבא הוא בתכלית השמחה מזה שביכלתו לעלות מעלה מעלה ע"י ירידתו לעוה"ז.

אמנם כאן מתעוררת השאלה: מכיון ש,ה'א נותן לך", הנה אף אשר מצד זה כל הענינים גשמיים ורוחניים הם בתכלית הטוב אצלו, מ"מ מכיון שהוא רק מקבל -- ,נותן לך", -- הרי כ"ז הוא נהמא דכסופא, ואין זה תכלית שלימות הטוב, ואיך אפשר להיות בזה תכלית השמחה.

הנה ע"ז אומר ,וירשת", ובענין ירושה אמרז"ל שהוא באופן ד,תחת אבותיך יהיו בניך", שהיורש במקום המוריש ממש. וגם כאן אין זה שהאדם הוא רק מקבל, אלא שהוא חלק אלוקה ממעל ממש הנותן והוא המקבל, ואי"ז נהמא דכסופא וכו'.

אבל עדיין אינו מובן, מכיון שירדה הנשמה למטה הרי נעשה בבח נבדל, ואינה מרגישה שייכותה לשרשה ומקורה ולבחי' ,ה"א", ובמילא בהרגשתה היא רק ,מקבל".

ע'ז ממשיך ,וישבת בה", ו;אין ישיבה אלא לשון עכבה" ::, והכוונה בזה, שצריכה להתעכב ולעבוד עם עניני עוה"ז, וע"י עבודתה בארץ הלזו הגשמית ובבחי' ,עכבה" הרי היא מגיעה לתכלית שלימות חטוב, ובמילא לתכלית השמחה (כי אז אינה ,נהמא דכסופא" גם בגלוי).

ג. וממשיך בהכתוב ,ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו'" שבזה בא לבאר אופן העבודה -- שצריך ליקח ,מראשית פרי האדמה" ולהביאם אל הכהן. היינו שצריך ליקח מעניניו הגשמיים -- והטוב והמובחר שבהם (וכפסייד הרמב"ם :י שלכל דבר שבקדושה צריכים ליתן מהמובחר -- וכמ"ש כל חלב לה' וגו') -- וליתנם לקדושה כו'.

וגם זה -- לא באופן שמבטל עניניו הגשמיים ונכללים באלקות, כ'א להמשיך בהם קדושה כמו שהם בגשמיותם -- שגם זה הוראה ממצות ביכורים,

בי מצות ביכורים אינה להעלותם על גבי המזבח ויוכללו באש שלמעלה ויתבטלו לאלקות (ובזה גופא ב' אופנים: קרבן עולה כולה כליל, ואין בה אכילה כלל : קרבנות שיש בהם אכילה (לכהן או גם לבעלים). אבל רק לאחרי שחלק (המובחר) מהם קרב על המזבח).

אולם את הביכורים לא הקריבו ע"ג המזבח, כ"א ניתנו לכהן לאכלס וכו' ובאופן כזה נכללים בקדושה.

וההוראה בזה בעבודת האדם, שאין הכוונה בזה לבטל הענינים גשמיים, כ'א להכניס בהם קדושה כמו שהם דברים גשמיים (הקשורים באכילה וכו).

1) מגילה כא, א, 2) סוף הל' איסוה"מ הובא בשו"ע הל' צדקה.

359ועוד בזה -- ,מראשית כל פרי האדמה", ולא כל ראשית. כי אין הכוונה שלא ישאר אצל איש היהודי שום דבר גשמי -- אדרבה: ישארו אצלו פירות, וגם ראשית -- פירות משובחים (דהרי צריכים ליתן ,מראשית" (מן הראשית גופא רק קצת) ושאר ה,ראשית" נשאר אצלו), ובהם צריכה להיות ניכרת הקדושה -- שהם פירות שניתנו מהם ביכורים.

והרי זוהי תכלית כוונת התורה ומצות להמשיך אלקות בדברים הגשמיים כמו שהם בגשמיותם, אשר לכן כתוב במ"ת 5 .ויתיצבו בתחתית ההר", להורות שתכלית מ"ת היא לעבוד למטה ב,תחתונים".

ד עפ"ז מובן טעם סמיכת פ' ביכורים ל;היום הזה ה"א מצוך גו"", ואדרבה מקדימים פ' ביכורים, כי בה מבואר היסוד וההתחלה של כל התורה ומצות, לידע תכלית ירידת הנשמה ואופן העבודה בזה.

ה. וכשמקיים עבודה הנ"ל, הנה נותן השי"ת שיהי' על מה להודות ובאופן של ,וענית ואמרת וכו'" בקול רם*י, באופן של שמחה וכו -- ז א. שיודה לה' לא רק על שזיכה אותו במצות ביכורים ועבודתה, כ"א יודה להי גם על זה שנותן לו כל ענינים הגשמיים בהרחבה כפשוטם.

וגם זה שהקב'"ה נותן לישראל כל צרכיהם הגשמיים בהרחבה [וכמרז"ל :3 +חי' ועוף כו' והן מתפרנסין שלא בצער כו' אני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער'], הוא לתכלית הנ"ל, שבנ"י ע'י עבודתם ימשיכו בהם קדושה.

עוד הוראה ממצות ביכורים :

עם ישראל נקרא כרם ה' כמש"כ 35 ונאמר יי ,כביכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם". ובאילני הכרם ישנם שרשים ענפים ופירות : שרשים הם האבות וכו', הענפים הם ראשי המטות וכו', והפירות הם הנוער [בדוגמת פירות הכרם הנולדים וגדלים באילנות].

והקב"ה נכנס הוא לכרם עם ישראל וכמ"ש ,באתי לגני אחותי כלה", ורואה פרי שבכרה, היינו ילד או ילדה שנכנסו לגיל מצות, או אחד מבן"י שנתודע מעניני התומ"צ שעד עתח לא ידע עליהם מפני סיבות שונות ומשונות -- אומר הקב"ה, מצווה ורוצה הוא, שיביאו אותו ביכורים, היינו שיחנכו את הנער והנערה לעניני התומ"צ -- עד שיביאו אותם לביהמ"ק. לתכלית השלימות, היינו לא רק שיתחיל החנוך שלו, ואח"כ יעזבו לנפשו או שימסרו למישהו אחר, אלא המתחיל במצוה א"ל גמור שיחנכו הוא עד שיביאו לביהמ"ק, לתכלית השלימות.

3) יתרו יט, יז. 4) כפירש"י שם. 5) סוף קידושין. 6) ישעי' ה, 1 זו הושע 0 2 360וכמו שראינו אצל רבותינו נשיאינו גודל ההשתדלות והחביבות בענין החנוך, מתחיל מהבעש"ט (שבח"י אלול הוא יום הולדתו) שעוד קודם התגלות שלו עסק בחנוך ילדים קטנים להרגילם באמירת אמן, איש"ר וכו', למרות שהי' יכול להתעסק באותו שעה ברזין דאורייתא ורזין דרזין וכו'.

ועד"ז אצל אדה"ז (שבח"י אלול הוא יום הולדתו) שיסד החדרים וכו', ועד'"ז בכאו"א מרבותינו הק' עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר, וכידוע גודל התעסקותו בענין החנוך כפשוטו, וגם דאלו הרחוקים באותה שעה מתורה ומצות.

ז וכל כך גדלה מעלת עבודה זו עד שנראה זאת גם בהברכה שמברכים אותו לאחר העבודה: ,הבאת בכורים היום תשגה לשנה הבאה"*: -- ולכאורה מצינו בכו"כ מקומות שכר המצות בענינים שונים לגמרי, כמו ,למען יאריכון ימיך? או ,למען יטב לך והארכת ימים" ועוד, אבל כאן השכר הוא שיזכה לעבוד עבודה זו עוה"פ לשנה הבאה.

נראה מזה עד כמה גדולה עבודה זו, שאם זכה והביא פירות הנוער

לבית ה', שכרו הוא כי לשנה הבאה שוב יזכה לקרב עוד יהודים ועוד יהודים

ולהביאם לביהמ"ק, עד שנזכה להביא ביכורים כפשוטו לבית המקדש בבנינו בקרוב ממש.

(משיחת ש"פ תבוא, תשל"ב*)

8 פרש"י כן, טז.

*) בהתועדות זו דיבר כ"ק אדמו"ר שליטיא גם ע"יד הגזירה האיומה 7,מיהו יהודייי, ובתוך הדברים הזכיר ע"ד התענית צבור שנקבע ע"י ובנים וכו' ליום א' דסליחות (תשל"ב) לביטול הגזירות האיומות דזמן האחרון. ואמר ש,בזאת תבחנו" לראות כונת אלו שאמרו ע"ע שאין הם עושים ובו' לביטול הגזירה לפי שכל הענעים שתובעים מהם הוא רק ,פוליטיק" וכיו"ב -- הרי בענין התענית -- שתוכנו תפלה להקב"ה לביטול הגזירה -- אין מקום לטעגות אלו, - ובמילא לפי דבריהם עצמם -- צריכים הם להשתתף בזה, ובאם לאו, הרי אגלאי מלתא למפרעץ כוונתם בזה וכו'.

ובהתועדות ח"י אלול (תשליב) הוסיף, שע"י שכאו"א ישתתף בהתענית (ומי שאעו יכול מפני בריאות גופו להשלים התענית, יתענה חצי יום, ואם גם זה אעו יכול, יפדה את התענית בצרקה ובזה ישתתף בהתענית), יתבטא הענין ד,כולנו כאחד" [נוסף על החיוב שבדבר מצד ,אל תפרוש מן הצבור" (שו"ע או"ח הל' תענית סי' תקעיא סיב. ס"ס תקע"ד)] ואז יהי' ,ברכנו אבינו" בהענינים בשבילם מתענים, שתתבטלנה גזירות אלו, [ובעיקר -- הגזירה האיומה ד,מיהו יהודי" החותרת תחת קיום היהדות כולה], וגם בעוד ענינים: ובענין דהזמי"ג -- כתיבה וחתימה טובה ועד לבקשה הפנימית והעקרית -- ביאת משיח צדקנו.

ועפיי הפס"ר (שם סס"י תקע"א) שבאם כזמן הצרה אסור להתענות כרי שלא להחליש גופם, צריך לקבל ע"ע להתענות אח"כ, וקבלה זו די' ומביאה עזרת השייית בעת צרתם,

הנה עד"ז בנדו"ד, שהקב"ה יקבל החלטת התענית עצמו, ותתבטלנה הגזירות

תומ"י, עוד קודם התענית, ויתברכו כאו"א בתוך כלל ישראל בכתוח"ט לשנה טובה ומתוקה בגו"ר.

361. . . למענתו בנוגע להערתי* בפירוש המשניות להרמב"ם דמאי (פ"א מ"ב), שמתרצה בזה, שהרי הרמב"ם העביר קולמוס ע"ז: הנה לא היתה בזה פליטת הקולמוס וכיו"ב, כ"א הפסק (בין הכתיבה והעברת הקולמוס) של כמה זמן כנראה, שהרי כל דפוסי המשניות נכנסה בהם דוקא הגירסא של המשנה הא', ונלמד פירוש המשניות באופן כזה. ולא מצאתי ע"ע מי שיעורר בדבר, ז א. שלפי גירסא האמורה דעת הרמב"ם בפירוש המשניות שלו כדעת רש'י בזה, [וכפי שיתורץ אליבא דרש"י מקרא דואכלתי חטאת היום -- מתורץ גכ להרמב"ם].

הענין שהביאני לכל האמור הוא, שלא לחלק בין ,אונן" ועמי שמתו מוטל לפניו" -- ל,אכלתי באוני", כי אף שביד החזקה מערב בנוגע לאונן, מעש"ש וקדשים ביחד וגם הפסוקים ביחד, לכאורה אין זה מוכרח כלל וכלל - שהרי מעשר שני אינם קדשים, ומה שהרמב"ם מביא כתוב באוני, הוא כידוע הכלל שמביא הדרשה הפשוטה יותר, ואז יש להתאים להמובא באחרוגים אשר אונן ואבילות אין נפגשים יחד, שאבילות מתחילה לאחרי שעברה האנינות, ז. א. בקבורה, ועלה בדעתי לאמר, שלדעת גירסתנו בפירוש המשניות** -- חלוק בזה מעשר שני שאיסוּרו מלא אכלתי באוני, משא"כ קדשים שאיסורם מאכלתי חטאת היום. ומה שלא מביא חילוק זה בפירוש ביד החזקה -- הוא ע'פ כללי הרמב"ם, שלפעמים תכופות אינו כותב דינים חדשים, כיון שלא הובאו בפירוש בש'ס.

(ממכ' יד מ"ח תשכיה)

*) נדפס בלקו"ש חכ"ד ע' 522. המו"ל. **) להעיר מפי' הרא"ש (סוף מע"ש) -- אלא שי"ל דס"ל לגמרי כרש"י (גם בקדשים).

נצבים

,..ולכתבו האם יכול להיות כלי לאלקות וכו' לקיים מה שכתוב, בטל רצונך מפני רצונו, לעבוד הוי' בשמחה וכו'

ולפלא גדול -- השאלה בדבר הפשוט, שהרי כל האמור הם עיקרי ויסודי תורתנו הק' אשר תורת חיים היא, ובודאי ובודאי אשר שייך הוא לכל האמור וגם מחויב בזה, ואין הדבר תלוי אלא ברצון, וכמה שכתוב ובחרת בחיים.

אלא שככל הציווים שבתורה נאמרו גם הם בלשון הבטחה לעתיד, כי הבא לטהר מסייעין אותו, והובטחנו בל ידח ממנו נדח, ולא עוד -- אפילו כשאדם מקדש את עצמו רק מעט מלמטה, מקדשין אותו הרבה מלמעלה.